של מי שביטלו לה אירוסין פעמיים [ואולי גם עוד פעם נחשבת..], ממליצה לא להלחץ מהסיפור.
אם הטראומה כבר מאחורייך פחות או יותר, לא הייתי ממהרת לספר.
מתחילים עם הצדדים שכן היית רוצה שידעו עלייך. תחשבי על זה שזה בערך כמו קשר רציני שהיה לך ונסגר.
לא הרבה מעבר.. לצערנו הרבה ממהרים להחליט על חתונה עוד לפני שהבירורים השכליים הסתיימו.
הרגש לעיתים מניע את ההחלטה עוד לפני הזמן.
לענ"ד, השדכן בכלל לא צריך לדעת מזה. כל עוד את יכולה לומר לעצמך בכנות שהאירוסין בוטלו מסיבות שונות,
אך לא סיבות שקשורות אלייך באמת, זה לא מידע חיוני. ויש הרבה כאלו..
הקשר הראשון שלי הוביל להחלטה ואף למפגש של ההורים, אך ב"ה ב"ה הוא לא צלח..
לקח לי שנה וחצי להשתחרר מהטראומה. לא מעט זמן, אבל אח"כ זה כבר היה מאחוריי
והאמת- כבר לא זכרתי את פרצופו של הבחור, ק"ו לא זכרתי לספר עליו אם אל היה איזה מאזכר.. היה ונגמר. ב"ה.
ואם היה מאזכר, אז סיפרתי וסיימתי בכך שאני שמחה שזה נגמר ושלא התחתנו.
הפעם השניה היתה בשנה שעברה. עדיין קשה לי להזכר בכאב שהיה,[בלי להתגעגע או משהו כזה, ברור..רק כאב הלב שנגרם בהפתעה..] אבל יודעת בוודאות שלא היתה בעיה אצלי.
לכן, אני באמת לא זוכרת מתי בדיוק סיפרתי לבעלי על הקשר הזה. סיפרתי בטוח אבל לא הייתי לחוצה לספר..
ובכוונה כתבתי "הקשר" ולא "ביטול האירוסין"-
כי זה באמת מצטייר לי ככה. מה כבר היה? הצעה חפוזה? ז-ה מה שהופך אותי להיות מאורסת ופסולה?!
את יודעת מה, חברה, אם את באמת חוששת שזה נחשב "להסתיר" מידע חשוב מהבחור,
אז ספרי לו. ספרי אך תשתדלי לא לעשות מהסיפור "עסק גדול" אלא לספר כבדרך-אגב כזה..
כך גם הבחור יקלוט את זה.. לרוב..
ובאמת שבסוף, אחרי הכל, כשתמצאי את האחד שלך- הכל יהיה מאחורייך.
מאחלת מכל הלב שמי שיזכה בך- ייטיב לראות את הטוב שבך כיום ולא אירועים מהעבר..