שמעתי שפעם בא יהודי לאחד הרעבעס

בטענה שאינו מצליח להגיע לאמונה ברורה שהיום יבוא משיח

וענה לו: משום כך האני מאמין כתוב בסידור

זו תפילה שנזכה להאמין כמו שצריך "שבכל יום שיבוא"

אני לעצמי, מאמין שאכן המשיח יכול לבוא בכל יום. איני מסתמך על כך, ואני מתכנן תוכניות לזמן ארוך, אך עודני מאמין שהוא עשוי להגיע פתאום. כמו ששוואקי שר - פתאום יבוא מלך עולם.

אבל למי שמתקשה, ובצדק, להאמין שמשיח עשוי לבוא בכל יום, ישנה גישה שלימה שגורסת אחרת.
גישה ביהדות אומרת, כי המשפט הוא אחר! הוא ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום, שיבוא!
לא שיבוא בכל יום, אלא אני אחכה בכל יום. בכל יום ויום אני אזכור את המשיח, את עובדת בואו שאני כה מצפה לה. זה מסתדר מאד עם מאמר חז"ל - בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל. לפי אמירה זו, בחודש תמוז אין מה לצפות למשיח. באים אנו ואומרים: יש לצפות. אולי הוא לא יבוא היום, אבל אנו חייבים לצפות.

--------

אם התירוץ לא מתקבל על דעתך, אני מציע לך לעיין במקור של המשפט הזה. המקור הוא י"ג עיקרים, המופיעים בדרך כלל לאחר עלינו לשבח של שחרית, ברוב הסידורים. הרמב"ם אומר שאדם מישראל חייב להאמין בעיקרים אלו.
עייני בנוסח הספרדי של העיקרים, ותראי כי כתוב "ושיבוא מלך המשיח" ללא ציון זמן. ממש כמו שכתוב "ושהמתים עתידים להחיות" ללא ציון זמן.
ונותר רק להזכיר את הפסוק "היום! אם בקולו תשמעו." ומסופר על רבי יהושע בן לוי, שפגש את אליהו הנביא, ושאל אותו היכן נמצא המשיח. אמר לו אליהו: נמצא הוא בשערי רומי. הלך רבי יהושע בן לוי, ומצא את המשיח יושב בשער רומי. אמר לו: משיח, מתי תבוא? ענה לא המשיח: היום.
למחר, בא רבי יהושע בן לוי אצל אליהו. שאלו אליהו: פגשת את המשיח? אמר לו: כן. ולא אמר לי אמת. שאמר לי שיבוא היום, והנה כבר מחר ולא בא. אמר לו אליהו: אמת אמר לך. "היום" אם בקולו תשמעו.

--------

בהמשך להסבר שהבאתי קודם לכן,, י"ג עיקרים מופיעים כפיוט הנהוג בקהילות הספרדים, "יגדל אלוקים חי". שם המשיח מוזכר ב"ישלח לקץ ימים משיחנו, לפדות מחכי קץ ישועתו." כלומר: המשיח יבוא בקץ הימים - שאיננו יודעים מתי זה. אך את מי יפדה המשיח? את "מחכי קץ ישועתו." מי שיחכה לקץ, יזכה לפדיון משיח.

וכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה.

בברכה, עוזיה.

אני לא עד כדי כך בקיאה במנהגי אחינו האשכנזים

סוף נצל"ש~

הדבר היחיד שנכון בתגובה הזאת, היא העובדה שאין זה סותר תכנון תוכניות לטווח ארוך. שמעתי פעם בשם אחד הרבנים שאמר שצריך להתכונן למשיח כאילו אין גלות ולתכנן את העבודה בגלות כאילו אין משיח.

לגבי הגישה ביהדות שהבאת, אין לי מושג מה המקור למה שאתה כותב, ואולי כדאי שתציין לספר שמדבר על כך ונוכל להתייחס לענין יותר בהרחבה.

אבל פטור בלי כלום אי אפשר, אז על קצה המזלג, נקודה קצרה:

הרמב"ם פוסק שכהן בזמן הזה אסור בשתית יין, כיון שיתכן ויבנה בית המקדש והוא יצטרך לעבוד. על פי הלכה, שיעור ההתפכחות מהשתכרות, הוא מהלך מיל, שלדעה הארוכה ביותר הוא 24 דקות. כלומר, בוודאי שלפי הרמב"ם בתוך פחות מ24 דקות יכול להבנות בית המקדש. (על ידי מלך המשיח שעליו נאמר "ובונה מקדש במקומו").

לגבי מה שהבאת מ'יגדל', אין בכך שום ראיה.

בין אם הדור 'ראוי' ובין אם לאו - זה כבר חשבונות שמים.

אנו מאמינחם ומחכים בכל יום ויום ובכל רגע ורגע.

לגבי הפיוט 'יגדל' - האריז"ל ערער על חלק ממנו, ויש הגורסים כי מחברו לא היה הכי כשר (אם כי יש גם סוברים שהרמב"ם חיברו).

בכל אופן אין להביא ממנו ראיה לכאן או לכאן. 

שחובה להאמין  שהמשיח יכול לבוא בכל רגע.

אמנם זה קשה לחשוב ככה, כי מבחינת הטבע זה נראה לא מציאותי כל כך. אבל חייבים להרגיל את המחשבה שיש אפשרויות לניסים, ולהפתעות בחיים. ואם הקב"ה רוצה להביא משיח הוא יביא אותו גם עכשיו, למרות שלא ניראה לנו שהדור הוא הכי צדיק שיש.

אז צריך לחכות לו בכל יום,שיבוא(כל יום להאמין שהוא יבוא היום)?או להאמין שיום אחד הוא יבוא ולבטוח בו..?.או שלא הבנתי בכלל..??אוךך התבלבלתי לגמרי..מישו מוכן לעשות קצת סדר בדברים?

זה יושב לי על הלב כבר כמה זמן..אז המון תודה לכל אלה שעזרו או ניסו=))

שאלת שאלה יפה!

נחדד את השאלה ברשותך -

מצד אחד כתוב - "ואע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא"
מצד שני כתוב - "אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת"

אז....רגע , תחליטו , זה אמור להיות שאנחנו לא נהיה מוכנים אליו? אז...למה לחכות לו?!
אנחנו אמורים לחכות לו? אז...למה כתוב שהוא יבוא בהיסח דעת?!

התשובה: את עומדת ברמזור. מחכה שכבר יהיה האור ירוק בכדי שתוכלי לעבור את המעבר חציה.
את מחכה...מחכה...ו - הופ!! הרמזור בבת אחת מתחלף לירוק...
את לא היית מוכנה לזה עכשיו. זה הפתיע אותך הפתאום הזה שזה התחלף לירוק....
אבל - את גם חיכית שזה יתחלף לירוק!
הנה מציאות שאנו מחכים למשו אבל...הוא מפתיע אותנו.

כך גם יהיה בעז"ה עם המשיח. אנחנו מחכים לו שיבוא כל יום! באמת כך! מחכים לו ממש...
כל יום ויום המשיח יכול לבוא. רק צריך את ה "שריקה" של ה' והוא כבר פה...
אבל מה , אנחנו לא עוצרים את אורח החיים שלנו. אנחנו ממשיכים רגיל...
עושים בגרות , עובדים , כסף....למה? הרי אם אנחנו בטוחים שכל רגע הוא יבוא - נעסוק רק בתורה...??
לא. אנחנו מאמינים ובטוחים שכל רגע הוא יכול לבוא - אבל - אנחנו לא צריכים לעצור את אורח החיים שלנו בשביל זה.
[כי אנחנו לא יודעים בברור מתי הוא יבוא - ממשיכים אורח חיים רגיל...]
אנחנו צריכים להמשיך רגיל ועם זאת להאמין אמונה שלימה שהוא עוד מעט בא...

כן. המשיח שיבוא בזמן שאנחנו מאמינים שיבוא ["כל יום אחכה לו"] אבל - בד בבד זה יהיה בפתאומיות ["היסח דעת"].

על כן , בכדי שלא נתבלבל:
אנו צריכים להאמין שהוא יבוא היום. עכשיו. לחכות לו.
בכל יום אני צריך לחכות לו - איך מחכים לאדם? עומדים בפתח וחושבים , הנה הוא כבר כאן. זה - לחכות...
איך הוא יבוא? אין לי מושג. אני סומך על מי שברא אותי שאם עולם כזה נפלא הוא ברא , ולהחיות מתים הוא יכול -
את המשיח ברור לי שהוא יכול להביא בכל עת ובכל זמן ו...אני תמיד אמור לצפות לו שהרי אולי עכשיו הוא יבוא...
למה הוא לא בא עד עכשיו? כי...ה' עוד לא "שרק" לו. אבל - כשהוא "ישרוק" לו הוא יבוא לפה מהר!


מקווה שקצת עזרתי.
בציפיה לביאת גואל ולבניית בנין אריאל בעז"ה.
בהצלחה!!

טהבתי את התשובה..=)

תודה לכל מי שעזר..!!!

בציפייה...

אז לנו אנחנו כ"כ מתפללים, מצפים ומקווים לזה?

ושאלה נוספת- איך אתה יכול להגיד כל יום "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא"?

אני ממש לא מסכים איתך, איפה בחימשה חומשי תורה כתוב מתי המשיח יבוא? להפך יש דעות (אני חושב בגמרא) שאומרות שהמשיח יבוא כאשר ע"י יגיע ל - 50 שערי טומאה!!! אז מי אמר שכדי שהמשיח יבוא כולם צריכים להיות צדיקים? נכון שיש דעות שאומרות גם אחרת, אבל באיזה דור היה לנו זכויות כאלה כמו עכשיו שכמעט רוב ע"י גר בארץ, שעליה נאמר שמי שחיי בה זוכה לעולם הבא? - הרבה דורות גם לא זכינו שיהיה מסירות נפש כמו המסירות נפש שיש לחילים.

אז נכון שיש גם הרבה בעיות, אבל לפני קום מדינה לא היו הרבה בעיות? ובל זאת הקב"ה החליט שמגיע לנו מדינה. אז מי אנחנו שנקבע כמה צדיק הדור שלנו? האם מה שיש בעולם זה רק מה שאנחנו רואים? 

עם אנשים כמוך בוודאי שאין סיכוי שהמשיח יבוא בדור הזה. המשיח יכול לבוא כל הזמן ואני יודע  את זה.

ועוד דבר, סבא, אם זקנך לא התארך והגיע עד לרצפה, אז במטותא ממך, תבדוק פעמיים ושלוש לפני שאתה כותב משהו.

הרי יש מחלוקת במגילה האם בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל או שבתשרי, ואין שום דעה אחרת שבכל יום תבוא הגאולה.

אז איך זה מסתדר עם "אחכה לו בכל יום שיבוא" [אגב, מישהו  יודע מה המקור של זה חוץ מהשיר העממי?..]

נראה לי שכדי לחדד את הדיון יש לשים לב לכך שמשיח הוא לא בהכרח אדם. כבר ידוע לנו על כמה אנשים שנאמר עליהם שהיו בבחינת משיח בן יוסף. בטח לשיטת הרמב"ם שאין בין עולם הבא לעולם הזה אלא שעבוד מלכויות בלבד.

האמונה במשיח משמעותה שבכל יום ממשיך תהליך של גאולה וגם אם קשה לראות את זה הוא קורה כל יום וממשיך לקרות. בזה אנחנונ נדרשים להאמין ולאו דווקא באיזה אדם עם חמור שנוחת מהשמים (ראוי להזכיר את דעתו של הרמב"ם במורה לגבי מי שמפרש אגדות חז"ל כפשוטם).

מה שהרמב"ם כותב על איסור שכרות וכו' הוא חלק משמירה על מכונות לתהליך הגאולה. יש הרבה הלכות שסיבתן היא "מהרה יבנה בית המקדש" (המפורסמת ביניהם היא  נולד ביו"ט שני של ר"ה). אחד הטעמים לנטילת ידים הוא סרך תרומה. דהיינו, המטרה היא לשמור על מכונות ויכולת לחזרה למצב תקין. אבל אין כאן בהכרח מוכנות לשינוי פתואמי קיצוני.

נראה לי שלהאמין בשיטה שהצגתי היא מרכיב בסיסי ופשוט להבנה מאשר אמונה בכל מיני ניסים לא ברורים.

ישנה תופעה רווחת היום בציבור, שלצערי לא הצלחתי לעמוד על פשרה, של הבעת דעות חופשית בנושא משיח מבלי להשקיע אפילו שלושים שניות ללמוד את הנושא. אני לא חושב שהיית מעיז לפסוק הלכה בהלכות שבת לפני שעברת על כל ההלכות הנוגעות בשולחן ערוך, ואילו בהלכות משיח ("הנושא הכי כללי והכי עיקרי" הוא נקרא בחסידות) מעיז כל אחד לכתוב נגד דברים שכבר נפסקו להלכה מפורשת ברמב"ם, וכידוע, הכלל בכללי הפסיקה הוא שאם הרמב"ם פוסק ואין עליו חולקים הוי אומר שהם מסכימים לדעתו.

זו היתה הקדמה כללית. בפרטיות, לגבי הטענה הראשונה על כל פנים, הגמרא בסנהדרין כבר שוללת את זה במפורש "כל האומר כר' הלל אינו אלא טועה", הביטוי החריף הזה נאמר כלפי הדעה שמשיח אינו אדם, והגאולה תבוא על ידי הקדוש ברוך הוא ללא מלך המשיח. להלכה נפסק בצורה מפורשת ברמב"ם "המלך המשיח עתיד. . .", משיח הוא אדם, מלך מבית דוד והוא זה שיבוא לגאול את עם ישראל.

רציתי להביא דוגמא לרמת החוסר קשר בין המושגים פה, אבל אין לי מספיק דמיון בשביל לקשר דברים כל כך לא קשורים כמו שקושרו פה בהודעה. כנראה, ואני צריך לכתוב על משהו שאני ממש לא יודע. מה הקשר בין משיח לא בהכרח אדם למשיח בן יוסף לשעבוד מלכויות? ואגב, הציטוט הוא לא נכון - לשון הרמב"ם היא "אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד" - עולם הבא לשיטת הרמב"ם הוא משהו אחר לגמרי.

האמונה במשיח, כפי שהרמב"ם עצמו פוסק, היא "וכל מי שאינו מאמין בו (באיש שעליו מדבר הרמב"ם במילים שקודם לכן) או שאינו מחכה לביאתו . . . הרי הוא כופר בתורה ובמשה רבינו". תהליך גאולה? מילים יפות, לא ראינו אותם בהלכה. ולא, אף אחד לא דורש ממך להאמין במישהו שנוחת עם חמור מהשמים, אין אף מדרש שמתבטא במילים כאלה. וגם המדרש שאומר "עני ורכוב על חמור", ניתן להסביר אותו כרוכב על חומר הגשמיות, אבל זאת רק מפני שאינו הלכה פסוקה. בכל מה שנפסק להלכה הכוונה היא בפשטות ובגשמיות.

את הקטע הבא לא הבנתי בכלל. אם זה תהליך שממשיך בכל יום, אז למה צריך מוכנות?

ההלכות שסיבתן היא מהרה יבנה המקדש מתכוונות בפשטות, למהרה יבנה המקדש. ובדוגמא שהובאה מנולד בראש השנה, אגב,  מדובר אכן על בנית המקדש שנה אחרי, דבר שיכול להיות על פי הטבע, ולא כמו כאן בתוך 24 דקות. כנ"ל לגבי נטילת ידים שהיא שמירת רגילות.

הרמב"ם אומר זאת בעצמו, ונושאי כליו מפרשים זאת גם, שהוא מתכון שיבנה הבית והכהן השתוי יהיה עדיין שיכור ולא יוכל לעבוד. פשוטו כמשמעו. (זה לא אגדות חז"ל ש"ראוי להזכיר את דעתו של הרמב"ם במורה לגבי מי שמפרש אגדות חז"ל כפשוטם",, זה הרמב"ם עצמו). רש"י בסוכה אומר במפורש על מקדש העתיד ש'בנוי ומשוכלל ירד מן השמים' ולכן יש לו נפ"מ להלכה לענין איסור חדש, וכן מסכים עימו תוס' שם.

חבל מאד שעל נושא כזה חשוב כותבים בכזו צורה 'חפיפית'.

אבל זו לא הסיבה היחידה (לענ"ד) לא להאמין ברבי.

ולגבי משה רבינו- המציאות בזמו היתה שונה לגמרי!!
[לא מאמינה שאומרת משפט כזה!]

אתה שואל אותי "ומה למען ה' שייך עניין משה רבנו שהזכרת, לעניין שכתבתי על הרבי מלובביץ'"? אחרי שאתה היית זה שהסיט את כל הנושא של הדיון? תסתכל שוב בתגובה שלי ותגיד לי אם יש איזה אחוז של קשר בין התגובה שלך על העליה לארץ של הרבי לבין מה שכתבתי.

אם אתה כל כך רוצה הסבר, אתה טענת שאני מאמין (אגב, אני לא רק מאמין, אני יודע - כתגובה למה שכתבת בתחילת השרשור) במישהו שלא עלה לארץ וזה בעיה, (כך לפחות הבנתי מדבריך) אז עניתי לך (מודה, בקצת דמגוגיה) שגם משה רבינו (שאני מקווה שגם אתה מאמין בו) לא היה אף פעם בארץ ואם כך זה לא בעיה עקרונית. או בוא נגדיר את זה אחרת, אין שום  איסור להאמין במישהו שאף פעם לא היה בארץ. ביקשתי ממך בגוף ההודעה לא להוריד את הרמה והתכוונתי גם לכך שכשיש דיון בנושא מסויים, להוריד את הרמה זה לפעמים גם להסיט את נושא הדיון.

עכשיו אתה ממשיך לנסות להסיט את נושא הדיון ולהכנס לנושא "האם הרבי הוא משה שבדור?". אם זה כל כך מעניין אותך תפתח על זה שרשור נפרד, ונדסקס על זה. כרגע זה ממש לא קשור לנושא של כל השרשור האחרון.

מנהלים, אם יש אפשרות, כדאי למחוק את התגובות האחרונות, אין ביניהם ובין נושא הדיון באשכול לגבי האמונה בביאת המשיח ולא כלום.

באמת, בצורה טבעית הוא לא יבוא עכשיו, יש לנו עוד הרבה להתקדם.. אבל, בצורה ניסית אני כן מאמין שהוא יכול לבוא, וכמובן ניסים אנחנו לא מבינים, אבל אנחנו מאמינים שהקב"ה יכול לעשות הכל, ובזה צריך להאמין..

המשיח לא יבוא היום, וגם לא מחר.

ביאת המשיח זה לא משו שקורה פתאום [אלא אם כן זה בעיתה - מה שלא נכון לגבי ימינו, לא עברו אלפיים שנות גלות]

אלא זה תהליך שנמשך המון המון שנים. מוב שאנחנו יכולים לעשות דברים לקירוב הגאולה ולא לשבת ולבכות. אבל אני חושבת שאין לנו טעם לשקוע בהזיות, כי המשיח לא בא פתאום בלי שום התראה.

עד כאן דברי הכפירה שלי. מה שאני חושבת.

אני חייב לומר שהכותרת צדה את עיני. צפיתי לדיון סוער על אמונה מול ידיעה (אמונה=ידיעה כידוע, ואתם מוזמנים להתווכח איתי על כך), וקיבלתי דיון נחמד בנושא משיח (אגב, חסיד של-אני מקווה שאינך נמנה על התמהונים הבטוחים שהוא עדיין מסתובב איפהשהוא חי ונושם ומחכה לבוא לגאול אותנו).

בכל אופן, אינני סבור שמשנה בעבורנו מתי המשיח יבוא, ויותר מזה-האם המשיח יבוא. האדם אינו נמצא כאן בכדי להיגאל, אלא בכדי לעבוד את בוראו בלבד. עבודת הבורא מוגדרת על ידי התורה והמצוות המעשיות המחייבות אותנו, וכל השאר, דהיינו השקפות, אמונות וכיוצ"ב, אינו משנה. מתוך כך ניתן להסיק שזה לא משנה אם אני מאמין שהמשיח הוא אדם/תהליך/רב שנמצא בקבר/איזושהי הנחיה (וכן יש דעות כאלה שהמשיח הוא לעולם בחזקת שיבוא, ושהוא לא בהכרח יבוא בפועל).

ברם, למתעניינים-הרמב"ם כותב שהמשיח הוא אדם, אך הוא מתאר אותו כאדם רגיל לחלוטין, שלבד מהיותו נביא ברמה מאוד גבוהה (מה שאגב, נתפס על ידי הרמב"ם כטבעי ובר-השגה לכל אדם), לא יהיה מחולל נסים, אלא פשוט מנהיג צבאי ומדיני שייתן לנו שקט מהערבים ומארצות הברית. הרמב"ם אינו קוצב זמן לביאת המשיח, ולא נמצאים בכתביו חישובי קצין (והיוצא מן הכלל באיגרת תימן, שם כותב הרמב"ם את תפיסתו נגד מחשבי קצין, ועם זאת נותן ליהודי תימן חישוב קץ ש"קיבל במסורת מאביו", בכדי לתת להם תקווה במצב השמד הנוראי בו היו נתונים), ומבחינתו המשיח יכול לבוא בכל זמן, וכנראה רק כשנהיה ראויים. כנ"ל לגבי תחיית המתים שהרמב"ם כותב שהיא תבוא ברצון הבורא. אגב, בסוף הלכות מלכים כותב הרמב"ם דבר חשוב מאוד "והדברים האלו לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו"-ומכאן שאין לאדם זכות לבוא ולטעון "כרגע אנחנו בתהליך גאולה" "הרב פלוני הוא המשיח", וכדומה.

באשר לרמתו של הדור, כבר כתב החזקוני (נראה לי, או הספורנו) על הפסוק בסוף ואתחנן "וידעת כי ה' אלוהיך הוא האלוהים האל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור", שאין הכוונה בפסוק להבטיח לנו גאולה בכל מקרה, וכביכול הקב"ה הבטיח לנו שמירה עתידית שאינה תלויה במעשינו, אלא הכוונה היא "שומר הברית והחסד...לאלף דור"-כלומר הקב"ה מוכן לחכות אפילו אלף דורות, עד שיגיע דור ראוי לבוא המשיח.

מקווה שעזרתי, בכל אופן-יום בואו ואופן בואו של המשיח אינם קריטיים עבורנו, המחוייבים לעבוד את ה' בלי כל קשר למה שיקרה בעתיד.

מזה אף פעם לא נגמר.
כמובן, תלוי בפורום - יש פורומים שבהם אפשר לדון עד שמנהלים רואים פתאום שיש איזה חופש ביטוי לא נוח, חוטפים חאלאסטרא וחוסמים משתמשים, כי ככה יותר נעים וקל.

(תכתוב)

(אם מתאים לך)

אבל לי נמאס מוויכוחים מסתעפים ומבולגנים, שלא מסתיימים ונוגעים בלשון הרע ועין רעה.

חוץ מזה יש לי הרגשה שכל הדיון סביב הנושא הזה בכל מקום שיהיה- הוא מאוד פופוליסטי ורגשני. ואם היו מקשיבים אחד לשני, מנהלים דיונים לוגיים ברמה גבוהה, וכל אחד היה מוכן להתגמש בשביל להגיע לפיתרון, היו יכולים להגיע למסקנות מוכרחות ומתווה מוסכם.

צריך לעשות טבלה עם כל תתי הנושאים שקשורים לזה ולפתח כל אחד בפני עצמו.

לדוגמה:

*מה הצורך הלאומי

*מה עולה מהמקורות

*מה היתה הנהגת גדולי הדור הקודם, ומאיזו סיבה

*האם הצבא יכול\מוכן להתאים את עצמו לחרדים, ומה הוא צריך לעשות בשביל זה

*מתווה אפשרי ומי צריך לנהל אותו

מה עוד?

(אני כותב את זה מכיוון שזה כנראה עונה על השאלה שלך)

ואז תוכל להשתמש בה בחג הפורים.

או למכור לאחרים.

זה יהיה יותר מועיל לאנושות מאשר לכתוב הודעות ארוכות בפורום שלא ישכנעו אף אחד...

אם אתה יוצא לנופש או שיש לך בתים שלא גרים בהם, אנשים רואים שאין אור בבית ומבינים שאין שם אנשים עכשיו.

הרב פיינשטיין כתב שלא צריך להדליק מפני החשד כשמפורסם שנסעו מהבית או כשדרכו ללכת לחמיו או אביו (אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן יד). ר' שלמה זלמן אוירבך אמר שלא צריך להדליק מפני החשד כשניכר לעוברים ושבים שאין אף אחד בבית (הליכות שלמה פרק יג אות י). הרב קנייבסקי שאל את החזון איש האם סגירת תריסים מועילה והחזון איש לא ענה לו, ובפועל הוא היקל לעצמו (ספר 'נר חנוכה' פרק ד הערה לב)

(השתמשתי בהפניות של הפסקי תשובות. הפסקי תשובות עצמו פוסק שהיום בכלל לא חוששים לחשד כמו שכתבו האחרונים, ובהערה כתב שלמחמירים שכן לחשוש נכון לסגור את התריסים וכדומה כשהולכים לנופש)

ה'פסקי תשובות' בעולם.

במקום לעודד להשתמש במח, יש סלט של דעות.

רבים מדליקים בפנים ויש שפוסקים כך לכתחילא.

גם רבים מדליקים מאוחר - כך שיתכן שעדיין לא הדליק.

מעבר לזה, כנראה שבזמן הגמ' אנשים הרבה פחות נסעו ממקום למקום ואם מישהו נסע, זה היה ידוע בעיר.

היום אם אראה ששכן לא הדליק, אניח בפשטות שהוא לא בבית.

ואחרי כל זה - שאלה למעשה שואלים רב מוסמך ולא פורום אנונימי.

אאל"ט לפני האירוע עם תמר, גם אמנון אהב אותה אהבה גדולה וכו וכו. וזה מפורש בתנך (אין בידי זמן כעת לעיין, תתרן אותי אם אני טועה).

אצל אמנון הייתה סעבה שבטל הדבר ולכן בטחה האהבה. בגמ' בסנהדרין מוסבר למה פתאום בטלה האהבה. בכל מקרה אצל שכם זה לא קרה.

אצל אמנון אחרי המעשה אמנון שונא אותה, כאשר לפני זה אהב אותה.

השאלה למה אצל שכם זה לא אותו דבר כמו אמנון

הפסוק שאתה מצטט הוא לפני מעשה. "לאחר מעשה" שכם לא היה בהכרה ;)

(האם אתה יודע מה התכוונתי לגמרא בסנהדרין?)

המעשה של שכם עם דינה. לא הברית מילה.

כתוב "וישכב אותה ויענה" ואחר כך "ותדבק נפשו בדינה ויאהב וידבר על ליבה" ואחרי דברי האחים אליו "כי חפץ בבת יעקב".

הגמרא בסנהדרין היא לא כפשוטו. היא משל שהיצר ללא אהבה של אמנון ביטל ממנו את כוח ההולדה הרוחני. שהרי בשביל הולדה מבחינה רוחנית צריכה להיות אהבה אמיתית ולא רק יצריות (ולכן כיום התרבות המערבית שרואה באהבה רק יצרים, גם בזה להולדת ילדים)

האהבה של אמנון לא בטלה "לאחר מעשה". היא בטלה כי תמר עשתה פעולה שגרמה לו סבל ונזק, ולכן כבר לא היה לו סיכוי לבצע עוד פעם את המעשה הזה.

אצל שכם, לכאורה גם לאחר מעשה, תמיד הייתה ציפייה למעשה הבא ;) לכן הוא עוד לא הגיע לשחב שבטל הדבר ובטלה האהבה.

במחילה מכבודך, לא הבנתי את הפרשנות האלגורית שלך לדברי הגמרא, הרי הגמרא שואלת את שאלתך: "מאי טעמא" (=למה הוא פתאום שנא אותה), ועונה את תשובתי: "אמר ר' יצחק: ... קשרה לו נימא ועשאתו כרות שפכה".

מה יותר ברור מזה??

"כל אהבה שתלויה בדבר - בטל הדבר בטלה האהבה. וזו אהבת אמנון לתמר" (אבות).

כלומר אמנון שנא את תמר כי אהב אותה רק בגלל היצר. כשהיצר הגיע לסיפוקו אז נגמרה האהבה. לאור זאת צריך להבין את המדרש כמשל.

חזל מדברים בקודים משליים באגדתות. אחרת מה אכפת לנו מה קרה מבחינה ביולוגית בין אמנון לתמר ולמה הגמרא צריכה להזכיר זאת? ולמה ה' יושב ועוסק בפלגש בגבעה אם נימה מצא לה או זבוב מצא לה. ברור שזה משלים עמוקים , כבכל אגדתא בגמרא שמדברת במשלים.

לגבי שכם. השאלה למה התורה מדגישה אצל אמנון ששנא אותה, ואילו אצל שכם מדגידה שאהב אותה. שום מילה התורה לא מיותרת. היה אפשר לא לכתוב שדבקה נפשו בה (שזה עצמו תיאור קיצוני מאוד לאהבה, שטפילו אצל יעקב ורחל לא כתוב). ועצם ההשוואה בין תגובת התורה בין שני מקרי העינוי אומרת דורשני

זה שיז פרשנים/אגדות שיש בהם עדיפות לפרשנות אלגורית, זה לא סיבה לפרש כך את כל דברי חזל. בפרט באגדה שנועדה לתת תשובה לשאלה - איזו מטרה יש לגמרא, לשאול את השאלה הפשוטה שלך ולתת תדובה אחרת? בכנות, לא הבנתי.

אתה לכאורה, מתעקש מעט ש"בטלה האהבה", משמע נגמר האקט. אבל לא מובן למה להגיד ככה. אולי בטלה האהבה משמע שנגמר האירוע של האקט (אמנון נהיה סריס; או סתם, הוא רצה רק סצנה אחת ומבחינתו זה הספיק ונגמר). אז אצל שכם ודינה פעם אחת לא הספיק; הרי הוא התכוון לחיות איתה ביחד לאורך שנים.

סתם לתשומת ליבך, כהן לא מייבם גרושה - למרות שהייבום עצמו, כלומר סצנה אחת, דוחה את איסור גרושה לכהן - כי יש חשש שסצנה אחת תגרור אותם לקיים את זה שוב ושוב. כלומר, בעולם ערכי ונורמלי, אהבה לא בטלה אחרי הגמירה הראשונה...

חזל גם מלמדים אותנו מסר באגדתות. למה להם לציין שנהיה מסורס. גם אם נאמר שכפשוטו נהיה מסורס,אז זה נכתב כי יש מאחורי זה מסר. כלומר אולי ה' גילגל שיסתרס כביטוי להמעטת כוח ההולדה הרוחני (להבדיל נקיעת הירך של יעקב מייצגת משהו סימבולי למרות שקרתה במציאות).

אין הכוונה שאהבה בטלה מייד עם הפעם הראשונה, אלא שכל דבר ייצרי בסוף ימאס, אלא אם כן יש מימד נשמתי שמחיה אותו.

השאלה לא על העקרון הטכני למה שכם אהב את דינה, אחא למה התורה מציינת לכתוב את זה

כתוב "וישכוב אותה ויענה" ואחר כך "ותדבק נפשו בדינה ויאהב וידבר על ליבה" ואחרי דברי האחים אליו "כי חפץ בבת יעקב".

הגמרא בסנהדרין היא לא כפשוטו. היא משל שהיצר ללא אהבה של אמנון ביטל ממנו את כוח ההולדה הרוחני. שהרי בשביל הולדה מבחינה רוחנית צריכה להיות אהבה אמיתית ולא רק יצריות (ולכן כיום התרבות המערבית שרואה באהבה רק יצרים, גם בזה להולדת ילדים).

וכן משל לכך שכל רצון הנובע מיצר, בסוף ייגמר והכוח  הפרודוקטיבי שלו (במקרה של ע,ריות יצר ההולדה) יעלם. בניגוד לרצון הנובע מהנשמה, שגם אחרי שהגיע למיצוי תמיד יהיה רצון חדש "בכל יום יהיו בעניך כחדשים", והוא גם מחיה את היצר הגשמי שתמיד יהיה רצון. אדם שיאכל סעודת מלכים סתם פעם בשבוע בסוף יימאס לו ורף הריגוש שלו ידרוש דבר גבוה יותר. אדם שאוכל עם אווירת שבת, עצם הקדושה תגרום לו שלעולם לא ימאס לו מסעודות שבת, וכן בשאר התחומים זה כך.  ולכן אמנון התבטל ממנו באותו רגע יצר ההולדה, וזה הכוונה שנעשה כרות שפכה (וגם מה שהיה לתמר זה משל).

אז איך תסביר את קושית הגמרא ותשובתה:

"והא דרש רבא מאי דכתיב (יחזקאל טז, יד) ויצא לך שם בגוים ביפיך שאין להן לבנות ישראל וכו'? שאני תמר דבת יפת תואר הואי"

הרי לא שייך לשאול. הכל משל לפי דבריך.

וההשוואה ההפוכה בין שני מקרי העינוי בתנך אומרת דורשני.

מה גם שהאמירה "ותדבק נפשו בדינה" היא אמירה קיצונית, ורק על יהונתן שדבקה נפשו בדוד,זה נאמר. ושם זה סמל לאהבה שאינה תלויה בדבר

דווקא לדבריך התורה היתה צריכה לשנות ממה שהיה ואז לא מובן למה לכתוב זאת...

"ולא איחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת יעקב" וברור מדבריו מוהר ומתן שהוא חפץ מאוד.

למה התורה בחרה להדגיש "ותדבק נפשו בדינה"? ועוד למה ביטוי קיצוני כזה?

ולאור ההשוואה ההפכית ממקרה העינוי השני במקרא, של אמנון, ולאור ההשוואה של הביטוי לדוד ויהונתן, זה ממש זועק דורשני

(תעיין ברש"י אצל הפעולה אצל שכם על פי המדרש רבה, ותדקדק בשינוי הסדר בשמואל ה' יג ותבין לגבי אמנון), לכן לשון המשנה 'דבר'.

שכם באמת אהב אותה מצד אישיותה.

התשובה גם עונה למה חזל ראו את רומא בתור אדום, וכן לגבי אירופה הנוצרית.

בניגוד לכל העמים האחרים באומות העולם, לאדום אין קיום עצמי. הוא נוצר ממשפחה שהופרשה מעם ישראל (בניגוד לישמעאל שכבר בגיל 13 ידע שאינו יהודי, עשיו עד גיל מאוחר חשב שהוא יהודי, וכן אליפז בנו, שהרי נראה שהוליד את אליפז לפני סיפור הברכות, ולפחות התחתן עם 2 מנשותיו לפני. הם גרו עם יצחק ומן הסתם אליפז התחנך כ"יהודי" על ידי יצחק. ובניגוד לישמעאל שבגיל צעיר גורש מהבית למדבר פארן, נראה שעשיו וילדיו נשארו הרבה זמן בסביבות יצחק רוב הזמן על אף נדדוהם עד שהם הגרו להר שעיר באופן קבוע "ויקח עשיו את כל נפשות ביתו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו וישב עשיו בהר שעיר עשיו הוא אדום").

העם האדומי נוצר  כשהמשפחה שהופרשה מעם ישראל, משפחת עשיו, התבייתה על קבוצה אתנית קיימת המבינה בגשמיות (בני שעיר החורי יושבי הארץ- אמרו חזל שבקיאים בטיבה של הארץ). כנראה שהם התבוללו חלקית ביניהם כשעשיו עבר סופית להר שעיר ואימץ את תרבות בני שעיר החורי, ורואים שעשיו התחתן עם נינתו של שעיר אהליבמה בת ענה בן צבעון,  ואליפז עם אחת מבנות המשפחה של שעיר תמנע. גם אלוהי אדום מכונים בדברי הימים "אלוהי בני שעיר" אצל אמציה.  (אחר כך כנראה שמשפחת עשיו הרגה את הגברים החורים ונשאה את הנשים "ויורישם ה מפניהם וירשום וישבו תחתם"). לכן חשוב לפרט מי הם בני שעיר החורי, כדי שנבין מי זה עם האדומי, וחעומתו נבין מי זה עם ישראל כי יעקב מתברר מתוך המאבק עם עשיו.

לכן הזהות הלאומית האדומית, שנוצרה מ"צורה" של משפחה שהופרשה מעם ישראל עם "חומר" של עם קיים בני שעיר שהיא חלה עליו, היא זהות שתמיד בוחנת עצמה לפי עם ישראל, ולכן "על רדפו בחרב אחיו, ויטרוף לעד אפו ועברתו שמרה נצח" על שנאת אדום את עם ישראל (ייתכן להבין מעמוס שהאדומים שימרו את סיפור גניבת הברכות מדור לדור ושמרו את כעס אביהם לעם ישאאל על זה). מצד שני היא קרובה אלינו ולכן "לא תתעב אדומי (יותר מדי. למרות היותו גדול האנטישמים) כי אחיך הוא".

כך גם רומי-אדום אירופה הנוצרית.

2 היסודות שאירופה מתבססת עליהם תרבותית זה הנצרות והאימפריה הרומית.

הנצרות היא דת שהופרשה מתוך עם ישראל החוצה (ועדיין מזהה את עצמה כישראל שברוח, ומאמינה בכל התנ"ך כקדוש), כדוגמת משפחת עשיו.  היא התבייתה עם עם קיים שמבין בסדר העולם הגשמי - רומא , כדוגמת בני שעיר החורי. מערבוב בין שניהם נוצרה אירופה.

לכן אירופה זה אדום החדשה ממש כפשוטו, אחרי שאדום הישנה נכחדה מהעולם. כי כל עם שנוצר מערבוב בין זהות יהודית שהופרשה החוצה לבין עם קיים - זה הגדרתו של אדום, שהרי אין לו קיום עצמי כעם.

לכן הנוצרים לא העזו להרוג את היהודים כל ההיסטוריה למרות שלפי הנצרות הם אמורים להיות בני מוות. כי כל הזהות של אירופה לקחוה מעם ישראל ואירופה בוחנת את קיומה לפי עם ישראל. והרי הנוצרים אומרים על עצמם שהם ישראל שברוח. מכאן הן הקשר החזק של אירופה וצאצאיה המערביים לעם היהודי (לעיתים יש אצלם מונח כזה המוסר היהודי-נוצרי), שמתבטא הן בפילושמיות והן באנטישמיות. שהרי מי שלא קשור אלי לא אשנא אותו אלא אהיה אליו אדיש (לכן בסין כמעט ואין אנטישמיות כי הם לא קשורים כמעט לעם ישראל)

שהוא אחד מזוגות המשקפיים שצריך לקרוא את ספר בראשית איתם.

זה גם מזכיר את העקרון שהמצרים רצו צורה מצרית בחומר יהודי (כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון).

דבר אחר על ארבע מלכיות שהן שמונה, ואדום היא השמינית, הדא הוא דכתיב רישה די דהב טב, חדוהי ודרעוהי תרין, מעוהי וירכתה תרין, שקוהי תרין, רגלוהי תרין הרי שמנה דאינון ארבעה, בבל כשדים, מדי פרס, יון מוקדון, אדום שעיר הרי שמונה מלכיות, לכך נאמר על השמינית. (תהלים ו, תרלד).

כלומר מלכות רומי מכילה 2 יסודות: אדום ושעיר (נצרות ורומאיות).

ויש מקומות שכתוב שרומי זה כיתים בן יוון מבני יפת. כך שהיא מכילה 2 יסודות: אדום וכיתים (נצרות ורומאיות-הלניסטית)

או כדי להבדיל מי אדום ומי לא; או כדי להראות שהחורים היו גיבורים, ובכל זאת ה' הוריש אותם מפני בני עשו, לכבוד אברהם ויצחק

למשל אבן עזרא: 'והזכירם הכתוב להפריש יחוסי שעיר מן עשו, כי ישראל יצוו על בני עשו'

וספורנו: 'הזכיר בשם הגבורים שהיו אז אנשי השם, להודיע שאף על פי כן השמידום בני עשו ברצון האל יתעלה. כאמרו "כאשר עשה לבני עשו הישבים בשעיר" וכו')

א. למה אכפת לנו מי אדום ומי לא? כאשר התורה מקצרת בתולדות ישראל אפילו, למה לפרט לנו באריכות את יוחסיהן של אדום ושעיר?  אם זו שאלה הלכתית. אז מה לגבי מואב ועמון ומצרים ו7 עממי כנען שגם להם יש נפקא מינא הלכתית ליוחסיהן? (הייחוס של כנען בבראשית כולל 2 פסוקים, לא 2 פרקים שלמים. ובאופן כללי כל פירוט יוחסי 70 אומות בפרשת נח זה פירוט שטחי דל האב ובניו ולא יותר.).

ב. גם כתוב שהזמזומים הזוזים והרפאים היו גיבורים, ומואב ועמון הורישום.  ובכל זאת לא פורטו יוחסיהן. אני מזכיר שאפילו פירוט יוחסי ישראל בתורה לא מתואר מעבר ל70 נפש, והשאר הושלם רק בדברי הימים. אז למה לפרט על בני שעיר שלא קשורים כלל אלינו?

ג. התירוצים האלו משכנעים אותך? (בעיקר התירוץ השני? על הראשון בקטע ההלכתי של עמלק יש צד של סברה חזקה אם כי לא מספקת)

סתם בשביל לקרוא קושיות🙂  אולי תזדהה עם הקושיות

"להפרידם מבני שעיר כי ישראל צוו על בני עשו"

הרי גם שם יש נפקא מינא וצריך להבדיל בין העם לבין מי שדומה לו.

מה גם שנראה מהתורה שבני שעיר הוכחדו עד מתן תורה (למרות שיש פסוקים בתנך שנראה שאולי בני שעיר שרדו, ואז יש לפרש שהרוב נשמדו או שבני עשיו כבשו מהם את השטח).

ובאופן כללי זה יותר עניין תורה שבעל פה, לפרט על זה. כמו שלא מפרטים על הלכות שבת בתורה שבכתב,  לא רואה סיבה שיפרטו על ייחוס האדומים גם אם יש לזה נפקא מינא

ברמה הפרטית כמו יעקב

התפילה רובה ככולה נכתבה בלשון רבים ולכן אי אפשר להפריד.

כלומר אם אתה מרגיש יעקב אז זה לא ברמה פרטית.

...אי אפשר להתכוון בשני כוונים שונים. המילים שחכמנו הטביעו בתפילה קובעות את

משמעות הכוונה.

מילים כמו: "מהר לגאלנו" , "קבץ גליותנו" , "מפני חטאתינו גלינו" משמעותן ללא ספק יעקב.

שייכים.

אבל גם אין לנו סמכות לשנות, וגם בדורות הראשונים לגאולה צריך זהירות יתרה מכל שינוי הלכתי, עיין ספר עין איה "חייב אדם למשמש בתפילין ערב שבת בין השמשות". וחוץ מזה עדיין חלק מעם ישראל משועבד בחו"ל אז הגיוני לבקש עליהם את ברכת קיבוץ גלויות ולומר גלינו מארצינו שהרי כל ישראל ערבים זה לזה, ואם הם גולןם אז גם יושבי הארץ כאילו קצת גולים.

האמת שאנחנו באמצע הדרך בין הפיכת יעקב לישראל.  אבל גם אפשר לכוון בתקע לחירותינו שנשחרר משעבוד חבלי ארץ הכבושים ביד ירדן סוריה או לבנון. "בכסא דוד עבדך מהרה לתוכה לתוכה תכין" שמבקשת גם על ביסוס מלכותו וחא רק הקמתה, אני מכוון על מדינת ישראל, ככוונת המקובלים שיכוון על משיח בן יוסף.

וכשם שברפאינו מבקשים גם על הבריאים שימשיכו להיות בריאים, כך בתקע בשופר מבקשים על המדינה שתמשיך להיות עצמאית ולשלוט על ארץ ישראל

.... הלך מחשבה כזה כלומר "שצריך כבר לשנות את הנוסח" ? וגם:

במסכת כתובות כתוב:

"ורב יהודה כתיב קרא אחרינא (שיר השירים ב, ז) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה וגו' ורבי זירא ההוא שלא יעלו ישראל בחומה ורב יהודה השבעתי אחרינא כתיב ורבי זירא ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא דאמר ג' שבועות הללו למה אחת שלא יעלו ישראל בחומה ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי"

גם זה נתון לשינוי?

והרבי מסאטמר לא פסקו את 3 השבועות להלכה. גם המגילת אסצר ייתכן שלא סבר כך אלא רק ניסה להסביר את הרמבם שלטעמו אולי סובר כך ללא מקור מהרמבם עצמו אלא כאוקימתא.

פשט הגמרא לא מדבר על הלכה, אחא על כמו "ראוי שיזרוק אדם עצמו לכבשן האש ולא ילבין פני חברו" "כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה" "כל העולה מבבל עובר בעשה(למרות שזה על פי דברי נביאים שלא יכולים לפסוק לדורות)". אלו תיאורי אגדתא.

כוונת הגמרא ב3 השבועות שה' יצר מציאות בה אם ישראל ימרדו באומות אז האומות יעשו מהם קציצות בהיותם מורדים בהם. כלומר זה סכנתא לא איסורא.

הרי מעולם ה' לא השביע את ישראל, אין כזאת נבואה, ונבואה לא פוסקת לדורות. זה כמו שכתוב שהשמים והארץ מושבעים להיות קיימים על מנת שישראל יקבלו תורה, או שנחל קישון היה ערב לים הגדול. אלו משלים.

גם הרמבם באיגרת תימן סובר ש3 השבועות זה משל וענינו לא להסתכן במרידות מסוכנות.

במילא אם אין סכנה גדולה שלא מחושבת במרידה באומות (למשל כי האום הסכים שצוקם מדינה בארץ, או כי יש לנו נשק מסםיק חזק להגן על עצמינו) אין שום סכנתא בלעבור על 3 השבועות.

וכמו שאמר אחד גדולי הדור בזמן הכרזת בלפור "ועכשיו שנתנו האומות רשיון לישראל להקים מדינה בסאן רעמו, סר *פחד* השבועות"

פחד - כי איסור מעולם לא היה, אלא סכנתא.

לגבי כוונה בתפילה - עדיין רוב ישראל בחו"ל משועבדים לאומות, אז יש על מה לכוון בכוונה זכה עליהם, ועל שטחי ארץ ישראל המשועבדים ביד האומות עדיין.

אגב מה אתה מכוון בברכת השנים? הרי גם אם לא ירד גשם יש מספיק תבואה בעולם, מהשקיה. ורעב לא יהיה אצלינו או במדינות מפותחות

אנחנו עוד לא בגאולה שלימה. ועדיין רוב עם ישראל מחוץ לארצו. 

חוץ מזה זה תפילה שה' ימשיך לתקוע לחירותינו ושהמדינה תשאר עצמאית. ושעם ישראל ימשיך לגור בארצו.

כשם שאדם בריא מתפלל עדיין רפאינו, כדי שימשיך להיות בריא ולא יחלה

.... אם שמעון בר גיורא וחבריו לא היו חושבים שאנו  בדרך לגאולה ולא היו מורדים במלכות לא היה חורבן הבית.

אם רבי עקיבא לא היה חושב שאנו  בדרך לגאולה לא היה נדבק בארץ ישראל השם המקןלל פלסטינה.

כולנו בלי יוצא מהכלל בגלות, כולנו יעקב. הגאולה תבוא כהרף עין.

הם מרדו בלי לתכנן והלי לשקול את הסיכונים. אנחנו מתכננים ונוקטים במעשה שהןא הכי פחות מסוכן (לעומת הזיות השמאל המשיחי שברשלנות רוצה להקים מדינה פלסטינית מסוכנת, והם הכי דומים לבר גיורא וחבריו, שבשל הזיות משיחיות עושים משהו מסוכן ללא שיקול דעת).

אצל רבי עקיבא זה מורכב, קודם כל זה היה שעת השמד ולא היתה הרבה ברירה. שנית כנראה שרוב הסיכויים היו להצלחת המרד, אבל בסוף הפרתים הבריזו.

בכל מקרה כיום ממשלת ישראל יחסית נוקטת בדרך הכי פחות מסוכנת, לעומת ההזיות המסוכנות של השמאל

נכתבו כאן תגובות לגופו של אדם ונמחקו. באחת התגובות שנמחקו נשאלתי האם הדיון הזה מתאים לפורום בית המדרש או רק לפורום אקטואליה וחדשות

למען הסר ספק: מותר לדון כאן בשאלות השקפתיות כמו ציונות בעד או נגד. ושתי העמדות מותרות בפורום. מותר גם לכתוב דברי תורה ציוניים, ודברי תורה אנטי ציוניים

גם לפי רבי שמעון הפאה הראשונה מועילה, ועכשיו בסוף השדה צריך לתת פאה רק על החלק שנשאר מהשדה (בשיעור אחד משישים מדברי חכמים)

לפי זה זה מועיל אם המחסן בתחילת השדה ולא בסופו. חוסך מרחק של הובלה... 

ואומר שצריך לתת בסוף השיעור. מותר לפי רבי שמעון גם להניח פאה אחרת העיקר שיהיה בסוף כשיעור. יש מחלוקת ראשונים בדבריו אם צריך אחד משישים בסוף  

או מספיק להניח קצת בסוף שיצטרף לאחד משישים בשאר השדה.