י"ג בתמוז תשע"ה 15:57

הי בנות, אני מאוד אשמח לשמוע רעיונות והצעות להתמודדות נכונה עם תקופת הציפייה בכל חודש מחדש...אני לא באה בקטע של ייאוש או דיכאון אלה באמת ממקום של הבנה שאני צריכה ללמוד להתמודד עם זה בצורה נכונה יותר..

 

אני רגע אתאר את עצמי ומי שרוצה מוזמנת גם...

שבועיים אחרי המקווה המשמח כל כך אני מתחילה לחשוב מה קורה..כן הריון או לא..ואז המחשבות האלה מציפות אותי כל פעם מחדש..האי ודאות והחוסר יכולת לשבת על משהו יותר מכמה דקות עד שהמחזור מגיע/לא מגיע...

התחושה הזאת לא כייפית לי ואני אפילו לא מבינה איך אימצתי לי את הגישה הזאת..אשמח מאוד מאוד לשמוע אותכן ואת ההתמודדות שלכן..

ממש כיף שיש כאן בנות מתוקות משמח כל פעם מחדש חיוך

י"ג בתמוז תשע"ה 17:30

אני בזמנו הרגשתי שאני לפעמים משתגעת מרב ציפיה ומחשבות- כן-לא-כן-לא.....בעעע..

 

זה היה פשוט מותח אותי נפשית וגם את בעלי, כל דבר שהיה קורה לי הייתי אומרת 'הטח זה סימן להריון'.

 

בקיצור, זה היה גרוע.

 

עד שהחלטתי שאני חייבת להרפות, להרפות... קודם כל לא רציתי לדעת כמה זמן עבר מאז המחזור הקודם, החלטתי שאני לא מחשבת ימים, רק בעלי יעשה בלי להגיד לי כדי לראות מתי הפרישה וכו'.

 

דבר שני, כל הזמן הכנסתי לראש: (אני לא יודעת אם זה טוב, אבל לי זה כן עזר קצת)- 'אני לא בהריון עכשיו, אין מה לפנטז' וככה קיבלתי יותר פרופורציה.

 

בהצלחה!!!

 

אגב, כמו אצל הרבה בנות, דווקא כשהרפתי והכי פחות חשבתי שיש הריון- הוא הגיע!

י"ג בתמוז תשע"ה 17:46

לא להיכנס לפורומים של נשים בהריון\ לא לקרוא באינטרנט או בספרים על הריון\ לא לדבר על הריונות כל הזמן=

 

זה פשוט היה לי גרוע כי זה גרם לי כל הזמן להיות בתוך זה.... מקווה שהובנתי

י"ג בתמוז תשע"ה 18:11
הייתי במצבך בדיוק.
לי עזרו שני דברים בעיקר:

בהתחלה לא שיתפתי את בעלי ברוב הלחץ כי הרגשתי שזה טיפשי מצידי..
ואז הלכתי ליעוץ עם מדריכת הכלות שלי והיא אמרה שאין כזה דבר לא לשתף. ובאמת זה שינה מאד. הוא עזר לי להיכנס לפרופורציות.

דבר שני, לא יודעת אם לך זה יעזור, אבל אני עשיתי כל מה שיכולתי מבחינה רפואית. והעשייה קצת מרגיעה. אם את לא בודקת ולא יודעת מה קורה עם הגוף שלך, את כל חודש חסרת אונים. אצלי זה גם עזר להיכנס להריון כי מהר גיליתי שיש לי ביוץ לפני טבילה.

אומרים למי שצעירה לחכות שנה לפני שבודקים אם יש בעיה. אבל אם את לחוצה וסובלת אין צורך לשמור על הכללים האלה.
י"ג בתמוז תשע"ה 18:35

את מרגישה 'מטופלת פוריות' וכאילו כבר תייגת את עצמך שיש לך בעיה.

 

הבדיקות עוד יותר מכניסות למתח ולחץ, מנסיון.

י"ג בתמוז תשע"ה 21:25
אני אחרי שתי הפלות התחלתי לעשות בירורים,
וראיתי שזה מכניס אותי ללחץ מיותר.
שנה אחרי שהפסקתי נכנסתי להריון טבעי.
אז נכון, זה מלא זמן וזה היה קשה,
אבל הרגשתי שהגוף שלי ממש התאוששות מההפלות והגיע חזק ובריא להריון הזה.
י"ד בתמוז תשע"ה 17:26


י"ג בתמוז תשע"ה 20:52
עבר עריכה על ידי חננית בתאריך י"ג בתמוז תשע"ה 21:05
כל כך מבינה לליבך....
תחילה אני מציעה לך מראש להגיד לעצמך :שלא הכל ברור מאליו!יש מי שמנהל את העולם .ובטח שלא הכל תלוי בי .אם היה ביוץ זה לא מעיד על הריון וכו'....תתאמני על זה .זה באמת עובד ומק מאוד.
ככל שתצפי יותר תתאכזבי יותר,לכן מציעה לך לא להתעסק עם הבדיקות ההריון .תניחי לזה וחכי בסבלנות שיהיה איחור משמעותי ואז תבדקי .
שמעתי פעם על איזה זוג שלא הצליחו להיפקד שנים.הם פנו לרב .והרב שמאוד התעניין בממבם שאל שאלות וכו המליץ להם לצאת לנופש ,ולחזור אליו אחרי(אם אני לא טועה זו היתה המלצה לצאת מהארץ)הזוג שהתפלא מאוד לפשר ההמלצה .עשה כהמלצת הרב .....
כשחזרו גילו שהאישה בהריון....
המתח הנפשי יכול מאוד לפגוע בפוריות לכן אפשרי לעצמך להיות רגועה ולהכניס שלווה לחייך ...
מאחלת לך שתיפקדי במהרה
י"ד בתמוז תשע"ה 08:26

בחודש שנקלטתי להריון הייתי בטוחה שאזלו הסיכויים לאותו חודש! חשבתי שפספסתי את הביוץ, בגלל כל מיני סיבות. בוקר אחרי ערב הטבילה, טסנו לנופש לחו"ל למשך שבוע, בפעם הראשונה שלנו, ופשוט שכחנו מהכל, כל מה שהשארנו מאחור, ונהננו בלי סוף! ובאמת כשחזרנו לארץ גיליתי שאני בהריון!

(מסתבר שההריון נקלט, ואני חגגתי על רכבות הרים ומגלשות מים... אם הייתי יודעת, כל הטיול היה נראה אחרת...)

אין ספק שברגע שלא חושבים על זה בכלל, הגוף מתרפה ולא לחוץ כל כך. ואני מוסיפה- לחפש משהו שיעסיק אותך במהלך השבועיים של ההמתנה הזאת.. משהו שבאמת יגרום לך לא לחשוב על זה.

בעז"ה בקרוב אצלך..

י"ג בתמוז תשע"ה 21:43

בס״ד

 

לפי מה שראיתי, מתחילים לספור את שבועות ההריון מהיום של המחזור האחרון. 

אז לפי זה- יום שבו הגיע המחזור הוא בעצם- היום הראשון של ההריון שלך! 

לי זה עוזר לחשוב על זה ככה. 

 

סליחה על האנונימי.

(גם מחכה, לא ממש הרבה זמן. נשואה די טריה ב״ה. )

י"ג בתמוז תשע"ה 23:12

היי הייתי במצבך הריון ראשון אחרי שנה וחצי מלא ציפיות אכזבות כל יום של איחור מתח הסביבה מלחיצה אני מבינה אותך וכמו שאמרו נשים לפניי ככל שתרפי יותר ולא תתעסקי במחשבות על זה (למרות שזה קשה)זה יגיע .באותו חודש ש"התייאשתי" מלחשוב זה הגיע אני כיום אמא ל 5 ילדים מתוקים והשישי בדרך בעז"ה. לא לדאוג מתוקה זה יגיע בעז"החיבוק

י"ד בתמוז תשע"ה 09:08

שנה וחצי של מתח מטורף, ודווקא כשהתייאשתי - זה הגיע ב"ה - בזמן הנכון ביותר בעבורנו (הבנתי זאת רק אחר כך). היום אימא לארבעה מתוקים.

כשאני משחזרת את תקופת הציפייה הלא נעימה שחוויתי (בכי בכל חודש מחדש וכו'), אני די מצטערת שאני ובעלי לא אימצנו גישה שונה - גישה של ביטחון ושמחה. שנה וחצי שיכולנו למלא בטיולים, הנאות וכו', להעמיק את הקשר הזוגי, להספיק המון דברים נחמדים. ובמקום זאת - שנה וחצי היינו בלחץ ודאגנו (כשהתחתנו הייתי עדיין סטודנטית, ולמדתי עם הרבה בנות נשואות. אצל רובן ההיריון הגיע מהר. כל הזמן השוויתי, וזה היה נורא). 

 

מבינה אותך מאוד מאוד. מקווה שתהיה חכמה ממני, למרות הקושי העצום. בעזרת ה' זה יגיע. 

 

בשורות טובות! 

י"ד בתמוז תשע"ה 10:21

לקח לי שנה וחצי עד שנכנסתי להריון....

 

ובאמת העיצה הכי טובה שיש לי זה להרפות.. לא לחשבן, לא לדמיין כל תופעה - אולי זה הריון?

 

פשוט לדעת ולהאמין שההריון יגיע (והוא באמת יגיע, היום ב"ה הרפואה כל כך מפותחת וגם אם ח"ו יש איזה בעיה היא ברת טיפול)

 

תנצלו את הזמן הזה לזוגיות, לטיפוח הקשר, תצאו לטייל, כשיגיעו ההריונות והילדים את תזכרי בתקופה הזו בגעגוע..

י"ד בתמוז תשע"ה 18:19

המסקנה הכי טובה שאני הגעתי אליה היא שפשוט צריך לצפות שזה לא יקרה.

ואם במקרה זה יקרה, אז הופתעתי!

 

אני לא אוהבת שאומרים "כשתרגעי, תיכנסי להריון" למה? כי מבחינה רפואית זה לא נכון (כך אמר לי פרופסור בכיר)

ובמבחן המציאות גם זה לא נכון. כי יש המון נשים שנרגעו ולא נכנסו להריון (וגם כאלו שמעולם לא היו בלחץ)

 

עזבי. פשוט אל תצפי שזה יקרה. מבחינתך, בשנה הראשונה לחתונה את בכלל לא חושבת על זה.

אם עוברת שנה צריך ללכת לרופא. אבל גם אז אני עדיין אוחזת בעמדתי שצריך להתייחס לזה כאילו זה לא הולך לקרות.

 

ואני לא מקבלת תירוצים כמו "מחשבה קובעת מציאות" כי זה לא מוכח מחקרית ולא ביולוגית.

 

עם גישה כזו, את חופשיה לגמרי להנות מהמצב הנוכחי. נקיה ממחשבות מעצבנות שמשגעות לך את השכל.

 

יכול להיות שזה יגרום לכמה נשים להרים גבה (במיוחד לכאלו שלא חיכו הרבה זמן) אבל מנסיון אישי שלי זו הגישה היחידה שפתרה לי את הבעיה ועזרה לי לעבור את 3 שנות הציפיה בשלום.

ט"ו בתמוז תשע"ה 16:30

זה ברור שגוף ונפש הם קשורים אחד לשני,

 

ולכן אם לאישה אין בעיות פיזיות אלא היא רק בלחץ נפשי חזק בטח שזה יכול לעקב את ההריון!

ט"ו בתמוז תשע"ה 17:18

לי היה מאד קשה עם כל העניין הזה של להרגע.

ט"ו בתמוז תשע"ה 18:03
גם לי אמרואנונימי
תהיי רגועה ותכנסי להריון. אבל זה ממש לא ככה לפעמים יש בעיות שצריכים טיפול וכמה שארגע לא יעזור. אני נשואה שנה ושלוש חודשים לפני חצי שנה התחלנו בירורים ורק עכשיו סוף סוף מצאנו רופאה טובה ומתחילים בטיפול. אנחנו מאד התלבטנו אם ללכת לברר או לחכות בסבלנות שיעבור יותר זמן ואז להתחיל. ואני ממש לא מתחרטת שהלכנו מוקדם לברר. יש לי חברות ששיתפתי אותם שאני עושה טיפולים שהם אומרות לי מה הלחץ תחכי ויבוא לבד.. באמת מעצבן לשמוע כאלה דברים לפעמים צריכים טיפולים ובה שיש את האפשרות הזאת
ט"ו בתמוז תשע"ה 19:48

או לחילופין לא להיות מטופל ולהיות בלחץ...

 

אחרי מכון פועה וגם הרופאים אומרים להיבדק אחרי שנה של ניסיון להיכנס להריון.

 

את עושה מה שצריך וזה מצויין, רק שלהיות בלחץ זה עלול לפגוע ובטח שזה לא מועיל!

 

בהצלחה רבה שיהיה לכולכן!

ט"ו בתמוז תשע"ה 20:38
גם אני הייתי בלחץ,
כל חודש שהגיע המחזור הייתי עצובה ומאוכזבת שזה לא קרה.
ניסיתי להרפות אבל לא הצלחתי.
כי כל כך רציתי הריון!!
שרק על זה חשבתי.
חודש אחד עשיתי טיפול אצל רפלקסולוגית.
לא האמנתי שאחרי טיפול אחד אקלט.
יצאנו לצימר להנות, להשתחרר.
ואז גיליתי שאני בהריון.
ממליצה לשחרר ולהרפות כמה שאפשר ..
ולצאת להנות.
בהצלחה!!
שתקלטי בקרוב!!
ט"ז בתמוז תשע"ה 00:58

אנחנו נשואים שנה וחצי, האמת שתקופה ארוכה אחרי החתונה ואפילו עכשיו לבעלי יש 'לחץ' מילדים.... 

מצד אחד רוצים וזה קדוש וכו' ומצד שני - זה עול, קשה לטפל בהם וכו'..

אז מצד אחד אנחנו כן משתדלים, מתפללים לזה וגם הלכנו אחרי שנה לרופא (שנתן איזשהו טיפול)

ומצד שני אני מרגישה שאנחנו עוברים את זה מאוד בבריאות, ובלי לחץ.

(לי באופו טבעי יש יותר לחץ בגלל הסביבה אבל בעלי מאזן אותי...)

אנחנו נהנים להרגיש עדיין זוג צעיר, חברים ולהנות מזה (וכן, יש איזה מחויבות כשמגיע ילד)

יש כאלה שרוצים למנוע מיד אחרי החתונה ולחכות עם זה - אז אצלינו זה בא פשוט בטבעי...חיוך

 

האמת שאני מרגישה שאולי אני צריכה יותר חיזוק למה כן לרצות ילד... ובעיקר חיזוק לבעלי, שלא יהיה לחוץ מזה.. 

יכול להיות שכשיתגבר הרצון תתגבר התפילה ובעז"ה זה יבוא...

 

אבל בינתיים נראה לי שזה טוב, גורם לנו להעריך את זה יותר ולהתחזק באמונה - שלא הכל ברור מאליו, ומתי שהקב"ה יחליט שזה צריך להגיע - זה יגיע!

והעיקר להיות בשמחה תמיד ולא לדאוג!!

 

נ.ב

כמו שכבר נאמר כאן וגם ראיתי שזאת סגולה טובה - לשמוח באמת בכל ילד שנולד, לא רק אם זה ממני!

ט"ו בתמוז תשע"ה 20:09
כשתאמיני שהכל מאיתו יתברך תהיי רגועה .הרי שום דבר לא בשליטתך .יש מנהל לעולם הזה ! אבל צריך גם להשתדל !תגידו .נכון אני לא אומרת לשבת בחיבוק ידיים . אחרי שנה או שנתיים עיקוב צריך וחשוב לברר יתכן שיש בעיה כל שהיא,אבל מכאן ולהילחץ זה ממש מיותר .מכירה נשים שעברו כמה שנות טיפולים, ובסוף ניפקדו בלי טיפולים. במקרה
שלהם היציאה מהלחץ מהמרדף : יהיה
הריון? לא יהיה הריון?לא אפשר לגוף שלהן לעשות את העבודה שרק הוא יודע ....
אני יכולה לספר על עצמי שבתחילת
הנישואים לא היה ברור לי שאכנס להריון.
הייתי עם מחשבה שלא הכל ברור מאליו .
שהריון זה מתנת שמיים גדולה .הייתי ממש
רגועה ופנוייה לטפח את הזוגיות היפה שלי עם בעלי .כמה הופתענו כשגילנו את ההריון
ט"ו בתמוז תשע"ה 22:17

חלק כבר אמרו את זה, בכל אופן, הסיפור שלי אולי ייתן לכך חיזוק וגם פרופורציה:

אני נשואה היום תודה לה' 4 שנים, 8 חודשים מהחתונה, שבהן ציפיתי מאוד (מהחודש הראשון!!) בכל חודש מחדש ובכל פעם אכזבה, נכנסתי ב"ה להריון ולאחר 8 חודשי הריון, לאחר אי הרגשת תנועות עובר במשך כיומיים, גילינו שהעובר מת ועברנו לידה שקטה. זה היה מאוד עצוב וכואב, משבר גדול בשבילנו, שגם קיבלנו ממנו הרבה, קרבת א-לוקים וחיזוק בזוגיות והתחזקות באמונה. כמובן שמיד אחרי זה ציפיתי להריון הבא... שלא הגיע לאחר 8 חודשים... ואז בביקור אצל סבתא ז"ל אישה פשוטה מאוד שעברה הרבה מאוד בחיים ועבדה קשה כל חייה, היא שאלה אותי אם יש משהו... (הריון), אמרתי שלא ואז היא אמרה לי "עזבי הכל, אל תחשבי על זה, לכי תטיילי, תבלי" ומשום מה, כאילו שלא שמעתי את זה קודם לקחתי את העצה שלה במלוא הרצינות ובמשך חודש שלם רק עשיתי דברים כיפיים, משחררים, חלומות שהיו לי (שיפוץ חדר בבית, הרשמה ללימודי עיצוב אופנה) ונסענו לטיול מהנה במיוחד בצפון, נחלים, מסלולים, קייקים, ישנו באוהל. ובאותו חודש נקלטתי (10 חודשים לאחר הלידה השקטה). תודה לה' בני המתוק היום בן שנה ו4 ובערך מ3 חודשים לאחר לידתו אני כבר מצפה להריון הבא... ההריון הבא הגיע באמת לאחר 8 חודשים מלידתו ונפסק לאחר 3 חודשי הריון. ושוב חזרנו לשלב הציפייה (אצלי מהחודש שאחרי...). זה לא קל בכלל! במיוחד כשאת רואה סביבך חברות ושכנות שילדו באותו זמן איתך וכבר בשלהי ההריון השני, או צעירות שהתחתנו ומיד בהריון וכאלה שהתחתנו כשאת התחתנת/ילדו כשילדתי עובר מת, וכבר בילד השלישי... אבל ממש אסור להסתכל על אחרים! וקודם כל שלכל בנות ישראל יוולדו ילדים בריאים ונורמליים ומתוקים וצדיקים וכמה שיותר! (ושיהיו גם כוחות לגדלם!!)

צריך באמת לא לדאוג ולדעת שאבא מנהל את העניינים הכי טוב עבורך והכל מגיע בזמן הכי נכון עבורך!!!

אני הקפדתי לומר שלא אכפת לי מהאכזבה ואני ממשיכה לצפות ולייחל בכל חודש מחדש ולא מפסיקה להתפלל על זה! ותכלס, ה' רוצה את התפילות שלנו. וזה לא נוגד בכלל להרבות בשמחת חיים ולהנות מהמצב הנוכחי ואת האכזבה לנתב לתפילה. זה לא אומר להיות בלחץ, ובמשך החודש עצמו, באמת לא לחשוב על כך יותר מדי. אני לדוג' את התפילות שלי שיניתי מ"תן לי הריון החודש הזה!" ל"תשלח דרכי נשמות טהורות, שאזכה ללדת עוד הרבה ילדים צדיקים מתוקים מאירים גאוליים" וכד' (מה שיוצא...) פחות לחוץ ויותר מכוון. ממליצה גם על ר' שמעון בר יוחאי.
וזהו, תהני פשוט מהזמן המתוק הזה עם בעלך, תנצלו אותו בהרבה כיף ושמחה וזוגיות, וגם תפילות! זה זמן באמת מתוק, שלא חוזר. (אחרי הלידה השקטה תמיד צחקנו שקיבלנו שנה ראשונה נוספת בחינם...(סוג של בדיחה שחורה...)). אבל זה אמיתי.

וכמובן שאם עברה שנה מהנישואים, אפשר וכדאי ללכת לבדיקות. זו ההשתדלות. אבל מבפנים- רק אמונה.  (זה לא אומר להיות בלחץ!!)

כ"א בתמוז תשע"ה 23:20


ט"ז בתמוז תשע"ה 02:00
ט"ז בתמוז תשע"ה 05:54

אולי יעניין אותך