ההפרש בינהם יהיה בערך שנה ו5..
אני איתם בבית.לא עובדת.
וגם יתחיל חורף אחרי חודש בערך..
קצת חוששת מאיך יהיה..
אשמח לעצות מועילות לגידול של שני קטנטנים..
ועצות איך להעסיק את הגדולה בבית כשאי אפשר לצאת..
להיות פתוחה לאפשריות שונות.
למה אני מתכוונת? לי יש הפרש של שנה ותשעה ימים בין אחד לשני. בשום אופן לא יכולתי בשלושה-ארבעה חודשים הראשונים לטפל בשניהם לאורך כל היממה.
אומנם לצערי, באותה תקופה בעלי היה אברך ואני עבדתי, כך שממילא את הגדול הוצאנו למסגרת ( את הבאים בתור כבר גידלתי בבית). אבל גם אם לא, הייתי מוכרחה למצוא לגדול סידור, לפחות לכמה שעות בבוקר כי בלילות הייתי עסוקה בלרקוד עם התינוק השני כדי להקל על גזים...
טיפ נוסף - לפני כל הנקה שבה בן השנה שלי היה נוכח וער, הכנתי לו בקבוק (לצערי הוא שתה מטרנה - אוי ייסורי המצפון ) והושבתי אותו ברוב טקס בכיסא האוטו של הקטן.
מדהים איך בגיל שנה, שנה וחודש, הוא כבר התגייס לעזרה בדברים פעוטים והרגיש אחריות כלפי התינוק. עד היום אני זוכרת לו את זה לטובה.
המון סבלנות, המון חום, ומהנסיון שלי זו היתה הלידה שבה הילד הגדול יותר קיבל את הבא אחריו בקלות ובטבעיות, ובזמן הקצר ביותר.
בלידות הבאות היו לי הפרשים יותר גדולים, וזה היה להם פחות פשוט.
את שניהם השכבתי במיטות תינוק. בחדר היו שתי מיטות תינוק.
זה עזר גם בשלבים מאוחרים יותר - כשהיה להם צורך להיות עסוקים בשקט במשהו מעניין עם עצמם, כל אחד ישב במיטה שלו עם ענייניו. ועזר גם כדי להפריד בינהם בזמנים פרועים כשהיו גדולים קצת יותר (שני בנים שובבים ).
בחודשים הראשונים גם שעת ההשכבה של הגדול היתה מעט מורכבת - הקטן סבל מגזים, או שבשעה הזו כבר היה לי פחות חלב והוא היה זקוק להנקות תכופות, והגדול היה בעצם בעצמו תינוק שאי אפשר לתת לו לחכות, וצריך להאכיל ולהשכיב אותו בצורה מסודרת בשעה קבועה.
לשעות האלה צריך למצוא פתרון יצירתי.
שיהיה בשעה טובה בעז"ה ובהצלחה רבה.
אבל ממה שראיתי אצל גיסתי, בזמן ההנקה את יכולה להקריא סיפורים, לשחק עם הגדול/ה.
ויש סיעתא דישמיא עם כל ילד וילד.
כמובן שאת מצידך תתכונני כמה שאפשר אבל בעז"ה תראי שד' שולח לך כוחות לגדל אותם.
יש פה עצות מעולות שאחרות כתבו, ממש.
אהמ אהמ, אז ככה:
כחודש לפני הלידה, בעלי היקר ואני ישבנו ונסחנו לעצמנו כללים. למשל:
א .עושים ה-כ-ל כדי לשמור על שפיות (בפועל: לקחנו לפעמים עזרה לנקיון, חודשיים אכלנו בכלים חד פעמיים- מה שלא עשינו מעולם קודם לכן)
ב. הזוגיות שלנו היא מעל הכל, כשאנחנו אוהבים- הכל אפשרי! (בפועל: לצאת יחד מדי פעם, הוצאנו את הקטן מחדר השינה שלנו בגיל מוקדם יחסית)
ג. אין נקיפות מצפון ולא משווים את עצמנו לאחרים!!!!!!
ד. אי אפשר להבטיח שיהיה שקט ורגוע בבית כל הזמן. לא נורא אם אחד מהם בוכה לפעמים, או שניהם. לא להתרגש מזה.
ה. להתכונן לתקופה קצת לחוצה מבחינה כלכלית, לא להבהל.
אלו חלק מהכללים שלנו. לכל אחד יש את שלו...
זו תקופה אינטנסיבית מאד, אבל האמיני לי, הלב שלי לא היה מעולם כ"כ אוהב.
אולי כדאי לך לראות איך את יכולה להקל על עצמך.
אני העדפתי להיות רק עם הקטן בבית, אחרת הייתי מתחרפנת.
אם זה מתאים לך- מעולה!, אם פחות- כדאי למצוא פתרון.
אני ילדתי את הראשונים שלי בהפרש דומה. זכור לי שהיה מאוד נוח שהקטן ישן אחר הצהריים, וכך היה לי פנאי להאכיל ולהשכיב את הגדולה.
ממליצה לקרוא את הלוחשת לתינוקות כדי ללמוד איך ליצור סדר יום לתינוק. ברגע שיש סדר, את יודעת להערך ולתמרן בין שנים.
לא היה פשוט, אבל אחר כך ממש כיף שהילדים צפופים.
לידה משמחת, בריאות ונחת!
דבר שני לי יש שתי בנות בהפרש של שנה וחודשיים.( וגיליתי לפני שבועיים שאני שוב בהריון )
אני לא אשקר היה לי קשה ועדין מאד קשה לי
האמת יותר קשה לי עכשיו כשהגדולה בת 3 והקטנה בת שנה ו-10. מאשר כשהן היו קטנות.
פשוט עכשיו הן גדולות ויש להן רצונות הן יודעות בדיוק מה הן רוצות כל היום הן רבות ועושות שטויות ואני מתפוצצת.
אבל דבר אחד אני יכולה להגיד לך לא היה לי עזרה בכלל ואין לי עזרה בכלום!
אני פשוט זורמת עם החיים ואם מה שהן דורשות כי בסופו של דבר זה לא ממש עוזר לשמוע מאחרים כי כל ילד וכל הורה הוא עולם אחר.
הדבר שהכי עזר ועוזר זה האמונה לדעת שכל מה שהקב"ה עושה הוא לטובה והוא לא היה עושה לי את זה אם לא הייתי מסוגלת לעמוד בזה.
והכי חשוב אל תכנסי ללחץ או היסטריה פשוט תיהי רגועה שהכל יעבור בשלום ויש לך את הכוחות להתמודד עם זה.
ובאמת להודות!!!!!!!!!!!!
שיהיה לך בשעה טובה הרבה הרבה נחת מהילדים ולידה קלה.
אם תרצי אשמח לעזור לך בשמחה בכל מה שאוכל!!!!!!!!!!!
תפני אלי באישי בשמחה!
בעניין מריבות בין אחים - לפחות הבוקר זה עבד כמה פעמים -
אם הילדים רבים או צועקים או בוכים על שזה חטף לו וזה לא רוצה לשחק איתו וכו' וכדו', פשוט להתעלם ולעסוק בעניינים שלי, ואם באים אלי בטענות על האחים לומר "בואו תסתדרו בעצמכם" "בואו תדברו ביניכם" (אפילו בן שנתיים קלט תוך כמה דקות שאני לא מגיבה על כל (קול) זעקה שלו ופתאום הסתדר יפה.)
לחזור על זה שוב ושוב בכל פעם שמגיעים אלי להתנות צרותיהם (שכמובן הן לא צרות אמיתיות אלא רק שלא מסתדרים ביניהם במשחקים וכדו'). כבר כמה שעות שהם משחקים מקסים והמריבות (בינתיים ) פשוט נעלמו! הלוואי שימשיך ככה.
אבל אם את מתפוצצת ואז מתערבת זה רק מגביר את המריבות. הרי אנחנו מציעים להם פשרות מוכתבות מבחוץ שלא מגיעות מהם ואז זה לא באמת פשרה שלהם ולכן יש מתח. אבל אם הילדים כועסים אחד על השני ומבינים שההורים לא מתערבים להם, רוב הסיכויים שתוך דקות מעטות הם ישלימו.
בהצלחה!
אז רק אומר לך שגם לי יש הפרש כזה (פחות או יותר), ואם אני הצלחתי לשרוד - אז זה אפשרי לכולן... (אבל גם אצלי הגדולה הייתה במסגרת).
והיום, כשהם גדולים, זה פשוט כיף! יש להם חבר צמוד (למרות המין השונה), לי יש שני עוזרים צעירים, הם משחקים ביחד ומתכננים דברים ביחד. כמה פעמים שאלו אותי אם הם תאומים... (הם כמעט באותו גובה, וכשרואים אותם עם זוג התאומים שאחריהם חושבים שכולם אצלנו באים בזוגות)
בהצלחה רבה, יקרה!
גם אצלי הם באותו הפרש
לפני הלידה קניתי הרבה שטויות- מתנות יום הולדת קטנות כאלה ב-5 ש"ח, וכל פעם נתתי לגדול מתנה בשם הקטן שמאוד אוהב אותו.
נכון ש'שונא מתנות יחיה' אבל זה ממש עזר לי כי זה הכניס בגדול (שהיה עדיין קטן) מוטיבציה לעזור- להביא מגבונים לחים מהספה, להביא את הפלאפון שמצלצל וכו'.
עוד דבר שכבר כתבו כאן- בזמן ההנקה זה ממש מוצלח לקרוא לגדול ספר,
ולדעתי אם את יכולה להכניס מעכשיו למסגרת (רצוי לא להעביר את הגדול שינויים עם לידת הקטן..) אז עדיף.
שלי היה במסגרת אבל אחרי שבועיים יצא ל,חופש גדול, של שלושה שבועות- שרדתי את זה אבל אין ספק שזה דרש כחות מיוחדים, ואת אמורה גם קצת לנוח..
בקשר לנקיון ולסדר בבית- תרפי. כולם יחיו עם קצת בלאגן ולכלוך. את כרגע במשימה הרבה יותר חשובה.
היום הקטן שלי בן שנה וקצת, הגדול בן שנתיים- עוד מעט וחצי- והקשר ביניהם מדהים. הם פשוט מאוהבים אחד בשני.
מתעוררים בבוקר ומחכים לראות אחד את השני.
לפני הלידה התחלתי להסביר לגדול מה יש לאמא בבטן ולהראות לו תינוקות של אחרים, להגיד לו שעוד מעט גם לו יהיה אחד כזה וצריך לטפל בו.. (אגב זה התינוק 'שלו'..).
כשבאנו מהבית חולים הגדול עזר לדחוף את העגלה עם הקטן ולהכניס אותו הביתה וככה הוא בעצם לקח חלק בלהביא אותו. אני מאוד אהבתי את הרעיון, אפילו צילמתי..
עוד משהו שהטריד אותי..
לפני הלידה התחילו לי רגשות אשמה בנוגע לגדול- למה אני עושה לו את זה וכל כך מהר לוקחת לו את הזכות להיות תינוק.
אז דבר ראשון חשוב כל הזמן לזכור שגם הגדול הוא עדיין קטן,
ודבר שני- עכשיו אני מבינה שהדבר הכי טוב שנתתי לו בחיים זה את אחיו- ב"ה הם פשוט מקסימים יחד.
המון המון הצלחה, סבלנות, ותזכרי שגם את צריכה לנוח!!
דולה מוסמכת מלווה לידות בחיפה והצפון
כמה המלצות מאד מומלצות:
1. לא להכניס לראש שזה קשה או שתהיה קנאה
2. להראות המון אהבה לגדולה
3. בזמן הנקה להתייחס לגדולה- אני הייתי קוראת לה סיפור, באיזשהו שלב בכל פעם שהנקתי היא הייתה מביאה לי ספר והולכת לשחק במשהו אחר.. אבל זה נתן לה תחושה שזמן ההנקה זה זמן שהוא בשבילה (במיוחד שגמלתי אותה חודשיים וחצי לפני הלידה).
4. לשטף את הגדולה בגידול של התינוק- תביאי חיתול/טיטול/מגבונים. להראות לה איך את מקלחת (יכולה לעמוד על שרפרף ולשכשך ידיים כאילו הים מקלחת)., לתת לה להחזיק כשהיא יושבת ואת כמובן מחזיקה איתה.
איך להעסיק:
1. סיפורים
2. לצייר ציורים/מדבקות/ פלסטלינה
3. משחקי הרכבה שמתאימים לה
4. בריכה (עם השגחה)
5. עגלה ובובה
ואל תדאגי, זה כייף לגדל צמודים (למרות שבהתחלה זה קצת קשה) עליי זה אפילו הקל שיש לה חברה והיום כשיש עוד קטנצ'יק זה כבר ממש תענוג
בין הגדולים היה הפרש של שנה וב"ה עם כל הקושי הטכני מוצאים פתרונות.
מסכימה מאד עם נונימי ההמלצות שלה מצוינות.
אצלי הגדול היה במסגרת והקטנה היתה איתי עד שהסתיימה חופשת הלידה .
הכל עובר מאד מהר והיום הם בני 18 ו 17 וממש לא זוכרים את הקשיים.
תהני מהם ותגדלי אותם בנחת.
ואם קצת בוכים לא נורא לומדים לנענע את העגלה עם הרגל ולהלביש את הגדול וכד' עם הידיים .
בהצלחה
אני גידלתי שתי בנות שההפרש ביניהן שנה ורבע. עד גיל 5-6 זה כמו כמעט כמו לגדל תאומות אז מה הבעיה שלך ? ההפרש ביניהן נפתח כשהקטנה עוכבה עוד שנה בגן והגדולה למדה לכן בהמשך בבית הספר שנה מעליה. אז הן נהפכו לאחיות. היום האחיות בנות 28 ו-29 ושום דבר רע לא קרה להן גם בלי העצות (שלא היה ני שיתן לי ולא היה בכלל אינטרנט).
אם את חוששת וכו' - אל תהיי אמא. טפלי בילדים של אחרים.
אמנם שני ההורים מגדילם את הילדים, אבל בדרך הטבע האמא נמצאת יותר עם הילדים, ולכן חווה יותר קושי.
הפותחת לא התלוננה על ההפרש שיהיה ועל הולדת הילדים (במקום אחר היא אפילו אמרה ששמחה בו), אלא רק ביקשה עצות מבעלות ניסיון איך לעשות זאת בצורה קלה ובריאה.
פעם היו מבקשים עצות כאלה על ספסל גם השעשועים, היום אפשר לקבל אותן (והרבה יותר) גם באינטרנט.
לא זכור לי שקשה,
אמא שלי אמרה לי עכשיו יש לך שני תינוקים בבית שצריכים לאכול כל שלוש שעות.
וכל פעם שהייתי מניקה הייתי מספרת לגדול סיפורים.
ולאט לאט המשפחה לומדת להתרגל תינוק החדש.
ועכשיו זה הכי כיף להם בעולם. הם ממש כמו שני תאומים.
וסתם סיפור הבן הגדול נסע לקיטנה של סבתא והקטנה פשוט בכתה בלילה כי היא התגעגעה אליו.
בכל גידול יש קשה ויש יותר קשה.
שתדעי להסתכל על הטוב.
בהצלחה
יש לי ניסיון - ארבעה צפופים - כשהגדול היה בן 4 ורבע נולד הרביעי.
שיהיה בשעה טובה.
נראה לי שכרגע אין מה יותר מדי להתכונן. אלא להיות רגועה, לנוח כשאפשר.