לנסות לעזור?
או שעדיף לא להביך את ההורים?
אם ההורה משגיח על הילד אין טעם בכלל להתערב. חשבתי בהתחלה שהתינוק רחוק מההורים...
גם את אולי לא ככ תצליחי לתרום במצב כזה...
בנוסף, אולי ההורים לא רוצים לתת לו משהו כשהוא צורח כי הם רוצים לחנך אותו שגם אם הוא בוכה הוא לא יקבל כלום..
אם את ממש רוצה לעזור- אני חושבת שאני הייתי מתקרבת להורים ושואלת אותם אם הם צריכים עזרה, או אומרת משהו כמו- וואו זה בוודאי לא קל לנסוע ככה עם ילד בוכה...- בטון אמפתי ורגיש..
וככה אולי היה מתפתח איזה שיח ביני ובין ההורים וככה הייתי יוצרת אינטראקציה עם הילד ומנסה להרגיע אותו...
פשוט לתת לאמא כלי להרגיע אותו.
רק שהוא ישן ולא היה עם אוזניות.
מצטער שאני כזה... פשוט העלה זכרונות כואבים מאותו מקרה...
אם ילד מקבל ממתק בתור נסיון להרגיע אותו כי הוא צרח, הוא עלול אח"כ לצרוח כל הנסיעה.
צרחתי = קיבלתי ממתק
אצרח כל הנסיעה = אקבל ממתק כל הנסיעה
ילדים הם לא טיפשים ולא פראיירים ואין סיבה שהם יהיו.
חבל מאוד שההורים יהיו טיפשים או פראיירים ויכנסו לסרט הזה של "אם אתם רוצים שאהיה רגוע, תביאו לי ממתק".
ממתק זה ממש לא פותר בעיות מידי. יש ילדים חולים, יש ילדים רעבים, יש ילדים עייפים. לילדים כאלו ממתק ממש לא יעזור. הדבר היחיד שיעזור זה שהנסיעה תיגמר.
אבל היו פעמים שהורים הודו לי ממש כשהצעתי להם בלון או סוכרייה.
לפעמים זו כן יכולה להיות הצלה..
המסקנה - אינטואיציה ואינטליגנציה ריגשית.
ומצאתי את עצמי מראה לו סרט בסלולרי בזמן שאני עצמי עובד מול המחשב. המסכן התחיל לבכות כשקיבלתי שיחות טלפון.
שימי לב לא להציע בצורה שהתינוק יקלוט לפני שההורים יוכלו לסרב (נניח, אם את מציעה סוכריה בצורה שהוא רואה אותה, יכול להיות שהוא מאוד ירצה אותה, ואם ההורים לא מעוניינים לתת לו סוכריה זה לא ממש ישמח אותם).
בכל זאת עוסקת בחינוך.. אבל היו הורים שאמרו לא תודה.
אני האמת לא התייחסתי אליהם כמעט בכלל עד לשלב שהיה לי אחד שלי.
להוציא לשון זה בסדר?
או שזה מחנך לתרבות רעה..
מתכון לבצק פריך בלי מרגרינה ובלי ביצים:
נראה אותך נתון תחת לחץ כלכלי עם ילדים קטנים בלי אפשרות להחזיק רכב ונסחב באופן קבוע עם ילדים קטנים בתחבורה ציבורית.
מנסיון שלי צריך לוגיסטיקה וכישרון שאין לכל אחד.
לזכור להביא לילדים אוכל+משהו טעים, לתת קודם אוכל ואח"כ ממתקים, להביא בגדי החלפה (כי זה ילדים וגם בנסיעה קצרה יכול לברוח פיפי), להביא שקיות (בשביל הזבל), לכור את הרב קו של הילדים, להביא אותם לא מורעבים ולא עייפים כדי שלא יצרחו שם בטירוף, לשעשע אותם כל הנסיעה בדיבורים ומשחקים וסיפורים (שאתה ממציא כי לסחוב ספרי ילדים בתיק זו ממש לא אופציה), לדאוג שלא יריבו (כי אז הם צורחים), לדאוג שלא יתלכלכו או ירטבו (כי אז הם צורחים), לדאוג שלא ישתעממו (כי אז הם צורחים), לדאוג שלא יצאו מהמושב (כי אז הם נופלים ואז...ניחשת נכון - הם צורחים), לדאוג שלא חם להם ולא קר להם, לדאוג שלא יציצו על היושבים מאחורה (כי לא נעים).
ומה עם הנסיעות שלא יוצאים מהבית? ואז אי אפשר להתארגן לוגיסטית כמו שצריך? (כי אני לא אסחב איתי לעבודה תיק עם אוכל + ממתקים + בגדי החלפה....) ואז הנסיעה פי 7 יותר מורכבת.
ומה עם הנסיעות להורים שלוקחות 4 שעות ב 3 אוטובוסים שונים, באוטובוס הראשון אכלו את האוכל, באוטובוס השני את הממתקים, באוטובוס השלישי הם כבר שפוכים מעייפות ולא מצליחים להירדם ואז הם...צורחים.
ומה עם הנסיעות שלא מפנים לך מקום והילדים יושבים שניים בכיסא אחד ואת לידם על הרצפה ובעלך עומד בכלל בצד השני. אתה לא רוצה לתאר לעצמך איזו דרך סיוטית זו.
ושלא נשכח איזה אתגר זה בכלל לעלות לאוטובוס עם ילדים:
לסמן לנהג שיפתח תא מטען, לוודא שהוא פתח, אם הוא לא פתח לצעוק עד שהוא יפתח, לקפל את העגלה תוך כדי שאת מוודאת שהקטנים לא בורחים לכביש/נכנסים לתא מטען, להכניס את העגלה עם עוד מלא מזוודות שם, לתפוס את הילדים ולרוץ לאוטובוס (כי לא לכל נהג יש סבלנות ולא רוצים לחטוף צעקות, בכל זאת את עם ילדים...) אה ושלא נשכח שלפעמים דווקא ברגע המכונן הזה יכול להיות לך ילד שהחליט להשתטח על הרצפה ולא להיכנס לאוטובוס ואז לא רק שצריך לרוץ, אלא גם לסחוב ילד צורח ביד (ומה עושים כשאת בהריון מתקדם? סוחבים ילד צורח מול כל העולם בהריון מתקדם), אח"כ מעלים אותם במדרגות בתקווה שאף אחד לא יפול (כי כל מדרגה בגובה של חצי ילד), שולחים אותם מיד למקום ומפטירים לנהג ש"אני כבר באה לשלם", הנהג כמובן כבר התחיל לנסוע ואז צריך גם למצוא מקום וגם לוודא שהם לא נופלים, לשים אותם במקום, לרוץ לשלם לנהג (לפעמים עושים את זה עם תינוק ביד), לסדר את כל העודף בשיא המהירות (כי הילדים שם לבד), לרוץ לילדים ואז....
אז רק מתחילה הנסיעה
איך אומר הכרוז באגד? "נסיעה טובה" ואני מתפללת בליבי שהלוואי והנסיעה הזו באמת תהיה טובה (כלומר שהרעש היחיד שהם יעשו יהיה של צחוקים ולא של צרחות).
אם אתה חושב שזה קל, ושהורה שלא מצליח להתמודד עם זה הוא "ילד" בעצמו אז בבקשה אל תדין אדם עד שתגיע למקומו.
(מה גם שהרבה מאוד הורים בכלל לא מתורגלים לנסיעות בתח"צ עם ילדים)
*אה ושכחתי לומר שב"ה הילדים שלי לא מקיאים בנסיעות אבל יש הורים שהילדים שלהם כן (אז תוסיף לסחוב שקיות, מים, מגבונים, בגדים להחלפה ולבוא עם הרבה כוחות לנקות את רצפת האוטובוס תוך כדי שאנחנו על 80 קמ"ש)
להוריי לא היה רכב כמעט כל השנים אז העניין של 5-6 באוטובוס בגילאים שונים מוכר לי היטב.
(אבל לא צרחנו)
אגב, חשבת על האפשרות להקרין סרט במכשיר נייד כלשהו?
(עשיתי את זה, באוטובוס, עם הבן שלי)
למה בינתיים? כי אנחנו יודעים שזה לא טוב (לא למוח ולא לקשר עם ההורים)
אבל אני רואה הרבה מאוד אמהות (שאני מאוד מעריכה) והן כן מראות סרטים לילדים שלהן. שאלתי אותן למה, והן הסבירו שבחיים מגיע שלב בו כבר יש הרבה ילדים לטפל בהם וקשה מאוד שלא להיעזר בזה.
לכן אני לא באה לצאת בהצהרות "אני לא מראה לילדים שלי סרטים" "סרטים זה מזיק" וכו'. אני רק יודעת שכרגע זו ההשתדלות שלי ומקווה להחזיק מעמד גם בשנים הבאות עם זה.
בתור ילדה הייתי רואה מ-ל-א טלוויזיה. אז מצד אחד ככה למדתי אנגלית, מצד שני לא למדתי איך להעסיק את עצמי בזמני הפנוי. זו נראה לי אחת המיומנויות החשובות בחיים. וחשוב ללמד את הילדים שלנו איך עושים את זה.
אם ילד בא ואומר שמשעמם לו אז במקום לתת לו חטיף או לתת לו לראות סרט, לדעתי עדיף לתת לו לצייר או לצאת לטיול. באוטובוס זה הרבה יותר מורכב (אני מודה)
שוב, לא באה להעביר ביקורת על הורה שמראה סרטים, ואולי יום אחד אני אעשה זאת בעצמי, אבל כרגע אנחנו מקפידים שלא.
אני מראה סרטים מדי פעם, אבל בשוטף עושים הרבה יותר דברים מגוונים. ילד יודע להעסיק את עצמו גם אם מראים לו פה ושם.
אם אני אתחיל עם זה, מצידי, שישבו כל היום עם הסרטים ואני אעשה דוקטורט ( סתם)
ועכשיו ברצינות, ברגע שאתחיל עם זה ברור לי שהילדים ילחצו לראות עוד ועוד ומשם לא יודעת לאיזו רמת צריכה של סרטים כבר נגיע.
כלומר, אני כמעט כל הזמן בבית מול המחשב ואפשר לבוא ולבקש ממני סרט ואני גם אתן לו לרוב.
אבל זה פשוט לא מעניין.
הוא מסתכל כמה דקות, מבין את הפואנטה והולך לצייר משהו.
(אני מנסה לאחרונה ללמד אותו להשתמש בעכבר. לא הולך לי כ"כ )
בנושאים אחרים אני יודעת לעמוד בפרץ הבכיות, בנושא של סרטים - לא.
תכל'ס להראות סרטים לילדים זה נוח. אפשר להכניס מכונות, לבשל לשבת, לקפוץ לשכנה, ללכת למכולת ומה לא. למה לא להימשך אחרי זה? זה כמו מתנה להורה.
זה אולי מפליא אבל דווקא כשאני לא מרגישה טוב וחייבת לשכב, הילדים מסתדרים הכי טוב. לא קוראים לי, לא מפריעים לי, רק כשאני באיזור יש בכי. הם יודעים להעסיק את עצמם טוב מאוד כשהם רוצים. קליקס, קפלות, צבעים, בובות, לגו, פאזלים. הם לוקחים לבד ופשוט משחקים.
בס"ד
אומנם אני עדיים רווקה אז יש לי זמן עד שאצטרך לדאוג לחינוך ילדיי..
אבל אני יודעת שלא הייתי רוצה לחנך את הילדים שלי לתרבות של סרטים.. כמו שכתבת- הייתי רוצה ללמד אותם לעסוק בדברים אחרים בעלי משמעות ותוכן..
אשרייכם ממש שאתם מנסים להקפיד על זה..! שתצליחו בעז"ה
ברור שכל הורה עושה מאמץ גדול שהילד שלו לא יבכה. אם הוא בוכה, וההורה עשה כל מה שביכולתו. אז אין מה להאשים את ההורה. זה שכל האוטובוס סובל מילד בוכה זו מציאות שקורית הרבה בתחבורה ציבורית. לכן היא כל כך זולה, כי היא לא נוחה, היא ציבורית. אני לא יכולה לבחור את ציבור הנוסעים.
אנחנו לדוגמא מאוד מקפידים שהילדים ישמרו על העיניים ועל צניעות, ובתח"צ ה' ישמור מה שרואים שם...
וזו בעיה שלי! אם זה כל כך מפריע לי אני זאת שצריכה לקנות רכב ולא להלביש או לחנך את כל האוטובוס.
באותו אופן זה ממש מצחיק מה שאומרים שבגלל עשנות בריאותית כל האוטובוס סובל. ואם היו מציעים לילד ממתק לא כשר וההורה היה מסרב? אז הבכי היה מתקבל, נכון? כי אנחנו מוכנים לכבד ערך שחינכו אותנו אליו ואנחנו מקפידים עליו אבל ערכים של אחרים, זה כבר דבר אחר...
לא משנה למה. זה פשוט ככה.
ולא חייבים להביא ממתק, אפשר להביא פרי, אפשר קרקר. אפשר מטרנה לתינוק ואפשר גם להניק.
את לא רואה ממתק כ"יהרג ואל יעבור" גם אני לא, אבל יש הורים שכן (למשל בעלי שיחיה...).
ואני מכבדת כל הורה על הדרך בה הוא בוחר לגדל את ילדיו.
יש גבול לכמות ההתחשבות שלי בזולת...
אני נוטה להסכים עם mshlomo, ומעריכה מאוד את הגישה שלה...
והיא בין השאר הסיבה שבגללה התח"צ בישראל נראית כמו שהיא נראית (ברירת מחדל גרועה וכושלת).
אבל זה יותר מורכב.
"לא צריך" נשמע בעברית כמו- אני מתביישת לקחת משלך
תאמרי לה בצורה שהיא תבין מה את כן מתכוונת- "לא תודה, לילדים לא יהיה טוב עוד סוכיות היום..."
אני מההורים שממש זורמים עם העסק (נוסעת מ-ל-א עם הילדים באוטובוסים). כשבא מישו ומנסה להרגיע מבחינתי זה עזרה וזה סבבה ותודה רבה. לפעמים הילד גם קצת מתבייש מזרים וסוף סוף מפסיק לצרוח...(ככה שיש דברים שרק זרים יוכלו לעשות ואני בתור אמא ממש לא)
חשוב לכבד את בקשת ההורים אם הם לא מרשים את הממתק ואולי להציע לילד "לשמור" אותו עד שאמא תסכים (ככה הם יוכלו להחליף את הממתק אם יש להם בעיה של כשרות או בריאות ויחד עם זה הילד נרגע)
אולי גם להציע תוך כדי ששואלים אם אמא מרשה.
פעם איזה חייל הביא לבת שלי טופי (של מגדים) וזה פשוט הרגיע אותה לחצי שעה. (בנסיעה הבאה היא שאלה איפה החייל =) )
יש הורים שיכולים להיבהל ולהגיב לא יפה. אם את לוקחת את זה בחשבון ולא מתרגשת מהם אז לדעתי כן כדאי לעזור להורה.