י"ח באב תשע"ה 18:17
אני עוד חודש וחצי בערך אמורה ללדת בעז'ה..
ההפרש בינהם יהיה בערך שנה ו5..
אני איתם בבית.לא עובדת.
וגם יתחיל חורף אחרי חודש בערך..
קצת חוששת מאיך יהיה..

אשמח לעצות מועילות לגידול של שני קטנטנים..
ועצות איך להעסיק את הגדולה בבית כשאי אפשר לצאת..
י"ח באב תשע"ה 20:33
מציעהאנונימי

להיות פתוחה לאפשריות שונות.

 

למה אני מתכוונת? לי יש הפרש של שנה ותשעה ימים בין אחד לשני. בשום אופן לא יכולתי בשלושה-ארבעה חודשים הראשונים לטפל בשניהם לאורך כל היממה.

אומנם לצערי, באותה תקופה בעלי היה אברך ואני עבדתי, כך שממילא את הגדול הוצאנו למסגרת (עצוב את הבאים בתור כבר גידלתי בבית). אבל גם אם לא, הייתי מוכרחה למצוא לגדול סידור, לפחות לכמה שעות בבוקר כי בלילות הייתי עסוקה בלרקוד עם התינוק השני כדי להקל על גזים...

 

טיפ נוסף - לפני כל הנקה שבה בן השנה שלי היה נוכח וער, הכנתי לו בקבוק (לצערי בוכה הוא שתה מטרנה - אוי ייסורי המצפון בוכה/צוחק) והושבתי אותו ברוב טקס בכיסא האוטו של הקטן.

מדהים איך בגיל שנה, שנה וחודש, הוא כבר התגייס לעזרה בדברים פעוטים והרגיש אחריות כלפי התינוק. עד היום אני זוכרת לו את זה לטובה.

 

המון סבלנות, המון חום, ומהנסיון שלי זו היתה הלידה שבה הילד הגדול יותר קיבל את הבא אחריו בקלות ובטבעיות, ובזמן הקצר ביותר.

בלידות הבאות היו לי הפרשים יותר גדולים, וזה היה להם פחות פשוט.

 

את שניהם השכבתי במיטות תינוק. בחדר היו שתי מיטות תינוק.

זה עזר גם בשלבים מאוחרים יותר - כשהיה להם צורך להיות עסוקים בשקט במשהו מעניין עם עצמם, כל אחד ישב במיטה שלו עם ענייניו. ועזר גם כדי להפריד בינהם בזמנים פרועים כשהיו גדולים קצת יותר (שני בנים שובבים מטורלל).

 

בחודשים הראשונים גם שעת ההשכבה של הגדול היתה מעט מורכבת - הקטן סבל מגזים, או שבשעה הזו כבר היה לי פחות חלב והוא היה זקוק להנקות תכופות, והגדול היה בעצם בעצמו תינוק שאי אפשר לתת לו לחכות, וצריך להאכיל ולהשכיב אותו בצורה מסודרת בשעה קבועה.

לשעות האלה צריך למצוא פתרון יצירתי.

 

שיהיה בשעה טובה בעז"ה ובהצלחה רבה.

י"ח באב תשע"ה 21:02

קוביות, לגו גדול, פאזלים מעץ שמכניסים אחד אחד, מכוניות, בובות, כלי אוכל, בימבה, תוף, קשקשן... בהצלחה

אם הגדול כבר הולך, יותר נוח, והוא גם יכול לעזור קצת, להביא מוצץ, מימחטה, חיתול, משחק. 

אני מקווה שבעלך יוכל לעזור לפחות בערב/ לילה.

י"ט באב תשע"ה 02:31
ושזה בסדר!!! זה לא הופך אותך לאמא פחות טובה!
הצטרפות תינוק למשפחה דורשת תקופת הסתגלות-שאורכה משתנה ממשפחה למשפחה.

לגבי ההתנהלות היימיומית עם שני קטנים:
לרוב,ההתמודדות עם ילד שני היא קלה יותר כיוון שהוא נכנס צמערכת משפחתית מובנית. יש כבר סדר יום בסיסי שבשלב מסויים גם הוא יצטרף אליו.
אפשר להתארגן על חומרי יצירה, חוברות, ספרים...
מה שעשיתי עם הגדולה שלי בגיל הזה היה יצירות סביב ספר מסויים. יש באינטרנט מלא רעיונות.
נגיד-מעשה בממישה בלונים.
אז כמובח משחקי בלונים כלשהם
דפי צביעה
ציירתי לה חמישה בלונים והיא הדביקה מדבקות על הבלון כמסגרת-לפי הצבעיח שבסיפור
הדבקת מדבקות לפי דגם
וכן הלאה.

בהצלחה!
י"ט באב תשע"ה 06:09
היא צריכה עוד טיפה לגדול בשביל יצירות.

אבל בהחלט אני עושה על הרעיונות האלה 'גזור ושמור'..
תודה!
י"ט באב תשע"ה 03:03
את לא יכולה לדעת מראש מה יהיה, כמה הקטן ידרוש אותך, איך את תרגישי וכו
ממליצה קודם כל להכניס לראש שמה שאת עושה זה המקסימום וזה הכי הכי טוב להם, זה מה שה' נתן לך והוא נתן לך את הכוחות, ודווקא את נבחרת להיות האמא שלהם כי איך שאת מתנהלת זה הכי הכי טוב לילדים שלך.
ובלי נקיפות מצפון, מותר לתינוק / לגדול לבכות כי כרגע החלטת שאין לך אפשרות אחרת, ומותר לאמא להיכנס לשירותים גם אם שניים צורחים, ומותר לתת לגדול משהו מתוק כדי שישב בשקט קצת.
אם אתם בבית, קחי את סדר היום ב'איזי', לפי המצב- אולי הגדול לא חייב לאכול מיד כשמתעורר, אולי לא חייב שעת שינה מוקדמת...
אני הייתי מניחה לגדול משחקים בתוך המיטת תינוק, והיה משחק בזה כמה זמן אחרי שהתעורר.
עוד משהו, קחי עזרה במה שרק אפשר- חד פעמי, בייביסיטר, ניקיון וכו. בעיני, ניקיון זה מחוץ לתחום בכזה מצב,
חובה- דאגי שיהיה לך מתי לישון! גם בשבילך וגם בשביל הילדים. אצלי, בתחילה הגדול היה במסגרת, בשלב כלשהו בהמשך הרגלתי לסדר יום בו שניהם ישנים צהריים יחד, ואז גם אני הלכתי לישון ...
י"ט באב תשע"ה 12:30

 

 

אבל ממה שראיתי אצל גיסתי, בזמן ההנקה את יכולה להקריא סיפורים, לשחק עם הגדול/ה.

 

ויש סיעתא דישמיא עם כל ילד וילד.

כמובן שאת מצידך תתכונני כמה שאפשר אבל בעז"ה תראי שד' שולח לך כוחות לגדל אותם.

י"ט באב תשע"ה 15:20
מנסיון של שניים בהפרש שנה וארבע (הגדול עדיין לא הלך כשהקטנה נולדה וזה היה באמצע החורף) בעלי היה אז יוצא מוקדם וחוזר בשעות הערב.
מנסה להיזכר בכמה מהדברים שעזרו לי בזמן הלא כל כך פשוט של אחרי הלידה..:
א. לקחתי בייביסיטר שהגיעה הביתה שעה או שעה וחצי ביום בדיוק בשעה הסוערת של ההשכבה. נתתי לה לשחק עם הגדול ואז טיפלתי בקטנה מקלחת הנקה וכו׳ ואחר כך היא שמרה על הקטנה ואני הייתי כולי עם הגדול - ארוחת ערב מקלחת השכבה סיפור. זה הציל אותי!! והזמנתי את אחת הבנות של השכנים שלא לקחה סכום גדול כי היא רק בת 12 אבל לצורך העניין זה הספיק כי הכל איתי בבית כשאני בעצם משגיחה והיא רק עוזרת.
ב. כל מה שאפשר להיעזר - לקבל הצעות עזרה של שכנות, משפחה וכד׳. כשנסעתי פעם ב.. להורים נסעתי בשעות אחה״צ לקחתי איתי בגדים ובקבוקים והם עזרו לי להאכיל אותם ארוחת ערב לקלח ולארגן לשינה וכך נרדמו בדרך חזרה הביתה ורק העברתי אותם למיטות.
ג. להתארגן מראש לשעות הקשות - בבקרים כשהגדול היה במעון (אפשר כשאחד ישן) ארגנתי מגבות באמבטיה ובגדים על השידה לאחרי המקלחת ולבוקר שלמחרת, כך שהיה לי מוכן לזמנים העמוסים.
ד.פתחתי לול קמפינג בסלון. כך יכולתי לשים את הגדול עם משחקים בפנים כשאני מניקה על הספה או כאשר בישלתי/ארגנתי או לחילופין את הקטנה בלול שתהיה מוגנת כשהגדול הסתובב.
ה. שניהם במיטות תינוק - הקטנה בחדר שלנו והגדול בחדר אחר - לחסוך יקיצות משותפות בלילות
ו. תפקידים קבועים - בעלי קם בלילות לילד גדול ואני לקטנה. אחרת אפשר להיות ערים רוב הלילה..
ז. מנשא! כשלקחתי את הגדול למעון ובחזרה שמתי את התינוקת במנשא וכך הרמתי את הגדול (שהתחיל ללכת רק בגיל שנה וחצי)
ח. אישית לא ממליצה על עגלת תאומים במיוחד אם יש לכם רכב. בעיניי זה סתם מסורבל וכבד. אם את בכיוון לקנות אחת כזו תבקשי מחברים להשאיל לשבוע ותראי, אם נוח לך - תקני גם.
ט. ההתחלה קצת קשה אבל בהמשך נהיה הרבה יותר קל. היום כשהילדים שלנו בני שלוש ושנה ושמונה, הכל ביחד - מקלחת, ארוחת ערב, השכבה, הלבשה. הכל כפול אמנם אבל כיף לעשות זאת לשניהם יחדיו.
י. תתכונני נפשית שלא הכל יתקתק. אז יהיה קצת בלגן ולא תספיקי תמיד הכל ויהיו יותר ארוחות חפוזות אבל הכל שווה את האושר..

הכי חשוב!!! לא לוותר על זמן זוגי! בעומס הנוצר והמרוץ מעניין לעניין ומילד לילד אפשר לשכוח את עצמכם. ממליצה בחום להקדיש ערב קבוע בשבוע שזה הערב שלכם! אפשר להזמין בייביסיטר ולצאת, להשאיר את הילדים אצל סבא וסבתא לכמה שעות (מהגדול לא חלמתי להיפרד בגיל חודש לכמה שעות ועם הקטנה כבר הבנתי שהיא רק תרוויח אם אבא ואמא שלה ינשמו קצת..) או סתם להישאר בבית ביחד בכיף בלי לנקות לבשל לסדר לטלפן לעבוד.. רק אתם.
בהצלחה!
ואל תשכחו להנות מהמתנות!
י"ט באב תשע"ה 19:51

יש פה עצות מעולות שאחרות כתבו, ממש.

 

אהמ אהמ, אז ככה:

כחודש לפני הלידה, בעלי היקר ואני ישבנו ונסחנו לעצמנו כללים. למשל:

א .עושים ה-כ-ל כדי לשמור על שפיות (בפועל: לקחנו לפעמים עזרה לנקיון, חודשיים אכלנו בכלים חד פעמיים- מה שלא עשינו מעולם קודם לכן)

ב. הזוגיות שלנו היא מעל הכל, כשאנחנו אוהבים- הכל אפשרי! (בפועל: לצאת יחד מדי פעם, הוצאנו את הקטן מחדר השינה שלנו בגיל מוקדם יחסית)

ג. אין נקיפות מצפון ולא משווים את עצמנו לאחרים!!!!!!

ד. אי אפשר להבטיח שיהיה שקט ורגוע בבית כל הזמן. לא נורא אם אחד מהם בוכה לפעמים, או שניהם. לא להתרגש מזה.

ה. להתכונן לתקופה קצת לחוצה מבחינה כלכלית, לא להבהל.

 

אלו חלק מהכללים שלנו. לכל אחד יש את שלו...

 

זו תקופה אינטנסיבית מאד, אבל האמיני לי, הלב שלי לא היה מעולם כ"כ אוהב.

 

אולי כדאי לך לראות איך את יכולה להקל על עצמך. 

אני העדפתי להיות רק עם הקטן בבית, אחרת הייתי מתחרפנת.

אם זה מתאים לך- מעולה!, אם פחות- כדאי למצוא פתרון.

י"ט באב תשע"ה 20:22
י"ט באב תשע"ה 21:44

אני ילדתי את הראשונים שלי בהפרש דומה. זכור לי שהיה מאוד נוח שהקטן ישן אחר הצהריים, וכך היה לי פנאי להאכיל ולהשכיב את הגדולה.

ממליצה לקרוא את הלוחשת לתינוקות כדי ללמוד איך ליצור סדר יום לתינוק. ברגע שיש סדר, את יודעת להערך ולתמרן בין שנים.

 

לא היה פשוט, אבל אחר כך ממש כיף שהילדים צפופים.

 

לידה משמחת, בריאות ונחת!

י"ט באב תשע"ה 21:47
בין נהוראי לתהל > שנה ו-3.
בין תהל לשוהם > שנה וחצי.

אז ככה...
שתהל שלי נולדה, היה לי מאוד לא קל.
אני לא אשכח את נקיפות המצפון שהיו לי אז
איך עשיתי את זה לנהוראי שלי...
איך נלקחתי ממנו
איך אני מעזה להתחלק ביחס בינו לבינה
ממש היה לי קשה.
הוא היה משחק איתי ותהל מתעוררת ובוכה לאכול,
אני קמה מהמשחק ומתנצלת בפניו ובוכה יחד איתה.
וכל הזמן מבקשת ממנו סליחה סליחה סליחה...

סתם כך, באמצע היום, הייתי מביטה בתמונות שלו ובוכה
לקח לי זמן לעכל את העניין הזה,
שיש פה עוד תינוקת שזקוקה כעת ליחס, אחרי שהתרגלתי לתת לו 24/7 את מלוא תשומת הלב.

אחרי כמה זמן, חודש בערך, זה התחיל להסתדר:

א. קבעתי לעצמי שעה איתו ביחד לבד לבד - זמן איכות
בעלי היה מתייחס לתהל ואני רק איתו ואז מתחלפים.
יושבת איתו על השטיח למשחק, ציורים, חיבוקים וסיפורים.

ב. התחלתי לסגל לתהל סדר יום,
ותינוקות טריים בד"כ ישנים די הרבה בחודשים הראשונים
אז היה לי יותר זמן איתו כשאני יודעת מתי היא תאכל,
ומתי תישן, ומתי תהיה איתנו (וכשהייתה ערה הייתי משתפת אותו בכל דבר... תביא לה בובה, תראה איזו יד קטנה, אוי היא אוהבת אותך! תראה איך היא מביטה בך).

ג. שיתופים והמון, בוא תעזור לי לקלח אותו/ה
תביא לי טיטול, תביא את הבקבוק, תעזור לי להאכיל אותו
לשתף ולשתף בכל הזדמנות.

ד. משתמשת המון במנשא ואז הידיים פנויות אליו.

אחרי תקופה מסויימת הודתי בפה מלא תודה:
תהל זו המתנה הטובה ביותר שיכולנו להעניק לנהוראי!
הקשר שנרקם בניהם, ההיקשרות, האהבה, אין לזה תחליף.
אין יום שהם לא צמודים... קשורים מאוד.

ונהוראי השתנה רק לטובה, מבכור מפונקי -
למד לחלוק, קיבל אחריות, קיבל תואר בכור ובוגר, למד לעזור ולשמור. איזו מתנה זו. זה נהדר.

ואנחנו חיזקנו, הזכרנו, עודדנו בכל הזדמנות
כמה שהוא אח בוגר! איך הוא עוזר! איך הוא מתחלק!
וזה התבטא בתחומים רבים,
יש לו זמן איכות רק שלו איתנו, עניינים של בוגרים
הולך עם אבא להסתפר/איתי לקניות
הולך לישון מאוחר יותר מהקטנים... ועוד.

חשוב מאוד לרומם אותם. זה יוצר הרגשה בוגרת מצידם
ולא חס וחלילה קיפוח או מאיפה היא באה עכשיו

בהצלחה ובשעה טובה!
י"ט באב תשע"ה 23:31

דבר שני לי יש שתי בנות בהפרש של שנה וחודשיים.( וגיליתי לפני שבועיים שאני שוב בהריון חצי חיוך)

אני לא אשקר היה לי קשה ועדין מאד קשה לי

האמת  יותר קשה לי עכשיו כשהגדולה בת 3 והקטנה בת שנה ו-10. מאשר כשהן היו קטנות.

פשוט עכשיו הן גדולות ויש להן רצונות הן יודעות בדיוק מה הן רוצות כל היום הן רבות ועושות שטויות ואני מתפוצצת.מטורלל

אבל דבר אחד אני יכולה להגיד לך לא היה לי עזרה בכלל ואין לי עזרה בכלום! 

אני פשוט זורמת עם החיים ואם מה שהן דורשות כי בסופו של דבר זה לא ממש עוזר לשמוע מאחרים כי כל ילד וכל הורה הוא עולם אחר.

הדבר שהכי עזר ועוזר זה האמונה לדעת שכל מה שהקב"ה עושה הוא לטובה והוא לא היה עושה לי את זה אם לא הייתי מסוגלת לעמוד בזה.

והכי חשוב אל תכנסי ללחץ או היסטריה פשוט תיהי רגועה שהכל יעבור בשלום ויש לך את הכוחות להתמודד עם זה.

ובאמת להודות!!!!!!!!!!!!

שיהיה לך בשעה טובה הרבה הרבה נחת מהילדים ולידה קלה.

אם תרצי אשמח לעזור לך  בשמחה בכל מה שאוכל!!!!!!!!!!!

תפני אלי באישי בשמחה!

כ"א באב תשע"ה 11:18

בעניין מריבות בין אחים - לפחות הבוקר זה עבד כמה פעמים -

אם הילדים רבים או צועקים או בוכים על שזה חטף לו וזה לא רוצה לשחק איתו וכו' וכדו', פשוט להתעלם ולעסוק בעניינים שלי, ואם באים אלי בטענות על האחים לומר "בואו תסתדרו בעצמכם" "בואו תדברו ביניכם" (אפילו בן שנתיים קלט תוך כמה דקות שאני לא מגיבה על כל (קול) זעקה שלו ופתאום הסתדר יפה.)

לחזור על זה שוב ושוב בכל פעם שמגיעים אלי להתנות צרותיהם (שכמובן הן לא צרות אמיתיות אלא רק שלא מסתדרים ביניהם במשחקים וכדו'). כבר כמה שעות שהם משחקים מקסים והמריבות (בינתיים ) פשוט נעלמו! הלוואי שימשיך ככה.

אבל אם את מתפוצצת ואז מתערבת זה רק מגביר את המריבות. הרי אנחנו מציעים להם פשרות מוכתבות מבחוץ שלא מגיעות מהם ואז זה לא באמת פשרה שלהם ולכן יש מתח. אבל אם הילדים כועסים אחד על השני ומבינים שההורים לא מתערבים להם, רוב הסיכויים שתוך דקות מעטות הם ישלימו. 

בהצלחה!

כ' באב תשע"ה 09:07

אז רק אומר לך שגם לי יש הפרש כזה (פחות או יותר), ואם אני הצלחתי לשרוד - אז זה אפשרי לכולן... (אבל גם אצלי הגדולה הייתה במסגרת).

והיום, כשהם גדולים, זה פשוט כיף! יש להם חבר צמוד (למרות המין השונה), לי יש שני עוזרים צעירים, הם משחקים ביחד ומתכננים דברים ביחד. כמה פעמים שאלו אותי אם הם תאומים... (הם כמעט באותו גובה, וכשרואים אותם עם זוג התאומים שאחריהם חושבים שכולם אצלנו באים בזוגות)

בהצלחה רבה, יקרה!

כ' באב תשע"ה 09:36

גם אצלי הם באותו הפרש

לפני הלידה קניתי הרבה שטויות- מתנות יום הולדת קטנות כאלה ב-5 ש"ח, וכל פעם נתתי לגדול מתנה בשם הקטן שמאוד אוהב אותו.

נכון ש'שונא מתנות יחיה' אבל זה ממש עזר לי כי זה הכניס בגדול (שהיה עדיין קטן) מוטיבציה לעזור- להביא מגבונים לחים מהספה, להביא את הפלאפון שמצלצל וכו'.

עוד דבר שכבר כתבו כאן- בזמן ההנקה זה ממש מוצלח לקרוא לגדול ספר,

ולדעתי אם את יכולה להכניס מעכשיו למסגרת (רצוי לא להעביר את הגדול שינויים עם לידת הקטן..) אז עדיף.

שלי היה במסגרת אבל אחרי שבועיים יצא ל,חופש גדול, של שלושה שבועות- שרדתי את זה אבל אין ספק שזה דרש כחות מיוחדים, ואת אמורה גם קצת לנוח..

בקשר לנקיון ולסדר בבית- תרפי. כולם יחיו עם קצת בלאגן ולכלוך. את כרגע במשימה הרבה יותר חשובה.

 

היום הקטן שלי בן שנה וקצת, הגדול בן שנתיים- עוד מעט וחצי- והקשר ביניהם מדהים. הם פשוט מאוהבים אחד בשני.

מתעוררים בבוקר ומחכים לראות אחד את השני.

 

לפני הלידה התחלתי להסביר לגדול מה יש לאמא בבטן ולהראות לו תינוקות של אחרים, להגיד לו שעוד מעט גם לו יהיה אחד כזה וצריך לטפל בו.. (אגב זה התינוק 'שלו'..).

כשבאנו מהבית חולים הגדול עזר לדחוף את העגלה עם הקטן ולהכניס אותו הביתה וככה הוא בעצם לקח חלק בלהביא אותו. אני מאוד אהבתי את הרעיון, אפילו צילמתי..

 

עוד משהו שהטריד אותי..

לפני הלידה התחילו לי רגשות אשמה בנוגע לגדול- למה אני עושה לו את זה וכל כך מהר לוקחת לו את הזכות להיות תינוק. 

אז דבר ראשון חשוב כל הזמן לזכור שגם הגדול הוא עדיין קטן,

ודבר שני- עכשיו אני מבינה שהדבר הכי טוב שנתתי לו בחיים זה את אחיו- ב"ה הם פשוט מקסימים יחד.

 

המון המון הצלחה, סבלנות, ותזכרי שגם את צריכה לנוח!!

דולה מוסמכת חיוך מלווה לידות בחיפה והצפון עגלה

כ' באב תשע"ה 09:51
גם לי יהיה הפרש בין השניים ולא חשבתי על הקושי. ידעתי שיהיה אך לא כמה. תודה על הטיפים הנהדרים ועל האמת ״כן, זה הולך להיות קשה״!

שה׳ יתן לכן הרבה כח. ותרוו נחת.
כ' באב תשע"ה 12:03

כמה המלצות מאד מומלצות:

1. לא להכניס לראש שזה קשה או שתהיה קנאה

2. להראות המון אהבה לגדולה

3. בזמן הנקה להתייחס לגדולה- אני הייתי קוראת לה סיפור, באיזשהו שלב בכל פעם שהנקתי היא הייתה מביאה לי ספר והולכת לשחק במשהו אחר.. אבל זה נתן לה תחושה שזמן ההנקה זה זמן שהוא בשבילה (במיוחד שגמלתי אותה חודשיים וחצי לפני הלידה).

4. לשטף את הגדולה בגידול של התינוק- תביאי חיתול/טיטול/מגבונים. להראות לה איך את מקלחת (יכולה לעמוד על שרפרף ולשכשך ידיים כאילו הים מקלחת)., לתת לה להחזיק כשהיא יושבת ואת כמובן מחזיקה איתה.

 

איך להעסיק:

1. סיפורים

2. לצייר ציורים/מדבקות/ פלסטלינה

3. משחקי הרכבה שמתאימים לה

4. בריכה (עם השגחה)

5. עגלה ובובה

 

ואל תדאגי, זה כייף לגדל צמודים (למרות שבהתחלה זה קצת קשה) עליי זה אפילו הקל שיש לה חברה והיום כשיש עוד קטנצ'יק זה כבר ממש תענוג

כ' באב תשע"ה 13:45

בין הגדולים היה הפרש של שנה וב"ה עם כל הקושי הטכני מוצאים פתרונות.

מסכימה מאד עם נונימי ההמלצות שלה מצוינות.

אצלי הגדול היה במסגרת והקטנה היתה איתי עד שהסתיימה חופשת הלידה .

הכל עובר מאד מהר והיום הם בני 18 ו 17 וממש לא זוכרים את הקשיים.

תהני מהם ותגדלי אותם בנחת.

ואם קצת בוכים לא נורא לומדים לנענע את העגלה עם הרגל ולהלביש את הגדול וכד' עם הידיים .

בהצלחה

כ' באב תשע"ה 13:38

אני גידלתי שתי בנות שההפרש ביניהן שנה ורבע. עד גיל 5-6 זה כמו כמעט כמו לגדל תאומות אז מה הבעיה שלך ? ההפרש ביניהן נפתח כשהקטנה עוכבה עוד שנה בגן והגדולה למדה לכן בהמשך בבית הספר שנה מעליה. אז הן נהפכו לאחיות. היום האחיות בנות 28 ו-29 ושום דבר רע לא קרה להן גם בלי העצות (שלא היה ני שיתן לי ולא היה בכלל אינטרנט).

אם את חוששת וכו' - אל תהיי אמא. טפלי בילדים של אחרים.

כ' באב תשע"ה 14:36
כ' באב תשע"ה 14:44
אולי לך זה היה קל ולא רצית עצות אבל לא כולם כמוך.
יועץ, אולי. חכם, לא.
כ' באב תשע"ה 15:41


כ' באב תשע"ה 15:45

אמנם שני ההורים מגדילם את הילדים, אבל בדרך הטבע האמא נמצאת יותר עם הילדים, ולכן חווה יותר קושי.

הפותחת לא התלוננה על ההפרש שיהיה ועל הולדת הילדים (במקום אחר היא אפילו אמרה ששמחה בו), אלא רק ביקשה עצות מבעלות ניסיון איך לעשות זאת בצורה קלה ובריאה.

פעם היו מבקשים עצות כאלה על ספסל גם השעשועים, היום אפשר לקבל אותן (והרבה יותר) גם באינטרנט.

כ' באב תשע"ה 15:14

לא זכור לי שקשה,

אמא שלי אמרה לי עכשיו יש לך שני תינוקים בבית שצריכים לאכול כל שלוש שעות.

וכל פעם שהייתי מניקה הייתי מספרת לגדול סיפורים.

ולאט לאט המשפחה לומדת להתרגל תינוק החדש.

ועכשיו זה הכי כיף להם בעולם. הם ממש כמו שני תאומים.

וסתם סיפור הבן הגדול נסע לקיטנה של סבתא והקטנה פשוט בכתה בלילה כי היא התגעגעה אליו.

בכל גידול יש קשה ויש יותר קשה.

שתדעי להסתכל על הטוב.

בהצלחה

כ' באב תשע"ה 22:58
כרגע לא מספיקה.
אבל אכתוב ברגע שאוכל.
יש מחשבות שעלו בי וגם שאלות על דברים שכתבתן.
ממש תודה באופן אישי לכל מי שהגיבה!!

ותודה על ההגנה בתגובות ל'יועץ חכם'-
זה בסדר.ממש לא מתייחסת לתגובה כזאת.רק מרחמת על כזאת תת רמה.
כ"א באב תשע"ה 11:04

יש לי ניסיון - ארבעה צפופים - כשהגדול היה בן 4 ורבע נולד הרביעי.

שיהיה בשעה טובה.

נראה לי שכרגע אין מה יותר מדי להתכונן. אלא להיות רגועה, לנוח כשאפשר.

 

אולי יעניין אותך