פעם יצאתי עם אחד דייט ראשון שהלך מעולה, אבל בדייט השני הוא הרס את הכל.
הוא פתח איתי את הנושא ושאל שאלות על בחורים מהעבר, לא התלהבתי מהרעיון אבל ניסתי לזרום בקטע הכי לא רגשי אלא רק ענייני (וגם משעשע כי לא חסרים לי סיפורי הומור על דייטים) אבל כשסיפר לי על מדוייטות שלו, הוא לקח את זה למקום הרגשי וסיפר לי על מישהי שיצא איתה מלא זמן והיה בטוח שהיא אשתו ואז היא נפרדה ממנו והוא לקח את זה קשה. הוא ממש שיבח אותה ודיבר עליה הרבה.
דמיינו איך אני הרגשתי...
כאילו כל דבר אצלי מושווה ביחס לאותה בחורה שאכן נשמעה מקסימה, אבל בכל זאת... זה היה ממש לא תקין מצידו.
בעיקרון, יש לי ב"ה ביטחון עצמי וקשה מאוד לאנשים "זרים" (כנ"ל גם לדייטים מוקדמים) לערער לי אותו או לפגוע ברגשות שלי ב"ה. אבל איתו, באופן לא מודע, הסתגרתי מעט יותר, ואיכשהו הוא הוריד לי את הערך שלי בעיני עצמי וגם בעיניו ומשם כל דייט הפך לכושל..
ואיכשהו, לקראת הסוף, הוא כביכול "האשים" אותי בכישלון הדייטים.
אני אף פעם לא מחפשת אשמים אבל בגלל שהוא כביכול "התחיל", אני כן "מאשימה" אותו על כך שהוא הרס דייט ראשון שהיה מושלם בשביל שנינו באמצעות שאלה שלא היתה במקומה... והתגלגל לסיפור שהוא סיפר על עצמו שגרמה לי להרגיש במבחן.
אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל צריך היה להיות שם כדי להבין.
אני חושבת שזה ממש עוול לכל הצדדים.
מישהו פה כתב למעלה שכל מקרה לגופו, אבל אני חושבת שזה משהו שלא, פשוט לא פותחים אותו, בטח לא בדייטים ראשוניים. בהמשך זה נראלי יותר בסדר אם יודעים שהכיוון הוא חיובי מאוד.
ברור שכולנו יצאנו פעם עם מישהו/מישהי אבל זה לא סותר שאנחנו, כולנו, חייבים להיות רגישים, בלי קשר ל"חוקים". זאת פשוט רגישות מינימלית. כי נגיד אני לא אשאל חברה שאני לא מאוד מכירה או קרובה אליה על מדוייטים שלה, כי אפילו שיש ניסיון לפתח קשר, זה לא רגיש מצידי לדבר על נושא כזה עם חברה רחוקה.
כנ"ל גם על מדוייטים שלא מכירים מספיק ולמרות שיש רצון להכיר יותר, זאת לא סיבה מספיק טובה כלל לשאול שאלות שעלולות לגרום לאדם לחוסר נוחות או לקטנות.
אבל הכל מלמעלה ב"ה!