אבל לדעתי מותר..אם לא משחנשי"ם יותר מידי..ומתחילים קשרים..

לה"ו

בוא נגיד שזה בכלל לא טוב קשר בן עם בת בהתכתבויות. אם כבר יש את 'בשבע' ויש פורומים אז צריך לדבר לעניין ולא כל משתמש שני שהוא בן ישלח לי "מה המצב?" בלי שהוא מכיר אותי. כאילו אנשים, איפה הכבוד שלכם?

אני אישית חושבת שזה פורום (ושאר הפורומים) לדתיים, לא? רובם כן. יפה, אז מה אתה רוצה להגיד בזה בעצם שאתה נכנס לפורום בשביל לדבר עם בנות? זה סוג של צביעות. ואני מכירה כאלה אנשים. שאין להם את האפשרות לדבר פנים מול פנים אז הם הולכים ומתכתבים לי.

אני אישית חושבת שלא צריך להגיע למצב כזה לדבר עם בן סתם כך..אלא על דברים ערכיים ועל דברים שבאמת חשובים ושיתנו לנו תועלת=]

 וזאתי שהגיבה מעליי, נשמה, כל התחלת דיבור זה התחלת קשר..ואי אפשר לעמוד בפני זה אח"כ..

מקורות הלכתיים:

הגמ' כותבת (קידושין דף ע' ע"ב) "ואמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל ואפילו על ידי שליח"

וכך אף נפסק להלכה:

ואין שואלין בשלום אישה כלל, ואפילו על ידי שליח (רמב"ם ספר הקדושה, הלכות איסורי ביאה פרק כ"א וכן בשו"ע אבן העזר כא, ו)

והסיבה מוסברת ע"פ רש"י בקידושין : "שמא מתוך שאילת שלום יהיו רגילים זה עם זה ע"י שליחם ויבואו לידי חיבה."

וכן מובא בהמשך השו"ע: "צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו... ואלו הדברים אסורים"

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ב העושה דבר מחוקות אלו הרי הוא חשוד על העריות, ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור, ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות, והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור. רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ד הלכה א הנדה הרי היא כשאר כל העריות מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק ד הלכה א הנדה הרי היא כשאר כל העריות וכו'. זה מבואר ביבמות פרק הבא על יבמתו (דף נ"ד) בגמרא:ואפילו היתה קטנה וכו'.

כתב על לשון השו"ע "ירקח מן הנשים מאוד מאוד":
"נקט לשון "מאוד מאוד" כיוון שנפשו של אדם מחמדתן, ויש אומרים משום שבכל המצוות הדרך האמצעית היא המובחרת יותר, מכל מקום הכא צריך להתרחק עד קצה האחרון" (אום אני חומה אהע"ז כ"א א).

ומובא שם במפרשים: "וכן הוא האיסור היחידי שהזהירה התורה להדיא (בפירוש) לא רק מהעבירה עצמה אלא גם מההתקרבות אליה... משום דאין בכל איסורי התורה עניין שיקשה לכל העם לפרוש הימנו חוץ מן העריות "(הוגי שעשועות שם).

והאריך עוד בספר "אום אני חומה" (סימנים של'ג ו-רע'ו ) בביאור גדרי איסור הדיבור עם נשים, ומבאר שם, שדיבור בנושאים כללים אסור לגמרי, ובדברים הנצרכים, מותר לדבר אולם צריך להקפיד על "אל תרבה שיחה עם האישה" (אבות), וגם שם כותב שזה רק במקרה שאין אפשרות.


"גדר "אל תרבה" הוא , שכל זמן שמדבר רק כפי מה שנצרך לו הרי זה מותר, ואם מוסיף על זה הרי זה בכלל "אל תרבה"... יש להקפיד לדבר רק מה שצריך לאותו העניין" ("חוט שני" –להגאון הרב נסים קרליץ)

"ובאשר כי האיסור הוא התקרבות הרעיון" (מכתבו של ר' ישראל סלנטר – מובא ב"אום אני חומה" עמ' קכ"ג).

וסתם לידע כללי – הספר "אום אני חומה" נכתב בשנת תש"ס...

כן כתב החפץ חיים (כלל ו' באר מים חיים אות יו"ד) "ונראה לי ... מפני שנפשו של אדם מחמדתן צריך להחמיר יותר".

הסבר רעיוני:

משל האנטנה הכיוונית – על חשיבות הבלעדיות בקשר בין המינים .

ראשי פרקים

א.הפרעות בקשר
ב.סף הרגישות
ג.האנטנה הכיוונית
ד.הנמשל-הקשר שבין איש לאשתו
ה."קשר" מערבי
ו.קשר בלעדי
ז.ההלכה – הבסיס לבניית הקשר
ח.קשר ישראלי בר קיימא

א.הפרעות בקשר
לצורך המשל ניקח מקרה , שבו מפקדת חיל האוויר מעונינת לשמור על קשר עם אחד ממטוסיה האמור לבצע גיחה חשובה ומסווגת בטווחים רחוקים מאוד מן הארץ . במפקדה נמצאים משדרים המסוגלים לשדר בעוצמה גבוהה, כך שאפשר יהיה לקולטם בכל מקום במזרח התיכון . אולם למטוס ישנה יכולת שידור מוגבלת , וככל שירחיק מתחומי הארץ יקשה על האנטנה המוצבת במפקדה לקלוט את שידורי המטוס.

בנוסף לבעיית עוצמת השידור של המטוס ישנו גורם המחמיר את המצב בהרבה , והוא , על אותו תחום תדרים שבו מתקשרים ביניהם המפקדה והמטוס, יש עוד "פיראטים" רבים , היינו "אורחים לא קרואים", הנמצאים במדינות שסביבנו (מדינות ערב ומדינות דרום אירופה ומזרחה) המשדרות בתדרים דומים ואף זהים לתדרי הקשר בין המפקדה למטוס (כגון: תחנות רדיו חוקיות ופיראטיות , מגדלי פיקוח, מטוסי נוסעים ואוניות שונות , תשדורות צבאיות של הצבאות מסביב ועוד אין-ספור גורמים נוספים),אשר כולם "מעמיסים" בשידוריהם על גלי הרדיו באותו תחום תדרים . למטוס בדרך כלל אין בעיה , כי הוא טס מעל מדינות ערב , שיש בהן בדרך כלל מעט תשדורות , אולם אנטנת הקליטה אשר במפקדה חשובה לכל אותם רעשים המגיעים ממדיות ערב באותה מידה כמו לרעשים המגיעים ממדינות אירופה הקרובות , ספינות ומטוסים באזור הים התיכון וכו'.

ב. סף הרגישות .
כל עוד המטוס נמצא בתחומי הארץ או בקרבתה – שידוריו נשמעים ברורים וחזקים בעוד שאר הגורמים המשדרים נמצאים רחוק ויוצרים בסך הכל רעש רקע חלש. על רעש רקע זה ניתן להתגבר באמצעות פתרון טכני פשוט- הרמת "סף הרגישות" של האנטנה כך שלא תקלוט שידורים בעוצמה נמוכה מסף מסוים , שעליו מחליט אשר הקשר במפקדה.

הבעיה נוצרת כאשר המטוס עצמו הולך ומתרחק. אז- עוד ועוד ממוקדי השידור האחרים הופכים להיות קרובים יחסית אל האנטנה במפקדה יותר מהמטוס עצמו . בעיה זו הולכת ומחמירה יותר ויותר כלל שהמטוס מתרחק- או אז שומע איש הקרש במפקדה את שידורי המטוס בעוצמה נחלשת והולכת , בעוד שידורי שאר המוקדים הופכים להיות רעש נוראי באוזניות . הדרך היחידה להורדת אותו רעש היא הרמה נוספת של "סף הרגישות" של האנטנה במפקדה . ואז בכל מקרה של ניסיון קשר בין המטוס למפקדה ישמע איש הקשר במטה רק חלק מתשדורת המטוס. ההסבר לכך הוא , שכל גל רדיו מורכב מאותות ברמות עצמה שונות, גבוהות יותר וגבוהות פחות. ובשל הרמת סף הקליטה ישמעו במפקדה רק את קטעי התשדורת המשודרים ב"פיקים" של עוצמה גבוהה , ואילו את השידורים המשודרים בעוצמה בינונית ישמע איש הקשר קטועים ומשובשים מאוד, ואת אלו המשודרים בעוצמות נמוכות לא ישמע כלל, ואז במקומם ישמע באוזניות : במקרה הטוב – שקט , ובמקרה הגרוע- את שידורי שאר הגורמים .

ג. האנטנה הכיוונית.
הדרך היחידה להתגבר על בעיה זו היא להשתמש לא באנטנה רגילה כזו הקולטת תדרים מכל הסיבה (הנקראת אנטנה OMNIT כגון האנטנות הקיימות במכשירי קשר צבאיים רגילים, בטייפים, מכשירי טלפון סלולריים וכו' הקולטות שידורים מ-360 מעלות) אלא באנטנה כיוונית(לדוגמא: "צלחת" לקליטת שידורי לוויין וכדומה) הפונה וקולטת שדרים רק מכיוון אחד. אנטנה זו הנמצאת במפקדה מתוכננת מראש לעקוב באופן רציף אך ורק אחר שידורי המטוס , בכל כיוון אשר הוא פונה . בזכות פתרון מכני פשוט זה , האנטנה הכיוונית מתעלמת לחלוטין מכל מוקדי השידור האחרים , חזקים ככל שיהיו , וקולטת אך ורק שידורים המגיעים מכיוון המטוס שהיא עוקבת אחריו בקפדנות .

ד.הנמשל-הקשר שבין איש לאשתו
מהמשל נעבור לנמשל – הקשר בין איש לאישה , כמו הקשר בין המטוס למפקדה , פועל על ספקטרום רחב של עוצמות שידור : החל בשידורים בעוצמה נמוכה (שיחות קלות ביחד,עזרה הדדית בדברים קטנים וכו') דרך שידורים בעצמה מעט גבוהה יותר (ארוחות ביחד , נגיעות קלות , עיסוקים משותפים וכו')ושידורים בעוצמה בינונית(שיחות עמוקות,בילויים משותפים וכו') וכלה בשידורים בעוצמות גבוהות ביותר. מכאן , שהקשר בין איש לאישה מורכב מהמוני ניואנסים ומרמות חיבור שונות היוצרות ביחד את הקשר המלא אשר על פי התורה אמור להתקיים רק על ידי חתונה , והוא הנקרא , ולא במקרה , "ברית הנישואין".

ה."קשר" מערבי
הגישה החילונית – מערבית טוענת , שאין כל בעיה לפתח קשר ברמה זו או אחרת בין גברים לנשים גם מחוץ למסגרת הנישואין. קשר שכולל לא רק שיחות נצרכות-קונקרטיות , אלא גם שיחות ארוכות ואישיות , ארוחות ביחד , לצחוק ולשמוח , נגיעות סתמיות פחות או יותר , חיבוקים ידידותיים, בילויים משותפים , ריקודים בזוגות ועוד. בעצם אותה גישה טוענת , כי מלבד יחסי האישות אין כמעט שום הבדל בקשר שבין בעל לאשתו , מהקשר בינה לבין כל שאר הגברים בעולם.

כך הפכה התרבות המערבית את רוב רובן של רמות הקשר שבין איש לאשתו לשייכות לרשות הרבים , ואין כמעט כל תחום שנשאר בלעדי לקשר הנישואין. קשר נישואין חלש שכזה – אין בו כמעט שום דבר המייחד אותו מקשר עם כל איש או אישה זרים , והוא נועד מראש לכישלון אל מול הרוחות החזקות המנשבות מבחוץ. ממש כמו במשל , ישנן הרבה מאוד תשדורות זרות מסביב, המוני פיראטים ופיראטיות , שבמודע או שלא במודע משדרים כל מיני סוגי מסרים, הנקלטים על ידי האנטנות שלנו. ואז, במקום שנקלוט אך ורק את בן הזוג שלנו, שהתחתנו אתו ,אנו חשופים וקולטים את הנשים או הגברים הזרים הללו. ולכן לא ייפלא , כי נישואין בעולם המערבי הם דבר שהופך, ככל שהחברה מתירנית יותר בקשר בין גברים לנשים, לכישלון הולך וגדל.(ישנן מדינות,שבהן יותר משמונים אחוזים מהזוגות הנשואים מתגרשים תוך זמן קצר. לצערנו, גם בארץ המצב הולך ומחמיר, והדבר חודר גם לציבור הדתי בכל מגזר שלו שאינו מקפיד בתחום בצניעות שבינו לבינה.)

ו.קשר בלעדי
בישראל, לעומת זאת, האדם מחונך להתרחק ככל שיכול מכל אישה זרה, ועליו לשמור את כל גילוי הקשר, ואפילו הפשוטים ביותר,אך ורק לאשתו.אין התורה פונה רק אל האדם הנשוי,אלא לא פחות מכך גם אל הבחור הצעיר שאי"ה יתחתן בעוד מספר שנים , ויחיה עם אשת בריתו במסגרת של נישואין. עליו גם כן מוטל לשמור על בלעדיותו של הקשר לאשתו העתידית. ואף על פי שטרם מכיר הוא מי היא, בכל זאת שומה עליו כבר מנעוריו לדאוג, לא ייחשף לשידורים של נשים זרות , וצריך הוא לשמור עצמו מ"האזנה" לתשדורות הזרות הרבות המקיפות אותנו מכל כיוון אפשרי. כל קבלה של תשדורת כזו תגרום, כי בבואו בשעה טובה להיקשר בברית הנישואין עם אשתו , הרי שגילויים מסוימים של קשר וקרבה כבר לא יהיו מיוחדים אך ורק לה.

ראוי לכל אחד ליצור "אנטנה כיוונית", המופנית אך ורק אל אשתו (אם זו אשתו בפועל,או זו העתידית שהוא אינו מכיר עוד כלל).על ידי כך מסוגל הבעל / יהיה מסוגל הבחור לקלוט היטב את כל "רמות השידור" שבינו לבין אשתו , גם הפשוטות והיום-יומיות ביותר, וליצור עמה קשר רציף בלעדי רק בינו לבינה, ללא שום קטעים ריקים. ומתוך שהאנטנה הכיוונית שעלינו ליצור בעצמו מתעלמת לחלוטין מ"שידורים" של מוקדי שידור אחרים(המכרה מהסניף,הבחורה מהפרסומת בעיתון,השחקנית בטלוויזיה,המש"קית בצבא,השותפה ללימודים באוניברסיטה וכו')- גם נמנע מצב שבו עולים "פיראטים" על התשדורות שבין האדם לאשתו.

ז.ההלכה – הבסיס לבניית הקשר
יסוד חשוב זה של הבלעדיות המוחלטת של הקשר בין בעל לאשתו הוא הגורם,כי בהתפרטות אותו רעיון רוחני עקרוני לחיי המעשה , תבוא תרבות ישראל ותנחה את האדם (אחרי ההדרכה הכללית "להתרחק מהנשים מאד מאד" )לדקדקנות מוגזמת לכאורה : שאין לשוחח אפילו סתם שיחה שלא לצורך עם אישה זרה, שלא להסתכל שום מבט באישה אחרת מאשתו ועוד הלכות רבות. אלו לא נובעות משנאת החברתיות וצמצום האדם לחיים מוגבלים וחסרי שמחה, כפי שהדבר נתפס בתפיסה הראשונית השטחית , כי אם בדיוק להפך , מתוך רצון בטובת האדם ובהכוונתו לחיים מאושרים ללא "פזילות" לאושר המדומה שנראה כאילו מסביב. ההלכה רוצה לגרום לאדם , בתחילה אפילו באופן "מכני" הלכתי, ובהמשך באופן חינוכי , תודעתי ונפשי, להיות מכוון אך ורק אל עבר אשתו. בכך יוצר האדם קשר עמוק ומלא עם האישה האחת , שעמה,ורק עמה,יבנה לאט לאט קשר בלעדי, עמוק ונפלא,המתפרש על כל ספקטרום גילויי הקרבה שבין בני אדם – החל מהרמות הפשוטות והבנליות ביותר, וכלה בעמוקות ביותר.

ח.קשר ישראלי בר קיימא
על ידי הריחוק מבני המין השני בזמן הנעורים,כמו גם לאחר הנישואין- מכל מי שאינה אשתו- אנו מתקרבים לבניית הקשר האידאלי בין איש לאשתו. דבר זה ודאי דורש מאמץ , ולכאורה ויתור על דברים שהינו רגילים אליהם , הנפש מחמדתם, ואף נראים כה יפים ומפתים מבחוץ . אך מי שיהיה מוכן לכל , וישקיע בכך את כוחותיו – יוכל לבנות קשר של היכרות ודבקות מוחלטת בינו לבין אשתו , מבלי לבזבז טיפת אנרגיה בכיוונים שמחוץ לקשר זה. קשר שכזה – שעל כולנו לשאוף לבנות בביתנו שאנו מקימים/נקים אי"ה – הוא קשר אמיץ וחזק, ששום רוח זרה, חזקה ככל שתהיה, לא תוכל לפגוע. הוא יוכל להיות בסיס להקמת בית נאמן בישראל. נאמן כפשוטו,ועוד יותר כמדרשו-הקמת בית נאמן למגמה הישראלית בעולם.

אבל תראו לי בן שמדבר עם בנות ולא מסתכל עליהן בעיניים או ביופי שלהן זהו שאין כזה דבר ברגע שמתחיל קשר עם מישהו לאט לאט נקשרים וכן הוא יסתכל על היופי שלך ועל השיער שלך.אז אני חושבת שמה שהרמב"ם כותב פה הוא חשוב ונכון אבל זה לא קביל היום כי אין מי שלא חוטא בזה. ורגע אם הקשר הוא למטרת חתונה אז הבחור צריך להסתכל ברצפה שהוא נפגש עם הבת? ובקשר לאל תרבה שיחה עם האישה זהו ברגע שמתחילים קשר רציני הבן פשוט יכול לשכוח מזה לחלוטין כן אתם תדברו הרבה וכולם יודעים זאת.

לא אכחיש דיברתי כאן עם בנים בשיחות אישיות אבל הגעתי למסקנה שזה לא נכון ולא מתאים בכלל

ועצה אל תדברו עם בנים בשיחות אישיות זה ממש לא טוב וזה אפילו מסוכן

(מנסיון אני אומרת)

בפורומים זה נראה לי בסדר כי זה לא הודעה אישית אלא כולם רואים את מה שכתבת.

יש הבדל בין האידיאל למה שקורה. מה צריך לעשות - זה לא להסתכל ביופי של האישה. האם עושים את זה? זאת בעיה. אבל צריך להתשתדל. כמו שתאמרי, היום מקובל לרצוח קרובי משפחה, אז זה כבר לא מעשי - ולכן זה מותר.

אם זה לצורכי חתונה, אז מותר להסתכל.

יופי אני יכול להסתכל עליה כי זה מוביל לחתונה גם אם בסוף הם יפרדו.

אבל דוגרי אין בן שמדבר עם בת שלא מסתכל על איך שהיא נראת.

זה נעים ונחמד שזה האידאל אבל מה לעשות הוא עדיין רחוק מאיתנו

נכון שכל אחד צריך לעשות את ההשתדלות ובאמת אני בטוחה שעושים אותה.

אבל אני חושבת שהדברים של הרמב"ם לא רלוונטים להיום במיוחד בדור שלנו.

מי יודע יכול להיות שיש בנים שלא נופלים בזה אבל עדיין לא שמעתי עליהם.

אסור ליצור קשר עם בת שלא למטרות חתונה.

ולא ראוי ולא טוב שקשר למטרות חתונה יתחיל בתיכון (ולא רק מהסיבה הזאת).

את צודקת שיש דברים שלא רלוונטים בדברי הרמב"ם, אבל זה מכיון שהבסיס לפסיקה שלו לא אותו בסיס של היום (כמו לכסות שיער אחרי בת מצווה). אבל שהכל לא רלוונטי? זאת רפורמיות. אולי התורה כולה מיושנת ולא רלוונטית?

את מסכימה שיש הגיון בכך שבן לא יסתכל על בת. אז גם אם זה קשה - זה מה שנכון לעשות! (וכמאמר המשפט הידוע - "קשה יש רק בלחם, וגם אותו אוכלים").

בס"ד.

א. ישנו מרחק בין הרצוי למצוי. אבל המרחק הזה לא גורם לי להשלים עם המצב. תמיד צריך לשאוף למעלה. ואם יש חלק שאותו אני יכול לקיים, אז למה לא?

ב. יש הבדל גדול בין הכרות למטרת חתונה לבין אחת שאינה למטרה זו וזה במוצהר, בפנים הם לא באמת מתכננים להתחתן אלא סתם חולמים, וזאת האופציה הראשונה. רוב ה"קשרים" בפורום מקורם בשעמום עולמי ובסקרנות על.

ג. אני לא רוצה לפתוח על זה דיון (זה לא הוגן לכתוב את זה), אבל לא פשוט בכלל הלכתית עד כמה אסור להתסכל בבת שאיתה אתה מדבר (כמובן בגדרי הדיבור המותרים) יש הבדל בין מבט למבט, ולא כאן המקום.

ד. היו עוד לא מעט מקורות חוץ מהרמב"ם הנ"ל.

ה.גם אם יטענו שהיום מקילים ומתירים הסתכלות. הרי טעכם האיסור הוא (כמו שהבאתי למעלה) "התקרבות הרעיון", ולכן אף אם נאמר כי במבטים היום (נצרכים או שלא) אין ה"תקרבות הרעיון". כל בנאדם עם 15 איי קיו יודע שבש"א בפורום יש.

ו.יש הבדל במינוח בין "מבט" "ראייה" ו"הסתכלות" ומתוך כך השלכות להלכה, אבל לא כדאי להכנס להגדרות.

אגב כיסוי שער, הגר"ע יוסף שליט"א מחייב בזה אף היום. וכן נוהגים בסמינרים הספרדים החשובים, ובנות תלמידיו.

מה לעשות שבימינו בנים ובנות מדברים סתם.

ואני לא טוענת שזה בסדר,בכלל לא!

כל אחד צריך לעשות את ההשתדלות שלו בנושא וככה יהיה טוב.

אם בן לא ידבר עם בת או לא יסתכל עליה אז איך הם יוכלו להתחתן??

או גם אם הוא לא ידבר איתה?

לפי דעתי אסור לבת לדבר עם  בן אבל אם הוא שואל לשלומך את יכולה לענות לו

אבל ביבשנות!!!

גם לי היה תקופה שדיברתי עם בנים ואז שאלתי את הרב אבינר הוא אמר שאסור לדבר עם בנים בכלל!!!!

אז שאלתי אותו ומה אם בן שואל לשלומי אז ניתן לענות בשפה רפה!!

אם הבנתי נכון את כל המקורות ההלכתיים שהבאת, אין איזכור להתכתבות. כל האיסורים שם, הם בשיחה פנים אל פנים. אינני יודע מה תגיד ההלכה לגבי התכתבות.

אני חושב שאין מצב שאתדרדר לקלות ראש בשיחה אישית/ מסר"שים עם בנות, אך יכול להיות שלאנשים אחרים זה עושה לא טוב... 

אני חושב שבדרך כלל התכתבויות הם הרבה יותר רציניות משיחות פנים אל פנים, מכיוון שאדם חושב יותר לפני שהוא מוציא משהו מתחת למקלדת שלו.

בס"ד.

טבח היקר- הלוואי והיית צודק.

ההלכה אוסרת את "התקרבות הרעיון". ואני אומר לך מידיעה (ויעידו שאר הגולשים) מעטים האנשים שמדברים בש"א עם בנות (או הפוך) ושומרים על רצינות, על מרחק נפשי. אני חושב שניתן לספור את האנשים האלה על כף יד של גידם...

אם לא הייתי מכיר אותך, הייתי חושב שאתה צוחק. אולי לגביך זה נכון. למרות שאין אפוטרופוס וכו', אבל לגבי 99.99% מגולשי הפורום, זה מסוכן. ומקשי המקלדת יעידו...

הרבה יותר רציני? הלוואי. יש פה לא מעט שיכולים להעדי על חלקים שלמים ב"היסטוריה" שלהם, שמכיל סיימלים מסוגים שונים ודברים דומים..

אנשים חושבים? אולי פה. יעיין כבודו בשאר הפורומים, איך אנשים "לא חושבים לפני שהם מוציאים משהו מתחת למקלדת שלהם"...

בס"ד.

על הטיפול בבעיות השוטפות (אני אישית מודע לכמה סיפורים של הטרדות שהוא "חיסל במו ידיו").

ועל הקמת הפורום. שיגעתי אותו המון על הפורום הזה, וקבלתי מענה לכל הבעיות. תודה רבה!

ניסיתי לענות על השאלה הזו מס' פעמים. וכל פעם שעניתי, נוסף לזה עוד נקודה ועוד נקודה. מה שאני עושה לרוב, רואה את ההיבט ההלכתי, ומוצאת לעצמי יישוב לקטע השכלי שבי.

אני אתחיל ואומר, שברור לי שזה קשה מאוד, ואני מוכנה להעיד על עצמי שבעבר אמנם לא באתי במטרה מוסיימת לפורומים לדבר עם בנים, אבל זה היה "בונוס".

נקודה אחת שכתבתי כבר פעם, יצא לי לדבר בעבר עם "אח גדול" שלי, ופתאום עלה לי לראש, שבאמת בתכל'ס, אני סתם סתם מדברת ברגע זה עם בן. אני לא בגיל של חיפוש בעל, ואם הוא לא מתאים לי במישור הזה, אז בשביל מה לדבר איתו?

שימו לב שאתם עושים את זה בכל דבר בחיים, השוואה! משווים בין בתי ספר, משווים בן ארוחות של הבית לארוחות של הביצפר, משווים בן מורים, משווים בין הכל! ותאמינו לי שעושים את זה גם בנושא של בנים. רגע אבל דני יותר חמוד מיוסי, זה משפט שאני שומעת כל דקה בערך בכיתה שלי, ואני גם רואה מלא בנות שמחליפות בנים כמו גרביים, כי בחודש כסלו התאים לי שלמה, ובחודש טבת הוא כבר לא כזה חמוד, אז ברור שיצחק חמוד יותר.

 ומלבד זאת, אני אנסה להבהיר את הנקודה שאליה אני באמת מנסה להגיע, חח... ככל שיש לך יותר בנים שדיברת איתם, ויותר רשמים ויותר התאהבויות, אתה יוצר מתחרים לבעל שלך- נראה לי שזה התואר הכי מדוייק לזה. אתה תמצא את עצמך משווה את הארוס שלך עם עוד מלא בנים, ותחשוב רגע אבל אולי הוא לא כזה מתאים לי כמו שחשבתי, ואולי ב' יותר מתאים לי, ואולי ג' חכם יותר ממנו. ואז מה עושים? אתה ארוס של א' אבל מתלבט אם אולי אפשר עדיין לתקן את המצב עם ב. עכשיו אנשים נשואים ומאורסים שיקראו את זה אנא לא להתעצבן, זה רושם שיש לי! ואני מעידה על עצמי, שאני סוג של בנאדם משווה במיוחד, ובבוא העת, אני יהיה בצרות צרורות.

עוד נקודה שאני שונאת לשמוע מכיוון שאני ממש לא אוהבת את המחשבה שאני אשתנה (היישוב דעת שלי בנושא- זה שאנחנו לא משתנים אנחנו מתפתחים, ומתקדמים!) בכל מקרה, תחשבו על זה ככה, בגיל הזה אנחנו מתפתחים, יוצרים דעות מוצקות לגבי נושאים, מפתחים את האישיות, את דפוסי ההתנהגות וכו' וכו'...  וברגע שאתה נמצא בקשר אתה משתדל כמה שיותר, לוותר, להתאים את עצמך לאדם השני. (והדברים האלה ראויים ונכונים מאוד מאוד! אבל לא עכשיו, לא בגיל חשוב כמו זה) ולמרות שאני יודעת שזה ממש מעצבן לשמוע, זה נכון. תבדקו את זה טוב טוב ותיראו.

הרחבה לנקודה הקודמת שהעלתי, פלוס מחשבה מוזרה:

עלה לי היום מחשבה לראש, אומרים שהמון חלק מנישואים זה אהבת הקב''ה. אז איך אנחנו בגיל כזה, יכולים להיות בטוחים באהבתנו לבן, כשאנחנו לא בטוחות באהבתנו לעצמנו, להורים, לקב''ה. פתאום עולים וצפים כל מיני שאלות בגיל הזה, וכשאתה נמצא בקשר, אתה משתיק אותם, אומר, עזבו נו אני באמת אוהבת אותו, באמת באמת! שכל מעצבן שכמותך, אתה לא תשכנע אותי אחרת. ובאותה אמירה, אתה משתיק את השאלה הזו, ולאט לאט עוד שאלות.

בכל מקרה, אני חושבת, שכדאי מאוד להימנע משיח עם בנים- לא שאני מצליחה. אבל בעז''ה.

אני רוצה גם להגיד עוד משהו, אני מוצאת שכל בנאדם מוצא את הפיתרון והמחשבה שלו למצוות. כל בנאדם מוצא את התשובה שמתאימה הכי לשכל שלו, ולצורת מחשבה שלו. אז גם אם הדברים שנאמרו כאן בשירשור, לא מתאימים לכם.. תמשיכו לחפש!!! אני בטוחה במאה אחוז שתמצאו. וזה מיועד לכולם, ולגבי כל מצווה.

"אני סתם סתם מדברת ברגע זה עם בן. אני לא בגיל של חיפוש בעל, ואם הוא לא מתאים לי במישור הזה, אז בשביל מה לדבר איתו" [את, שם].

למה את מדברת עם חברה שלך? לא בקטע של לחפש בעל ולא כלום. סתם, כי את נהנית לדבר איתה וזה מעניין. אותו דבר.

אני יודעת שזה אולי נשמע מעט אנוכי, אבל זה ניראה לי האידיאל. למצוא את הבעל.

ועל בטוח יש הבדל בין לדבר עם בן ללדבר עם בת. אם תשווה בין בת לבת, מזה משנה? אז יש חברה טובה, ויש חברה הכי טובה. כשמדובר בבעל, זה בהחלט כן משנה, אם אתה משווה בינו לבין עוד בנים שידברת איתם בעבר.

אומנם נכתב, אבל לא ניראה לי שנכתב איך הקשר שלנו יהיה, וגם אם כן. יש שאיפה שיהיה את הקשר הכי טוב, ושוב אני אומרת שאני שואפת וחושבת שלא כדאי לדבר עם בנים, גם מבחינה הלכתית.

אני מעידה על עצמי, שיש אנשים שאני ישווה, ויש אנשים שלא. אני אישית צריכה להיזהר, זה הכל...

אני לא מבינה אבל למה אסור לדבר עם בנים?

הם לא גויים או משו אחר ח"ו ז למה נתנו את האיסור הזה?!?!

האם זה שאני אומרת שאני לא מדברת עם בנים זה לא פוגע בבנים?

ואני חושבת שאם זה כן אז זה די קשור לדרך ארץ קדמה לתורה או להלהכה אז זה אומר שכן מותר לדבר עם בנים??

תודה ויומטוב!=]

-אני-;)

תסלחי לי שאני חולקת עליך אבל זה ממש לא אותו דבר!!!

איך את משווה בין קשר עם חברה שלך לקשר עם בן???

ואם את מדברת עם בן, "סתם, כי את נהנת לדבר איתו וזה מעניין"(-כלשונך,) אז את בבעיה...

מזה בדיוק הרבנים אמרו להיהר, כדי שלא יבואו לידי חטא.(ראי ערך, התגובה של מאחד מאלף, ציטוטי הרמב"ם.)

גם אם את מדברת איתו סתם..."כמו שאת מדברת עם חברה שלך וכו'", זה עדיין נוגד להלכה ולהשקפה היהודית.

ברור שכיום זה הרבה (...) יותר נפוץ הדיבור של בן ובת סתם, אבל זה עדיין לא נותן לנו את האופציה להתנהג כאילו הדבר מורשה.

בס"ד.

א. "אם את מדברת עם בן כמו שאת מדברת עם דוד שלך"- על זה בדיוק אני בוכה ומוחה. זה כמו שתגידי, אם המצב שלך גרוע, אז תקחי עוד שלוק מהרעל.

ב. חבל שאת עובדת על עצמך. את לא מדברת עם בן כי "זה מעניין". יש משהו שונה בן דיבור עם בן לדיבור עם בת. גם אצל חילונים. בדוק. יש לי לא מעט חברים חילונים, ואני אומר לך את זה מידיעה. אגב, מתי תסתכלי יותר מול המראה, בדרך לסניף או לחברה?! התשובה פשוטה, והיא לא מעידה על חוסר רגילות לקשר עם בנים.

ג. (לסבא) כתוב מי יהיה הבעל שלה? נכון. אבל כתוב בספרים שמדרגת בן הזוג היא לפי מדרגת האדם באותו זמן.

ד. "סתם כי זה מעניין"? מה בדיוק פה "מעניין"? תחשבי על זה....

ה. ליצור השוואה? תשאלו בפורום מחשבים, מי אף פעם לא עשה השוואה בין המחשב הנוכחי למחשב הישן שלו. אז בידיד/חבר/ בעל זה יהיה שונה?

הדעה הזאת שאומרת "אני מרחם עליך שאתה כ"כ מתעסק בזה...".

לדעתי, זה כמו להגיד:"יאללה, לא עקרוני, אז נדבר קצת עם בנות...". אני לא מדברת באופן אישי עליך, אבל לדעתי בהחלט צריך לדון בנושא, כי אנחנו רואים שאנחנו לא נוהגים בו כמו שצריך. (רובנו...)

בעז"ה, כשנגיע ליום בו נוכל לעמוד בגאון ולהגיד"כן, זה אנחנו ואנחנו בסדר", אז דעתך מתקבלת, ואכן לא יהיה צריך וזה אפילו יפגום אם נדוש בנושא.

כרגע, אנחנו פשוט נכנעים לעצמינו...

כדי שאוכל להבין היטב את כוונתך, אתה ממהר להנמיך (רציתי להגיד "להשפיל, אבל זה היה כ"כ חזק, אז הסתפקתי בלהנמיך...)  את "יריבך"... (וזאת לא אני...)

בס"ד.

האמת, די התלבטתי האם ואיך להגיב. תכל'ס קשה להגיב עניינית למה שכתבת.

אבל אני אנסה לא להתעסק בטענות המציחקות שהפנית כלפיי, אלא ל"טיעונים" שהצגת. בתקווה שאני אצליח לנתק בין הדברים..

השאלה הזאת מטרידה רבים מהחבר'ה שגולשים פה. ומטרידה ביותר את הזן המכונה "בני נוער". ודבר שמטריד, כך אומרים הפסיכולוגים, מדברים עליו. היה לא מזמן דיון בפורום נוג"ה, האם ההתעסקות בנושא הזה מוגזמת או שלא. תכל'ס, המסקנה הסופית הייתה שאין מה לעשות. זה נושא בוער. זה נושא מציק.ועכב כך, זה נושא מדובר. אבלבמקום לברר את הנושא, אתה תוקף את השאלה. ואיך יהיו פתרונות? בוא נדון על זה פעם אחת בצורה רצינית.ואז, באותם ימים קסומים, כל מי שיפתח שרשור כזה, יראה איך השרשור שלו נמחק, והוא מקבל במסר קישור חגיגי לשירשור הזה. בו ביררו את הנושא והגיעו למסקנה. בו לא ברחו. בו לא תקפו שאלות.

לשם חובת הגילוי הנאות- אותי אישית הנושא לא מעסיק. אני הגעתי למסקנות שלי, בין השאר לאחר שיחה ארוכה עם הרב יעקב אריאל שליט"א, ואני מקיים אותם ב"ה כמעט שנה. אבל זה מעסיק אחרים. עובדה!

וסתם דרך אגב, מה דעתך להתייחס לטענות ולא להביע את דעתך על האישיות של זה שכתב אותם?

א. אתה מנסה להגיד שגם עם דוד שלי אסור לי לדבר?

ב. אם מישהו מסויים מדבר עם בת באופן שונה משהוא מדבר עם בנים, הוא צריך להפסיק. מי שאין אצלו הבדל, אני לא רואה בעיה. אני מסתכלת על המראה באותה מידה כשאני הולכת לאולפנה / לסניף. אם יש מישהי שמנסה דווקא לעשות רושם על בנים היא צריכה לתפוס את הנקודה הזו אצלה ולא לדבר עם בנים.

ד. כי זה בן-אדם שמעניין לי לדבר איתו, בדיוק כמו שמעניין לי לדבר עם חברה שלי. אתה מחפש משמעויות נסתרות במקום שאין כאלה.

ה. תשאל בפורום מחשבים מי ערך השוואה בין נגן המדיה שלו למחשב שלו. ככה אני רואה את האנלוגיה הזו. כמו שאתה לא עורך השוואה בין חבר שלך לאשתך לעתיד- אל תערוך השוואה בין ידידה שלך לאשתך לעתיד.

שלא רק את מעורבת כאן, מעורב גם הבן איתו את מדברת.

יכול להיות שאת מדברת איתו כמו שאת מדברת עם דוד שלך, אבל אולי לו את גורמת הירהורי עבירה???

תחשבי גם על זה...

בס"ד.

א. לא. ממש לא. אבל אם לטענתך התרגלת לדבר עם בנים כמו עם דודים. אז אמרתי שזה רע. (ולדעתי גם זה לא נכון, ע"ש)

ב. אוי. כמה שזה לא נכון. אני אומר שוב, גם אצל חילונים זה קיים. (בת דודה שלי סיפרה לי על תקנות מעצבנות בתיכון שלה כדי למנוע את המתח בין בנים לבנות). זה לא עניין של "לעשות רושם". יש הבדל ביחס. אני בטוח שכל אחד שיחשוב על זה קצת לעומק וינסה לשים לב למה שהוא עושה, יגלה את זה. (ושוב אני חוזר, זה לא חיסרון. זה טבעי)

ג.?

ד.הלוואי שזה היה נכון. אם יש לך אפשרות. דברי שיחה מעמיקה עם מישהי נשואה (צעירה) שתדבר איתך בצורה פתוחה.תשאלי אותה, ההשוואות האלה קיימות. באסה.

ה. אתם שוב סוטים להסברים הרעיונים, שהם קטנים לעומת ההלכה. שמה לעשות, אוסרת. זה נוח להתחיל להתווכח על זה, במקום לענות הלכתית.

בס"ד.

המחשבות "מה עובר על הבן", לדעתי לא אמורות לעניין אותך. מפריע לו? שיאכל קש, או שיפסיק. מה שכן, צריך להיות גמישים ואם מישהו רוצה לנתק, לא לעשות לו בלאגנים והפגנות.

אבל כמו שאמרתי, חוץ מהבעיה ההלכתית, זה גם מזיק לבת שמדברת.

אני לא מדברת עם בנים כמו שאני מדברת עם דוד שלי או עם חברה שלי. ברור שיש יותר תשומת לב למה שאומר [כמו הקטע שהיה בעולם קטן - הייתי מוכנה להישבע שהיא צוחקת, אבל מסתבר שלא - "איך זה קרה לי? חשבתי שאני לא אפול, חשבתי שלי זה לא יקרה. הייתי בסניף עם איזה מדריך וצבענו את הקיר ואז אמרתי לו- חמוד, זה לא הצבע הנכון. בנות- שימו לב שזה לא יקרה לכן!" כמובן שזו היסטריה אבסורדית, אבל אותו עיקרון].

ב. ברור שההתנהגות שונה אבל זה לא אומר שזה מוביל לכל מיני דברים לא טובים.

ג. פנית ליצחק, שהוא יענה.

ד. אני אף פעם לא הבנתי את העניין של ההשוואה- אם אני מתחתנת עם מישהו, זה הבחור שאני הכי מסתדרת איתו והוא החבר הכי טוב שלי. אז למה אני משווה אותו למישהו שמן הסתם היה פחות טוב? אז ברור שהוא לא מושלם, אז באותה מידה שאני אשווה דברים מעצבנים שהוא עושה ואיזה ידיד-עבר שלי היה יותר טוב בהם, אני אשווה גם דברים שחברות שלי היו יותר טובות בהם, או אחים שלי, וכו'.

ה. אם אתה מתכוון לחתום כל הודעה ב"מה זה משנה, ההלכה אוסרת" אני לא רואה טעם לדיון.

א. מסכימה לגמרי.

ב. "זה לא אומר שזה מוביל..." - זה גם לא אומר שזה לא מוביל. ברוב המקרים, זה מוביל... (לאו דווקא לחברות או קשר רציני, גם לדברים אחרים).

ג. אוקי. יצחק אתה מוזמן לענות.

ד. את בעצמך השוואת : "הבחור שאני הכי מסתדרת איתו..." ומה יקרה כשתריבו, אז שוב תשוואי, רק שהפעם זה יראה כך: "אוף!!! למה בעלי אף פעם לא מבין אותי??? יוסי (שם בדוי...) היה תמיד מבין אותי ומעודד אותי..."

את מוזמנת להיות יצירתית ולחשוב בעצמך על דברים נוספים.

ה. לא קשור אליי... לא עונה...

ב. מה זה רוב המקרים? בדקת סטטיסטית? ומה את מחשיבה ככישלון? אני חושבת שאחוז קטן מהנישואין בעולם הדתי מתפרקים כתוצאה מקשרי נעורים כאלה. הרוב מתפרקים מחוסר מוטיבציה להשקיע בקשר ולעבוד בשבילו.

ד. הנה, אני יצירתית ומעלה דוגמאות נוספות- את ובעלך [החבר הכי טוב שלך, הבן אדם שאת הכי מסתדרת איתו וכו'] רבים. את אומרת "אוף, למה הוא לא יכול להיות כמו רחלי [שם בדוי] היא תמיד הייתה מבינה ומעודדת אותי!" או לחלופין אמא שלך, אחותך, בת דודה שלך או סבתא שלך.

ב. אני מדברת על הכישלון בטווח הקצר, הקשר שנוצר עם הבן שאיתו את מדברת, לא בטווח הארוך, עם בעלך. את זה עוד לא בדקתי...

וכן, ברוב המקרים השיחות עם הבן מביאות לידי עבירה:

*עצם הדיבור עם בן שלא לצורך.

*דיבורים שלא מתאימים. כמו הדוגמא שאת נתת ב-א'.

*במידה וזה פנים מול פנים-עצם העניין שהבן מסתכל עליך. (זה אולי נשמע מופרך, אבל גם זה בעיה...) 

*מכאן אנחנו יכולים לעבור שלב ולהגיע להירהורים, קשר וכו', ממש לא בא לי לפרט...

ד. אני חייבת לציין שממש נהנתי מהיצירתיות שלך!!!

ובהחלט יש מקום לציניות הזאת, אבל מצד שני, עם יוסי (ההוא הבדוי) את יודעת שהיה יכול להיות משהו.

עצם הידיעה הזאת פוגמת בקשר שלך עם בעלך.

אבל אני לא מבינה מה רע לדבר עם בן שאת רואה אותו למשל פעם בחודשים?(לא באופן קבוע)אני אישית לא מדברת עם בנים על בסיס קבוע.  אלא רק כאלה שאני רואה אותם פעם בחודשים,אני לא מרגישה שזה עושה לי רע. ואני לא חושבת שאני אתחיל לעשות השוואות כשאני אהיה נשואה בן הבעל שלי למישהו שהייתי איתו בעבר בקשר. (שלא נדבר כמה שזה עבירה) היום זה די עצוב אבל מלא בנים ובנות מדברים אחד עם השני לא למטרת חתונה. אבל האמת את לא יכולה לדעת איזה קשר יוביל אותך לחתונה. יכול להיות שתיכנסי לקשר רציני  והוא יגמר.. יכול להיות אלפי קשרים כאלה עד שתמצאי את האחד. ואת הרי לא תוכלי לא לדבר איתו. אני חושבת שהמטרה בדור שלנו זה להשתדל בזה כמה שיותר ומי שמצליח כל הכבוד לו ואני מעריצה אותו שהוא מצליח במקום שאני נכשלת.

בס"ד

א.סבבה. בזה אנחנו מסכימים.

ב.מכיוון שלא בדקתי את הנושא, ההשערות שלי לא שוות יותר מההשערות של כל אחד אחר.

ד.1. תנסי את ההצעה שלי.

ד.2.מכיוון שהסכמנו קודם שזה לא אותו דבר. ז"א שהקשר שיש לך עם חברות שלך שונה מקשר עם בנים, לכן גם ההשוואה היא שונה.

ה. מצטער שזה מפריע לך. פשוט העלינו פה שני סוגים שונים של טיעונים. הרעיוני, וההלכתי. אלא מאי? שעל ההלכתי אי אפשר להתווכח. אז הולכים לטיעון הקל יחסית, הטיעון הרעיוני. אבל, זה לא שלא עונים לטיעונים השונים. פשוט היה נראה שהתעלמו לחלוטין מהקטע ההלכתי.

אבל בכל זאת יש הבדל.

אם אני מדברת סתם עם בת, זה אולי שטחי/רדוד/חסר תועלת וכו'.

אם אני מדברת עם בן זה כל זה, בתוספת של האיסור של הקשר בן בן לבת.

זה מתחיל באמת מתוך רצון לשאול/לעזור/לברר וכו',

אבל אח"כ זה ממשיך וגולש...

לאו דווקא לדברים בעייתים אבל סתם עצם העניין שבנים ובנות מדברים מבלי שום סיבה...

ומניסיון, זה יכול לקרות לפני ששמים לב אפילו, ולא תמיד מצליחים לעצור את זה...

מוקדש למישהו מסוים שמין הסתם יזדהה איתי עכשיו...

כאילו סתם להעביר את השיעמום ???

והשיעמום מביא לידי...

אני מלא אהבה!!!

כל הכבוד אני איתך אח שלי

אחד מתלמידי שלמל'ה

הדיון שממנו נלקח הציטוט הוא לגבי האם יש איסור בשיחה אישית בפורום כמו שיחה רגילה שאסור להרבות בשיחה עם האשה.

כשיש הלכה שנפסקה מול משנה יש לתרץ את המשנה.

אגב, הוא לא טוען שהרבה עושים שיחות אישיות אלא שמתוך אלה שעושים רבים נופלים.

יש גברים מאוד צדיקים שהם לא מסתכלים על בנות/נשים ובהתחלה כשנתקלתי נורא נעלבתי (עדיין זה קשה לי) כי הם מדברים אלי כשצריך מדברים מהר ולא מסתכלים והרגשתי כמו שהם חושבים שאני איזה ... וזה עשה לי חשק ממש להיות לא צנועה והרגשתי שהם מזה חוצפנים. אבל כשפגשתי את ילדם וראיתי איזה מחונכים ונעימי הליכות אני קצת מעריכה למרות שזה הרגשה מאד מאד לא נעימה . ואני ממש מעדיפה לא להיתקל

ברור שאני בעד צניעות אבל יש גם טבע ולא צריך להגזים...

מזה אף פעם לא נגמר.
כמובן, תלוי בפורום - יש פורומים שבהם אפשר לדון עד שמנהלים רואים פתאום שיש איזה חופש ביטוי לא נוח, חוטפים חאלאסטרא וחוסמים משתמשים, כי ככה יותר נעים וקל.

(תכתוב)

(אם מתאים לך)

אבל לי נמאס מוויכוחים מסתעפים ומבולגנים, שלא מסתיימים ונוגעים בלשון הרע ועין רעה.

חוץ מזה יש לי הרגשה שכל הדיון סביב הנושא הזה בכל מקום שיהיה- הוא מאוד פופוליסטי ורגשני. ואם היו מקשיבים אחד לשני, מנהלים דיונים לוגיים ברמה גבוהה, וכל אחד היה מוכן להתגמש בשביל להגיע לפיתרון, היו יכולים להגיע למסקנות מוכרחות ומתווה מוסכם.

צריך לעשות טבלה עם כל תתי הנושאים שקשורים לזה ולפתח כל אחד בפני עצמו.

לדוגמה:

*מה הצורך הלאומי

*מה עולה מהמקורות

*מה היתה הנהגת גדולי הדור הקודם, ומאיזו סיבה

*האם הצבא יכול\מוכן להתאים את עצמו לחרדים, ומה הוא צריך לעשות בשביל זה

*מתווה אפשרי ומי צריך לנהל אותו

מה עוד?

(אני כותב את זה מכיוון שזה כנראה עונה על השאלה שלך)

ואז תוכל להשתמש בה בחג הפורים.

או למכור לאחרים.

זה יהיה יותר מועיל לאנושות מאשר לכתוב הודעות ארוכות בפורום שלא ישכנעו אף אחד...

אם אתה יוצא לנופש או שיש לך בתים שלא גרים בהם, אנשים רואים שאין אור בבית ומבינים שאין שם אנשים עכשיו.

הרב פיינשטיין כתב שלא צריך להדליק מפני החשד כשמפורסם שנסעו מהבית או כשדרכו ללכת לחמיו או אביו (אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן יד). ר' שלמה זלמן אוירבך אמר שלא צריך להדליק מפני החשד כשניכר לעוברים ושבים שאין אף אחד בבית (הליכות שלמה פרק יג אות י). הרב קנייבסקי שאל את החזון איש האם סגירת תריסים מועילה והחזון איש לא ענה לו, ובפועל הוא היקל לעצמו (ספר 'נר חנוכה' פרק ד הערה לב)

(השתמשתי בהפניות של הפסקי תשובות. הפסקי תשובות עצמו פוסק שהיום בכלל לא חוששים לחשד כמו שכתבו האחרונים, ובהערה כתב שלמחמירים שכן לחשוש נכון לסגור את התריסים וכדומה כשהולכים לנופש)

ה'פסקי תשובות' בעולם.

במקום לעודד להשתמש במח, יש סלט של דעות.

רבים מדליקים בפנים ויש שפוסקים כך לכתחילא.

גם רבים מדליקים מאוחר - כך שיתכן שעדיין לא הדליק.

מעבר לזה, כנראה שבזמן הגמ' אנשים הרבה פחות נסעו ממקום למקום ואם מישהו נסע, זה היה ידוע בעיר.

היום אם אראה ששכן לא הדליק, אניח בפשטות שהוא לא בבית.

ואחרי כל זה - שאלה למעשה שואלים רב מוסמך ולא פורום אנונימי.

אאל"ט לפני האירוע עם תמר, גם אמנון אהב אותה אהבה גדולה וכו וכו. וזה מפורש בתנך (אין בידי זמן כעת לעיין, תתרן אותי אם אני טועה).

אצל אמנון הייתה סעבה שבטל הדבר ולכן בטחה האהבה. בגמ' בסנהדרין מוסבר למה פתאום בטלה האהבה. בכל מקרה אצל שכם זה לא קרה.

אצל אמנון אחרי המעשה אמנון שונא אותה, כאשר לפני זה אהב אותה.

השאלה למה אצל שכם זה לא אותו דבר כמו אמנון

הפסוק שאתה מצטט הוא לפני מעשה. "לאחר מעשה" שכם לא היה בהכרה ;)

(האם אתה יודע מה התכוונתי לגמרא בסנהדרין?)

המעשה של שכם עם דינה. לא הברית מילה.

כתוב "וישכב אותה ויענה" ואחר כך "ותדבק נפשו בדינה ויאהב וידבר על ליבה" ואחרי דברי האחים אליו "כי חפץ בבת יעקב".

הגמרא בסנהדרין היא לא כפשוטו. היא משל שהיצר ללא אהבה של אמנון ביטל ממנו את כוח ההולדה הרוחני. שהרי בשביל הולדה מבחינה רוחנית צריכה להיות אהבה אמיתית ולא רק יצריות (ולכן כיום התרבות המערבית שרואה באהבה רק יצרים, גם בזה להולדת ילדים)

האהבה של אמנון לא בטלה "לאחר מעשה". היא בטלה כי תמר עשתה פעולה שגרמה לו סבל ונזק, ולכן כבר לא היה לו סיכוי לבצע עוד פעם את המעשה הזה.

אצל שכם, לכאורה גם לאחר מעשה, תמיד הייתה ציפייה למעשה הבא ;) לכן הוא עוד לא הגיע לשחב שבטל הדבר ובטלה האהבה.

במחילה מכבודך, לא הבנתי את הפרשנות האלגורית שלך לדברי הגמרא, הרי הגמרא שואלת את שאלתך: "מאי טעמא" (=למה הוא פתאום שנא אותה), ועונה את תשובתי: "אמר ר' יצחק: ... קשרה לו נימא ועשאתו כרות שפכה".

מה יותר ברור מזה??

"כל אהבה שתלויה בדבר - בטל הדבר בטלה האהבה. וזו אהבת אמנון לתמר" (אבות).

כלומר אמנון שנא את תמר כי אהב אותה רק בגלל היצר. כשהיצר הגיע לסיפוקו אז נגמרה האהבה. לאור זאת צריך להבין את המדרש כמשל.

חזל מדברים בקודים משליים באגדתות. אחרת מה אכפת לנו מה קרה מבחינה ביולוגית בין אמנון לתמר ולמה הגמרא צריכה להזכיר זאת? ולמה ה' יושב ועוסק בפלגש בגבעה אם נימה מצא לה או זבוב מצא לה. ברור שזה משלים עמוקים , כבכל אגדתא בגמרא שמדברת במשלים.

לגבי שכם. השאלה למה התורה מדגישה אצל אמנון ששנא אותה, ואילו אצל שכם מדגידה שאהב אותה. שום מילה התורה לא מיותרת. היה אפשר לא לכתוב שדבקה נפשו בה (שזה עצמו תיאור קיצוני מאוד לאהבה, שטפילו אצל יעקב ורחל לא כתוב). ועצם ההשוואה בין תגובת התורה בין שני מקרי העינוי אומרת דורשני

זה שיז פרשנים/אגדות שיש בהם עדיפות לפרשנות אלגורית, זה לא סיבה לפרש כך את כל דברי חזל. בפרט באגדה שנועדה לתת תשובה לשאלה - איזו מטרה יש לגמרא, לשאול את השאלה הפשוטה שלך ולתת תדובה אחרת? בכנות, לא הבנתי.

אתה לכאורה, מתעקש מעט ש"בטלה האהבה", משמע נגמר האקט. אבל לא מובן למה להגיד ככה. אולי בטלה האהבה משמע שנגמר האירוע של האקט (אמנון נהיה סריס; או סתם, הוא רצה רק סצנה אחת ומבחינתו זה הספיק ונגמר). אז אצל שכם ודינה פעם אחת לא הספיק; הרי הוא התכוון לחיות איתה ביחד לאורך שנים.

סתם לתשומת ליבך, כהן לא מייבם גרושה - למרות שהייבום עצמו, כלומר סצנה אחת, דוחה את איסור גרושה לכהן - כי יש חשש שסצנה אחת תגרור אותם לקיים את זה שוב ושוב. כלומר, בעולם ערכי ונורמלי, אהבה לא בטלה אחרי הגמירה הראשונה...

חזל גם מלמדים אותנו מסר באגדתות. למה להם לציין שנהיה מסורס. גם אם נאמר שכפשוטו נהיה מסורס,אז זה נכתב כי יש מאחורי זה מסר. כלומר אולי ה' גילגל שיסתרס כביטוי להמעטת כוח ההולדה הרוחני (להבדיל נקיעת הירך של יעקב מייצגת משהו סימבולי למרות שקרתה במציאות).

אין הכוונה שאהבה בטלה מייד עם הפעם הראשונה, אלא שכל דבר ייצרי בסוף ימאס, אלא אם כן יש מימד נשמתי שמחיה אותו.

השאלה לא על העקרון הטכני למה שכם אהב את דינה, אחא למה התורה מציינת לכתוב את זה

כתוב "וישכוב אותה ויענה" ואחר כך "ותדבק נפשו בדינה ויאהב וידבר על ליבה" ואחרי דברי האחים אליו "כי חפץ בבת יעקב".

הגמרא בסנהדרין היא לא כפשוטו. היא משל שהיצר ללא אהבה של אמנון ביטל ממנו את כוח ההולדה הרוחני. שהרי בשביל הולדה מבחינה רוחנית צריכה להיות אהבה אמיתית ולא רק יצריות (ולכן כיום התרבות המערבית שרואה באהבה רק יצרים, גם בזה להולדת ילדים).

וכן משל לכך שכל רצון הנובע מיצר, בסוף ייגמר והכוח  הפרודוקטיבי שלו (במקרה של ע,ריות יצר ההולדה) יעלם. בניגוד לרצון הנובע מהנשמה, שגם אחרי שהגיע למיצוי תמיד יהיה רצון חדש "בכל יום יהיו בעניך כחדשים", והוא גם מחיה את היצר הגשמי שתמיד יהיה רצון. אדם שיאכל סעודת מלכים סתם פעם בשבוע בסוף יימאס לו ורף הריגוש שלו ידרוש דבר גבוה יותר. אדם שאוכל עם אווירת שבת, עצם הקדושה תגרום לו שלעולם לא ימאס לו מסעודות שבת, וכן בשאר התחומים זה כך.  ולכן אמנון התבטל ממנו באותו רגע יצר ההולדה, וזה הכוונה שנעשה כרות שפכה (וגם מה שהיה לתמר זה משל).

אז איך תסביר את קושית הגמרא ותשובתה:

"והא דרש רבא מאי דכתיב (יחזקאל טז, יד) ויצא לך שם בגוים ביפיך שאין להן לבנות ישראל וכו'? שאני תמר דבת יפת תואר הואי"

הרי לא שייך לשאול. הכל משל לפי דבריך.

וההשוואה ההפוכה בין שני מקרי העינוי בתנך אומרת דורשני.

מה גם שהאמירה "ותדבק נפשו בדינה" היא אמירה קיצונית, ורק על יהונתן שדבקה נפשו בדוד,זה נאמר. ושם זה סמל לאהבה שאינה תלויה בדבר

דווקא לדבריך התורה היתה צריכה לשנות ממה שהיה ואז לא מובן למה לכתוב זאת...

"ולא איחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת יעקב" וברור מדבריו מוהר ומתן שהוא חפץ מאוד.

למה התורה בחרה להדגיש "ותדבק נפשו בדינה"? ועוד למה ביטוי קיצוני כזה?

ולאור ההשוואה ההפכית ממקרה העינוי השני במקרא, של אמנון, ולאור ההשוואה של הביטוי לדוד ויהונתן, זה ממש זועק דורשני

(תעיין ברש"י אצל הפעולה אצל שכם על פי המדרש רבה, ותדקדק בשינוי הסדר בשמואל ה' יג ותבין לגבי אמנון), לכן לשון המשנה 'דבר'.

שכם באמת אהב אותה מצד אישיותה.

התשובה גם עונה למה חזל ראו את רומא בתור אדום, וכן לגבי אירופה הנוצרית.

בניגוד לכל העמים האחרים באומות העולם, לאדום אין קיום עצמי. הוא נוצר ממשפחה שהופרשה מעם ישראל (בניגוד לישמעאל שכבר בגיל 13 ידע שאינו יהודי, עשיו עד גיל מאוחר חשב שהוא יהודי, וכן אליפז בנו, שהרי נראה שהוליד את אליפז לפני סיפור הברכות, ולפחות התחתן עם 2 מנשותיו לפני. הם גרו עם יצחק ומן הסתם אליפז התחנך כ"יהודי" על ידי יצחק. ובניגוד לישמעאל שבגיל צעיר גורש מהבית למדבר פארן, נראה שעשיו וילדיו נשארו הרבה זמן בסביבות יצחק רוב הזמן על אף נדדוהם עד שהם הגרו להר שעיר באופן קבוע "ויקח עשיו את כל נפשות ביתו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו וישב עשיו בהר שעיר עשיו הוא אדום").

העם האדומי נוצר  כשהמשפחה שהופרשה מעם ישראל, משפחת עשיו, התבייתה על קבוצה אתנית קיימת המבינה בגשמיות (בני שעיר החורי יושבי הארץ- אמרו חזל שבקיאים בטיבה של הארץ). כנראה שהם התבוללו חלקית ביניהם כשעשיו עבר סופית להר שעיר ואימץ את תרבות בני שעיר החורי, ורואים שעשיו התחתן עם נינתו של שעיר אהליבמה בת ענה בן צבעון,  ואליפז עם אחת מבנות המשפחה של שעיר תמנע. גם אלוהי אדום מכונים בדברי הימים "אלוהי בני שעיר" אצל אמציה.  (אחר כך כנראה שמשפחת עשיו הרגה את הגברים החורים ונשאה את הנשים "ויורישם ה מפניהם וירשום וישבו תחתם"). לכן חשוב לפרט מי הם בני שעיר החורי, כדי שנבין מי זה עם האדומי, וחעומתו נבין מי זה עם ישראל כי יעקב מתברר מתוך המאבק עם עשיו.

לכן הזהות הלאומית האדומית, שנוצרה מ"צורה" של משפחה שהופרשה מעם ישראל עם "חומר" של עם קיים בני שעיר שהיא חלה עליו, היא זהות שתמיד בוחנת עצמה לפי עם ישראל, ולכן "על רדפו בחרב אחיו, ויטרוף לעד אפו ועברתו שמרה נצח" על שנאת אדום את עם ישראל (ייתכן להבין מעמוס שהאדומים שימרו את סיפור גניבת הברכות מדור לדור ושמרו את כעס אביהם לעם ישאאל על זה). מצד שני היא קרובה אלינו ולכן "לא תתעב אדומי (יותר מדי. למרות היותו גדול האנטישמים) כי אחיך הוא".

כך גם רומי-אדום אירופה הנוצרית.

2 היסודות שאירופה מתבססת עליהם תרבותית זה הנצרות והאימפריה הרומית.

הנצרות היא דת שהופרשה מתוך עם ישראל החוצה (ועדיין מזהה את עצמה כישראל שברוח, ומאמינה בכל התנ"ך כקדוש), כדוגמת משפחת עשיו.  היא התבייתה עם עם קיים שמבין בסדר העולם הגשמי - רומא , כדוגמת בני שעיר החורי. מערבוב בין שניהם נוצרה אירופה.

לכן אירופה זה אדום החדשה ממש כפשוטו, אחרי שאדום הישנה נכחדה מהעולם. כי כל עם שנוצר מערבוב בין זהות יהודית שהופרשה החוצה לבין עם קיים - זה הגדרתו של אדום, שהרי אין לו קיום עצמי כעם.

לכן הנוצרים לא העזו להרוג את היהודים כל ההיסטוריה למרות שלפי הנצרות הם אמורים להיות בני מוות. כי כל הזהות של אירופה לקחוה מעם ישראל ואירופה בוחנת את קיומה לפי עם ישראל. והרי הנוצרים אומרים על עצמם שהם ישראל שברוח. מכאן הן הקשר החזק של אירופה וצאצאיה המערביים לעם היהודי (לעיתים יש אצלם מונח כזה המוסר היהודי-נוצרי), שמתבטא הן בפילושמיות והן באנטישמיות. שהרי מי שלא קשור אלי לא אשנא אותו אלא אהיה אליו אדיש (לכן בסין כמעט ואין אנטישמיות כי הם לא קשורים כמעט לעם ישראל)

שהוא אחד מזוגות המשקפיים שצריך לקרוא את ספר בראשית איתם.

זה גם מזכיר את העקרון שהמצרים רצו צורה מצרית בחומר יהודי (כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון).

דבר אחר על ארבע מלכיות שהן שמונה, ואדום היא השמינית, הדא הוא דכתיב רישה די דהב טב, חדוהי ודרעוהי תרין, מעוהי וירכתה תרין, שקוהי תרין, רגלוהי תרין הרי שמנה דאינון ארבעה, בבל כשדים, מדי פרס, יון מוקדון, אדום שעיר הרי שמונה מלכיות, לכך נאמר על השמינית. (תהלים ו, תרלד).

כלומר מלכות רומי מכילה 2 יסודות: אדום ושעיר (נצרות ורומאיות).

ויש מקומות שכתוב שרומי זה כיתים בן יוון מבני יפת. כך שהיא מכילה 2 יסודות: אדום וכיתים (נצרות ורומאיות-הלניסטית)

או כדי להבדיל מי אדום ומי לא; או כדי להראות שהחורים היו גיבורים, ובכל זאת ה' הוריש אותם מפני בני עשו, לכבוד אברהם ויצחק

למשל אבן עזרא: 'והזכירם הכתוב להפריש יחוסי שעיר מן עשו, כי ישראל יצוו על בני עשו'

וספורנו: 'הזכיר בשם הגבורים שהיו אז אנשי השם, להודיע שאף על פי כן השמידום בני עשו ברצון האל יתעלה. כאמרו "כאשר עשה לבני עשו הישבים בשעיר" וכו')

א. למה אכפת לנו מי אדום ומי לא? כאשר התורה מקצרת בתולדות ישראל אפילו, למה לפרט לנו באריכות את יוחסיהן של אדום ושעיר?  אם זו שאלה הלכתית. אז מה לגבי מואב ועמון ומצרים ו7 עממי כנען שגם להם יש נפקא מינא הלכתית ליוחסיהן? (הייחוס של כנען בבראשית כולל 2 פסוקים, לא 2 פרקים שלמים. ובאופן כללי כל פירוט יוחסי 70 אומות בפרשת נח זה פירוט שטחי דל האב ובניו ולא יותר.).

ב. גם כתוב שהזמזומים הזוזים והרפאים היו גיבורים, ומואב ועמון הורישום.  ובכל זאת לא פורטו יוחסיהן. אני מזכיר שאפילו פירוט יוחסי ישראל בתורה לא מתואר מעבר ל70 נפש, והשאר הושלם רק בדברי הימים. אז למה לפרט על בני שעיר שלא קשורים כלל אלינו?

ג. התירוצים האלו משכנעים אותך? (בעיקר התירוץ השני? על הראשון בקטע ההלכתי של עמלק יש צד של סברה חזקה אם כי לא מספקת)

סתם בשביל לקרוא קושיות🙂  אולי תזדהה עם הקושיות

"להפרידם מבני שעיר כי ישראל צוו על בני עשו"

הרי גם שם יש נפקא מינא וצריך להבדיל בין העם לבין מי שדומה לו.

מה גם שנראה מהתורה שבני שעיר הוכחדו עד מתן תורה (למרות שיש פסוקים בתנך שנראה שאולי בני שעיר שרדו, ואז יש לפרש שהרוב נשמדו או שבני עשיו כבשו מהם את השטח).

ובאופן כללי זה יותר עניין תורה שבעל פה, לפרט על זה. כמו שלא מפרטים על הלכות שבת בתורה שבכתב,  לא רואה סיבה שיפרטו על ייחוס האדומים גם אם יש לזה נפקא מינא

ברמה הפרטית כמו יעקב

התפילה רובה ככולה נכתבה בלשון רבים ולכן אי אפשר להפריד.

כלומר אם אתה מרגיש יעקב אז זה לא ברמה פרטית.

...אי אפשר להתכוון בשני כוונים שונים. המילים שחכמנו הטביעו בתפילה קובעות את

משמעות הכוונה.

מילים כמו: "מהר לגאלנו" , "קבץ גליותנו" , "מפני חטאתינו גלינו" משמעותן ללא ספק יעקב.

שייכים.

אבל גם אין לנו סמכות לשנות, וגם בדורות הראשונים לגאולה צריך זהירות יתרה מכל שינוי הלכתי, עיין ספר עין איה "חייב אדם למשמש בתפילין ערב שבת בין השמשות". וחוץ מזה עדיין חלק מעם ישראל משועבד בחו"ל אז הגיוני לבקש עליהם את ברכת קיבוץ גלויות ולומר גלינו מארצינו שהרי כל ישראל ערבים זה לזה, ואם הם גולןם אז גם יושבי הארץ כאילו קצת גולים.

האמת שאנחנו באמצע הדרך בין הפיכת יעקב לישראל.  אבל גם אפשר לכוון בתקע לחירותינו שנשחרר משעבוד חבלי ארץ הכבושים ביד ירדן סוריה או לבנון. "בכסא דוד עבדך מהרה לתוכה לתוכה תכין" שמבקשת גם על ביסוס מלכותו וחא רק הקמתה, אני מכוון על מדינת ישראל, ככוונת המקובלים שיכוון על משיח בן יוסף.

וכשם שברפאינו מבקשים גם על הבריאים שימשיכו להיות בריאים, כך בתקע בשופר מבקשים על המדינה שתמשיך להיות עצמאית ולשלוט על ארץ ישראל

.... הלך מחשבה כזה כלומר "שצריך כבר לשנות את הנוסח" ? וגם:

במסכת כתובות כתוב:

"ורב יהודה כתיב קרא אחרינא (שיר השירים ב, ז) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה וגו' ורבי זירא ההוא שלא יעלו ישראל בחומה ורב יהודה השבעתי אחרינא כתיב ורבי זירא ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא דאמר ג' שבועות הללו למה אחת שלא יעלו ישראל בחומה ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי"

גם זה נתון לשינוי?

והרבי מסאטמר לא פסקו את 3 השבועות להלכה. גם המגילת אסצר ייתכן שלא סבר כך אלא רק ניסה להסביר את הרמבם שלטעמו אולי סובר כך ללא מקור מהרמבם עצמו אלא כאוקימתא.

פשט הגמרא לא מדבר על הלכה, אחא על כמו "ראוי שיזרוק אדם עצמו לכבשן האש ולא ילבין פני חברו" "כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה" "כל העולה מבבל עובר בעשה(למרות שזה על פי דברי נביאים שלא יכולים לפסוק לדורות)". אלו תיאורי אגדתא.

כוונת הגמרא ב3 השבועות שה' יצר מציאות בה אם ישראל ימרדו באומות אז האומות יעשו מהם קציצות בהיותם מורדים בהם. כלומר זה סכנתא לא איסורא.

הרי מעולם ה' לא השביע את ישראל, אין כזאת נבואה, ונבואה לא פוסקת לדורות. זה כמו שכתוב שהשמים והארץ מושבעים להיות קיימים על מנת שישראל יקבלו תורה, או שנחל קישון היה ערב לים הגדול. אלו משלים.

גם הרמבם באיגרת תימן סובר ש3 השבועות זה משל וענינו לא להסתכן במרידות מסוכנות.

במילא אם אין סכנה גדולה שלא מחושבת במרידה באומות (למשל כי האום הסכים שצוקם מדינה בארץ, או כי יש לנו נשק מסםיק חזק להגן על עצמינו) אין שום סכנתא בלעבור על 3 השבועות.

וכמו שאמר אחד גדולי הדור בזמן הכרזת בלפור "ועכשיו שנתנו האומות רשיון לישראל להקים מדינה בסאן רעמו, סר *פחד* השבועות"

פחד - כי איסור מעולם לא היה, אלא סכנתא.

לגבי כוונה בתפילה - עדיין רוב ישראל בחו"ל משועבדים לאומות, אז יש על מה לכוון בכוונה זכה עליהם, ועל שטחי ארץ ישראל המשועבדים ביד האומות עדיין.

אגב מה אתה מכוון בברכת השנים? הרי גם אם לא ירד גשם יש מספיק תבואה בעולם, מהשקיה. ורעב לא יהיה אצלינו או במדינות מפותחות

אנחנו עוד לא בגאולה שלימה. ועדיין רוב עם ישראל מחוץ לארצו. 

חוץ מזה זה תפילה שה' ימשיך לתקוע לחירותינו ושהמדינה תשאר עצמאית. ושעם ישראל ימשיך לגור בארצו.

כשם שאדם בריא מתפלל עדיין רפאינו, כדי שימשיך להיות בריא ולא יחלה

.... אם שמעון בר גיורא וחבריו לא היו חושבים שאנו  בדרך לגאולה ולא היו מורדים במלכות לא היה חורבן הבית.

אם רבי עקיבא לא היה חושב שאנו  בדרך לגאולה לא היה נדבק בארץ ישראל השם המקןלל פלסטינה.

כולנו בלי יוצא מהכלל בגלות, כולנו יעקב. הגאולה תבוא כהרף עין.

הם מרדו בלי לתכנן והלי לשקול את הסיכונים. אנחנו מתכננים ונוקטים במעשה שהןא הכי פחות מסוכן (לעומת הזיות השמאל המשיחי שברשלנות רוצה להקים מדינה פלסטינית מסוכנת, והם הכי דומים לבר גיורא וחבריו, שבשל הזיות משיחיות עושים משהו מסוכן ללא שיקול דעת).

אצל רבי עקיבא זה מורכב, קודם כל זה היה שעת השמד ולא היתה הרבה ברירה. שנית כנראה שרוב הסיכויים היו להצלחת המרד, אבל בסוף הפרתים הבריזו.

בכל מקרה כיום ממשלת ישראל יחסית נוקטת בדרך הכי פחות מסוכנת, לעומת ההזיות המסוכנות של השמאל

נכתבו כאן תגובות לגופו של אדם ונמחקו. באחת התגובות שנמחקו נשאלתי האם הדיון הזה מתאים לפורום בית המדרש או רק לפורום אקטואליה וחדשות

למען הסר ספק: מותר לדון כאן בשאלות השקפתיות כמו ציונות בעד או נגד. ושתי העמדות מותרות בפורום. מותר גם לכתוב דברי תורה ציוניים, ודברי תורה אנטי ציוניים

גם לפי רבי שמעון הפאה הראשונה מועילה, ועכשיו בסוף השדה צריך לתת פאה רק על החלק שנשאר מהשדה (בשיעור אחד משישים מדברי חכמים)

לפי זה זה מועיל אם המחסן בתחילת השדה ולא בסופו. חוסך מרחק של הובלה... 

ואומר שצריך לתת בסוף השיעור. מותר לפי רבי שמעון גם להניח פאה אחרת העיקר שיהיה בסוף כשיעור. יש מחלוקת ראשונים בדבריו אם צריך אחד משישים בסוף  

או מספיק להניח קצת בסוף שיצטרף לאחד משישים בשאר השדה.