המסר החינוכי במצוות ביכורים-
בפרשתינו מופיעה מצוות הביכורים, הבאת הראשית לקב"ה, במצוות האלה ישנם שלושה חלקים עיקריים: הבאת הביכורים בטקס מיוחד ומרגש, מקרא ביכורים– לקרוא את הפסוקים עם הכהן, והשתחוויה לאחר הבאת הביכורים.
במצוות שלו אנו מחזקים את מידת הענווה שלנו. כי מי שמביא ביכורים וקורא זה רק מי שיש לו קרקע. הקרקע גם אז וגם היום הייתה הרכוש החשוב של האדם, הבסיס הכלכלי שלו ובית המגורים. אדם כזה יכול להתפס בשעת האסיף לגאווה מסויימת, הנה, הוא זרע, חרש, עדר, ניכש, והגיע לתוצאות. הכל תלוי בו. ע"מ שנפנים מי אנחנו ה' נתן לנו את מצוות הביכורים.
כותב הרמבם: "אבל מקרא ביכורים יש בו גם מידת הענווה כי הוא שלוקח הסל על כתפו ויש בו הכרה בחסדי ה' ונועמו שידע האדם כי מן העבודה שיזכור ימי מצוקתו בזמן שירווח לו ועניין זה מוזכר בתורה הרבה: "וזכרת כי עבד היית..."
המשנה מתארת את תהליך הבאת הביכורים כטקס ססגוני ומרהיב: "כיצד מעלים את הבכורים? כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד ובאין ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים ולמשכים היה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל ה' אלוהינו"(ירמיהו לא ה). "הקרובים מביאים התאנים והענבים, והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים. והשור הולך לפניהם, וקרניו מצפות זהב, ועטרה של זית בראשו. החליל מכה לפניהם, עד שמגיעים קרוב לירושלים. הגיעו קרוב לירושלים, שלחו לפניהם, ועטרו את בכוריהם. הפחות, הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם. לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים. וכל בעלי אמניות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלין בשלומם, אחינו אנשי המקום פלוני, באתם לשלום. החליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית"(מסכת ביכורים פרק ג). כל ההדר הזה נכנס לבית המקדש– הר הבית ושם חוזרים לעבודה הפרטית, ללא המון. הניגוד בין ההמון וההדר לעבודה הפשוטה הפרטית עם הכהן יוצר אצל האדם את התחושה שהוא פתאום קטן, וגם בעבודת הביכורים ישנם שני דברים שגורמים לו להרגיש ככה-
במקרא ביכורים אנחנו מרגישים לפתע קטנים ממה שאנו באמת. המשנה כותבת בראשונה- "כל מי שיודע לקרות, קורא. וכל מי שאינו יודע לקרות, מקרין אותו. נמנעו מלהביא, התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע"(שם מ"ז). הכהן מקריא מילה מילה ומביא הביכורים חוזר אחריו. גם אם הוא ת"ח מפורסם, הוא לא קורא לבד אלא מקריאים אותו.
לאחר מכן ישנה מצווה מיוחדת - כותב הפסוק: "ועתה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי השם, והנחתו לפני השם אלוקיך, והשתחווית לפני השם אלוקיך" (דברים כ, י). מצוות השתחוויה. בשום מצווה אחרת לא נאמרה מצוות השתחוויה, רק בביכורים. ההשתחוויה היא סמל הביטול העצמי וההכרה בגודל מולו אני משתחווה. התורה באה ללמדנו שבבית המקדש, ביתו של הקב"ה– אנו מגיעים ללא גאווה וללא חשיבות עצמית. מגיעים להתבטל לאור האלוהי ולנסות להתקרב אליו ולהדמות אליו.