בס"ד
דווקא לי הביטוי אריק אל חרבי גרם לחשוב הרבה.אני חושבת שחלק מיופי של שיר,
הוא ששיר זה תבנית, שאליו הקורא יוצק את התוכן של רגשותיו שלו.
אני כשאני כותבת שיר המטרה להעביר חוויה פנימית בלי באמת לספר מה קרה שם.
אם הייתי רוצה להיות ברורה עד הסוף- בשביל זה יש פרוזה.
בשיר אני מחפשת את החידה, א המקום שמאלץ אותי לחשוב, להרגיש, המקום שדולה אוצרות חבויים מהנפש.
כלותיי למשל- הבנתי במשמעות טיפה שונה, כמו פעמיים כלותי.
כלותי- כשהאדם עצמו מרגיש שהוא כלה ונגמר,
ומוכפל לשניים כי יש בנו עשיו ויעקוב שנלחמים זה בזה.
והשיר עורר בי את המקום של כלות הנפש שזה גם מלשון כלה מלשון השתוקקות, (כמו חתן וכלה)
תנועת הנפש שהיא עולה למעלה.
ז"א מתוך המאמץ והמלחמה הנפשות מזדככות ומגיעות לכלות הנפש והתכללות עם הבורא.
אריק אל חרבי- ביטוי שתפס אותי.
כי כמו שאמרת מריקים את הנדן, וכאן הביטוי הזה ממש תפס אותי.
עדיין לא הצלחתי לבטא במילים את מה שהוא מעורר בי,
אבל מרגישה שיש שם משהו. (וזה אני הכי אוהבת בשירים, שנותנים את החידה הזו,
מעורר רגש אבל לוקח לשכל זמן להבין מה התיישב לי ככה בלב הביטוי הזה דווקא)
והסיום- הצילני מעושי-
מתפרש לכמה כיוונים.
אחד מטלטל יותר מקודמו...
זה יכול לדבר על חוויה שקפצה לי מול העיניים,
וזה ביטוי הכי מדוייק שיש,
וזה יכול לתאר את המקום של התפילה שמתפלל האדם,
להינצל מאלוקים כביכול.
ושניהם אחד,
כי כל חוויה שלא תהייה- אלוקים הוא העומד מאחוריה.
אחד הדברים שאני הכי אוהבת בטקסטים כתובים זה שבכל קריאה עולות תובנות נוספות.
בעיני מצב של כתיבת שיר מתוך השראה אמתית,
זה מעיין נובע של מילים,
שאח"כ אני עצמי צריכה ללמוד מה כתבתי...
ומתגלות משמעויות עמוקות יותר.
ולהרגשתי השיר הזה נכתב מאותו מקום עמוק שבמובן מסוים לא גלוי עד הסוף עם היוצר עצמו.
לפעמים אני כותבת מילה בניקוד מסויים כי ככה אני מרגישה אותה, ואני יודעת שזה כך ולא אחרת.
רק לאחר כמה ימים שהשיר כתוב ואני שוב קוראת אותו מתגלה לי המשמעות האמתית מאחורי אופן כתיבת המילה...
אולי כל הנ"ל זה רק הרגש שלי,
כי ככה אני כותבת- אז כך אני גם קוראת,
אבל השיר הזה נגע בי במקומות נסתרים וחבויים בנפש,
ועל כך אני מודה.