י"ח בסיוון תשע"ו 13:27

הילדים שלי (במיוחד הבנים) פשוט מוציאים ממני כעס לא נשלט!

 

אני לא יודעת מה לעשות. הבנים שלי עושים דברים שפשוט מוציאים אותי מדעתי וברגעי כעס כאלה אני פשוט לא מצליחה לשלוט על הידיים.

לדוגמא הבן שלי בן 4 חזר לפני 25 דקות מהגן. הוא הספיק לנשוך את אחותו התינוקת, לשפוך את המלח על כל הרצפה שכבר ניקיתי לשבת ולדרוך על האוכל שהכנתי לשבת והיה מונח על הרצפה (אני מניחה אותם על הרצפה בפינה כי יש לי שיש פיצפון).

 

על הנשיכה דיברתי איתו. כשהוא פיזר מלח אמרתי לו לסדר וכשהוא דרך על האוכל פשוט החטפתי לו סטירה. אני לא מצליחה להשתלט על הכעס איתו..

 

מה עושים?

י"ח בסיוון תשע"ו 14:05

זה באמת מוציא מהדעת...התגברת יפה על רוב התקריות. האוכל היה הקש ששבר את גב הגמל.

וזה באמת מעשה חמור אם הוא נעשה בכוונה.

אפשר בפעם הבאה להחזיק בו חזק ולצעוק "לא! זה לא בסדר מה שעשית ואני כועסת" וכו'. ומיד אחר כך לחזור על ההסבר בשקט ועדיין לבטא את עוגמת הנפש שלך.

 

ובאופן כללי להשתדל להרעיף חום ואהבה, לנוח מספיק ולא להעמיס על עצמך כדי שלא תגיעי לקצה גבול היכולת שלך, וגם לראות אם אפשר להניח דברים חשובים במקום שהוא לא יוכל להגיע, להזיק או להיפגע - נגיד אוכל חם להניח על תחתיות מתאימות, על השולחן.

 

חזקי ואמצי. את אמא טובה פרח.

י"ח בסיוון תשע"ו 15:36

בפעם השלישית התפוצצת. תדמייני לעצמך איך פעם הבאה תשמרי על הסבלנות גם בפעם השלישית. גם אנחנו גודלות עם הניסיון.עצבניכך למדתי מנסיון אחרי 7 ילדים ו23 שנות הורות.ועדיין לומדת ועדיין גודלת עד 120 בעזרת ה'.

י"ח בסיוון תשע"ו 17:34
אבל כשאני מצליחה ותופסת את זה בזמן- אני עוצרת הכל וקוראת לאט שיר למעלות
זה פשוט מרגיע אותי ומחזיר אותי לשליטה
אני לא תמיד תופסת את זה בזמן, אבל משתדלת.. שווה לנסות.
ואני חושבת שחלק מהענין זה להבין שאנחנו בני אדם, ולפעמים באמת מגיעים לקצה. וזה אחלה שאת מודעת לזה וזה מפריע לך!
שבת שלום

דולה מוסמכת חיוך מלווה לידות בחיפה והצפון עגלה

י"ח בסיוון תשע"ו 18:59
השיטה? להגיד לו שוב ושוב.
לכעוס עליו כשהוא עושה דברים כאלה.
זה ילד קטן, צריך לתווך לו את העולם.

מה הקודים של ההתנהגות וכו
י"ט בסיוון תשע"ו 21:59
הי בתור אחת שחוותה ילדות באמת לא פשוטה ולצערי היתה בה אלימות פיזית ...אני לא חושבת שזה נכון להחטיף סתירה לילד ולא משנה המעשה שביצע.אני מצטערת אני חס וחלילה לא מתכוונת לפגוע בך אך לומר את האמת אני חייבת.סתירה יש בה השפלה גדולה מאוד כלפי הילד זה לא פותר את הבעיה אלה אף מעצים אותה.וזוהי אלימות לכל דבר
י"ט בסיוון תשע"ו 22:18
כולנו נמצאות באותה סירה בניסיון היום יומי לגדל את ילדינו.וזה באמת לא פשוט ...אני מבינה אותך...זכרי יש לך בידיים יהלומים....הם לא מתכוונים להרגיז אותך הם פשוט מלאי רגשות והם לא יודעים איך להוציא אולומר אותם.יפה מאוד שאת מסבירה לילד בן ה4שאת כועסת כי אז הוא לומד מה מותר ומה אסור.אני מאמינה בך ואני יודעת שאת אימא טובה ואת כן מסוגלת לשלוט בידיים שלך.אני יתן לך טיפ קטן דלי אישית עוזר...כשאני מרגישה שאני רותחת מזעם ושזה עומד להשתלט עליי אני הולכת לחדר לכמה שניות נושמת נשימות עמוקות ואז אני חוזרת רגועה לגמרי.אם תעשי ככה אני מבטיחה לך שאת תצליחי להתגבר על הכעס שאת חווה.בתור ילדה שגדלה להורים כועסים ההפסד גדול על הרווח
י"ט בסיוון תשע"ו 22:23
אכתובאנונימי

דברים שאת מבינה לבד:

וסליחה על ההטפה..

למנוע מצבים להבא:

להרחיק מלחיה. לשים כיסא ועליו את האוכל. לפני ילד לא תשים מכשול.

אין דבר כזה כעס לא נשלט. אנחנו לא מצליחים לסגור את דלת השליטה בזמן ואז כבר מאוחר מדי

הרוח הרעה נכנסת ושוטפת אותנו. מסקנה: ללמוד לסגור את הדלת בזמן. לפתח שליטה על הרגש.

מה עושים?

מנסים להתחיל לשים לב לנקודה בנפשנו שאנחנו עושים דברים בלי מחשבה ושליטה ומנסים להתחיל לרסן

את האימפולסיביות. (לי זה עדיין לא מצליח) ז"א לא מגיבים מיד. שפך מלח. סבבה. סופרים עד 20 בקול פנימי שקט. מנסים להזכר  בטעם המר של הכשלון אחרי שצעקנו פעם קודמת ושום דבר לא יצא מזה ורק הרגשנו רע עם עצמנו. ומנסים להגיב אחרת ולדבר גם לעצמך עם הומור וזה מוציא את הניצרה מהרימון "אמא מאד מאד כועסת , זה הורס לה את כל העבודה ולא אמור לרדת שלג אז למה אתה שם מלח על הרצפה?" 

מנסים לקחת בקלות. לא לתת לזה להשתלט עלינו.

תדברי עם בעלך מה הוא עושה במצבים שבא לו להתפרץ ואיך הוא לא מגיע לזה.

כעזרה ראשונה: אם הרמת יד תסיימי את התנועה אצלך בירך.

כמובן שזה קשה מאד ולא פשוט בכלל וזה קורה לכולם.

לנסות ליצור שקט ורוגע פנימי. הומור.

 

י"ט בסיוון תשע"ו 22:26
זה טיפול שאני עוברת בעוצמת הרכות.ממליצה בחום אלו הן הפעמות מרגיעות שמרגיעים מאוד את הנפש.לי זה שינה את החיים ממש .ממליצה בחום
י"ט בסיוון תשע"ו 22:28

ויש סרטונים. כמובן שמקצועי בטח עדיף אבל בתור סיפתח זה לא יזיק.

 

י"ט בסיוון תשע"ו 22:28
צריך להוריד את הילד לקרקע.
איך עושים את זה?
הילד מגיע לבית מהגן, מתעניינים לשלומו, עם חיבוק ונשיקה, ושואלים אותו איך היה בגן?מה למד? עם מי שיחק ? מה אכל? נותנים לו תשומת לב...
אומרים לו בטון סמכותי, להשים את התיק בחדר, ולבוא לאכול... ליטול ידיים, לשבת ליד השולחן, לברך ולאכול...
בדרך כלל שמציבים לילדים גבולות באוכל, איך לאכול, והיכן לאכול, מתי לשחק, ומתי לא, שבירת המוסכמות של הילד נהיית על העיניינים שמציבים לו גבולות, ואז הוא לא מגיע למחוזות של לנשוך את האחות ולדרוך על האוכל, שבמעשים אלו הוא חיפש תשומת לב...
התעניינות בשלומו, והצבת גבולות בעינייני אוכל ומשחק, ימזערו את הרצון לזכות מתשומת לב אחרי מעשים שליליים.
ילדים שעושים בבית ככל העולה על רוחם, מגיעים למעשים שליליים, הצבת גבולות ומשמעת, תול כדי התעניינות בילד, מביאה לתוצאות טובות , של ילדים יותר מנומסים וטובים.
י"ט בסיוון תשע"ו 22:29

התנהגות נורמלית של ילד.

י"ט בסיוון תשע"ו 22:36
ממש לא!

ילד דורך על אוכל ונושך את אחותו זה לא התנהגות רגילה של ילד! זה ילד שבודק גבולות.

והילדים שלי עושים את כל הדברים שהיא ציינה. אני לא אומרת שהחינוך שלי מושלם אבל ילד לא אמור להתנהג ככה
י"ט בסיוון תשע"ו 22:39

טייק איט איזי

כ' בסיוון תשע"ו 10:59

ילד רוצה להיות בטוח במקום שלו ובאהבת ההורים.

הוא רוצה להרגיש שמישהו שולט עליו ומגונן עליו. שיש לו מישהו חזק.

יש ספר שנקרא אל תחטאו בילד של הרב יעקובסון ושם הוא מסביר מאד יפה את הצורך של הילד בגבולות, במסגרת ובחוזק שלהם והוא מסביר איך לתת לו את זה בצורה הנכונה.

בכל מקרה, אני לא בעד להכות, למרות שגם אצלי לפעמים הבן שלי מוציא אותי מדעתי ואז הוא מקבל פליק קטן באוזן (אוזן שלא יודעת לשמוע את אמא צריכה ללמוד... אבל שוב, פליק קטן ולא באמת כואב)

אסור בתכלית האיסור לתת סטירה בלחי כי זה משפיל.

אבל צריך לדעת להיות מאד חזקים מול הילד. להעמיד לו גבולות ברורים.

לכל מעשה אמורה להיות תוצאה.

והיה- אם עשית משהו שאסור, עליך לשאת בתוצאה.

התוצאה צריכה להיות די קבועה.

אצלינו בבית זה כסא בחדר שצריך לשבת שם, לחשוב על מה שעשינו ולא לקום עד שיודעים איך להתנהג ובמקרה הצורך להתנצל.

קחי בחשבון- ילדים בודקים גבולות דוקא בזמנים הכי קשים- הריון, לידה או כל יציאה משגרה.

הם רוצים לדעת שלמרות הכל יש להם גב חזק.

אבל באמת, תרגישי בנוח. את אמא טובה. הילד שלך רק רוצה לדעת שאת יותר חזקה ממנו.

ומה שהוא עשה- זה הכי טבעי בעולם.

רוב הילדים נושכים. ראיתי הרבה ששפכו מלחיות רק כדי לראות איך זה נראה מלח שנשפך ובינינו- זה מעניין.

וכן, גם הילד שלי דרך לי על העוגה ששמתי על הרצפה כדי שתתקרר.

טבעי. טבעי. טבעי. בטח לילד בן 4.

כ' בסיוון תשע"ו 11:29

אז למה צריך את הפליק באוזן?

את כבר יודעת ולומדת. אז למה לא לוותר על ענישה גופנית?

עדיף עונש של מניעת טוב ואם לא אז שלילת חופש המתנה בחדר ל5 דקות

לא?

מילא זה משתחרר. קורה לכולם. אבל לא לכתחילה.

סליחה.

כ' בסיוון תשע"ו 11:34
אגבאנונימי

רוח הדברים "להיות חזקה ממנו"

נראה לי שעדיף "בטוחה בעצמי ובדרכי ברוגע ושקט פנימי" וממילא יש לו על מי להשען

ולא אתה קטן אני גדולה וחזקה ואני לא מפחדת ממך.

שוב סליחה.

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4034&cat_id=4034

י"ט בסיוון תשע"ו 22:37
ילד שנושך את אחותו, יודע שהיא לוקחת לו את תשומת הלב...כי העולם המצומצם קרי הבית שייך רק לו.
ילד שדורך על אוכל, מחפש תשומת לב, כי הוא יודע שזה יכעיס את אמא.
ילד שההורים מציבים לו גבולות בעינייני אוכל, ומשחקים, כדי לקבל תשומת לב, ינסה לשבור את הכללים שקבעו לו ההורים, ולא יגיע כלל למחוזות של נשיכות ודריכה על אוכל, כי הוא יכול לעצבן את אמא בזה שהוא אוכל מול הטלויזיה או המחשב, ולשם הוא קודם יגיע...
י"ט בסיוון תשע"ו 22:39
סבבהאנונימי


י"ט בסיוון תשע"ו 23:05

כדאי לתרגל מראש. כך שבשעת מעשה לא תהיי נתונה רק להרגשת-הרגע.

 

וגם לחשוב מראש: הרי ברור שהילד בן ה4 אינו מודע כלל לכך ש"כבר ניקית לשבת" - זה לא אומר לו כלום - ואם הוא נשך את אחותו, אולי הוא מקנא, אולי היה משהו לא טוב בגן, הרי זה לא סתם "תחביב", ואם דורך על האוכל - באמת מאד לא נעים, אבל גם למשמעות של זה לא בדיוק מודע.

 

יש להניח שאם תחשבי מראש, וגם "תתרגלי" מראש - הטעות הזו לא תחזור כ"כ בקלות.

 

סה"כ, לא קרה אסון - תשתדלי להבא.

 

וכדאי גם להקדיש לו זמן בפני עצמו.

חינוך תורני בדרך חיובית – תכנים תורניים לילדים, מאמרים, ניגונים ועוד

 

 

 

כ' בסיוון תשע"ו 14:47
כ' בסיוון תשע"ו 15:03

לדמיין את המציאות הצפויה ודומותיה, ואת ההתנהלות.

 

זה כמובן, לא ביטוח.. אמא ש"משתגעת" לרגע, זה לא דבר שהתחדש בזמננו... אבל זה יכול לעזור.

חינוך תורני בדרך חיובית – תכנים תורניים לילדים, מאמרים, ניגונים ועוד

 

 

 

כ' בסיוון תשע"ו 15:08
כ"ב בסיוון תשע"ו 16:20

כמו חייל. חינוך האינסטינקט.

וכשזה מגיע לדבר לעצמך

"אוקיי גיתית זה מגיע. עכשיו תתחילי לזמזם "וזכנו לקבל שבתות" (נרגעת)

כ' בסיוון תשע"ו 09:50

ולעצור אותו מההתחלה. לפני שהוא מוציא אותך מדעתך. לנסות למצוא תגובה מרתיעה אחרת. למרות שאני חושבת שקודם כל צריך להגן פה על תינוקת ורק אחר כך על בן ארבע. היא לא אמורה לסבול אלימות גם אם זה בא מילד קטן. ואם הוא מקנא אז זאת בעיה שלו.

אולי יעניין אותך