י' באייר תשע"ה 17:55

שלום לכולם

הבן שלי בן13 ,הוא סיפר לי שלאחרונה יש חבר שמציק לו שאלתי מי הילד והוא אמר

הבעיה היא שהילד לא מוכן שאדבר לא עם המורה ולא הוריו של אותו הילד משום שכולם יקראו לו "שתינכר"(מלשין")

האם קרה לכם המקרה הזה? מה אתם ממליצים לעשות?.....

י' באייר תשע"ה 22:40

אם הילד לא מסוגל יותר להתמודד עם זה בכוחות עצמו ובא וסיפר לך, כנראה שהוא זקוק לעזרה.

אני באמת חושבת שיועיל הרבה יותר אם תתייעצי עם המורה כיצד לטפל בזה מאשר שתניחי לזה והילד שלך יתרגל להיות זה שמציקים לו.

י"א באייר תשע"ה 15:52


י"א באייר תשע"ה 17:33

לעניות דעתי, לשתף את המורה ולעדכן אותו גם במורכבות

י"א באייר תשע"ה 18:18


"האדם היחיד שאתה צריך להיות טוב ממנו הוא מי שהיית אתמול".

 

מנהל פורום שcool.

 

י"א באייר תשע"ה 19:02

התפקיד ההורי שלנו הוא לעשות את מה שנכון לילד.  אם המורה חכם, הוא יידע "לעלות" על הבעיה, כביכול, בלי שתצלצלי אליו.  המורה צריך שיידעו אותו, והוא "יגלה" את הבעיה "לבד".  והבן לא חייב לדעת שצלצלת!

אישית, ילדיי יודעים שאני מדברת עם מוריהם מאחורי גבם, וטוב להם עם זה.  הם לא יודעים מתי ועם מי, אבל כשאני רואה צורך, אני משתפת את הדמות החינוכית הרלוונטית, ואותו אדם איננו רץ לספר לילד, אלא פועל לטובת הילד, בלי ידיעת הילד.

לצורך העניין, "ילד" הוא כל צאצא, ללא הבדל מין וגיל

 

חייבים לדבר עם המורה והמורה חייב לשמור על דיסקרטיות.

בהצלחה!

י"א באייר תשע"ה 22:30

אם הילד לא מסכים שידברו עם המורה או עם הורי הילד המציק, סימן שיש משהו שמרתיע אותו מכך.

חשוב לדבר איתו ולהבין ממנו מה הוא לא רוצה שיקרה, ובמהלך משותף, בהסכמה שלו, לפנות לגורמים הרלוונטיים.

צריך לדבר איתו, לשדל אותו. אבל אם הוא מביע התנגדות נחרצת שנובעת מחשש אמיתי, אסור לעשות מהלכים מאחורי גבו - "לטובתו".

גם אילו הבעיה הנקודתית תיפתר, תיווצר בעיה חמורה בהרבה - חוסר אמון בהורים.

וזה הכי נורא.

 

ובכלל, חשוב לדבר איתו ברכות ובעדינות ולהרעיף עליו אהבה. זה יכול (במקביל) לעזור לו להתמודד עם הקושי.

 

הצלחה רבה!

י"א באייר תשע"ה 23:19

ואני חושב שהבעיה היא לא רק פגיעה באמון הילד בהורים,

אלא גם פגיעה באמון ההורים בילד.

י"א באייר תשע"ה 23:23

מה שכן כדאי זה לשלוח אותו למקום שיעזור לו להעמיד את הנודניק במקום ולהיות יותר אסטרטיבי.

י"ד באייר תשע"ה 00:43

התכוונתי, וגם אמרתי זאת, שהולכים מאחורי גבו בלי ידיעתו!!!

הוא לא אמור לדעת על זה בזמן אמת או אחר כך.  הוא אמור להבחין כך שהבעיה באה על פתרונה, אבל לא להיות מודע לגורמים שהניעו את גלגלי הפתרון.

תפקיד המבוגרים להגן על הילדים.  אם הילד בא לקבל עזרה מאמא, אפשר לשאול את הילד איך, לדעתו, אמא יכולה לעזור, אבל אם אין לו הצעה יעילה, מחובת האמא לעזור בדרך שנראת לה.  אם המבוגרים יהיו רציניים ואחראים, הבעיה תיעלם, והילד לא חייב לדעת על כל מהלך ומהלך.

בדוק ומנוסה.

אם המורה אינו ראוי לתפקיד, ולא מתפקד ולא יכול לעזור, הבעיה גדולה הרבה יותר.

בהצלחה!

י"ד באייר תשע"ה 01:00

אלא על הזלזול בדרך שבה הוא בחר להתמודד.

אפשר לשכנע אותו לנסות להתמודד ע"י קבלת עזרה, אבל אם הוא אמר במפורש שלא, אז רצוי להשאיר בידיו את הבחירות שלו, לפחות כל עוד לא מדובר במקרה קשה ממש.

י"ד באייר תשע"ה 01:02

אני מבינה את כוונתך הטובה להגן על הילד ולפתור לו את כל הבעיות,

אך השאלה היא האם יוצאים מנקודת הנחה שההורה רואה את המציאות יותר טוב מהילד.

אמנם פעמים רבות למבוגרים יש ראייה יותר רחבה וכוללת של המציאות, אך זה לא גורף.

לפעמים ההורים טועים והילד צודק מהם.

ההורה חושב שפנייה למורה תפתור את הבעיה והילד חושב שהיא יותר תזיק.

ברגע שהולכים מאחורי גבו של הילד מבטאים אמירה חמורה:

זה זלזול בוטה באמירה של הילד. "אני מבין את המציאות יותר טוב ממנו, ולכן ברגע שאתערב הכל ישוב על מקומו בשלום".

 

בעצם, השאלה האם הילד ידע מזה או לא היא שולית.

הנושא המרכזי איננו האם הבעיה הנקודתית תיפתר בסופו של דבר, אלא עד כמה ההורה נותן אמון בילד.

 

אמון הוא דבר הדדי.

אפשר לשכוח מלקוות שהילד ייתן אמון בהורה כשההורה לא נותן בו אמון. (אמון כמובן במובן הרחב של המילה - לא להאמין שהוא לא משקר, אלא להעריך אותו, לתת משקל לדבריו - שיש בהם חכמה, גם אם בסופו של דבר הם יתבררו כמוטעים)

י"ד באייר תשע"ה 19:34

השאלה החשובה היא איזה סוג של הצקה? אם זאת הצקה פיזית אז ברור שלילד המציק יש יתרון פיזי על ילדך, ועל כן יש לטפל בזה במהירות המירבית על מנת שילדך לא יכנס לטראומה ופחדנות שממנה יקשה עליו להיתגבר, ולהסביר לו שלא כולם נולדים שווים מבחינה פיזית ושאין לו ממה להיתבייש ולהוסיף קצת דוגמאות. ולגשת לילד המציק ולנפנף אותו מבנך.

אבל אם הילד המציק מקנטר או מעליב ויורד על חייו של בנך, הרי זה ברור שאסור לך לפגום באמון שהוא נותן בך כשהוא מספר לך דברים מסויימים, במקרה הזה צריך להעלות את בטחונו העצמי וההערכה העצמית שלו על ידי מציאת הדברים והכשרונות היחודיים שהוא ניחן בהם ואחרים לא, לכל אדם יש את היחודיות שלו.ושהוא על ידם יוכל להתגאות בעצמו.

י"ד באייר תשע"ה 22:18

בטוח קרה לי שאמרתי משהו רק כדי לשחרר ולא רציתי שזה יעבור. ופעם גיליתי שהמורה יודעת משהו ולא יכולתי לסבול את זה(כ"כ שאני זוכרת את זה היום... זה היה בכיתה ג')

לעשות משהו מאחורי הגב שלו- זה כאילו 'לסדר אותו' זה לפגוע בבטחון שלו ובשיתוף (ותחשבי כמה חשוב לך שהוא ישתף) וגם אולי יש דרך לעזור לו להתמודד בכוחותיו, לא כל החיים מישהו יסדר לא כל בעיה.

אבל עוד יותר גרוע יכול להיות להשאיר את המצב ככה. 

מהלך ההתעללות שילדים רבים עוברים במוסדות-

אחד, ה'בריון' מחליט להוריד מישהו.

הוא מצרף אליו כמה חברים שמפחדים ממנו. ומשם הכל חלק- או שאתה איתנו מולו, או שגורלך כגורלו.

וככה הכל נשאר מוסתר ואף אחד לא יקום ויגיד משהו.

מה לנו יש לעשות עם זה?- להיות ערניים.

יש מצוקה?? לדעתי, חייבים לבדוק את זה ולדאוג שהילד יגיע לכיתה בטוח. אבל איתו ולהשתדל כמה שפחות לחפור

י"ד באייר תשע"ה 22:41

אולי כדאי גם להעלות את זה לפורום הורות-

 

 

סרט על התעללות שילדים עוברים בבית ספר. זה הזכיר לי את זה, אבל זה אולי כבר ממש ממש מעבר.

 

אמא שלי ממליצה לדבר עם היועצת בלי להגיד לילד ולהגיד לה שהילד פוחד שידעו שהוא דיבר..

ט"ז באייר תשע"ה 11:57

כי הרבה פעמים המורים לא יודעים להתמודד עם הבעיה ויוצאים ידי חובה בכך שמכריחים את 2 הילדים ללחוץ ידיים.. ואז זה רק יזיק

י"ח באייר תשע"ה 23:49

את חייבת לדבר עם מישהו עכשיו ברוך ה' אני בסדר בחברה אבל אם לא היו מגלים את זה ומפסיקים את זה אז אני לא רוצה לחשוב איך הייתי היום.

כל שניה שזה ממשיך זה פוגע פגיעה רצינית לאורך זמן בילד שלך.

אולי יעניין אותך