האם את יום ירושלים אתם כן מציינים? שהרי אפשר להגיד שגם ירושלים עדיין לא שלנו באופן מלא, ולא מאפשרים עלייה נורמלית להר הבית, ועוד אין בית מקדש.
אז אשמח לשמוע את דעתכם בנושא.
(ואלה שכן חוגגים, אין צורך לענות, אני גם חוגגת ויודעת למה אני עושה זאת)
הוא ממש לא יום שמחה עם כל הכבוד וההערכה
ואף יהודי לא היה יכול להכנס.
קצת הסטוריה
מתוך וויקיפדיה:
ירושלים, והר הבית בכללה עברה לשליטת האימפריה העות'מאנית והסולטאן סלים הראשון בשנת 1517, ללא זעזועים רבים.
בנו של סלים, סולימאן המפואר עסק במפעלי בנייה בסביבות ירושלים, כשגולת הכותרת שבהן הייתה בניית ושיפוץ חומת העיר, ובכללה כותלי הר הבית. בנוסף לכך, דיפן את כותליה של כיפת הסלע באריחי קרמיקה איזניקית בשנת 1552, כמצוין בכתובת מעל הפתח הצפוני של המבנה.
בתקופת השלטון העות'מאני נאסרה כניסת לא-מוסלמים להר הבית, רק בשלהי התקופה, בשנת 1839, בעקבות רפורמות טנזימאט בממסד ובחקיקה העות'מאנית, ניתנה הרשות ללא-מוסלמים להיכנס למתחם הר הבית, אולם לשם כך היה נדרש להשיג אישור מיוחד מפחה העיר[17]. בכך התאפשר לראשונה חקר הר הבית.
וויקיפדיה:
"עם הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל וירושלים בכללה במלחמת העולם הראשונה עברה השליטה בהר למדינה נוצרית, לראשונה מאז תקופת הצלבנים. בתקופה זו, על רקע הצהרת בלפור והעליות הציוניות, התפתחה התנועה הלאומית הפלסטינית, שבהשפעתו ובהשראתו של המופתי של ירושלים חאג' אמין אל-חוסייני קיבלה צביון דתי גובר והולך. המופתי הפך את הר הבית לאחד הסמלים העיקריים של הלאומנות הפלסטינית, ובנאומיו המשלהבים תיאר פעמים רבות כוונה ציונית להשתלט על הר הבית. דרשות יום השישי במסגדי הר הבית הפכו לזירה מרכזית להסתה ולליבוי יצרים דתיים, שהתפתחו להתארגנות פוליטית למאבק נגד השלטון הבריטי והישוב הציוני, ותרמו לגיבוש הזהות הלאומית הפלסטינית. עם זאת המופתי לא הכחיש את עובדת היותו של הר הבית בעבר מקום בית המקדש היהודי.
המופתי שאף להקים בהר הבית "פנתיאון" לגדולי האסלאם, האומה הערבית והעם הפלסטיני, ובמסגרת זו פעל להבאתו לקבורה במקום של מאולנה מוחמד עלי, מנהיג המוסלמים בהודו שמת בלונדון ב-1931. בהמשך אותה שנה איפשר מחווה דומה כלפי מלך חיג'אז ואבי השושלת ההאשמית, חוסיין בן עלי, שמת בגלות בעמאן. ב-1934 הובא לקבורה במקום דודו של המופתי, מנהיג התנועה הלאומית הפלסטינית וראש עיריית ירושלים מוסא כאט'ם אל-חוסייני."
שכבשנו את הכותל, את יו"ש וירושלים.
ועל ניסים צריך להודות
התרגלנו לניסים, התרגלנו שה' שומר עלינו. הרגל נעשה טבע.
עד מלחמת ששת הימים לא היינו יכולים להיכנס לכותל ולהתפלל שם, היינו יכולי להתפלל רק עד המדרגה השביעית במערת המכפלה(עד מלחמת העצמאות, ממלחמת העצמאות גם את זה לא יכולנו)
וזה רק דוגמא
הר הבית יותר קדוש מפח זבל (שזה מה שהיה הכותל עד לפני 40 שנה)
כל סנטימטר ששחררנו מא"י זה הנס עצום!
וכל הכבוד לחיילי צה"ל והמפקדים הצדיקים שכל פעם שערבים מתקרבים הם מרחיקים אותם וגורמים להם לפחד לחזור!!
דרך אגב המקצוע שלא זה הסברה על הר הבית
וחוץ מזה כל יהודי שמתפלל שם אסור לו לעלות, בדיוק כמו פעם
בעלי לא יכול לעלות והוא בא לשם רק בשביל לעלות ולא בגלל מכות!
מונעים מלעלות כל מי שחושבים שהוא מתפלל\ או אחד שהשתחווה
לא קשור למכות
(פלשתי לפורום אחר, אבל המשפט שלך באמת הקפיץ אותי. בעלי האדם הכי עדין בארץ וגם לא פנאט בכלל)
והיו יכולים לפני, במלחמת העצמאות זה פשוט נפל ונכבש שוב..
מי ישמע מה יש שם היום חוץ מכמה בתים של יהודים 48 כנסיות נוצריות ו18 מסגדים
(מתוך המפה של משטרת הכתל. וכבר אבד זכרה)
אני אישית ביומהעצמאות לא ממש חגגתי... כי אני לא באמת סגור על זה שזו הצורה שאני אמור להודות לה'
אבל יום ירושלים זה במפורש הרבה יותר לדעתי! כי גם אם נניח שביום העצמאות מה שהיה הוא לא הלכתי ולא אני לא יודע מה וכל התירוצים שיש למי שלא חוגג-ביום ירושלים היו הרבה מאוד ניסים ברורים ואין שום סיבה לא לציין את היום הזה
ואולי תבין למה.
לא לחינם יש פה שרשורים עם סך כולל של מעל 1,000 תגובות בנושא
<צ>
לא כל נס זה סיבה להגיד הלל.
קיבוץ גלויות-התחיל לפני קום המדינה.
מדינה יהודית-לא נכון.זה לא מדינה יהודית.
מושבתת ביום כיפור-זה לא עניין מדיני,גם רוב היהים בארה"ב שובתים ביום כיפור.
עסק שפתוח בשבת מקבל קנס-בתאוריה,בפועל זה לא ממש נכון.
תחבורה ציבורית-הגיוני שמדינה שרובה יהודים יום השבתון יהיה שבת.
איסור מכירת חמץ בפסח-גם בעיקר בתאוריה.
נישואין וגרושין-זה לא שאסור להתחתן לא לפי ההלכה אלא שאין לזה מעמד חוקי זה לא באמת כזה משנה...
קבורה-אתה בטוח?לא נראה לי.
הדגל-נו באמת אפשר לחשוב..
לימוד תורה-הרבה פחות ממה שממנים את לימודי הרוח
עברית-וגם ערבית..
הבירה ירושלים-ומה עם לב האומה הר הבית?
לימודי תנ"ך חובה-נכון רק לומדים לא "תנ"ך" כי אם "ביקורת המקרא"...
חידון התנ"ך-בן גרויון היה ממש בקיא בתנ"ך זה לא סותר את זה שהיה כופר...
בכל מקרה כל מה שכתבת זה לא נס.
תחבורה ציבורית-זה סמלי בלבד ולא מוחלט.
לפי ההלכה צריך גם לאסור רכבים פרטיים ועישון סגיריות.
אני הופלתי מלא פעמים בגלל היותי יהודי בדיוק במקום הקדוש והחשוב ביותר-הר הבית.
שמאפשרת ליהודים לעלות.
השלטונות הקודמים הטילו הגבלות על העלייה.
וסביר שבלעדי המדינה האיזור הזה היה בסופו של דבר חלק ממדינה ערבית כל שהיא, כמו שאר המזרח התיכון ואז-
א. הם לא היו מאפשרים עלייה בקנה מידה שייצור שינוי דמוגרפי.
ב. יהודים מארצות מערביות היו חוששים מאוד מעלייה לארץ.
מאמריקה לא ממש באים לכאן טוב להם בגלות ...
על הר הבית עניתי קודם-זה כואב מאוד אבל זה נובע מפחד
בקום המדינה היה פה-800,000 תושבים היום יש 6,500,000 יהודים אז איך בדיוק המדינה היא בגלל קיבוץ גלויות
אתה לא מפולה בבית המשפט, אתה יודע שאם יקרה לך משהו המשטרה תוכל להגן עליך, יש לך צבא יהודי ששומר עליך. המדינה פתחה את ארץ לעם ישראל אחרי כמעט 2000 שנה של שממון אז נכון היא עשתה כמה טעויות, אבל עדיין אי אפשר להתעלם מהנס העצום- עם ישראל חי בארץ ישראל מדבר עברית ומפתח את הארץ, ורובו קשור לתורת ישראל.
אז נכון שלא הכל מושלם ולכן זה אתלחתא דגאולה ולא הגאולה השלמה. מקווה שהארתי את עיניך
שצריך רק קצת משק דת
אלה הכרה של בית משפח בזוגיות בלי חתונה וכו
אחרי מלחמת ששת הימים הרבנות קבעה את יום התשועה על שניצלנו מהמאמץ של הערבים ימ"ש להשמיד אותנו ועל שחרור הרבה חלקים מארצנו הקדושה ארץ ישראל , וזה כולל את אל עריש ואת שכם ואת רמת הגולן ובראש כולם את ירושלים. וחבל שלא כלל את כל ארץ ישראל המזרחית.
אבל מה עשו בעיריית ירושלים ? הם הכריזו על יום איחוד ירושלים ! יום שיש לו משמעות מוניציפלית! כמו איחוד מערכות הביוב החשמל והמים .
אז בואו לא נחגוג את הדבר המשונה הזה של עירעעת ירושלים . ונשים לב לכל הארץ שלנו . נזכיר שגם נחלות ראובן גד וחצי מנשה זה שלנו לא פחות ואפילו יותר מאילת .
כמו ילד חולה סרטן שכל הזמן נהיה חולה בגלל המערכת החיסונית שלו.
פעם אחת כשנהיה חולה החליטו לתת לו טיפול מיוחד שיעביר לו את המחלה בה הוא חולה כרגע וגם ירפא אותו מהסרטן.
באמצע הטיפול החליטו למרות ההשתפרות וההצלחה האדירה לא לרפא אותו מהסרטן אלא רק מהחולי הרגעי משום שאין להם כוח.
אז נכון. הוא לא מת ברגע זה. והוא היה חולה ונרפא. אבל על זה תחגוג??
היה אופציה להציל אותו מכל הסבל עד שארית חייו. להעביר לו את הסרטן בצורה סופית ורק בגלל עצלנות זה לא נעשה.
יום ירושלים ב-ד-י-ו-ק אותו דבר. חוסר בית המקדש היא שורש כל רעה. יש לנו מלחמות ללא הרף בגלל זה. יש לנו בעיות במדינה בגלל זה. ובאותו הזדמנות היה לנו אופציה לתקן הכל. לבנות בית מקדש. ולמה לא עשינו? כי התעצלנו..
נאמר תודה שהילד לא מת. שניצל רגעית. אבל להפוך את זה ליום חג? הזוי..
מה נשאר בדיוק מחנוכה?
ובכל זאת חוגגים ומקווים לראות ימים טובים יותר.
ומטפחים מורשת לדורות.
כך שאין שום סיבה לא לחגוג את יום ירושלים.
שמחים על מה שהשגנו, ומתפללים לזכות ליותר.
(מעולם לא הבנתי מדוע אלה שלא חוגגים את יום העצמאות משום מה חוגגים את חנוכה
הם לא היו מוכנים להשתתף במרד של מתתיהו. הם היו חלילה צריכים להילחם. פיקוח נפש לא?)
ן והבושה שלא בונים מקדש ..........
בחנוכה חזרה מלכות לישראל שאפשרה את עבודת המקדש. מדינת ישראל כמדינה חילונית לא תאפשר את בניין המקדש. החזרה לירושלים היתה אמנם משאת נפש לאומית אך לא דתית. חנן פורת ז"ל סיפר שהוא וכמה תלמידים אמרו לרצי"ה אחרי כיבוש העיר העתיקה שהגיע הזמן ללמוד את הלכות בית הבחירה. על כך הוא השיב: עוד לא סיימנו עם הלכות מלכים ומלחמותיהם. אחרי הכל הרצי"ה היה אדם מפוכח ולא אצה לו הדרך. כדי לבנות את המקדש דרושה כאן הנהגה מסוג אחר. מדינה אחרת. דור אחר. היום אם בקולו תשמעו.
מדובר במצווה שאותה קבעה סמכות הלכתית חוקתית לגיטימית: הסנהדרין. בין המצוות היא קבעה את מצוות קריאת ה'הלל'. סמכות זו לא קיימת היום ולכן אי אפשר לחדש מצוה כזו, יהיו רגשותיכם אשר יהיו. כשאין מחוקק גם חוק אין.
ולא מצאתי אחד שענה על השאלה שנשאלה:
למה לחוג את יום י-ם ולא את יום הקמת המדינה?
אולי שמשהו יחזיר את הדיון למקומו, אין לי כוח לעשות את זה בעצמי.
השאלה הייתה האם מי שלא חוגג את יום העצמאות חוגג את יום ירושלים.
וענו לה שלא.
גם את יום ירושלים לא חוגגים.
אבל אולי @יזהר או @צעיר רענן ירצו לענות..
באיזה יום נודה לה' על כל ניסיו וחסדיו?
אין ספק שגם ללא חיוב הלכתי, מוטל עלינו להודות להי"ת על נסיו וחסדיו, ועל כל התהליך המופלא של אתחלתא דגאולה, המתרחשת לנגד עינינו, למרות כל העיכובים והירידות. לא צריך חיוב הלכתי לשם כך. הכרת הטוב זהו דבר בסיסי יותר מהלכה, וכפיות טובה היא הפתח לכל העוונות. כמו כן נראה שאין די להודות באופן כללי, כמו שמודים על בריאות ועל פרנסה. אם לא קובעים יום ציבורי מיוחד לשם כך, הדבר נשכח והכרת הטובה אינה מבוטאת כראוי. ניתן להוכיח זאת גם מן המציאות. לכן בוודאי שיש לקבל את דעת רוב הפוסקים המתירים לקבוע יום הלל והודאה על נסים, וליישם זאת. ואם יום העצמאות, לדאבוננו הרב, אינו ראוי להיות היום הזה, מוטל עלינו לקבוע יום אחר.
ייתכן והיה מקום לחשוב על יום עליית תלמידי הגר"א או הבעש"ט, המבטאים את העלייה בקדושה, כנגד מה שהקימו מרשיעי ברית. אך מכיוון שכאמור, אין סנהדרין ואין הנהגה אחידה, לא ראוי שכל אחד יקים במה לעצמו וייסד לו יום משלו. ראוי יותר לציין ולחגוג על כל ניסי אתחלתא דגאולה, ביום שכבר נחגג בציבורים רחבים, וברוך ה' זכינו שיש לנו יום כזה: יום שחרור ירושלים.
ההבדל בין יום שחרור ירושלים ליום העצמאות
נכון שבמציאות הסבוכה, גם על יום זה יכולים לקום עוררין. גם כאן ניתן לטעון שירושלים לא באמת משוחררת ושהר הבית ניתן, לחרפתנו, בחזרה לערבים. ניתן אף לטעון שגם ליום זה זכינו בגלל "הצבא הציוני" ומכוח המדינה, ולכן אין הבדל בין חגיגת ה' באייר לכח' בו.
אולם באמת יש הבדל גדול בין הימים. יום שחרור ירושלים אינו חג על עצם המדינה, אלא במפורש על ההתקדמות בתהליך הגאולה. הוא גם – בניגוד ל-ה' באייר – אכן היום בו נעשה הנס של ההצלה ממוות לחיים, במלחמת בזק מהירה ומופלאה, שאף אחד מבני אנוש לא צפה (המלחמה הסתיימה אמנם יומיים אחר כך, אבל בכח' באייר היא כבר הוכרעה סופית. היומיים האחרונים היו רק טיהור והשלמות אחרונות. מלבד זאת, אין ספק ששחרור ירושלים היא גולת הכותרת של הניצחון ומבטאת אותו יותר מכל). ביום זה אכן שייך לחגוג ולעשות חלוקה ברורה, בין טובות ה' אלינו לבין מה שקלקלו הרשעים. היום הזה אינו מבטא את שלטונם; המתנה שקיבלנו מהי"ת לא שימשה לרועץ. הם אמנם מנסים לחבל בישועה, אבל גם מה שהם הצליחו לקלקל מאז – בוודאי לא נגרם בגלל עצם הנס והנצחון.
ואכן, לא מקרה הוא שאת היום הזה חגגו באמירת הלל גם רבנים שלא אמרו הלל ביום העצמאות, כמו הרב בן-ציון אבא-שאול, ר' חיים שמואלביץ, הרב עובדיה הדאיה, הגרש"ז אוירבך, יבדל"א הרב שמחה קוק, ועוד. וכמו כן לא מקרה הוא שדווקא ההנהגה החילונית מתנערת מיום זה ולא טורחת לחגוג אותו, וממילא גם הציבור הכללי נמשך בעקבותיה. כולם מבינים שיום שחרור ירושלים מסמל חזרה אל הקודש, אל ערש אבותינו, אל שורשינו, בניגוד לממלכתיות החדשה ולישראליות המדומה שהם מנסים לעצב ולטפח.
ולכן אם מחפשים יום שמבטא את תודותינו לקב"ה, זהו היום המתאים ביותר. לישועה וההצלה של מלחמת ששת הימים, לשיבה לירושלים ולנחלת אבותינו, ניתן להוסיף את ההודאה העצומה על קיבוץ הגלויות, על ארץ ישראל הנותנת פירותיה, על הבניין וההתיישבות, על הנצחונות במלחמות ונסי השמירה המופלאים בכל יום ובכל שעה מידי אויב ומחבל, על קול חתן וקול כלה, על זקנים וזקנות היושבים בירושלים וילדים וילדות המשחקים ברחובותיה, על קימום עולם התורה, על תנועת התשובה הגדולה, על חיוכו של ה' אלינו ורצונו לגאלנו.
ומתוך ההודאה לה' והמלכתו עלינו באופן טהור ונקי, בלי ערבוב של הכרה במלכות זרה, נזכה כולנו לראות בגאולה שלימה, בביעור הרשעה ובמלכות האמתית – מלכות בן דוד משיח צדקנו, בירושלים הבנויה, במהרה בימינו.
מתוך היחס ליום העצמאות כיום, מאת הרב ר. אביחי.