באמת המשיח לא הגיע ועוד אין בית מקדש...

אני לא הייתי מגדירה את זה כגולה. אבל אולי מצב ביניים פרווה פושר...

נכון, ב"ה אנחנו יושבים בארץ ישראל, ולכן זו לא ממש גלות.

אבל בואו לא נשכח איזה שלטון יש בארץ (יהודי אומנם, אבל מצד שני, סוג היהודי שהוא לא בדיוק יהודי...)

ואת העובדה שעדיין לא נבנה ביהמ"ק , עדיין לא הגיע המשיח,

הגאולה השלמה בפירוש עוד לא כאן...

תראה.. בשבילנו- הציונות הדתית- גלות זה להיות בגולה, בחוץלארץ- כמו שאתה אמרת.. אז לך תנסה להסביר לחרדי שזה לא גלות..

די קשה לריב איתם (עם החרדים), כי הם ממש תקועים בדעה שלהם- ודי (?) לא מוכנים לשמוע דברים אחרים..

א-בללל.. ברור שאנחנו לא בגולה! אנחנו בתחילת הגאולה!

תראו איזה התעוררות יש בעם! תראו כמה אנשים מעמישראל עולים לארץ, גם כשקשה פה! תראו איזה התיישבות!

כך נראה לי... זה מבחינה הגיונית..

איך אפשר לענות עם ציטוטים של רבנים וכל מיני, אין לי מושג=]

כל מגזר "תקוע בדעה שלו" ו"לא מוכן לשמוע דברים אחרים", את בתור ציונית דתית, והם בתור חרדים.

תיהי מציאותית...

אבל הנקודה זה שהציונות הדתית- הדבר הכי הגיוני שיש, הדרך הכי נכונה שצריך ללכת בה יהודי- ואת זה החרדים לא מוכנים לקבל..

ו-כן, אחותי.. אני מציאותית..

נראה לך שדבר כ"כ הגיוני, מגזר שלם לא קולט??? מה, כולם סתומים???

אני לא חושבת!!!

זו לא שאלה של היגיון, זו שאלה של מה אתה מאמין בו יותר, מה אתה מוצא שהוא הדבר הכי חשוב, ומהי הדרך חיים בה אתה רוצה ללכת. 

תסכימי איתי שהחרדים בטוחים שהדרל שלהם הכי נכונה, והם חושבים שאנחנו לא מוכנים לקבל את זה...

אין טעם למחלוקות בעיניין הזה, זה לא ייגמר אף פעם...

פשוט לא לזלזל בשני.

בס"ד.

תראו את כל הספרדים ה"תמימים". כולם בעד המדינה!

אני חושב שבהגיון פשוט, אי אפשר שלא להתפעל מהניסים העצומים שקרו. (ועיינו מה שכתבתי למטה בשם הרב כהנא)

ונכון, יש גדולי תורה חרדים שחושבים אחרת. אבל אני חושב שבמחשבה פשוטה, בלי התחכמויות ופילפולים, ברור שהמדינה היא גאולה.

גם לפילפולים יש תשובות. אבל בפשטות, אנחנו צודקים.

בס"ד

אפשר לקרוא לזה גלות כי באמת ללא ביהמ"ק השכינה לא שורה פה והגאולה לא שלמה.

אבל אנחנו רואים שאנחנו כן בתהליך גאולה, רואים איך פתאום הכל מתחיל להתבהר, הרבה חוזרים בתשובה,

מתחילים להגיד מדי פעם בתקשורת שקרה נס - וזה באמת נס!

לדעתי אנחנו ממש בתהליך גאולה גדול, מרגישים שהמשיח כבר כאן!

בצפיה לביאת המשיח - לגאולה שלמה ולא"י השלמה!

בס"ד

אני אעלה בל"נ את המהר"ל שעונה על ההגדרות האלה, יותר מאוחר...

בכל מקרה, מניסיון של עשרות ויכוחים עם חרדים בנושא, אין להם טענות אמיתיות..

או כמו שכתב הרב עובדיה בתשובתו על אמירת הלל ביום העצמאות: "אומנם רוב גדולי ישראל הסכימו שמדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה".

יעויין בהרחבה עוד בספר "התקופה הגדולה" של הרב כשר, ובספר של הרב דדון ממרכז...

מכמה דברים:

-קיבוץ גלויות.

-שלטון של מלך המשיח.

-בניין בית המקדש.

תלוי איך מסתכלים על המצב הנוכחי. אפשר לומר מצד אחד שהיה קיבוץ גלויות ויש מדינה וצבא וכו'. אבל מצד שני רוב עם ישראל עדיין נמצא בגלות (וחלקו אפילו מתבולל במימדים מדהימים), השלטון הנוכחי רחוק מלהיות שלטון על פי תורה, ולצערנו בית המקדש עדיין חרב.

 ברור שהתקרבנו בצעדים גדולים לקראת הגאולה. אבל להגיד שכבר באה הגאולה???

אחת הבעיות המרכזיות של החרדים עם אמירת הלל ביום הצמאות, היא שאלו ימי ספירת העומר, ואסור להרבות שמחה בימים אלו.

אולי לזה הרב עובדיה התכוון כשאמר שאכן מדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה, ובכל זאת לא אומרים עליה הלל ביום העצמאות.

בס"ד.

הרב עובדיה ביביע אומר (חלק ו' עמוד קלז) כותב שאין לחייב אמירת הלל, כנראה שהוא לא היה מודע לדבריך שזה מחזק את כוחות הטומאה. אחרת הוא היה אוסר לחלוטין. (אגב, הוא בעצמו אומר הלל אחרי התפילה...)

ומה תגיד על כל שאר ענקי עולם שאמרו? הרב עובדיה הדאיה, הרב שלום משאש, הרב יוסף מאשא, הרב גורן, הרב צבי יהודה, ועוד רבים וגדולים, חלקם בחיים...

ואם כבודו היה טורח לעיין. יש שם בספר מקורות גם על ה' באייר.

בס"ד

וגם חזקיהו לא נהיה משיח בגלל שהוא לא אמר הלל !   השם עשה לנו ניסים ועזר לנו לנצח במלחמה ולהקים מדינה! אז צריך להלל אותו ! מה הקשר חיזוק כוחות טומאה??

בס"ד.

שם הבאתי את דעתם של רבים מגדולי ישראל, שאמרו שמדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה.

מלחמת אחים? אני לא שמעתי שהחשמונאים נלחמו במתיוונים. אולי הם הרגו מתיוון אחד (ע"פ גירסת ספר חשמונאים) ביום פרוץ המרד, אבל מלחמתם היתה כנגד היוונים. ובחטא העגל הרגו אך ורק את החוטאים. זה לא היה מלחמת אחים כי אם עונש לחוטאים. עיין כוזרי שמסביר ששלושת האלפים שמתו היו החוטאים.

הצילה את עם ישראל? מלחמת אחים תמיד הזיקה. גם אם ב"ה בסוף יצא מזה גם דברים טובים, הדברים הרעים מעולם לא היו בטלים ב"נותן טעם"...

ואני ממש ממש לא מסכים. לדעתי מה שמפריד זה ההפרדה... ז"א הריחוק שלנו משאר עם ישראל. זה מה שמעכב את הגאולה.

וזה לא משנה. יכולת לקבוע את יום ההודאה ביום אחר. תכל'ס המדינה וגם הרבנים קבעו שיום זה הוא יום משמעותי מאוד בגאולה, וקבעו אותו לדורות. אבל אם כבודו רוצה לשמוח גם ביום הצהרת בלפור- תפאדל!

ואתם מוזמנים לשנות אותו ולא רק לכתוב כל היום כמה שהמצב קשה בגלל הריחוק וכו'.

בס"ד

זה כבר צדדי לחלוטין. אבל אני אישית עובד לא מעט לקירוב "רחוקים" ולאחדות בעם.

אבל מה שאמרתי היה שהפיתרון הוא לא מלחמת אחים רח"ל, אלא חיבור.

זאת היתה הערה כללית לאלו שאוהבים לכתוב כמה המצב גרוע, ולא לנקוף אצבע כדי לתקנו.

ולא סתרתי את מה שאמרת אלא הוספתי עליהם. אין ספק שמלחמת אחים זה לא פתרון.

בס"ד

מזה צה"דים??

וזה שאומרים הלל זה לא קשור להתקדמות ! אנחנו מהללים את השם ויודעים שיש לנו הרבה מה לתקן במדינה! ואולי גם אל תגיד הלל אף פעם כי יש לנו לאן להתקדם?! 

המדינה היא לא קליפה!! ודי עם כל הקליפות האלה! זה כבר מעצבן!! זה בכלל לא קשור! 

הקב"ה כן עזר לנו להקים מדינה!!  כדי שלא נחיה תחת שלטון גויים! שזה חילול השם!

אהה אם נעשה מלחמת אחים ונלחם במדינה תבוא הגאולה! איך לא חשבנו על זה??...

יש לך שריטה! אין לנו שום מטרה להלחם במדינה ולעשות מלחמת אחים!! אנחנו נלחם במדינה בלי היסוס מתי שהיא תעשה דברים רעים! אבל אנחנו רוצים לתקן אותה! אנחנו רוצים להחזיר את עמ"י בתשובה!! ואנחנו לא רוצים מלחמת אחים! . 

ולגבי מה שאוריין אמר/ה:

"אנחנו נלחם במדינה בלי היסוס מתי שהיא תעשה דברים רעים"?!

מתי ראית שהיא לא עשתה דברים רעים??? בגירוש מגוש קטיף, בגירוש מעמונה, בעובדה שלא אכפת למדינה בגרוש מיהונת פולארד או במצעד הגאווה שנערך בירושלים (!) כל שנה (הסירו דאגה מליבכם, יש עוד אינספור דוגמאות נוספות, פשוט א"א לכתוב כ"כ הרבה...)

בס"ד

ומה הדברים הטובים שהיא עושה?? יש הרבה דברים טובים!!

את רוצה מלחמת אחים?? ככה נקרב את הגאולה?? 

אנחנו צריכים להפריד את המושגים של מדינה וממשלה! 

מדינת ישראל- כלי קדוש עם פוטנציאל גבוה. (לטוב ולרע)

ממשלת ישראל- כנ"ל. הרי הממשלה היא חלק אינטגלי מהמדינה.

אז מה בעצם גרוע כ"כ? התוכן. אנשי הממשלה. [אם היו אנשים חיוביים בממשלה היא הייתה סבבה, נכון?]

מדינה מורכבת ממשלה!

איך את יכולה להגיד הלל על מדינה, ולשמוח בה כ"כ, ולעומתה, את הממשלה את רוצה להחליף, לשנות, לתקן וכו'???

זה הולך ביחד.

למה אנחנו לא אומרים הלל על העלייה הראשונה? היא כ"כ תרמה לנו! בזכותה התחילו להתיישב בארץ!

עליה אנחנו לא אומרים, ועל מדינה, שהוקמה וקיימת כיום ע"י כופרים, שמאלנים  והרשימה עוד ארוכה...

על כזאת מדינה אנחנו אומרים הלל?!

בס"ד

על כזאת מדינה אומרים הלל! נכון שמאלנים כופרים רבינים למיניהם ערב רב קיצר איך שתקראי לזה.. אבל את מעדיפה את זה מאשר להיות תחת שלטון תורכים או בריטים ש: א. הם יותר גרועים , ב. חילול השם..

המדינה היא קידוש השם !

את לא היית יכולה לחיות כאן היום בלי המדינה ! .

(אני גם רוצה מדינת הלכה! ואני יודעת שהמדינה לא מושלמת וגם לא כ"כ קרובה לשלימות!!)

היא לדעתי החילול ה' הכי גדול שנעשה אי פעם!!

אנחנו חיים תחת שלטון יהודי, שהוא בעצמו מפנה יהודים! שהוא בעצמו גורם לשפיכות דמים יהודים! שהוא בעצמו גורם לחוסר צניעות בקרב העם והארץ!!!

תראי לי עוד חילול ה' גדול מזה!

כל השנים, עמ"י נלחם בגויים כדי לשמור על דתו, לשמור השבת, על הצניעות וכו'.

וכיום? כיום העם צריך להילחם ביהודים (!) שהם "במקרה" אלה שבשלטון, על הזכות להיות יהודי!!!

(לדג', חילול השבת בפרסיה, ושוב, מצעד הגאווה וכו')

בס"ד

טוב, צודק! אני יברר עם הרב קרויזר בעז"ה!!

בס"ד.

עניתי לטיעונך ברחבי השרשור.

וגם הבאתי ציטטות מדבריו המדהים של הרב כהנא זצ"ל. (ודברי הם גם לשיטתו...)

הרי דעת הרבי מסאטמאר, גם אם הרבנים שלכם חולקים עליה, קיימת והיא שכל מה שקורה פה הוא מעשה שטן, ואנחנו נמצאים עוד בתוך הגלות, אמנם אאל"ט לשיטתו אלו חבלי משיח (החבלים לא המשיח). עיקר הגלות היא שאנשים לא יודעים שהם בגלות -"אסתר אסתיר"-. אגב בעקבות הרב שך רוב מוחלט של הציבור הליטאי קיבל את שיטת הרבי מסאטמר במודע ושלא במודע.

מלבד כל זאת ברור שאנחנו באיבה של שואה רוחנית, אולי אנחנו מתחילים לצאת ממנה אבל אנחנו עדין בתוכה. יש לזכור שאלה שמשתדלים להקפיד על כל המצוות הם מעטים ביותר, (להערכתי מקסימום 200000 מתוך כ15 מליון יהדים ברחבי העולם, והלואי).

בנוסף מדינת ישראל מתפוררת, (לצערי, אגב כמו שהזהיר הרב קוק) ובמתכונת הנוכחית היא מפעילה מנגנון השמדה עצמי שעלול חלילה וחס להביא לחורבן עצום שיכול להזכיר את ממדי השואה.

בתקוה שאכן הגאולה כבר כאן ושנזכה לשוב בתשובה עוד היום לפני שהמשיח בא והבחירה החופשית (או כמעט או לגמרי) מתבטלת. 

בס"ד.

1. מדינת ישראל- אתחלתא דגאולה

א.בדעת תורה (שפורסמה בתאריך כ' טבת תש"ט) חתמו עשרות מגדולי הדור על כך שמדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה. בין החותמים: הרב יעקב עדס, הרב שלמה זלמן אוירבך, הרב שלמה זוין, הרב עוזיאל, הרב הרצוג, הרב אונטרמן, הרב קניאל (רבה הראשי של חיפה), הרב עובדיה הדאיה, הרב ישראלי, הרב מישקובסקי (ר"י כפר חסידים), הרב חרל"פ, הרב מלצר (מרחובות), הרב יחזקאל סרנא (ר"י "חברון"), הרב טיקוצ'נסקי (מחבר הלוח המפורסם) ועוד עשרות. הלוח מפורסם בספר "התקופה הגדולה" של הרב כשר, לקראת סוף הספר.

ב. "רק העיוור והמסרב לראות לא יבין שאנו נמצאים היום בלב ליבה של תקופת עקבות המשיח, אתחלתא דגאולה" (הרב כהנא, אור הרעיון ע"מ שמ"ג).

ג. "הן אומנם רבים ועצומים מגדולי ישראל רואים בהקמת המדינה אתחלתא דגאולה" (הרב עובדיה, יביע אומר ח"ו עמוד קל"ז).

ד. הגמרא הידועה בסנהדרין (צח.) "אין לך קץ מגולה מזה" וכו'.

-------------

2. שאר הדברים

א. חורבן נוסף לא יהיה. ו"טבח"- אתה יודע מה המקורות שלי לזה. אם יהיה צורך- נעלה אותם לפה שוב.

ב. המצב הרוחני של עם ישראל בארץ ישראל רק מתקדם. אלו עובדות (ואגב, גם זה זה בזכות המדינה)

ג."כי באמת עם כל הצללים הנ"ל ישנם אורות גדולים שאין לנו להתעלם מהם" (יביע אומר שם).

הכוונה שלי היתה שאמנם ניתן להיות בטוחים שאכן זו הגאולה, אבל אין סיבה להזדעזע מכך שיש כאלה שסוברים אחרת. יש דעה תורנית כזאת אז מה הזעזוע?

חוץ מזה בא לי לשאול שאלה של בור: אולי אתחלתא דגאולה היא אמנם התחלה בתהליך הגאולה, אבל המקום שבו אנו עומדים הוא גלות?

בס"ד

ארץ נושבת

תגובה לסיפור "ארץ חרבה" –

אביעד חזני ועודד זנ"ד ישיבה קטנה לאומית "דרך חיים".

בשבת שעברה פורסמה נבואת הזעם "ארץ חרבה" המתארת בהרחבה את "הגלות השלישית של עם ישאל, הגלות אל הרי החושך" שמתרחשת בעוד שנתיים כשנופלת על מדינת ישראל – פצצת אטום...

לנבואה מעודדת זאת צורפו הוראות הפעלה: "אל תיקחו את הסיפור קשה, אבל זה בהחלט חומר למחשבה".

חומר למחשבה?!!! משום מה, לחז"ל בכל הדורות היה ברור, שמציאות כזאת לא תיתכן: "גאולה שלישית ... אין לה הפסק" (תנחומא שופטים י'). "הגאולה האחרונה שהוא גאולה נצחית ובלי שינוי כלל רק תמיד קיים" (מהר"ל נצח ישראל סוף פרק מ"ח). על הפסוק "ונטעתים על אדמתם ולא ינטשו עוד מעל אדמתם" מבאר מצודת דוד – "לא יגלו עוד ממנה כי שמה ישבו עד עולם!" וכן מפרש המלבי"ם שם. רש"י באיכה (ד' כ"ב) כותב: "לא יוסיף להגלותך מגלות אדום ולהלן עוד", ועוד עשרות מקורות האומרים דבר זה בבירור- בגאולה השלישית אין הפסקות ושינויים!!!

לענ"ד יש בפרסום סיפור זה הפחדה מיותרת ואולי אף התכחשות פנימית לתהליך הגאולה בתוכו אנו נמצאים. "חכמים היזהרו בדבריכם"!!!

ונסיים בדבריו של הרב קוק: "מאמין הוא העם כולו שאין גלות עוד אחרי הגאולה ההולכת ומתחלת שלפנינו" (אורות התחיה, כ"ו)

יש לי כמה תהיות על המאמר :

א. האם לא הינו עדים לשינויים ב'תהליך הגאולה' האחרון? לדוגמא הגירוש.

ב. אולי "אין לה הפסק" שנאמר בתנחומא הכוונה לאחר שנגאלו בצורה שלמה???

ג. (פחות קשור לעניין) ייתכן שלא תהיה עוד גלות, אך ח"ו עלול להיות חורבן. "ועוד בה עשיריהוכ"ו.

ד. שאלה שאני מניח שיש לכם המון תשובות עליה: זה שאנחנו בגאולה למאי נפקא מינה? האם אני אמור לפעול בצורה שונה כשלדעתי אנחנו בגאולה, מאשר אם לדעתי אנחנו בגלות?  

בס"ד
הסיפור שהביאו בעולם קטן בשבת לפני זה ממש לא בא לומר שיהיה חורבן שלישי, אלא קצת לעורר. יש לקחת סיפורים בפרופורציות.
וכן, אנחנו בגאולה ב"ה, אבל לפעמים יש גם נסיגות, וצריך להיות מודעים גם אליהן.

בס"ד.

חוצמזה שהיו שם כמה סיפורים כאלה, לאחד מהם קראו: "חורבן בית שלישי".

יש 2 סוגי גלויות:1 גלות פיזית-אם אנו נמצאיו בחול או לא..

                      2 גלות רוחנית-אם אנחנו עדיין משועבדים לתרבות הזרה לא עושים מצוות...

מהגלות הראשונה השתחררנו אבל מהגלות ה2 עדיין לא השתחררנו.

בס"ד.

בתחילת ספרו "נצח ישראל" מביא ג' תנאים לגאולה:

א)בארץ ישראל.

ב)שלטון עצמאי.

ג) ביחד, ולא מפוזרים.

בחסדי שמיים,שלושת התנאים הנ"ל מתקיימים היום כמעט במלואם.

והיא, שעם ישראל הוא עם שהולך על פי ההלכה, ולא על פי מדרשים או ספרי מחשבה, אם כי כמובן שגם מהם יש וצריך ללמוד.

ובהלכה, אחד מכללי הפסיקה הידועים הוא שאם הרמב"ם פוסק משהו, ואין אף חולק עליו, הרי זוהי ההלכה.

ובעניינו, הפוסק היחיד בהלכות מלך המשיח הוא הרמב"ם, וכמעט ואין עליו שום מחלוקת בנושא זה (למעט 'והריחו ביראת ה'' של הראב"ד), ומלבד זאת שהוא אינו מזכיר כלל את המושג 'אתחלתא דגאולה' או 'ראשית צמיחת גאולתנו', הרי הוא גם פוסק על סדר הגאולה, ובלשונו הק':

"ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמות ה' וינצח ..  הרי זה בחזקת שהוא משיח . . ואם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח ודאי."

במילים הכי פשוטות שיכול להיות: הכל תלוי באיש - במלך המשיח. כל עוד לא הוא פועל את כל האמור לעיל, אין בין דברים אלו לגאולה (האמיתית, זו שעם ישראל מחכה לה כבר אלפי שנים) שום קשר הלכתי.

למעשה, הרי אין אף רב שיאמר שאיננו בגלות. אני לא מכיר אף רב שאומר שאין צורך לצום בעשרה בטבת, למשל, או ששינה את נוסח התפילה במוסף "ומפני חטאינו גלינו מארצינו", ואגב, אומרים זאת גם בארץ ישראל. כי כל עוד לא תוקנה סיבת הגלות - החטאים - אנחנו בגלות.

[אגב, בשנים האחרונות אמר הרבי שעם ישראל נמצא כבר במצב של עשו תשובה, ולכן הגאולה עוד מעט מגיעה, והעיכוב בה הוא דבר בלתי מובן לחלוטין. עם זאת, מובן שאיננו נמצאים במצב שהגאולה כבר התחילה, כי אם במצב שכמה מענייני הגאולה החלו להיפעל בעולם, ואין זה (לצערנו) הגאולה האמיתית והשלמה ולא חלק ממנה]

בס"ד

הרמב"ם לא כתב בשום מקום שחוץ ממשיח גופו אין שום דבר אחר. הוא מגדיר מה זה "משיח" אך לא מגדיר שלבי ביניים.

אנחנו לא בגאולה השלימה, אבל אי אפשר להכחש למציאות הניסית והמופלאה.

אגב, כל הרבנים שהבאתי למעלה לא הכירו את דבריך?!

אין שלבי ביניים!

אם התגלה משיח ובנה בית המקדש ועוד לא קיבץ נדחי ישראל, עדיין זה גלות לפי הרמב"ם. לא גאולה ולא אתחלתא.

להתכחש למציאות ניסית מופלאה, לא רוצה אף אחד. אבל מציאות ניסית ניתנה לנו בשביל שאנו ננצל אותה, ועם ישראל בחר לנצל אותה בדיוק לכיון ההפכי - במקום להקים מדינת הלכה, הוקמה מדינת היפך ההלכה.

אני לא יודע מה כל הרבנים (שאגב חלקם חזרו בהם - למשל הרב שלמה זלמן אוירבך ור' יחזקאל סרנא) חשב או חושביםו, אבל אני יודע שיש מספיק רבנים גדולים שחושבים ההיפך הגמור. אדרבה, תשאל אחד מהרבנים שאתה מזכיר ותביא לי תשובה לנושא.

בין הציטוט שהבאת מהרמח"ל, (שאגב, אני מכיר אותו מהזוהר) לבין אתחלתא דגאולה אין שום קשר. יש שלבים בהתקדמות העולם לגאולה, והתפשטות תורת הקבלה שהתחילה סמוך לאותה שנה (גילוי תורת חסידות חב"ד...) היא אכן אחד מהצעדים הגדולים בהכנת העולם לגאולה המתקרבת. אבל אין לזה ולמושג ההלכתי של גאולה כל קשר. למעשה, אם נמשיך בקו הזה, הגאולה התחילה לפני כמה אלפי שנים, בתשעה באב - היום בו נולד מושיען של ישראל.

בדברי הרמב"ם על ימות המשיח ישנה שיחה נפלאה ובה ביאור ארוך של הרבי שמסביר את דבריו. נקודת הדברים היא שיש שני מצבים בגאולה - "זכו" ו"לא זכו". "דור שכולו זכאי" ו"דור שכולו חייב". "אחישנה" ו"בעיתה". תקרא לזה איך שאתה רוצה. הרמב"ם, שהוא פוסק הלכה, פוסק לפי הגדר ההלכתי שחייב להיות כיון שהוא אינו יכול להבטיח ולפסוק שהגאולה תבוא בצורה של זכו. אבל, גם הוא מסכים שאם הגאולה תבוא במצב הזה - "וארו על ענני שמיא", כלשון הפסוק. ויתירה מכך, הוא סובר שאפילו אם הגאולה תתחיל באופן של "לא זכו", באיזשהוא שלב בני ישראל כן יגיעו לדרגת "זכו", וניסי הגאולה יתחילו. הרי אין לך נס יותר גדול מתחית המתים ואותו מונה הרמב"ם בשלוש עשרה העיקרים.

זו הייתה סתם גלישה. בנוגע לעניינו אין בין שתי התקופות לבין התקופה בה אנו חיים ולא כלום. מכיון שאותו הרמב"ם פוסק בצורה מפורשת "המלך המשיח עתיד לעמוד ...", וכן "ואם יעמוד מלך מבית דוד ..." ורק אחרי זה כל המשך והשתלשלות הגאולה. הוי אומר - הגאולה תלויה באיש, במלך. רק אחר כך יכול להתחיל כל התהליך.

סתם מתוך סקרנות: איפה הרמב"ם אומר את זה שכנפי נשרים יהיו כנפיים מברזל? [ואגב, זה לא שאלה על השיטה של חב"ד, אתה פשוט לא מבין אותה. דווקא הרבי היה זה שתמיד הראה על בקיעתה של הגאולה מהעולם. למשל, בתשנ"ב הכריז הרבי על פגישת מנהיגי המעצמות בניו יורק בדבר פירוק הנשק כהתחלת קיום היעוד "וכתתו חרבותם לאיתים". אבל גדר הלכתי של גאולה? זה לא.]

אני לא כופר ומודה לה' על חסדיו בהגעת הרבה יהודים לארצנו הקדושה. (אם כי אני חושב שהיה עדיף שיישארו שם ולא ירדו מהדרך פה עם כל מיני חלומות שוא ציוניים) אבל לצערי הרב, תרשה לי לספר לך, שהיום רוב מנין ורוב בנין של עם ישראל נמצא בארצות הברית. הוי אומר: לא הגענו לקיבוץ הגלויות המובטח, ואנחנו אפילו לא קרובים אליו. ובסודי סודות אוסיף לך, שהנתונים על אחוזי ההגירה היהודית לארץ הקודש בשנים האחרונות הם שליליים. לא קיבוץ גלויות אלא פיזור גלויות. לגבי ההוספה שלך על בו - בתהליך, לא יזיק לכבודו לפתוח את הרמב"ם ולראות עד כמה הדיוק הזה לא שייך.

האמת, שבעקבות קריאת הקטע בדבריך, [בניין ביהמ"ק לא תלוי במשיח. אין שום קשר ו/או מחויבות לבניין ביהמ"ק ו/או הורדתו משמים [הסבר יפה של בעל 'ויואל משה' כי ביהמ"ק ייבנה בידי אדם! ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" הוא ביהמ"ק הרוחני שיירד על ביהמ"ק הגשמי שייבנה בידי אדם. כמובן שהוא בעד "לדחוק את הקץ"...].] התחלתי לחשוב שלמרות רוב המלל, אתה לא ממש יודע מימינך ומשמאלך בנושא משיח. זה נראה כאילו שאתה חושב שמשיח הוא לא חייב להיות אדם. ואם כן, אז הדעה הזאת היא טעות. לא אני קובע את זה, הגמרא אומרת על ר' הלל שסובר "אין להם משיח לישראל אלא הקב"ה עצמו" שמי שסובר כך "אינו אלא טועה".

בנין בית המקדש תלוי במשיח כאמור מהרמב"ם. ואם הוא ייבנה בידי אדם, אז מה? זה אומר שזה לא יהיה על ידי משיח? ואת הביאור שהבאת, אני לא מכיר בשם בעל ה'ויואל משה', אני מכיר את זה מהרבי מלך המשיח.

 רק הערה אחרונה לסיום: אתה מתבטא על גדולי וצדיקי ישראל בצורה שהיא למטה מלא ראויה. "הוי זהיר בגחלתם שלא תיכוה". על הירידות האישיות אני לא מתכוון להגיב.

בס"ד

אבל שמעתי- אז זה בערבון מוגבל שזה הראי"ה אמר, אבל שמעתי שהוא אמר-
שבאמת יש 2 גלויות,ו 2 משיחים- בן יוסף ובן דוד- בן יוסף יגאל מהחומר ויעלה את עמ"י לא"י [ויש שהשוו אותו להרצל], ובן דוד יגאל את העם מבחינה רוחנית.

בס"ד.

הרב קוק, כמו מקובלים רבים נוספים עסק בביאור המושגים של שני המשיחים.

למעוניינים ניתן לראות את דברי הרב קוק במאמר: "המספד בירושלים" ב"מאמרי הראי"ה", אותו נשא ביום פטירתו של הרצל.

בס"ד.

אף אחד לא טוען שאנחנו בגאולה שלימה. אנחנו בשלב מתקדם מאוד בתהליך. שלב שנקרא: אתחלתא דגאולה"...

שהפיקניק הציל את העולם?

ממש לא נראה לי שזה היה עניין הפיקניק בדווקא

היה עניין אלוקי שיעקב ירד למצרים.

הם נענשו על זה שמכרו את יוסף

והיה את 10 הרוגי מלכות כעונש שעם ישראל קיבל

על מכירת יוסף.

לא שההשגחה סידרה שיאכלו לחם כדי שימכרוהו לישמעאלים כדי שיוסף יכלכל את האחים ואת כל העולם ברעב?

ייתכן גם בעומק שהאחים זרקו את יוסף כפשע אידאליסטי, כי חשבו שהתנשאותו תזיק למשפחה ולעם ישראל המתפתח "ביקשו עליו נכלי דתות להמיתו". ואז בעצם בתוך העבירה יש נקודת אמת. אולי האכילת לחם זה כמו שהרמבם אומר שכשרשע גדול מת אז משפחתו צריכה ללבוש לבן ולעשות חגיגה, והאחים סברו בחטאם שיוסף רשע ומזיק לאומה

'בא וראה חבתן של ישראל, שעבירותיהן מביאין לידי מעלות גדולות. אם עבירותיהן כך, זכיותיהן על אחת כמה וכמה... ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף, כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון. אם עבירותיהן כלכלה והעמיד את העולם, זכיותיהן על אחת כמה וכמה'

אסור להקשיב להם

החכם נוקט בגישה קרה וצינית על העולם שכלל אין מלך, ואילו התם נעדר ציניות. כמו שלילד בן 3 אין כלל ציניות, כי כל ציניות היא הסתכלות קרה מעוטת רגש על העולם, שמזלזלת בכל דבר ולא רואה את החיוניות שבו, ומציגה זאת בתחפושת של הומור

ליצנות יותר שטחית ורדודה שמזוהה עם פלשתים כדברי הגר"א בחבקוק.

הקטע בר' נחמן מתייחס לליצנות שבאה מתוך חכמה. החכם מתחכם ומעוות ומזלזל עושה שחוק מכל דבר דרך השכל שלו. זה הבחינה של אחוריים דחכמה שמזוהה עם עשיו ועמלק, כדברי הפנים יפות בסוף וישלח.

 להיות חכם ולהתלוצץ על משהו זה לפספס את הנקודת עומק שיש בכל דבר.

בשביל להבין את העומק בשכל יש להסתכל באמת ולא בליצנות. "רק בלי ליצנות" מבקש לשמור את רובד הייחודיות של העומק שבדבר כדי לא לפספס אותו.

"כי איש הישראלי צריך *להסתכל בשכל של כל דבר* ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל *להתקרב להשי"ת על ידי אותו הדבר*"  השכל משמש לעבודת ה' בשמחה ובמלוא המיצוי שלה.

התם סולד מליצנות כי החכמה והקרירות מרחיקות מעבודת ה' בעמקות ובלב חם ...

העמקה מביאה חשבונות ו"פנקסנות" כזאת אולי כלפי שמייא, וזה יוצר ריחוק קריר   ללא שמחה פשוטה שמחברת תמיד בקלות לרבש"ע.

בערך כמו ביקור נימוסין לעומת כיפים וזרימה.

ובגלל זה התם אמר לו שאדרבה- יהיה שוטה,

 כי אם החכם כל הזמן יעמיק, זה הפוך-

גם הליצנות תקרר אותו 

וגם הוא יפסיד את קרבת ה לי טוב, וזה בסוף יגרום לו לאבד אותה. שבאמת פקפק בכלל במציאות המלך.... ואז רע לו בחיים.

שוטה זה מי שיש לו משהו ביד ומאבד אותו (כתוב בגמרא לא יודעת איפה) 

לחכם יש עבודת ה ביד, במקום לנצל אותה לקרבת ה הוא מתלוצץ ממי שכן עובד ה בשלמות וממילא מפסיד אותה.

וכשהגיע למצרים היה חייב לשים לב אם היא יפה גם במנותק מהנפש ואם המצרים יראו אותה כיפה או לא.

הרי מעולם לא מצאנו שום חומרא שאדם לא יהנה מיופי אשתו, ואפילו התנא אבא חילקיה המלומד במופתים, אשתו היתה יוצאת מקושטת לקראתו שלא יתן עיניו באשה אחרת

נכון שיש גם לא מעט אמירות אחרות בש"ס ובמדרשים ובד"כ לא זאת ההדרכה. יש מקום לעיין האם זו הדרכה של גלות והילקוט שהובא הוא הדרכה של ארץ ישראל.

על משה אז היה מובן. שהרי נבואתו היתה ללא כוח מדמה ובלי קשר לחושים והיה צריך לפרוש מאשתו, וכל עולמו היה רוחני עם מיעוט בגשמיות (שזה עצמו גם ייתרון, אבל גם חסרון לעומת זיהרא עלאא דאדם הראשון ששם הכוח המדמה לא מעכב שום רוחניות, כפי שמתאר הרב קוק ב8 קבצים).

אבל מוזר שמתארים את זה דווקא על האבות, שכל עולמם היה קדושה בגשמיות.

אבל אולי זה קשור לזה שאברהם עדיין היה אברם ערל, ולא אברהם מהול (ויש קשר בין מילה לבין קדושת הבשר וקדושת הארץ), ועדיין לא נכרתו איתו כל הבריתות על הארץ, אז עדיין הגשמיות אצלו היתה חסרון. ייתכן שכשנאמר ששרה חזרה בזקנתה ליופי נעוריה, זה בחינת יופי חדש שלא סותר את הקדושה, לעומת היופי של שרי

המקורית 'ומתעובת' לא 'ומתועבת'. היא עושה את זה לעצמה כשהיא מתעברת. זה פסיכולוגי. ההנאה של האבות זה לא מעצם הנוי אלא ההנאה מהתחושה שזה יוצר בבית כשאשה מרגישה יפה, לכן גם המדרש מביא שכאשר היא מתעברת יש עצב.

(אני לא מאה אחוז בתירוץ הזה, אבל יש גם את התירוץ הראשון שכתבתי לעיל שזה פשוט מחלוקת)

במדרש.

דעה 2 במחילה נשמעת כאילו נכתבה על ידי מירב מיכאלי, כאילו האשה ממשת את עצמה ללא ילדים וברגע שיש לה ילדים משועבדת. דעה 3 מייצגת את דעת למך שלקח לו אשה לפריה ורביה ואשה לנוי (הפרדה בין הרומנטיקה הזוגית לבין הולדת ילדים, כמקובל בתרבות המערבית כיום).

עד כאן הקושיה.

התירוץ: לדעתי 3 התשובות אומרות שהאמהות היו עקרות כדי שישקיעו את מלוא האיכות ביצירת הילד שיוולד להן, כי אצל העקרות האמהות זה לא כמות ריבוי הילדים אלא האיכות, וכל חייהן הוקדשו בשביל התוצר הסופי שהוא הילד שיוולד: שרה ילדה רק את יצחק, רבקה התוצר הטוב שלה רק יעקב, רחל זה יוסף (ובנימין). לאה שלא היתה עקרה יש לה 6ילדים , לא אחד.

דעה 2 אומרת שמכיוון שכל אשה שיולדת צריכה להקריב מעצמה משהו (למרות שזה המימוש הכי גדול שלה) ומשועבדת לבנה, אז כדי שיצחק יצא הכי איכותי שיש , שרה כדי להכין אותו היתה צריכה 90 שנה לממש עצמה בחירות ללא ילד כדי שבנה בסוף יצא הכי איכותי שיש, כמו רופא שמוטב שידחה את רפואתו 7 שנים של לימוד כדי שיצא רופא מעולה, או כמו טייס שהצבא מוכן להשקיע כמה שנים רק בהכשרתו כדי שיצא בסוף טייס מעולה.

כנל תירוץ 3 - למרות שמימטש הזוגיות הכי גדול שיש זה הולדת ילד משותף, זה בא על חשבון משהו. אז מוטב היה שהאבות והאמהות יהיו שנים רבות ללא ילדים כדי שיתמקדו בזוגיות רק זה בזו ללא ילד ש"יפריע", וכל זה הכנה והכשרה לנשמה הענקית שהם יולידו בסוף, ואז מתברר שכל שנות הזוגיות היו הכנה להולדת הילד

פיזית בהתחלה לא יכלו להוליד ילדים בגמרא ביבמות סד אעתיק חלק עיקרי מהסוגיא: "אמר רבי אמי אברהם ושרה טומטמין היו שנאמר (ישעיהו נא, א) הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם וכתיב (ישעיהו נא, ב) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שרה אמנו אילונית היתה שנאמר (בראשית יא, ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד אפי' בית ולד אין לה"

אני מבין את הסוגיה כפשוטו. ברגע שיש לך מניעות פיזיולוגיות כאלו, אז אתה פחות עסוק בתאווה הגשמית.

אני כן יכול לקבל את המדרש של @הודעה1 כפשוטו, אבל לפי דעתי זו דעה פחות מרכזית בחז"ל וגם בפשט הפסוקים עצמם. לכן הצעתי הסברים אחרים.

תרצתי את המדרש שהובא, לא את המדרש השני על זה שאברהם לא הביט בשרה

בפירוש המשנה אבות ה,יט הוא כתב שאברהם מעולם לא הסתכל עליה "הסתכלות שלמה" עד אז. כלומר הוא לא התבונן בגופה עד אז, אלא רק על פניה.

ישר כח למי שניסה לתרץ

כי מצאנו חילוקים במדרש בין לפני מילתו לאחריה. למשל שלפני מילתו הוא היה קורס ונופל כשקיבל נבואה כי הטומאה של הערלה לא אפשרה לו לעמוד מול ה' בנבואה (רשי על ויפל אברהם על פניו וידבר איתו אלוקים לאמר)

על כל פנים, עיקר השנאה כמפורש בכתוב: "וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת-יוֹסֵף֙ מִכָּל-בָּנָ֔יו כִּֽי-בֶן-זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים: וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי-אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל-אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם"

בנימין גם כלול בסיבת השנאה הזאת במידה מסויימת.

ברצף השאלות אתה מביא כל פעם שתי אפשרויות: אחת שמעמידה את יוסף מול שאר האחים, והשניה שתולה הכל במאבק בין בני רחל לבני לאה

אני בצד הראשון, חושב שזה פשטות הפסוקים, וחושד שהדרך השניה נובעת מתפיסה שגויה של המציאות והתורה שמחפשת סמלים בכל מקום

להתעלם מהפסוק הראשון העמום "והוא נער את בני בלהה וזלפה".

אי אפשר להתעלם מהמיקריות שב"מקרה" יהודה מוכר את יוסף, שבמקרה שמעון נאסר, שבנימין מוצג כאהוב דווקא בגלל היותו בן רחל (אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי), מזה שנראה שיוסף אהוב על יעקב מכל אחיו כי הוא בן רחל, מהניסיון שיוסף מנסה את האחים דווקא עם בנימין בן רחל, מהתיקון שדווקא יהודה בן לאה ערב לו (והמקריות ההיסטורית ששבט בנימין הולך דווקא עם ממלכת יהודה ולא ממלכת אפרים), מהחלוקה ההיסטורית בין יהודה לישראל ממלכת אפרים, בין היות 2 השבטים החשובים בישראל יוסף ויהודה, ומההדגשה של התורה מכל בני יעקב את יוסף ויהודה בספר בראשית. (ואם נוסיף את דברי חזל - אז מי שיזמו להרגו זה שמעון ולוי).

אפשר גם להעלאות השערה שזה לא בני לאה מול רחל, אלא סיעת יהודה מול סיעת יוסף ללא קשר לאמהות (ואז זה מסתדר למה רוב השבטים כולל בני לאה התרכזו סביב יוסף בפילוג הממלכה נגד יהודה). וכתבתי על זה בתגובה למי האיש הח"ח, פה למעלה).

מצד שני יוסף מוצג כמיוחד גם לעומת בנימין, ללא קשר מובהק להיותו בן רחל. הוא נזיר אחיו, דווקא הוא מתברך ב2 שבטים ובשכם אחד על אחיו,  רק בו יתברך ישראל, שרק לו יגיעו ברכות האבות מכל השבטים, רק אותו יברך דווקא המלאך הגואל מכל רע ולא מלאך אחר, הוא זה שישלוט באחיו, הוא השבט היחיד שכל ישראל מכונה על שמו "נוהג כצאן יוסף", "עדות ביהוסף שמו". יוסף מוצג בבראשית כחצי אב חצי בן, כמעיין אב רביעי שסביבו האחים מתלכדים. בניגוד לבנימין.
 

לא בא להתווכח, רק לשאול שאלות

רק רבי ברוך רוזנבלום שליט"א יכול להשיב

עוד תוספת מעניינת , זה שבשאר ההיסטוריה זה די הפוך - רוב השבטים מתפלגים מיהודה ונאספים סביב יוסף, בחלוקה בין יהודה לישראל (למעט שמעון ולוי. כך שזה חצי קושיא חצי חיזוק, שהרי ההארד קור של בני לאה זה 4 הראשונים, וראובן לא מצטרף או כי הוא בעד יוסף או כי יש קשר בין ראובן ליוסף שהרי שניהם בכורים, או כי ראובן שבט שלא מקבל מרות(כמו אצל דתן ואבירם או פלגות ראובן). וגם יששכר וזבולון יש בהם משהו קצת רחלי, שהרי נולדו בזכות מכירת רחל ללאה את התור. ומה אם גד ואשר בני שפחת לאה?) 

אולי בברכת יעקב, אולי בברכת משה, ואולי זה חרה לחלק מהמחנות, צ"ע

יוסף כתוב במפורש שהוא מיוחד משאר אחיו.

לגבי הסיבה שיעקב אהב אותו - בפשט כתוב כי הוא בן זקונים.

השאלה מה זה בכלל בן זקונים בפשט, ואם זה דבר בחירי, אז למה יעקב בחר דווקא בו.

עד סוף ספר בראשית רואים שיוסף מיוחד לא רק עקב היותו בן זקונים, אלא כי התברך  בברכות מיוחדות משאר האחים (החצי הראשון של ויחי)

וזה כאילו שירידת יוסף ממשנה למלך במצרים, למעין כינור שני למלוכה ולמשיחיות (בן יוסף רק כקדימון לבן דויד), עשתה את ביתו לאנדרדוג שאיתו הפכו להזדהות כל מי שחשו מודרים או נפגעים משלטון שלמה וכמובן המזדעזעים מלשונו ומתקיפותו הילדותית של רחבעם (קוטני עבה ממתני אבי)

השבט המרכזי ככתוב "בני אפרים הפכו ביום קרב...ויטש משכן שילה...וימאס בשבט אפרים". יהושע לא במקרה היה משבט אפרים.

בימי ממלכת ישראל שבט יוסף היה המרכזח בממלכה.

גם בימי רחבעם באים ישראל להמליך אותו בשכם, וכן רוב ישראל תומכים בירבעם כבר בימי שלמה. ואסף שחי בימי דוד מכנה את כל ישראל בשם יוסף. וגם ירמיהו 150 שנה אחרי חורבן ממלכת ישראל מכנה את ישראל בשם אפרים (למרות שאולי שם זה התיחסות רק לגולי 10 השבטים ממלכת ישראל). נראה שסמלית ותרבותית מרכזיותו של שבט יוסף נשמרה תמיד, גם אם לא פוליטית. 

כמובן שיוסף עצמו שלט על מצרים ועל אחיו, כלכל אותם במצרים, ויוסף ישית ידו על עיניך. 20 שנה אמנם היה מרוחק מהם, אבל 70 שנה הנותרות הנהיג את העם במצרים.

יעקב אומר "לא יסור שבט מיהודה", משה אומר "ואל עמו תביאנו". לכאורה הלעילא הוא על צד יהודה וממילא בית דויד הוא הנבחר להימשח לדורות. אבל משהו בעם זורם אל יוסף היפה תואר ויפה מראה (כמובן בפנימיות בהקשר שלנו, אבל גם בעצם במראה החיצוני - שמגרה גם את "הדוב" כפי שמפרשים בפרשתנו הקרובה - ובסופו של דבר באיזה אופן טבעי הוא שמולבש בכתונת הפסים "המשגעת" כפי שבעולם החילוני של דורנו זה מוגדר). אז יש צד לומר שגם הלתתא הוא אמירה שיש לה מקום.

הרובד הלאומי מרכזו שבט יוסף והוא הנציג של 3 האבות בישראל.

הרובד הפוליטי מרכזו שבט יהודה והוא הנציג של קדושת בית דוד כמלכי ישראל.

דווקא נראה שהלעילא זה יוסף, מידת היסוד שנוגעת-אינה-נוגעת במציאות הגשמית, בניגוד ליהודה ששם הקדושה כבר יורדת ממש לגשמיות למידת המלכות

תיארתי הקשר של דבר תורה מול דבר העם; אתה מתאר הקשר של פשט/דרש מול רמז/סוד.
מכל מקום בנוגע לתירוץ שהצגתי בנוגע למקומם של בית יוסף ובית דויד, אולי מכאן השמות הסמליים בפילוג הממלכה: רחבעם בעצם דורש שיראו את רוחב היריעה והתמונה - הייעוד, החובה, האתגר - וייכנעו בפניה מול יהודה, ירושלים, המקדש. ירבעם דורש שהמלוכה תראה את כמיהת וערגת העם אל ימי הקדם ממש, טרם היות כל זה, אולי אפילו טרם מכירת יוסף ("והוא נער" - אולי זה באמת רמז, שמבקשים לחזור אל הנער שהיינו, טרם נמכרנו לעולם החיצוני והושלכנו מבית ההורים לבור).

שולט ביצרו הוא צדיק גמור, כלומר מתנשא מעל המציאות ופחות נוגע בה, כמידת היסוד.

יהודה ודוד הם בעלי תשובה , מכירים את כל המשברים של המציאות הגשמית ודווקא מתוך כך מתעלים וזדונות נהפכות להם לזכויות ומקדשים את קרבי המציאות, כלומר את מידת המלכות (פרץ וזרח נולדו מהזינות עם תמר, שלמה מבת שבע).

המימד הלאומי הוא עדיין תרבות מופשטת המתנשאת מעל המציאות, המימד הפוליטי הוא יישום התרבות בשטח ממש.

לעניין התורה: יוסף דווקא בתורה מקבל יותר מקום מיהודה - אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, המלאך הגואל אותי, בך יברך ישראל ישימך כאפרים ומנשה, שכם אחד על אחיך, ברכות אביך תהיינה לראש יוסף נזיר אחיו, הבכורה ליוסף.  ליהודה זה רק לא יסור. יהושע מאפרים והוא חשוב מכלב או נחשון. גם בברכות משה ברכת יוסף ארוכה הרבה יותר מברכת יהודה (רק לוי ויוסף מקבלים ברכות ארוכות) וגם שם הוא מכונה נזיר אחיו, כלומר הנישא על אחיו.

רק מהברית עם דוד והלאה מתברר יחודו המלא של שבט יהודה, כמו שכתוב בתהילים "ויטוש משכן שילה...וימאס בשבט אפרים ובאהל יוסף, ויבחר בשבט יהודה בהר ציון אשר אהב...ויבחר בדוד עבדו".

לגבי ירבעם, נראה שהוא רוצה לחזור למצב ימי השופטים בהם שבט יוסף היה המרכזי.

ברור לגמרי שהמקרא מותח את הקו בעניין להסביר שכבר אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה: פילוג הממלכה לא הישרה על עשרת השבטים רוח טהורה יותר מאשר זו של ממלכת יהודה (כולל שבטי לוי, בנימין ושמעון שנאספו אליה), אלא פורר לאבק כל תקווה להשיג יותר ממה שאליו כבר הגיע דויד ושלמה וסיימו את מלאכת הרועים.

כנראה ללא הפילוג היה גרוע יותר. כמובן שזה פילוג זמני.

ממלכת יהודה חטאה בסוף ימיה יותר "ושומרון כחצי חטואתיך חטאה" "צדקה משובה ישראל מבוגדה יהודה".

כמובן שהתכנון של אחיה היה ש10 השבטים ימשחכו לעלות לרגל לירושלים למרות הפילוג הפוליטי, וירבעם הרס הכל עם העגלים. אבל כנראה עדיין ללא הפילוג היה גרוע יותר, עובדה ששום נביא לא אומר לאחד מחדש אחרי עגלי ירבעם, וכנראה שללא הפילוג רחבעם היה נושא נשים נכריות שהיו מדרדרות את המצב גרוע יותר.

אבל נראה שגם בימי דוד ושלמה, שבט יוסף היה חשוב יותר משבט יהודה למעט בית דוד המולך. הבירה בגבול יהודה ובנימין, וערי המסכנות 2 מהם בנחלת יוסף - גזר ומגידו. לדוד יש גיבורים רבים מבנימין, וירבעם איש חשוב בימי שלמה, ונראה ששכם היתה חשובה, וירושלים עדיין היתה עיר קטנה בימי שלמה. היו בה הרבה מבני ציבור, אבל ייתכן שהיא היתה קריית המלוכה והמקדש ולא הרבה מעבר. על חברון מרכז שבט יהודה כלל לא שומעים ברגע שדןד מולך על כל ישראל ועובר לירושלים

א. שנאת האחים את יוסף

ב. שנאת סיעת לאה את סיעת רחל

ג. שנאת בני שאר האמהות את בני רחל (חיזוק לזה הוא שיעקב לא אומר לדן ונפתלי להשאר כשבנימין הולך למצרים, למרות שהיה אפשר לחשוב שמעדיף שאם בנימין ימות, ישארו 2 בנים שרחל קראה בשמם).

ד. שנאת סיעת יהודה את סיעת יוסף