אבל יש לי חברה שלומדת ריפוי בעיסוק באוניברסיטת חיפה, והיא היתה צריכה פסיכומטרי 670. לתשומת לבך....

מצטערת להוריד אותך קצת מהעץ הגבוה...

כותבת על פי ניסיונה של ביתי שחשבה על לימודי ריפוי בעיסוק (ובסוף ירדה מזה) ועל סמך ניסיון של חברותיה.

א. בשנים האחרונות נעשה מאד פופולארי לנסות להתקבל למקצועות הפרא רפואיים, יש המוני מועמדים (ובעיקר מועמדות) שמנסים להתקבל, ולכן על פי רוב, גם מי שעומד בתנאי הסף שכתובים באתרי האוניברסיטאות לא יתקבל.

צריך נתונים גבוהים יותר ממה שנדרש על הנייר (כמעט כמו לרפואה...). מה גם שיש לך פסיכומטרי שרחוק מהדרישות...

ב. לשלוחות החרדיות (מבח"ר ואונו- המחלקה החרדית) מותר לקבל רק בוגרות סמינרים על פי רשימה סגורה של המל"ג. אם למדת באולפנא או במוסדות חב"ד וכדומה, הם לא יוכלו לקבל אותך בכל מקרה (זה לא בשליטתם, זו הכתבה קשוחה מאד של המל"ג).

ג. באונו לא הייתי ממליצה ללמוד שום מקצוע פרא רפואי (למרות שתנאי הקבלה טיפה יותר אנושיים) כיוון שהם מסננים ומעיפים בסיום כל שנה כמות מסוימת של סטודנטיות. 

דהיינו, יכולה להיות סטודנטית (ושמעתי על כמה וכמה מקרים כאלו) שקרעו את עצמן כדי לשפר את הפסיכומטרי, וקרעו את עצמן בלימודי של שנה א' ואפילו של שנה ב' ואז מצאו את עצמן עפות מהלימודים רק בגלל שיש סטודנטיות יותר חכמות מהן. וכל מה שהן למדו והשקיעו לא שווה כלום.

הן היו סטודנטיות טובות ומשקיעניות, אבל פשוט יש כמות מסוימת של סטודנטיות שיתקבלו לשנה הבאה ויעבירו רק את המצטיינות ביותר ולא את כולן. אז יש פה סיכון שלא שווה את המאמץ הגדול.

חוץ מזה שבאונו השכ"ל הוא של מכללה פרטית שזה בערך פי 3 משכ"ל אוניברסיטאי.

ד. אני עצמי עובדת כקלינאית תקשורת כבר 15 שנה, אני אוהבת את העבודה שלי, אבל לא ברורה לי הנהירה שיש בשנים האחרונות למקצועות הללו, זה לא שווה את ההשקעה המופרזת שנדרשת בחלק מהמקרים. לא מרוויחים כ"כ הרבה (אם את שכירה ולא גרה באיזה חור נידח שיש בו מחסור בעובדות), יש כל הזמן קיצוצים במשרד החינוך והעומס על כל עובדת נעשה יותר ויותר כבד. ולפתוח קליניקה זה דורש השקעה רבה (במיוחד למרפאות בעיסוק ופיזיותרפיסטיות שזקוקות למרחב גדול וציוד יקר)  ואנשים רוצים טיפולים אחה"צ שזה פחות נוח לאימהות.

שוב, מצטערת להוריד אותך מהעץ, התלבטתי האם לכתוב לך, כי חלומות זה דבר נפלא וחשוב, אבל עדיף לדעת מראש את העובדות...

מקצועות קרובים/בעלי אופי טיפולי עם דרישות לא בשמים וכן עם תנאים סבירים.

מקצוע לדעתי מקסים ממש עוזר וחשוב דרשותיו לא גבוהות ויש לו מלא מלגות בגלל מחסור בו

טיפולי-ייעוצי. מאוד מתעניינת בעבודה סוציאלית, אבל הבנתי שהתנאים גרועים ממש (שכר, כמות שעות עבודה ועוד)

למשל טיפול באומנות/דרמה/תנועה/מוסיקה וכדומה. אפשר להמשיך לתואר 2 בעבודה סוציאלית ואז אפשר לטפל באופן פרטי וכדומה,

אבל זה תחום שונה מהתחום הפרא רפואי, הרבה יותר קשה מבחינה נפשית, מצד שני עוזרים ולעיתים ממש מצילים אנשים במצבים קשים מאד. 

קודם כל, בעיני הדבר החשוב ביותר הוא לחשוב מה את אוהבת לעשות, מה נותן לך שמחה וסיפוק, באיזה תחומים את טובה ומוכשרת?

תנסי לדמיין את עצמך בעוד 15 שנה. לאן את רוצה להגיע? איך את מדמיינת את עצמך?

יש אתרים בנושאי הכוונה מקצועית, עם רשימות של מגוון מקצועות, כדאי לחפש.

בהצלחה!

עם זאת הם דורשים פסיכומטרי יותר נסבל... בכל מקרה מעל 600

בתור אחת שמתחילה בראשון הקרוב ללמוד ריפוי בעיסוק באוניברסיטת תל אביב- הדרישות הן אכן גבוהות (פסיכו מעל 600 תנאי סף וציון התאמה 652) בתור אחת שקיבלה 618 בפסיכו' בשילוב ממוצע של 108 בבגרות המתנתי ה-מון זמן ברשימת המתנה על אף שהציונים מספיקים- פשוט כי היו כאלה יותר טובים ממני

בנוסף צריך שהציון של פרק האנגלית יהיה לפחות 120 (עשיתי בשביל זה פעמים אמי"ר כדי לשפר- הם לא מוותרים אפילו על נקודה!)

ועוד דבר אלו קורסים בפיזיקה וכימיה שצריך להיבחן עליהם ולהשיג ציון עובר (במידה ואין לך בגרות בהם)- מניסיון זה לא כל כך נורא...

חשוב לזכור שגם יש ראיון שהוא משמעותי ביותר

קיצור, כמה נק'--- בכל אופן מומלץ להשקיע בפסיכו!

(אגב, בחיפה הדרישה של האנגלית היא 104 נק ואין דרישה של פיזיקה-כימיה, גם אצלם יש ראיון וקודם לו מבחן מוזר כזה מטעמם---סבבה, מניסיון.)