בס"ד.
לבקשת מס' חבר'ה, כדי שנוכל לדעת (פחות או יותר) מי זה שעונה, ביקשו לפתוח שירשור הכירות.
כל אחד יכול לענות (אם בכלל..) על איזה סעיף שהוא רוצה...
1) שם
2) גיל
3) עיסוק
4)טקסט חופשי (הערה, משהו שחשוב לך לומר וכו')
מי יהיה הראשון?
בס"ד.
לבקשת מס' חבר'ה, כדי שנוכל לדעת (פחות או יותר) מי זה שעונה, ביקשו לפתוח שירשור הכירות.
כל אחד יכול לענות (אם בכלל..) על איזה סעיף שהוא רוצה...
1) שם
2) גיל
3) עיסוק
4)טקסט חופשי (הערה, משהו שחשוב לך לומר וכו')
מי יהיה הראשון?
1) סימי. (די, באמת?)
2) שש עשרה השבוע(!)
3) תלמידה, לצערי...
4) לא היה לי באמת איפה לכתוב את זה,
אני ממש שמחה שנפתח הפורום, אני חושבת שהוא מאוד מבורך ועושה רק טוב!!!
יישר כח לכל העוסקים בדבר...
בס"ד
1) לידור
2) 15.9
3) סוג של לומדת, מדריכה, וכיו"ב.
4) האמת היא שהשם של הפורום ישר הזכיר לי את 'ראש יהודי'.. אבל טוב, זה שהם לקחו לתנועה שלהם את הצירוף הזה לא אומר שהוא 'שרוף'... (-:
בע"ה
שם: יעל..
גיל: 15 וחודשי'ים..
עיסוק: לומדת באולפנה..
טקסט חופשי : אחלה פורום!! 
שם: לא משנה...
גיל: 17.5.
עיסוק: עדיין לומד. ומדריך- (אם זה קשור)
טקסט חופשי: בהצלחה למנהל! ישר כוח על היוזמה!
שם: מוריה
גיל:15.5
עיסוק:תלמידה,מדריכה.
טקסט חופשי-הלוואי הלוואי הלוואי שהפורום הזה לא יהיה כמו שאר הפורומים,עם שטויות וכיוצא בזה אלא פורום לאנשים שמתעניינים באמת..!(וכולנו נאמר א----מן!)
בהצלחה לאחד מאלף בניהול!^_^
לק"י
שם: לא משנה...
גיל: 17.5
עיסוק:תלמיד וחצי מדריך
טקסט חופשי: תמיד בשמחה.....................!!!!!!
שם: נחשו..
גיל:16.5
עיסוק:תלמיד ומדריך (באריאל)
אחלה פורום.. שכוייח!
1) שם: אילת השחר
2) גיל: 15.8
3) עיסוק: תלמידה..=] אוקי, ראיתי שגם כללו הדרכה- אז אני מדריכה את שבט זרעים באריאל פאתח!
בס"ד.
גם תורי הגיע (כנראה...)
אחד מאלף.
בן 18
עיסוק: בחור ישיבה.
שורה חופשית (או קצת יותר...) תרגישו חופשי לפנות בכל שאלה או בעיה, בנוגע לפורום או לחיים.
ומילה נוספת. אני מקווה שנצליח לשמור על הרמה הגבוהה שיש ב"ה בפורום. זה תלוי בנו...
שם: אור-נא
בת 17
עיסוק: לומדת...
והפורום הזה ממש במקום! [ת"מ]
שם:מוריה
גיל:14
עיסוק:לומדת!!=[
טקסט חופשי:אחלה פורום!!
שמי הוא שרון
וואי וואי איזה עיסוק...
1- שרה
2- 14.8
3- אולפניסטית....
4- שמעו צדיקים.. הפורום הזה חשוווב, צריך גם רצינות! אבל לפעמים אני מפחדת לכתוב תגובה... שלא יאכלו אותי....אני ישתדל לא לחפור אבל אל תתעצבנו עלי הרבה...חח...
[הממ למרות שת'כלס אנ'לא ממש בפורום הזה. אבל מהצצות מדי פעם, הוא על רמה! כל הכבוד למנהלים!! המשיכו כך!
]
שם: גייטל רייזל.
גיל: זקנה, זקנה...מזה עצוב, אבל אני גדולה ולא עשיתי כלום בחיי, טוב, לא משנה עכשיו..
עיסוק: לומדת...מנסה לפחות..לא מדריכה...[
אם אתה קורא את זה..]
טקסט חופשי: [יותר משורה אחת! ] חבר'ה, תהיו אמיתיים עם עצמכם ואל תעשו שטויות! ואל תחשבו שאתם יותר חכמים מכל הרבנים וכולם ותכניסו את עצמכם למצבים עגומים שיוצאים מהם עם צלקות..[המבינים? יבינו! ] והפורום הזה נראה מעולה, פשוט לי, עכשיו, כל כניסה לפורום על בסיס קבוע לא יעשה טוב..גם אם זה פורום על רמה.
1 מ-1000-בהצלחה רבה! ואגב, דחוף לדעתי לשנות את השם של הפורום!
כל הישועות
ברכה והצלחה.
שמי: אביטל בת 17 ו4 חודשים
כרגע לומדת באולפנה מחפשת שירות לאומי.
בעזהי"ת
מורי'ה.
15.5
יהודיה, דבראשון. זה עיסוק מלא! אח"כ- אני עוסקת בלהיות מורי'ה. אחרי הכל אני גם חב"בניקית, ומדריכה (-ניצנים שעלבים), אה,- בזמן הפנוי אני גם תלמידה, מתישהו.
טקסט חופשי? אמ... כלום.
1) שם:צביה
2) גיל:14(עיגלתיי..חח)
3) עיסוק:תלמידה..
4)טקסט חופשי:בשמחה תמיד=]]
1) איילה 
2) 14 וקצת..
3) חמשושית..
4) באמת רעיון מעולה לפורום, ממש שימושי ורגע של רצינות ורצון כן ללמוד בתוך הציניות שכ"כ מציפה אותנו.
אהרון (המשפחה בטח לא משנה אז...)
בן 17 (כמעט..)
אחלה של אתר.. יישר כוח למנהלים..
יומטוב.... לכולם
ורק בשורות טובות.........
1) שם: מוריה
2) גיל:------
3) עיסוק:תלמידה..
4)טקסט חופשי (הערה, משהו שחשוב לך לומר וכו'): הלואי ונדע תמיד מה יעודנו כעם(להתקרב לה')וע"י מה בע"ה נצליח יותר לעשות זאת(בניין המקדש) (ע"ע מה שכתוב בכרטיסישי שלי)
1) אורית
2) 14
3) תלמידה.
ח"ח לכולם:]
שם- עזבו.. חסוי..
גיל- 15 וחצי
עיסוק- לצערי, תלמידה..
טקסט חופשי- אחלה פורום!!=] סופ-סוף נפתח אחד כזה
1) שם - עטרה
2) גיל 18 וחצי
3) עיסוק -שירות לאומי.
4)טקסט חופשי
שם- מירב
בת 20 עוד מעט
שירות לאומי -שנה שנייה
תחשוב טוב- יהיה טוב
בס"ד
כמעט-כמעט בת 16
קצת לומדת, בין השאר מדריכת שבט ניצנים בסניף הדוס- טספה!!
שלהבת..שלהבת
בת 16 וקצת
תלמידה.
שם: תחיה-יהודית
גיל: 15+ (כיתה י')
עיסוק: תלמידה...
הכל הכל זה לטובה מה' יתברך!!....
שם:בת-עמי..
גיל:כמעט 14..
עיסוק: תלמידה.
בקשר לפורום- אני לא מכירה אותו כ"כ...הייתי פה ממש קצת...נקווה לטוב!בעז"ה!
דינה
בת 16 וחודשיים (בערך)
תלמידה
2) גיל = חסוי..(תמיד גודל)
3) עיסוק = תלוי מתי..
4)טקסט חופשי = למשעממים בלבד.
1. משנכנס אדר
2. משתנה כל יום
3. מעורב עם הבריות כאן בפורום
4. שומר על זכות השתיקה
שם:הלל
גיל: 15.6
תלמיד ומדריך זרעים
2) גיל16+
3) עיסוק..לומדת(?)
4)טקסט חופשי-מי יהיה השליט שיחזיר את גלעד?!?
שנזכה לחזור בתש' שלמה,
שד' ישמח אותך צדיק\ה!!!
איילת.
14, כיתה ט'.
עיסוק?? אמממ...בזמני הפנוי אני באול'...סתם, בעקרון-נוכחת באולפנא, לא שום דבר מעבר לזה...
אנערף...
1. מוריה
2. 17.7
3. שמיניסטית, מדריכה X 2
4. "חייה את חייך כאילו חיית אותם בעבר וקיבלת הזדמנות שניה"
שירה.
בת 14 ומשהו..
[סוג של] לומדת
בע"ה שהרמה של הפורום לא תרד ושנזכה באמת לעבוד את ה'!
שם: רחל=)
גיל: בערך 17
עיסוק: תלמידה, מדריכה...
וואו אני כאן כלכך הרבה זמן ועוד לא יצא לי להכיר את עצמי לפורום. אז...
שם: להבת-כוח, וכל הפרטים החשובים נמצאים בכרטיס האישי שלי
עיסוק: תלמידה, אחות, חברה, אחיינית, בת דודה, בת, וכו' וכו'.
טקסט חופשי- אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן.
1)מאיר ט.
2)14
3)לומד
4)אשמח להיות בקשר!
1) מלכה
2) 17
3) אולפניסטית מצויה!
4) עוד לא בדקתי מה יש בפורום.. אז אני לא יודעת
מקווה שטוב פה

שמי: טליה.
בת 16 עוד מעט..
עדיין תלמידה..(לצערי..)
עיסוק: בכל מה שבא..
1. מאיר
2. 17
3.תלמיד בישיבה בגולן...
4. בהצלחה למנהלים ולכולם!!!
מלמעלה אלוקיםשם איתן
גיל:13
עיסוק:תלמיד
אני חדש והפרום הזה נראה לי ממש טוב
שמי: הודיה
גיל: כיתה ז'
עיסוק: תלמידה עדיין=]
הערה: אני חדשה בפורום הזה ואני מקווה שיענו לי כאן על שאלות שדורשות תשובה[:
1) שם-אביגיל
2) גיל-קרובה ל-14
3) עיסוק-טרמחי"ת-אולפנסטית..
4)טקסט חופשי-אני יכולה להיות חופרת..
מרב.
17.
לומדת..?
החיים יפים. ימותו הקנאים.
1) שם: יוסי שושן
2) גיל 21.4
3) עיסוק: ביניי"ש (זה באמת עיסוק קשה לכל המתלוצצים!)
4)טקסט חופשי: אבא תחזק אותי לגמרי תדליק לי את הנשמה
שם: מוטי
גיל:20
עיסוק: המממ ?
טקסט חופשי: חופשי חופשי? באמת? אני ממש מתרגש, אבל אין לי מה לומר
פוסעת בחול...
1) שם : רחלווש (: דדאיי....
2) גיל : 13 . וזה לא קטן !!! 
3) עיסוק : עע..תלמידה. לצערי 
4)טקסט חופשי (הערה, משהו שחשוב לך לומר וכו')
אתם לא רוצים לשמוע . הנה :
הזהרה : חופרת מפגרת בפורום !!!
שם: יחיא יצנע
גיל: 12
עיסוק: עדיין לא מעוסק (תלמיד)
טקסט חופשי: יאללה בית"ר!!!!!!!!!
נעם סרור
12.5
תלמיד (אם זה עיסוק)
אין תרוצים רק תוצאות (דרור וינברג)
גן עדן הללו
1)ישי.
2)18
3) על התפר בין תיכונית לגבוהה. (מה שאומר שעוד חודש אני כנראה נעלם)
4)החתימה שלי אומרת הכל... (תרתי משמע)
לי קוראים יעקב הראל אני בן 12
אני כותב\מלחין שירים
וכותב ספרים.
המשפט שלי הקבוע הוא:
שָׁלֵו הָיִיתִי, וַיְפַרְפְּרֵנִי וְאָחַז בְּעָרְפִּי, וַיְפַצְפְּצֵנִי;
וַיְקִימֵנִי לוֹ, לְמַטָּרָה. (איוב פרק ט"ז פס י"ב)
מי שרוצה לשחק איתי שחמט יכנס לשיחה אישית.
ו...אגב:
1. אביגיל
2. 15.6
3. לצערי עדיין לומדת...
4. אין לי מה לומר לכם...
1. אלרועי
2. 16
3. תלמיד
4. חדש בפורום, משעמם בחופש 
שיר של הראי"ה קוק שבו הוא מדמה כוח טומאה כלשהו לצפעוני ואת עצמו לסרטן אש.
המוצא הישר יבוא על שכרו בעוה"ב אי"ה.
'למענך פתן, אל תקרב לנשכני,
לא סרטן אנכי,
רק צבת לוהט אדמוני.
ומה על הגבעה שם,
חרש ציד אדוני, והוא קם'.
(פנקס "ראשון ליפו" פיסקה קי4)
אני מכיר את הקלאסי השחור-כחול, ואת של מוסד הרב קוק
בעיקר שינויים קטנים בנוסח (לפעמים במטרה להקל על הקריאה או לתקן פליטות קולמוס, לפעמים בעקבות העריכות של הרציה והרב הנזיר באורות למיניהם)
אבל בהוצאה החדשה של מוסד הרב קוק (תש"פ) יש בתחילת כל פיסקה תמצות של הרעיון המרכזי שלה, ויש גם הרבה הערות ודברים כאלו
"ולא נתתי ממנו למת" - היה מנהג אלילי להביא אוכל לקברים כדי שהמתים יאכלו ממנו.
אז אולי היה מנהג אלילי להביא מעשר למתים, או הווה אמינא שמעשר שני מחלקים לכל המשפחה כולל למתים מהמשפחה. אז המתוודה מתוודה שלא עשה זאת.
במקום אוכל למת. אנו נותנים לו פרקי התהילים לעילוי נשמתו
זרה רק מתפללים לקב"ה ומזכירים את נשמות המתים.
אגב המנהג הזה קיים עד עצם היום הזה, ביתר שאת במדינות המזרח (סין יפן הודו) אבל גם ראיתי אותו במו־עיניי בתרבויות מזרח אירופה כדרך להזכיר מתים או משהו כזה ש"נותנים" להם מאכלים סמליים או משהו בסגנון.
עילוי נשמתו. אבל הפרקי תהילים כן לתועלת הנפטר.
המנהג האלילי לתת מתנות ואוכל למת היה קיים בעבר בכל התרבויות האליליות בעולם, וקיים גם עד היום במקסיקו אצל כל הנוצרים כשריד לאלילות האינדיאנית.
הבעיה בלתת אוכל למת זה לא רק כי זה מעיין ע"ז.
אלא גם כי זה משמר מחשבה מוטעת שהאדם כפוף תמיד לאוכל ולטבע הגשמי, והנשמה לא יכולה להמלט משלטון הגשמיות והטבע
את כל השאלות כבר תירצתי. חבל
רק מהכבשים?
ב. איך מסדרים את החלוקה בין מצה לפסח בספר מדבר שור (בין סגולה לשימוש) , לבין החלוקה בין פסח למצה בעולת ראיה ובמאמרי הראיה (בין נשמתי לחברתי)?
רב. והוא אמר לי : הנשמה הכלל ישראלית יוצרת תועלת שימושית לתיקון האומות.
אבל לא משכנע. אם כבר זה אמור להיות הפוך
מה שר"ע רבי טרפון ושות' היו מסובים
עד שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית
א': האם תחילת זמן או סוף זמן?
ב': אליבא דמאן??? בערך כל התנאים נחלקו מתי תחילת/סוף זמן ק"ש
תחילת זמן, ותלמידם אמרו להם שהגיע זמן לקרוא ק"ש ומאוחר יותר להתפלל ותיקין וזריזין מקדימין למצוות. מה גם שכנראה אין מצווה לספר יציאת מצרים בפסח ביום, רק בלילה.
ב. אולי זה היה משיכיר. כי נשמע שהם לא שמו לב לאור שכבר התחיל. אבל בבית פנימי עם חלונות קטנים גם לא תמיד שמים לב לנץ. אבל זה יכול להיות גם עלות השחר ותלמידיהם היו בחוץ או ראו דרך החלון
א' ראב"ע סובר שפסח מצוותו עד חצות מדין דאורייתא ולא מצד גזירת חכמים להרחיק מן העבירה ות"ל בעבור זה בשעה ש(פסח) מצה ומרור מונחים לפניך סתם נקודה למחשבה
ב' ת"ק של המשנה סובר משיכיר בין תכלת ללבן ר"ע בין חמור לערוד
עוד שאלה האם בסוף חכמים הודו לבן זומא לגבי הזכרת יצ"מ בלילות
והאם בן זומא חולק על חכמים (לפחות בה"א של התוספתא משמע שכן אבל האם הודה להם?)
"תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח" ע"ש
א. אולי כבר סנהדרין פסקו שלא כרבי אלעזר בן עזריה?
וגם אם לא. הוא זרם איתם והם סיפרו עד הבוקר.
ב. עובדה שאנו אומרים בלילות הזכרת יציאת מצרים.
עיין מהרל תפארת ישראל החצי השני של פרק נב, שמסביר שגם בן זומא סובר שלימות המשיח מזכירים.
אלא שלא צריך דרשה לזה כי זה ברור מאליו
החג וכל חול המועד?
הרב אבינר מפנה לגרש"ז שמציין מנהג כזה, אבל הרב אבינר מסכים עם הסברא שלי על המשנה ברורה אם כי מציין אותה על הרמ"א. הוא גם מוכיח שהשערי תשובה אף הוא היה עם מצות רכות, כך שאם היה מנהג כזה הוא חדש מאוד ולא הספיק באמת לעבור במסורת יותר מדי
הרב אבינר מתיר אף הוא מצות רכות ומציין שר' אשר וייס מתיר אף הוא. (כך שבצד האוסרים יש את הגרש"ז והרב יעקב אריאל, בצד המתירים יש את הרמ"א, שערי תשובה, משנה ברורה, הרב דב ליאור, הרב אשר וייס והרב אבינר.
נראה לי שקשה לומר שיש מסורת לאסור באשכנז כשזה המחלוקת ובטח שיש הרבה על מי לסמוך להתיר.)
מה זתומרת לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין???
הקב"ה נתן לנו מוח ודברים בסיסיים שאנחנו יודעים, אם לא נתייחס למוח שלנו על דברים בסיסיים כאלו-מהר מאוד ניפול במלכודות של שרלטנים למיניהם... ה' יודע שיש כאלו אנשים, איך הוא נותן שיאמרו לזרוק את השכל כשמגיעים לרב???
מכירה את הפירוש שדווקא ימין ושמאל זה דברים שמשתנים ממקומות שונים שהאדם עומד בהם(כי ימין שלי זה שמאל של מי שעומד מולי וכזה) ועדיין, במגזר החרדי נניח ממש עומדים על זה שחייבים לעשות כל מה שהרב אומר בלי קשר למציאות, הרב לא בנאדם? לא יכול לטעות? ואיך זה מסתדר לכם עם אין אפוטרופוס לעריות? זה לא חלק מהתורה שלכם??
מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.
כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.
הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.
אחלה מסכת.
אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן
(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)
~~
אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא
לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'
התורה: אמרו לכם X, אל תעשו X-1 או X+1
הפרשנות המאוחרת: אפשר לעקור ולעקר את הכתובים, אפשר לעשות טריקים ושטיקים, ולכול זה נקרא בשם 'דעת תורה'.
על־פני בני האור או וואטאבר כת כזאת או אחרת.
תאמת חונכתי לחשוב שמוזיאונים זה דבר משעמם אני עדיין לא יודעת מה דעתי האובייקטיבית על מקומות כאלה (כפי שאתה אוהב להגיד חחח)
ידע זה כוח.
כשיוצאים לטיול ויש לך אפשרות: מסלול בטבע, לונה פארק או מוזיאון- הוא יהיה אפשרות אחרונה🤷♀️ ככה אצלנו
אם אסור לך לסור ממה שהשופטים יגידו לך אזי המשמעות היא שעליך לשמוע להם גם אם נראה לך שזה צריך להיות הפוך. יש כאן למעשה את הניסוח (הראשון כנראה) של רעיון שלטון החוק. וכמו שהרב מיכי אברהם אומר שמדובר בסמכות פורמלית ולאו דווקא מהותית.
האם אני מאמין באופן קשירת הציצית? כן. האם אני מאמין ש"עם לבן גרתי" = "תרי"ג מ צוות שמרתי"? לא, מדובר בפרשנות אנאכרוניסטית.
הידע המדעי שלהם היה זהה לזה של הסביבה (ולכן בגמרא יש המון טענות שהמדע המודרני הפריך), הם האמינו ברוחות ושדים בהשפעת הסביבה (גלות בבל), והעיקר, במישור הרעיוני הם לעיתים קרובות ירו חץ ואז ציירו מסביבו מטרה.
בעיניי, ה"כוונות" של הרב דב קוק במהלך שתיית קפה משתוות לדרשות חז"ל. המתודולוגיה היא אותה מתודולוגיה: טוענים טענה ומנסים להלביש אותה בכוח על פסוקים/שברי פסוקים. נרצה להוכיח שיעקב אבינו קיים תרי"ג מצוות? הופה, יש את גימטריה. נרצה להפוך את דוד המלך ממצביא לגדול הדור שעוסק בענייני טהרת נשים? נמציא אגדה כלשהי. יהושע בן נון לא סתם ישן, אלא "לן בעומקה של הלכה"? הכול הולך, אלא שאין זה קשור לאמת ההיסטורית.
לגבי האגדות, חזור לדברי הרמבם. ואל תשכח ששלילה של הכל גם היא דוגמטיות.
כמובן, כאלה שמוטים כלפי האמונה שלהם. קרי, מדובר בשיטה פרשנית רווחת שהייתה נחלתן של קבוצות רבות: יש ספר מקודש, מסביב לגיבורי הספר נוצרות סיפורים ואגדות, לאגדות ניתנים תימוכין בעזרת חיפוש "רמזים" באותה הספרים המקודשים. מי שמחפש, לעולם ימצא, בין אם מדובר ב"רמזים", "קודים", "אל תקרי", גימטריות וכד'.
כפי שאמרתי הרמבם כבר דן בנושא האגדות, עיינת פעם שם? הקדמה לפרק חלק אם אני זוכר נכון.
אני לא יודע איזו מין ראיה זו השומרונים כאשר הם ביודעין ובוודאות שינו את התורה הכתובה, בעוד שאצלנו לא רק שהמסורת הייתה נוקשה מאוד בשיטת ההעברה וגם המחקר אישר את הישמרות הטקסט.
למען האמת בעבר נטיתי לחשוב ככה עד ששיניתי בהדרגה את דעתי.
ראשית כידוע לצד התורה שבכתב ניתן גם הפירוש שלה אחרת לא היינו יודעים איך לעשות שום־דבר. הפירוש הזה כולל גם פן מעשי וגם פן רעיוני שאלה השקפות היהדות החל מהבסיסיות כלה ברעיונות עמוקים יותר.
התורה שבעל־פה, כשמה כן הייתה, בעל־פה. המון העם היה מגיע לשמוע בעיקר הלכות (כמו שכתוב במסכת שבת שעדיף ללמוד הלכות מאשר נביאים) ובעיקר בזה התעסקו החכמים דאז וגם מוסד הישיבה הידוע מאז. זה גם אומר שהרעיונות הותאמו לשומעים ולקונטקסט ונאמרו כמובן בנימה מסוימת וכן הלאה. היו דברים שהופצו ברבים והיו דברים שנשמרו בתוך בית המדרש או רק בין תלמידים מסוימים. למרבה הצער החלק הזה אבד לנו, או לפחות צריך להתייגע מאוד כדי להבין מה העניין.
לצורך העניין, מדרש רבה מורכב מטלאים של דרשות בז'אנרים שונים – יש דרשות שנאמרו לקהל מסוים (בני אושא בשיר השירים רבה), יש פתיחתות, שהרעיון שלהן הוא למצוא פסוק שמבטא את הרעיון המרכזי בפרשה ו"חורז" אותה לכדי מהלך אחיד ורציף, יש מדרשי פליאה שהמטרה שלהם היא לעורר את התלמידים או לעורר מחשבה וכן הלאה (כמו שהפיוטים הקדמונים היו מספרים את האגדתות בדרך המיוחדת שלהם, לאיזה צורך? אפשר להעלות שלל השערות).
יוצא אפוא שכקוראים, אנחנו ניגשים לטקסטים ערוכים במידת האפשר אבל בסופו־של־דבר מעורבבים, מדורות שונים, בלי התחלה וסוף ברורים (במיוחד בגמרא), בלי הקדמות או הסברים למתודולוגיה / שיטות שונות במדרש / קונטקסט תרבותי / כנגד מה הדברים נאמרו. אז ברור שזה ירגיש מאוד מוזר. וזה כעין מה שהרמב"ם כותב, שבכלל החכמות, צריך הרבה הקדמות כדי להבין שלב מסוים באותה חכמה. וגם, אם היינו רוצים לחקור ברצינות טקסט יווני או רומאי או סנסקריט מלפני מיליון שנה, זה היה מסובך מאוד לעשות את זה בלי קונטקסט והבנה של התרבות / צורת התבטאות / הלוגיקה שהייתה נפוצה וכן הלאה.
לכן לומר "אה המדרש של עם לבן גרתי תרי"ג מצוות שמרתי הוא אנכרוניסטי ולא אמיתי" בעיני זה קצת ילדותי כי יש פה אפס מאמץ לנסות להבין מה העניין. איזה אינטרס יש לחז"ל לומר דברים מטופשים? אז בסדר, כמו בסרטון שהבאת, תמיד יש מוזרים בשולי החברה. אבל נראה לי שבסוף ההיסטוריה והמיינסטרים "מנפים" את מה שקיטש ואת מה שלא.
לכן לצורך העניין המדרש הספציפי הזה בוודאי אין הכוונה ששמר תרי"ג מצוות הרי הוא לא היה כהן (ואם כן אז לא התחייב בפדיון הבן...), הוא לא קיים מצוות גירושין או ייבום... זה ברור שהכוונה היא שהוא שמר את הרעיון הכללי של התורה למרות הקשיים שבגלות. ודווקא בגלל שהוא "גר" (מגורים זמניים) ולא נטמע. לכן ניתן לשמור על הזהות היהודית בגלות, בתנאי שמבינים שאנחנו שם רק זמנית. אין לי מושג איזה דופי תיאולוגי אתה מוצא ברעיון הזה.
וכך גם שאר הרעיונות, גם הדרשות ה"רחוקות" יותר כמו "על כן יאמרו המושלים ביצרם בואו נחשב חשבונו של עולם".
"גם פירוש זה ודרש זה נראה זר מאוד, מה שלא נמצא כך בכל דברי חכמים; הן מצד הענין, שאין שייך דבר זה במקום שהכתוב מדבר מה שכבש סיחון את חשבון. ומכל שכן דרש המלות, שהם רחוקים מאוד מאוד מפשוטו. ועתה דע, כי כאשר יש חכמה לחכמים בכתוב, אף על גב שלא נמשך אליו כל הפסוקים בפירוש פשוט, לא הקפידו בזה, כי בודאי נמשך כל הכתוב לאותו הענין שנגלה בכתוב. ואף אם הוא נמשך אחריו בדרך רחוק, אין להקפיד בזה." כלומר בדרשות מהסוג הזה העיקר הוא המסר. וגם לא ברור מה הטעם בהתעקשות שאין הפירוש מתאים לפשט הכתובים, כאילו דה. כל הרעיון שזה "מתחכם" קצת כדרך הדרשות.
///
לגבי כמה תגובות אחרות שלך, למה אתה חושב שהאבות היו כאלה שלוחים חסרי־דעת? האנושות באותה תקופה לא היו אנשי מערות הדברים ידועים. האם לא הייתה שירה ואומנות וספרות ופילוסופיה לפני 2400 שנה בימי אפלטון? אם כן מה היה ההבדל המהותי בין יוון של לפני 2400 שנה לבין אכד ש־1000 שנה לפני־כן? אף־אחד לא ידע קרוא וכתוב? אנשים לא ידעו מה זה שירה? מופרך לחשוב שבן־אדם אחד מיני אינספור כן התעניין במהות העולם ועל־ידי־כך ייסד קבוצה אתנית־לאומית?
ולגבי דוד שעסק בטהרות – נכון שאיך שחז"ל מטהרים את זה נשמע קצת על דרך הגוזמא. אבל האם דיני טומאה וטהרה אינם חלק מהתורה שבכתב? וההבדל בין דם מכה לדם הנובע מהמקור אינו הגיוני? וכי אין זה הגיוני שמלך שאהב את התורה, עסק גם "בין דין לדין" וגם "בין דם לדם ובין נגע לנגע"? האם זה יותר מופרך ממה שהוא כתב ספר שירי תפילה? מניין לך מה אנשים עושים בזמנם הפנוי? אמנם, גם אני איני אומר שדברי חז"ל חייבים להיות בדווקא על כל דבר. העיקר הוא להעביר מסר. ובסופו־של־דבר, אני לא יודע מה הבעיה במסרים של חז"ל. לדעת יותר טוב את חוקי ה'? להיות קרוב אליו? לתמוך בעניים? להיות אדם צנוע ישר וטוב? כל־כך מוזר הדבר?
///
בכל־מקרה, לא יודע אם קראת את באר הגולה אבל אם לא אז זה הזמן לשבת בנחת ולנסות להבין את הספר הזה, אחרת לא הייתי קורא לזה יושרה אינטלקטואלית ראויה לשמה.
המילה "לגור" משמעותה בצורה שהייה זמנית ולא קבע. יעקב אמר שהוא מעולם לא השתקע אצל לבן אלא זו הייתה תחנה, וכל השנים האלה הוא היה גר, כלומר הזהות שלו נשארה מובדלת. ומהי הזהות הזו? האמונה שאותה קיבל מיצחק ומאברהם, ואת "צדקה ומשפט" שהרב"ה ידע שאברהם אבינו יצווה את בניו.
שמספר על חיבוטי הנפש שלו. כשקוראים את התורה, רואים אנשים די פשוטים, לא מורכבים במיוחד, שהדת שלהם דאז הסתכמה במצווה או שתיים (ברית מילה, הקמת מזבחות אקראיים ואיסור להתחתן עם בנות כנען). אבל די ברור רש"י ראה בכל הדרשות הנ"ל אמת לאמיתה.
למילים בתנך יש משמעות והיא עולה יפה במחקר עם קונקורדנציה. וגם בהקבלה לשפות האחיות האזוריות של אותה התקופה.
"לגור" בתנך זה תמיד במשמעות של ארעיות. האם יעקב התכוון לומר ללבן את מה שהוא ידע לבד? שיעקב לא נשאר שם לנצח? האם הוא בא לגלות לעשיו איפה הוא התחבא כל הזמן הזה? ברור שלא, הרי כמה פרקים קודם נאמר במפורש שעשיו ידע לאן יעקב הלך (ולכן לקח את מחלת בת ישמעאל לאישה). ולפי הכעס של עשיו בדרכו אל יעקב ברור גם שהוא לא שכח את גניבת הברכה מיצחק. ממילא יש מוטיבציה והיגיון לקרוא את הפסוק בצורה שמכבדת את האינטלקט *שלנו* לכל הפחות.
מועדים לשמחה!
ההלכות הנוהגות למנהגי ספירת העומר עלו לאתר ומצורפים גם כאן לשימושכם. 20260406122524.pdf
מקור הדין - שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם. (יבמות סב ב) לכן קיבלו ישראל על עצמם לנהוג מעט מנהגי אבלות בימים אלו שעיקרם נישואין ותספורת (שו"ע תצג א) והוסיפו עליהם ריקודים ומחולות של רשות (מג"א שם א) ושמיעת כלי נגינה (אחרונים).
תקופת המנהג - למנהג הספרדים מנהגי הספירה חלים מפסח עד בוקר ל"ד לעומר (שו"ע תצג ב) ומהאשכנזים יש נוהגים מפסח עד בוקר ל"ג בעומר (רמ"א שם) ומנהג האשכנזים בירושלים מפסח ועד ר"ח סיון למעט ל"ג בעומר (אשרי האיש סה א). ויש מנהגים נוספים (רמ"א תצג ג. משנ"ב יד-טו).
תכלית המנהגים – המנהגים נועדו להרחיק מנפשנו בימים אלה מדת השנאה והקנאה והתאוה והגאוה והכבוד ולקנות מדת האהבה והענוה והשלום (כה"ח תצג ה בשם האר"י)
שאר מנהגי אבלות – ימים אלו של ימי הספירה אינם ימי פורענות כשלשת השבועות, אלא ימים קדושים וחשובים לקראת חג השבועות ומתן תורה ואף יש בהן בחינה של חול המועד (רמב"ן ויקרא כג לו). ולא נוהגים בהם שאר מנהגי האבלות.
ולכן מותר בימים אלו לקנות כלים חדשים ואפילו גדולים וכן מותר לברך ברכת 'שהחיינו וקיימנו והגיעהו לזמן הזה' על בגדים ועל פירות חדשים (משנ"ב תצג ב. כה"ח תצ"ג ד. אול"צ ג יז ב. אשרי האיש סה יב. ויש שכתבו שממידת חסידות ימתין לשבת). וכן מותר לכבס בהם ומותר להתרחץ ולרחוץ בים ובבריכה כשאין בהם סכנה מיוחדת (אשרי האיש שם טו). וכן מותר להיכנס לדירה חדשה בימי הספירה, ואף מותר לצייר ולסייד הדירה, או לעשות טפטים לנוי (יחוו"ד ג ל. הלכות חג בחג עמ' נח בשם הגריש"א) וכן מותר לטייל לחזק נפשו וכל שכן בארץ ישראל שיש בזה מצווה (ע"פ מנחת אלעזר ד מד). ויש שנהגו חומרות במקצת מהדברים המותרים.
נישואין - נוהגים שלא לישא אשה בתקופה זו, והמנהג לאסור גם למי שלא קיים פריה ורביה (משנ"ב א. וראה שעה"צ א שיש מקלים) אמנם להחזיר גרושתו מותר שאינו שמחה כל כך (משנ"ב שם).
נישואין בשעת הדחק - למנהג האשכנזים יש מתירין להתחתן כבר בליל ל"ג בעומר כאשר הוא יוצא בערב שבת (המועדים כהלכתם עמ' תרנא בשם הרב אלישיב) ויש מתירין בכל שנה כשאין אולמות פנויים במוצאי ל"ג בעומר (שם) ולמנהג הספרדים מותר בשעת הדחק להתחתן בליל ל"ד בעומר (חזו"ע יו"ט רנד).
אירוסין – מותר לעשות מפגש אירוסין ('וורט') שבו מסכמים סופית על שידוך וכן מותר לעשות בו סעודה. אך ללא כלי נגינה (שו"ע שם. מג"א א).
הזמנה לנישואין – אדם שהוזמן לשמחת נישואין, אע"פ שלפי מנהג אבותיו לא נושאים אשה בימים אלו מותר לו להשתתף בשמחת הנישואין כמנהג המזמין בריקודים ובכלי שיר (אג"מ א קנט. הליכ"ש יא יט. אשרי האיש סה ל). וכן מותר להסתפר לשם כך אם ללא התספורת ימנע מלהגיע לשמחת הנישואין, כיון שחל עליו חיוב לשמח חתן וכלה (אג"מ ב צה) ואם המזמין עבר ונשא בזמן שגם לפי מנהגו אין נוהגים להנשא, יש נוטים להתיר כיון שכלפי המוזמן אין איסור אלא חיוב לשמח חתן וכלה (אג"מ שם) ויש נמנעים מלהשתתף (הליכ"ש שם 70).
תספורת וגילוח - נוהגים שלא להסתפר בתקופה זו וכן לא לגלח הזקן, והנוהגים על פי הסוד לא מסתפרים עד ערב שבועות וכן לא מקלים בימי שמחה.
שערות הגוף – איסור הגילוח בימי הספירה כולל בגברים את כל שערות הגוף (אול"צ ג, יז ד ע"פ שו"ע תקנא יב).
ציפורניים – מותר לקצוץ ציפורניים בימים אלה (כה"ח תצג טז).
שפם - שפם שמעכב את האכילה, מותר לגלחו בעומר (שו"ע תקנא יז).
ראש חודש אייר וערב שבת – כאשר ראש חודש אייר חל בשבת יש מתירים בגילוח (משנ"ב תצג, ה) ויש אוסרים (בית דוד רפ"א) ובמקום צער יש מי שהתיר בגילוח הזקן בראש חודש גם לספרדים וכן במקום צורך גדול לגלח הזקן גם בערב שבת שאפשר שדין הזקן קל יותר (חזו"ע יו"ט עמ' רסב).
לג בעומר – מנהג הספרדים להסתפר רק ביום ל"ד בעומר ומנהג האשכנזים ביום ל"ג. ואם חל ל"ג בערב שבת יסתפרו בו גם בני ספרד (שו"ע שם). ואם חל ל"ג ביום ראשון מנהג האשכנזים להסתפר כבר בערב שבת לכבוד השבת (רמ"א תצג ב) והספרדים מסתפרים ביום שני ל"ד בעומר כמנהגם (כה"ח תצג לב).
שבועות – לנוהגים שלא להסתפר עד חג השבועות, אם חל החג בשבת מסתפרים בערב שבת (מורה באצבע רכ"א).
נשים וילדים - למנהג הספרדים נשים וילדים אינם בכלל האיסור תספורת (אול"צ ג יז, ג) ואפשר שלנוהגים ע"פ הסוד יש להחמיר גם להם (רב פעלים ד ס"י טו). ולמנהג האשכנזים ילדים אסורים בתספורת אלא אם מצטערים. וכן נשים אסורות (רמ"א יו"ד שצ ה) למעט לצורך טהרה או צניעות וכן מה שנוהגת לעשות שלא תתגנה על בעלה.
בעלי ברית - אבי הבן הסנדק והמוהל רשאים להתספר לקראת הברית (רמ"א תצג, ב) ואם אין שהות ביום הברית יסתפרו ביום שקודם הברית (דרכ"מ תצ"ג ג) אולם לשאר מוזמנים אין היתר להסתפר לקראת הברית.
חתן – חתן מותר להסתפר בכל שבעת ימי המשתה כיון שהם ימים טובים אצלו (אשרי האיש סה ד)
בר מצווה – נער בר מצווה ביום שמלאו לו י"ג שנים מותר להסתפר (חזו"ע יו"ט רסד, הליכות שלמה שס"ב יז. ובפת"ש שצא ה כתב אפילו ביום שרק דורש בו) ולגבי אביו ואמו נחלקו הפוסקים (חג בחג עמ' עג. שבחוות יאיר תצג ב התיר. והחת"ס קנ"ח אסר). ויש אוסרים גם לנער עצמו (אשרי האיש שם ה).
יום העצמאות – המכירים בניסי ה' וחסדיו בהקמת מדינת ישראל ראוי שיתגלחו לכבוד יום העצמאות (יין הטוב חלק ב סימן יד), ויעשו זאת ביום שקודם כניסת החג כדין בעל ברית. ומי שנמנע מלהתגלח בגלל פסיקת רבותיו יקפיד לפחות ללבוש בגדי חג שלא יראה ח"ו ככופר בטובת ה' על עמו ישראל.
פרנסה – אדם שלצורך פרנסתו נדרש להופיע בפני אנשים חשובים ולא יכול להגיע אליהם כשאינו מגולח מפני כבודם או שיהיה לו מכך הפסד מרובה של ממון יעשה שאלת חכם (ראה חת"ס קנח 'וכיון שכן'. אג"מ ד קב. כה"ח תצג יט) ואם יקלו לו יצטרך התרת נדרים בפני שלשה (כה"ח שם) ויש אומרים שבימינו לא שייכים היתרים אלו כי יש בעולם אנשים רבים שלא מתגלחים ואינו נראה משונה (אשרי האיש שם ו').
ריקודים ושמיעת כלי נגינה בעומר
בימים אלו נוהגים שלא לשמוע כלי נגינה וכן להמנע מריקודים ומחולות.
אירועי מצווה – מותר להשמיע כלי נגינה באירועי מצווה כגון ברית מילה, הכנסת ספר תורה (חזו"ע יו"ט רנ"ט) נישואין שהותרו (אג"מ צה, ב) סעודת שבע ברכות (משנה הלכות ו, קט) וכן בסיום מסכת, ואפילו לא היה רגיל בכך כיון ששמחת התורה אין לה גבול (אשרי האיש סה כב). וכן בר מצווה ששלמו לו י"ג ביום האירוע (חזו"ע יו"ט רנח. אול"צ ג יז א ולא הזכיר שהוא ביומו. ובפת"ש שצא ה כתב אפילו ביום שרק דורש בו) ויש שאסרו כלי נגינה בבר מצווה (הלח"ג כ מו). ויש מי שאסר בכל סעודת מצווה (מבית לוי עמ' עז).
חול המועד – מותר לרקוד ולשמוע כלי זמר בחול המועד כשמכוונים לשם מצווה של שמחת המועד (הלכות חג בחג עמ' צט בשם הגריש"א).
קלטות ילדים - קלטות סיפורים לילדים מותר להשמיע להם בימי העומר אף על פי שמשולבים בהם שירים (הליכות שלמה שם הערה 53).
ילדי גן - גננת שמנגנת לילדי הגן מותרת לנגן לילדים קודם גיל חינוך (חוט שני שם. אשרי האיש תלד).
חולשת נפש - אדם חולני וכן אדם הזקוק לחיזוק הנפש ומועיל לו שמיעת כלי נגינה מותר לשמוע בהם בימי העומר (הליכ"ש שם הערה 54) ויעשה זאת בצנעה.
מורה לנגינה – אדם שמלמד נגינה, מותר להמשיך בעבודתתו אם עושה לפרנסתו ולא להנאתו מהניגון (אג"מ ג, פז).
תלמיד נגינה – תלמיד הלומד לנגן והוא בשלב הלימוד שאינו נהנה מן הנגינה, מותר להמשיך וללמוד בימי העומר אותם ניגונים שטרם התמקצע בהם (ספ"כ ב, יב טז בשם הגריש"א).
שירים שקטים – שירים שאינם מתאימים לרקודים ומחולות כמוסיקה קלאסית יש שהתירו במקום צורך (הליכות שלמה יא הערה כב, 54. הרב יעקב אריאל באתר ישיבה)
שירה בפה – מותר לשיר בפה כשהשירה היא דרך הודאה לה' או תפילה ואפילו בשירי שמחה (יחווד ו לד אפילו לענין בין המצרים) ויש מתירים דווקא בשירי נשמה שקטים המרוממים את האדם ואינם מעוררים לריקוד (הליכות שלמה שסא) או בשירי מוסר שאינו דרך שמחה (חוט שני שבת ד שע"ט).
איסרו חג פסח – יש שכתבו שבאיסרו חג של פסח מותר לשמוע כלי נגינה ויש אסרו (ראה באריכות בספר בירורי חיים ג סימן כט)
הרבנות הראשית הוציאה הוראת שעה - אפשר לקיים חתונות בספירת העומר - עד ר"ח אייר
פ.א.אחרונה