ארור יהיה בין הזמנים האינסופי הזה

ניסיתי כמה פעמים לסגור מפגשים\טיולים עם חברים שלי ותמיד ביטלנו בסוף...

 

אני נפגשתי פעם חברים ופעם הלכתי לבקר איזה רב וזה, אבל בין הזמנים זה מחרפן!! במיוחד הקיץ, כאילו הוסיפו בין הזמנים שלם רק בשביל ששיעור א' לא יכנסו באמצע השנה!!

ונורא.

 

היום כשאני בד"כ לומד רצוף ומעמיס על עצמי יותר מדי, אני נהנה מהחופש קצת.

 

פתרון אחד זה לסדר לך סדר, שימשיך גם לישיבה, לערב - כלומר משהו שהוא רק שלך, וארוך.

ואז המטרה תמשך גם בבין הזמנים ולא תאבד את ישוב הדעת

 

שני זה לנצל את הזמן לעסוק בענייני חול שמביאים דלק להמשיך ללמוד תורה ועיין, כאן:

מכירים את זה שנתקע לכם המוח על מצב עיון? - בני הישיבות

בס"ד

 

לדעתי צריך לפתוח ישיבת/ישיבות ביה"ז. לפחות לחלק מביה"ז.

פה בעיר שלי יש מלא, זה לא אותו הדבר מבחינה חברתית בעיקר.

 

היום אני גם הולך למקום שאני לומד בביה"ז ויש שם אנשים ב"ה.

מנצל או ללימוד רבאק של גמרא או לעבודה, תנסה.

רציתי לעבוד למלאות את הזמן , אבל שברתי תיד ישר במוצאי החג ב"ה , וגמרא אני לא יכול הרבה😢

סיפורי חסידים ולאחר מכן תקרא ספ]ר תהילים שלם בדבקות, זה כבר יוביל אותך למקום חדש.

כי הוא הביא לך דברים מזה מרדימים..בהצלחה עם ה 30 סיפורי חסידים...לילה טוב לך חזב"ת גאה

בינה"ז באמת ארוך הרבה יותר ממה שצריך להיות.

 

לא נורמלי שיש חודש חופש בניסן, ואז לימוד שלושה חודשים עם חג באמצע כל שבועיים, ואז בינה"ז שלושה שבועות, ואז לימוד ארבעים יום ואז שוב בינה"ז לשלושה שבועות. מוגזם בעיני. 

 

פעם זה היה נצרך כי הישיבה היתה בליטא והבית היה בפולין, והנסיעה לוקחת כבר שבוע הלוך ושבוע חזור ושבוע של חוה"מ בבית. בינה"ז של הקיץ נוצר אצל החסידים שרצו ליסוע לאדמו"ר לפני ראש השנה.

 

מה הקשר של כל זה אלינו?? 

אתה חושב שזה קל לרבנים ולאברכים? יש להם משפחות, ועומס, והם צריכים את הנופש.

כשהגעתי לגיל שלהם, אפילו שאני לא נשוי בכלל, אני מעיד שיש צורך בבין הזמנים. ושהם בכלל לא מתבטלים מתורה...

לא באלה שלמדתי לפחות.

 

תמיד יש את מי שנשאר, מי שהולך, שלא יבכה אח"כ למה הוא הלך...

לא יודע לגבי ישיבות אחרות.

בס"ד

בתי המדרשות פתוחים ואף לומדים בהם, כל שאפילו לא תהיה בודד

איפה אחי הלוואי , אני גר ביישוב די מנוער מתורה לצערי😓

אני גם יודע את זה, הרא"י שלנו לא גר קרוב לישיבה בלשון המעטה, אז נניח בשבועות, ובשבתות ישיבה לפעמים אשתו והילדים לא באים, מה שאומר שהם בבית והוא בישיבה.

אחרת מאבדים את הכוח ללמוד בכלל

 

כשמתבגרים ויוצאים מהבועה של הישיבה מבינים את זה

אבל אחרי שראיתי שכתבת "כשמתבגרים ויוצאים מהבועה של הישיבה מבינים את זה" החלטתי שלא בגלל שזה נשמע כאילו שאתה מזלזל בבני"שים...כביכול שאתה מבוגר ומבין והם בבועה ומנותקים מהמציאות....וגם בישיבה מבינים את זה, כשעדיין נמצאים ב"בועה של הישיבה", אבל האורך, האורך....

של ישיבה.

וכשאתה מתגבר ויש לך אישה וילדים והם צריכים יחס, אז כן, אתה צריך קצת חופש.

 

אתה חושב שמישהו מפסיק ללמוד תורה לגמרי בבין הזמנים? אני בספק אם לכזה אדם קוראים בן תורה.

כי יש הבדל בין בחור רווק לבין אברך בצורה מהותית, וכמו שכתבתי למטה, ואם יום אחד הבחור יתחתן אז אדרבה! יש עניין שאדם ישקע כמה שנים טובות בעולמה של תורה ללא הפרעה דווקא לפני שיתחתן כי אחרי שהוא יתחתן הוא ירגיש עול כבד של חיי נישואין, ולכן בשנים קודם לא רק שלא כדאי לא להתבטל מתורה כי זמן תורה יהיה יקר לו אחר כך, אלא אדרבה יש עניין וזה חשוב מאוד שהבחור ישקע בעולמה של תורה כדי להתאזר בכוחות ולבנות את עצמו היטב לקראת חיי הנישואין, אף שעדיין יכול להיות אברך וללמוד בישיבה אחר כך, אבל אינו דומה בחור שלומד בישיבה לאברך, זה מציאות אחרת לחלוטין שלכאורה בת אולי לא תבין...(יש אברכיות שעדיי נמצאות במדרשה? אם כן אז זה חידוש בשבילי...). וגם כאשר ודאי בחור צריך ללמוד כשעה שעתיים שלו כל יום בבין הזמנים, זה לא שקיעה רצופה בעולמה של תורה שבחור צריך, כמו מי שלומד תואר שמאוד משקיע בזה את זמנו בצורה מטורפת שנים בודדות.

 

ול העניין הזה של "תתגבר ותראה" זה ילדותי בעיני וגם מתנשא וממש לא נכון. כמו שאמרתי, יש הבדל בין בחור רווק לאברך, ואדרבה, אברך ודאי חייב לתת זמן רב לאשתו וילדיו וכבר צריך את החופש יותר, ואדרבה, שאברכים יצאו לחופש, אבל בגלל שהבחור הרווק הוא רווק אז לא צריך את החופש כל כך דווקא בגלל שצריך לגבש את עצמו ולשקוע מעט בעולם של תורה לפני שיתחתן ויהיה עליו עול הבית.

חבוב, כשתהיה (חס ושלום) רווק בן באיזור ה30, ותהיה *לבד*, כי כל החברים שלך או מבוגרים עם משפחות ענקיות או זוגות צעירים עם מלא ילדים קטנים, ואתה, תהיה לך רק התורה, אז אתה תלמד עד כלות הנפש.

כל דבר דורש מנוחה.

 

תלמיד ישיבה לא יבין את זה כי יש לו זמן להתאוורר גם אם הוא לא מתאורר, גם אם הוא מבוגר, הוא מוקף אנשים פחות או יותר בראש שלו (בהנחה שהוא בישיבה עם אנשים בגילו).

 

לא דיברתי על "בגרות", דיברתי על שחיקה שנובעת מללמוד תורה יחד עם עבודה ויחד עם חיים מחוץ לישיבה שנוגעים בהמון דברים ולא רק תחושת הבדידות המעיקה הזאת.

בחור ישיבה, אשריו ואשרי חלקו, לא מגיע לנסיונות האלה, וטוב שכך כי ככה נבנים.

 

אני יודע את זה מנסיון, בישיבה בין הזמנים שחק לי את הנפש. היום כשאני מחוץ לישיבה אני צריך את אותה מנוחה.

 

בקיצור: זה לא קשור לגיל או "בגרות", זאת עובדה שיותר מצוייה אצל רווקים מזדקנים.

מסתבר שחזב"ת גאה במצב של המועקה הנפשית מהשחיקה של בין הזמנים ויש שלא. הוא לא בא לומר שכולם ככה, רק ככה הוא מרגיש, ואדרבה שיש כאלה שיצטרכו את בין הזמנים מכל מיני סיבות, אבל א אין הכי נמי, יש אנשים שטוב להם וצריך בין הזמנים, ויש של (כמוני למשל...), ולכן כל אחד מה שהוא צריך, ולכן מי שלא רוצה יגיד שקשה לו, עם ההבנה שיש אנשים שכן צריכים את בין הזמנים

ומי שקשה לו? שישאר בישיבה...

לא מבין את התרעומת, שגם לי הייתה בעבר.

מי ביקש לבטל? אבל אפשר לעשות כמו שעושים נגיד באור עציון בחנוכה, שיש ישיבה כרגיל והכל, ומי שרוצה ללכת לקחת קצת חופשה וזה שילך ולא מסתכלים עליו בעין רעה וזה טוב ולגיטימי, אבל יש מקומות שממש נסגרים בבין הזמנים וקשה ככה לעבור מקום לימוד כי יותר קל ללמוד באותו מקום שלומדים כל הזנה וכו'. גם זה הראש הזה, כאילו למה לא? שיהיה ישיבה, ויהיו חברה שיעזבו ימים רצופים ללכת לטיולים וחופשות וכו' ללא בעיה?

נראה כמו "בוא נבטל"

 

לא מכיר ישיבות שנסגרות בבין הזמנים... מי למשל?

תורת החיים שמעודדת להישאר אין איזה ארוחות סדורות ומעיפים מהחדר בפנימייה וכו' שזה מכביד, ולכן יותר קשה להישאר, ורק בגלל שההוא רצה להביע את כעסו כשאמר "זה ההמצאה הכי ארורה של האנושות" זה לא אומר לבטל, וגם מה שאני אמרתי זה לא לבטל וגם לא לא לבטל, זה משהו ביניים יפה כזה, לעניות דעתי...

באמת נשמע קשה שמעיפים מהחדרים

הם משתמשים בחדרים האלה ובגלל שאיזה בחור רוצה להישאר יקצו לו חדר אחר, אבל זה קשה...

ללמוד תורה/לראות סרטים

ממש מזדהה עם מה שכתבת גמלי קשה ממש בחופש הזה. אם החופש היה במסגרת המדרשה אולי זה היה מקל.. וגם לפי דעתי הוא יותר מידי בתחילת השנה יכלו לאחר אותו מאמינה שהמדרשה תלמד אותי איך לנצל את הזמן בצורה נכונה כי עדיין אין לי את זה וזה בהחלט הרגשה כמו שאמרת אי מציאת עצמך

ובאמת לכן זה הרבה יותר קשה, כי לבני"ש אחרי הבין הזמנים הראשון יש זמן חורף ואז גם לשנים הבאות יוכל אולי לנצל את הזמן, אבל לבנות יש רק שנה אחת ואולי שתיים אז זה ממש חבל, גם אחרי כל האורות של הימים הנוראים, היה טוב אם זה מהום לפני ערב סוכות עד ליום אחרי אסרו חג, ככה 12 יום זה אולי סביר....

אתם רציניים?!
זה ה-זמן שלכם לפתח דברים שיש לכם זמן ופניות נפשית אליהם אחר כך משפחה אישה ילדים אין לכם זמן לנשום!

תפתחו כישרונות שלכם!
ציור,כתיבה,נגינה,נגרות, טיולים בארץ, תלמדו לבשל,תעזרו בבית,זמן איכות עם המשפחה והאחים לכו לבקר אותם איפה שהם נמצאים לסבאסבתא דודים תשקיעו במשפחה שמרגישה מוזנחת כל שאר השנה,קורסים שמגניבים אותכם בצילום/צלילה/סנפלינג/מחשבים,כושר!!!כל המשחקי כדורסל/רגל/עף וליודעת מה עוד ישלכם, קניות של בגדים שאתם כל כך זקוקים להם ולא מוצאים זמן לקנות!! תשפצו ת'בית, לכו לחזק בגבעות, תתנדבו עם ילדים, עם חולים, באריזת מוצרי מזון ויש עוד פוווולל דברים.

ועוד משהו חשוב, הלכה!!! תלמדו הלכה! בישיבה מה שאני לפחות הכרתי בקושי לומדים וזה כל כך חשוב!! לבניית בית.דברים הלכתיים של היום יום.


בקיצור מספיק לשבת בבית לגלוש באינטרנט ובפורומים! לכו תעשו עם עצמכם משהו לזה נועד בין הזמנים!

ברכה והצלחה!!
אשריכם תלמידי חכמים!!
כל עמ"י תלוי בתורה שלכם!!!אז תנצלו תזמן ותגיעו עם כוחות!

את צודקת, אבל כמה זמן להקדיש לזה? ואם לא מצליחים להקדיש לדברים כאלה וסתם מתבזבז הזמן מכל מיני הסיבות...?

גם אני מבין אברכים שודאי יש להם לקחת בין הזמנים עם נשותיהם וילדיהם, אני מדבר על הבני"שים, וזה הגיוני שהבחורים ילמדו והאברכים יהיו בחופשה, זה בסדר גמור....

ולפעמים בזמן אנשים מצליחים ללמוד נגינה או ציור או לא יודע מה שזה חשוב כל הזמן, ולפעמים יש גם כאלה שלא מעניין אותם כל זה באמת אלא רק תורה פחות או יותר...

וגם בכל השנה צריך לטפל בצרכי הנפש ולהתבונן על דרכיך ולהיות קשוב לצורכי נפשך...

וזה נורא ואיום אם לא לומדים הלכה באופן סדיר בישיבה, לא שאני אומר משהו רע על מישהו או מוסד כלשהו, רק בין הזמנים זה לא הזמן להלכה כי כל השנה צריך ללמוד הלכה ולעשות זמן לזה בכל מחיר.

ככה רק רציתי להגיב, אני לא תוקף, ואם נשמע ככה אני מבקש מחילה כי לא זו כוונתי.

בנוסף לכך, יש הבדל בין בנים לבנות ואולי באמת לבנות נדרש יותר זמן איוורור או יותר נכון שטוב להן ככה כאשר בנים הם פחות רגשיים בדרך כלל ויותר ככה יבשים ושכלתניים ולכן זה מעט שונה (לא שאין בנות שכלתניות ולא שלא חכמות וכו', ולכל הפמניסטיות: נא לא להוציא את דברי מהקשרם, תודה).

ישר כוחך

תכלס זה קשה, אני יודעת, זה קשה לנהל ולנצל את הזמן מחוץ למסגרת וכשאף אחד לא באמת אומר לך מה לעשות.

רק רציתי להעיר ולתת קצת קונטרה מהכיוון השני.
מי שרוצה לעשות דברים ולא לבזבז את הזמן-יכול!
זה קשה נכון, החיים קשים לא באנו לפיקניק ויש ניסיונות..אבל בקטע של דיי להתלונן זאת המציאות ואיתה נתמודד וגם ננצח!! לא באה לשפוט אני גם מתלוננת על העניין מידי פעם.קיצר רציתי להכניס עוד כיוון לדיון
של-תנצלו את הזמן, זאת המציאות! אז תעשו איתה דברים טובים.

ובחור שמעניין אותו רק תורה, עוד יותר טוב שיש את הזמן הזה, שיפתח לעוד דברים בחיים שיתחבר לעמ"י,יום אחד הוא צריך להתחתן ואז הוא לא יוכל להתעניין רק בתורה.

הכל טוב, לא הרגשתי מותקפת..

ודאי שאת צודתק לחלוטין, וזה ממש מסובך ולא פשוט לשני הצדדים, ואם כי את צודקת שבאמת אין טעם להתלונן, יש בחינה טובה כזו אם כי ודאי אין להתמרמר על המצב, אבל יש לפעמים ויש שלא סובלים את בין הזמנים ורוצים לפרוק את זה קצת, אפילו שמנסים וזה, והרי בין הזמנים הקודם למדתי בשלוש שבועות 120 וחצי שעות, ולכאורה היה לי תוכנית וזה והכל מסודר אבל התחרפנתי, כי זה משהו אחר כשיש לו"Z עצמאי לעומת לו"ז ישיבתי, אבל טוב, כמו שאמרתי, את ודאי צודקת וטוב שהבאת את הכיוון האחר.

 

וגם בחור שאוהב רק תורה כמעט (הרי מי שיש לו רק תורה גם תורה אין לו) גם בישיבה צריך להיפתח לעם ישראל, אבל כמה? שלוש שעות בשבוע? בין חבריו? האם עשרים שעות בשבוע? ולכן המינון בבין הזמנים שוט לא מתאים לו, אבל גם בישיבה צריך לתת שעות לעם ישראל בכל מיני צורות.

 

ואם יום אחד הוא יתחתן אז אדרבה! יש עניין שאדם ישקע כמה שנים טובות בעולמה של תורה ללא הפרעה דווקא לפני שיתחתן כי אחרי שהוא יתחתן הוא ירגיש עול כבד של חיי נישואין, ולכן בשנים קודם לא רק שלא כדאי לא להתבטל מתורה כי זמן תורה יהיה יקר לו אחר כך, אלא אדרבה יש עניין וזה חשוב מאוד שהבחור ישקע בעולמה של תורה כדי להתאזר בכוחות ולבנות את עצמו היטב לקראת חיי הנישואין, אף שעדיין יכול להיות אברך וללמוד בישיבה אחר כך, אבל אינו דומה בחור שלומד בישיבה לאברך, זה מציאות אחרת לחלוטין שלכאורה בת אולי לא תבין...(יש אברכיות שעדיי נמצאות במדרשה? אם כן אז זה חידוש בשבילי...)

נראה לי אנחנו דיי מסכימים...
מציאות שצריך להתמודד איתה.
מסכימה עם מה שכתבת אחר כך, אגב יש בנות שגם אחרי חתונה ממשיכות במדרשה-לא כל יום אבל הולכות לשיעורים.

דווקא נראה לי שאני כן מבינה מה שאתה אומר.

אני חושבת שכשבחור בישיבה כל כולו צריך להיות נתון ללימוד התורה ואם עושה הפסקות הן רק לשם לימוד טוב יותר. ולא לשום צורך אחר.
ולכן בגלל שמתיש עצמו בתורה כל השנה בין הזמנים זה זמן טוב להקדיש למנוחה ולשאר הדברים שלא יכל במהלך השנה כי היה שקוע בלימוד.

מההיבט של אח"כ משפחה וילדים אני בדיוק רוצה ללמוד, אני לא רוצה להיות אברך, אני רוצה משהו אחר, אז מתי יהיה לי זמן (חוץ מההסדר/גבוהה) ללמוד 9-11 שעות ביום??

 

ואת כל הרשימה הזאת אני בקושי ממלא בחופש הגדול, מה שיוצר ביטול תורה וזמן עצום!!!

 

וב"ה, התחילו אצלנו סדר הלכה חזק (למעשה למעשה). מתחילים ממחר בעז"ה שמירת שבת כהלכתה.

מקווה שאיישם כמה מהם בבין הזמנים הבא שאבריא בס"ד .

אם לא הייתה לך יד שבוה לא הייתה מתחרפן מבין הזמנים? כי אם כן זה יסביר את ההתחרפנות הזאת שלך...

ת'אמת כל בין הזמנים זה ככה רק בהילוך טיפל'ה יותר נמוך, הייתה לי עבודה , הייתי הולך לים וכו' , אבל אותו דבר פחות או יותר.

פעם קראתי אחת שכתבה שהיא מסוגלת לעשות מכתב יפה ומעטפה ולהשקיע והכל, אבל ללכת לקנות בול זו המשימה הקשה אצלה.

 

ואצלי בין הזמנים היה אותו דבר - לא היה מעניין אותי לא טיולים ולא מחשב ולא משחקים ולא מוזיקה ולא כלום. אבל הצעד הקשה ביותר הוא פשוט לפתוח את הגמרא וללמוד.

 

וגם כשעשיתי את זה אז גיליתי שעצם המציאות בבית גורמת לכך שלא תהיה סבלנות ללמוד וכל הדברים הנורא חשובים יצוצו פתאום (שכמובן אחרי שבאו והפריעו ואולי גם סגרתי את הגמרא בשבילם, הם לא הביאו שום תועלת).

 

בנוסף, הרגשתי לא נעים ללמוד בקול בבית כשהאחים נמצאים מסביב (שגם הם לא פתחו גמרא אבל לפחות היו להם דברים מעניינים לעשות). אז למדתי בשקט, דבר שמוציא את החשק ומאבד את הריכוז.

 

עד שהגיע הזמן שבו ניסיתי את השיטה מהגדה של פסח: "צא ולמד".

הלכתי לישיבה ובה יש סדרים גם בבין הזמנים, של סדר בוקר מתחיל בשעה X עד Y, ואחר כך מנחה, ויש גם סדר ערב. (ישיבה של חרדים, כי הם רציניים. ותגידו מה שאתם רוצים אבל זו האמת!!!).

לא מדובר על בחורים שנשארו בישיבה, אלא שחזרו הביתה מהישיבות שלהם והלכו ללמוד בישיבה באיזור.

 

בהתחלה זה היה לי מאוד מביך מהמשפחה, להיות כזה צדיק שהולך ולומד כמה שעות. עד שהבנתי שזה ממש לא מעניין אף אחד, ואם כבר אז מסתכלים על זה בשמחה.

ומאז כל בין הזמנים הפך להיות זמן מתוק של סדרי לימוד, המאפשרים גם בצהריים לעשות את הדברים הנורא מעניינים שהפריעו במהלך הלימוד. שחרית מנחה וערבית במניין מסודר יום יומי בשעות קבועות, וכמובן תפילה של בני ישיבות שלא ממהרים בבין הזמנים להתפלל שחרית 25 דקות כדי להספיק להשתעמם עוד יום שלם.

 

זכיתי לסיים כך כמה מסכתות, בעיון, בנוסף לסדרי לימוד קצרים של רבע שעה הלכה ורבע שעה מדרש ורבע שעה חומש עם מפרשים וכו'.

 

היום, כשאני נשוי, אני יודע כמה הפסדתי שלא נקטתי בשיטה זו מגיל 14. שנים של בטלה עברו עלי, וחבל. ואני כותב את זה בתור אדם שאוהב ללמוד ומשקיע בלימוד ומגיע להישגים - אני הייתי פשוט בטלן, וחבל.

מצידי אין כמו החופש!!! נכון, אני מתפוצץ משעמום אבל זה עדיף לי מהישיבה!

ושלא תתעו אני אחד שמאוד אוהב ללמוד הייתי גומר מסכתות שלמות מעמיק בסוגיות והכל, אבל הלכתי לישיבה חרדית מהכבדות ביותר שהכול שם בה בעומס וכפייה עם משטר עוצמתי ברמה הזויה וזה הוציא לי את כל החשק מהשיבה זה פשוט השניא עליי את הלימוד בישיבה.

כיום שאני לומד בישיבת בין הזמנים משהו אחר מהישיבה משהו מרצוני בלי המשגיח שיעמוד עליי אני פשוט מתענג על הלימוד ממש 'רק להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו'.

אגב, גם לומד בישיבת בין הזמנים וזה באמת אדיר זה עושה לך את היום! מומלץ בחום!

 

תתפללו עלי...

לא הייתה לי שום ברירה אחרת...

אני סקרן לדעת למה אין לך ברירה לבחור ישיבה יותר מאוזנת ופתוחה ?
אתה לא חייב לענות

אסור לסבול מהלימוד, אחרת בהמשך החיים עלולים להפסיק ללמוד.

וזה בטח לא יהיה בריא לנפש

בתקופת המבחנים הייתי אמור ללכת לישיבה בבית שמש וגם חבר שלי אלך להיבחן שם בלי להודיע כמה חודשים לפני, והוא אמר שהחומר שהוא נבחן זה החומר הנלמד וכשאני הגעתי להיבחן אמרתי על החומר שאנחנו באמת לומדים שהוא החומר הנלמד, והחבר שלי אמר שלמדנו את זה מזמן, ואז הם הבינו שאני בחור חלש שמפגר בכמה חודשים משאר הכיתה, ואת התשובה שלא התקבלתי קבלתי בסוף הזמן של המבחנים כך שכמעט ולא נשאר לי זמן להיבחן בעוד ישיבות [בזמן שרוב הישיבות כבר סגרו רישום] אז מה שנשאר לי זה הישיבה הזאת שהצלחתי להתקבל שם [שהיא אלף רמות מעל הישיבה שלא התקבלתי אליה].

 

ובקיצור היה עוד סיבוכים בדרך...

היוקרה של הישיבה אולי קצת מרשימה אנשים אבל לא את ה' יתברך.

ואל תדאג לו, אם הוא ירצה שתגדל הוא ידע איך לעזור לך בזה.

בס"ד

זאת הזדמנות ליישם בבית את הלימוד בישיבה. לראות שאתה יכול לקבוע עיתים לתורה גם מחוץ לכותלי בית המדרש והסדרים הרגילים. וכמובן זמן שהות לצד המשפחה (שעל זה ארחיב בסוף).

השאלה היא איך מתכוננים לזה נכון -
אפשר לקבוע הספק שאותו מסיימים עד תחילת הזמן.
אפשר לקבוע שעות קבועות בהם לומדים בכל יום.
אפשר לקבוע חברותא עם חבר שלומד בישיבה אחרת.
אפשר ללמוד דברים שאתה לא לומד בסדר הקבוע של הישיבה ומאוד מדברים אליך.
וכו'

כאשר אדם מגיע עם ציפיות ברורות לבין הזמנים, אז הרבה יותר קל לו לשרוד את התקופה שמחוץ לבית המדרש.

לדוגמה, בישיבה שלנו בבין הזמנים הקודם כל התלמידים ביחד סיימו את הש"ס ועשינו אירוע גדול בתחילת השנה, גם כהפתעה לראש הישיבה (ראה כאן: סתם, כי בא לי לשתף - בני הישיבות )

יש לי 2 חברים שאחד למד בישיבה אחת והשני בישיבה אחרת ובכל בין הזמנין הם היו לומדים ביחד בין מנחה למעריב ולאט לאט מסיימים כך מסכתות. חבר אחר היה קובע חברותא עם אבא שלו, שזה לא פחות חשוב. ועוד חברים שהיו נשארים אחרי שחרית בבית הכנסת ללמוד.

מי שצריך את האווירה בשביל ללמוד, אז קיימים בתי מדרש שפועלים בבין הזמנים ואולי באמת לקראת בין הזמנים הבא ננסה לרכז כאן בלנ"ד בתי מדרשות שכאלה לטובת הציבור.

לעניין המשפחתי -
את הדברים הבאים אני כותב גם כבחור וגם כאברך ואבא. להורים קשה שהיחד מחוץ לבית, לכן כדאי להקפיד שבכל השבתות החופשיות, להיות בבית (ולא לנסוע לחברים) וכן בתקופת בין הזמנים לטייל איתם ולהיות איתם. מנסיון, כך יותר קל להם לא להפריע לך ללימוד במהלך השנה.

בתור אבא אני אגיד שעכשיו כאשר הסבא והסבתא רוצים לראות את הנכדה, אז פשוט בבין הזמנים אנו אצלם כל הזמן וכך אח"כ במהלך השנה אנחנו באים רק בשבתות חופשיות וההורים מקבלים את זה הרבה יותר בקלות.

שיהיה בהצלחה,
וזמן חורף פורה לכולם

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4783&cat_id=3978