ר"ע כידוע, לא שהה בביתו במשך 24 שנים (כתובות סג, א; נדרים נ, א) בהן הוא למד תורה. גם על תנאים ואמוראים אחרים מסופר שעזבו את ביתם לתקופות ארוכות כדי ללמוד תורה, וביניהם על רשב"י שעזב את ביתו כדי להסתתר מפני הרומאים (שבת לג, ב; ירו' שביעית פ"ט סה"א).
בעקבות שרשורים על שירות צבאי ארוך מחוץ לבית כנשואים וכו', האם נראה לכם שבימינו שייך להיעדר מהבית לתקופה (קצרה או ארוכה)?
לא ברור מהיכן המקור לדברי הרמב"ם שר"ע היה נושא כליו של בר כוזיבא אז קח את זה בעירבון מוגבל 
מתכון לבצק פריך בלי מרגרינה ובלי ביצים:
כי הדרכים לקחו זמן רב.
גם אז זה היה קשה מאד. ועובדה שסיפור היעדרותו של ר''ע מסופר כמעשה של גבורת נפש (של רחל)
גם כיום יש אנשים שנאלצים להעדר מהבית,
אבל זה לא תקין על פי דרך הטבע ולא כדאי.
רק אם אין ברירה.
אם זה ללמוד תורה כמו ר"ע אז הייתי מעדיפה שבעלי ילך על בית מדרש קרוב יותר;)
אבל רציני לפעמים יש דברים נחוצים שאין הרבה ברירות... וזה באסה.
גם רבי עקיבא וגם רשב"י היו יחידים בהיסטוריה ולא רק בדורם
ברור שיש בעולם מקום למסירות נפש למען ערכים נעלים
אבל
צריך לבדוק טוב טוב עלות מול תועלת, שהאשה והילדים לא מוסרים את הנפש עלדברים שאינם ערכים נעלים (כגון: גחמות, נורמות חברתיות, עצלות, חוסר יכולת לקבל החלטות או ליזום שינוי.)
בנוסף שבאמת יש לבית את הכוחות ולא יקרוס למען הערכים הנעלים
בתרגום מוסבר לעברית:
אפילו כשהייתי תינוק רך. לא קרה שום דבר.
היום עם סלולרי ואפילו אפשרות לוידאו-קונפרנס יומי זה הרבה פחות נורא מתקופות קדומות. אנחנו דור של בכיינים.
