י"ב בתשרי תשע"ז 11:15
למה כשבנות ובנים דוסים שמתחזקים והולכים בצניעות ומחליטים לחיות חיים של קדושה ואמת הם המוזרים?
למה אם הם רוצים לחיות חיים עמוקים, (סליחה על הכללה הקשה!) ובוחרים בתנועת אריאל ולא בבני עקיבא, ואין להם חבר/ה והם קוראים ספרים עמוקים ולא שומעים שירים רדודים- אז הם נחשבים קיצוניים וחשוכים?
הייתי ממש חייבת לפרוק!
י"ב בתשרי תשע"ז 11:28

אני חושבת שזה עניין של אופי. אצלינו בכיתה הבנות הפחות חברותיות הן במקרה היותר דוסיות אז ישר זה יוצר מצב של מי שדוס הוא חנון. ואז יש בנות שלא רוצות להתחזק כי הן מפחדות להפוך לפחות אהובות על החברה וכו...

וזה לא נכון!

 

נראה לי הדבר הכי טוב שאפשר לעשות זה להתחזק,אבל גם להישאר אותו דבר. להראות שאפשר להשאר "מקובל" גם אם אתה דוס ואז הסתיגמה תישבר...

 

י"ב בתשרי תשע"ז 11:40
אבל עדיין אני חיה במרכז ולכן זה הרבה יותר תופס
י"ב בתשרי תשע"ז 13:40

1. הרוב הם לא דוסים, לכן מי שמתחזק הוא "מוזר".

2. אם ה"לא דוסים" יתייחסו ל"דוסים" בתור מוזרים וקיצוניים חשוכים זה יפתור אותם מלהיות דוסים. סוג של תירוץ למה הם בעצמם לא גם מתחזקים.

י"ב בתשרי תשע"ז 15:01

כולנו (נראה לי), רוצם להיות טובים יותר, צדיקים יותר וכו'.

ולכן, כשמישהו מתחזק הוא בעצם מאיים עלי- למה אני לא כזה,
הפיתרון הפשוט חזה הוא להדחיק אותו חברתית, שזה לא יחשב כמשהו טוב חברתית, ואז ממילא לא יהיה עלי לחץ להיות כזה,
ההשלכות של זה הן כמו שקטורת אמרה- שמי שרוצה להתחזק מפחדת בגלל שזה ידחוק אותה חברתית 

י"ב בתשרי תשע"ז 17:00


כ"ד בתשרי תשע"ז 17:14


י"ב בתשרי תשע"ז 15:38
איפה שלמדתי מקודם התייחסו ככה לדוסים אבל לי אישית זה לא הפריע...באולפנא שלנו ( לפחות בשכבה שלי...)ממש מכבדים דוסיות. ..
זה תלוי אם הדוסים האלה חברותיים וכל זה כי יש גם בנות שהן לא דוסות ולא חברתיות אז זה לא ממש קשור לדוסים. ...קיצור זה יותר תלוי בתכונות של הבן אדם ולא אם הוא דוס או לא....
י"ב בתשרי תשע"ז 15:40

יותר קשה להיכנס לחברה כשאתה דוס מאשר כשאתה שלא.

וודאי שיש חברות אחרות שבהם זה הפוך, אבל ברוב המקומות הרוב לא דוסים.

אני הסברתי מקודם למה יותר קשה להיכנס כשאתה דוס.

אבל ברור שיש דוסים חברותיים ולהיפך..

 

י"ז בתשרי תשע"ז 12:00

נראלי שיש הרבה סיבות.

בקשר לאופי, נראלי שבאופן יחסי הדוסים פחות חברותיים. ולא בגלל שהם נהיו דוסים אז הם פחות חברותיים אלא בגלל שהם פחות חברותיים הם יותר דוסים.

אח שלי אמר לי משהו על זה שלפעמים אנשים בלי בטחון עצמי (והם יהיו פחות חברותיים) דוסים כי הם מפחדים. מפחדים לשבור מסגרות, מפחדים לשנות הרגלים וכו'. זה מאוד מעצבן בהתחלה כי גם אני "דוס", אבל יש בזה משו נכון ואנחנו צריכים ללמוד מזה לא להיות דוסים כי נולדנו ככה אלא כי זה מה שנכון וטוב.

כ"ג בתשרי תשע"ז 19:33

רוב הדוסים עובדים את ה' מתוך עבודת ה' ולא מתוך "לא לשבור מסגרות" 

יהודי אמיתי עם עבודת ה' שלמה לעולם לא יהיה דחוי חברתית

כ"ו בתשרי תשע"ז 12:11

יש פסוק שדוד אומר "מוזר הייתי לאחיי, נכרי לבני אימי..."

י"ג בתשרי תשע"ז 20:16
סליחה על ההכללה) והדוסים לפעמים קצת חסרי בטחון עצמי בעצמם ובמקום שלהם בחברת הלא דוסים.
והפתרון - לדעתי לעבור ללמוד במקום דוסי שהשאיפה לקודש שולטת.
כ"ד בתשרי תשע"ז 20:11

כל מילה

כ"ד בתשרי תשע"ז 20:15


לא מדברת.

לידיעתכם; גם בני אדם נסגרים לפעמים מחוסר עניין לציבור.

י"ג בתשרי תשע"ז 20:18
לדעתי, זה תלוי בדוסים נטו. אפשר להיות דוס ולא להתבייש בזה ולהגיד אני דוס וחבר של מישהו פחות דוס, לא לפחד להיות מי שאתה ליד אנשים שונים.
להיות דוס זה אחלה אבל לא צריך להתבדל.
י"ג בתשרי תשע"ז 23:29

לפעמים אנשים חושבים שהם גולי עמוקות כשהם לא באמת כאלו...
עניין ההסתגרות מגיע לעיתים, לפחות בשלב הראשון- מצד המתחזק.
סוג של "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם".

 

ובאמת- זהו מושג גלותי. עניין הסתגרות והבדלות בעצם היותי מתחזק. גלותי, אך לרוב מוכרח!

א"כ אז כשהוא מוכרח הוא טוב! מתי הוא מוכרח?- בשלב מסויים בהתחזקות. משתנה ברמת ההתחזקות מול רמת ההבדלות ומהירות העניין בתשובה הדרגתית מול תשובה פתאומית וכו'...

אבל!
לעיתים הרמה שבו המתחזק חושב שהוא נמצא- זו איננה הרמה שבה הוא נמצא- ולכן גם ההסתכלות שלו על עצמו אינה תואמת עם מציאותו הנפשית/ שכלית ולכן אף הסובבים אותו נשארים בהסתכלות כלעומת שהוא "מאותת" לסובביו.
לעיתים צריך בענוה לראות המתחזק את עצמו באשר הוא שם.

קדוש= מובדל. השאלה כמה ביחס רמת הקדושה וזמניה.

י"ד בתשרי תשע"ז 14:28

לפי דעתי זה קשור אלינו גם, הדוסים.

ברגע שניהיה בטוחים בעצמנו, ושלמים עם עצמנו אבל גם פתוחים ומקבלים את האחרים הכל ישתנה

אולי לא ברגע אחד, אולי באמת בהתחלה יסתכלו במבט מוזר אבל הוא יהפוך למבט של הערכה.

אני אומרת את זה מניסיון.

יש לי המון חברות (רוב הכיתה שלי ולא רק) שהם לא דוסיות ואני כן

זה אומר שהם מסתכלות עלי במבט מוזר? ממש לא, להפך, אנחנו חברות ממש טובות ואני חושבת שאפילו יש הערכה.

אולי זה בגלל (בלי להתנשאות אלא מתוך מודעות) שאני יודעת לעמוד על שלי וללכת בדרך שלי ועם זאת להכיל ולקבל את השני כמו שהוא, ובלי צורך שיהיה כמוני.

אז אולי זה באמת תלוי באופי של הבן אדם. איך שהוא רואה את עצמו, איך שהוא רואה את האחרים, ואיך שהוא מתנהג. כמובן שיש מצבים שזה החברה אבל אי אפשר להגיד ישר שזאת היא...

 

ומסכימה עם @משתדל... @תועה בשדה...

י"ד בתשרי תשע"ז 14:52
מקובלים בחברה כי הרבה מההורים הדוסים לא רוצים שהילדים שלהם יחספו לתכנים לא טובים אז הם כולאים את הילדים שלהם וכך שהם מגיעים למקום אם חברה לא דוסה הם לא מכירים את הציבור הזה ויתנהגו אחרת. ככה זה שהם ילדים קטנים ושהם גדולים הם נשארים הלא שלא בחברה. אני לומדת בבית ספר יסודי בכיתה ח' שהבנות בבית ספר לא דוסות אבל בכול כיתה יש כמה בנות דוסות וכמעט תמיד הם הלא מקובלות. אני באה ממשפחה מאוד דוסה אבל ההורים שלי לא כולאים ואני רואה סרטים שבנות מהכיתה שלי רואות ונראה לי שאני הראשונה בבית ספר שהיא חרדלית ויחסית מקובלת בחברה (יש לי עוד ילדה בכיתה חרדלית אבל היא ההפך ממני.... )
ט"ו בתשרי תשע"ז 22:09

אצלנו אפשר לראות בנות דוסות ולרוב לא רואות הרבה דברים שהאחרות כן רואות אבל הם חברות ממש טובות של בנות לא דוסות והם גם 'מקובלות'.

זה קשור לבת, תכונותיה ואופיה נטו.

אם חברות של בנות בגלל מה שהם רואות\לא רואות אז זה בעיה בחברה...

ט"ז בתשרי תשע"ז 08:37

ומה מקור המונח?

ט"ו בתשרי תשע"ז 20:48

א. רב הבנות דוסות אז הם לא נראות דוסות חננות כי יש גם דוסות מופרעות... 

ב. אני למשל די דוסה ואני לא חננה (בלשון המעטה) ואני גם אחת הבנות שיותר מארגנות דברים וזה...

ג. לפעמים איפה שזה קורה זה בגלל שמי ששקטה אז היא כזה גם בצד ואז היא לא תדבר עם בנים והיא תלך עם ארוך כי זה מה שצריך בלי לשאול שאלות.. אבל זה ממש לא תמיד נכון כמו שכבר אמרתי

ט"ז בתשרי תשע"ז 23:13

לפי ההיסטוריה זה נראה שכל המנהיגים היו קיצוניים, ואפילו לא רצויים (חשוכים...)

אברהם, יוסף, דוד, ישעיה, מרדכי, רשב"י, והלאה מליון דוגמאות... הרצל, לא יודע, אם חושבים יותר שמים לב שהאמת רוב הפעמים לא היתה אצל הרוב....

מי שרוצה ללכת עם האמת עד הסוף ינצח, צריך להתעלם מהתגובות של הטועים, ובואו ננסה להחזיר אותם למוטב...

שוס להיות דוס, ככה הולך הפתגם, לא?!?!???

י"ז בתשרי תשע"ז 15:41

אני התחזקתי גם פיי אלף יותר ממה שהייתי קוודם.. ואני באריאלל כבר כמה שניים טובות אבל זה לא קשוור.. כל מי שדווס הוא ממש לא מוזר. 

הוא בחר כי זה טובב!זה הדרך חיים שלוו.. תנסיי זה באמת שווה אתזה

י"ח בתשרי תשע"ז 11:15

שאת הדוסים מענין הרבה יותר עבודת ה' וכו'...

ואת הפחות דוסם אין להם ת'שאיפה הזאת יותר מדי

אז הם עסוקים בלרדת עלינו אבל לנו יש דבר הרבה יותר גדול וטוב לעבוד עליו....

י"ט בתשרי תשע"ז 01:37

הסביבה נורא משפיעה לכן יש כאלה שטוב להם להיתרחק.. הרבה פעמים הנושאי שיחה לא מתאימים.. קללות גסיות, לשון הרע, ביזוי תורה ורבנים... אבל כל עוד הסביבה נותנת אפשרות ומכבדת לא מתרחקים להיפך אני אישית חבר של כולם!  חוץ מזה ההגדרה דוס לדעתי לא מתאימה..יש דתי אמיתי ויש דתי לפי דעתי

כ"א בתשרי תשע"ז 16:37
אני, בתור מישהו שהיה בעזרא, ולא הייתה לו חברה (כן הייתה חבורה של הבנים והבנות בגרעין מהסניף שהיינו מדברים, אבל זה לא אמר שיש מישהי שהיא חברה שלי) מזדהה איתך ב100%- למה אני 'חנון דתי', והם עושים מה בראש שלהם?
אבל הבנתי שזה תלוי בנקודת המבט שלי, כי אם אני מסתכל על עצמי ורואה חנון דתי, אפס, שהחיים שלו משעממים אותו ואת החברים שלו - אז אולי הם צודקים... אולי כל מה שאני עושה זה כלום?
ואז הבנתי שאם אני מאמין בדרך שלי, ואני יודע שאני עושה את הדבר הנכון- אנשים יסתכלו עליי בצורה שונה. הם ימשיכו לשאול "למה אין לי חברה?" אבל בסגנון של "תסביר לנו איך אתה רואה את זה".
הכל תלוי בנקודת המבט שלך
כ"ב בתשרי תשע"ז 23:24

הייתי גם בעזרא ושמרתי נגיעה בנוסף לזה שלא היה לי חבר ובעצם כולם היו נורא חמודים אליי ואהבו אותי אבל ניסיתי כל הזמן להיות עם הבנים כדי להראות שזה שאני שומרת נגיעה זה לא הופך אותי לאחת שמבלה כל הזמן עם הבנות דווקא....

נדבקתי אליהם כמו דבק...

חחחח לא נורא העיקר הם נהנו מזה... הכל לטובהחיוך גדול

כ"ג בתשרי תשע"ז 22:42

עד שאת שומרת נגיעה את מקלקלת את זה בלהיות כל הזמן עם הבנים בשביל להוכיח את עצמך?

כ"ג בתשרי תשע"ז 23:19

היא לא רוצה לוותר על העקרונות שלה אבל זה לא כיף ומאוד קשה להישאר נבדל ומובדל מחברה שרוצים להשתייך אליה ושהיא כל כך מגובשת ושכולם בה כל כך מושפעים מכולם

כ"ד בתשרי תשע"ז 03:25
אדבר על בנות כי זה מה שאני מכירה אישי ובזה אוכל לעזור.
א.את מדהימה שאת מעלה את זה.
ב.זה דור.זה דור שלא משנה איזה סגנון לבוש אתה הולך,איזה שירים אתה שומע,באיזה חברה אתה נמצא(הכוונה לבנים בנות או מעורב).הכי חשוב זה איך אתה מרגיש עם עצמך.אתה מרגיש מוזר?החברה קולטת את זה ואוטומטי נדבקת לך הסטיגמה של מוזר.אתה מרגיש דחוי?חשוך?קיצוני?כבד?כנל.
שבן אדם חושב שאם הוא יעשה שינוי ויהפך ליותר "דוס" הוא יצא כבד וחשוך,אוטומטית זה מה שקורה.
זה לא תלוי בחברה ובשינוי.זה תלוי באדם.אם הוא שלם עם השינוי,עם טוב לו עם זה או לא,אם הוא עומד בשלו ולא לוקח קשה כל אמירה טיפשית שחבר זורק לו...וכו'




מקווה שאני מובנת מספיק.
כ"ד בתשרי תשע"ז 14:29

בישיבה החבר'ה - ולא הצוות מעיפים מתוכם את כל החפיפניקים וה"לא-דוסים".

וזה לא תמיד היה ככה - זה דרש הרבה מאוד עבודה פנימית בשנתיים וחודשיים של קיום הישיבה.

עיקר העבודה היתה ליצור גאוות יחידה לחבר'ה הטובים - אלא שבאמת רוצים את ה' - כדי שלא ירגישו שהם תמיד הדחויים והמוזרים.

התאחדנו - בשנה הראשונה בתוך עצמנו ואחר-כך גם בשיעורים (=שכבות גיל) הצעירים החדשים - את כולם סביב הרעיון שאנחנו אלה שהולכים בדרך הנכונה ולא הם. יצרנו קבוצות נגדיות וחזקות נגד הדברים האחרים - הדברים ולא האנשים.

יצרנו גם תחושה של שמחה ולכתחילה - כי הרבה פעמים ה"דוסים" עושים את זה כי צריך וכי זה חשוב - אבל בלי מספיק שמחה פנימית והתלהבות (לפחות לא כלפי חוץ - כלפי חוץ הם נראים מסכנים ומשועממים), והתוצאה היא שסתם נער מהשורה לא רוצה להצטרף לזה כי הרבה יותר נחמד וכיף להיות "לא-דוס".

אחרי שהתחזקנו בתוך עצמנו כדורשי ה' לכתחילה ולא בשקט לבד, אז רוב החבר'ה פשוט הצטרפו אלינו - כי הם הרגישו שזה באמת מה שנכון וזה אפילו יכול להיות שמח - לא כמו שהם חשבו.

והם גם גילו שזאת שמחה אמיתית - לא כמו השמחה והכיף של החול שהם חולפים ולא משמעותיים.

ואז, ברגע שהרוב היו איתנו, אותם בודדים שלא - פשוט עפו מהישיבה - על-פי רוב מרצונם.

סייע מאוד לכל המהלך העובדה שצוות הישיבה היה איתנו ומאחורינו - גם אם לא באופן רשמי, אלה היו שאיפותיו בסופו של דבר.

זה יכול לקרות בכל מוסד נורמלי - פשוט הולכים לצוות, ואומרים להם דוגרי - איך אתם רוצים שהישיבה הזאת (לצורך העניין) תיראה - מקום של חפיפיניקים או מקום של אנשי דורשי ה'.

כמעט בכל מקום יאמרו מיד את האפשרות השנייה, ומקום שלא אין לך מה לחפש שם.

*חשוב מאוד לא לבוא לצוות בקטע של סוג של תקיפה - "מה אתם רוצים שיקרה", אלא מתוך רצון לבנות ולשנות, ומתוך ידיעה שיש לכם אינטרסים משותפים.

 

מקווה שעזרתי...

כ"ד בתשרי תשע"ז 15:28

א- זה פחות או יותר אמור לקרות בכל ישיבה קטנה.... (ע"ע שלומבא)
ב- העצה שלך זה רק למי שבדיוק נמצא בישיבה קטנה בתחילת דרכה. ועוד ישיבה של ר"מים זורמים....

אקיצר- אנ'לא בטוח עד כמה זה מעשי במקרה של השואלת...

כ"ד בתשרי תשע"ז 15:51

תמיד אפשר לשנות

כ"ד בתשרי תשע"ז 20:09

אישית לא הייתי נשאר במקום שבו רוב האנשים לא דורשי ה'.

אפילו שלא יהיו "דוסים" - אבל שיאמינו באמת שרצון ה' הוא לפני ה כ ל.

אם זה לא ככה וגם אי אפשר לגרום לזה להיות ככה - מה יש לחפש שם?

כ"ד בתשרי תשע"ז 16:58

ז ולמה בישוב פתאום מסתכלים עליו מוזר כשהוא הולך אם אהבת חייו

ולמה הרב שלו פתאום כבר לא מסתכל עליו אותו דבר כי הוא גידל שער

ומה כולם מזלזלים בוא כשהא מעשן

ואם הוא בוחר לחיות בלבנון ומתלבש כמו שבור כולם מסתכלים עליו שלילי?

 

כ"ד בתשרי תשע"ז 17:20

יש לזה תשובה דיי הגיונית..

אם הם באמת דוסים והשאר לא אז זה משנה את כל העולם.

כי אם הלא דוסים מדברים על סדרות, שירים, סרטים וכו' (רק דוגמאות) אז אין להם יותר מדי נושאי שיחה עם הדוסים. זה הופך אותם ללא רצוים ולמוזרים (הם מתנהגים שונה מהנורמה)

זה בדיוק כמו שמישהו ילך לישיבה ממש דוסית ויעשן, ישמע שירי אהבה וכו'. הדוסים לא ידברו איתו.

כ"ד בתשרי תשע"ז 18:49

מרגישות ביטחון ןהן מקובלות.פשוט צריך להבין שאם הדרך שלך נכונה צריך ללכת איתה עד הסוף.(ולא להתבייש מלאמר מה הדרך שלך).

כ"ד בתשרי תשע"ז 20:15
השונה ייראה מוזר
גם כשאת היחידה ששומרת כשרות בעבודה יסתכלו עלייך מוזר
וגם אם את היחידה ששומרת שבת במשפחה יסתכלו עלייך מוזר (מכירה מקרה כזה מקרוב..)

את צריכה למצוא את הדרך שמתאימה לך, שנכונה לך- וללכת בה.
ללמוד לכבד את הסובבים אותך ובו זמנית "לשים פס" על מה שהם חושבים עלייך.
כאדם בוגר לא תמיד קל לי ליישם את זה, ועל אחת כמה וכמה כנערה זה לא קל, אבל הכוח מגיע מזה שתהיי מחוברת ובטוחה באמת שלך.

בהצלחה יקרה..

דולה מוסמכת חיוך מלווה לידות בחיפה והצפון עגלה

כ"ד בתשרי תשע"ז 20:45
היא מטבעה מטומטמת.
כ"ד בתשרי תשע"ז 22:13

אני לומדת באולפנה שהיא לא כ"כ דוסית (גם לא עם פנימייה) ואני נחשבת מאחת הדוסיות של השכבה....

אני חושבת שההרגשה שלך כלפי אלה שמתחזקים היא נכונה כי בגיל הזה של ההתבגרות אנשים קשה להם מאוד לשנות את עצמם ופתאום להתחזק לא קורה... אבל ההפך דווקא להתקלקל כן מאוד קורה. וזה הניסיון שהקב"ה מעמיד אותנו מול החברה לדעת לעמוד על שלנו וזה לא אומר שאנחנו גורמים לעצמנו להתנתק מהחברה ולהתבודד כדי להתחזק זה דווקא מול החברה צריך ללמוד ואני מבטיחה לך שעצם זה שתמשיכי בדרך הנכונה שלך זאת תיהיה אחת הבניות החזקות שלך באישיות!! בהתחלה זה נראה באמת כמו שאמרת חשוך אבל תמיד תזכרי שאנחנו נמצאים באור ויש נק' של חושך אבל לא להפך!!! תמיד יש אור בקצה המנהרה...

בהצלחההחיוך גדול

כ"ד בתשרי תשע"ז 23:23

אנשים פה נותנים תשובות ממש קדושות ומיוחדות

כ"ה בתשרי תשע"ז 19:19

בכלל, יש כבר הרגשה (לי לפחות) שחלק נכבד מהחבר'ה (גם המבוגרים והמשפיעים) כבר לא מעמידים את התורה במרכז, שלדעתי זו שורש כל הבעיות!! 

 

בינתיים, צריך הרבה עזות בקדושה. המלצה: אורחות צדיקים, שערים: העזות, הבושה, הגאווה, הענווה.

 

בהצלוחס לכולם!!!

כ"ו בתשרי תשע"ז 13:33

האמת היא שגם אני רואה שכולם בסוף רוצים יותר אמת...

כ"ז בתשרי תשע"ז 21:47


אולי יעניין אותך