מדיני מלך , "שום תשים עליך מלך" ולא מלכה.. אבל צריך לבדוק.. זה מהמותן

ואם נלך לפי הפסוק שהבאת- לא חסרים פסוקים בתנ"ך שכתובים רק בלשון זכר אך לומדים מהם הלכות לכולם (בנים ובנות)

בתורה כתוב "שום תשים עליך מלך" וחז"ל למדו "מלך ולא מלכה" זאת אומרת שיש איסור למנות אשה למלך (משיח זה מלשון משיחה = מלך שנימשח בשמן כמו דוד המלך). הרמב"ם מביא את ההלכה הזאת בהלכות מלכים פ"א ה"ה: "אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש" (בדיעבד יכולה להיות אשה מלכה כמו שלומציון המלכה, כמו שכהן יכול להיות מלך בדיעבד).

 

והנה השרשור - המשיח - אשה? 

בתורה, בחכמים ובנביאים נהוג להתשמש בלשון זכר.

מה שכן, זו הלכה מפורשת אצל הרמב"ם.
העתיקו את ההלכה שם בשירשור (תודה שהבאת!).

אך עולה לי קושיה אחרת,
אז מדוע נביאות זה בסדר שיהיו נשים? מזה משנה? רק בגלל מלחמות?
מה גם, שדבורה הייתה שופטת את עם ישראל. ושופט זה כמו מלך.. לא?

הלכות מלכים נרשמו רק ע"י הרמב"ם?
רק לפיו הולכים בעניין הזה? אין חילוקי דעות או עוד רבנים שמתייחסים?

אבל תשאלי את הת"ח כאן, הם ידעו לענות יותר טוב ממני

ויש עוד ראשונים רבים שכתבו דברים על הש"ס באותם סוגיות.

אני לומד הרבה נושאים פחות סטנדרטים (קדשים וכד'), אין כמעט נושא שרק הרמב"ם כתב עליו.
פשוט צריך לדעת לחפש, אבל יש עוד ספרים רבים על נושאים כאלו.

במהלך הגלות לא עסקו יותר מדי בכל ההלכות הקשורות לענייני ציבור, הנהגה ומלחמה. הרב קוק במשפטי כהן סיכם זאת כך:

ענייני הכלל דמלחמות יוצאים הם מכלל זה ד"וחי בהם", שהרי גם מלחמת רשות מותרת היא, ואיך מצינו היתר להכניס נפשות רבות בסכנה בשביל הרווחה?! אלא דמלחמה והלכות צבור שאני. ואולי הוא מכלל משפטי המלוכה, שהיו ודאי רבים ונמסרים באומה, כמו שכתב הרמב"ם בהלכות מלכים, דאין רשות למלך להרוג אלא בסייף, וכן שאין לו כח להפקיר ממון ואם הפקיר הוה ליה גזל, וכמו הרוגי מלך נכסיהם למלך. וכל אלה ועוד כיוצא בהם הם שרידים שנשארו לנו ממשפטי המלוכה, שהם אינם על פי גדרי התורה של הלכות יחיד.

מאמר של הרב מלמד שנוגע בנושא (קראתי את חלקו):
http://www.yeshiva.org.il/midrash/24561

וגם אז הוא נשען על הרמב"ם ולא קובע הלכות ממש.

והרמב"ם פסק את דברי חז"ל אלו בהלכותיו (הרמב"ם כתב הלכות מלכים כסדר, יש שכתבו פירושים עליו ויש שכתבו חיבורים דומים בעקבותיו אבל הוא המקור הראשי לפסיקה בנושאים האלה).

 

לגבי נבואה - נבואה היא מדרגה רוחנית, אין שום מניעה שאשה תהיה נביאה (וזו גם מדרגה שה' משרה אותה, ככה שאם אשה הגיעה אליה ודאי שזה בסדר, זה גם אחד התירוצים לשאלה שלך על זה שדבורה הייתה שופטת).

לגבי דבורה שהייתה שופטת - זו שאלה טובה על דברי הרמב"ם שבהמשך אותה ההלכה "וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש" (אני לא יודע מה המקור שלו לזה), אבל זו שאלה אחרת ממלכות.

או שפשוט נוצר מצב שהיא הנהיגה

שופט = דיין.

אם אשה פסולה להוראה אז נשאלת השאלה איך היא הורתה הלכות.

לגבי השאלה של 'המינוי' - נאמר "שופטים ושוטרים תתן לך" והרמב"ם כותב שלא ממנים נשים. דיין זה מינוי רשמי מה זה משנה אם בפועל מינו אותה או שהציבור החליט באופן ספונטני ללכת אליה לדין? (אותה שאלה אם מבינים ששופט הוא מעיין מלך זמני).

 

כתבתי אם אשה פסולה להוראה, זה נתון לדיון. לגבי המינוי השאלה היא לדעת הרמב"ם (שכמו שכתבתי אני לא יודע מה המקור שלו).

 

לענ"ד ההסבר שהכי מתיישב עם ההלכות הנ"ל (במידה ואכן צריך ליישב אותם...) הוא שאכן לא הייתה לה הסמכות לדון אבל בדינים יש אפשרות שבעלי הדין יקבלו עליהם את המשפט גם ללא הסמכות, כנ"ל לגבי ההנהגה הציבורית ע"פ הנבואה (זכור לי שהר"ן אומר כך). אולי לזה צ"ע התכוון.

 

יש עוד תירוצים כמו "הוראת שעה" או שהיא רק לימדה ולא ממש שפטה (קצת קשה עם פשט הפסוקים) או כמו שצ"ע כתב שהאיסור הוא במינוי דווקא ו'שופט/ת' אינו מינו (קשה לי מסברה כמו שכבר כתבתי).

לא כ"כ הבנתי את הפיסקה הראשונה והאחרונה שלך. אשמח להסבר.

ותודה על שאר התגובה.

בפסקה הראשונה הערתי שהשאלה נשאלת רק אם מניחים שאשה פסולה להוראה, דבר שלא מופיע במפורש בחז"ל (כתוב שכל הכשר לדון כשר להעיד וכתוב שאשה פסולה לעדות, אבל עדיין יש מקום לדון אם זה מכריח שאשה פסולה לדון) או לדעת הרמב"ם שהשווה בין איסור מינוי אשה למלכה לשאר המינויים (וכמו שכתבתי - איני יודע מה המקור שלו לזה). 

 

בפסקה האחרונה הבאתי עוד תירוצים לזה שדבורה שפטה למרות שתי ההנחות הנ"ל:

א. הוראת שעה - שאכן אסור לאשה לדון אבל ע"פ נבואה אפשר לעבור על איסור תורה באופן זמני וזה מה שהיה אצל דבורה.

ב. שהיא לא באמת שפטה אלא לימדה את השופטים הלכה והם אלה ששפטו.

ג. שהאיסור הוא דווקא במינוי, אבל אם היא פשוט נהייתה שופטת באופן ספונטני אז אין איסור (זה עונה רק לשאלה על איסור המינוי ולא על שאלת הפסול להוראה).

ד. וכמו שכתבתי בתגובה הראשונה - המצווה היא למנות מלך ולא מלכה, אבל בדיעבד גם אישה נחשבת למלכה. אם משליכים ממלך לשאר המינויים אז צריך לומר שגם בדיינות בדיעבד אשה נחשבת לשופטת (כנ"ל).

שאלה לגבי סעיף א'-
דבורה לא שפטה את עמ"י באופן זמני, אלא בתקופה ארוכה יותר.
מכאן - לא הבנתי כיצד שפיטתה נכללת ב"הוראת שעה"?

כל מה שהוא לא לתמיד הוא זמני.

 

יש איסור להוסיף או לגרוע ממצוות התורה אפילו ע"י נבואה, אבל שינוי באופן זמני הוא לא הוספה או גריעה ולכן מותר ע"פ נביא (וי"א גם שע"פ בית דין).

בפשטות, "הוא שפט את ישראל" פירושו "הנהיג את ישראל", כל שופט על פי אופיו. ודאי שהיו שופטים שלא שימשו כדיינים. (לדוגמא אפשר לקחת את שמשון, שייחודו היה בכוחו ובנזירותו או את יפתח שייחודו במיומנותו הצבאית) להרחבה בנושא כדאי לעיין בהקדמה לספר שופטים של 'דעת מקרא'

נביאה- "אישה נביאה"
שופטת "היא שפטה את ישראל"

הדיינות נהוגה בזכרים אז איך באמת היא שפטה ["שופט= דיין"]?

א. הדין לא נחרץ על פיה- אבל הייתה חכמה ונביאה והיו נושאים ונותנים עימה אפילו בדברים של איסור והיתר.
ב. על פיה דנים בממון קיים. יש מפרשים שאומרים שנשים כשרות לדון.



מקור- אין לי כרגע.
בלי נדר אחפש.

כי מלך ולא מלכה- זה דרשה, שכתובה כבר בגמרא (תגגלי, וייתכן שגם במדרשי תנאים מוקדמים יותר- לא בדקתי, תגגלי) 

 

יש הבדל איכותי משמעותי בין התפקיד של מלך לתפקיד של נביא

נביא הוא יהודי שקידש את עצמו בעבודת השם- והשם בחר בו להשרות עליו נבואה, זה יכול להיות גם איש וגם אישה, כשמשמעות התפקיד היא להדריך או לתת מוסר לאנשים בציבור. 

מלך הוא אדם שאחריותו להיות שולט על הציבור- בכוח, ויש לו אחריות לצאת למלחמות, ועוד שררות.

 

האמת, למה? כי זה גזרת הכתוב, כי זה גזרת מלך.

כן- השם אמר שאסור לאישה להיות מלכה על ישראל. חוקה חקקתי גזרה גזרתי,

גם אם יהיה מוכח במציאות שאישה יכולה להיות מנהלת מדינה וצבא מעולה- מלך היא לא

 

לגבי שופטת, מנהיגה שנבחרה על ידי העם- כמו דבורה, או כמו ראש ממשלה אישה (אני א סובלת את השיבוש הלשוני "ראשת", מחילה) - 

זה דיון הלכתי בין הפוסקים לדורותיהם (יש במחברת שלי דף מקורות... אין לי כוח לחפש - שוב, לכי ללמוד במדרשה. ) 

ה-פאקטור הוא ההסכמה של הציבור לקבל אותה עליהם כמנהיגה. (ולמרות זאת תראי שלמלחה מצא ברק- דבורה לא הנהיגה את המלחמה, ושוב- בצו השם). 

 

 

כל הלכות "לעתיד לבוא" (כלומר- הלכת שאקטואליות למעשה בימיינו, מפחיד לחשוב שאנחנו ה"עתיד לבוא" שכל הדורות חיכו לו...) - לא היו בעיסוק רב משך הגלות .

אז אפשר למצוא אליהם במספר מצומצם של מקומות:

בראשונים על הסוגיה בגמרא

בפסיקה של הרמבם- שהוא פסק גם בהלכות לעתיד לבוא

בערוך השולחן העתיד (שזה ספר לפני 2 דורות, אחרונים שמייד לפני השואה)

ובעוד אי אלו ספרים שאני לא מכירה.. .נדירים. 

 

 

 

אני לא מתכוונת ללמוד גמרא או ללכת למדרשה בינתיים.

ותודה על האריכות.
אכן, גם ימ"ל ענה לי כאן כדבריך.

בקשר לשופטת- עדיין לא יושב אצלי.
יש טענה כי אישה לא תהיה שופטת (או כל נוסח אחר), ובכל זאת דבורה הייתה? זה אומר שה' מינה זאת באופן חד פעמי? מה התירוץ לכך?

אישה לא יכולה להיות שופטת בבית דין בעם ישראל, זו ההלכה, וכך נהוג.

אצל דבורה כתוב "ודבורה אישה נביאה, אשת לפידות--היא שופטה את-ישראל, בעת ההיא  והיא יושבת תחת-תומר דבורה, בין הרמה ובין בית-אל--בהר אפריים; ויעלו אליה בני ישראל, למשפט."

שני התירוצים המוכרים ביותר הם:

א. היא לא שפטה בעצמה, אלא הייתה מלמדת את הדיינים תורה.

ב. העם ביקש ממנה לשפוט והיא שפטה מדין ההסכמה ביניהם.

 

לפי התירוץ הראשון צריך להסביר ככה-

היא שופטה את ישראל- מכיוון שהשופטים למדו ממנה נקרא המשפט על שמה.

ויעלו אליה בני ישראל למשפט- אליה היו עולים ללמוד משפט.

 

לפי התירוץ השני -

היא שופטה- ממש.

ויעלו אליה בני ישראל למשפט- מכוח העובדה שהם היו עולים אליה היא שפטה אותם ממש.

איך יתכן שהיא נעשתה לשופטת למרות האיסור של ה' על כך?

שאם לא כן,לא היו באים אליה למשפט.
משמע שאין איסור מהותי.

כל פרק ד בספר שופטים עמוס פרשנים הוהתייחסות.
ממליצה לקרוא בפנים.

 

מקור: .שופטים ד,  ד . פירוש "שפו השופטים" שנמצא ב מקראות גדולות .

 

 

זה שהיה מצב מיוחד בעמ"י שהיו מעט ת"ח, אומר שכנראה צריך סיבה טובה ללכת אליה,

אולי כן יש איסור מהותי אלא שזה בבחינת "עת לעשות לה' "?

אי אפשר ללמוד מכאן על איסור מהותי או לא מהותי.

ועלו אליה.

עיון עמוק במפרשים ייתן תשובות בטוח.

וה' יאירנו.

כולל גם את חז"ל שאסרו על אישה להיות דיינת.

" שאם לא כן,לא היו באים אליה למשפט.
משמע שאין איסור מהותי."

 

זה שבאו אליה למשפט לא אומר שאין איסור מהותי בזה שאישה תהיה דיינת.

שאלתי מאיפה הבאת את הקפיצה הזו מ- באו אליה למשפט לאין איסור מהותי.

חלקתי על הסברא שהוכחת כביכול מהציטוט.

הוא לא אסר על נשים לדעת את ההלכות, או לשמש כבוררות אם יבחרו בהן לכאלו.

בגלל זה הדיוק "ויעלו אליה"- מכוח זה שהם עולים אליה היא שופטת אותם, לא כשופטת,

אלא מכוח הבחירה שלהם בה. היום זה נקרא "בוררות".

אין ראוי שגם בנ"י לא יעלו עליה בשל כך ע"מ שלא תהיה שופטת עליהם?

או שכל עוד עמ"י עולה אליה מעצמו בשל הידיעות הרבות שלה - זה בסדר, כל עוד לא הייתה הכרזה או מינוי של ממש?

המינוי עצמו הוא האסור?
זה כמו ללכת מתחת לשטיח.

האם זה לא ראוי שאנשים יקבלו על עצמם דיינת כי הקב"ה אמר שאישה לא תהיה דיינת?
יש בזה מן האמת, אבל כמו שהביאה נפש חיה- היה מצב בעייתי באותו דור "מה תמרה צילה מועט,

כך ת"ח שבאותו דור מועטים" ולכן היו באים אליה- כי עדיף היה ללכת אל אישה שיודעת את דיני

הקב"ה ומשפטו(הקב"ה הוא מלך המשפט, זו אחת מהופעותיו בעולם) לעומת גברים שאינם יודעים

את החוקים והמשפטים של הקב"ה.

אז זה היה מצב בעייתי- אבל זה היה המצב.

לפי התירוץ השני כמובן.

(אתה מסביר מעולה, אגב. נהנית תמיד לקרוא את תגובותיך. תודה).

ולפי התירוץ הראשון- היא לימדה את השופטים כיצד לשפוט, אך לא שפטה בעצמה. הבנתי נכון?
אם כן, מסכנה. זה חתיכת נסיון. לדעת כ"כ הרבה ידע אך אתה לא יכול לבשתמש בו באופן ישיר.

כתוב בפירוש ש"ויעלו אליה בני ישראל למשפט"

נבואה זה מצב שבנפש של קרבה לה' - והענות של ה' לנביא. (בפשטי המקראות נראה שהנבואה דומה קצת למדיטציה מסוג כל שהוא) בנבואה לא חייב להיות שמקבלים מסר או שהמסר אמור להיות מסר היוצא החוצה

 

נשים וגברים חושבים ופועלים אחרת - אבל לכולנו יש מצווה להתקרב אל ה'. לכן נביאה זה דבר שהוא מתבקש שיהיה היות שהקרבה לה' קימת גם (ואפילו באופנים מסוימים יותר) בה

 

דבורה אכן שפטה את ישראל אבל צריך להוסיף 2 הסתייגויות למה שכתבת. 1 דבורה לא הייתה שליטה כי אם שופטת במובן המוכר לנו כיום של שופט (או למעשה דיין) - השלטון המדיני היה בידי הכנענים, 2 ישנה מציאות של מלכה אבל זה לא אידאלי (כמו שימ"ל הזכיר)

 

נ.ב. מומלץ ללמוד בהקשר הזה את המאמר השני לפרשת חוקת בליקוטי תורה - מאמר מאוד יפה שמדבר על טומאה וטהרה בהקשר "מגדרי" (יש דברים שאשה יכולה לעשות ואילו קטן לא - ולהיפך)

ואין אישה שלא משיחה ומשיחה ומשיחה..
אפילו עשרה קבין של שיחה ירדו לעולם ומי לקחו 9?! נשים!
מזה מובן...

גרמת לי לצחוק

תימני, איך מויאל?

הרי הוא צריך להלחם את מלחמות ישראל ולבנות אסור בכלל להתגייס.

חוץ מזה קוראים לו מנחם מנדל שניאורסון, זה נשמע לך כמו שם של בחורה?

כן, כן, אני יודע, לכתוב בשעות כאלה זה לא מומלץ.

משיח מנחם שמו

"האם המשיח יכול להיות מת?" זה שרשור אחר

אתה יודע מה ההבדל בין משיח למשה רבנו?
משה רבנו יודעים שהוא מת אבל א יודעים איפה הוא קבור.
משיח יודעים איפה הוא קבור אבל לא יודעים אם הוא מת.

למה אני צריכה להזכיר את זה כל פעם מחדש??

כמה שידוע לי חבדניקים בדרך כלל זורמים עם בדיחות מעין אלו.

אם מישהו בכל זאת נפגע, אני מצטער.

את זה לא הכרתי!

שונאת ציניות בכללי, אבל זה טוב...

לא זכור לי גמרא כזו...

"אם מן מתיא- כגון דניאל בגוב האריות, אם מן חייא- כגון אנא" (דברי רבי יהודה הנשיא)

 

כתבתי מהזיכרון. מוזמן לבדוק ולתקן

מעניין, לא חשבתי בכלל בכיוון הזה, פרשנות מעניינת.

בן דוד ולא בת דוד

מקובל לכתוב בלשון זכר

יש מישהי קונקרטית שאת סבורה שהיא אולי המשיח? 

 

לכשיתממשו הנבואות הרלוונטיות, את כבר תדעי אם העני הרוכב על החמור הוא גבר או אישה... עד אז כדאי בעיקר לעבוד על כך שנגיע למצב הזה. מי יודע - אולי בדיעבד יתגלה שאת המשיח, או לפחות בעלת חלק מרכזי בהבאתו (וזה באמת מה שחשוב...). 

היה לנו על זה דיון בשבת..

האם המשיח יכול להיות חצי אשכנזי, רבע מרוקאי ורבע אתיופי? 

ולגבי הנושא הספציפי הזה - אין שום התייחסות ישירה לכך בשום מקום. יש לפי הרמב"ם בעיה במינוי אשה למלך, כפי שדנתם פה בהרחבה; אבל לא זכור לי שממנים משיח (אף כי יש קבוצות הסבורות שכן...).
הדוגמה נועדה להמחיש, שכש*הוא* (או היא?) יבוא (תבוא?) - נדע. גם מה המגדר שלו/ה, גם מה המוצא שלו/ה, וגם אם הוא שולט יותר בעברית או במנדרינית עתיקה...

שלרמב"ם היה ברור שהמשיח יהיה גבר. זה לא אומר שזו הלכה, וזה לא אומר שאם תבוא אישה שיהיו לה כל הסימנים של משיח אז נגיד לה "סורי; אבל הרמב"ם אמר שלא" (לא יותר מאשר לגבר, ככל הנראה; אבל זה כבר דיון אחר).

כמו שברור לי שלרמב"ם היה ברור שמנהיג ישראל כשיחזרו לארצם יהיה דתי ושהצבא יתנהל עפ"י קוד ההלכות שהוא כתב... אבל זה לא עבד במיוחד, למיטב זכרוני.

הנקודה היא שזה לא עניין לפסיקת הלכה ואין לי מושג מה יש לדון בזה. אז איפה חוסר העקביות כאן?

הנה הוכחה שאין שום חשש שנשים יערבו את הרגשות שלהם בלימוד הלכה- הנה גם בנים עושים את זה

@ארץ השוקולד

 

 

תשים לב מה שלחתי אותך לברר- 

מה הוא המשיח לפי שיטת הרמבם- כלומר לפתוח ולעיין בהלכות מלכים, ולראות שם איזה מהדרישות ממנו יכול או חייב להתקיים דווקא על ידי גבר.

 

 

האם לרמבם היה ברור שהעולם ייגאל בצורה אוטופית ? לא בטוחה, 

לשיטתו- אין בין העוהז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד, כלומר עצמאות ולא יותר מזה,

וגם - שחוגגים את חנוכה כי חזרה מלכות לישראל- אבל אוי ווי איזה מלכות... 

אני לומדת מזה שייתכן שהרמבם אם הוא היה חי היום הוא היה מצטער כמונו שלא כולם דתיים, אבל --

אבל צריך לברר איזה טענות מתיישבות עם מה שהוא כתב. 

(ההערות בסוגריים זה מחשבות שלי) 

 

ואם יעמוד :

מלך (מלך ולא מלכה) 

מבית דויד (שאלה מעניינת- הרי אישה מתייחסת גם לבית אביה, אבל.. הפעם התחושת בטן שלי אומרת שיש שאלה פה...) 

הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, (אין בעיה שאישה, לפחות לשיטה שאישה שלמדה תורה קיימה מצווה, וחייבת ללמוד מצוות השייכות בה) 

ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, (בעיה לאישה מבחינת הדיון ההלכתי לכוף, לדעתי כמו שדיינת לא יכולה לכוף אלא אם הציבור קיבלו עליהם את המרות שלה.) 

ויילחם מלחמות ה' (אישה לוחמת??? או שיש לה שרת צבא מוכשרת... ) 

--הרי זה בחזקת שהוא משיח:  (האם מהלשון "שהוא" אפשר להבין הוא ולא היא? נראה לי שלא.. .זה סתם קישקושים של חוסר הבנת עברית...) 

 

אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל--הרי זה משיח בוודאי.

(הל' מלכים ומלחמות פי"א הל' ח) 

א. אין קשר למה שאני *מרגיש* ביחס לדברי הרמב"ם. מה שכתבתי מבוסס על ניתוח לגמרי רציונלי של שיטתו ביחס לנשים. אין שום סיכוי בעולם שהרמב"ם כאדם (let alone his texts( חשב ש"והיה בהריחו ביראת ה' לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח" נאמר על דמות ממין נקבה.
כיוון שכך, ניסיון לדייק מהקריטריונים שהוא מציג בטקסט שלו ההיפך מכך - זה יכול להיות ברמת ההחלטה *שלי* כאדם פרטי אם לזהות בדמות מסוימת את המלך המשיח או לא; הרמב"ם כרמב"ם ודאי יגיד שהוא צריך להיות זכר.

ב. כיוון שביאת המשיח, לפחות לפי התפיסה המקובלת, היא אירוע בודד ולא מחזורי (בניגוד להלכות אחרות, שהן בהגדרה "כל אימת שיקרה כך וכך" - גם אם זה לא היה ולא עתיד להיות...) - הדיון העקרוני לגבי המאורע החד פעמי הזה נראה לי מצחיק. אם את שואלת על מישהי ספציפית - אז בואי נבחן את הקריטריונים ונראה אם "היות זכר" הוא אחד מהם; אבל כיוון שאין כך הדבר, פשוט דיון עקרוני בשאלה הזאת נראה לי תמוה. כשיגיע מישהו רלוונטי - נדע גם מהו מינו...

אז ככה, לאחר שקראתי את רוב הדיון בשקיקה, רציתי לומר קודם כל יישר כח על השאלות הנפלאות שהביאו אנשים רבים להתעמת איתן.
השאלות ששאלת כללו את השאלה בדבר המשיח, המלך, השופט, המנהיג והנביא.
לגבי המלך והמשיח קבלת תשובות יפות מאוד שמקורם בדברי חז"ל.
שאלת לגבי דבורה הנביאה שגם שפטה את ישראל ויצאת מנקודת הנחה שהיא אכן הייתה זאת ששפטה ממש את העם, דהיינו הייתה דיינית. אז רק לחדד - דבר זה אינו מדוייק ישנם פרשנים שאומרים שהיא לא ממש שפטה אלא למדה את השופטים. ועוד צריך לדעת שלא כל מי שנקרא שופט היה דווקא דיין, שופט זה כינוי למנהיג באותה תקופה, ברור שמתוקף היותו מנהיג היה צריך להכריע בכל מיני סוגיות, אך העיקר היה לנתב את העם למחוזות האמונה. לא סתם דבורה תמיד מקבלת את התואר הנביאה ולא השופטת כי עיקר עניינה היה ללמד מוסר את העם ולהוביל אותו לאמונה, אך בעניינים המדיניים היא פינתה את מקומה לברק בן אבינעם.

כאשר מתייחסים לסיבה שבגללה אישה לא יכולה להיות מלכה או שופטת, צריך להתייחס למימרא המפורסמת - "נשים דעתן קלה". לכאורה המשפט הזה מאוד שובניסטי, אך בעומקם של דברים ממש לא. לכל אחד יש את היכולות שניתנו לו מאת ה', בגדול הגברים יותר עובדים עם השכל ונשים עם הרגש, לכן דעתן קלה. אישה לא יכולה להיות שוחטת כי קשה לה יותר לשאת את האכזריות שבשחיטה, כך הדבר גם בתורת השפיטה, ההנהגה והמלוכה - אישה מתוקף היותה רגישה ועדינת נפש יכולה להתבלבל אל מול מציאות מורכבת ומסובכת. תפקידה של האישה לדעת לדחוף את הבעל ולנתב אותו לעשיית הטוב, לכן חוכמת נשים בנתה ביתה. חוכמה ולא דעת.

שוב יישר כח.. ושוב אין בכוונתי לפגוע בנשים, ההפך הוא הנכון..

כמו כשמחליטים באופן שרירותי (ושגוי) שאישה לא יכולה להיות שוחטת. דבר הנוגד משנה מפורשת הפותחת את מסכת חולין: "הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחרש, שוטה וקטן". 

עוד אצטט כאן רק את דברי התוס' בגיטין דף ב ע"ב, ד"ה "עד אחד נאמן באיסורין" (קמא): "ומה שאנו סומכין על הנשים בשחיטה אע"פ שאין יודעות בהלכות שחיטה - כיון שבידה ללמוד לשחוט או להשכיר לאחרים שישחטו לה, כבידהּ דמי". 

התוספות כאן לא מתייחסים רק לאמירה העקרונית שאישה יכולה לשחוט (שכן אחרת היו כותבים פשוט שמדובר באישה שיודעת הלכות שחיטה), אלא במציאות קונקרטית בימיהם - נשים שחטו (וכך מסתבר), אע"פ שלא היו בקיאות בהלכות שחיטה. 

במלים אחרות: כנראה שנשים כן מסוגלות להתמודד עם האכזריות וכו' שבשחיטה. עובדה - הן עשו את זה. 

או שהן מסוגלות להתמודד- אלא שהן עושות את זה ונפגעות מזה.

היום יש מציאות שאנשים נופלים באינטרנט- זה אומר שזה שהם עושים את זה זה הופך את זה ללא מזיק?

גם במצרים נתנו לגברים לעשות עבודת נשים ולנשים עבודת גברים- האם זה אומר שהם לא הצליחו? לא.

ככל הנראה, היו מציאויות מסויימות בעבר- חלקן טובות יותר וחלקן פחות. מהותית, לדעתי ולדעת רבותי-  צריך

להתייחס לדברי חז"ל, וללמוד מהם הדרכה ותפיסה מהותית. התפקיד של ת"ח גדולים זה לנתב את המהותיות

הזו- למציאות עצמה.

בין הלכה פסוקה (שנשים שוחטות) לבין נפילות באינטרנט. 

 

מאיפה המהותנות נלמדת, אם לא מההלכות? הן מתגלות לרב פלוני בחלום? הוא קיבל אותן איש מפי איש *הלכה* למשה מסיני? תמהני. 

אמרתי שהאמירה "נשים עשו את זה" לא אומרת שום דבר מהותי עליהן.

בהחלט- צריך ללמוד מההחלכות את הסוגיות המהותיות. אם אישה כשרה לשחוט- אז היא כשרה. אם לא,

אז לא- וזה אומר דבר מהותי. אם הרמ"א כותב שעדיף שנשים לא ישחטו- זה הלכה.

כך שאתה יכול לומר שזה מהותי בדיוק כמו העדות של התוספות שנשים כן נהגו לשחוט... 

 

 

אבוי. הטבע שלהן השתנה?!?!?! המהות שלהן השתנתה?!?!?! 

 

תשובה: א. ייתכן וזה לא קשור למהותנות, כי הלכות שחיטה והפסולים לשחיטה לא קשורים לשאלה אם הם יכולים להתמודד עם האכזריות של השחיטה או לא (וזה גם מוכח מהלכות פסוקות, כמו גדול עומד על גביו וכדו'). 

ב. אם יש איזשהו קשר למהותנות בפסיקה - הנה ראיה שגם המהות הזאת יכולה להשתנות... וממילא טענות מהותניות הן בלוף מלכתחילה. 

 

 

אחרון אחרון חביב: אני גם חושב שהלכות מלמדות על מהות. פשוט לא על מהות של דברים שבטבע, אלא על מהות של המסגרת שהמצווה מנסה לייצר (לדוגמה - בנישואין, הלכות קידושין ילמדו על המסגרת שביקשו חז"ל להעניק לאירוע, ולא על כך ש'תפקיד הגבר לשלוט ותפקיד האישה לקבל', כאילו יש איזה מין טבע הכרחי אוניברסלי כזה, שכל מי שהולכת נגדו 'לא מבינה את המהות שלה'). ממילא אמירות כמו 'נשים לא יכולות להתמודד עם (X, בנידון דידן - שחיטה)" - מעלות לי את הסעיף. כדי להגיד דבר כזה הולכים לעשות סקר ולבדוק אם נשים מסוגלות לכך או לא. הלכה לא מלמדת אותי על מהות האישה, היא מלמדת אותי איך חז"ל ביקשו לעצב את הפיקציה המשפטית שהתורה חידשה (בנידון דידן - שחיטה). 

 

 

בכל אופן - כל הדיון הזה הוא נצלו"ש. סליחה מעדן. 

שפעם בא אליו רב רפורמי ושאל אותו: מדוע אין אתם מעלים נשים לתורה?

ענה לו הרב אליהו: בגללכם.

הרב הרפורמי הופתע ואמר: מה? ואני הייתי בטוח שאנחנו מעלים נשים לתורה בגללכם.

שאמר שעקרונית מותר לנשים לרקוד עם ספר תורה בשמחת תורה, אבל חבל על המאבק הציבורי בנושא. 

 

בכל אופן לא הבנתי איך זה קשור באיזושהי צורה למשהו שכתבתי. וגם לא מה הפואנטה של הסיפור שלך. 

שמקשרת בין הסיפורים היא המענה לשאלתך.

כי אני כנראה קשה-הבנה. 

 

ניהלתי דיון על מהותנות. אתה בא ומספר לי סיפור על עניינים טכניים (הציטוט המדויק של הרב ליכטנשטיין, כפי שאני מכור, הוא choose your battles - שזה בערך ההיפך המוחלט ממהותונות, ואף רחוק מהתפיסה שהצגתי לגבי מהותנות שהיא 'לגיטימית' - אני מדבר על הראוי בעיניי בלבד, כמובן). 

אז כן, עדיין קשה לי להבין כיצד זה מתקשר לדיון. 

חבל על המאבק הציבורי בנושא.

שחיטה לנשים, משיח אישה, או מהותנות? 

 

לא ניהלתי ויכוח לגבי שחיטה לנשים דווקא - הבאתי את זה כדוגמה לבעיות ממשיות שמהותנות יוצרת (אפשר להגיד שנהוג שאשה לא תשחט, גם אם אין בכך איסור, וגם אם אין בזה משהו שנוגד את טבע האישה). 

לגבי משיח אישה בכלל לא הבנתי את השאלה, כפי שהסברתי לעדן. 

ומהותנות היא סוגיה פילוסופית עקרונית. נראה לי בלתי אפשרי שלא לקיים אודותיה דיון. 

 

כך ששוב - לא הבנתי את דבריך. 

וכן כל דבר אחר שעלול לעורר פרובוקציה עזה ומיותרת, חוץ מזה לא נראה לי שהרבה נשים חפצות לשחוט בכלל.

אין לי שום עניין דווקא בשחיטת נשים; לא יודע למה חשבת שכן; כל מה שאמרתי הוא שהאמירה שאסור לנשים לשחוט מפני שזה מנוגד לנפש שלהן - היא שגויה וממילא בעייתית. 

 

גם רוב הגברים אינם חפצים לשחוט בכלל. זה לא אומר שום דבר על המהותנות של הגבר, פשוט שכולנו מעדיפים לא להתלכלך ולא לראות חיה סובלת. נראה לי אמירה די בנאלית. 

*שחיטת נשים*?!?!?!

זה על משקל "נלחמים באלימות"... ואני תמיד חושב כשאני רואה את זה: למה, יש דרך להילחם שלא באלימות? 

 

(פרסמו באוניברסיטה מודעות על 'שבוע אלימות נגד נשים'. אותי זה הטריד קצת...)

את הוויכוח על נשים ושחיטה תנהל עם מי שהעלה את הסוגיא. אני חושב שאנחנו מסכימים בסוגיא הזו.

בעניין העקרוני של לימוד על מהות- אנחנו חולקים ואנחנו נפסיק לנצל"ש כאן.

 

בכל מקרה- כל מה שאמרתי הוא שהעובדה שמישהו עושה מעשה כלשהו לא הופכת את זה למתאים לו

או לטבע שלו ולכן זו לא ראיה על מהותיות. אם חז"ל כותבים "אין דרכה של אישה לכבוש" - יש פה

אמירה מהותנית באמירתה, במיוחד אם האמירה הזו היא הגדרה הלכתית. את תטען שזו אמירה מציאותית

ועל כן אולי יש אפילו לשאול מלכתחילה על ההלכה שמבתבססת על ההגדרה הזו.

 

לדעתי יש מקום לאמירות מהותיות- לדעתך אין. אשרייך, הלוואי ונגדל ונאדיר תורה ואמונה בעמ"י.

סוף דיון מבחינתי.

(ניהלתי את הוויכוח עם מי שהעלה את הסוגיה)

 

והסיכום של דבריך איננו מדויק, כפי שכבר הסברתי (אין לי התנגדות לאמירות מהותניות).

אל תנסה לרמות את עצמך ולומר שזה מצב אידיאלי.. כולנו יודעים שיש דברים שהם לא טובים לנפש, זה שזה לא אסור לא אומר שזה מתאים. היום יש המון נשים שרק מחפשות להניח תפילין, ע"פ דעתך בוא ונתיר להן בגלל שעצם זה שהן עושות את זה מעיד על כך שזה מותר. הדבר ברור - אישה תנזק נפשית ברגע שתהיה חשופה לדברים כאלו, ול4 רק היא אל א גם כל משפחתה.

נ.ב - אהבתי מאוד את הדרך המעט גאוותנית להציג את עמדותיך, יש צורה להעביר מסרים..

בס"ד

היא כמובן לא חייבת ואין לכפות עליה אבל אם היא באמת ובתמים רוצה אז תפאדל, שתהנה.
למה אתה חושב שזה לא מתאים למהות שלה?
למיטב הבנתי זה פשוט מצוות עשה שהזמן גרמה.
אני באמת לא מבינה מאיפה ברור לך שאם אישה תניח תפילין או תשחט היא ומשפחתה יינזקו.

את צריכה להבין שברגע שהקב"ה ציוה אותנו דברים, הוא הסתכל במה מתאים לנפש שלנו ולכוחותינו הטבעיים ורק אחר כך צווה אותנו. ההלכה אומרת שנשים לא מניחות תפילין, הסיבה לכך היא שצריך גוף נקי בכדי להניח את התפילין (מדעית גוף האישה מתלכלך בתהליכין אלו- ענייני ווסת וכו') בכדי שלא יהיו ימים שאת לא תוכלי להניח וחברות שלך כן, וכן להיפך, תקנו חכמים שאין נשים מניחות תפילין. זה סותר את היכולת הפיזית. ברובד העמוק יותר נשים לא צריכות להניח תפילין כדי להקשר לה', ובטח ובטח שלא יכולה ולא צריכה להקיף את עצמה בשתי אותות כמונו (תפילין וברית).

אם כן מי שכן מניחה מיצרת אצלה בנפש תנועות לא נכונות ומפרידה עצמה מדרך התורה וכך מזיקה לעצמה ולבית שלה.

כנ"ל לגבי שחיטה - כאשר אישה שוחטת ומאבדת את הרגישות והעדינות שלה, אזי זה פוגע קודם כל במהות שלה כאישה ומייד אח"כ במשפחתה. במקום שתהיה בבית אמא עדינה ורגישה עם תעצומות נפש יש בבית אמא שסטתה לאכזריות יחסית. בנפשו של הגבר אין כל כך רושם על דבר כזה, לכן זה לא מזיז אותו כמעט מעמדתו הראשונה.

היא יכולה, היא לא חייבת להסכים איתך.

 

יש דעות שונות ביהדות על נושא התפיסה המהותית. זכותה לצדד בצד שרואה במצוות ובהלכה אמירות

פרקטיות לחלוטין. היא לא צריכה להבין כמוך(אני אישית מאמין שלתורה יש דעה מהותנית בקביעות שלה).

רק צרמה לי ההתבטאות- "את צריכה להבין".

לכאורה אם היא אשכנזית אז גם תברך 

 

בס"ד

 

בקשר לתפילין- הסיבה שנשים לא מחויבות בתפילין היא שתפילין זה מצוות עשה שהזמן גרמה, לא שום דבר שקשור לנקיות. 

נכון שצריך להיות נקיים בשביל זה אבל אל תשכח שגם נשים יכולות *הלכתית* לטבול ולהיטהר. בשום מקום לא ראיתי שאסור להניח בחלק מהימים כשבכלל לא מחויבים בזה. בימי הוסת נשים שרוצות להניח לא יניחו ובימים אחרים כן. לא מבינה איפה אתה רואה את הבעיה כשגם ההלכה לא אוסרת את זה.

אתה לא מכיר שום מצווה שאישה לא מחויבת בה ובכל זאת עושה אותה?

אני מכירה הרבה, אני עושה הרבה.

הדלקת נרות חנוכה, נטילת לולב. הדוגמאות הקלאסיות.

 

כי בקרב קהילות אורטודוקסיות רגילות עד ימינו תוכלי למצוא שיטות שבהן נשים יכולות ואף מקפידות על הרבה מאוד ממצוות עשה שהזמן גרמא כגון שופר, לולב, ספירת העומר ועוד. אבל תפילין לא.

 

יש הבדל ביניהם.

בנותיו של רש"י הניחו תפילין, מיכל בת שאול הניחה תפילין (מובא בתוספות). זה מוכיח שלא מדובר בנקיות?

תביאי בבקשה טעם ומקור לדברייך ולא רק תיאור מציאות.

כלומר, מצד עניין של מצוות עשה שהזמן גרמא לפי הרבה שיטות אשה יכולה ולפי חלק מהשיטות גם יכולה לברך. בנוגע לתפילין נמנעו בכל הדורות- לא ללא סיבה.... ואלו שכן הניחו- או שהיו מעל הסיבה הזו, או שלא קיבלו את ההלכה והפסיקה של היהדות הרבנית.

אחפש לך את המקור. מקווה שאמצא

 

שו"ע:

 

נשים ועבדים פטורים מתפילין מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא. הגה: ואם הנשים רוצין להחמיר על עצמן מוחין בידן (כל בו):

המגן אברהם שם:

 

(ג) מוחין - מפני שצריכין גוף נקי ונשים אינם זריזות להזהר אבל אם היו חייבים לא היו פטורין מהאי טעמא דהוי רמי אנפשייהו ומזדהרי כנ"ל דלא כעולת תמיד:

 

המשנה ברורה:

 

מוחים בידן — מפני שצריכין גוף נקי ונשים אין זריזות להזהר:

 

עולת התמיד: (בנוגע למיכל בת שאול שלחלק מהדעות לא מחו בה)

 

ד) ואם הנשים רוצין - ....צו, א) מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים אע"ג דבפסיקתא (רבתי כב, ה) אמרו להיפך דמיחו בה חכמים מ"מ אנן אגמרא דידן סמכינן. מיהו יש לדחות הא דלא מפרש גמרא הטעם זה משום שרוצה ליתן טעם גם לעבדים דפטורות ואי משוס טעם זה לבד היה נראה דעבדים חייבים, שהרי בודאי הם יודעים לשמרם בטהרה, ולפיכך מפרש מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, דמשו"ה גם עבדים פטורים. מיהא מהא דאמרינן דלא מיחו בה חכמים משמע דאם האשה זקנה וידעינן בה שיודעת לשמור את עצמה , דאין למחות בה, ובהאי גוונא מיירי התם:

 

 

מכמה סיבות:
1. נצל"ש.
2. זה לא סוגיה שאני בקי בה, אז אין לי באמת מה לומר חוץ מלנסות לקרוא מקורות שהובאו פה.
3. זה כבר ייהפך לדיון לא ראוי, אם נתחיל לדון בפירוט יתר של גיל ומצב נשים לעומת גיל ומצב גברים.

שים לב שהשו"ע לא מחלק ועולת התמיד רק מציין שאין למחות בה וגם זה לא רק כשהיא זקנה אלא שהיא ידועה כאחת ששומרת על עצמה. 

אני לא בטוחה שזה רק עניין של גיל פיזי כי יש עוד דברים שנחשבים לחוסר נקיות ואולי לא חילקו ביניהם. 

אסור לנשים לשמוע שופר או לאכול בסוכה בגלל שאלו מצוות עשה שהזמן גרמא?

אני באמת-באמת חושב שמהותנות (באופן שבו אתה מציג אותה) היא שטויות. ייתכן ואני צריך לעבוד על מידת הגאווה שלי. תודה על התזכורת. 

 

פשוט הייתי מצפה ממי שענווה בראש מעייניו, כפי שעולה מכתיבתך, שישים לב לטעותו הקשה (נשים לא רק שחטו בפועל; זו משנה מפורשת שאין עם זה שום בעיה!) ולפחות יודה ששגה, ושלפחות עניין מהותני אחד שכתב - לא מסתדר עם הנתונים. 

 

לתשומת לבך. 

 

מלבד זאת, איני חושב שנשים תינזקנה מהנחת תפילין. כפי שכתבתי - ישנה אפשרות להגיד שאסור לנשים להניח תפילין / שיש עניין שנשים לא תנחנה תפילין, גם בלי להגיד שזו פגיעה בנפש שלהן. 

ובפרט על הפיסקה הראשונה.

כמו כן, העלת כאן נושא חדש, למה אסור שאישה תמלוך?
דבר ראשון, לא העלתי כלל שאלה כזאת.
דבר שני, סתם לידיעה- בעבר נשים היו שוחטות וגם מוהלות.
דבר שלישי, השאלה שלי הייתה- מה התירוץ לכך שדבורה הייתה שופטת שהרי רק לאיש מותר שיהיה?

ואין כאן שום פגיעה בנשים.
הלכה זו הלכה

הרמ"א כותב: "יש אומרים שאין להניח נשים לשחוט שכבר נהגו שלא לשחוט וכן המנהג שאין הנשים שוחטות". [יו"ד א']

*לגבי להיות מוהל, מעיקר הדין היא יכולה, אבל השולחן ערוך פוסק שעדיף בגבר. [יו"ד רס"ד]

*לגבי דבורה, כבר הזכירו פה את דברי הראשונים בענין, יש כמה תוספותים ועוד ראשונים שדנים בזה, והם מתרצים: 1. דבורה רק לימדה את ההלכות לדיינים ולא שפטה. 2. הנידונים קיבלו אותה עליהם, ו"בקיבלו עלייהו", לא צריך מומחים ולא צריך גבר. 3. "הוראת שעה". ועוד תירוצים.

ותקח צפורה וכו'

מותר גם לקחת שתי אחיות, להתחתן עם גויה ובכלל להניח תפילין על ידי עשיית פצלות בעץ ליבנה, מותר לרדת למצריים, לנשק בנות דודות, מותר להתחן עם התאומות שנולדו איתנו (קין והבל) מותר לבנות מזבח, מותר לאכול בשר עם חמאה, לא נגמור כאן אם ננסה ללמוד כך הלכות

זו מחלוקת ראשונים

 

שיטת ר' יצחק (אמורא) שמותר

וכן פוסק הראבד אם אני זוכר נכון

התירו בזמן שאין בית.

בעיקרון זה תלוי במחלוקת אם קדושה עדיין קיימת שם, על אף שתוספות (זבחים דף ס עמוד ב) מביאים את דעת רבנו חיים כהן שקדושה בטלה ויש איסור במות.

שלכאורה לפי אותם שיטות ניתן להכנס כיום למקום המקדש.

הדעה החולקת, אומרת שהיא לקחה על ידי שליח.

אנחנו פוסקים כמו הדעה שמותר, רק לא לכתחילה.

העלתי את נושא הסיבה בכדי שלא נשאר עם עובדה נטו, ברגע שמציבים עובדה ללא משמעות עמוקה והסבר שמתקבל אזי העובדה פחות מוערכת אצלנו.

לגבי זה שנשים היו שוחטות ומוהלות זה אומר שהבשר כשר או הברית כשרה, אך מצד האמת ראוי שהיא לא תתעסק בזה, זה משחית את הנפש.

לגבי הדבר השלישי - אמרתי ששופט זה לאו דווקא דיין אלא מנהיג מוסרי ובזה אין בעיה שהיא תהיה. וכל זה מלבד הסיבות ההלכתיות שניתנו לך לעיל.

ב. אני יודעת. תודה גם על זה.

ג. לפי הבנתי בשירשור- לשופט יש אותם דינים כמו מלך. מכאן- אסור שאישה תהיה שופטת. מזה נובע- שכן יש בעיה שהיא תהיה.
מדוע דבורה בכל זאת היתה?
יש 2 תירוצים שציינו כאן.

ומה האמירה המהותית פה?

מותר לנשים לשחוט, אך הרמ"א החמיר מחשש שיתעלפו. מקור דבריו בבית יוסף והנה הציטוט מהבית יוסף (יורה דעה סימן א, די בהתחלה):

"ומה שכתב נשים — כן כתבו התוספות בריש חולין, ודלא כהלכות ארץ ישראל, שכתבו דנשים לא ישחטו מפני שדעתן קלה, שמא יתעלפו. והפוסקים הסכימו לדעת התוספות.
והאגור כתב, שאף על פי שדעת הפוסקים כן, המנהג בכל גלות ישראל שלא ישחטו, ולעולם לא ראיתי נוהג לשחוט, ולכן אין להניחן לשחוט, כי המנהג מבטל הלכה, מנהג אבותינו תורה היא, עד כאן לשונו.
ואני אומר, שאם היה אומר שהיו רוצות לשחוטולא הניחום, היה אפשר לומר שהיא ראייה; אך ראיית "לא ראינו" אינה ראייה."
@matan

הלוואי לפני שתטענו טענה מהותית, תפתחו ספר.
כתוב בפירוש מה הטעם, שמא יתעלפו בשעת השחיטה! לא פגיעה בנפש...

למה אתם לא לומדים הלכה לפני שמפתחים תיאוריות?

מחוויה קשה/כואבת/טראומטית/קשה להכלה
ולמה הרשימה הזאת לא מתארת פגיעה כלשהי בנפש?
ולמה כתבו בהכללה גורפת שמא נשים תעלפנה?
כמדומני דןוקא הראייה שלך מחזקת את הטענה שלן.

במהלך השחיטה!

היה חשש שיותר נשים תתעלפנה במהלך השחיטה ולכן החמירו בנשים שלא תשחטנה.

לא מדובר על רושם נפשי להבא, אלא על חשש ממשהו בעת השחיטה.

תראה לי בבקשה, לרגע לא אמרתי את זה.

אמרתי שהטענה "קבוצה פלונית עשתה ככה" לא אומר שזה טוב לאותה קבוצה.

סליחה אם היה בלבול.

לרגע לא אמרתי שנשים שישחטו יפגעו נפשית מזה.

(היום בעבודה מישי הצתעצבנה על המימרא הזו... חבל שלא היה לי זמן לענות לה...) 

 

בדיוק יש לי חלונית פתוחה פרוייקט השות.. אז חיפשתי לך- בכל ספרות חזל עלו 4 אזכורים בלבד- שלושתם לגבי אותו סיפור, הרביעי לגבי סיפור אחר-

 

         
    1.    תלמוד בבלי מסכת שבת פרק ב - במה מדליקין
          ... יהרג. אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא. כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי. כי תקיף גזירתא, אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן. אזלו טשו במערתא. איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא. והוו משלחי מנייהו, והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, ...
    2.    מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וירא
          ... הראשון ולא ביום השני כדי שלא יהו אומה"ע אומרים הממו והלך ושחט את בנו, וירא את המקום מרחוק אמר אברהם מה אעשה אם אגלה לשרה נשים דעתן קלה עליהן בדבר קטן כ"ש בדבר גדול כזה, ואם לא אגלה לה ואגבנו ממנה בעת שלא תראה אותו תהרוג את עצמה, מה עשה ...
    3.    בראשית רבתי פרשת וירא
          ... את אברהם.[עמוד 89] כב, ג וישכם אברהם בבקר. באותה שעה היה אברהם מחשב בלבו ואומר היאך אני עושה, אם אני מודיע לשרה, נשים דעתן קלה עליהן ואינן רוצות לשמוע דבר קטן כ"ש דבר גדול, ואם לא אודיענה, כיון שאינה רואה אותו תמית את עצמה, מוטב שאודיענה, מיד אמר לה ...
    4.    ילקוט שמעוני תורה פרשת וירא
          ... משרת אותו ביום ובלילה ואני היורש ורוח הקדש משיבה אותן לא זה יורש ולא זה יורש. באותה שעה הרהר בלבו אברהם אם אני מודיע לשרה נשים דעתן קלה ואם לא אודיעה ואגנבנו כיון שאינה רואה אותו תחנק את עצמה אמר לה תקני לנו מאכל ומשתה ונשמח היום אמרה ליה מה ...

 

 

אז תדביר לי אתה--- מאיפה פוסקים הלכה- מאמירה שכל כולה אגדתית?

 

 

	1.	תלמוד בבלי מסכת שבת פרק ב - במה מדליקין
		... יהרג. אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא. כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי. כי תקיף גזירתא, אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן. אזלו טשו במערתא. איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא. והוו משלחי מנייהו, והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, ...
	2.	מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וירא
		... הראשון ולא ביום השני כדי שלא יהו אומה"ע אומרים הממו והלך ושחט את בנו, וירא את המקום מרחוק אמר אברהם מה אעשה אם אגלה לשרה נשים דעתן קלה עליהן בדבר קטן כ"ש בדבר גדול כזה, ואם לא אגלה לה ואגבנו ממנה בעת שלא תראה אותו תהרוג את עצמה, מה עשה ...
	3.	בראשית רבתי פרשת וירא
		... את אברהם.[עמוד 89] כב, ג וישכם אברהם בבקר. באותה שעה היה אברהם מחשב בלבו ואומר היאך אני עושה, אם אני מודיע לשרה, נשים דעתן קלה עליהן ואינן רוצות לשמוע דבר קטן כ"ש דבר גדול, ואם לא אודיענה, כיון שאינה רואה אותו תמית את עצמה, מוטב שאודיענה, מיד אמר לה ...
	4.	ילקוט שמעוני תורה פרשת וירא
		... משרת אותו ביום ובלילה ואני היורש ורוח הקדש משיבה אותן לא זה יורש ולא זה יורש. באותה שעה הרהר בלבו אברהם אם אני מודיע לשרה נשים דעתן קלה ואם לא אודיעה ואגנבנו כיון שאינה רואה אותו תחנק את עצמה אמר לה תקני לנו מאכל ומשתה ונשמח היום אמרה ליה מה ...

באותו שיעור על נשים וסמכות- שאין לי כוח למצוא ולפתוח את הדף מקורות ממנו- הרבנית סיפרה שאכן היו זמנים ומקומות שהיו נשים שוחטות

למשל, כשנסעו לקיץ לבתי קיט והיו במשך השבוע רק נשים כי הגברים נשארו בעיר לעבוד- הכשירו נשים לשחוט. 

 

 

ואף אסתר הייתה בבחינת משיח בן יוסף בדורה .

 

ועפ"י הרמב"ם "כל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים".

הרמבם כותב הלכות מדוייקות מי ומה הוא המשיח, בצורה שאין מה להתבלבל או לטעות בו.

יש לו כמה וכמה קווים מנחים בנושא, אמירות קונקרטיות ולא רק אמירה אמורפית "אנחנו לא יודעים מה ואיך יהיה" 

 

 

עיינתי ואחרי כל הדיון הרמב"ם חותם את דבריו בצורה מאוד ברורה.