שרשור תחיה. מוזמנים להגיב בזמנכם הפנוי

בהנהלת: ענבל

מכתב פתיחה

שרשור תחיה. מוזמנים להגיב בזמנכם הפנויפיתה פיתה

בואו פשוט נהיה
נקשיב באמת. נשחק משחק אסוציאציות מתוחכם, שלא צריך לשלוף, ויותר ממילה.
ונשב עם המון שוקולד ופרינגלס סגור וקולה ונהיה פשוט.

הצורך למצוא פתרונות לכל דבר הוא מיותרפיתה פיתה

אני לא מבקשת פתרון. אני לא מבקשת שתרגיעו אותי.
אני מבקשת שפשוט תקשיבו

זה נכון כל כך כל כךפינג.

הדבר הכי קשה בלדבר עם אנשיםפיתה פיתה

זה לגרום להם להיות בקשב. בקשב אמיתי. ברגע שהגענו לזה, אפשר לדבר באמת

וועה זה ככ נכון.פרפר לבן.

אני משתדלת תמיד להקשיב.

אני שונאת שלא מקשיבים לי.

פפ

אני חושבת שאני אוותר על מה שהחלטתי להשנהפיתה פיתה

כי אני צריכה השנה נחת. ולא צריכים אותי שם

החתימה שלך מזכירה לי למשל שוקולד.חירטוטא דלעילא

אם מדברים על אסוציאציות.

תגידי, למה את הכי מצפה מעצמך?

וואו זאת שאלה טובהפיתה פיתה

אני חושבת שאני מצפה מעצמי להיות בסדר. לא יותר מידי טובה, לא יותר מידי גרועה.

אני מצפה ממני להיות דמות בלצי נשכחת.
שאני אצליח להשפיע על אנשים.

אני מצפה מעצמי
להשלמה עצמית.

לא לדבר הרבה.
כן לדבר הרבה.
להשאיר אצלי מילים על עצמי.
לא להסתיר כלום
לגלות הכל
להסתיר הכל.

לשאול שאלות. בעיקר לשאול שאלות.

(אני למדתי מאבא שהשאלות חשובות יותר מהתשובות.
ויום אחד @נפתלי הדג אמר לי שהוא חושב שאני טובה יותר בשאלות מבתשובות.
בכלל אנחנו צריכים תמיד יום שאלות מתשובות )

וואו! את מצפה להרבה!חירטוטא דלעילא

להיות בסדר זה הגיוני.

אבל אם לא תבלטי באיזשהו תחום, איך תהיי בלתי נשכחת?

השלמה עצמית, דבר נדיר. וכל כך בלתי ניתן למימוש בהצלחה...

לא לדבר הרבה, כן לדבר הרבה, משני אלו הכי חשוב לדעת מתי לעשות אחד מהשניים.

בגלל שתמיד יש דברים נסתרים, גם אם תגלי הכל משהו יישאר מוסתר.

ואם תסתירי הכל לעולם לא יוכלו להכיר אותך.

לשאול תמיד טוב

את בנאדם מעניין.

הכל ניגודיםפיתה פיתה

הכל שאלות.
מה לעשות. איך להיות

אני גם בשלב הזה בחיים, לצערי.חירטוטא דלעילא

ואני אוהבת אותו בערך בכמות שאני אוהבת את עצמי.

אני חושבת שהשלב הזה טובפיתה פיתה

הוא פשוט קשה.
קשה לי עכשיו. מאוד.

אבל השאילת שאלות, היא קשה אבל היא גם התקדמות

בזכות התשובות אפשר להמשיך.חירטוטא דלעילא

שאלות זה כמו האור הצהוב ברמזור.

להתכונן.

לפי התשובה ממשיכים.

הבעיה היא, שלא תמיד יש תשובות.

לא נכוןפיתה פיתה

השאלות הם הסימני דרך של שביל ישראל. יש צפון, יש דרום. לאן ממשיכים?
התשובה זה הסוף. כבר אין לאן להתקדם

להיפך!חירטוטא דלעילא

השאלה חוסמת אותך. לאן ממשיכים?

לא יודעת!

ואז אומרים לך, לצפון.

ואז את ממשיכה ללכת!!!

בשאלה את ניצבת בצומת דרכיםפיתה פיתה

צפון? דרום? ללכת בכלל למסלול האדום?

התשובה זה "תחנה מרכזית, תחנה אחרונה. תודה שנסעת אגד"

כן, אבל מהתחנה המרכזית לאן? אחרי האוטובוס, לאן?חירטוטא דלעילא

תמיד יש לאן להמשיך!!! תמיד יש לאן להתקדם.

זה תובנה שגיליתי לא מזמן, והעוצמה של התובנה עדיין מציקה לי

בגלל זה אני מעדיפה תשובותפיתה פיתה

כשאין לך שאלות, את פשוט הולכת.
כשיש שאלה, צומת דרכים. סימן דרך. סימן שאלה.
לפעמים התשובה ברורה. אנחנו הולכים ישר, לפי הסימון שבילים. אנחנו הולכים מדרום לצפון.
ולפעמים התשובה לא ידועה. אנחנו עוצרים, מניחים את התיק, מתיישבים. מחכים שיגיע מישהו, יסביר איפה הצפון ואיזה שביל צריך לקחת עכשיו. פותחים מפה.

אנחנו צריכים תשובות בשביל להתקדם. אבל יותר מזה, אנחנו צריכים שאלות.

והתשובה הגדולה, היא סוף הדרך. אין כבר לאן להמשיך. סיימנו

לא נכון. לא נכון.חירטוטא דלעילא

מי אמר שנחים אחרי 120?

אני לא יודעת מה קורה אחרי שמתיםפיתה פיתה

אבל זה סוף המסלול שלי בינתיים

אל תתכנני כזה מין מסע קצר טווח

חירטוטא דלעילא

אבל גם אם המסע שלך בינתיים נגמר במוות, עדיין הוא מסע ארוך ארוך ארוך.

כדאי שהוא יהיה נחמד ונעים.

ושנדע לאן נוסעים.

אני לא יודעת מה יהיה אחרי שאמותפיתה פיתה

בינתיים אני דואגת שהמסע שלי עכשיו יהיה הכי טוב שאני יכולה

ככה צריך.חירטוטא דלעילא

אחרי שתמותי יהיה לך תחיית המתים

להסתיר הכול זה הכי טובghbft

כי אם לא ידעו עליך הרבה אף פעם לא יוכלו ליפגוע בך

זה נכון.רב מג של מילים

היום בסוף מנחהפיתה פיתה

כשיצאנו מהבית כנסת, אמרתי שלום לטל.
והיא שאלה אותי מה שלומי.
ועניתי שאני לא יודעת. שאני חושבת.
והיא עשתה לי פרצוף תוהה,
ואמרתי שאני באמצע לחשוב על החיים.
והיא שאלה אם על החיים-לחיות לא לחיות
ואמרתי לה שכן לחיות. השאלה איך.
ואז הלכנו לסדש. היא לצד אחד אני לצד השני

ביום חמישי היה לנו מחשבתפיתה פיתה

ועפרה שאלה מה זה דבר משמעותי.
ואמרתי שמשמעוצי זה מה שמקדם אותנו קדימה.

והדר אמרה (כמובן) שלעשות משהו לאחרים.

ופתאום התחשבתי לעצמי שזה בכלל לא נכון.
מה שמשמעותי בלעשות למען האחר, זה שזה מלמד אותנו.
מלמד אותנו שלפעמים צריך לעצור ולהקשיב ולהבין

וכמה קשה זה להרפותפיתה פיתה

להבין שעד כאן עשיתי את התפקיד שלי. עכשיו תורי להרפות. להבין שעשיתי את כל מה שיכלתי, ואת כל מה שטעיתי.
ועכשיו זהו. להרפות.
לקוות שהייתי טובה.

כל עוד אתה לא מרפה, אתה מבין שאתה בתהליך. שיש מה להמשיך.
ברגע שהרפת-זהו. מה שהיה זה מה שיש.

ולמדני להרפות, לנשום, להרגע.

יום אחד חמישי כתבתי כמה אני אדמהפיתה פיתה

אדמה חרושה, ובוץ, וחול ומדבר.
בסיס

זורם לי ככה(:סתרי המדרגה

אז מזוכיזם
וכן ולא
וסימני שאלה
תכלית
בום
פיצוץ
אני
לבד
יחד
רעשקטרעשקטרעשקט
מחשבה משוטטת
ביי

נערךסתרי המדרגה

חזק חזקפיתה פיתה

אני אוהב אותך חזק גם כשאת עייפה
אני אוהב אותך גם כשאת מדוכדכת
אני אוהב אותך חזק גם כשאת עצבנית
אוהב אותך חזק גם כשאת פרועה

אני אוהב אותך חזק, אפילו כשאת לא לובשת
את השמלה הכי יפה, הכי יפה שלך
אפילו, כשלא צבעת את העיניים בשחור
אפילו שלא התבשמת או עשית את תסרוקתך

אני אוהב אותך חזק, חזק חזק חזק
ולא יעזור לך אם את עייפה או מדוכדכת
אני אוהב אותך חזק, חזק חזק חזק
ולא יעזור לך אם את עצבנית, פרועה

אני אוהב אותך, לא יעזור לך כלום
לא תצליחי להעביר את אהבתי
אני אוהב אותך חזק, חזק חזק חזק
אפילו כשלא לבשת את השמלה הכי יפה שלך

אני אוהב אותך חזק, חזק חזק חזק
ולא יעזור לך אם את עייפה או מדוכדכת
אני אוהב אותך חזק, חזק חזק חזק
ולא יעזור לך אם את עצבנית, פרועה

אני אוהב אותך חזק, חזק חזק חזק
ולא יעזור לך אם את עצבנית, פרועה

אתם יודעים מה מקסים אותי בשיר הזה?
שאני לא אוהבת את עצמי כשאני עייפה ומדוכדכת. כשאני לא לובשת את השמלה הכי הכי יפה שלי.
אני לא מוכנה להראות את עצמי לאחרים ככה.
והוא אומר-אני אוהב אותך גם כשאת לא מושלמת. גם כשאת לא אוהבת את עצמך.

(ולמען היסר ספק, טישרט הוא החיים. איפור לא מתקרב אליי )

מזה השיר הזה?גלידת לימון

מי כתב?

הוא מהמם.

ונוגע.

ומצמרר.

נדב הרריפיתה פיתה

פוליקר הלחין וגידי גןב שר.
הוא מהפרויקט של עוד מעט נהפוך לשיר

תודה.גלידת לימון

פתאום חשבתי על כמה אני מעריכה בניםפיתה פיתה

כי בנות זה עם מתוסבך. בקטע קיצוני.
ואז הבנים מתבגרים ומכילים אותם.

כאילו לא יודעת מבולגן לי

לא ההיפך? בנות מתוסבכות אבל גדלות מתישהו.חירטוטא דלעילא

זכרים לא גדלים לעולמי עד