- לצאת לפחות פעם בשבוע למקום חדש ולהשקיע במחשבה ובתכנון
לפחות כמו בדייטים
- להזמין אורחים הביתה מדי פעם, בני משפחה וחברים
- לבשל יחדיו, לנסות מתכונים חדשים, טכניקות בישול ומטבח חדשות
- לשחק ביחד משחקי קלפים ומשחקי קופסה
- לפתח ביחד תחביב, למשל צילום או ציור
- ללמוד תורה בחברותא 5 דקות ביום או חצי שעה פעם פעמיים בשבוע
- להקדיש יום בחודש ליום טיול, לתכנן אותו מראש טוב טוב
להכין תיק עם הכול ולקום מוקדם
- לקבוע זמן ברזל מדי יום, שמשוחחים על היום שהיה. לפחות 10 דקות
היזהרו ממבטים ומהשוואות...
אנחנו מיעטנו מאירוח והתארחות בשנה הראשונה וזה עשה לנו רק טוב. כמובן הכוונה לא למשפחה כמובן!
סיימנו עכשיו שנה ראשונה בתוכה אירחנו לשבת את המשפחה שלו, המשפחה שלי, חברים, חברות, אחים וכו'.. וגם לסעודות יצא לנו לארח זוגות אחרים או חברים של בעלי
זה היה במינון נכון ועשה רק טוב
הקפדנו גם הרבה על שבתות רק שלנו שזה חשוב ממש לדעתי
מתכננת ומפיקה חויות בהתאמה אישית! ימי הולדת, בר בת מצווה, אירועים משפחתיים, קבוצות והפקות שונות. מוזמנים לראות דוגמאות כאן-
אני מאוד אוהבת אורחים וההתארגנות ביחד מגבשת ומשמחת ויש תחושת הצלחה גדולה ביכולת לארח.
ואם את היית מרגישה שאת מתמוטטת וצריכה מרווח זמן לנשימה בשביל שלילדים שלך תהיה אמא,
ולבעלך - אישה, אז לפעמים אין ברירה וצריך מניעה.
אני אומרת בתור אחת שילדה 10 חודשים אחרי החתונה, ושמחה בזה מאוד, ולא מונעת בכלל ומקווה לא למנוע אף פעם!!
אבל אין שום קשר בין זה שיש כאלו שמחכים שנים לילדים, ובין זה שיש כאלו שמרגישים שהחיים ייהרסו להם
אם יגיע ילד לפני שהם אחזו שהתחתנו.
ברור שאני לא מסכימה עם זה שהציע לה למנוע. ממש לא אמורים להציע כזה דבר לזוג בתור עצה לחיזור הקשר.
אני חושבת שאצלנו זה ממש בנה את הקשר, ובונה מיום ליום יותר ויותר.
יש נשים שבידם עם כל האמצעי מניעה הרסו את חייהם, יותר קל לטפל בבעיית פוריות בקלות כשהן צעירות השעון הביולוגי של האישה רץ...
מרבנים שההחלטה על מניעת הריון לא צריכה להיות רק של הזוג, זו הרי מניעת מצווה! (פרו ורבו)
זה מניעת הבאת נשמות לעולם הזה.
וכמו שלא בונים בניין בלי התייעצות עם מהנדס (להבדיל), ככה לא מחליטים למנוע הריון בלי התייעצות עם רב, וב"ה יש לנו הרבה רבנים נפלאים שמקשיבים ויודעים להבין את הקשיים של הזוגות ועם צריך להמליץ על מניעה ועל תקופת מניעה.
אבל ככה, בתור זוג שחיכה שנתיים והיום יש לנו שני ילדים כשהגדול בן שנתיים ו4 חודשים ב"ה - הילדים זה הדבר הכי מתוק שיש ובאמת מחבר בין בני הזוג. כמובן שצריך הרבה השקעה וכוחות.
לדעתי בשנה הראשונה כדאי לעשות הליכות יחד, טיולים, הרבה שיחות, לדבר על מה שמרגישים - זאת הרי שנה שמכירים אחד את השני באמת.
ואם יש קשיים להיות סובלניים, ולזכור שזאת רק ההתחלה ועם הזמן הקשר יתחזק בע"ה.
ומוסיף ברכה ותפילה לכל הזוגות שמצפים לילד - חזקו ואמצו, יהי רצון שה' יהיה בעזרכם וימלא משאלתכם לטובה במהרה ובנקל.
אין חולק שילדים זה הכי משמח בעולם,אבל לזוג צעיר,כן.כדאי לחכות קצת ולהשקיע בביחד לבד.
לי לקח זמן להכנס להריון ראשון (כמעט שנתיים) וזה היה קשה מאוד - נפשית. ורק במבט לאחור אני רואה שזה היה לטובה. אבל כל אחד והצרכים שלו - ואת זה נשאיר לקבה להחליט אם טוב לנו עכשיו הריון או לא.
של אמונה אין לנו זכות לקבוע אם הנשמה תרד לעולם או לא, כי ככה נוח לנו.
ואם מרגישים שלא מסוגלים להריון כרגע צריך להתיעץ עם רב שהוא איש הלכה ושליח של הקב"ה.
וכן, הריון זה דבר שמאוד משפיע על האישה ועל הקשר הזוגי. (שלא לדבר על ילד/ה)
וראוי להתכונן אליו ולבסס את הקשר מעט לפני.
לבסס את הקשר לטובת הילדים. שמגיע להם בית בריא וקשר טוב בין ההורים
קשר שמבוסס בזכות הילדים? שכל הקשר בנוי עליו?
מה יהיה כשהילדים יעזבו את הבית ויקמו את שלהם?
יש מספיק זוגות שמתגרשים בשלב הזה כי כל מה שהחזיק אותם יחד היה הילדים.
אז כן.
למנוע חצי שנה כדי לבסס את הזוגיות ואת הקשר,
בשנה הראשונה יש המון אתגרים לכל זוג בלי קשר להריון
נכון שיש מקום גם לזוגיות בפני עצמה, אבל גם הילדים מקרבים בין בני הזוג.
ובע"ה בניית הזוגיות לא נגמרת לפני ההריון. כל החיים צריך ואפשר לבנות אותה. העיקר שיהיה רצון.
תתביישי לך על ההשוואה הזאת!!! עוד רגע תשווי גם להמן והיטלר?!?
זאת דעת תורה גם אם היא לא ממש נוחה ומפריעה לך לחיות חיים כראות עיניך!!!
מי שעושה לו רב אז הוא לא צריך שכל.
היא התמצית המזוקקת של שטות ה'דעת תורה'.
שהרב ייכנס למיטה שלו, ולא למיטה שלי. תודה.
מה לאכול (אף אחד לא שואל למה נכנסים לי לצלחת?), מה ללבוש, מה לברך, וכו'.
אז כן אנחנו גם לא אמורים להחליט החלטה אישית מתי תבוא נשמה לעולם.
תפריט ארוחת הבוקר ותכולת המלתחה שלי הם החלטות אינטימיות ובעלות משמעות בדיוק כמו השאלה כמה נפשות עליי לפרנס (פיזית ורגשית) בעשרים השנים הבאות. באמת אותו מישור.
hence התשובה לתמיהתך למה אף אחד לא שואל למה נכנסים לו לצלחת, אבל כן מתעצבנים על רבנים שנכנסים מתחת לסדינים.
שכתוב עליהם "כשר" לפחות ובגדים שלו זה לא בגדים של חוף הים.
יש הנחייה כללית של "כשר" ושל "צנוע"
וכל אחד עושה את שיקול דעתו בנושא.
ובוחר מה לאכול ומתי.
מה זה כשר, מה זה צנוע, מה זה מוסרי.
לא כל אחד יבוא ויחליט. יש לנו את אמת התורה בשביל זה.
ברור שלכל אחד יש דרך מיוחדת בחיים, אבל זה צריך להיות לפי אמת התורה.
בשביל הילדים ולא בשביל "נוחות" של ההורים.
כמה זוגות מתחתנים ומגלים שנישואים זה לא "דבש" ופרפרים ואושר ושמחה כל היום?
כמה מהם מגלים שלהחזיק בית יותר מורכב מאשר "דירת סטודנטים" או לגור במדרשה שנה?
כמה מהם מגלים שבן/בת הזוג שלהם זה לא בדיוק מה שהם חשבו? (לא בהרכח לרע. ) ושצריך עבודה זוגית לפני שמביאים ילד?
ילד לא מביאים כי צריך. או כי ככה כולם עושים.
ילד מביאים כי רוצים.
כן. יש את הציווי פרו ורבו
אבל יש מחויבות כלפי הילד שאתם מביאים
ולא כי הוא הפתרון לבעיות הזוגיות
או הדבר *היחידי* שמחזיק את הזוגיות והתא המשפחתי.
כן. יש עבודה זוגית כל החיים
אבל בשנה הראשונה
בבסיס של החיים יחד
תתרכזו בזה.
ולא בהריון/ילד - שהם ברכה אדירה
אבל צריכים להגיע ממקום טוב ונכון.
אז לפי חכמים, אבי לא יצא ידי חובת המצווה, למרות שיש לו שישה בנים. אבסורד!!! אני לא חושב שה׳ רואה את הדברים כך, כי אם כן, אז הוא היה אומר זאת מפורשות או בתורה שבכתב או בתורה שבעל פה.
אז, נראה הגיוני לקבוע לאדם סתנדרט של יצא או לא יצא ידי חובה כשהדבר לא תלוי בו, אלא בידי שמים?
ואפשר להשקיע גם בזוגיות וגם בילדים. ולא, הילד הוא לא פתרון של קשיים בזוגיות.
והקב"ה יודע בדיוק איזה ילד להביא ומתי ולאיזה הורים. מעניין שיש זוגות שכמה שנים אין להם ילדים ואח"כ נולדים להם אחד אחרי השני, ויש כאלה שמיד באים אצלם הילדים. וכל זה בלי התערבות מצדם. כל אחד מה שמתאים לו וה' רואה את זה.
דווקא אצל החילוניים יש יותר אחוזי גירושים והם גם מחליטים בעצמם מתי הכי מתאים להם להביא ילד בד"כ, וגם לא מביאים יותר מ2-3 בד"כ, כמובן שזה באופן כללי.
הוא לא קיים פרייה ורבייה, הוא כמו בגדר "אנוס", שניסה לקיים מצווה ולא עלה בידו.
שתפריט של אדם דתי מורכב ממוצרים כשרים. החותמת 'כשר' היא לנוחות שלנו בעולם המערבי הנפלא שאנחנו חיים בו. אם אדם מטייל בוייטנאם - הוא צריך לדעת פשוט מה כשר ולהשתמש לפי השכל שלו וההבנה שלו. הוא לא צריך לקנות כרטיס טיסה גם לרב שלו כדי שיגיד לו מה מותר ומה אסור, ולא צריך לממן משגיח כשרות לכל מקום שהוא מתכנן לאכול בו.
וכן,אני אשה דתייה(בלי קמצוץ פמיניזם!)
אבל זה שיקול שלי ושל בעלי.
כמה ילדים להביא.
את עושה מה שאת רוצה - יש לך בחירה חופשית.
אם מעניין אותך מה יש לתורה להגיד - תחפשי מישהו שמקצועי בנושא ותשאלי אותו.
שאנחנו מעצמינו לא אמורים למנוע הריון כי זה התערבות בדרך של הקב"ה להביא נשמות לעולם הזה. ויש אמצעיי מניעה שהפעולה שלהם אפילו דומה לרצח והם וודאי אסורים.
ואם מדי פעם צריך לעשות הפסקה ולמנוע הריון, אז אנחנו לא אובייקטיבים להחליט בעצמינו.
וכמו שכדי לרפא מחלה הולכים לרופא, כי הוא אדם שהתחום שלו זה רפואה. והוא גם מתערב ואומר מה לשנות באורך החיים שלנו. אז כך כשרוצים להחליט על הפסקה זמנית של תהליך של הבאת נשמות לעולם, הולכים לאיש תורה והלכה שהוא שומע מה הקשיים וממליץ אם צריך על מניעה, תקופת מניעה וסוג מניעה.
אבל יש אנשים שמחליטים שהם שומרים מצוות איך שהם רואים את זה ולא איך שההלכה קובעת, וחבל.
רק שלא יגידו שזאת הדרך לכולם.
לא רק בתוך ההלכה.
הבחירה היא בין טוב לרע. תעשי מה שבא לך. יש המלצות ויש תוצאות.
איני רחוק מתורה ומצוות, אבל באופן כללי זה באמת משמח שאנשים אחרים מתפללים עליי. תודה!
יש מקרים של רבנים שהתירו אמצעים פחות מתאימים מבחינה דתית כי היה צורך רפואי. זה לא שחור ולבן.
אבל אני למדתי ש"עשה לך רב" זה גם מלמד על החובה לעשות את עצמינו לרבנים של עצמינו- יש עלינו חובה ללמוד תורה והלכה ברמה היומיומית כדי שנדע להפעיל שיקול דעת בעצמינו.
לעניות הבנתי מותר למנוע בלי אישור מרב כל עוד לוקחים בחשבון את העניינים ההלכתיים והרפואיים הידועים. אם יש התלבטות- אז צריך להתייעץ עם רב. לא מסכימה עם האמירה שאי אפשר להחליט לבד כי אנחנו לא אובייקטיבים- זאת לא החלטה אובייקטיבית, זאת החלטה תלויית מקרה ומצב, ולכן הסובייקטיביות די מתבקשת.
וכמובן שלומר באופן גורף לכולםלמנוע זה לא אידיאלי בכלל ואני אזהר לא לומר דברים חריפים אבל בוודאי אני נגד.
יש אמצעי מניעה אסורים, לא אפרט כאן. (רק במקרים יוצאי דופן לפעמים מתירים אותם ).
וההחלטה האם למנוע הריון היא לא בדיוק אמורה להיות סובייקטיבית. לדוגמה אם בני הזוג עובדים, יש להם זוגיות טובה, ויכולים להביא ילד לעולם, אבל אומרים "טוב עכשיו זה לא מתאים, צריך לקנות דירה, להוציא רשיון, לחיות בשביל עצמינו וכו'". זאת הסתכלות סובייקטיבית, לא הסתכלות אובייקטיבית אמיתית.
אבל יש גם מקרים שבהם יש קשיים אמיתיים, שבהם באמת צריך תקופת מניעה. בשביל זה רב הוא שליח של ה' לעזור להחליט, כי הוא איש תורה.
ולפנות לרב זה לא אומר למחוק את עצמי. אני מחליטה איזה מקצוע ללמוד, איפה לגור, האם לעבוד או להיות בבית, מי החברות שלי ומה הקשר איתן וכו'. מלא החלטות אני מחליטה והן באמת אישיות ולא צריכות דעת תורה.
בהלכה יש המון פרטי דינים בהקשר של מקום מגורים, בחירת מקצוע,
ואפילו עם מי מותר להתחבר ועם מי לא.
ובנוסף, יש גם רבנים שאוסרים על נשים להוציא רישיון.
אז למה בדברים האלו את לא צריכה להתייעץ על כל צעד שלך עם רב?
לגישתך, אפילו כשחולים וצריך ללכת לרופא, צריך לשאול קודם רב,
כי לדעת הרבה רבנים מדובר על חוסר ביטחון בקב"ה (למשל הרמב"ן).
גם במניעת היריון יש הרבה צדדים סובייקטיבים שמותר ואפילו כדאי להתחשב בהם.
נכון שלא כל דבר מותר, אבל צריך למצוא את האיזון היכן מקומו של הרב בכל שאלה ושאלה.
הגישה שלך, שאנחנו לא אמורים למנוע היריון, היא גישה טובה נחמדה.
אבל קיימות עוד גישות שונות ביהדות, שגם הן טובות ונחמדות.
אין בעיה שתציגי את הגישה שלך ותסבירי למה היא טובה בעינייך,
אבל גם אין מקום לפסול גישות אחרות שלא מתאימות לגישה שלך.
נכון שהתורה מדריכה אותנו גם לגבי חברים למשל, שצריך חברים טובים ויראי שמיים, וכשחולים ניתנה לרופא רשות לרפא אז אפשר לפנות לרופא. לא צריך להתקשר לרב כדי לשאול האם מותר לי להיות חברה של פלונית, אני יכולה להחליט בעצמי.
אבל יש דברים שבהם צריך דעת תורה, במיוחד כשמדובר על הבאת נשמות לעולם הזה. והרבנים אומרים שמצווה גדולה להביא ילדים, ואין למנוע אותה. במקרים מסוימים כשיש קשיים ורוצים לעשות הפסקה צריך להתיעץ עם פוסק.
זאת לא דעתי, זאת דעת הרבנים.
בטח שלא נכון לתת הוראה לכולם למנוע הריון.
על מניעת הריון מביאים גם את הצדדים הסובייקטיבים: מה בני הזוג מרגישים, מה המצב הבריאותי של האישה, כמה זמן אחרי לידה אחרונה, וגם צדדים אובייקטיבים: כמה ילדים יש בבית, האם יש כבר בן ובת, מה המצב הכלכלי וכו'. אבל ההחלטה הסופית צריכה להיות אובייקטיבית. וב"ה יש לנו הרבה רבנים טובים ואכפתיים שיודעים להקשיב ולהבין ואח"כ לתת את פסק ההלכה.
2. וגם זה דרבנן.
המצווה היא פרו ורבו וטכנית מספיק 1
וחז"ל קבעו 2
ולא- תביאו ילד כל שנה- שנתיים.
פעם אחרונה שבדקתי אני זו שסוחבת את ההריון ומגדלת את הילד ולא הרב.
ורק במקרה שאישה * לא מוכנה* (בלי סיבה רפואית/נפשית) להביא ילד עם הבעל במשך כמה שנים אומרים להם להתגרש. (מקרים קיצוניים שכמעט ולא קיימים)
אז ההחלטה נשארת אצלי.
ומותר להמליץ גם על דברים שלפי דעתך לא מתאמים לכולם
אני נגד לארח או להתארח בשנה הראשונה. (נקי יהיה לביתו שנה. מהתורה. לא חז"ל ולא רבנים)
ולא פתחתי דיון על זה ולא אמרתי כלום
כי זה לא מתאים לכל זוג
ומי שלוקח את האחריות של חתונה יודע לעשות את הסינון שלו בשירשור כזה ולבחור מה שמתאים ונכון לו ומה לא.
אם את לא יודעת לעשות את זה אני מכונה לעזור לך.
פרו ורבו - במסכת יבמות נפסקה הלכה כבית הלל שהמצוה מדאורייתא היא להוליד בן ובת, ומדרבנן יש מצוה להוליד עוד ילדים כמה שאפשר, כדברי ר' יהושע במסכת יבמות "היו לו בנים בילדותו- יהיו לו בנים בזקנותו".
מה יקרה ביום שבו תחליטי שאת סוגרת את הבאסטה כדבריי העם וזה לאחר שהבאת לדעתך מספיק ילדים וגם בעלך קיים את מצוות פרו ורבו ( שחלה עליו ולא עלייך) ותעשי "שאלת רב" ויחליטו בשבילך שאת צריכה להמשיך
האם תמשיכי ? או שתנסי למצוא רב אחר שדעתו תהיה כדעתך
אבל אם השאלה מופנית לאחד שמבין שדעת תורה נשארת בעינה גם אם ראשיתה לא נוחה, היא קודמת ומבטלת כל חכמה אחרת.
זוג ששבע לגמרי מילדים אבל יש להם רק 3 ילדים ... אופס שני בנים ובת
אבל מה שני הבנים הם כמו 10 ...
הם שבעים לגמרי
יש להם מספיק כסף
יש להם מספיק זמן
יש להם בית מספיק גדול בלה בלה בלה
אבל מה שאין להם זה רצון לעוד ילדים
אממה הם בני 34 ולא בא להם עוד ילד
איך את יכולה להכניס פה שיקול של "אדם חיצוני" שיחליט בשבילם על הבאת ילדים נוספים כאשר לא מדובר על משהו פעוט אלא אדם נוסף עם כל ההשלכות של זה במשפחה.
תסלחי לי אבל עם כל האמונה דעתי היא שכן צריך לעשות שאלת רב אולם יש לבחור את הרב שיפסוק בנושא זה (ואני מדגיש בנושא זה ) את מה שאתה רוצה לשמוע.
הוא לא מכיר את הקשיים האינדיבידואלים
שיושבים מול רב מן הסתם יושבים ומדברים על כל הקשיים ומעלים שאלות.. ורק לאחר שהוא מקשיב ויודע לפרטי פרטים הוא עונה..
לידיעה כללית בתחילת דרכי בתשובה זכות רב מאוד מוכר הצילה את הבית שלי מבחינה רוחנית למרות שבעלי היה חילוני הסכים והתכופף לדעת תורה, ב'ה למרות שהוא עדיין בתהליך הוא לא מקשה עליי לנהל את הבית, לי ולמשפחתי זה עשה רק טוב, ולכן שאלתי היא היכן הבעיה???מלכתחילה לדעתי אין מקום לשאלת רב אם אתה רוצה לפסוק לעצמך...
ככה שכן אעשה שאלת רב כדי לא לחטוא בז"ל
אבל בדברים מהותיים כגון ילדים אני חושב שרק רב בעל שיעור קומה רציני יגרום לי לשנות החלטתי.
ככה שמלכתחילה אפנה לפוסק הלכה שאני מאמין שיהיה בעצה אחת איתי.
אין דבר כזה ילד שאתה מצטער שהבאת לעולם אבל יש דבר כזה כאב גב ועייפות ואלף ואחד קשיים אחרים שבאים כתוצאה מילד נוסף.
גם הם ידעו שאשה צריכה זמן לגוף שלה לחזור לעצמו ובאמת להיות מוכן להריון נוסף.
ונראה לי שגם הפוסקים יודעים כשהם נותנים פסק הלכה, ויש נשים שאמרו להן לחכות שנתיים.
ברור שכל ילד זקוק לתשומת לב והשקעה, והאישה צריכה לחזור לעצמה, אבל יש עוד נסיבות כמו גיל של האישה לדוגמה ( אם היא התחתנה מאוחר וכו'). ובכלל אח או אחות לילד זו מתנה מאוד גדולה שאפשר לתת.
ולשאלתך אני לא אלך מרב לרב אחרי ששאלתי רב אחד. ממה ששמעתי מנשים דתיות וחרדיות הרבנים מאוד קשובים לקשיים בעניין הזה.
יש לנו במשפחה המורחבת משפחה חרדית מרובת ילדים מאוד עשירה. וכשהאישה פנתה לרב כי הרגישה שכבר קשה לה מאוד מבחינה נפשית אחרי 13 ילדים הוא אמר לה שהם יכולים למנוע הריון ולא להביא יותר. אבל היא באמת שמחה בכך שמגדלת כזאת משפחה גדולה. כל ילד חשוב בעיניה! וכבר חיתנה 2 בנות.
אגב יש גם אנשים שגם אם לא מונעים הריון נולדים להם רק 2. הקב"ה יודע מה מתאים לכל זוג.
נראה לי שמה שלי להגיד כבר אמרתי.