אבל לדעתי מותר..אם לא משחנשי"ם יותר מידי..ומתחילים קשרים..

לה"ו

בוא נגיד שזה בכלל לא טוב קשר בן עם בת בהתכתבויות. אם כבר יש את 'בשבע' ויש פורומים אז צריך לדבר לעניין ולא כל משתמש שני שהוא בן ישלח לי "מה המצב?" בלי שהוא מכיר אותי. כאילו אנשים, איפה הכבוד שלכם?

אני אישית חושבת שזה פורום (ושאר הפורומים) לדתיים, לא? רובם כן. יפה, אז מה אתה רוצה להגיד בזה בעצם שאתה נכנס לפורום בשביל לדבר עם בנות? זה סוג של צביעות. ואני מכירה כאלה אנשים. שאין להם את האפשרות לדבר פנים מול פנים אז הם הולכים ומתכתבים לי.

אני אישית חושבת שלא צריך להגיע למצב כזה לדבר עם בן סתם כך..אלא על דברים ערכיים ועל דברים שבאמת חשובים ושיתנו לנו תועלת=]

 וזאתי שהגיבה מעליי, נשמה, כל התחלת דיבור זה התחלת קשר..ואי אפשר לעמוד בפני זה אח"כ..

מקורות הלכתיים:

הגמ' כותבת (קידושין דף ע' ע"ב) "ואמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל ואפילו על ידי שליח"

וכך אף נפסק להלכה:

ואין שואלין בשלום אישה כלל, ואפילו על ידי שליח (רמב"ם ספר הקדושה, הלכות איסורי ביאה פרק כ"א וכן בשו"ע אבן העזר כא, ו)

והסיבה מוסברת ע"פ רש"י בקידושין : "שמא מתוך שאילת שלום יהיו רגילים זה עם זה ע"י שליחם ויבואו לידי חיבה."

וכן מובא בהמשך השו"ע: "צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו... ואלו הדברים אסורים"

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ב העושה דבר מחוקות אלו הרי הוא חשוד על העריות, ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור, ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות, והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור. רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ד הלכה א הנדה הרי היא כשאר כל העריות מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק ד הלכה א הנדה הרי היא כשאר כל העריות וכו'. זה מבואר ביבמות פרק הבא על יבמתו (דף נ"ד) בגמרא:ואפילו היתה קטנה וכו'.

כתב על לשון השו"ע "ירקח מן הנשים מאוד מאוד":
"נקט לשון "מאוד מאוד" כיוון שנפשו של אדם מחמדתן, ויש אומרים משום שבכל המצוות הדרך האמצעית היא המובחרת יותר, מכל מקום הכא צריך להתרחק עד קצה האחרון" (אום אני חומה אהע"ז כ"א א).

ומובא שם במפרשים: "וכן הוא האיסור היחידי שהזהירה התורה להדיא (בפירוש) לא רק מהעבירה עצמה אלא גם מההתקרבות אליה... משום דאין בכל איסורי התורה עניין שיקשה לכל העם לפרוש הימנו חוץ מן העריות "(הוגי שעשועות שם).

והאריך עוד בספר "אום אני חומה" (סימנים של'ג ו-רע'ו ) בביאור גדרי איסור הדיבור עם נשים, ומבאר שם, שדיבור בנושאים כללים אסור לגמרי, ובדברים הנצרכים, מותר לדבר אולם צריך להקפיד על "אל תרבה שיחה עם האישה" (אבות), וגם שם כותב שזה רק במקרה שאין אפשרות.


"גדר "אל תרבה" הוא , שכל זמן שמדבר רק כפי מה שנצרך לו הרי זה מותר, ואם מוסיף על זה הרי זה בכלל "אל תרבה"... יש להקפיד לדבר רק מה שצריך לאותו העניין" ("חוט שני" –להגאון הרב נסים קרליץ)

"ובאשר כי האיסור הוא התקרבות הרעיון" (מכתבו של ר' ישראל סלנטר – מובא ב"אום אני חומה" עמ' קכ"ג).

וסתם לידע כללי – הספר "אום אני חומה" נכתב בשנת תש"ס...

כן כתב החפץ חיים (כלל ו' באר מים חיים אות יו"ד) "ונראה לי ... מפני שנפשו של אדם מחמדתן צריך להחמיר יותר".

הסבר רעיוני:

משל האנטנה הכיוונית – על חשיבות הבלעדיות בקשר בין המינים .

ראשי פרקים

א.הפרעות בקשר
ב.סף הרגישות
ג.האנטנה הכיוונית
ד.הנמשל-הקשר שבין איש לאשתו
ה."קשר" מערבי
ו.קשר בלעדי
ז.ההלכה – הבסיס לבניית הקשר
ח.קשר ישראלי בר קיימא

א.הפרעות בקשר
לצורך המשל ניקח מקרה , שבו מפקדת חיל האוויר מעונינת לשמור על קשר עם אחד ממטוסיה האמור לבצע גיחה חשובה ומסווגת בטווחים רחוקים מאוד מן הארץ . במפקדה נמצאים משדרים המסוגלים לשדר בעוצמה גבוהה, כך שאפשר יהיה לקולטם בכל מקום במזרח התיכון . אולם למטוס ישנה יכולת שידור מוגבלת , וככל שירחיק מתחומי הארץ יקשה על האנטנה המוצבת במפקדה לקלוט את שידורי המטוס.

בנוסף לבעיית עוצמת השידור של המטוס ישנו גורם המחמיר את המצב בהרבה , והוא , על אותו תחום תדרים שבו מתקשרים ביניהם המפקדה והמטוס, יש עוד "פיראטים" רבים , היינו "אורחים לא קרואים", הנמצאים במדינות שסביבנו (מדינות ערב ומדינות דרום אירופה ומזרחה) המשדרות בתדרים דומים ואף זהים לתדרי הקשר בין המפקדה למטוס (כגון: תחנות רדיו חוקיות ופיראטיות , מגדלי פיקוח, מטוסי נוסעים ואוניות שונות , תשדורות צבאיות של הצבאות מסביב ועוד אין-ספור גורמים נוספים),אשר כולם "מעמיסים" בשידוריהם על גלי הרדיו באותו תחום תדרים . למטוס בדרך כלל אין בעיה , כי הוא טס מעל מדינות ערב , שיש בהן בדרך כלל מעט תשדורות , אולם אנטנת הקליטה אשר במפקדה חשובה לכל אותם רעשים המגיעים ממדיות ערב באותה מידה כמו לרעשים המגיעים ממדינות אירופה הקרובות , ספינות ומטוסים באזור הים התיכון וכו'.

ב. סף הרגישות .
כל עוד המטוס נמצא בתחומי הארץ או בקרבתה – שידוריו נשמעים ברורים וחזקים בעוד שאר הגורמים המשדרים נמצאים רחוק ויוצרים בסך הכל רעש רקע חלש. על רעש רקע זה ניתן להתגבר באמצעות פתרון טכני פשוט- הרמת "סף הרגישות" של האנטנה כך שלא תקלוט שידורים בעוצמה נמוכה מסף מסוים , שעליו מחליט אשר הקשר במפקדה.

הבעיה נוצרת כאשר המטוס עצמו הולך ומתרחק. אז- עוד ועוד ממוקדי השידור האחרים הופכים להיות קרובים יחסית אל האנטנה במפקדה יותר מהמטוס עצמו . בעיה זו הולכת ומחמירה יותר ויותר כלל שהמטוס מתרחק- או אז שומע איש הקרש במפקדה את שידורי המטוס בעוצמה נחלשת והולכת , בעוד שידורי שאר המוקדים הופכים להיות רעש נוראי באוזניות . הדרך היחידה להורדת אותו רעש היא הרמה נוספת של "סף הרגישות" של האנטנה במפקדה . ואז בכל מקרה של ניסיון קשר בין המטוס למפקדה ישמע איש הקשר במטה רק חלק מתשדורת המטוס. ההסבר לכך הוא , שכל גל רדיו מורכב מאותות ברמות עצמה שונות, גבוהות יותר וגבוהות פחות. ובשל הרמת סף הקליטה ישמעו במפקדה רק את קטעי התשדורת המשודרים ב"פיקים" של עוצמה גבוהה , ואילו את השידורים המשודרים בעוצמה בינונית ישמע איש הקשר קטועים ומשובשים מאוד, ואת אלו המשודרים בעוצמות נמוכות לא ישמע כלל, ואז במקומם ישמע באוזניות : במקרה הטוב – שקט , ובמקרה הגרוע- את שידורי שאר הגורמים .

ג. האנטנה הכיוונית.
הדרך היחידה להתגבר על בעיה זו היא להשתמש לא באנטנה רגילה כזו הקולטת תדרים מכל הסיבה (הנקראת אנטנה OMNIT כגון האנטנות הקיימות במכשירי קשר צבאיים רגילים, בטייפים, מכשירי טלפון סלולריים וכו' הקולטות שידורים מ-360 מעלות) אלא באנטנה כיוונית(לדוגמא: "צלחת" לקליטת שידורי לוויין וכדומה) הפונה וקולטת שדרים רק מכיוון אחד. אנטנה זו הנמצאת במפקדה מתוכננת מראש לעקוב באופן רציף אך ורק אחר שידורי המטוס , בכל כיוון אשר הוא פונה . בזכות פתרון מכני פשוט זה , האנטנה הכיוונית מתעלמת לחלוטין מכל מוקדי השידור האחרים , חזקים ככל שיהיו , וקולטת אך ורק שידורים המגיעים מכיוון המטוס שהיא עוקבת אחריו בקפדנות .

ד.הנמשל-הקשר שבין איש לאשתו
מהמשל נעבור לנמשל – הקשר בין איש לאישה , כמו הקשר בין המטוס למפקדה , פועל על ספקטרום רחב של עוצמות שידור : החל בשידורים בעוצמה נמוכה (שיחות קלות ביחד,עזרה הדדית בדברים קטנים וכו') דרך שידורים בעצמה מעט גבוהה יותר (ארוחות ביחד , נגיעות קלות , עיסוקים משותפים וכו')ושידורים בעוצמה בינונית(שיחות עמוקות,בילויים משותפים וכו') וכלה בשידורים בעוצמות גבוהות ביותר. מכאן , שהקשר בין איש לאישה מורכב מהמוני ניואנסים ומרמות חיבור שונות היוצרות ביחד את הקשר המלא אשר על פי התורה אמור להתקיים רק על ידי חתונה , והוא הנקרא , ולא במקרה , "ברית הנישואין".

ה."קשר" מערבי
הגישה החילונית – מערבית טוענת , שאין כל בעיה לפתח קשר ברמה זו או אחרת בין גברים לנשים גם מחוץ למסגרת הנישואין. קשר שכולל לא רק שיחות נצרכות-קונקרטיות , אלא גם שיחות ארוכות ואישיות , ארוחות ביחד , לצחוק ולשמוח , נגיעות סתמיות פחות או יותר , חיבוקים ידידותיים, בילויים משותפים , ריקודים בזוגות ועוד. בעצם אותה גישה טוענת , כי מלבד יחסי האישות אין כמעט שום הבדל בקשר שבין בעל לאשתו , מהקשר בינה לבין כל שאר הגברים בעולם.

כך הפכה התרבות המערבית את רוב רובן של רמות הקשר שבין איש לאשתו לשייכות לרשות הרבים , ואין כמעט כל תחום שנשאר בלעדי לקשר הנישואין. קשר נישואין חלש שכזה – אין בו כמעט שום דבר המייחד אותו מקשר עם כל איש או אישה זרים , והוא נועד מראש לכישלון אל מול הרוחות החזקות המנשבות מבחוץ. ממש כמו במשל , ישנן הרבה מאוד תשדורות זרות מסביב, המוני פיראטים ופיראטיות , שבמודע או שלא במודע משדרים כל מיני סוגי מסרים, הנקלטים על ידי האנטנות שלנו. ואז, במקום שנקלוט אך ורק את בן הזוג שלנו, שהתחתנו אתו ,אנו חשופים וקולטים את הנשים או הגברים הזרים הללו. ולכן לא ייפלא , כי נישואין בעולם המערבי הם דבר שהופך, ככל שהחברה מתירנית יותר בקשר בין גברים לנשים, לכישלון הולך וגדל.(ישנן מדינות,שבהן יותר משמונים אחוזים מהזוגות הנשואים מתגרשים תוך זמן קצר. לצערנו, גם בארץ המצב הולך ומחמיר, והדבר חודר גם לציבור הדתי בכל מגזר שלו שאינו מקפיד בתחום בצניעות שבינו לבינה.)

ו.קשר בלעדי
בישראל, לעומת זאת, האדם מחונך להתרחק ככל שיכול מכל אישה זרה, ועליו לשמור את כל גילוי הקשר, ואפילו הפשוטים ביותר,אך ורק לאשתו.אין התורה פונה רק אל האדם הנשוי,אלא לא פחות מכך גם אל הבחור הצעיר שאי"ה יתחתן בעוד מספר שנים , ויחיה עם אשת בריתו במסגרת של נישואין. עליו גם כן מוטל לשמור על בלעדיותו של הקשר לאשתו העתידית. ואף על פי שטרם מכיר הוא מי היא, בכל זאת שומה עליו כבר מנעוריו לדאוג, לא ייחשף לשידורים של נשים זרות , וצריך הוא לשמור עצמו מ"האזנה" לתשדורות הזרות הרבות המקיפות אותנו מכל כיוון אפשרי. כל קבלה של תשדורת כזו תגרום, כי בבואו בשעה טובה להיקשר בברית הנישואין עם אשתו , הרי שגילויים מסוימים של קשר וקרבה כבר לא יהיו מיוחדים אך ורק לה.

ראוי לכל אחד ליצור "אנטנה כיוונית", המופנית אך ורק אל אשתו (אם זו אשתו בפועל,או זו העתידית שהוא אינו מכיר עוד כלל).על ידי כך מסוגל הבעל / יהיה מסוגל הבחור לקלוט היטב את כל "רמות השידור" שבינו לבין אשתו , גם הפשוטות והיום-יומיות ביותר, וליצור עמה קשר רציף בלעדי רק בינו לבינה, ללא שום קטעים ריקים. ומתוך שהאנטנה הכיוונית שעלינו ליצור בעצמו מתעלמת לחלוטין מ"שידורים" של מוקדי שידור אחרים(המכרה מהסניף,הבחורה מהפרסומת בעיתון,השחקנית בטלוויזיה,המש"קית בצבא,השותפה ללימודים באוניברסיטה וכו')- גם נמנע מצב שבו עולים "פיראטים" על התשדורות שבין האדם לאשתו.

ז.ההלכה – הבסיס לבניית הקשר
יסוד חשוב זה של הבלעדיות המוחלטת של הקשר בין בעל לאשתו הוא הגורם,כי בהתפרטות אותו רעיון רוחני עקרוני לחיי המעשה , תבוא תרבות ישראל ותנחה את האדם (אחרי ההדרכה הכללית "להתרחק מהנשים מאד מאד" )לדקדקנות מוגזמת לכאורה : שאין לשוחח אפילו סתם שיחה שלא לצורך עם אישה זרה, שלא להסתכל שום מבט באישה אחרת מאשתו ועוד הלכות רבות. אלו לא נובעות משנאת החברתיות וצמצום האדם לחיים מוגבלים וחסרי שמחה, כפי שהדבר נתפס בתפיסה הראשונית השטחית , כי אם בדיוק להפך , מתוך רצון בטובת האדם ובהכוונתו לחיים מאושרים ללא "פזילות" לאושר המדומה שנראה כאילו מסביב. ההלכה רוצה לגרום לאדם , בתחילה אפילו באופן "מכני" הלכתי, ובהמשך באופן חינוכי , תודעתי ונפשי, להיות מכוון אך ורק אל עבר אשתו. בכך יוצר האדם קשר עמוק ומלא עם האישה האחת , שעמה,ורק עמה,יבנה לאט לאט קשר בלעדי, עמוק ונפלא,המתפרש על כל ספקטרום גילויי הקרבה שבין בני אדם – החל מהרמות הפשוטות והבנליות ביותר, וכלה בעמוקות ביותר.

ח.קשר ישראלי בר קיימא
על ידי הריחוק מבני המין השני בזמן הנעורים,כמו גם לאחר הנישואין- מכל מי שאינה אשתו- אנו מתקרבים לבניית הקשר האידאלי בין איש לאשתו. דבר זה ודאי דורש מאמץ , ולכאורה ויתור על דברים שהינו רגילים אליהם , הנפש מחמדתם, ואף נראים כה יפים ומפתים מבחוץ . אך מי שיהיה מוכן לכל , וישקיע בכך את כוחותיו – יוכל לבנות קשר של היכרות ודבקות מוחלטת בינו לבין אשתו , מבלי לבזבז טיפת אנרגיה בכיוונים שמחוץ לקשר זה. קשר שכזה – שעל כולנו לשאוף לבנות בביתנו שאנו מקימים/נקים אי"ה – הוא קשר אמיץ וחזק, ששום רוח זרה, חזקה ככל שתהיה, לא תוכל לפגוע. הוא יוכל להיות בסיס להקמת בית נאמן בישראל. נאמן כפשוטו,ועוד יותר כמדרשו-הקמת בית נאמן למגמה הישראלית בעולם.

אבל תראו לי בן שמדבר עם בנות ולא מסתכל עליהן בעיניים או ביופי שלהן זהו שאין כזה דבר ברגע שמתחיל קשר עם מישהו לאט לאט נקשרים וכן הוא יסתכל על היופי שלך ועל השיער שלך.אז אני חושבת שמה שהרמב"ם כותב פה הוא חשוב ונכון אבל זה לא קביל היום כי אין מי שלא חוטא בזה. ורגע אם הקשר הוא למטרת חתונה אז הבחור צריך להסתכל ברצפה שהוא נפגש עם הבת? ובקשר לאל תרבה שיחה עם האישה זהו ברגע שמתחילים קשר רציני הבן פשוט יכול לשכוח מזה לחלוטין כן אתם תדברו הרבה וכולם יודעים זאת.

לא אכחיש דיברתי כאן עם בנים בשיחות אישיות אבל הגעתי למסקנה שזה לא נכון ולא מתאים בכלל

ועצה אל תדברו עם בנים בשיחות אישיות זה ממש לא טוב וזה אפילו מסוכן

(מנסיון אני אומרת)

בפורומים זה נראה לי בסדר כי זה לא הודעה אישית אלא כולם רואים את מה שכתבת.

יש הבדל בין האידיאל למה שקורה. מה צריך לעשות - זה לא להסתכל ביופי של האישה. האם עושים את זה? זאת בעיה. אבל צריך להתשתדל. כמו שתאמרי, היום מקובל לרצוח קרובי משפחה, אז זה כבר לא מעשי - ולכן זה מותר.

אם זה לצורכי חתונה, אז מותר להסתכל.

יופי אני יכול להסתכל עליה כי זה מוביל לחתונה גם אם בסוף הם יפרדו.

אבל דוגרי אין בן שמדבר עם בת שלא מסתכל על איך שהיא נראת.

זה נעים ונחמד שזה האידאל אבל מה לעשות הוא עדיין רחוק מאיתנו

נכון שכל אחד צריך לעשות את ההשתדלות ובאמת אני בטוחה שעושים אותה.

אבל אני חושבת שהדברים של הרמב"ם לא רלוונטים להיום במיוחד בדור שלנו.

מי יודע יכול להיות שיש בנים שלא נופלים בזה אבל עדיין לא שמעתי עליהם.

אסור ליצור קשר עם בת שלא למטרות חתונה.

ולא ראוי ולא טוב שקשר למטרות חתונה יתחיל בתיכון (ולא רק מהסיבה הזאת).

את צודקת שיש דברים שלא רלוונטים בדברי הרמב"ם, אבל זה מכיון שהבסיס לפסיקה שלו לא אותו בסיס של היום (כמו לכסות שיער אחרי בת מצווה). אבל שהכל לא רלוונטי? זאת רפורמיות. אולי התורה כולה מיושנת ולא רלוונטית?

את מסכימה שיש הגיון בכך שבן לא יסתכל על בת. אז גם אם זה קשה - זה מה שנכון לעשות! (וכמאמר המשפט הידוע - "קשה יש רק בלחם, וגם אותו אוכלים").

בס"ד.

א. ישנו מרחק בין הרצוי למצוי. אבל המרחק הזה לא גורם לי להשלים עם המצב. תמיד צריך לשאוף למעלה. ואם יש חלק שאותו אני יכול לקיים, אז למה לא?

ב. יש הבדל גדול בין הכרות למטרת חתונה לבין אחת שאינה למטרה זו וזה במוצהר, בפנים הם לא באמת מתכננים להתחתן אלא סתם חולמים, וזאת האופציה הראשונה. רוב ה"קשרים" בפורום מקורם בשעמום עולמי ובסקרנות על.

ג. אני לא רוצה לפתוח על זה דיון (זה לא הוגן לכתוב את זה), אבל לא פשוט בכלל הלכתית עד כמה אסור להתסכל בבת שאיתה אתה מדבר (כמובן בגדרי הדיבור המותרים) יש הבדל בין מבט למבט, ולא כאן המקום.

ד. היו עוד לא מעט מקורות חוץ מהרמב"ם הנ"ל.

ה.גם אם יטענו שהיום מקילים ומתירים הסתכלות. הרי טעכם האיסור הוא (כמו שהבאתי למעלה) "התקרבות הרעיון", ולכן אף אם נאמר כי במבטים היום (נצרכים או שלא) אין ה"תקרבות הרעיון". כל בנאדם עם 15 איי קיו יודע שבש"א בפורום יש.

ו.יש הבדל במינוח בין "מבט" "ראייה" ו"הסתכלות" ומתוך כך השלכות להלכה, אבל לא כדאי להכנס להגדרות.

אגב כיסוי שער, הגר"ע יוסף שליט"א מחייב בזה אף היום. וכן נוהגים בסמינרים הספרדים החשובים, ובנות תלמידיו.

מה לעשות שבימינו בנים ובנות מדברים סתם.

ואני לא טוענת שזה בסדר,בכלל לא!

כל אחד צריך לעשות את ההשתדלות שלו בנושא וככה יהיה טוב.

אם בן לא ידבר עם בת או לא יסתכל עליה אז איך הם יוכלו להתחתן??

או גם אם הוא לא ידבר איתה?

לפי דעתי אסור לבת לדבר עם  בן אבל אם הוא שואל לשלומך את יכולה לענות לו

אבל ביבשנות!!!

גם לי היה תקופה שדיברתי עם בנים ואז שאלתי את הרב אבינר הוא אמר שאסור לדבר עם בנים בכלל!!!!

אז שאלתי אותו ומה אם בן שואל לשלומי אז ניתן לענות בשפה רפה!!

אם הבנתי נכון את כל המקורות ההלכתיים שהבאת, אין איזכור להתכתבות. כל האיסורים שם, הם בשיחה פנים אל פנים. אינני יודע מה תגיד ההלכה לגבי התכתבות.

אני חושב שאין מצב שאתדרדר לקלות ראש בשיחה אישית/ מסר"שים עם בנות, אך יכול להיות שלאנשים אחרים זה עושה לא טוב... 

אני חושב שבדרך כלל התכתבויות הם הרבה יותר רציניות משיחות פנים אל פנים, מכיוון שאדם חושב יותר לפני שהוא מוציא משהו מתחת למקלדת שלו.

בס"ד.

טבח היקר- הלוואי והיית צודק.

ההלכה אוסרת את "התקרבות הרעיון". ואני אומר לך מידיעה (ויעידו שאר הגולשים) מעטים האנשים שמדברים בש"א עם בנות (או הפוך) ושומרים על רצינות, על מרחק נפשי. אני חושב שניתן לספור את האנשים האלה על כף יד של גידם...

אם לא הייתי מכיר אותך, הייתי חושב שאתה צוחק. אולי לגביך זה נכון. למרות שאין אפוטרופוס וכו', אבל לגבי 99.99% מגולשי הפורום, זה מסוכן. ומקשי המקלדת יעידו...

הרבה יותר רציני? הלוואי. יש פה לא מעט שיכולים להעדי על חלקים שלמים ב"היסטוריה" שלהם, שמכיל סיימלים מסוגים שונים ודברים דומים..

אנשים חושבים? אולי פה. יעיין כבודו בשאר הפורומים, איך אנשים "לא חושבים לפני שהם מוציאים משהו מתחת למקלדת שלהם"...

בס"ד.

על הטיפול בבעיות השוטפות (אני אישית מודע לכמה סיפורים של הטרדות שהוא "חיסל במו ידיו").

ועל הקמת הפורום. שיגעתי אותו המון על הפורום הזה, וקבלתי מענה לכל הבעיות. תודה רבה!

ניסיתי לענות על השאלה הזו מס' פעמים. וכל פעם שעניתי, נוסף לזה עוד נקודה ועוד נקודה. מה שאני עושה לרוב, רואה את ההיבט ההלכתי, ומוצאת לעצמי יישוב לקטע השכלי שבי.

אני אתחיל ואומר, שברור לי שזה קשה מאוד, ואני מוכנה להעיד על עצמי שבעבר אמנם לא באתי במטרה מוסיימת לפורומים לדבר עם בנים, אבל זה היה "בונוס".

נקודה אחת שכתבתי כבר פעם, יצא לי לדבר בעבר עם "אח גדול" שלי, ופתאום עלה לי לראש, שבאמת בתכל'ס, אני סתם סתם מדברת ברגע זה עם בן. אני לא בגיל של חיפוש בעל, ואם הוא לא מתאים לי במישור הזה, אז בשביל מה לדבר איתו?

שימו לב שאתם עושים את זה בכל דבר בחיים, השוואה! משווים בין בתי ספר, משווים בן ארוחות של הבית לארוחות של הביצפר, משווים בן מורים, משווים בין הכל! ותאמינו לי שעושים את זה גם בנושא של בנים. רגע אבל דני יותר חמוד מיוסי, זה משפט שאני שומעת כל דקה בערך בכיתה שלי, ואני גם רואה מלא בנות שמחליפות בנים כמו גרביים, כי בחודש כסלו התאים לי שלמה, ובחודש טבת הוא כבר לא כזה חמוד, אז ברור שיצחק חמוד יותר.

 ומלבד זאת, אני אנסה להבהיר את הנקודה שאליה אני באמת מנסה להגיע, חח... ככל שיש לך יותר בנים שדיברת איתם, ויותר רשמים ויותר התאהבויות, אתה יוצר מתחרים לבעל שלך- נראה לי שזה התואר הכי מדוייק לזה. אתה תמצא את עצמך משווה את הארוס שלך עם עוד מלא בנים, ותחשוב רגע אבל אולי הוא לא כזה מתאים לי כמו שחשבתי, ואולי ב' יותר מתאים לי, ואולי ג' חכם יותר ממנו. ואז מה עושים? אתה ארוס של א' אבל מתלבט אם אולי אפשר עדיין לתקן את המצב עם ב. עכשיו אנשים נשואים ומאורסים שיקראו את זה אנא לא להתעצבן, זה רושם שיש לי! ואני מעידה על עצמי, שאני סוג של בנאדם משווה במיוחד, ובבוא העת, אני יהיה בצרות צרורות.

עוד נקודה שאני שונאת לשמוע מכיוון שאני ממש לא אוהבת את המחשבה שאני אשתנה (היישוב דעת שלי בנושא- זה שאנחנו לא משתנים אנחנו מתפתחים, ומתקדמים!) בכל מקרה, תחשבו על זה ככה, בגיל הזה אנחנו מתפתחים, יוצרים דעות מוצקות לגבי נושאים, מפתחים את האישיות, את דפוסי ההתנהגות וכו' וכו'...  וברגע שאתה נמצא בקשר אתה משתדל כמה שיותר, לוותר, להתאים את עצמך לאדם השני. (והדברים האלה ראויים ונכונים מאוד מאוד! אבל לא עכשיו, לא בגיל חשוב כמו זה) ולמרות שאני יודעת שזה ממש מעצבן לשמוע, זה נכון. תבדקו את זה טוב טוב ותיראו.

הרחבה לנקודה הקודמת שהעלתי, פלוס מחשבה מוזרה:

עלה לי היום מחשבה לראש, אומרים שהמון חלק מנישואים זה אהבת הקב''ה. אז איך אנחנו בגיל כזה, יכולים להיות בטוחים באהבתנו לבן, כשאנחנו לא בטוחות באהבתנו לעצמנו, להורים, לקב''ה. פתאום עולים וצפים כל מיני שאלות בגיל הזה, וכשאתה נמצא בקשר, אתה משתיק אותם, אומר, עזבו נו אני באמת אוהבת אותו, באמת באמת! שכל מעצבן שכמותך, אתה לא תשכנע אותי אחרת. ובאותה אמירה, אתה משתיק את השאלה הזו, ולאט לאט עוד שאלות.

בכל מקרה, אני חושבת, שכדאי מאוד להימנע משיח עם בנים- לא שאני מצליחה. אבל בעז''ה.

אני רוצה גם להגיד עוד משהו, אני מוצאת שכל בנאדם מוצא את הפיתרון והמחשבה שלו למצוות. כל בנאדם מוצא את התשובה שמתאימה הכי לשכל שלו, ולצורת מחשבה שלו. אז גם אם הדברים שנאמרו כאן בשירשור, לא מתאימים לכם.. תמשיכו לחפש!!! אני בטוחה במאה אחוז שתמצאו. וזה מיועד לכולם, ולגבי כל מצווה.

"אני סתם סתם מדברת ברגע זה עם בן. אני לא בגיל של חיפוש בעל, ואם הוא לא מתאים לי במישור הזה, אז בשביל מה לדבר איתו" [את, שם].

למה את מדברת עם חברה שלך? לא בקטע של לחפש בעל ולא כלום. סתם, כי את נהנית לדבר איתה וזה מעניין. אותו דבר.

אני יודעת שזה אולי נשמע מעט אנוכי, אבל זה ניראה לי האידיאל. למצוא את הבעל.

ועל בטוח יש הבדל בין לדבר עם בן ללדבר עם בת. אם תשווה בין בת לבת, מזה משנה? אז יש חברה טובה, ויש חברה הכי טובה. כשמדובר בבעל, זה בהחלט כן משנה, אם אתה משווה בינו לבין עוד בנים שידברת איתם בעבר.

אומנם נכתב, אבל לא ניראה לי שנכתב איך הקשר שלנו יהיה, וגם אם כן. יש שאיפה שיהיה את הקשר הכי טוב, ושוב אני אומרת שאני שואפת וחושבת שלא כדאי לדבר עם בנים, גם מבחינה הלכתית.

אני מעידה על עצמי, שיש אנשים שאני ישווה, ויש אנשים שלא. אני אישית צריכה להיזהר, זה הכל...

אני לא מבינה אבל למה אסור לדבר עם בנים?

הם לא גויים או משו אחר ח"ו ז למה נתנו את האיסור הזה?!?!

האם זה שאני אומרת שאני לא מדברת עם בנים זה לא פוגע בבנים?

ואני חושבת שאם זה כן אז זה די קשור לדרך ארץ קדמה לתורה או להלהכה אז זה אומר שכן מותר לדבר עם בנים??

תודה ויומטוב!=]

-אני-;)

תסלחי לי שאני חולקת עליך אבל זה ממש לא אותו דבר!!!

איך את משווה בין קשר עם חברה שלך לקשר עם בן???

ואם את מדברת עם בן, "סתם, כי את נהנת לדבר איתו וזה מעניין"(-כלשונך,) אז את בבעיה...

מזה בדיוק הרבנים אמרו להיהר, כדי שלא יבואו לידי חטא.(ראי ערך, התגובה של מאחד מאלף, ציטוטי הרמב"ם.)

גם אם את מדברת איתו סתם..."כמו שאת מדברת עם חברה שלך וכו'", זה עדיין נוגד להלכה ולהשקפה היהודית.

ברור שכיום זה הרבה (...) יותר נפוץ הדיבור של בן ובת סתם, אבל זה עדיין לא נותן לנו את האופציה להתנהג כאילו הדבר מורשה.

בס"ד.

א. "אם את מדברת עם בן כמו שאת מדברת עם דוד שלך"- על זה בדיוק אני בוכה ומוחה. זה כמו שתגידי, אם המצב שלך גרוע, אז תקחי עוד שלוק מהרעל.

ב. חבל שאת עובדת על עצמך. את לא מדברת עם בן כי "זה מעניין". יש משהו שונה בן דיבור עם בן לדיבור עם בת. גם אצל חילונים. בדוק. יש לי לא מעט חברים חילונים, ואני אומר לך את זה מידיעה. אגב, מתי תסתכלי יותר מול המראה, בדרך לסניף או לחברה?! התשובה פשוטה, והיא לא מעידה על חוסר רגילות לקשר עם בנים.

ג. (לסבא) כתוב מי יהיה הבעל שלה? נכון. אבל כתוב בספרים שמדרגת בן הזוג היא לפי מדרגת האדם באותו זמן.

ד. "סתם כי זה מעניין"? מה בדיוק פה "מעניין"? תחשבי על זה....

ה. ליצור השוואה? תשאלו בפורום מחשבים, מי אף פעם לא עשה השוואה בין המחשב הנוכחי למחשב הישן שלו. אז בידיד/חבר/ בעל זה יהיה שונה?

הדעה הזאת שאומרת "אני מרחם עליך שאתה כ"כ מתעסק בזה...".

לדעתי, זה כמו להגיד:"יאללה, לא עקרוני, אז נדבר קצת עם בנות...". אני לא מדברת באופן אישי עליך, אבל לדעתי בהחלט צריך לדון בנושא, כי אנחנו רואים שאנחנו לא נוהגים בו כמו שצריך. (רובנו...)

בעז"ה, כשנגיע ליום בו נוכל לעמוד בגאון ולהגיד"כן, זה אנחנו ואנחנו בסדר", אז דעתך מתקבלת, ואכן לא יהיה צריך וזה אפילו יפגום אם נדוש בנושא.

כרגע, אנחנו פשוט נכנעים לעצמינו...

כדי שאוכל להבין היטב את כוונתך, אתה ממהר להנמיך (רציתי להגיד "להשפיל, אבל זה היה כ"כ חזק, אז הסתפקתי בלהנמיך...)  את "יריבך"... (וזאת לא אני...)

בס"ד.

האמת, די התלבטתי האם ואיך להגיב. תכל'ס קשה להגיב עניינית למה שכתבת.

אבל אני אנסה לא להתעסק בטענות המציחקות שהפנית כלפיי, אלא ל"טיעונים" שהצגת. בתקווה שאני אצליח לנתק בין הדברים..

השאלה הזאת מטרידה רבים מהחבר'ה שגולשים פה. ומטרידה ביותר את הזן המכונה "בני נוער". ודבר שמטריד, כך אומרים הפסיכולוגים, מדברים עליו. היה לא מזמן דיון בפורום נוג"ה, האם ההתעסקות בנושא הזה מוגזמת או שלא. תכל'ס, המסקנה הסופית הייתה שאין מה לעשות. זה נושא בוער. זה נושא מציק.ועכב כך, זה נושא מדובר. אבלבמקום לברר את הנושא, אתה תוקף את השאלה. ואיך יהיו פתרונות? בוא נדון על זה פעם אחת בצורה רצינית.ואז, באותם ימים קסומים, כל מי שיפתח שרשור כזה, יראה איך השרשור שלו נמחק, והוא מקבל במסר קישור חגיגי לשירשור הזה. בו ביררו את הנושא והגיעו למסקנה. בו לא ברחו. בו לא תקפו שאלות.

לשם חובת הגילוי הנאות- אותי אישית הנושא לא מעסיק. אני הגעתי למסקנות שלי, בין השאר לאחר שיחה ארוכה עם הרב יעקב אריאל שליט"א, ואני מקיים אותם ב"ה כמעט שנה. אבל זה מעסיק אחרים. עובדה!

וסתם דרך אגב, מה דעתך להתייחס לטענות ולא להביע את דעתך על האישיות של זה שכתב אותם?

א. אתה מנסה להגיד שגם עם דוד שלי אסור לי לדבר?

ב. אם מישהו מסויים מדבר עם בת באופן שונה משהוא מדבר עם בנים, הוא צריך להפסיק. מי שאין אצלו הבדל, אני לא רואה בעיה. אני מסתכלת על המראה באותה מידה כשאני הולכת לאולפנה / לסניף. אם יש מישהי שמנסה דווקא לעשות רושם על בנים היא צריכה לתפוס את הנקודה הזו אצלה ולא לדבר עם בנים.

ד. כי זה בן-אדם שמעניין לי לדבר איתו, בדיוק כמו שמעניין לי לדבר עם חברה שלי. אתה מחפש משמעויות נסתרות במקום שאין כאלה.

ה. תשאל בפורום מחשבים מי ערך השוואה בין נגן המדיה שלו למחשב שלו. ככה אני רואה את האנלוגיה הזו. כמו שאתה לא עורך השוואה בין חבר שלך לאשתך לעתיד- אל תערוך השוואה בין ידידה שלך לאשתך לעתיד.

שלא רק את מעורבת כאן, מעורב גם הבן איתו את מדברת.

יכול להיות שאת מדברת איתו כמו שאת מדברת עם דוד שלך, אבל אולי לו את גורמת הירהורי עבירה???

תחשבי גם על זה...

בס"ד.

א. לא. ממש לא. אבל אם לטענתך התרגלת לדבר עם בנים כמו עם דודים. אז אמרתי שזה רע. (ולדעתי גם זה לא נכון, ע"ש)

ב. אוי. כמה שזה לא נכון. אני אומר שוב, גם אצל חילונים זה קיים. (בת דודה שלי סיפרה לי על תקנות מעצבנות בתיכון שלה כדי למנוע את המתח בין בנים לבנות). זה לא עניין של "לעשות רושם". יש הבדל ביחס. אני בטוח שכל אחד שיחשוב על זה קצת לעומק וינסה לשים לב למה שהוא עושה, יגלה את זה. (ושוב אני חוזר, זה לא חיסרון. זה טבעי)

ג.?

ד.הלוואי שזה היה נכון. אם יש לך אפשרות. דברי שיחה מעמיקה עם מישהי נשואה (צעירה) שתדבר איתך בצורה פתוחה.תשאלי אותה, ההשוואות האלה קיימות. באסה.

ה. אתם שוב סוטים להסברים הרעיונים, שהם קטנים לעומת ההלכה. שמה לעשות, אוסרת. זה נוח להתחיל להתווכח על זה, במקום לענות הלכתית.

בס"ד.

המחשבות "מה עובר על הבן", לדעתי לא אמורות לעניין אותך. מפריע לו? שיאכל קש, או שיפסיק. מה שכן, צריך להיות גמישים ואם מישהו רוצה לנתק, לא לעשות לו בלאגנים והפגנות.

אבל כמו שאמרתי, חוץ מהבעיה ההלכתית, זה גם מזיק לבת שמדברת.

אני לא מדברת עם בנים כמו שאני מדברת עם דוד שלי או עם חברה שלי. ברור שיש יותר תשומת לב למה שאומר [כמו הקטע שהיה בעולם קטן - הייתי מוכנה להישבע שהיא צוחקת, אבל מסתבר שלא - "איך זה קרה לי? חשבתי שאני לא אפול, חשבתי שלי זה לא יקרה. הייתי בסניף עם איזה מדריך וצבענו את הקיר ואז אמרתי לו- חמוד, זה לא הצבע הנכון. בנות- שימו לב שזה לא יקרה לכן!" כמובן שזו היסטריה אבסורדית, אבל אותו עיקרון].

ב. ברור שההתנהגות שונה אבל זה לא אומר שזה מוביל לכל מיני דברים לא טובים.

ג. פנית ליצחק, שהוא יענה.

ד. אני אף פעם לא הבנתי את העניין של ההשוואה- אם אני מתחתנת עם מישהו, זה הבחור שאני הכי מסתדרת איתו והוא החבר הכי טוב שלי. אז למה אני משווה אותו למישהו שמן הסתם היה פחות טוב? אז ברור שהוא לא מושלם, אז באותה מידה שאני אשווה דברים מעצבנים שהוא עושה ואיזה ידיד-עבר שלי היה יותר טוב בהם, אני אשווה גם דברים שחברות שלי היו יותר טובות בהם, או אחים שלי, וכו'.

ה. אם אתה מתכוון לחתום כל הודעה ב"מה זה משנה, ההלכה אוסרת" אני לא רואה טעם לדיון.

א. מסכימה לגמרי.

ב. "זה לא אומר שזה מוביל..." - זה גם לא אומר שזה לא מוביל. ברוב המקרים, זה מוביל... (לאו דווקא לחברות או קשר רציני, גם לדברים אחרים).

ג. אוקי. יצחק אתה מוזמן לענות.

ד. את בעצמך השוואת : "הבחור שאני הכי מסתדרת איתו..." ומה יקרה כשתריבו, אז שוב תשוואי, רק שהפעם זה יראה כך: "אוף!!! למה בעלי אף פעם לא מבין אותי??? יוסי (שם בדוי...) היה תמיד מבין אותי ומעודד אותי..."

את מוזמנת להיות יצירתית ולחשוב בעצמך על דברים נוספים.

ה. לא קשור אליי... לא עונה...

ב. מה זה רוב המקרים? בדקת סטטיסטית? ומה את מחשיבה ככישלון? אני חושבת שאחוז קטן מהנישואין בעולם הדתי מתפרקים כתוצאה מקשרי נעורים כאלה. הרוב מתפרקים מחוסר מוטיבציה להשקיע בקשר ולעבוד בשבילו.

ד. הנה, אני יצירתית ומעלה דוגמאות נוספות- את ובעלך [החבר הכי טוב שלך, הבן אדם שאת הכי מסתדרת איתו וכו'] רבים. את אומרת "אוף, למה הוא לא יכול להיות כמו רחלי [שם בדוי] היא תמיד הייתה מבינה ומעודדת אותי!" או לחלופין אמא שלך, אחותך, בת דודה שלך או סבתא שלך.

ב. אני מדברת על הכישלון בטווח הקצר, הקשר שנוצר עם הבן שאיתו את מדברת, לא בטווח הארוך, עם בעלך. את זה עוד לא בדקתי...

וכן, ברוב המקרים השיחות עם הבן מביאות לידי עבירה:

*עצם הדיבור עם בן שלא לצורך.

*דיבורים שלא מתאימים. כמו הדוגמא שאת נתת ב-א'.

*במידה וזה פנים מול פנים-עצם העניין שהבן מסתכל עליך. (זה אולי נשמע מופרך, אבל גם זה בעיה...) 

*מכאן אנחנו יכולים לעבור שלב ולהגיע להירהורים, קשר וכו', ממש לא בא לי לפרט...

ד. אני חייבת לציין שממש נהנתי מהיצירתיות שלך!!!

ובהחלט יש מקום לציניות הזאת, אבל מצד שני, עם יוסי (ההוא הבדוי) את יודעת שהיה יכול להיות משהו.

עצם הידיעה הזאת פוגמת בקשר שלך עם בעלך.

אבל אני לא מבינה מה רע לדבר עם בן שאת רואה אותו למשל פעם בחודשים?(לא באופן קבוע)אני אישית לא מדברת עם בנים על בסיס קבוע.  אלא רק כאלה שאני רואה אותם פעם בחודשים,אני לא מרגישה שזה עושה לי רע. ואני לא חושבת שאני אתחיל לעשות השוואות כשאני אהיה נשואה בן הבעל שלי למישהו שהייתי איתו בעבר בקשר. (שלא נדבר כמה שזה עבירה) היום זה די עצוב אבל מלא בנים ובנות מדברים אחד עם השני לא למטרת חתונה. אבל האמת את לא יכולה לדעת איזה קשר יוביל אותך לחתונה. יכול להיות שתיכנסי לקשר רציני  והוא יגמר.. יכול להיות אלפי קשרים כאלה עד שתמצאי את האחד. ואת הרי לא תוכלי לא לדבר איתו. אני חושבת שהמטרה בדור שלנו זה להשתדל בזה כמה שיותר ומי שמצליח כל הכבוד לו ואני מעריצה אותו שהוא מצליח במקום שאני נכשלת.

בס"ד

א.סבבה. בזה אנחנו מסכימים.

ב.מכיוון שלא בדקתי את הנושא, ההשערות שלי לא שוות יותר מההשערות של כל אחד אחר.

ד.1. תנסי את ההצעה שלי.

ד.2.מכיוון שהסכמנו קודם שזה לא אותו דבר. ז"א שהקשר שיש לך עם חברות שלך שונה מקשר עם בנים, לכן גם ההשוואה היא שונה.

ה. מצטער שזה מפריע לך. פשוט העלינו פה שני סוגים שונים של טיעונים. הרעיוני, וההלכתי. אלא מאי? שעל ההלכתי אי אפשר להתווכח. אז הולכים לטיעון הקל יחסית, הטיעון הרעיוני. אבל, זה לא שלא עונים לטיעונים השונים. פשוט היה נראה שהתעלמו לחלוטין מהקטע ההלכתי.

אבל בכל זאת יש הבדל.

אם אני מדברת סתם עם בת, זה אולי שטחי/רדוד/חסר תועלת וכו'.

אם אני מדברת עם בן זה כל זה, בתוספת של האיסור של הקשר בן בן לבת.

זה מתחיל באמת מתוך רצון לשאול/לעזור/לברר וכו',

אבל אח"כ זה ממשיך וגולש...

לאו דווקא לדברים בעייתים אבל סתם עצם העניין שבנים ובנות מדברים מבלי שום סיבה...

ומניסיון, זה יכול לקרות לפני ששמים לב אפילו, ולא תמיד מצליחים לעצור את זה...

מוקדש למישהו מסוים שמין הסתם יזדהה איתי עכשיו...

כאילו סתם להעביר את השיעמום ???

והשיעמום מביא לידי...

אני מלא אהבה!!!

כל הכבוד אני איתך אח שלי

אחד מתלמידי שלמל'ה

הדיון שממנו נלקח הציטוט הוא לגבי האם יש איסור בשיחה אישית בפורום כמו שיחה רגילה שאסור להרבות בשיחה עם האשה.

כשיש הלכה שנפסקה מול משנה יש לתרץ את המשנה.

אגב, הוא לא טוען שהרבה עושים שיחות אישיות אלא שמתוך אלה שעושים רבים נופלים.

יש גברים מאוד צדיקים שהם לא מסתכלים על בנות/נשים ובהתחלה כשנתקלתי נורא נעלבתי (עדיין זה קשה לי) כי הם מדברים אלי כשצריך מדברים מהר ולא מסתכלים והרגשתי כמו שהם חושבים שאני איזה ... וזה עשה לי חשק ממש להיות לא צנועה והרגשתי שהם מזה חוצפנים. אבל כשפגשתי את ילדם וראיתי איזה מחונכים ונעימי הליכות אני קצת מעריכה למרות שזה הרגשה מאד מאד לא נעימה . ואני ממש מעדיפה לא להיתקל

ברור שאני בעד צניעות אבל יש גם טבע ולא צריך להגזים...

הם מביאים פסוקים שבהם מופיע גם 'יד' וגם 'ימין', כדי להראות ש'יד' סתם זה לא יד ימין אלא יד שמאל

למשל, את הפסוק 'אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים' הם מבינים כך: 'אף ביד שמאל יצרתי את הארץ וביד ימין את השמים'. ואת הפסוק על יעל, 'ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים', הם מבינים כך: היא שלחה את ידה השמאלית ליתד ואת ידה הימנית לפטיש

זו שאלה מעניינת, למה אם כן מדרשים אחרים צריכים ללמוד את זה מהדרשה 'ידכה' - 'יד כהה'

(שחלק מהתנאים לא מקבלים את הדרשה הזאת, כי בתורה מופיע הביטוי 'יד ימינו'. אז רואים שלפעמים יד זה ימין. ולכן הם צריכים לדרוש 'ידכה' - 'יד כהה' או דרשות אחרות

ואילו התנאים שכן מקבלים את הדרשה, אומרים שרק כשכתוב במפורש 'יד ימין' ולא סתם 'יד' הכוונה לימין)

… הרי החיזוק לזה מופיע בפרוש בפסוקים.

לא כתוב יד ימין כתוב ימין לבד.

להבנתי, הגמרא אומרת ש'ימין' ו'שמאל' בהלכה הם לא מושגים מוחלטים כמו היום, אלא פשוט כינוי ליד החזקה וליד החלשה, כל אחד לעצמו

"תנו רבנן - אטר מניח תפילין בימינו, שהוא שמאלו". רשי: "ימין של אטר הויא שמאל לדידיה (=יד ימין של איטר נחשבת שמאל עבורו), הואיל ורוב כחו בשמאלו"

כולם מסכימים שמניחים על יד שמאל (ההלכתית), כלומר על היד החלשה

אחד לומד את זה מכך שכתוב ידך/ידכה/ידיכם, ולא 'יד ימין' או 'ימין'

אחד לומד את זה מהדרשה 'ידכה' = 'יד כהה'

ואחד לומד את זה בהיקש: 'וכתבתם... וקשרתם' - בעזרת אותה יד שכותבים גם קושרים

והגמרא מסבירה למה כל אחד לא למד את זה מהדרשות האחרות

או "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" כדימוי לאדם שאת שמאלו שם על הארץ ואת ימינו טופח איתה על השמים לתקנן

הגמרא שואלת למה חוגגים את טו באב, ונותנת הרבה מאוד תשובות

התשובה הראשונה היא שבטו באב 'הותרו השבטים לבוא זה בזה' - שמאז בנות צלפחד עד חלוקת הארץ הייתה הגבלה מסויימת בנישואים בין שבטים שונים (של בת יורשת נחלה). ואחרי הכיבוש והחלוקה, בטו באב, הם דייקו בפסוקים שההגבלה היא רק לאותו דור ומכאן ואילך מותר

התשובה השניה היא שבטו באב 'הותר שבט בנימן לבוא בקהל' - אחרי שבמלחמת פלגש בגבעה עם ישראל נשבע לא לתת נשים לשבט בנימין, הם מצאו את הדרך שבכל זאת בני בנימין יוכלו להתחתן עם בנות שאר השבטים בטו באב

"אני לא נציגה של הקב"ה 😅 אני חושבת ש... "

"וואלה שאלה יפה. אני רוצה לחשוב עליה"

"יש רבנית שאני מעריכה ואני אוהבת לשמוע אותה, בא לי לדבר איתה על זה, ואם אני אוהב מה שהיא אומרת אני אספר לך אם את רוצה"

לפעמים מתאים להשתמש ב"וואלה שכנעת אותי, מורידה את הכיפה". ואז אחרי שצוחקים המתח יורד ;)

שאנחנו צריכים לדעת הכל, ותמיד?

זה בסדר גמור לומר "וואלה, אני צריכה לחשוב על זה", או "העלת לי נקודה למחשבה, אני אברר, אני אבדוק".

ובכלל, מותר לפעמים גם לומר אני לא יודע.

לא פעם ששואלים אותי זה דווקא גורם לי לחדד אצלי את הנקודה, בין אם במחשבה בין אם בלימוד מחודש על הנושא

הצד שלו לפי הבחירות שלנו.  

הרי קוראים "שמע ישראל" שלוש פעמים ביום, בוקר ערב ולפני השינה, וחוזרים ואומרים את "והיה אם שמוע תשמעו…"

הנחיות כל כך ברורות ופשוטות של הבחירה החופשית שלנו, בני האדם.  

והרי אם לא היתה בחירה חופשית, לא היה את כל העניין של שכר ועונש.  

כנראה שאת מדברת בשפה שמתאימה לשואלים ושזה התפקיד שלך, וככל שאת בוחרת לעמוד שם בלב שלם, חוץ מהמעלה הגדולה של גילוי כבוד ה'  לפעמים תהיה לך עזרה משמים לתת את המילים הנכונות וזה יפה.. וזה באמת משפט קצר וקולע למי שחושב שהאמונה מבטיחה טוב בעולם הזה.

כשאת מלמדת מישהו את מה שהוא לא יודע את מדברת ממקום גבוה ממנו - מהמקום היודע. אין אפשרות לבטל את העובדה הזו אבל אם זה מורגש לא נעים, אולי להיזהר מביטויים מיותרים לאותה עליונות אולי ע"י דיבור שקט ובנחת, וקצת חיוך

ברכות ד,ב:

"דרבי יוחנן סבר: גאולה מאורתא נמי הוי, אלא גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא. וררבי יהושע בן לוי סבר: כיון דלא הויא אלא מצפרא, לא הויא גאולה מעלייתא".

כלומר, השאלה אם ניתן להגדיר את האישור של פרעה בערב, כגאולה, או שהגאולה היא רק מהבוקר, כשהם החליטו לצאת או יצאו פיזית.

אגב, בצעירותי חשבתי שבגמרא הזו טמונה תשובה לשאלת המשנה למלך, פרק כא מהל' עדות הלכה ד. אתה מוזמן לעיין שם ולהביע את דעתך

מתי היתה ציאה משעבוד מלכויות.

או שמא השאלה אם יש מגדירים גאולה רק אם זה כולל יציאה גיאוגרפית מארץ מצרים (וכנראה יציאה מחו"ל לארץ ישראל השלימה. שכנראה סוכות זה במדבר וחצי האי סיני הוא כבר בארץ ישראל השלימה).

או שמא מתי מוגדרת "גאולת מצרים" . האם ממתי שה' עשה נס בפסיחה ומכת בכורות, כדי להוציא אותנו משעבוד ,  או שמא ביציאה בפועל (ראה מהרל תפארת ישראל חצי השני של פרק נב, שמסביר שם שבשונה משאר הגאולות, עיקר עניינה של גאולת מצרים זה שנהיינו לעם ה' על ידי היציאה, שבזה שה' גאלנו על ידי ניסים משעבוד מלכויות, ה' לקחנו להיות לו לעם. ולכן עדיין יציאת מצרים תהיה הזכרון הראשי גם אחרי שנשתעבדנו לאומות ונגאלנו מחדש.

לעומת שאר הגאולות שהעיקר בהן זה הטובה שקרתה בזמן הגאולה, כלומר היציאה משעבוד מלכויות).

וצריך לזכור שהרישור של פרעה זה רק לצאת ל3 ימים ולחזור. הוא לא שחרר אותנו משלטונו

גם משמעות אחרת, שפרעה באמת שלח אותם לגמרי וכמו שכתוב בפרשת בשלח "ויהפך לבב פרעה ועבדיו.." ומביא על זה בשפתי חכמים שמשמע ששילחם לגמרי (ומתרץ שרצה שישובו רק כדי להשיב את הממון ולכן רדף אחריהם וכך מתיישב ברש"י), וכן על פסוק "וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם" כתב הרמב"ן שפרעה הסכים בליבו לשלחם לגמרי ולא התכוון מעצמו לרדוף אחריהם ולכן היה צריך לחזק את ליבו.

ומסתמא מרגע שהמלכויות משחררות מעבדות ונשארים תחת מלכות שמים לא שייך לקרוא לזה עוד שיעבוד מלכויות.. 

בנוגע ל-'ולא יתן המשחית' ראיתי שיש הרבה תירוצים במפרשים (הרבה מהם מתאימים גם לפירוש 'והגנתי'). לא כותב כאן כי מעניין אותי מה יענו 

"קפצתי" *על* הפתח להגן עליו ולא "דילגתי מעליו".

שלא כמו בעברית מודרנית שמשמע דילג כמו "צהל פסח על הבית הזה בחן יונס".

כי תחבירית לא מסתדר "ודילג ה' (בעצמו) מעל הפתח (לדלג עליו בהכאתו) ולא ייתן (ה' את המשחית) לבוא אל בתיכם לנגוף".

בעוד ש"והגן ה' על הפתח (ובכך) לא ייתן (ה' את) המשחית לבוא אל בתיכם" מסתדר תחבירית. כאשר המילה את נופלת כמו "ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו" "ולא נתנו אלוקים להרע עימדי".

(אלא אם כן נדחקים ואומרים שהנושא בפועל "ייתן" הוא המשחית ולא ה', והכוונה לא ייתן המלאך המשחית למלאכים הזוטרים ממנו לבוא אל בתיכם. אבל זה דחוק.

או אם נדחקים ואומרים שה' ידלג על הפתח ויורה למלאך המשחית לא להכותו, ובכך לא ייתן לו להשחית. אבל אז לא ברור למה אם ה' עובר בעצמו למה לא הוא מכה אלא המלאך, ולמה בפסחתי כתוב ה' ובנגיפה פתאום רק אז מוזכר המשחית. למרות שמצינו כך ביחזקאל, שכבוד ה' יוצא מהמקדש ומורה למלאכים להכות בעם ואוסר עליהם להכות את מי שהתווה בתו).

כנ"ל "גנון והציל פסוח והמליט" יוצא שפסוח מקביל ל"גנון" כלומר להגן, לסוכך.

גם "פסוחים על 2 הסעיפים" הכוונה קופצים *על* 2 הענפים, לא קופצים מעליהם.

הפירוש "וחסתי" מתקשר עם "והגנתי". במיוחד שהכאת מצרים היא בדין, וה' שורה במידת הרחמים על ישראל כדי שישראל לא יילקו למרות שמצד הדין הם חייבים כליה.

מרגע שיש דעה כזאת בחזל, מאוד הגיוני שבעל ההגדה הלך לפיה

(כבר כתבתי שיש הרבה תירוצים במפרשים על 'ולא יתן המשחית'. רשי כבר הסביר איך הפסוק בישעיהו מסתדר לפי כל דעה, כשלפי הפירוש של דילוג 'פסוח' לא מקביל ל'גנון' אלא ל'והמליט'. בניגוד ל'והגנתי', 'וחסתי' לא מערב בהכרח משחית אחר)

או שמא זה דילג וקפץ *על* (ולא מעל) הפתח, לחוסמו בפני המשחית.

(אני לא בטוח, אבל נראה לי שהרב קוק במדבר שור טוען שלפסוח זה לקפוץ על הפתח לחוסמו, אבל אולי אני טועה).

מעניין. יש עוד תירוצים לגבי "ולא ייתן המשחית" חוץ מה3 שהבאתי (2 מהם כתבתי שדחוקים)?

כן. וחסתי יכול להתפרש ל2 הצדדים, בין אם זה הצד שה' בעצמו מונע מכה, בין אם מהצד שה' חוסם את המכה של המשחית, רק ציינתי למה לחוס יותר מתקשר בעומק לחסימה בפני הדין, אבל זה לא משמע דווקא מהפשט.

אגב זה לא נראה בעל ההגדה, לזכרוני ההגדה מצטטת מדרשים במדרש רבה או מדרש אחר. אבל לא בטוח (וכמובן בעל/בעלי ההגדה בחר מתוך כל המדרשים את מה שהוא חשב)

וכן, יש המון המון תירוצים ל'ולא יתן המשחית' (במפרשים על ההגדה ועל התורה ועוד)

כלומר קופץ *על* הפתח לחוסמו, ולא *מעליו*.

כך טוען הרב קוק. ואז יוצא שגם לדעה של "מדליג" זה "קופץ וחוסם" כמו "השוער קפץ על השער וחסם את הכדור"

לפסוע על ראשי עם קודש = לפסוע מעל ראשי עם קודש

מדלגין על ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל = מדלגין מעל ארונות של מתים

טוען שגם דילוג זה חסימה

ונקדים בע"ה פשטא דקרא מה שנראה לי במה שכתוב (שמות יב יג): "וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם", וכן מה שכתוב (שמות יב כג): "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל". שיש לדקדק, כפי הנראה פתרון "ופסחתי" וכן "אשר פסח על בתי בני ישראל", שהכונה היא, שהשי"ת כביכול פסח והפסיק את בתי בני ישראל, שלא נכנס כ"א בבתי המצרים להכות הבכורות ולא בבתי ישראל. ולעניות דעתי, יש להעיר על זה מכמה טעמים.

חדא, דלשון פסיחה שמצינו בכתוב, נראה יותר בביאורו שהכונה במה שכתוב בו פסיחה בצירוף "על", תהיה הכונה שיהיה שורה ובא על אותו הדבר דרך דילוגו, ולא שימנע מלבא שם ויעבור על אותו הדבר דרך קפיצת דילוגו. ולשון רש"י בפירוש החומש בזה צ"ע להבין לשונו. אך מה שנראה מלשון (מלכים א יח כא): "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים", נראית הכונה שמדלגים מסעיף ומחשבה זו לסעיף ומחשבה אחרת, א"כ הנחתם היא על המחשבות הללו, של לד' לפעמים, ולפעמים לבעל להבדיל, א"כ אין פסיחה מתיחסת על מה שיעבור עליו בדילוגו כ"א על מה שינוח עליו.

ועוד יש להבין במקרא, מה היא הכונה באמרו "אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים", מהו "במצרים", פשיטא שהיה במצרים?

עוד, סגנון הלשון קשה מאד, שעיקר ההצלה והנס תלוי בהצלה, היה ראוי לומר "אשר הציל את בתי בני ישראל בפסחו עליהם בנגפו את מצרים", כי ראוי תמיד להקדים העיקר.

גם קריאת השם "פסח" ג"כ יש לחקור עליו, כיון שהפסיחה וההעברה אין זה עיקר הנס לפי הנראה, היה ראוי באמת לקרא לשם את הקרבן, קרבן הצלה או פדות וכיוצא באלה, ומה לנו אל סיבת הדבר?

גם צריך ביאור הסתירה הנגלית לכאורה בדברי ההגדה בדרשת חז"ל: "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה וגו"' שדרשו "אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח", ובתורה מפורש (שמות יב כג): "וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף", גם אמרו חז"ל ש"כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים", אשר מכל זה נראה ברור שהיה על-ידי מלאך שלוח עושה בשליחות אדונו, א"כ מה מיעטו חז"ל?

והנלע"ד, שענין פסיחה זו היה ג"כ פסיחה מבתי מצרים לבתי ישראל, אבל הכונה שהיתה השראת השכינה בבתי ישראל, ופסח ד' והפסיק שלא לשרות בבתי מצרים כ"א בבתי ישראל. וזהו נס גדול, כי מצרים היא מקום טומאה מאד, ערות הארץ, עד שאפילו תפילה לא היתה אפשרית שם, כדברי חז"ל ממאמר משה רבינו ע"ה ([[]]): "כצאתי את העיר אפרש את כפי אל ד'". וכאן עשה השי"ת לחיבת ישראל דבר גדול, שנגלה בקדושתו במקום ההוא הטמא עד שנקבעה בכל בית מישראל קדושת מזבח להיות ראוי גם-כן להקריב קרבנות, כדברי חז"ל "שלשה מזבחות היו לאבותינו, המשקוף ושתי המזוזות". אך עיקר הנס שהיה בזה, ששינה הקב"ה סדר השראת הקדושה מכפי מה שנהג בטבע הקדושה וחוקה. כי אנו רואים המנהג הקבוע, כשהשי"ת משרה שכינתו וקדושתו ית' במקום, הוא משרה באופן שלא יהיה הפסק בין הקדושה דבר של חול ומכל-שכן דבר טמא, על-כן בחר בירושלים וסביבה ארץ ישראל, וככל סדרי עשר קדושות שהן מוקפות, שכל אחת מקפת את חברתה באין הפסק בינתים. וכאן השרה שכינתו כעין קדושת הארץ וקדושת המזבח בארץ מצרים, ולא היה אפשר כ"א בדרך דילוג וסירוגין רק בבתי ישראל.

והנה ודאי היה זה לצורך, שתהיה דרך ההצלה רק באופן זה, שיהיה שלוח משחית להכות את מצרים, ולא יהיה מבחין בין צדיק לרשע משניתנה לו רשות, עד שהיה צורך שהשי"ת ישרה שכינתו בכל בית של ישראל, ועי"ז לא יתן המשחית לבא אל הבית לנגוף. והלא היו כמה מכות עד כה, וגם שם שם השי"ת פדות בין עמו למצרים, ולא היתה כל ההכנה הגדולה הזאת! וע"כ צריכים אנו לבקש טעם הדבר, שדוקא במכת בכורות היה דבר נחוץ שיהיה בסדר הזה.

לבין "ניתנה למשחית רשות".

אבל הוא מתרץ רק על "ועברתי בארץ מצרים".

לא על "והכתי כל בכור".

או שמא במדרש עצמו כתוב רק "אני ולא מלאך שרף ושליח" ורק בעל ההגדה פירט "ועברתי" אני ולא מלאך, "והכתי" אני ולא שרף וכו'.

לא יודע צריך לראות את המקור במדרש עצמו

שה' הכה בעצמו את הבכורות (ואז לא ברור מה עם המשחית) אז עדיין "פסח" יכול להתפרש בתור "חסם והגן". כדוגמת הגנתו של ה' על משה מפני ה' עצמו "ושכותי את כפי עליך עד עברי"

אני מכיר את הגמרא בעבודה זרה יב, ומחלוקת הרשבא והרן שם, האם מראית עין בעבודה זרה אסורה גם במקום פיקוח נפש. הרמא (יורה דעה סימן קנ סעיף ג) ועוד אחרונים פסקו להקל (והגרא שם החמיר)

אבל אולי יש חילוק בין מקרים שונים. בסנהדרין עד-עה, בסוגיה עם נעמן ובית רימון, נשמע שדווקא בגלל שהוא היה בן נח ולא ישראל היה לו מותר

אני לא מכיר מה אומרים להלכה. אבל בסנהדרין סא נחלקו אביי ורבא האם העובד עבודה זרה מאהבה ומיראה, ולא קיבלו עליו כאלוה ('אלי אתה'), חייב או פטור. וכמדומני שהראשונים שם אומרים שגם לרבא שאומר שפטור, זה כשכבר עבר, אבל לכתחילה צריך להיהרג ולא לעבור... 

אינני מכיר את הסגנונות של הרבנים שכתבת, אבל אני ממליץ בחום על שיעורי הרב פרנקו.

זכיתי ללמוד מהם את הנ"ך כשלש פעמים, ואני ממשיך שוב ושוב (בקצב של שני פרקים ליום, כך שכל שנה מסיימים את כל הנ"ך).

אני שומע את השיעורים הקצרים - 7-10 דקות לפרק - ומאוד נהנה.

יש לו גם שיעורים ארוכים - כשעה לפרק - אבל לא על כל התנ"ך.

חפשו בגוגל "הרב מוטי פרנקו", או באתר של ישיבת הגולן.

יש גם בספוטיפיי וכדו'.

או אם תרצו - תיקיית דרייב עם כל הסדרה:

התנ"ך היומי - הרב מוטי פרנקו, ישיבת הגולן – Google Drive

(יש רק חיסרון אחד בתיקיה הזאת - שהקבצים הם MP4 במקום MP3. אם מישהו ירים את הכפפה להמיר את הכל ולהעלות לדרייב - תבוא עליו ברכה)

בספוטיפי, רב בישיבת  הר ברכה, יותר מסבר את הפשט, שיעורים קצרים

וגם הרב פרנקו מעולה

מחפשת למען האמת משהו עמוק יותר, אם יש...

דרך האפליקציה של "לימוד תנך יומי", אבל זה ממש ממש הפשט. קריאה על הסדר עם הסברים מקומיים ביותר.

(חוץ מזה שהתעלמת לגמרי מהסבל האיום של תעשיית הבשר בימינו, כשהחיות עוד בחיים)

שלבהמה אין תודעה. הוא רטמז לדקארט שטוען שלבהמה אין תודעה.

רבינו הקדוש נענש כי היה אטום לסבלו של העגל. לא דיברתי על צער בעלי חיים אלא על הריגתם ללא כאב.

זה לא פילפולים אלא אמת וודאית במאה אחוז. להפך, הטענה שה' יגרום לנפש בהמה לכלות אחרי מותה (אם יוצאים מנקןדת הנחה שטוב לה הקיום מאשר חוסר הקיום) היא האכזרית.

הרב קוק התכוון שעצם ההרג של החיות גורם לנו מידת אכזריות, ולכן לעתיד לבוא נהיה צמחוניים, בדיוק כמו שלא נכרות עצי פרי בעתיד. אני דיברתי מצד המוסר בטהרתו שאין בעיה להרוג חיות. עובדה שהרב קוק עצמו אכל בשר.

לגבי הסבל בתעשיית הבשר. אז:

א. הפתרון הוא שכל הצמחונים יתאגדו ויכריזו שהם אוכלים רק "בשר חופש" כמו ביצי חופש. כלומר בשר ללא סבל אצל הבהמה. אמנם הבשר יהיה יקר יותר אבל אם כל הצמחונים יתאגדו אז לחברות יהיה אינטרס למכור בשר כזה. ואפילו צמחוני יעדיף לאכול בשר פעם בשבוע גם ביוקר.

ב. הסבל שנגרם לאנשים מאי אכילת בשר גדול יותר מהסבל של החיות. לחיות יש נפש פשוטה, בעוד שלבני אדם הנפש מורכבת וסובלת הרבה יותר.

וחוץ מזה. יש גם סבל לחיילים בצבא, אז לא נגייס?

יש סבל לאנשים שמעקלים להם את הבית, ולמפוטרים מהעבודה וכו' , אז לא ננהל כלכלה? למה לא רגישים לסבל בני אדם אבל כשזה מגיע לסבל חיות פתאום רגישים? מה עוד שחיות פחות סובלות כי הנפש שלהן פשוטה יותר

א)הפיסקה הראשונה - התבססתי על פירוש הרב לונדין לחזון הצמחונות, מתוך זכרון בעל פה. אני גם זוכר ששמעתי שהרב שרקי אמר שלפי דקארט לבהמה אין תודעה. אבל אולי התבלבלתי עם קאנט.

ב)רבינו הקדוש היה אטום לדמעותיו של העגל. הוא לא נענש על שחיטתו אלא על אטימותו לכך שהעגל בכה. ראה מפורשות בגמרא. השוחט עצמו לא נענש. אגב לפי דבריך כל מי שאוכל בשר צריך להענש כמו רבי.

ג)זה אמת וודאית.

כי מחויב המציאות שמה' מושלם תהיה מציאות מושלמת עם סבל מקסימום זמני אבל לא נצחי.

לכן אחד מהשניים: 1. או שלבהמה לא פחות טוב חוסר קיום מאשר קיום, דבר שאפשרי אבל תמוה.

2. או שנפש הבהמה קיימת לנצח.

בכל מקרה לפי 2 האפשרויות הרג בהמה לא עושה כלום מבחינת הטבה או הרעה לה.

(אגב אם אכן היה כילוי נפש ברצח הבהמה, גם בימינו היינן מתחייבים כרת על רצח בהמה כי בסוף כילינו פה תודעה. וברור שרצח בהמה היה אסור גם היום).

ד)התכוונתי שהרב קוק מעולם לא טען שהבעייתיות המוסרית של הרג הבהמה היא בכילוי נפשה. הוא לא התייחס לעניין. במילא הבעיה היא אחרת

הצמחונות

(בקצרה ממש - א. הרב קוק שלל במפורש שהוא מתכוון רק לפילוסופיה ספציפית. ב. הרב קוק הוכיח מרבי הגדי והעכברים על הרגש הטבעי שצריך להיות נגד לקיחת חיים. ג. ראה כאן. ד. הרב קוק ממש כן כתב שהבעיה היא לקיחת החיים בפני עצמה לכל אורך המאמר, כבר מהפרק הראשון)

הוא לא התכוון ב"פילוסופיות האכזריות" לגישה שאני הבאתי.

הוא כותב "לחנק בקרבו לגמרי את רגש היושר בנוגע לבעלי חיים. אמנם לא הספיקו ולא יספיקו עם כל התחכמותם, לשנות את טבע הצדק הטבעי, אשר נטע יוצר האדם בקרבו". לא דיברתי על יושר בקשר לצער בעלי חיים. או את האינסטינקט הטבעי שלנו לסלידה מהרג חיות. שהוא אכן קיים ולכן בעתיד נהיה צמחוניים.

דיברתי על המוסר בטהרתו שאין בעיה מצד המושכלות להרוג חיה, לא מצד המפורסמות.

ב. ברור שצריך להיות רגש טבעי במפורסמות נגד לקיחת חיים. דיברתי שמצד המושכלות אין בעיה מוסרית. ובשם רגש בלבד אין סיבה לגרום סבל לבני אדם באי אכילת בשר.

ג. עדיין לא קראתי. אתייחס בהמשך

ד. כנ"ל.הבעיה במפורסמות. לא במושכלות. בשל המפורסמות לבד אז בעתיד נהיה צמחוניים. אין סיבה להיות צמחוניים גם כיום בשם המפורסמות. כשם שיש רגש צדק טבעי נגד כריתת עצי סרק. ובכל זאת כיום אנו כורתים עצי סרק ובעתיד לבוא כנראה שלא.

הרב קוק מעולם לא דיבר על כילוי תודעת הבהמה במאמרו. לא נתן לזה אפילו רמז.

וגם אם כן, אז זה מקסימום קיצור חופשה כמו שכתבתי. "לקיחת חיים" היא בדיוק כמו לקיחת חיי אדם ברצח, למרות שנשמתו קיימת בעולם הבא

של האם תודעת הבהמה כלה אחרי מותה או לא.

הוא התייחס במאמר למפורסמות, לא למושכלות. שרע רגשית להרוג יצור חי

גם רצח אדם מתואר בתור "נטילת חייו" למרות שנשמתו ממשיכה להיות קיימת.

בדיוק כמו שבמפורסמות זה רע ללכת בלי בגדים. לא במושכלות (מניח שאתה מכיר את החיחוק של הרמבם בין המושכלות למפורסמות)

מכבד את בקשתך לא להמשיך בדיון אבל מגיב על תגובתך.

עברתי כעת על כל מאמר חזון הצמחונות.

לא היה שם רמז להתייחסות לשאלת כליון נפש הבהמה אחרי מותה. אבל אולי פספסתי.

להפך, מהרב קוק משמע שכל בעיית הרג חיות היא מצד המפורסמות, לא מצד המושכלות "מפני שאי אפשר כלל לצייר שאדון כל המעשים...ישים חוק נצחי...שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם *בעכרו את רגש מוסרו על ידי שפיכת דם*".

"כי חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את *הרגש הטוב והנעלה* , לבלתי קחת חיי כל חי".

"קחת חיי כל חי" זה כמו לומר "ראובן נטל את חייו של שמעון" למרות שברור שנשמת שמעון קיימת אחרי מותו.

כמובן לא משתמע מה הרב קוק סובר בעניין שאלת קיום הנפש לבהמה אחרי מותה, אבל אין שום רמז לכילויה במאמר

כשהרב אריה לוין קטף עלה מהעץ, בטענה שהוא הורג את החיוניות האלוקית בבריאה, האם זה אומר שהרב קוק טען שמי שכורת עץ משמיד תודעה של צמח?

לא.

כנ"ל לא מחייב ש"נטילת חיים של בהמה" הכוונה השמדת תודעתה (לא מאחר שאין לה תודעה כמו צמח, אלא מאחר שכנראה תודעתה מתקיימת אחרי מותה)

לפי רס"ג שהבאת משמע שיש חיי נצח לבהמה, צער המיתה יכול להיות צער הכאב עצמו בשחיטה, או לחלופין הצער שלה בעת שהיא גוססת שהאינסטינקט שלה הוא לחיות, או לחלופין הצער שלה במעבר מעולם הזה לעולם הבא שנשמע מרס"ג שזה צער מועט ביותר (וגם מה כל כך נורא בלעבור לעולם הבא), וגם בזה הוא מסתפק אם קיים צער. כנ"ל הגאונים.

בכל מקרה על צער מועט שכזה אין מה להיות צמחוני בימינו מלבד אנשי מעלה כרב הנזיר.

לגבי הרמב"ם. הרמבם גם כותב שיש אנשים שנפשם כלה אחרי מותם כעונש. וכבר הכריעו כל המקובלים נגד הרמבם בעניין בני אדם שתמיד נשמת אדם היא נצחית. וכן משמע מדורשי רשומות בפרק חלק.

אז מהרמבם לבהמות אין ראיה

הרמבם לא כותב בשום מקום לזכרוני שהקיום לנפש הבהמה טוב לה יותר מאשר אי הקיום שלה.

רק על כליון נפש האדם הוא כותב שזה "העונש והנקמה הגדולים ביותר" לא על כיליון נפש הבהמה

ואז יוצא שאדם שהורג בהמה לפני זמנה, באמת גרם לה סבל כי עדיין טוב לה בקיום.

בכל זאת אמנם זה קצת רע, אבל זה כמו אדם שקיצר חופשה של אדם אחר בכמה ימים. סך הכל נזק זמני. לא כל כך נורא. (ואז המסקנה שזה בסדר להרוג בהמה זמן קצר לפני מותה מזקנה)

הרב לונדין כותב ש"ייתכן שהכוונה בדברי הרב קוק לתםיסות קאנט ודקארט, שטענו שלבעלי חיים אין תודעה"

גם בלי כל הפלפול הזה, הטיעון 'מוות לא גורם סבל לכן זה בסדר לשחוט בעלי חיים' נשמע לי תמיד הגיוני. פשוט היום יש המון סבל בתעשייה עצמה)

באופן מעשי יותר מאשר 99 אחוזים מהבשר הנצרך איננו מחיות שקיימות בדרך הטבע, אלא בדרך של גידול חיות משק - מואכלות שלא כדרך טבע, מואבסות ונהרות, ומופרות ומולידות, ומושקות ומתות - הכל במעשה מלאכותי בעיוות דרכי הבריאה והמערכת האמיתית שכגן עדן. רובן ככולן אינן טבע ואינן חלק בן קיימא במעשה הבריאה, אלא הן בדיוק ייצוג של הכוח שניתן בידי אדם "לעובדה ולשומרה" והוא מהרס, מחריב, מפרק ומשבר הכול, עד לאדמה עקרה, עד צחיחות, עד קרקעות שנשטפות במי צואה ומים אפורים ומים מתים, ומוות, מוות, מוות בכול. הטבע מובר, איזונו שבין בעלי חיים וצומח וסביבה וקרקעות ומינרלים ומים נקיים ומחזור משקעים מופר, הכול ארסי ומפעפע ורדיואקטיבי ומוזרק בחלקיקי מולקולות מיקרוסקופיים, החודרים בקני נשימה, בעורם הנושם של דו-חיים (ומכאן מוטציות מזעזעות כגון צפרדעים המפתחות חמש ושש גפיים, מעוותות צלם ומפלצתיות), בדם, בעורקים, בוורידים. מי שאוכל כל דבר ואינו מודע מה הוא עושה וחושב שעתה אכל ושבע ואומר "האח האח", הוא כאוכל פגרים, כצבוע אומלל התוחב אפו לנבלה, או בעצם גרוע בהרבה גם מזה, כי אפילו חיות אלו הן טבע ואיזון ומחזור. אילולי הייתי דתי ויודע שהכל בתורה ובנביאים ובכתובים, אולי זה היה באמת נושא שבו לא הייתי חושב על מקורותינו אלא יונק ממעיין זר, אותו צילום מצב מעיניו של בן שבטי הילידים באמריקה, הנאבאחו, ההופי, הלאקוטה, שזכה לכינוי המפורסם "קוייאאניסקאטסי" וכדומה וכל השאר. אלו שהיו שם אלפי שנים "לפני", כלומר בטרם האירופאים, בטרם ה"תירבות", בטרם "המדע", או ליתר דיוק התיעוש והמיסחור, ומבכים את האור הזר, הרעש, הסיחרור.

אני לא יודע. רק שואל

בקנה המידה המתקיים בעולם נכון לימינו, הוא נזק סביבתי גדול לאין שיעור מאשר אילו עברה אוכלוסיית האדם לצריכת מזון צמחי ואולי רק בשר בן קיימא במקרים מצומצמים ביותר.

בשר בר קיימא לא תהיה על ידי צמחונות, אלא על ידי שכל הצמחונים יצרכו רק "בשר חופש" בר קיימא, ויאכלו בשר פחות מהרגיל.

אבל כרגע חברות הבשר יודעות שרק קרניבורים שלא מעניין אותם בשר בר קיימא צורכות את הבשר, ואין לחברות שום אינטרס לעבור לתעשיה סביבתית. כך שתופעת הצמחונות רק מגדילה את המפגע הסביבתי של תעשיית הבשר.

אין ולא יכול להיות בשר בר קיימא בכמות שקשורה בכלל לדרישה האנושית לבשר.
שוב דיברת דברי הבל.
אין לי עניין לנהל דיון עם מי שמעקם את המציאות והמוח.

זה יפחית רק בעשר אחוז את צריכת הבשר.

אבל אם כל הצמחונים יתאגדו ויידרשו מהחברות בשר בר קיימא וייקנו זאת גם במחיר יקר יותר, לחברות יהיה אינטרס ליצר זאת. ואז עוד הרבה קרניבורים יצטרפו לדרישה הזאת לפי האופנה שתגדל.

כיום תופעת הצמחונות רק משמרת את תעשיית הבשר באותם דפוסים ישנים. כי הצמחונים במילא לא צרכנים שלה.

לגבי כמות האנושות - הפתרון הוא כמובן בבשר מהונדס. אבל זה לא קשור למצב בימינו אלא רק כשהפתרון יצא לפועל. עם או בלי הצמחונים

אין דבר כזה בנמצא בשר לצריכה חופשית שהוא בר קיימא, אתה מדבר על הר זהב דמיוני ומעוות מציאות בהפצת שקרים הזויים.
האמת היא שאו שהאנושות תהיה צמחונית, או שיהיה משק חי מעשה אדם, וכל השאלה היא מה האינטרס הקיומי מבחינת תוצרים וזיהום ועתיד אנושי נעים ולא דיסטופי. האם משק חי מעשה אדם הוא זיהום קטסטרופי או תוצר הניתן לניהול בר קיימא. הבהרתי שלמיטב הבנתי לא, מטעמי הכלכלה החופשית ואף מרקנטיליזם אלמנטרי. אפילו אילו היה בנמצא פי 100 "בשר בר קיימא" לצריכה חופשית ממה שיש עכשיו, זה לא היה מדגדג את דרישת הבשר האנושית.
משאיר לקורא לשפוט.

הגאולה לא צריכה להיות רגרסיה של צורת החיים האנושית, וגם לא צריכה להיות פגיעה בעולם.

היא פשוט "וכבשוה": שימוש בשכל האנושי כדי להשתמש באופן הטוב ביותר בעולם.

בשר מהונדס נשמע כמו פיתרון נאה. אמנם הוא עוד בחיתוליו, אבל נשמע מבטיח. וגם אם לא לנו ברמה ההלכתית (אין לדעת מה ההלכה תוכל לומר בנדון), הרי שלמעט עם ישראל כל היתר יוכלו לעבור לבשר מתורבת.

שאולי אפילו תפרוץ את המגבלה בשימוש ב4 הנוקלאוטודים המוכרים בדנ"א ותוכל ליצור רצפים כימיים אחרים בדנ"א יחד עם שינוי מהותי באורגניזמים ואולי אף גילוי חלקיקי יסודחדשים בפיסיקה שתוכל ליצור כמיה חדשה,

אולי אפילו נוכל לייצר עצים (או אורגניזם פותוסינטזי אוטוטרופי אחר) שמצמיחים עליהם בשר. לא מספיק מבין בזה, אבל זה כנראה יהיה הרבה יותר יעיל אנרגטית מייצור בשר על ידי ריבוי תאים. מאחר שלא צריך לתחזק עלות של אספקת סוכרים נוטריינטים ואחזקה שוטפת של התהליך שמצריך ריבוי תאים מתועש.

ואולי "עתידה ארץ ישראל שתמציח לחמניות וכלי מילת" יהיה כפשוטו בעזרת המדע

נוקלאוטידים= 4 הבסיסים שאמצעותם נכתב הקוד הגנטי. 4 מולקולות. 2 פורינים 2 פרימינים.

ציטוזין ותימין, וגואנין ואדנוזין. (כאשר יש אורציל ברנ"א במקום תימין).

מחוברים ביניהם בשרשרות ריבוז וADP (מולקולת אדוניזין עם שני פוספטים במקום שלושה).

פוטוסניתזה=היכולת להמיר אנרגיית אור להרכבת סוכר מחומרים אחרים.

אוטוטרופי=יצור חי שמייצר את האנרגיה וחומרי הבניין שלו בעצמו ולא לוקח אותם מיצור חי אחר.

נוטריינטים=חומרים שהצמח לא יכול לייצר בעצמו והוא צורך אותם ממקור חיצוני

כיום ידוע שהקוד הגנטי בנוי מרצפים של מולקולות מסוימות.

לא מספיק מבין בזה, אבל אין מניעה שבעתיד אולי יצליחו לייצר קוד גנטי שבנוי ממולקולות אחרות ויהיה יותר יעיל, וייתכן שייתן יותר אפשרויות מ4 אפשרויות מתחלפות שיוצרות את הקוד של היום.

גם החלבונים עשויים סך הכל מ20 אבני יסוד קבועות (חומצות אמיניות).

ייתכן שבעתיד יצליחו לייצר מבנים דמויי חלבונים שעשויים מיותר מ20 אבני יסוד.

תחשוב על לגו שעשוי מ20 סוגי חלקים. ואז מייצרים לגו שיש בו 40 סוגי חלקים. זה נותן יותר אפשרויות.

50 שנה תהיה צמחונית. הגיוני יותר שיצליחו לייצר בשר מהונדס בכמויות אדירות עוד לפני שהאנושות תהיה צמחונית.

מה שדיברתי זה מה לעשות בדורינו כדי לתקן כמה שיותר את תעשיית הבשר.

מה שצריך לעשות זה התאגדות של הצמחונים שיידרשו "בשר חופש" כמו ביצי חופש. לא עוד תוספת צמחונים, שבמילא תגרום לרוב האנשים להשאר קרניבורים.

ברור שאם לו היה מצויר שנפש הבהמה כלה אחרי מותה, מתוך הנחה שעדיף לה להיות קיימת מאשר לא. (אחד מהם כמובן לא ייתכן).

אז ברור שעצם ההריגה היא סבל לחיה, כי משמידים את קיומה. 

וכדברי הרמבם אין עונש גדול יותר מכילוי הנפש

בנושא אבל זה מה שאני יודעת...

יש דרגות בבריאה, כשאדם יהודי אוכל בהמה שהיא בדרגה פחותה ממנו הוא מעלה אותה בדרגה על ידי הברכה וגם פיזית-היא סטגשל הופכת להיות חלק ממנו, זו הסיבה לכך שה' ברא בהמות והחליט על חלק מהן שהן כשרות ועל חלק שלא(יותר אכזריות וכדו').

איך שאני רואה את זה-הקב"ה משגיח ומסדר את העניינים כך שאדם שמסוגל להעלות את הדרגה של הבהמה ולא לרדת בגללה-לא יהיה צמחוני ואדם שלא-כן יהיה, לא בקטע של יותר צדיק או פחות צדיק אלא פשוט אם זה מה שמתאים לו לעשות או שלא, קצת כמו שיש אנשים שהתפקיד שלהם זה לשבת ללמוד תורה ויש כאלו שהתפקיד שלהם זה לקרב יהודים נוספים לאביהם שבשמים, זה לא שהם יותר צדיקים מהם, המקרבים מסוגלים לקרב ולא ליפול והלומדים מסוגלים לשבת שעות וללמוד, עניין של תכונות יותר חזקות ולא של טוב או רע...