כשאני שואל את עצמי למה להתחתן? אני עונה - כי אני רוצה.. וזאת תשובה נפלאה..
יש מקומות בחיים שמותר לענות "ככה" של ילד.. ובמקום ובתזמון הנכון זאת התשובה הכי עמוקה שיש..
אנחנו רוצים אהבה כי אנחנו יצורים אוהבים, יש לנו נשמה שאוהבת. (ואין צורך להביא לזה סימוכין, פסוקים וחיזוקים, זה משהו שאנחנו פשוט יודעים, זה חקוק כבר על לוח ליבנו.)
הדרך לדלג מעל כל הבילבולים תלוי ביכולת להתחבר דווקא למקום הפשוט/ הגבוה של הרצון, כשתצליח לקרוא את שחקוק על לוח ליבך כל השאלות ייעלמו וזה יהיה ברור כשמש, אף בלי לענות תשובה אחת.
לגבי הקשיים שבזוגיות...
גילוי נאות - א. אני לא נשוי, ואין לי רקורד ארוך בזוגיות. ב. אני לגמרי מהמבולבלים לגבי חתונה. אני נע בין הקצוות של רצון חזק, לבין הדרת עצמי מכל מה שקשור לזה, מתוך רצף של פחדים וחששות.
אבל יש כמה תשובות שאני עונה לעצמי -
א.פעם מישהו אמר לי שמעבר לשאלה אם יהיו קשיים, השאלה האם אנחנו יודעים להתמודד איתם. בעיניי אחד הסודות הפשוטים ועם זאת קשים ליישום - הוא תקשורת טובה.. בגדול נראה לי.. ( שוב בלי ניסיון ) שאם שני בני הזוג באים בתדר קשוב ומכיל באמת, ואם אנחנו מוכנים לדבר על הכל, ממש על הכל.. אז כבר נפתור את רוב הקשיים.. ונצמח מהם..
ב. בחתונה אנחנו כורתים ברית. נראה לי שמימד הברית הוא קריטי כדי לזכות ב"אהבה". אפשר לראות את זה מתוך יחסי אהבה בתוך משפחה, יש משהו שלא משנה מה יקרה תמיד נאהב את אמא/אבא/אח/אחות.. ברית הדם שמקשר בינינו הוא חזק יותר מכל אפיזודה של מריבה פה ושם.. כשאנו מתחתנים אנחנו מנסים ליצור ברית בחירי, שמה שקושר אותנו הוא "דם" הרצון שלנו. אז אולי אם וכאשר יתעוררו קשיים , נצליח לעורר את מימד הברית שבינינו. נעצום עיניים לרגע וניזכר שאי אז לפני שנתיים, עשר, שלושים שנה.. הייתה מישהי שביקשנו שתתקדש לנו, שתהיה מיוחדת לנו, והיא הסכימה ואמרה - " אני רוצה" - והרצון הזה שקיבל נוכחות כאן בהווה ירומם אותנו ויטיס אותנו מעל הקושי..