י"ט בניסן תשע"ו 19:00

כפר התימנים= כפר השילוח, סילואן- מזרח ירושלים.... קן שורץ ערבים.

בתוך כל הערבים האלו גרים איזה שתים עשרה משפחות יהודיות, חיים שמה כמו בבית כלא, לא יכולים להסתובב בלי אבטחה ברחובות, מכוניות עם סורגים וכו'. אני שואלת מה הקטע לגור שמה?!! מצוות ישוב ארץ ישראל היא בכל ארץ ישראל וזה ממש לא ''יותר'' מצווה לגור במקום שגרים שם מלא ערבים וזה בפירוש סכנת נפשות!! אני מסכימה שחשוב לגור בשטחים כי זה חלק גדול מארץ ישראל שאנו מונעים מהערבים לגור שם. אבל מקום כזה קטן ומסוכן, לא נראלי שזה כדאי כל כך לגור ככה ב''מסירות הנפש''. כשהמשיח יבוא  בעזרת ה' במהרה נקבל את אותה חלק קטן בחזרה.

 

אשמח לתשובות

 

 

י"ט בניסן תשע"ו 19:41
ולטענה שלך של פיקוח נפש- אין לזה סוף.
אחרי שהם יצאו משם כי זה פיקוח נפש יהיה מי שיגיד שגם השכונה ליד זה פיקוח נפש ואחרי שיפנו גבעה כי זה פיקטח נפש יפנו גם ישוב כי זה פיקוח נפש...

אין לזה סוף.
י"ט בניסן תשע"ו 20:00

אני גם מתלבט-מצד אחק אולי יש משימות יותר דחופות-גרעינים תרניים וכו' אבל מצג שני אולי זה גורם לבני דודינו להבין שאנחנו לא זזים מהארץ

י"ט בניסן תשע"ו 20:13

ב - שותפות היחיד במצווה הכללית

מדרגות מדרגות ישנן בשותפות של כל יחיד ויחיד במצוות ישוב הארץ הכללית. כל יהודי שגר בארץ ישראל הוא שותף במצוות ישוב הארץ, שעל ידי ישיבתו, אחיזתו של עם ישראל בארצו מתחזקת. ומי שהולך לגור במקומות שוממים יחסית, כנגב וכערבה, יש לו חלק גדול יותר במצוות ישוב הארץ, שעל ידי ישיבתו הארץ מתיישבת ואינה נעזבת לשממה. ומי שמתיישב ביהודה ושומרון, מקיים בישיבתו מצווה גדולה יותר, מפני שבישיבתו יש תרומה כפולה: ראשית, למען הגברת שלטון ישראל במקומות שהערבים רוצים לגזול מאתנו. שנית, למען הפרחת השממה. וככל שמדובר בישוב הנמצא במקום שומם יותר מיהודים, ושונאינו מתאמצים יותר לכובשו, כך המצווה של הגרים בו גדולה יותר. וכבר אמרו חז"ל (ברכות ה, א): ארץ ישראל נקנית בייסורים, ולפי גודל הצער גודל השכר (אבות ה, כג). מיוחדת במינה מצוות ישוב הארץ, שבעצם זה שיהודי מתגורר במקום בעל ערך התיישבותי הוא מקיים מצווה. שבכל שאר המצוות צריך לעשות מעשה כדי לקיימן, למשל: להניח תפילין, לתת צדקה, להתפלל, אולם במצוות ישוב הארץ עצם המגורים - מצווה. נמצא שכל מי שזוכה לגור בארץ ישראל ועוד יותר ביישובי יש"ע, חיי השגרה שלו, כאכילה, שינה ואף כל נשימה ונשימה, הופכים למציאות של מצווה. אף המתגוררים בחוץ לארץ ותורמים כספים למען ההתיישבות בארץ ישראל שותפים במידה מסוימת במצוות ישוב הארץ הכללית, אלא שהם שותפים במצווה בממונם ואינם מקיימים את המצווה בגופם. וכן תושבי הארץ שתומכים ביישובי יש"ע שותפים במצווה הכללית של יישוב אותם המקומות המקודשים, ולפי מידת תמיכתם כך גודל מצוותם. 


ג - מצוות ישיבתה לפרט

בנוסף למצווה הכללית, שהארץ תהיה בריבונות ישראל, יש מצווה על כל יהודי ויהודי שיגור בארץ ישראל. לפיכך, גם בזמן שהארץ תהיה כולה ביד ישראל והמוני יהודים ימלאוה, מנהר מצרים ועד נהר פרת, עדיין תהיה מצווה על כל יהודי לגור בארץ. ואפילו בזמן שגויים שלטו בארץ, ונראה היה לכאורה שאין סיכוי שיהודי נוסף שיגור בארץ יועיל למצווה הכללית, מכל מקום היתה מצווה פרטית על כל יהודי שיגור בארץ. וכפי שאמרו חכמים (כתובות קי, ב): "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה, שנאמר: לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוהים". וכן אמרו בתוספתא (ע"ז ה, ב). וכן פסק הרמב"ם (הלכות מלכים ה, יב): "לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה גויים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה". וכן מובא במדרש תנאים (ספרי ראה נג), שבתקופה שלאחר חורבן בית המקדש השני, עת אשר שלטו הרומאים בארץ ביד קשה ואכזרית, ורבים מבני העם עזבו את הארץ מפני הרעב והחרב, היו כמה תנאים שרצו לצאת לחוץ לארץ. וכך מסופר: מעשה ברבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי נתן, שהיו יוצאים לחוץ לארץ, והגיעו לפלטיא, וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו את המקרא הזה (דברים יא, לא-לב): "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ. וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים". אמרו: "ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה", וחזרו ובאו להם לארץ ישראל. ואף שבעת שהיה שלטון נכרי בארץ לא זכינו לקיים את המצווה הכללית, ש"הארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת", מכל מקום כל יהודי שהתגורר בארץ באותם הזמנים קיים במידה מסוימת גם את המצווה הכללית, מפני שעצם ישיבתו בארץ סייעה לשמירת הזיקה שבין ישראל לארצו במשך שנות הגלות הארוכות. בנוסף לכך, ישיבתו בארץ שימשה בסיס להרחבת ההתיישבות לקראת ריבונות ישראלית. ואם עשה ופעל בצורה מכוונת למען מטרה זו, כמו שעשו תלמידי הגר"א שעלו לארץ במסירות נפש ובנו את חורבותיה כדי לקרב את הגאולה, נעשה שותף ממש במצווה הכללית.[2] 


ד - כיבוש הארץ ופיקוח נפש

כלל נקוט בידינו, "וחי בהם ולא שימות בהם" (יומא פה, ב). כלומר, התורה ניתנה לאדם כדי שיחיה בה, ולא שימות על ידה. ועל פי זה נקבעה ההלכה המפורסמת: "פיקוח נפש דוחה שבת". כלומר, מחללים שבת כדי להציל חולה מסוכן. ולא רק השבת נדחית מפני פיקוח נפש אלא כל מצוות התורה נדחות מפני פיקוח נפש. לפיכך, אם יאמרו גויים לאחד מישראל, לעשות מעשה שיש בו עבירה על אחת ממצוות התורה, יעבור ולא ייהרג. חוץ משלוש עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. שאם יאמרו לאדם, הרוג את חברך או שנהרוג אותך, ייהרג ואל יהרוג. וכן אם יאמרו לו עבוד עבודה זרה פלונית או שנהרוג אותך, ייהרג ולא יעבור, וכן בגילוי עריות. אבל בכל שאר המצוות, אין לאדם למסור את נפשו כדי לקיימן (סנהדרין עד, א). אמנם כל זה אמור לגבי מצוות של יחיד, אולם מצוות ישוב הארץ שהיא מצווה שמוטלת על כלל ישראל דוחה פיקוח נפש. שהרי מעצם זה שהתורה ציוותה אותנו לכבוש את הארץ למדנו שיש לסכן נפשות כדי לקיימה, שאין מלחמה ללא אבדות, ובוודאי לא התכוונה התורה שנסמוך על הנס. אלא שמצוות ישוב הארץ שהיא מצווה כלל ישראלית, מחייבת מסירות נפש ממש (מנחת חינוך תכה תרד, משפט כהן קמג, אגרות ראי"ה ח"ג תתקמד). וכך נהג עם ישראל בכיבוש הארץ בימי יהושע ובימי דוד, וכן בעת הקמת בית המקדש השני ולאחר מכן בתקופת מלכות בית חשמונאי. אולם צריך לסייג מעט את הדברים. גם על מצווה כללית חל הכלל "וחי בהם" ולא שימות בהם, אלא שהואיל והמצווה היא כללית, גם החשבון הוא של כלל האומה ולא של חיילים פרטיים. ולכן, במצב שישנה סבירות גבוהה שלא נצליח במלחמה, ועוד חס וחלילה אנו עלולים להפסיד את הנחלות שכבר בידינו וחיי האומה כולה יהיו מוטלים על המאזניים, במצב כזה אין מצווה לפתוח במלחמה לכיבוש הארץ. התורה היא תורת חיים ולא תורה שמצווה לקיים מלחמת התאבדות. אבל כאשר ישנה סבירות גבוהה שננצח, אע"פ שוודאי הוא שכמה מאתנו יאבדו את חייהם, מצווים אנו לכבוש את הארץ, ולכל הפחות לשמור על מה שכבר בידינו. חובה לציין כאן, שכל עם שאינו מוכן להלחם במסירות נפש על ארצו חושף את בניו לסכנת נפשות מצד שכניו. שכל עם שלא יצליח לגייס את בניו כדי שילחמו במסירות נפש על ארצו ומולדתו, סופו שיכבש, ובניו ובנותיו יהיו למשיסה. לפיכך המצווה להילחם על ארץ ישראל במסירות נפש תואמת בדרך כלל את השיקולים של הצלת חיי אדם. כך שהנלחם על הגנת גבולות ישראל מקיים שתי מצוות, ישוב הארץ והגנת ישראל.[3] 

י"ט בניסן תשע"ו 21:36
אני לא הייתי גר במקום כזה.
אינלי אומץ לשים את הילדים שלי במקום כזה.
לא רוצה שהילדים שלי יחיו בפחד וזאת תהיה הילדות שלהם.
צריך ליישב את הארץ, גם מסירות נפש זה ערך נעלה אבל צריך לדעת להשתמש בו נכון.

אבל.. יש כאלה שכן עושים את זה.. ואני מבין אותם ומעריך אותם וכל הכבוד להם.
כי היינו צריכים להסתכן גם כשעלינו לארץ, וגם ללכת לצבא, גם בזה יש סיכון..
כ"ב בניסן תשע"ו 21:08
ברובע המוסלמי.
כמעט ולא הרגשתי פחד...
הרגשתי תחושת גאוה יהודית אמיתית.
הרגשתי מהי שליחות.
הערבים שם מפחדים מאבא שלי כי הוא מתהלך בגאווה יהודית לא מוסתרת!

ד.א. אח שלי נרצח במעוז הדוסים קרית משה, כנראה אין קשר למקום...
כ"ג בניסן תשע"ו 21:14

לגור ברובע ובאיזור זה לא מגיע לכל אחד.. זה זכות מטווורפת 

ג' באייר תשע"ו 12:55
כ' בניסן תשע"ו 01:46
סורי שזה לא קשור..
כ' בניסן תשע"ו 10:01

דווקא בגלל שהגענו למצב שצריך את כל זה (אבטחה, סורגים), זה מוכיח שחייבים לגור שם. ואל תסמכי על המשיח כ"כ. שלא נזכיר מה הדעה הרווחת הייתה לפני הקמת המדינה באירופה...

כ' בניסן תשע"ו 11:07

על סמך מה אנשים/רבנים כותבים ש'זה מצווה יותר גדולה' לגור בשומרון וכו' משאר ארץ ישראל? בחיים לא ראיתי מקור לאמירה הזאת!!!

 

אני לא כותבת את זה כי אני מזלזלת חס ושלום במי שאומר את זה או גר בשומרון ובנימין, אני רק מנסה להבין...

 

כ' בניסן תשע"ו 12:14
וזה שטחים שיש עליהם מאבקים.
אותו דבר בכפר השילוח. מקום ככ חשוב להיסטוריה של עמישראל, במיקום ככ קריטי וצריך להאבק עליו
כ' בניסן תשע"ו 12:45

שלעומת המרכז, שאם לא תגורי בפ"ת לא יבואו ערבים, אם לא תגורי במקום פוטנציאלי- בום, ערבים.

אבל כשחושבים על זה, גם בשאר הארץ יש אותו דבר. רמלה, יפו, לוד, דרום ת"א, מזרח י-ם, ב"ש, דימונה, ערד, גליל, וכו'. בקיצור, אבל בטוח שלא ימסרו מאית מכל האזורים האלו, ואילו על יש"ע ישנה סכנה!! 

כ' בניסן תשע"ו 13:40
הגרעינים שומרים על הרוח וההתיישבות שומרת על הארץ, הם לא מפריעים אחד לשני
כ' בניסן תשע"ו 13:55

שלפי רוב האנשים פה בפורום נשמע הם לא מסכימים

כ' בניסן תשע"ו 14:35


כ' בניסן תשע"ו 14:37

שלדעתי רוב הפורום לא מסכים איתנו

כ' בניסן תשע"ו 13:56

מהרב יהושע שפירא שהוא שאל את הרב מרדכי אליהו (כשגוש קטיף היה במצב קשה) האם לעבור לשם, הרב אליהו ענה שיש מקום אחד יותר חשוב בעולם- תל אביב.

אבל שתיהם דברים חשובים.

כ' בניסן תשע"ו 15:26
עכשיו, הם שקולים. יכול להיות שזה תלוי מה המצב בכל אזור.
כ"ב בניסן תשע"ו 21:52
איזה 12?!
כ"ב בניסן תשע"ו 23:59

כל הטענות שזה מסוכן זה סתם חארטא פשוט כל אחד רגיל לערבים שלו, זה לא בדיוק אבל זה ככה חשבתי עד לא מזמן.

אני ינסה להסביר: אני כשאני רגיל ללכת ברחוב ליד ערבים זה לא מפחיד אותי וזה גם לא מסוכן (אלא אם כן זה ב3 לפנות בוקר) וגם כל הסיפורים על האבנים והבקטבי"ם זה לא כזה ואווו כמו שעושים מזה (פעם זרקו עלינו בקט"ב ואחרי זה כתבו בחדשות שיש פצועים קל מה שלא היה נכון) וזה רק דוגמא, אני יחזור למה שניסיתי להסביר: כל פעם שחבר\בן דוד וכו' מישובים ביהודה ושומרון היה בא אלי הביתה והיינו הולכים ברחוב ועוברים ליד ערבים הוא היה מפחד ואחרי זה שואל אותי "זה לא מפחיד אותך ללכת ככה ברחוב?" אמרתי לו שלא, וחשבתי לעצמי שכל אחד רגיל לבית שלו וכמו שהוא לא מפחד מהערבים שבכפרים שליד הבית שלו ככה אני לא מפחד מהערבים שליד הבית שלי, ככה כל פעם עד שששששששששששששששששששש........................

עד שהלכתי לישיבה עם פנימיה בישוב ביהודה ושומרון עם כפרים מסביב... ואז  אחרי שבועיים בישיבה חזרתי הביתה הלכתי ברחוב הגיע ערבי מולי ווווווווו...... ופתאום פיחדתי, אמרתי מה קרה לי? בקיצור חשבתי על זה והגעתי למסקנה שהאלה מהיישובים לא עוברים ליד ערבי ככה ברחוב מטר ממנו, הם מקסימום עוברים באוטו ה"מוגן" (באוטו זה הרגשה אחרת) בתוך כפר 10 שניות בדרך הביתה, ואני התרגלתי שערבי עובר לידי ככה מטר ממני ברחוב ואני יודע ש99.99% מהמקרים לא קורה כלום וגם אם קורה לא מתים מזה (רק במקרים נדירים)

קיצר זה נראה מפחיד ומסוכן אבל מתרגלים

 

וואוו יצא לי ארוך ומבולגן מקווה שהבנתם ושעזרתי!!

כ"ג בניסן תשע"ו 00:18
בין הרובע לסילוון
כ"ג בניסן תשע"ו 10:47

שלום אני גר במזרח ירושלים, אחד כתב שנכון כל אחד והערבים שלו לנו נראה יותר מפחיד לעלות על טרמפ בגוש או בצומת תפוח מאשר להיות בשער שכם אבל החשיבות של זה שאנחנו גרים במזרח רושלים סילואן הר הזיתים לפני שהוקמו השכונות של מזרח ירושלים מעלה הזיתים קדמת ציון המתחמים של עיר דוד אנשים היו מפחדים להגיע להר הזיתים!(היותר פנימי ממה שאתם מכירים)ברגע שהם יודעים שליד איפה שהם נמצאים יש יהודים אז פשוט מעזים להיות שם וכל בית או שכונה שנמצא במקומות האלה עוד יהודים נמצאים במקום.ברגע שאנשים לא יפחדו לבוא לחיות להסתובב במזרח ירושלים נרוויח המון מזרח ירושלים במיקום יחסית מאד קרוב למרכז העיר למשל במעלה הזיתים יש אוטובוס כל 45 דק שמגיע תוך בערך רבע שעה לעייריה  ומלא טרמפים ולכותל בככל מרחק הליכה בקיצור זה מקום שמאוד חשוב שיהיה שם יהודים...

כ"ד בניסן תשע"ו 15:00

למיטב ידיעתי יש שם קצת (הרבה ) פחות.

כ"ד בניסן תשע"ו 17:30


כ"ד בניסן תשע"ו 14:58

אני גר שמה באזור ודבר ראשון זאת חווית מגורים שאין במקומות בירושלים ולענין הפחד אז שם ממש בכפר התימנים אני לא כל כך יודע מה הולך חוץ מזה שבד"כ שקט אבל בהרבה מקומות באזור החיים די זורמים

כ"ד בניסן תשע"ו 15:00


כ"ד בניסן תשע"ו 15:44

זה המתחם הישן של משטרת מחוז ש"י

אולי יעניין אותך