הקטן בן 9 חודשים לא מסכים לאף מוצץ ומידי פעם מרגיע את עצמו עם אצבע בפה
לאחרונה הרבה הזהירו אותי כמה זה גרוע ושצריך לנסות למנוע ממנו את זה
זה באמת כזה רע?
מישהי התנסתה?
איך אני גומלת ילד כזה קטן מהרגל שכ"כ נעים לו?
אשמח לעצות
הקטן בן 9 חודשים לא מסכים לאף מוצץ ומידי פעם מרגיע את עצמו עם אצבע בפה
לאחרונה הרבה הזהירו אותי כמה זה גרוע ושצריך לנסות למנוע ממנו את זה
זה באמת כזה רע?
מישהי התנסתה?
איך אני גומלת ילד כזה קטן מהרגל שכ"כ נעים לו?
אשמח לעצות
ולכן אלה שלא מצליחים להיגמל ממציצה ייאלצו מתישהו לוותר על מוצץ - ויעברו לאצבע.
בין המבוגרים המעטים המוצצים אצבע יש כאלה שמראש התחילו עם אצבע, וכאלה שהתחילו עם מוצץ ו"נגמלו".
עד שהאורתודנט אמר לי "או שתפסיקי או שיהיה לך קוביות לכל החיים", ואז הפסקתי למחרת.
לא יודעת כמה זה גרוע. אם זה רק בלילה בשביל להרגיע את עצמו זה לדעתי פחות גרוע מאשר למצוץ כל היום.
שמעתי כאלו שמרחו לק מרה בשביל לגמול. אני חושבת שבגיל כזה לשחרר ולנסות לגמול בגיל יותר מאוחר.
וזה לא עד כדי כך רע למצוץ אצבע. אנשים סתם אוהבים להפחיד.
ואחרי כמה חודשים הוא העיף את המוצץ ולקח את האצבע
האמת שאני לא ניסיתי להלחם בזה
בסביבות גיל 5 או משהו כזה הוא נגמל מהאצבע
בדיעבד מסתבר שהוא נגמל כי מישהו "נשמה טובה" אמר לו הפחדות מה יקרה לאצבע שלו אם הוא לא יפסיק (וזה לא היה אני או בעלי) האמת שרתחתי כששמעתי את זה אבל זה כבר היה באיחור של כמה חודשים והילד היה גמול מהאצבע קומפלט אז העניין איכשהוא שקע בלי שטיפלתי ב"נשמה הטובה"..
המורה שיגעה אותי... והצליחה..
מה שבטוח, אף פעם המוצץ הזה לא הולך לאיבוד
ובאופן אישי, השיניים שלי לא עקומות. לא הראשונות ולא הקבועות.
בהצלחה!
שהילד, וגם אנחנו ההורים לא נהיה תלויים בדבר חיצוני כדי להרגע/להרגיע.
אין אצלנו את הפאניקה שפעמים רבות מצויה בקרב הורים לתינוק עם מוצץ, אודות איבוד המוצץ ועוד.
אנחנו מאמינים כי הילד צריך למצוא "פיתרון" כיצד להרגיע את עצמו, וכמו שכתבה הפותחת " ומידי פעם מרגיע את עצמו עם אצבע בפה ". תשמעו איזה ברכה זו. אתם, כהורים, לא צריכים לקום אליו בלילה או במהלך היום כדי להחזיר לו את המוצץ.
בנוסף, עם מוצץ בפה, אפשר למשל לשבת ולשחק בדופלו. כי 2 הידיים פנויות. אבל עם אצבע בפה זה לא אפשרי. לכן כשתינוק/ילד מרגיע את עצמו לא ע"י מוצץ הרבה מהזמן בהם ילדים אחרים יהיו עם המוצץ בפה, הם לא ימצצו אצבע.
אני מרגישה שהמוצץ פעמים רבות נמצא בפה "סתם", ונמצא יותר מידי. ואני מרגישה שלפעמים זה מאט את דירבון הילד לפתח את השפה. אני מרגישה שהרבה הורים נותנים/מרשים לילד שלהם לדבר בזמן שהמוצץ בפה, במקום לבקש שיוציא ושידבר כמו שצריך.
לגבי גמילה - סיפורים על קשים בגמילה יש לכאן לכאן. לא חסר ילדים, שלא מוכנים להיפרד מהמוצץ, וההורים צריכים לשבור את הראש כיצד לגמול אותו. וגם, לא חסר ילדים, שממשיכים למצוץ אצבע בגילאים בהם זה כבר לא מקובל.
לדעתי, לא זה צריך להוות שיקול. כי אם, הילד יגיע לגיל שהוא מוצץ אצבע וזה כבר לא נאה בעינכם, אז אתם תתמודדו עם זה. כמו כל דילמה חינוכית אחרת, ולדעתי אין צורך לפחד מזה.
לעומת זאת, עם אצבע זה כבר יותר נפוץ.
גמילה מאצבע היא קשה יותר, כי האצבע תמיד נמצאת שם...
וזה בלי לדבר על כאלה שכל הלסת העליונה עקומה כי הם מצצו אצבע עד גיל מאוחר.
סתם נראה לי הרגל מיותר.
ולא מעונינת בשום מוצץ.
אניאיתך בבעיה. אין לי פתרון כרגע...
בת 4
ובן שנה ו-9 חודשים.
הייתי שמחה יותר אילו היו מתרגלים למוצץ כמו הגדולים שלי.
הגדולים נגמלו ממוצץ בסביבות גיל 3, 3.5
ואצבע קשה לגמול גם אם הילד מעונין בזה מעצמו.
בכל אופן, לשאלת הפותחת-
בגיל כזה כבר לא הייתי נלחמת אם האצבע מרגיעה אותו.
יותר מאוחר- לנסות. השאלה איך?
(יש לי שכנה שהבת שלה היתה עם אצבע בפה וזה היה מרגיע אותה
ובסביבות שנה וקצת היו לה פצעים בפה. לא זוכרת איך קוראים לזה.
אז היא נגמלה אוטומטית מהאצבע.
אבל אח"כ, כשעברו לה הפצעים בפה- הילדה לא היתה רגועה ואמא שלה החזירה לה את האצבע לפה.)
כמובן שמוצץ הכי נוח,
אבל למי שמסרב למוצץ, עדיף לדעתי למצוץ אצבע.
תינוק בלי אפשרות להרגיע את עצמו הוא תינוק שמאד מאד קשה להרגיע ומאד קשה להתמודד איתו בזמנים שצריך להרגיע אותו.
כל מוצצי האצבע שלי נגמלו בין גיל 8- 8.5
ברגע שלילד יש מוטיבציה להיגמל מהאצבע מספיק מבצע פרסים קטן ומרה על האצבע או כפפות בלילה בשביל לגמול.