למה אם הם רוצים לחיות חיים עמוקים, (סליחה על הכללה הקשה!) ובוחרים בתנועת אריאל ולא בבני עקיבא, ואין להם חבר/ה והם קוראים ספרים עמוקים ולא שומעים שירים רדודים- אז הם נחשבים קיצוניים וחשוכים?
הייתי ממש חייבת לפרוק!
אני חושבת שזה עניין של אופי. אצלינו בכיתה הבנות הפחות חברותיות הן במקרה היותר דוסיות אז ישר זה יוצר מצב של מי שדוס הוא חנון. ואז יש בנות שלא רוצות להתחזק כי הן מפחדות להפוך לפחות אהובות על החברה וכו...
וזה לא נכון!
נראה לי הדבר הכי טוב שאפשר לעשות זה להתחזק,אבל גם להישאר אותו דבר. להראות שאפשר להשאר "מקובל" גם אם אתה דוס ואז הסתיגמה תישבר...
1. הרוב הם לא דוסים, לכן מי שמתחזק הוא "מוזר".
2. אם ה"לא דוסים" יתייחסו ל"דוסים" בתור מוזרים וקיצוניים חשוכים זה יפתור אותם מלהיות דוסים. סוג של תירוץ למה הם בעצמם לא גם מתחזקים.
כולנו (נראה לי), רוצם להיות טובים יותר, צדיקים יותר וכו'.
ולכן, כשמישהו מתחזק הוא בעצם מאיים עלי- למה אני לא כזה,
הפיתרון הפשוט חזה הוא להדחיק אותו חברתית, שזה לא יחשב כמשהו טוב חברתית, ואז ממילא לא יהיה עלי לחץ להיות כזה,
ההשלכות של זה הן כמו שקטורת אמרה- שמי שרוצה להתחזק מפחדת בגלל שזה ידחוק אותה חברתית
יותר קשה להיכנס לחברה כשאתה דוס מאשר כשאתה שלא.
וודאי שיש חברות אחרות שבהם זה הפוך, אבל ברוב המקומות הרוב לא דוסים.
אני הסברתי מקודם למה יותר קשה להיכנס כשאתה דוס.
אבל ברור שיש דוסים חברותיים ולהיפך..
נראלי שיש הרבה סיבות.
בקשר לאופי, נראלי שבאופן יחסי הדוסים פחות חברותיים. ולא בגלל שהם נהיו דוסים אז הם פחות חברותיים אלא בגלל שהם פחות חברותיים הם יותר דוסים.
אח שלי אמר לי משהו על זה שלפעמים אנשים בלי בטחון עצמי (והם יהיו פחות חברותיים) דוסים כי הם מפחדים. מפחדים לשבור מסגרות, מפחדים לשנות הרגלים וכו'. זה מאוד מעצבן בהתחלה כי גם אני "דוס", אבל יש בזה משו נכון ואנחנו צריכים ללמוד מזה לא להיות דוסים כי נולדנו ככה אלא כי זה מה שנכון וטוב.
רוב הדוסים עובדים את ה' מתוך עבודת ה' ולא מתוך "לא לשבור מסגרות"
יהודי אמיתי עם עבודת ה' שלמה לעולם לא יהיה דחוי חברתית
יש פסוק שדוד אומר "מוזר הייתי לאחיי, נכרי לבני אימי..."
לא מדברת.
לידיעתכם; גם בני אדם נסגרים לפעמים מחוסר עניין לציבור.
לפעמים אנשים חושבים שהם גולי עמוקות כשהם לא באמת כאלו...
עניין ההסתגרות מגיע לעיתים, לפחות בשלב הראשון- מצד המתחזק.
סוג של "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם".
ובאמת- זהו מושג גלותי. עניין הסתגרות והבדלות בעצם היותי מתחזק. גלותי, אך לרוב מוכרח!
א"כ אז כשהוא מוכרח הוא טוב! מתי הוא מוכרח?- בשלב מסויים בהתחזקות. משתנה ברמת ההתחזקות מול רמת ההבדלות ומהירות העניין בתשובה הדרגתית מול תשובה פתאומית וכו'...
אבל!
לעיתים הרמה שבו המתחזק חושב שהוא נמצא- זו איננה הרמה שבה הוא נמצא- ולכן גם ההסתכלות שלו על עצמו אינה תואמת עם מציאותו הנפשית/ שכלית ולכן אף הסובבים אותו נשארים בהסתכלות כלעומת שהוא "מאותת" לסובביו.
לעיתים צריך בענוה לראות המתחזק את עצמו באשר הוא שם.
קדוש= מובדל. השאלה כמה ביחס רמת הקדושה וזמניה.
לפי דעתי זה קשור אלינו גם, הדוסים.
ברגע שניהיה בטוחים בעצמנו, ושלמים עם עצמנו אבל גם פתוחים ומקבלים את האחרים הכל ישתנה
אולי לא ברגע אחד, אולי באמת בהתחלה יסתכלו במבט מוזר אבל הוא יהפוך למבט של הערכה.
אני אומרת את זה מניסיון.
יש לי המון חברות (רוב הכיתה שלי ולא רק) שהם לא דוסיות ואני כן
זה אומר שהם מסתכלות עלי במבט מוזר? ממש לא, להפך, אנחנו חברות ממש טובות ואני חושבת שאפילו יש הערכה.
אולי זה בגלל (בלי להתנשאות אלא מתוך מודעות) שאני יודעת לעמוד על שלי וללכת בדרך שלי ועם זאת להכיל ולקבל את השני כמו שהוא, ובלי צורך שיהיה כמוני.
אז אולי זה באמת תלוי באופי של הבן אדם. איך שהוא רואה את עצמו, איך שהוא רואה את האחרים, ואיך שהוא מתנהג. כמובן שיש מצבים שזה החברה אבל אי אפשר להגיד ישר שזאת היא...
ומסכימה עם @משתדל... @תועה בשדה...
אצלנו אפשר לראות בנות דוסות ולרוב לא רואות הרבה דברים שהאחרות כן רואות אבל הם חברות ממש טובות של בנות לא דוסות והם גם 'מקובלות'.
זה קשור לבת, תכונותיה ואופיה נטו.
אם חברות של בנות בגלל מה שהם רואות\לא רואות אז זה בעיה בחברה...
א. רב הבנות דוסות אז הם לא נראות דוסות חננות כי יש גם דוסות מופרעות...
ב. אני למשל די דוסה ואני לא חננה (בלשון המעטה) ואני גם אחת הבנות שיותר מארגנות דברים וזה...
ג. לפעמים איפה שזה קורה זה בגלל שמי ששקטה אז היא כזה גם בצד ואז היא לא תדבר עם בנים והיא תלך עם ארוך כי זה מה שצריך בלי לשאול שאלות.. אבל זה ממש לא תמיד נכון כמו שכבר אמרתי
לפי ההיסטוריה זה נראה שכל המנהיגים היו קיצוניים, ואפילו לא רצויים (חשוכים...)
אברהם, יוסף, דוד, ישעיה, מרדכי, רשב"י, והלאה מליון דוגמאות... הרצל, לא יודע, אם חושבים יותר שמים לב שהאמת רוב הפעמים לא היתה אצל הרוב....
מי שרוצה ללכת עם האמת עד הסוף ינצח, צריך להתעלם מהתגובות של הטועים, ובואו ננסה להחזיר אותם למוטב...
שוס להיות דוס, ככה הולך הפתגם, לא?!?!???
שאת הדוסים מענין הרבה יותר עבודת ה' וכו'...
ואת הפחות דוסם אין להם ת'שאיפה הזאת יותר מדי
אז הם עסוקים בלרדת עלינו אבל לנו יש דבר הרבה יותר גדול וטוב לעבוד עליו....
הסביבה נורא משפיעה לכן יש כאלה שטוב להם להיתרחק.. הרבה פעמים הנושאי שיחה לא מתאימים.. קללות גסיות, לשון הרע, ביזוי תורה ורבנים... אבל כל עוד הסביבה נותנת אפשרות ומכבדת לא מתרחקים להיפך אני אישית חבר של כולם! חוץ מזה ההגדרה דוס לדעתי לא מתאימה..יש דתי אמיתי ויש דתי לפי דעתי
הייתי גם בעזרא ושמרתי נגיעה בנוסף לזה שלא היה לי חבר ובעצם כולם היו נורא חמודים אליי ואהבו אותי אבל ניסיתי כל הזמן להיות עם הבנים כדי להראות שזה שאני שומרת נגיעה זה לא הופך אותי לאחת שמבלה כל הזמן עם הבנות דווקא....
נדבקתי אליהם כמו דבק...
חחחח לא נורא העיקר הם נהנו מזה... הכל לטובה
עד שאת שומרת נגיעה את מקלקלת את זה בלהיות כל הזמן עם הבנים בשביל להוכיח את עצמך?
היא לא רוצה לוותר על העקרונות שלה אבל זה לא כיף ומאוד קשה להישאר נבדל ומובדל מחברה שרוצים להשתייך אליה ושהיא כל כך מגובשת ושכולם בה כל כך מושפעים מכולם
בישיבה החבר'ה - ולא הצוות מעיפים מתוכם את כל החפיפניקים וה"לא-דוסים".
וזה לא תמיד היה ככה - זה דרש הרבה מאוד עבודה פנימית בשנתיים וחודשיים של קיום הישיבה.
עיקר העבודה היתה ליצור גאוות יחידה לחבר'ה הטובים - אלא שבאמת רוצים את ה' - כדי שלא ירגישו שהם תמיד הדחויים והמוזרים.
התאחדנו - בשנה הראשונה בתוך עצמנו ואחר-כך גם בשיעורים (=שכבות גיל) הצעירים החדשים - את כולם סביב הרעיון שאנחנו אלה שהולכים בדרך הנכונה ולא הם. יצרנו קבוצות נגדיות וחזקות נגד הדברים האחרים - הדברים ולא האנשים.
יצרנו גם תחושה של שמחה ולכתחילה - כי הרבה פעמים ה"דוסים" עושים את זה כי צריך וכי זה חשוב - אבל בלי מספיק שמחה פנימית והתלהבות (לפחות לא כלפי חוץ - כלפי חוץ הם נראים מסכנים ומשועממים), והתוצאה היא שסתם נער מהשורה לא רוצה להצטרף לזה כי הרבה יותר נחמד וכיף להיות "לא-דוס".
אחרי שהתחזקנו בתוך עצמנו כדורשי ה' לכתחילה ולא בשקט לבד, אז רוב החבר'ה פשוט הצטרפו אלינו - כי הם הרגישו שזה באמת מה שנכון וזה אפילו יכול להיות שמח - לא כמו שהם חשבו.
והם גם גילו שזאת שמחה אמיתית - לא כמו השמחה והכיף של החול שהם חולפים ולא משמעותיים.
ואז, ברגע שהרוב היו איתנו, אותם בודדים שלא - פשוט עפו מהישיבה - על-פי רוב מרצונם.
סייע מאוד לכל המהלך העובדה שצוות הישיבה היה איתנו ומאחורינו - גם אם לא באופן רשמי, אלה היו שאיפותיו בסופו של דבר.
זה יכול לקרות בכל מוסד נורמלי - פשוט הולכים לצוות, ואומרים להם דוגרי - איך אתם רוצים שהישיבה הזאת (לצורך העניין) תיראה - מקום של חפיפיניקים או מקום של אנשי דורשי ה'.
כמעט בכל מקום יאמרו מיד את האפשרות השנייה, ומקום שלא אין לך מה לחפש שם.
*חשוב מאוד לא לבוא לצוות בקטע של סוג של תקיפה - "מה אתם רוצים שיקרה", אלא מתוך רצון לבנות ולשנות, ומתוך ידיעה שיש לכם אינטרסים משותפים.
מקווה שעזרתי...
א- זה פחות או יותר אמור לקרות בכל ישיבה קטנה.... (ע"ע שלומבא)
ב- העצה שלך זה רק למי שבדיוק נמצא בישיבה קטנה בתחילת דרכה. ועוד ישיבה של ר"מים זורמים....
אקיצר- אנ'לא בטוח עד כמה זה מעשי במקרה של השואלת...
מסוימים מאוד מאוד
אישית לא הייתי נשאר במקום שבו רוב האנשים לא דורשי ה'.
אפילו שלא יהיו "דוסים" - אבל שיאמינו באמת שרצון ה' הוא לפני ה כ ל.
אם זה לא ככה וגם אי אפשר לגרום לזה להיות ככה - מה יש לחפש שם?
ז ולמה בישוב פתאום מסתכלים עליו מוזר כשהוא הולך אם אהבת חייו
ולמה הרב שלו פתאום כבר לא מסתכל עליו אותו דבר כי הוא גידל שער
ומה כולם מזלזלים בוא כשהא מעשן
ואם הוא בוחר לחיות בלבנון ומתלבש כמו שבור כולם מסתכלים עליו שלילי?
יש לזה תשובה דיי הגיונית..
אם הם באמת דוסים והשאר לא אז זה משנה את כל העולם.
כי אם הלא דוסים מדברים על סדרות, שירים, סרטים וכו' (רק דוגמאות) אז אין להם יותר מדי נושאי שיחה עם הדוסים. זה הופך אותם ללא רצוים ולמוזרים (הם מתנהגים שונה מהנורמה)
זה בדיוק כמו שמישהו ילך לישיבה ממש דוסית ויעשן, ישמע שירי אהבה וכו'. הדוסים לא ידברו איתו.
מרגישות ביטחון ןהן מקובלות.פשוט צריך להבין שאם הדרך שלך נכונה צריך ללכת איתה עד הסוף.(ולא להתבייש מלאמר מה הדרך שלך).
דולה מוסמכת מלווה לידות בחיפה והצפון
אני לומדת באולפנה שהיא לא כ"כ דוסית (גם לא עם פנימייה) ואני נחשבת מאחת הדוסיות של השכבה....
אני חושבת שההרגשה שלך כלפי אלה שמתחזקים היא נכונה כי בגיל הזה של ההתבגרות אנשים קשה להם מאוד לשנות את עצמם ופתאום להתחזק לא קורה... אבל ההפך דווקא להתקלקל כן מאוד קורה. וזה הניסיון שהקב"ה מעמיד אותנו מול החברה לדעת לעמוד על שלנו וזה לא אומר שאנחנו גורמים לעצמנו להתנתק מהחברה ולהתבודד כדי להתחזק זה דווקא מול החברה צריך ללמוד ואני מבטיחה לך שעצם זה שתמשיכי בדרך הנכונה שלך זאת תיהיה אחת הבניות החזקות שלך באישיות!! בהתחלה זה נראה באמת כמו שאמרת חשוך אבל תמיד תזכרי שאנחנו נמצאים באור ויש נק' של חושך אבל לא להפך!!! תמיד יש אור בקצה המנהרה...
בהצלחהה
בכלל, יש כבר הרגשה (לי לפחות) שחלק נכבד מהחבר'ה (גם המבוגרים והמשפיעים) כבר לא מעמידים את התורה במרכז, שלדעתי זו שורש כל הבעיות!!
בינתיים, צריך הרבה עזות בקדושה. המלצה: אורחות צדיקים, שערים: העזות, הבושה, הגאווה, הענווה.
בהצלוחס לכולם!!!
האמת היא שגם אני רואה שכולם בסוף רוצים יותר אמת...