הראשונה- כן
השניה-לא
השלישית-לדעתי לא.

א.ככל הנראה לא,לפחות לא כל הזמן.
ב.כן.
ג.כנראה שכן.

חשבתי שהייתה לי שליחות, והיא התפוצצה לי בפנים.....
לא קל.

הרי אנחנו לא יודעים באופן וודאי מה השליחות שלנו.

גם לי קרה משהו כזה עכשיו.. אפילו חשבתי לכתוב על זה משהו.
העצה שלי זה לא להתרגש יותר מדי,לתת למה שצריך לקרות לקרות,וכל דבר בעיתו יגיע.
ברוך השם שאיננו רובוטים עם יעד יחיד לכל ימי חיינו, אלא בני אדם עם כמה וכמה כישורים,ויכולים להגיע לכמה יעדים בדרך.
אבל לצערי מבינה את הבאסה..גם אני שרוייה בה כמה ימים. :-!

*העיצה הכי טובה נמצאת בחתימה שלי. שם נמצא כל מה שאיננו מבינים,והכל יכול להתקדם דרך כך.
מנסיון מוכח (כמעט) יומיומי.
מסתבר שלא אנחנו מתכנתים את העולם,כך שגם מה שיתקדם לא יהיה דווקא לפי בקשתנו.

פשוט כל תפילה הייתי מתפלל- ואם שליחותו היא xyz, ועכשיו- ואם שליחותי....... ואין לי כיוון.

אולי לפרק זמן זה של החיים.
(מנסה להבין את הכוונה- למשל תחום לימודים שלא התקבלת?ציון פסיכומטרי?)
*התפוצץ זו מילה די מפוצצת..אפשר לקחת את זה לכמה כיוונים.
ואם התפללת "אם שליחותך",וכעת קיבלת תשובה שלא כך-תוכל לבקש שיאיר לך את הכיוון שבו תצמח,ובו תוכל להועיל.
העיקרון-להשיח ולבקש על מה שעובר עליך כעת.לפעמים מתוך שיחות כאלו צומח משהו לא צפוי ומפתיע.
מה שכן-לצאת מתוך נקודת הנחה שהעולם צריך אותך וזקוק לך,שיש "שליחות" מסויימת,ושהיא כרגע נסתרת מעיניך.

לפעמים ככלית ולפעמים פרטית..לא סתם נשלחנו לעולם הזה 

מכירה את הסיפור על התלמיד חכם שבניין גבוה ומפואר עשה לו צל, וזאת בעצם הייתה הסיבה שלשמה נוצר כל הבניין?

מישהו בנה את הבניין הזה. ואלי זאת הייתה הסיבה שלשמה הוא נוצר. כדי לבנות את הבניין שיעשה צל לתלמיד-חכם.

וגם לא הבנתי😅

לא משמעותית מידי.

אבל עדיין קיימת..אולי לא כלפי הסביבה אבל כלפי עצמו

ולפעמים אנחנו עושים שליחות כלפיי הסביבה בלי לשים לב..

בשביל זה הוא נשלח לעולם-לתקן

עכשיו,לפעמים התיקון הוא ע"י שליחות כללית סביבתי חברתית 

ולפעמים כלפי עצמו-תיקון פנימי..שגם אז יש שליחות והיא לרוב ע"י שליחות חברתית

הבינותי?

זה בסדר אם לא..אני לא הכי מובנת

שאני יכול להעלות בדעתי.
צמצום המשמעות האישית זה דבר נורא.
הרי באנו ליצור, להשכיל, לפתח, לקדם ולהתקדם,
ואם כל המשמעות נהיית ׳צל עבור אחר׳ אז זה מחורר את עצם קיומנו.

למישהו יש צל מסוים ולאחר יש צל אחר

זה שאולי התלמיד חכם לא תופס את גודל הבניין לא אומר שאין לו משמעות.

יכול לבוא תלמיד חכם גדול יותר שיראה את ערך הבניין ולא רק את הצל שלו

לא הבנתע

תסבירי

בתמציתיות - יכול להיות שיש כאלה שהשליחות שלהם פה בעולם - צעירים מעל עשרים

מענין אותי איפה הרמב"ם הזה. ולעצם הדבר אז בעצם מה הגוי אמור לחשוב שכל מטרתו ושליחותו בעולם זה לחיות כדי לחיות בלי לשאוף להתקדם בכלום?

הוצאת. הרב שילת- אות ז
עמ' נח-ס

וטוב שלא כתבתי מה הרב דסלר אומר... |שורק|

אין לי את הזמן לקרוא אבל אשתדל בלינדר בע"ה.

 

לא נראה לי שאת באמת רוצה לשמוע את הרב דסלר...
אני די הזדעזעתי... הייתי צריך לנסות ליישב עם הרמב'ם הנ'ל...

בכל מקרה הספר לא בבית אז אולי מחר אם תנוח עלי הרוח...

סיפוק עצמי ומיצוי עצמי זה גם שילחות.

כשעליתי על זה, זה הלחיץ לי את החיים לגמרי

ניתן להגיע להבנה של מהי מהות חיינו וזה תלוי בגילוי העצמי העמוק שכל אחד יכול לעשות עם עצמו. אם נחפש ונשקיע ממש אז נוכל לגלות את המהות. זה עבודה קשה וממש לא פשוטה אבל היא אפשרית.
כמובן שהכל תלוי גם בחשיבה של מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממנו ומה שהוא רוצה ממנו מתחבה בתוכנו .

כשאתה מכיר את עצמך, מה מעניין אותך , במה יכול לתרום ולתת

ולפעול אז כבר חיים בתחושה כזאת

 

מצד שני גם לא להינעל על משהו, לזרום עם החיים

למשל יש לי כיוונים היום שלפני שנה, שנתיים , שלוש בכלל לא חשבתי עליהם

ואולי בסוף גם לא יצליח ואפנה לדברים אחרים

 

או כמו שהרב שרקי אמר פעם,(לא בדיוק ככה), שרק בסוף החיים אדם יכול להסתכל אחורה ואולי להבין מי הוא ומה עשה/עושה פה

הרב שרקי מדייק פה באלגנטיות

והמשיך להעסיק גם בתקופת השירות והמדרשה.

וגם היום.

נראה לי ששליחות זה לאו דוקא למצוא את התפקיד הספיציפי ולדעת אותו

אלא לחשוב- מה ה' רוצה ממני עכשיו.


כמו צינור. או מעיין. שמקבל כוחות ומעביר אותם הלאה.

@ניל"ס

המדריכה בטיול שנתי בשמינית הביאה לנו.

זה הצ'ופר המקורי

תלוי כיום על הלוח בחדר שלי

מתחת לציור הנ"ל.

נתיבות עולם למהר"ל.

לא הבנתי את הסטגידיש

"וכל מוסיף המעיין לקלח

המקור יותר נותן לו"

ואז התלההתי שכתבתי את המילה המקור.

שריטה שלי עם משחקי מילים.

לא יודע מה עכשיו.

מורה וזה לא קורה.אבל בתור אמא אני כן מרגישה שליחות ב"ה

אנשים? 

 

 

האדם נברא בתור שליח, עצם היצירה, הלידה, מכילה בתוכה בהכרח את דבר מינוי השליחות...את העובדה שמישהו חי בזמן מסוים, בתקופה מיוחדת ובמקום מוגדר, ולא נולד בתקופה אחרת ובנסיבות אחרות, נוכל להבין אך ורק אם נקבל את עצם הרעיון בדבר שליחותו של האדם. ההשגחה יודעת היכן וכיצד יכול הפרט היחיד על חסרונותיו וכוחות הנפש האצורים בו, לקיים את שליחותו, באילו נסיבות ותנאים ובאיזו חברה יהא בכוחו של אדם למלא את שליחותו. בורא עולם פועל בהתאם להלכה האומרת, כי לא ייתכן למנות שליח כדי לבצע תפקיד, שהוא למעלה מכוחותיו של השליח. זוהי שליחות, שאי אפשר לקיימה, והיא מחוסרת כל ערך, מאחר שאם ממנים אדם למלא שליחות, מן הראוי ליתן לו את היכולת לפעול כשליח. משום כך נברא האדם היחיד בתקופה ובמקום, שבהם יוכל לקיים את פעולתו לשם קיום שליחותו. שליחותו של הקב"ה לאדם היא בבחינת דבר שאינו קצוב בזמן- היא שליחות מתמדת. מזמן לזמן מקבל האדם תפקידים ומעשים חדשים. זוהי שליחות לכל החיים, והיא מסתיימת עם המוות.

 

אם מישהו יודע איפה הרב כתב זה, אשמח. נדמה לי ״ימי זיכרון״. 

 

 

 

 

(ו״קול דודי דופק״ אבל זה לא קשור פה כ״כ... או שכן, תלוי איך מסתכלים)

 

 

בעין איה ברכות - על 'אלוקי עד שלא נותרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאילו לא הוצאתי...' שאומרים בתפילות יו'כ בוידוי

 

(אני רגילה להגיד ״הרב״ על הרב קוק... 

 

שניהם עצומים)

 

ונצלוש- תחליף בבקשה ניק!!)

 

אוהוינא (היפוך אותיות)

 

הווא אמינא (אהבתי)

 

וכו׳

 

או מה שבא לך

 

תדבר עם Admin

 

ותכתוב בחתימה שזה אתה. 

 

 

 

 

כמו שיש
@עוגי פלצת
ויש
@עוגיפלצת