אני משתדלת תמיד להקשיב.
אני שונאת שלא מקשיבים לי.
פפ
אם מדברים על אסוציאציות.
תגידי, למה את הכי מצפה מעצמך?
להיות בסדר זה הגיוני.
אבל אם לא תבלטי באיזשהו תחום, איך תהיי בלתי נשכחת?
השלמה עצמית, דבר נדיר. וכל כך בלתי ניתן למימוש 
בהצלחה...
לא לדבר הרבה, כן לדבר הרבה, משני אלו הכי חשוב לדעת מתי לעשות אחד מהשניים.
בגלל שתמיד יש דברים נסתרים, גם אם תגלי הכל משהו יישאר מוסתר.
ואם תסתירי הכל לעולם לא יוכלו להכיר אותך.
לשאול תמיד טוב 
את בנאדם מעניין.
ואני אוהבת אותו בערך בכמות שאני אוהבת את עצמי.
שאלות זה כמו האור הצהוב ברמזור.
להתכונן.
לפי התשובה ממשיכים.
הבעיה היא, שלא תמיד יש תשובות.
השאלה חוסמת אותך. לאן ממשיכים?
לא יודעת!
ואז אומרים לך, לצפון.
ואז את ממשיכה ללכת!!!
תמיד יש לאן להמשיך!!! תמיד יש לאן להתקדם.
זה תובנה שגיליתי לא מזמן, והעוצמה של התובנה עדיין מציקה לי
מי אמר שנחים אחרי 120?
חירטוטא דלעילאאבל גם אם המסע שלך בינתיים נגמר במוות, עדיין הוא מסע ארוך ארוך ארוך.
כדאי שהוא יהיה נחמד ונעים.
ושנדע לאן נוסעים.
ככה צריך.חירטוטא דלעילאאחרי שתמותי יהיה לך תחיית המתים 
כי אם לא ידעו עליך הרבה אף פעם לא יוכלו ליפגוע בך
מי כתב?
הוא מהמם.
ונוגע.
ומצמרר.
זכרים לא גדלים לעולמי עד
בנים כן מתבגרים יש הבדל בן ילד בן 15 לבנאדם בין 30 אבל תחלס להיות עם משהי זה קשה בנות באמת מסובכות
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
- לקראת נישואין וזוגיות