כ"ג בניסן תשע"ז 11:16

הקטן בן 9 חודשים לא מסכים לאף מוצץ ומידי פעם מרגיע את עצמו עם אצבע בפה

לאחרונה הרבה הזהירו אותי כמה זה גרוע ושצריך לנסות למנוע ממנו את זה

זה באמת כזה רע?

מישהי התנסתה?

איך אני גומלת ילד כזה קטן מהרגל שכ"כ נעים לו?

אשמח לעצות

כ"ג בניסן תשע"ז 12:31
יש לי חברה נשואה, בת 20++ ועדיין עם אצבע בפה לפעמים. (ניסתה הכללל.)
מוצץ יותר קל לגמול.
שיקול שלך
כ"ג בניסן תשע"ז 14:09
אבל רוב האנשים שמצצו אצבע בסופו של דבר נגמלו, במוקדם או במאוחר.
נכון שיש כאלה שלא נגמלו, אבל הרוב כן.
כ"ג בניסן תשע"ז 14:50
זה ההבדל
למוצץ יש 100% גמילה (או 99% למקרה שאני לא מכירה)
לאצבע בפה יש פחות.. (נגיד 95%-97%)

בתכלס, אין בעיה שימצוץ עכשיו
וכמו גמילה ממוצץ- תנו לו משהו אחר שירגיע אותו
כ"ג בניסן תשע"ז 14:55

ולכן אלה שלא מצליחים להיגמל ממציצה ייאלצו מתישהו לוותר על מוצץ - ויעברו לאצבע.

בין המבוגרים המעטים המוצצים אצבע יש כאלה שמראש התחילו עם אצבע, וכאלה שהתחילו עם מוצץ ו"נגמלו".

כ"ג בניסן תשע"ז 12:46


כ"ג בניסן תשע"ז 14:39

עד שהאורתודנט אמר לי "או שתפסיקי או שיהיה לך קוביות לכל החיים", ואז הפסקתי למחרת.

לא יודעת כמה זה גרוע. אם זה רק בלילה בשביל להרגיע את עצמו זה לדעתי פחות גרוע מאשר למצוץ כל היום. 

שמעתי כאלו שמרחו לק מרה בשביל לגמול. אני חושבת שבגיל כזה לשחרר ולנסות לגמול בגיל יותר מאוחר. 

 

וזה לא עד כדי כך רע למצוץ אצבע. אנשים סתם אוהבים להפחיד. 

כ"ג בניסן תשע"ז 15:14

ואחרי כמה חודשים הוא העיף את המוצץ ולקח את האצבע

 

האמת שאני לא ניסיתי להלחם בזה

 

בסביבות גיל 5 או משהו כזה הוא נגמל מהאצבע

 

בדיעבד מסתבר שהוא נגמל כי מישהו "נשמה טובה" אמר לו הפחדות מה יקרה לאצבע שלו אם הוא לא יפסיק (וזה לא היה אני או בעלי) האמת שרתחתי כששמעתי את זה אבל זה כבר היה באיחור של כמה חודשים והילד היה גמול מהאצבע קומפלט אז העניין איכשהוא שקע בלי שטיפלתי ב"נשמה הטובה"..

כ"ג בניסן תשע"ז 15:31
אם לא יעבור לו בגיל מאוחר יותר, 5-6, אפשר לנסות להפסיק, הכי טבעי בעולם שתינוק קטן ימצץ אצבעות.
כ"ג בניסן תשע"ז 15:35
שימשיך למצץ אצבע כדי להרגיע את עצמו כשיהיה גדול?
גם לא סוף העולם בעיני, לא ראיתי מבוגרים מוצצים אצבע בציבור, אולי בשקט עם עצמם. למי זה מפריע?
לעומת זאת עכשיו כתינוק הוא זקוק לאמצעי הרגעה הכ"כ זמין הזה . היכולת שלו להרגיע את עצמו לבד בונה אצל הילד כוחות ובטחון עצמי, חבל לקחת לו את זה, בעיני קשה יותר לתינוק להיות תלוי במוצץ שהמבוגר צריך לתת לו והולך כל הזמן לאיבוד.
כ"ג בניסן תשע"ז 15:51

המורה שיגעה אותי... והצליחה..

מה שבטוח, אף פעם המוצץ הזה לא הולך לאיבוד

ובאופן אישי, השיניים שלי לא עקומות. לא הראשונות ולא הקבועות.

בהצלחה!

כ"ג בניסן תשע"ז 16:41
אנחנו לא נותנים מוצץ בכלל בקטע עקרוני. הבן שלי (בן שנה 9),מוצץ אצבע רק, וגם זה לא תמיד, בזמן שהוא נרדם/ישן.
לכן, לדעתי, אם בנך לא מעוניין במוצץ, ולחילופין מרגיע את עצמו (!!!!) עם אצבע, אז אחלה.
והיה ותגיעו לגיל/מצב שזה ירגיש לך מוגזם, אז אתם תתמודדו עם זה, כמו עם כל דילמה חינוכית אחרת.
כ"ג בניסן תשע"ז 20:44
כ"ד בניסן תשע"ז 14:14

שהילד, וגם אנחנו ההורים לא נהיה תלויים בדבר חיצוני כדי להרגע/להרגיע.
אין אצלנו את הפאניקה שפעמים רבות מצויה בקרב הורים לתינוק עם מוצץ, אודות איבוד המוצץ ועוד.
אנחנו מאמינים כי הילד צריך למצוא "פיתרון" כיצד להרגיע את עצמו, וכמו שכתבה הפותחת " ומידי פעם מרגיע את עצמו עם אצבע בפה ". תשמעו איזה ברכה זו. אתם, כהורים, לא צריכים לקום אליו בלילה או במהלך היום כדי להחזיר לו את המוצץ.
בנוסף, עם מוצץ בפה, אפשר למשל לשבת ולשחק בדופלו. כי 2 הידיים פנויות. אבל עם אצבע בפה זה לא אפשרי. לכן כשתינוק/ילד מרגיע את עצמו לא ע"י מוצץ הרבה מהזמן בהם ילדים אחרים יהיו עם המוצץ בפה, הם לא ימצצו אצבע.
אני מרגישה שהמוצץ פעמים רבות נמצא בפה "סתם", ונמצא יותר מידי. ואני מרגישה שלפעמים זה מאט את דירבון הילד לפתח את השפה. אני מרגישה שהרבה הורים נותנים/מרשים לילד שלהם לדבר בזמן שהמוצץ בפה, במקום לבקש שיוציא ושידבר כמו שצריך.
לגבי גמילה - סיפורים על קשים בגמילה יש לכאן לכאן. לא חסר ילדים, שלא מוכנים להיפרד מהמוצץ, וההורים צריכים לשבור את הראש כיצד לגמול אותו. וגם, לא חסר ילדים, שממשיכים למצוץ אצבע בגילאים בהם זה כבר לא מקובל.
לדעתי, לא זה צריך להוות שיקול. כי אם, הילד יגיע לגיל שהוא מוצץ אצבע וזה כבר לא נאה בעינכם, אז אתם תתמודדו עם זה. כמו כל דילמה חינוכית אחרת, ולדעתי אין צורך לפחד מזה.

 

כ"ד בניסן תשע"ז 15:18

לעומת זאת, עם אצבע זה כבר יותר נפוץ.

 

גמילה מאצבע היא קשה יותר, כי האצבע תמיד נמצאת שם...

וזה בלי לדבר על כאלה שכל הלסת העליונה עקומה כי הם מצצו אצבע עד גיל מאוחר.

 

סתם נראה לי הרגל מיותר.

 

כ"ד בניסן תשע"ז 18:47
על הורים אחרים ואז הולכת לקיצוניות השניה.
אפשר לתת לילד מוצץ ואפשר שזה יהיה בלי מרדף ובלי לחץ ואפשר לתת לילד מוצץ רק כשצריך ולא "סתם" הכל תלוי ההורים וברצונות שלהם.
כשאת מראש מוותרת על משהו טוב ומעדיפה משהו שאי אפשר להיפטר ממנו והרבה יותר תלותי מהמוצץ..
בקיצור לא בטוח שהעיקרון שלך עומד במבחן המציאות..
כ"ג בניסן תשע"ז 20:47

ולא מעונינת בשום מוצץ.

אניאיתך בבעיה. אין לי פתרון כרגע...חיוך

כ"ג בניסן תשע"ז 23:38
לעומת זאת רוצה במקום פטמה של בקבוק.
כ"ד בניסן תשע"ז 08:49

בת 4

ובן שנה ו-9 חודשים.

 

הייתי שמחה יותר אילו היו מתרגלים למוצץ כמו הגדולים שלי.

הגדולים נגמלו ממוצץ בסביבות גיל 3, 3.5

ואצבע קשה לגמול גם אם הילד מעונין בזה מעצמו.

 

בכל אופן, לשאלת הפותחת-

בגיל כזה כבר לא הייתי נלחמת אם האצבע מרגיעה אותו.

יותר מאוחר- לנסות. השאלה איך?

 

(יש לי שכנה שהבת שלה היתה עם אצבע בפה וזה היה מרגיע אותה

ובסביבות שנה וקצת היו לה פצעים בפה. לא זוכרת איך קוראים לזה.

אז היא נגמלה אוטומטית מהאצבע.

אבל אח"כ, כשעברו לה הפצעים בפה- הילדה לא היתה רגועה ואמא שלה החזירה לה את האצבע לפה.)

 

 

כ"ד בניסן תשע"ז 15:22

כמובן שמוצץ הכי נוח,

אבל למי שמסרב למוצץ, עדיף לדעתי למצוץ אצבע.

תינוק בלי אפשרות להרגיע את עצמו הוא תינוק שמאד מאד קשה להרגיע ומאד קשה להתמודד איתו בזמנים שצריך להרגיע אותו.

כל מוצצי האצבע שלי נגמלו בין גיל 8- 8.5

ברגע שלילד יש מוטיבציה להיגמל מהאצבע מספיק מבצע פרסים קטן ומרה על האצבע או כפפות בלילה בשביל לגמול.

כ"ד בניסן תשע"ז 22:08
שלום. אחותי ממש עוד מעט בת 20, ועדיין מוצצת אצבע. מאוד קשה לה להיגמל. כשהייתה קטנה היה לה מוצץ עד מאוחר ומאז האצבע. והיא מוצצת בעיקר בלילה או גם כשקוראת ספר.. ובכלל לדעתה היא לא מבינה למה צריך לשייך את זה למעשה של קטנים, זה סתם משהו שהחברה קבעה. בדיוק כמו שלכסוס ציפורניים מרגיע אנשים וזה מקובל על כולם, כך גם מציצת אצבע מרגיעה אותה. כל אחד וההרגל הטיפשי והמרגיע שלו. לא כך?
כ"ד בניסן תשע"ז 22:12
כל עוד היא לא פוגעת באחרים לא רואה בזה בעיה.
כ"ד בניסן תשע"ז 22:57
ואני לגמרי מסכימה עם אחותך.
לא מבינה למה לראות מישהו מעשן זה לגיטימי בעוד הוא מזיק לעצמו ולסביבה ולראות מישהו עם אצבע בפה זה לא, לדעתי זה יותר לגיטימי, המקסימום שאתה יכול לעשות זה להזיק לשיניים שלך בלבד וגם זה לא בטוח.
הייתה לי תקופה של כמה שנים טובות ללא האצבע, עד שבשלב מסויים הגעתי למסקנה שחבל שהפסקתי כי זה מה שנתן לי רוגע ובמאמץ של כמה חודשים בסופו של דבר הצלחתי לחזור לזה. לא מתחרטת.
אומנם לבעלי ולמשפחה שלי קשה עם זה, אך זה עדיין מרגיש לי שזה מה שנכון בשבילי.
אם אני חשה צורך, גם מול אנשים זרים אין לי בעיה וזה קורה בלי סוף.
לסקרנים, השיניים שלי בלי עין הרע תמיד היו ונשארו ישרות בטבעי.
הבנות שלי מעדיפות מוצץ לא מעוניינות באצבע, כך שלא יכולה לעזור לפותחת. סליחה.

אולי יעניין אותך