תעשי איבחון פרטי עולה הרבה כסף אבל משתלם. לבית ספר אין כח לטפל בקשי למידה או מעדיף 2 ואז הוא "יצא לידי חובה"

 

בס"ד

 

המערכת הזאת היא שמעוותת לגמרי!

אם בכיתה אחת יש 8 ילדים שצריכים ריטלין,
ועוד ילדים שצריכים הקלות,
וילדים שבאים בלי חשק,

וילדים שלא מצליחים להבין את החומר,

ולעומתם ילדים שלא יודעים מה לעשות עם השעמום כי הם כבר הבינו מזמן את כל החומר..

מי שצריך שינויים זה המערכת.

 

 

ובא לי לצעוק בקול הכי גדול (אני מבוגרת, כן?)

 

בית ספר מבחנים והשגים זה לא הכל בחיים!!

 

וכואב הלב על ילדים שכל הילדות שלהם נהרסת בגלל המסגרת המטופשת שלא מוציאה את הכוחות האמתיים מאף אחד.

אלא שמסוגלים ליותר - לא ממצים את הפוטנציאל,

אלא שזקוקים לעזרה אמתית- נופלים בין הכיסאות,

התלמידים "צריכים" ריטלין,

והמורים צריכים צפרלקס.

די.

תחשבי על עצמך.

בשביל מה את צריכה בית ספר?

מה את אוהבת לעשות?

את רוצה ללמוד משהו עיוני ולעסוק בזה בחייך?

 

אני היום בת שלושים מסתכלת על בית ספר ולא מבינה איך 12 שנים מהחיים שלי הלכו בצורה כל כך מבוזבזת.
לימודים שלמדתי- וזוכרת עד היום,

אך מי צריך את זה?

מה אכפת לי שקליגולה קיסר רומא היה משוגע?
מה מעניין אותי מה אמרה מרי אנטואנט לנתיניה לפני שרצחו אותה?

בשביל מה אני צריכה לחקור פונקציות?

להוציא אינטגרלים? (טוב האמת מתמתיקה אהבתי זה היה כייף. אבל לחיים מה זה נותן? לי כלום בכל אופן)
מה אכפת לי שיש מוזיאון שעווה באנגליה??

מה אכפת לי מזג האוויר בסינגפור?? (שעל קו המשווה ויש שם מזג אוויר אחיד כל השנה..)

איך זה קידם אותי בחיים?-  כל אינסוף הפרטים חסרי המשמעות שהמוח שלי אוגר....

 

תורה, משנה, הלכה, מחשבת נ"ך- כל זה לפחות מצווה של קיום תורה.
אלו באמת נכסים לחיים.

קצת ביולוגיה- גם טיפה שימש פה ושם.
אבל ככלל- כמות אדירה של חומר לא רלוונטי.

 

תחשבי על עצמך.

מה את צריכה.

מה את רוצה.

עזבי מי אוהב או לא אוהב אותך.

את אוהבת את עצמך!!!

תפנקי את עצמך.

פרגני לעצמך להשקיע במה שעושה לך טוב.

אם יש לך תועלת אמתית בלימודים - פתחי את זה.
אם יש לך רצון שתעודת הבגרות שלך תפתח לך דלתות של לימודים אקדמאיים- פרגני לעצמך-

כי זה מגיע לך.

 

אבל אם החלומות שלך לעיסוק עתידי קשורים לתחומים אחרים,

קחי את הלימודים בפרופורציה אחרת.

ואל תתני לשום ציון, בשום מקצוע, לספר לך משהו על הערך העצמי שלך.

בתור מישהי שהוציאה תעודת בגרות מושלמת אני אומרת לך-

הציונים משקפים לכל היותר כמה כמות של חומר לא רלוונטי בעליל ישכון במוחך.

(וזה בניגוד לרוב חברתיי שלא זוכרות כמעט כלום אחרי שמסיימות את המבחנים)

 

 

ואחרי שהוצאתי את כל הרגשות שעלו בי נוכח הכתיבה שלך-

אני בטוחה שיש הרבה מבוגרים שאוהבים אותך ומקבלים אותך איך שאת.
אם הורייך דואגים מה לעשות איתך זה כי את חשובה להם.
אולי יש דרך יעילה יותר לשתף אותם במה שעובר עלייך.

אולי היועץ בבית הספר, מורה מחנכת, מישהו שתוכלי לבקש ממנו עזרה מעשית.
כי הם לא באמת אנשים חסרי רגש, חלקם מתקשים לקרוא את המציאות.

אם תשתפי במה שבאמת עובר עלייך אולי יהיה קל יותר להבין אותך ולעזור לך איפה שאת באמת צריכה.

בהצלחה יקירה!!

הפעם באמת נמאס לי והייתי שבורה כי השקעתי המון והמורות כועסות כל הזמן.. כי זה עדיין לא כמו כולם

אבל סיפרתי להורים שלי והם ממש תמכו והם אמרו בדיוק כמוך שהבית ספר זה דבר ממש קטן מהחיים ותעודת בגרות לא תשפיע על החיים כאילו לא צריך למות בגללה

ואז היועצת (וכל הצוות דיברו איתי )רוצה שאני יעשה רק ארבע בגרויות במקצועות שאני מסתדרת איתם כי ישלי פערים בכל המקצועות

הבעיה שיש לי שכל.. פשוט אי אפשר לנצל אותו מהקשב וריכוז.. 

קיצור.. למדתי שחייבים לשתף

ושבית ספר זה דבר חרה חחח

אבל את רואה למשל את גדולה את יודעת מה את תעבדי ואם תצטרכי תעודה או לא.. אז קל לקחת בפרופורציה. חוצמיזה כשכל היום חושבים על לימודים זה רודף אותך לכל מקום ומוציא לך תהגיון;)

טוב שוב באתי והתפרקתי כאן חחח סורי

ובאמת תודה!!

 

בס"ד

 

לדעתי כדאי גם שתנסי להקשיב לעצמך, ולחפש מה את אוהבת.

איזה תחום מעניין אתך.

צילום, אומנות, בישול, גרפולוגיה לא יודעת. סתם כותבת דברים בלי קשר.
12 שנות לימוד מכניסים את הילד לתלם,
שהוא צריך ללמוד כל מיני דברים כי מישהו החליט בשבילו שזה חשוב.

אח"כ אנשים יוצאים בגיל 18 מהמערכת ולא יודעים מה הם רוצים מעצמם.

גם לא אחרי שירות לאומי.

ולפי המחקרים יש אחוז גבוהה מאד של אקדמאים שלא עובדים במקצועות שלמדו, למרות התואר שלהם.

ואחוז עוד יותר גבוה של אנשים שהתחילו ללמוד תחום אחד ועזבו, ולפעמים ככה כמה פעמים.

כל זה כי מאלצים אותנו כל הזמן להיות משהו, שאף אחד לא בדק אם הוא בכלל מתאים לנו.

ואת היכולת להקשיב פנימה, לברר מי אני, ומי אני רוצה להיות... שוחקים ומפספסים.

גם לילד שלי רוצים שאתן ריטלין, ואני שואלת מי שמכם???
מי החליט שהוא חייב בכלל בגרות? וללמוד באקדמיה?

אם הוא לא מסוגל לשבת וללמוד בכיתה ב',
והוא לומד רק תוך כדי תיפוטף, תנועה, נדנוד כיסא וכ',

וזה משהו אובייקטיבי במבנה המוח שלו,

אז למה שאני אתערב בזה?

נכו עם ריטלין הוא יכול להיות רופא.

אז מה??

מי אמר שזה תפקידו?

 

אם יש קשיים אובייקטיביים להסתדר עם הדרישות,

צריך לבחון האם יש טעם בכלל לעמוד בדרישות האלו.

לרגע להתנתק מהכל ולבדוק מה את אוהבת?

עבודה עם הידיים יותר?

עבודה עם ילדים?

אני לא מדברת כרגע על פרנסה אלא תחומי עניין.

תפתחי אותם!

תקשיבי לעצמך.
למה את כן נמשכת?

תפתחי את הכישרונות שיש בך!

לפעמים צריך קודם לגלות ורק אז ניתן לפתח...

 

כדי שלימודים,

ותסכולים מלימודים לא יתפסו חלק כל כך משמעותי בחיים שלך,

כדאי שתתני מקום לדברים נוספים.

ולפעמים דווקא שם, באותם התחביבים שאת מאמצת, מפתחת ומגלה את עצמך מחדש, 
טמון גם הכוח לךהתפרנס בכבוד כשיגיע הזמן.

ובכל מקרה עצם העיסוק במה שאת אוהבת מעניק שמחה,

סיפוק, והצלחות. באמת מנסיון של המון המון נשים,

זה גם מה שבסוף היה שימושי.

(חברה שלי למדה תואר בהוראה עבדה בזה שנתיים ברחה, וכעת היא עושה מה שתמיד היתה טובה בו-

ספורט. קבוצות ריצה לנשים וכד'. חברה אחרת גם בגלל שהיא גאון אמתי 5 יחידות מתמתיקה וכ',
למדה משהו מתאים הנסה ביו רפואית היום גננת עם ילדים בגיל הרך, כי את זה היא אוהבת.
מישהי אחרת שלמדה עודה סוציאלית והיות היא צלמת- גם אחרי 3 שנות תסכול בעבודה הסוציאלית.
המורה שלי למוסיקה למד תואר מהנדס, כי אביו לחץ עליו שממוסיקה לא עושים כסף, וכיום הוא מורה למוסיקה ומתפרנס מזה בכבוד... משותף לכולם- כולן לפני שלמדו את התארים כתחביב עסקו בהתנדבות בתחומים שבסוף חזרו אליהם..
ספורט, עבודה עם ילדים, צילום מוסיקה- ויש עוד הרבה .

 

תקשיבי לעצמך.

למדי להזין לרצון של הנפש שלך.

יש לך שכל. כמובן.

מי אמר שרק בלימודים עיוניים ומשעממים עד מוות צריך שכל?

בשכל שלך בע"ה את משתמשת יום יום שעה שעה. 
אבל חפשי את מה שאת אוהבת, מה שיעשה לך טוב,
ותראי איך בע"ה תתחילי לפרוח.

בהצלחה רבה!!!

המון המון הצלחה!

למחות על זה 

מה החוק הטיפשי הזה לפי אחוזים אם שובצתי בכיתה שאחוז הילדים עם אבחון גבוהה אז זה אומר שאני לא צריחה אבחון?!

 

הם סתומים ולא יודעים מעצמם כלוםםםםםםם והורגים תלמידים על הדרך