כ"ב בתמוז תשע"ו 08:18
יש לי שוקולד / סוכריה / בלון.

לנסות לעזור?
או שעדיף לא להביך את ההורים?
כ"ב בתמוז תשע"ו 08:28
חטטני ברמות לקום רק בשביל להציץ עליהם..
כ"ב בתמוז תשע"ו 08:49
אם ההורים באזור.
כשתינוק בוכה בלי הפסקה, הדבר הראשון זה לחפש אם ההורים שלו באזור.

אם ההורים רואים את התינוק בוכה, ואין אפשרות לשאול את ההורים או לראות אם הם מסכימים לתת לו משהו להרגיע אותו, לא הייתי נותן לו.

[אולי אני פשוט לא מבין את המציאות שאת נמצאת בו.]
כ"ב בתמוז תשע"ו 09:03
אוטובוס בינעירוני.
אני לא באמת רואה מה הולך במושבים אחרים. אבל יש אמא / אבא עם תינוק שבוכה בכי קורע לב ואוזניים. (את שלי לפחות)
ההורה מנסה להרגיע כמובן. כבר עשר דקות לפחות ולא הולך..
כ"ה בתמוז תשע"ו 02:14

אם ההורה משגיח על הילד אין טעם בכלל להתערב. חשבתי בהתחלה שהתינוק רחוק מההורים...

כ"ב בתמוז תשע"ו 13:43
.
כ"ב בתמוז תשע"ו 09:06
אבל ממה שכתבת לא הייתי מביאה כלום בטח שלא לפני ששואלים כי זה יכול להיות מאוד מסוכן...
כ"ב בתמוז תשע"ו 09:11
יש אנשים שיהיה להם לא נעים לקבל עזרה, יביישאותם. או יראו את זה כהתערבות חצופה.
מצד שני, כל האוטובוס סובל..
כ"ב בתמוז תשע"ו 09:15
אז רוב ההורים ישמחו לקבל עזרה...

בלון או קשקוש זה נהדר, אבל ממתקים, חייבים לשאול את ההורים (בלי שהילד ישמע) ..
כ"ב בתמוז תשע"ו 09:18

גם את אולי לא ככ תצליחי לתרום במצב כזה...

 

בנוסף, אולי ההורים לא רוצים לתת לו משהו כשהוא צורח כי הם רוצים לחנך אותו שגם אם הוא בוכה הוא לא יקבל כלום..

 

אם את ממש רוצה לעזור- אני חושבת שאני הייתי מתקרבת להורים ושואלת אותם אם הם צריכים עזרה, או אומרת משהו כמו- וואו זה בוודאי לא קל לנסוע ככה עם ילד בוכה...- בטון אמפתי ורגיש..

וככה אולי היה מתפתח איזה שיח ביני ובין ההורים וככה הייתי יוצרת אינטראקציה עם הילד ומנסה להרגיע אותו...

כ"ב בתמוז תשע"ו 11:54

פשוט לתת לאמא כלי להרגיע אותו.

כ"ב בתמוז תשע"ו 13:22
הוא צורח באוטובוס? קודם כל תתחשבו בשאר הנוסעים, אח"כ בחינוך שאתם מנסים לתת לו.




ואת! מה קרה את בלי אוזניות? איזה מין בנאדם חייזרי את?!
כ"ב בתמוז תשע"ו 17:18
(מוח של חייל שדפקו לו את המוח: )

אם היא תותקל מאחור?


😁
כ"ב בתמוז תשע"ו 17:20
זה היה בצחוק.
כ"ב בתמוז תשע"ו 17:28
פשוט זה התחבר לי עם
''הותקלת מאחור!!''
כ"ג בתמוז תשע"ו 11:21
וכן.. האוזניות אצלי לפי תקופות..
בכל אופן, לא משעמם לי באוטובוס אף פעם. גם בלי פלאפון או מוסיקה.
ממליצה ללמוד לפתח שיחות ולנצל את הזמן לנקות את הראש.
כ"ג בתמוז תשע"ו 16:22

אם ילד מקבל ממתק בתור נסיון להרגיע אותו כי הוא צרח, הוא עלול אח"כ לצרוח כל הנסיעה.

צרחתי = קיבלתי ממתק

אצרח כל הנסיעה = אקבל ממתק כל הנסיעה

 

ילדים הם לא טיפשים ולא פראיירים ואין סיבה שהם יהיו.

 

חבל מאוד שההורים יהיו טיפשים או פראיירים ויכנסו לסרט הזה של "אם אתם רוצים שאהיה רגוע, תביאו לי ממתק".

 

ממתק זה ממש לא פותר בעיות מידי. יש ילדים חולים, יש ילדים רעבים, יש ילדים עייפים. לילדים כאלו ממתק ממש לא יעזור. הדבר היחיד שיעזור זה שהנסיעה תיגמר.

 

 

 

כ"ב בתמוז תשע"ו 09:41
מישהי שפשוט ניסתה לדבר קצת עם הילדה והרגיעה אותה ועשתה את זה בנחמדות בלי שום התערבות ושפיטה ולא היה לי בעיה עם זה (היא גם הציעה לתת לה משהו לאכול וסרבתי כי היה לה בתיק אוכל שלה והיא לא רצתה...
אבל פעם כשהיא הייתה בת חודש הייתה אישה שהתערבה ונתנה עצות (בכלל לא מתאימות לגיל) בלי לאפשר לי לטפל בה בין עצה לעצה ברמה שירדתי בתחנה קצת יותר רחוקה והעדפתי ללכת ברגל רק שהיא לא תשגע אותי והתאפקתי בכח לא להעיף לה סטירה...
כ"ב בתמוז תשע"ו 11:53


כ"ב בתמוז תשע"ו 20:51
אם זה ילד גדול, בן חצי שנה לפחות, כזה שמסוגל להקשיב ולשים לב להסחת הדעת שאת מספקת אז יתקבל יותר בברכה.
תינוק זאטוט את לא תצליחי כנראה להרגיע יותר מאימא שלו...
ועדיף לא להציע אוכל. כל הורה עם הקריזות שלו בעניין. אפשר לנסות לשעשע או להביא משהו להתעסק, פעם מישהי באוטובוס הביאה לבת שלי קופסת מסטיקים ריקה וזה סיפק לנו שתי דקות נפלאות של שקט. היה נורא נחמד.
הבעיה עם הקטנים האלה זה שהכל ישר לפה אז האימא ישר דואגת אם זה נקי או לא, אז שיהיה משהו שברור שבסדר.
לרוב האימהות מצויידות למקרי חירום כאלה, פשוט לפעמים כשתינוק עייף או משועמם אין מה לעשות כי כלום לא עוזר.
כ"ב בתמוז תשע"ו 16:08
לא חושבת שיש עניין לגשת..
לי אישית לא תהיה בעיה כל עוד זה יהיה בחביבות
אבל ברמת העקרון הורים נלחצים יותר מזה שהבכי מטריד אחרים. פחות מהבכי עצמו
ובדרך כלל כשפונים ומנסים לתת טיפים זה מעצים את התחושה
לדעתי מה שנקרא שב ואל תעשה עדיף
אבל יישר כוחך!!
כ"ב בתמוז תשע"ו 16:13

אבל היו פעמים שהורים הודו לי ממש כשהצעתי להם בלון או סוכרייה. 

לפעמים זו כן יכולה להיות הצלה.. 

 

המסקנה - אינטואיציה ואינטליגנציה ריגשית.

כ"ב בתמוז תשע"ו 17:27
כשהיינו עם הבת שלי בהמתנה לפני פרוצדורה רפואית ובווילון לידנו היה ילד בערך באותו גיל שקצת השתגע וראיתי שהוא מסתכל על הבלון שהוצאתי לבת שלי שאלתי את האמא אם אפשר להציע לו וציינתי שיש לי מספיק גם בשבילו הם שמחו מאוד אבל בסיטואציה אחרת אולי לא היה להם נעים לקבל ממישהו אחר...
כ"ב בתמוז תשע"ו 17:37
כ"ב בתמוז תשע"ו 17:48
כמה בלונים,צבעים וקצת מדבקות...
משערת שכשהילדים יגדלו קצת המלאי יתרחב... נגיד לאמא שלי תמיד היה בתיק את הברזלים האלה שצריך להפריד אחד מהשני ואת הזה שמקפיצים כדורים או חישוקים וצריך לקלוע אותם לתוך גומה או משהו והיא הייתה מוציאה לנו כשהיינו מחכים בתור לרופאים וכאלה...
כ"ב בתמוז תשע"ו 20:38
משום מה הכל נכנס לשם.
הפלא הגדול
זה שאפילו הארנק שלכן נכנס לתיק..
כ"ב בתמוז תשע"ו 20:59
האמת שהארנק שלי לא גדול ככ... ובגלל זה אני עדיין איתו מאז התיכון כי לא מצאתי כזה שיחליף אותו כי אני שונאת ארנקים ענקיים וגם מעדיפה לא מעור או דמוי כמו רוב הארנקים... צריכה ארנק עם ריצרץ לכסף כיס לכרטיסים וכאלה ושתיכנס בו תעודת זהות וזה הכל...
אבל באמת יש לי לא מעט דברים קבועים בתיק ולא ברור איך הכל נכנס בתיק כזה... (בקבוק מים חבילת טישו ארנק בלונים צבעים פנקס קטן עט אקמול שקיות ריקות משהו מתוק למקרה הצורך וכו' וכו')
כ"ב בתמוז תשע"ו 21:35
אפשר לעשות שרשור על תיקים

מי מתנדב/ת? אבל שיהיו בו את הסעיפים הנכונים...
(כמו כמה תיקים יש לך ,כל כמה זמן כביסה ,כל כמה זמן מרוקנים ,איזה גודל ,כמה הוא נסגר ,איך תמיד יש שם הכל ותמיד משהו חשוב נשכח..האם לפני נסיעות מכינים אותו או פשוט לוקחים ומתעופפים וכו' וכו '..)
כ"ג בתמוז תשע"ו 01:35
יש לי ארנק ענק (אין בו כלום😁)
וכמעט אף פעם הוא לא איתי כי אין לו מקום בתיקים..
כ"ג בתמוז תשע"ו 07:39
שיהיה מלא בכמה שיותר דברים
אולי לא יהיה מקום לכ.א
כ"ב בתמוז תשע"ו 20:42

ומצאתי את עצמי מראה לו סרט בסלולרי בזמן שאני עצמי עובד מול המחשב. המסכן התחיל לבכות כשקיבלתי שיחות טלפון.

כ"ב בתמוז תשע"ו 20:55
קצת עצוב.. זוכר את עצמי ילד קטן שאמא בשבילו הכל ופתאום גדלתי והחיים עוברים להם..
כ"ב בתמוז תשע"ו 17:50
כ"ב בתמוז תשע"ו 22:54

שימי לב לא להציע בצורה שהתינוק יקלוט לפני שההורים יוכלו לסרב (נניח, אם את מציעה סוכריה בצורה שהוא רואה אותה, יכול להיות שהוא מאוד ירצה אותה, ואם ההורים לא מעוניינים לתת לו סוכריה זה לא ממש ישמח אותם).

כ"ב בתמוז תשע"ו 23:29

בכל זאת עוסקת בחינוך.. אבל היו הורים שאמרו לא תודה.

כ"ב בתמוז תשע"ו 17:10
תביאי לו..זה לא מביך כ"כ..



חוץ מזה, שזה אינטרס שלך..כך תוכלי לישון..
אני לא יכול לישון כשיש תינוק צורח לידי, אלא אם אני ממש ממש עייף. זה מרעיש מדי.
כ"ב בתמוז תשע"ו 17:36
זה בהחלט גם אינטרס שלי. א
בד''כ אם אני 'מתחילה' עם תינוק, אנחנו ממשיכים לשחק
שאר האוטובוס ישן..

וכן, עובדה שזה עלול מאד להביך. ע''ע ההורים שענו פה.. זה לא היה חד משמעי.
כ"ב בתמוז תשע"ו 20:37
שעה
שעתיים
3
4
שבת
כאפה.


סתם סתם
כ"ב בתמוז תשע"ו 23:31

מתחילה לחשוש..

כ"ב בתמוז תשע"ו 17:13
אמנם לא הייתי בסיטואציה של תינוק צורח, אבל לא עולה על דעתי להתערב לילד של מישהו אחר בחיים.

מצד שני לפעמים ההורים באמת חסרי אונים.
כ"ב בתמוז תשע"ו 17:25
שאני בדילמה הזאת. אינמצב שיהיה בסביבתי תינוק ולא אצור עמו אינטראקציה כלשהי (בד''כ בנויה על פרצופים מוזרים) .
לפעמים ילד רק צריך הסחת דעת.
אבל במקרה הנ''ל הוא היה רחוק ממני.
כ"ב בתמוז תשע"ו 20:37

אני האמת לא התייחסתי אליהם כמעט בכלל עד לשלב שהיה לי אחד שלי.

כ"ב בתמוז תשע"ו 21:52
אם יתחילו לשאול ולהתערב זה ממש יפריע לי.
אבל לעשות חיוכים ופרצופים סבבה לגמרי.
כ"ב בתמוז תשע"ו 23:28
עבר עריכה על ידי רחפת.. בתאריך כ"ב בתמוז תשע"ו 23:47

להוציא לשון זה בסדר?

 

או שזה מחנך לתרבות רעה.. חושב

כ"ה בתמוז תשע"ו 02:20

אני תמיד מוציאה לאחיינים שלי לשון...

וזה מחנך אותם לתרבות רעה, אבל לא אכפת לי ננה-בננה

 

סתם, ברור שכן אכפת לי, אבל הם כ"כ נהנים מהלשון אז לפעמים אני עושה את זה...

כ"ב בתמוז תשע"ו 23:48


כ"ב בתמוז תשע"ו 22:48
לק"י

ודוקא היה טוב שמישהי לקחה אותו ממני וניסתה להרגיע אותו.

אני חושבת שמהצד השני (המבוגר שנמצא עם הילד הבוכה), אנחנו צריכים להיות סבלנים כלפי מציעי העזרה, ולקחת בחשבון שזה נובע מרצון טוב כנראה.
(לא מדברת על אלה שעוזרים לחנך ומנג'סים בשכל, שאז זה באמת עבודת המידות לא להתפרץ עליהם)

מתכון לבצק פריך בלי מרגרינה ובלי ביצים:

יש לי 2 מתכונים - בישול ומתכונים

כ"ב בתמוז תשע"ו 19:48
זה בכל מקרה מה שאני הייתי עושה
כ"ג בתמוז תשע"ו 01:30
פעם אחת כשזה קרה וניסתי להציע ממתק לקטנטן, קיבלתי סירוב.
כנראה שאם יקרה שוב לא אציע עזרה.
כ"ג בתמוז תשע"ו 11:16
אלא לחשתי לה מעל הראש של הילד..
וגם לי פעם אמרו לא תודה. אבל לא לקחתי קשה, רק התעצבנתי שכל האוטבוס סובל בגלל העקשנות הבריאותית הזו.
כ"ג בתמוז תשע"ו 13:56
זה לא נעים כשזה קורה. צריכים לזכור שהם ילדים..
כ"ג בתמוז תשע"ו 14:09
הבעיה מתחילה כשההורים שלהם ילדים.
כ"ג בתמוז תשע"ו 14:17

(כשנולד איתן מישהו איחל לנו "מזל טוב להצטרפות הילד השלישי למשפחתכם)

כ"ג בתמוז תשע"ו 14:21
אמרתי, שהבעיה לפעמים היא לא שהילד הוא ילד(ולכן בוכה..) אלא שההורה הוא ילד('צעיר' או 'קטין' לא בגיל) ולא יודע להתמודד.

לפעמים לא! אבל הרבה פעמים כן. תוכל לראות את זה גם לדוגמא אצל ילדים שמפריעים בבית הכנסת..


יכול להיות ששם עקצו אתכם שאתם ילדים. לפעמים דווקא זה כינוי חיובי לזוג. אני התכוונתי לשלילה..
כ"ג בתמוז תשע"ו 14:28

לפעמים ל"ילדים" יותר קל להתמודד עם הילדים שלהם.

כ"ג בתמוז תשע"ו 14:29
ועדיין לא יודעים להתמודד עם ילדים..
כדי לדעת איך מתנהגים עם ילדים צריך ללמוד.
כ"ג בתמוז תשע"ו 15:12
כוונתי לאנשים שלא מצליחים להתמודד עם המציאות.
כ"ג בתמוז תשע"ו 15:37
כ"ג בתמוז תשע"ו 14:27
תכלס..
כ"ג בתמוז תשע"ו 15:57

נראה אותך נתון תחת לחץ כלכלי עם ילדים קטנים בלי אפשרות להחזיק רכב ונסחב באופן קבוע עם ילדים קטנים בתחבורה ציבורית.

מנסיון שלי צריך לוגיסטיקה וכישרון שאין לכל אחד.

 

לזכור להביא לילדים אוכל+משהו טעים, לתת קודם אוכל ואח"כ ממתקים, להביא בגדי החלפה (כי זה ילדים וגם בנסיעה קצרה יכול לברוח פיפי), להביא שקיות (בשביל הזבל), לכור את הרב קו של הילדים, להביא אותם לא מורעבים ולא עייפים כדי שלא יצרחו שם בטירוף, לשעשע אותם כל הנסיעה בדיבורים ומשחקים וסיפורים (שאתה ממציא כי לסחוב ספרי ילדים בתיק זו ממש לא אופציה), לדאוג שלא יריבו (כי אז הם צורחים), לדאוג שלא יתלכלכו או ירטבו (כי אז הם צורחים), לדאוג שלא ישתעממו (כי אז הם צורחים), לדאוג שלא יצאו מהמושב (כי אז הם נופלים ואז...ניחשת נכון - הם צורחים), לדאוג שלא חם להם ולא קר להם, לדאוג שלא יציצו על היושבים מאחורה (כי לא נעים).

ומה עם הנסיעות שלא יוצאים מהבית? ואז אי אפשר להתארגן לוגיסטית כמו שצריך? (כי אני לא אסחב איתי לעבודה תיק עם אוכל + ממתקים + בגדי החלפה....) ואז הנסיעה פי 7 יותר מורכבת.

ומה עם הנסיעות להורים שלוקחות 4 שעות ב 3 אוטובוסים שונים, באוטובוס הראשון אכלו את האוכל, באוטובוס השני את הממתקים, באוטובוס השלישי הם כבר שפוכים מעייפות ולא מצליחים להירדם ואז הם...צורחים. 

ומה עם הנסיעות שלא מפנים לך מקום והילדים יושבים שניים בכיסא אחד ואת לידם על הרצפה ובעלך עומד בכלל בצד השני. אתה לא רוצה לתאר לעצמך איזו דרך סיוטית זו.

 

ושלא נשכח איזה אתגר זה בכלל לעלות לאוטובוס עם ילדים:

לסמן לנהג שיפתח תא מטען, לוודא שהוא פתח, אם הוא לא פתח לצעוק עד שהוא יפתח, לקפל את העגלה תוך כדי שאת מוודאת שהקטנים לא בורחים לכביש/נכנסים לתא מטען, להכניס את העגלה עם עוד מלא מזוודות שם, לתפוס את הילדים ולרוץ לאוטובוס (כי לא לכל נהג יש סבלנות ולא רוצים לחטוף צעקות, בכל זאת את עם ילדים...) אה ושלא נשכח שלפעמים דווקא ברגע המכונן הזה יכול להיות לך ילד שהחליט להשתטח על הרצפה ולא להיכנס לאוטובוס ואז לא רק שצריך לרוץ, אלא גם לסחוב ילד צורח ביד (ומה עושים כשאת בהריון מתקדם? סוחבים ילד צורח מול כל העולם בהריון מתקדם), אח"כ מעלים אותם במדרגות בתקווה שאף אחד לא יפול (כי כל מדרגה בגובה של חצי ילד), שולחים אותם מיד למקום ומפטירים לנהג ש"אני כבר באה לשלם", הנהג כמובן כבר התחיל לנסוע ואז צריך גם למצוא מקום וגם לוודא שהם לא נופלים, לשים אותם במקום, לרוץ לשלם לנהג (לפעמים עושים את זה עם תינוק ביד), לסדר את כל העודף בשיא המהירות (כי הילדים שם לבד), לרוץ לילדים ואז....

אז רק מתחילה הנסיעה

איך אומר הכרוז באגד? "נסיעה טובה" ואני מתפללת בליבי שהלוואי והנסיעה הזו באמת תהיה טובה (כלומר שהרעש היחיד שהם יעשו יהיה של צחוקים ולא של צרחות).

 

 

אם אתה חושב שזה קל, ושהורה שלא מצליח להתמודד עם זה הוא "ילד" בעצמו אז בבקשה אל תדין אדם עד שתגיע למקומו.

(מה גם שהרבה מאוד הורים בכלל לא מתורגלים לנסיעות בתח"צ עם ילדים)

 

 

 

*אה ושכחתי לומר שב"ה הילדים שלי לא מקיאים בנסיעות אבל יש הורים שהילדים שלהם כן (אז תוסיף לסחוב שקיות, מים, מגבונים, בגדים להחלפה ולבוא עם הרבה כוחות לנקות את רצפת האוטובוס תוך כדי שאנחנו על 80 קמ"ש) 

 

כ"ג בתמוז תשע"ו 16:23
שבת שלום

ו...אני ככלל מסכים עם הקושי שאת מתארת.
כ"ג בתמוז תשע"ו 16:23
תודה על הפרופורציות. בהחלט נשמע קשה מנשוא.
כאשר אני חושבת שאני יכולה לעזור זה ממש לא מגיע ממקום בקורתי ב''ה.
שיהיו לך רק נסיעות נעימות ורגועות!
כ"ג בתמוז תשע"ו 16:47

להוריי לא היה רכב כמעט כל השנים אז העניין של 5-6 באוטובוס בגילאים שונים מוכר לי היטב.

(אבל לא צרחנו)

 

 

אגב, חשבת על האפשרות להקרין סרט במכשיר נייד כלשהו?

(עשיתי את זה, באוטובוס, עם הבן שלי)

כ"ד בתמוז תשע"ו 23:38

למה בינתיים? כי אנחנו יודעים שזה לא טוב (לא למוח ולא לקשר עם ההורים)

אבל אני רואה הרבה מאוד אמהות (שאני מאוד מעריכה) והן כן מראות סרטים לילדים שלהן. שאלתי אותן למה, והן הסבירו שבחיים מגיע שלב בו כבר יש הרבה ילדים לטפל בהם וקשה מאוד שלא להיעזר בזה.

לכן אני לא באה לצאת בהצהרות "אני לא מראה לילדים שלי סרטים" "סרטים זה מזיק" וכו'. אני רק יודעת שכרגע זו ההשתדלות שלי ומקווה להחזיק מעמד גם בשנים הבאות עם זה.

 

בתור ילדה הייתי רואה מ-ל-א טלוויזיה. אז מצד אחד ככה למדתי אנגלית, מצד שני לא למדתי איך להעסיק את עצמי בזמני הפנוי. זו נראה לי אחת המיומנויות החשובות בחיים. וחשוב ללמד את הילדים שלנו איך עושים את זה.

אם ילד בא ואומר שמשעמם לו אז במקום לתת לו חטיף או לתת לו לראות סרט, לדעתי עדיף לתת לו לצייר או לצאת לטיול. באוטובוס זה הרבה יותר מורכב (אני מודה)

 

שוב, לא באה להעביר ביקורת על הורה שמראה סרטים, ואולי יום אחד אני אעשה זאת בעצמי, אבל כרגע אנחנו מקפידים שלא.

 

 

כ"ה בתמוז תשע"ו 00:09

אני מראה סרטים מדי פעם, אבל  בשוטף עושים הרבה יותר דברים מגוונים. ילד יודע להעסיק את עצמו גם אם מראים לו פה ושם.

כ"ה בתמוז תשע"ו 00:19

אם אני אתחיל עם זה, מצידי, שישבו כל היום עם הסרטים ואני אעשה דוקטורט (חיוך סתם)

 

ועכשיו ברצינות, ברגע שאתחיל עם זה ברור לי שהילדים ילחצו לראות עוד ועוד ומשם לא יודעת לאיזו רמת צריכה של סרטים כבר נגיע. 

כ"ה בתמוז תשע"ו 00:26

כלומר, אני כמעט כל הזמן בבית מול המחשב ואפשר לבוא ולבקש ממני סרט ואני גם אתן לו לרוב.

אבל זה פשוט לא מעניין.

 

הוא מסתכל כמה דקות, מבין את הפואנטה והולך לצייר משהו.

 

(אני מנסה לאחרונה ללמד אותו להשתמש בעכבר. לא הולך לי כ"כ )

כ"ה בתמוז תשע"ו 00:27
אז לא תרשי לילד אף פעם לאכול גלידה כי הוא יבקש כל הזמן? לא תקני לו משחק חדש כי הוא יבקש כל הזמן? ילדים אמורים לדעת לקבל גם לא...
והילדים שלי רואים ולמשל השבוע שהיינו חולים כולנו זה הציל אותי והם ראו הרבה מעבר לרצוי אבל יש לפעמים גם כמה שבועות רצוף שהם לא רואים או רואים לזמן קצר מאוד...
והם יודעים להעסיק את עצמם בדברים אחרים מעבר לרוב הילדים בני גילם...
כ"ה בתמוז תשע"ו 00:47

בנושאים אחרים אני יודעת לעמוד בפרץ הבכיות, בנושא של סרטים - לא.

תכל'ס להראות סרטים לילדים זה נוח. אפשר להכניס מכונות, לבשל לשבת, לקפוץ לשכנה, ללכת למכולת ומה לא. למה לא להימשך אחרי זה? זה כמו מתנה להורה.

 

זה אולי מפליא אבל דווקא כשאני לא מרגישה טוב וחייבת לשכב, הילדים מסתדרים הכי טוב. לא קוראים לי, לא מפריעים לי, רק כשאני באיזור יש בכי. הם יודעים להעסיק את עצמם טוב מאוד כשהם רוצים. קליקס, קפלות, צבעים, בובות, לגו, פאזלים. הם לוקחים לבד ופשוט משחקים.

 

כ"ה בתמוז תשע"ו 00:29

בס"ד

 

אומנם אני עדיים רווקה אז יש לי זמן עד שאצטרך לדאוג לחינוך ילדיי..

אבל אני יודעת שלא הייתי רוצה לחנך את הילדים שלי לתרבות של סרטים.. כמו שכתבת- הייתי רוצה ללמד אותם לעסוק בדברים אחרים בעלי משמעות ותוכן..

 

אשרייכם ממש שאתם מנסים להקפיד על זה..! שתצליחו בעז"ה

כ"ה בתמוז תשע"ו 05:34
גם אני פעם הקפדתי והגדולה שלי התחילה יחסית מאןחר לראות סרטים, אבל היום....

אבל בהחלט אני משתדלת להגביל, למרות שכמו שאת אומרת, מאחר שהותרה הרצועה, הרבה יותר קשה לשמור על גבול...

רק השבוע מצאנו את עצמינו ביום שכולו סרטים...

אחרי זה הרגשתי כל כך רע עם עצמי שעד סוף השבוע הם לא נגעו במחשב....
כ"ג בתמוז תשע"ו 18:27
אף פעם לא תיארתי את זה כך
מלחיץ
כ"ה בתמוז תשע"ו 00:19
דבר ראשון יישר כח על הבאת הדברים. הצגת אותם יפה..

האתגר גדול! זה ברור!
אבל קחי דוגמא..
אנשים שמביאים ילדים לבית הכנסת,
צריכים לדעת משוואה ברורה.
ילד מרעיש>מפריע לתפילה>לא תקין.
וחלק שני
ילד מרעיש מחוץ לבית הכנסת>לא מפריע לתפילה>תקין.
מסקנה: אם הילד שלך מפריע תצא איתו החוצה!
ברור, נכון? לדעתי מי שלא יודע לעשות את החיבור הפשוט הזה הוא ילד. חסר הבנה של בוגר.

בדיוק כמו שמישהו שמצלצל לו הפלאפון 3 פעמים באותה תפילה וכששואלים אותו אומר 'התקשרו אלי' בלי להבין שהוא צריך לשים על שקט.

הבאתי דוגמאות ברורות.
באוטובוס זה אכן מורכב יותר. תיארת את הקושי היטב, ואני לא שופט את מי שמתמודד(למרות שאני מאמין שצריך לעשות השתדלות גדולה בשביל לא להפריע לכולם) אבל אני מאמין לחלוטין שכל אדם שאחראי מספיק לגדל ילדים, מסוגל להתמודד איתם ברמה מסויימת. יש מקרים שלא? ברור. אבל ההתמודדות לא צריכה להענות בהרמת ידיים אלא בהשתדלות לתיקון.
כ"ה בתמוז תשע"ו 00:29


כ"ג בתמוז תשע"ו 15:35

ברור שכל הורה עושה מאמץ גדול שהילד שלו לא יבכה. אם הוא בוכה, וההורה עשה כל מה שביכולתו. אז אין מה להאשים את ההורה. זה שכל האוטובוס סובל מילד בוכה זו מציאות שקורית הרבה בתחבורה ציבורית. לכן היא כל כך זולה, כי היא לא נוחה, היא ציבורית. אני לא יכולה לבחור את ציבור הנוסעים.

 

אנחנו לדוגמא מאוד מקפידים שהילדים ישמרו על העיניים ועל צניעות, ובתח"צ ה' ישמור מה שרואים שם...

וזו בעיה שלי! אם זה כל כך מפריע לי אני זאת שצריכה לקנות רכב ולא להלביש או לחנך את כל האוטובוס.

 

באותו אופן זה ממש מצחיק מה שאומרים שבגלל עשנות בריאותית כל האוטובוס סובל. ואם היו מציעים לילד ממתק לא כשר וההורה היה מסרב? אז הבכי היה מתקבל, נכון? כי אנחנו מוכנים לכבד ערך שחינכו אותנו אליו ואנחנו מקפידים עליו אבל ערכים של אחרים, זה כבר דבר אחר...

 

כ"ג בתמוז תשע"ו 15:49
כמו שאמרת, ילד זו 'בעיה' של ההורה שלו. כשזה מקום ציבורי צריך להתחשב בציבור.
לכן, בגלל שאני יודעת עד כמה זה לא נעים ומפריע לציבור, כן אתן לילד שלי ממתק שלא אסכים בד''כ. כי זה מקרה חריג.
כנ''ל לגביי הכשר אם זה לא טריפה והילד מתחת לגיל שנתיים שלוש, אתן.
סדר העדיפויות שלי כאשר אני לא בבית שלי זה קודם להתחשב בזולת ואח''כ לחנך את הילד שלי.
כ"ג בתמוז תשע"ו 15:55
כ"ג בתמוז תשע"ו 16:03
ילד הוא אחריות רבת מעלה של הוריו.
כ"ג בתמוז תשע"ו 15:54
זה יכול ליצור בילבול לילדים.
אני נוטה להסכים עםmshlomo
כ"ג בתמוז תשע"ו 15:58
ילד מבין את ההבדל כשהוא בבית וכשהוא מחוצה לו.
אם קשה לו באוטובוס אפשר לעזור לו.
אני לא רואה ממתק כ'יהרג ואל יעבור'.
כ"ג בתמוז תשע"ו 16:04
או לא צריך לשנות את העיקרון למען הסביבה.
במתכונת כזו בטוח החינוך יהרס.
עיזבי, שימי אוזניות במקרה שההורים לא ירצו תיגבורת. ככה יהיה הכי טוב לשניכם..
כ"ג בתמוז תשע"ו 16:10
עם זה, באמת לא פשוט להיות הורה עם תינוק באוטובוס. משתדלת לא לשפוט.
כ"ג בתמוז תשע"ו 16:29
כ"ג בתמוז תשע"ו 16:06

לא משנה למה. זה פשוט ככה.

ולא חייבים להביא ממתק, אפשר להביא פרי, אפשר קרקר. אפשר מטרנה לתינוק ואפשר גם להניק.

את לא רואה ממתק כ"יהרג ואל יעבור" גם אני לא, אבל יש הורים שכן (למשל בעלי שיחיה...).

 

ואני מכבדת כל הורה על הדרך בה הוא בוחר לגדל את ילדיו.

 

כ"ה בתמוז תשע"ו 02:26

יש גבול לכמות ההתחשבות שלי בזולת...

אני נוטה להסכים עם mshlomo, ומעריכה מאוד את הגישה שלה...

כ"ג בתמוז תשע"ו 15:56

והיא בין השאר הסיבה שבגללה התח"צ בישראל נראית כמו שהיא נראית (ברירת מחדל גרועה וכושלת).

 

אבל זה יותר מורכב.

כ"ג בתמוז תשע"ו 01:50
כל התגובות פה תואמות בדיוק את התגובות שאת עשויה לקבל כשתציעי עזרה, חלק ישמחו, חלק יחשבו שאת מתערבת, חלק יתביישו עוד יותר, וכו. ..
מה שחשוב: אם ההורים מסרבים, לא להתעקש. זה קורה לי הרבה בשבת בביהכנ"ס, אני מגיעה עם הקטנים אחרי שכבר זרקו סוכריות, איזו זקנה רוצה לתת לילדים שלי מהסוכריות, אני אומרת שלא צריך, ותודה, והיא מתעקשת: למה לא? ונותנת להם, ועוד אחד, זה מעצבן אותי מאד! !!! (אני מתכוונת כשהילדים רגועים, אבל גם במקרה שאת מתארת, לא לשכוח שההורים הם המחליטים)
כ"ג בתמוז תשע"ו 07:39

"לא צריך" נשמע בעברית כמו- אני מתביישת לקחת משלך

תאמרי לה בצורה שהיא תבין מה את כן מתכוונת- "לא תודה, לילדים לא יהיה טוב עוד סוכיות היום..." 

 

כ"ג בתמוז תשע"ו 11:13
אכן זוהי המסקנה המתבקשת..

תודה על הסיכום!

כ"ג בתמוז תשע"ו 11:21


כ"ג בתמוז תשע"ו 12:05

אני מההורים שממש זורמים עם העסק (נוסעת מ-ל-א עם הילדים באוטובוסים). כשבא מישו ומנסה להרגיע מבחינתי זה עזרה וזה סבבה ותודה רבה. לפעמים הילד גם קצת מתבייש מזרים וסוף סוף מפסיק לצרוח...(ככה שיש דברים שרק זרים יוכלו לעשות ואני בתור אמא ממש לא)

 

חשוב לכבד את בקשת ההורים אם הם לא מרשים את הממתק ואולי להציע לילד "לשמור" אותו עד שאמא תסכים (ככה הם יוכלו להחליף את הממתק אם יש להם בעיה של כשרות או בריאות ויחד עם זה הילד נרגע)

אולי גם להציע תוך כדי ששואלים אם אמא מרשה.

 

פעם איזה חייל הביא לבת שלי טופי (של מגדים) וזה פשוט הרגיע אותה לחצי שעה. (בנסיעה הבאה היא שאלה איפה החייל =) )

 

יש הורים שיכולים להיבהל ולהגיב לא יפה. אם את לוקחת את זה בחשבון ולא מתרגשת מהם אז לדעתי כן כדאי לעזור להורה.

 

כ"ג בתמוז תשע"ו 12:09
קצת נבהלת..

אולי יעניין אותך