עיגולים שחורים במקום עיניים

בהנהלת: ענבל

מכתב פתיחה

עיגולים שחורים במקום עינייםחלילית אלט

רואים עלייך שלא נרדמת
אל תרגישי מיוחדת
את לא הראשונה ששיכורה

בבת אחת פתאום צוחקת
זורקת חיוכים לכל אחד
אבל בפנים את מתפללת
בואי רוח

השדים באים בלילה
קולעים צמות מהכאב
זה רק הלב שכואב לך
אל תדאגי
זה רק הלב

על הבמה בצד עומדת
כשאני בזרקורים זה קל להתאהב
זה רק הלב שכואב לך
אל תדאגי, זה רק הלב

אמרת שאת רוצה לברוח
כדי לשכוח את העיר הזאת
אבל את אף פעם לא עוזבת
את מכורה כבר לבעיות

הלכת לים, חיכית לי ולא באתי
כי ראיתי כבר יותר מדי זריחות
צעקת לכוכבים שמעלייך
בואי, רוח

השדים באים בלילה
קולעים צמות מהכאב
זה רק הלב שכואב לך
אל תדאגי
זה רק הלב

אז תחלמי שאני שר לך
שאני חושב עלייך כשאני בודד
זה רק הלב שכואב לך
אל תדאגי
זה רק הלב

עכשיו תוריחלילית אלט

עכשיו תורי לאהוב
עכשיו אני, גם לי מגיע
שיהיה מישהו כאן קרוב
יחבק וירגיע
אחד אחד את השדים במלחמה הזאת
אחד אחד את הפצעים שלא נותנים לחיות

מישהו להיות איתו ביחד, לא לחוד
מישהו להיות איתו, ללכת לאיבוד
מישהו לרוץ איתו בגשם החזק
שבתוכי תמיד יורד
ולא נפסק

עכשיו תורי
עכשיו תורי לא לכאוב
עכשיו אני, גם לי מגיע
מישהו שלא יתן לעזוב
הוא יילחם וינצח
אחד אחד את הקרבות במלחמה שלי
הוא יחבר את החלומות השבורים שלי

מישהו להיות איתו ביחד, לא לחוד
מישהו להיות איתו, ללכת לאיבוד
מישהו לרוץ איתו בגשם החזק
שבתוכי תמיד יורד
ולא נפסק

אור פנסים בחוץחלילית אלט

כינור מזייף שיר
עוזבת הכל לפני
שהחושך לתמיד יורד

אור, מתחילה לרוץ
שלא יברח האוויר
אחרי שהכל יגמר
רק הפחד לתמיד שורד

את הדמעות שלי לא רואים
בניתי בעיניים מבוכים
החיוך שלי מסתיר
החיוך שלי מסתיר

בוקר חדש על עיר
השקט לוחש לי סוד
עכשיו זה רק אני ועצמי
לא אמעד יותר, לא אפול

את הדמעות שלי לא רואים
בניתי בעיניים מבוכים
החיוך שלי מסתיר
החיוך שלי מסתיר

געגועחלילית אלט

עננים משתנים
געגוע, בעלים הנושרים
ותמונה דהויה
אהבה ישנה

געגוע, תראי איך עוברות השנים
געגוע, פתאום הפכנו גדולים
אין כבר סודות בלחישה
אור דולק מתחת שמיכה

עם כל מה שנסגר לי בפנים
נישאתי ברוח
על כנפי כל השנים
סודות ושקרים, הלב הפצוע
מחכה ליד החמה

איך כל השנים, נישאתי ברוח
עם כל מה שנסגר לי בפנים
סודות ושקרים, הלב הפצוע
מחכה ליד החמה

געגוע, השכונה הישנה
געגוה, לחזור בריצה
ריח ערב שבת
הכל חוזר אלי לאט

ושוב הכל סוער,
עם כל מה שנסגר לי בפנים
נישאתי ברוח
על כנפי כל השנים
סודות ושקרים, הלב הפצוע
מחכה ליד החמה

איך כל השנים נישאתי ברוח
עם כל מה שנסגר לי בפנים
סודות ושקרים, הלב הפצוע
מחכה ליד החמה

בימים שיעברו עלינוחלילית אלט

נדע לשאת יותר עצבות רכה
והשמים יחכו לנו
עד שנבין

ובלילות נרוץ מתוך עצמנו
אל שדות ילדות בארץ לא שבויה
אתה המים
המבקשים משיבולים לגדול

אלהים וודאי מקשיב תמיד ללב
כשהכאב כמו אבן שם
אני כמעט כבר מת
מאהבה

השנים יכשילו את רגלינו
אך לא ניפול, כמו אבן נעמוד
מול כל סופות החול, השלג והאש
תמיד נדע לזכור שיעבור

אלהים וודאי מקשיב תמיד ללב
כשהכאב כמו אבן שם
אני כמעט כבר מת
מאהבה

עוד סיגריה מעשנתחלילית אלט

עשן, סמיך אל תוך החדר
שואלת לאן
רוצה לומר לך משהו, אבל
עכשיו הכל כבד, הלילה מת מזמן

אז מה את חושבת
תגידי לי, תגידי לי
אולי השלכת העציבה את ליבך
אז מה את חושבת
תגידי לי, תגידי לי
אולי יותר טוב שאלך

אפור אפור עם שחר, ואת
ספוגה לך בכורסה
הגשם מצטרף
אל מחול הרוח שבחוץ
הוא מעיק על השמשות, מעיק לי על הלב

אז מה את חושבת
תגידי לי, תגידי לי
אולי השלכת העציבה את ליבך
אז מה את חושבת
תגידי לי, תגידי לי
אולי יותר טוב שאלך

עוד סיגריה מעשנת, עשן
נמהל בתוך עשן
רציתי לעזוב
ונדמה לי ששמעתי את הקול
קורא לי לעצור, קר עכשיו ברחוב

אז מה את חושבת
תגידי לי, תגידי לי
אולי השלכת העציבה את ליבך
אז מה את חושבת
תגידי לי, תגידי לי
אולי יותר טוב שאלך

כי שירי הוא בת קול ברוחחלילית אלט

מכתבי השלוח
מסילת חיי, געגועי
הד תפילותי

כי שירי הוא עלה ברוח
הנידף, השכוח
הוא האור הרך, הנפקח
בלילותי
הוא אתה ההולך אלי

בנדודי, חולפות עלי
תמונות ונשמות
ושמות, שמות
אתה בא והולך אלי

הה, דומיה סביב
והיה, אם אתה מקשיב
אולי, אולי, אולי
אתה בא והולך אלי

בדרכי הולכים איתי
נופים וניגונים
ופנים, פנים
אתה בא והולך אלי

הה, עלטה סביב
הלוואי שאתה מקשיב
אולי, אולי, אולי
אתה בא והולך אלי

כי שירי הוא משב הרוח
חלוני הפתוח
מעיין כוחי, צחוק ובכי
קץ ייסורי

אתה בא והולך אלי

זה עצובחלילית אלט

שהילד נהיה ציפור, ומתחיל לעוף
זה עצוב, שהילד הפסיק לנשום
והתחיל למות

לא ידענו שכל כך כואב לך
מצטערים
לא ידענו שכל כך כואב לך
מצטערים

זה חמור, שהוא נשלח לפסיכולוג
כשהוא רק רצה חיבוק
זה ברור, כשאתם תהיו יתומים
אני לא אתגעגע

לא ידענו שכל כך כואב לך
מצטערים
לא ידענו שכל כך כואב לך

בוא, אנו נמחה את הדמעות שלך
כי לא ידענו איך בכלל קוראים לך
מי חשב שיום אחד נקבור אותך

זה עצוב
שהילד נהיה ציפור
ומתחיל לעוף

לא צריך דבר, רק מעט פשטותחלילית אלט

להעביר מילה, לתקן טעות
ולצלול עמוק כמה שאפשר
כשעיניי פקוחות, כשהלב נשבר

עם מקל שבור, על החול החם
לצייר עיגול, בתוכו אדם
והים עולה ושוטף הכל
ואני זוכר סימנים בחול

אם היה לי מטוס, אז הייתי טס
מעל העננים
יש לי כמה וכמה מילים
להעביר עם אלהים
להשקיט את הלב המלא צער
ולשבור המנעול של אותו שער
ולשכוח, ולסלוח, ולבטוח, לפתוח הכל

נשימות חמות באוויר הקר
ופנס רחוב עם זמזם מוכר
ומילים עומדות חרש באוויר
מבקשות לצאת, מבקשות לשיר

את כל כך יפה בכזאת פשטות
מנסה שלא לעשות טעות
ואולי הפעם, אם אפשר
לקבל אותך גם מחר

אם היה לי מטוס, אז הייתי טס
מעל העננים
יש לי כמה וכמה מילים
להעביר עם אלהים
להשקיט את הלב המלא צער
ולשבור המנעול של אותו שער
ולשכוח, ולסלוח, ולבטוח, לפתוח הכל

שמרי נפשךחלילית אלט

כוחך שמרי, שמרי נפשך
שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך
מקיר נופל, מגג נדלק, מצל חשך
מאבן קלע, מסכין, מציפרניים

שמרי נפשך מן השורט, מן החותך
מן הסמוך, כמו עפר וכמו שמים
מן הדומם, מן המחכה והמושך
והממית, כמי באר ואש כיריים

נפשך שמרי, ובינתך, שער ראשך
עורך שמרי, שמרי נפשך
שמרי חייך

זה ערב קיץ, לכאורה
זה לכאורה רק ערב קיץ טוב
ידוע וישן,
שבא לחסד ולרחמים
לא למורא
ולא לרחש חשדות ודבר אשם

שבא עם ריח תבשילים
ועם מנורה אשר תאיר
עד אם ננוח ונישן, עד אם ננוח ונישן
רק ערב קיץ חם וטוב הוא, לכאורה
רק ערב קיץ חם שבא, לא למורא

הנה הרוח יד שולחת, ובלי רחש
פתאום חלון לאט נפתח בחשכה
אמרי מדוע את שוחקת כמו פחד
אמרי מדוע את קופאת כמו שמחה

אמרי מדוע העולם כה זר עדיין
ואש ומים מביטים בו מכל מד
אמרי מדוע בו מפרפרים חייך
כמו ציפור מבוהלה בתוך כף יד

אמרי מדוע את מעוף ורעד רב
כמו ציפור בחדר
בחפשה אשנב

זה ערב קיץ, לכאורה
זה לכאורה רק ערב קיץ טוב
ידוע וישן,
שבא לחסד ולרחמים
לא למורא
ולא לרחש חשדות ודבר אשם

שבא עם ריח תבשילים
ועם מנורה אשר תאיר
עד אם ננוח ונישן, עד אם ננוח ונישן
רק ערב קיץ חם וטוב הוא, לכאורה
רק ערב קיץ חם שבא, לא למורא

שמרי נפשך העייפה, שמרי נפשך
שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך
שער ראשך, עורך שמרי, שמרי יופייך
שמרי ליבך הטוב
אמציהו בידייך

היא לא אומרת כלוםחלילית אלט

לא מספרת כלום
רק לפעמים בלילה
בוכה קצת
אבל לא אומרת כלום

דיברנו כל היום
סיפרנו לה הכל
והיא לבד בחדר
בשקט
ולא אומרת כלום

וכל היום
כל היום
אנשים מתאספים, שואלים
מדברים המון

וכל היום
כל היום
מנסים סיפורים ותפילות
מנסים הכל

אבל היא לא שומעת כלום
אולי היא לא יודעת כלום
וגם כשמתקרבים, ו-
לוחשים לה
זה לא עושה לה כלום

רצינו שתזכור
שיש סיבה לחזור
והיא סגורה בחדר
שוכבת
ולא אומרת כלום

וכל היום
כל היום
אנשים מתאספים, שואלים
מדברים המון

וכל היום
כל היום
מנסים סיפורים ותפילות
מנסים הכל

אבל היא לא אומרת כלום
היא לא אומרת כלום
לא אומרת כלום

קוציםחלילית אלט

זה כל מה שנשאר בי
הפרחים שאת נתת לי
קמלו בינתיים

דרכים
בהן אני הלכתי
עכשיו חוזר על עקבותי
אחרי שלא מצאתי
את שחיפשתי

לכל אחד יש זכות לחלום
סירות נייר במים
רציתי רק לשוט הכי רחוק
אני אדם משום מקום
שמחפש לו רק סיבה לנשום

תראי
בניתי לנו בית
כשהוא נולד אני נתתי
את מה שלא היה לי

קוצים
שמזכירים בכוח
שלא נותנים לשכוח
דוקרים אותנו
ולא מרפים

לכל אחד יש זכות לחלום
סירות נייר במים
רציתי רק לשוט הכי רחוק
אני אדם משום מקום
שמחפש לן רק סיבה לנשום

אני מחבקתחלילית אלט

את כל המעשנים בשרשרת
חיבוק בגיר, חיבוק קטין
חיבוק מלא בניקוטין

אני מנשקת
את כל כוססי הציפורניים
את כל מנדנדי הברכיים
את מי שהלילה מר לו כלענה
לא נשאר אדם בתחנה

רק שתילים תלושים
עלים פזורים ונידפים
ברושים תשושי רוחות
ממתינים וממתינות

שתילים תלושים
עלים פזורים ונידפים
ברושים תשושי רוחות
אנשים עם בעיות

אני מתקשרת
לכל מי שעדיין שומע
צלילי חיוג שלא עונים
מתוך קירות הבניינים

אני מלבנת
את כל העניינים שנותרו לי
אנירוצה כל כך לרצות
אבל לא יודעת מה
לא נשאר אדם בתחנה

רק שתילים תלושים
עלים פזורים ונידפים
ברושים תשושי רוחות
ממתינים וממתינות

שתילים תלושים
עלים פזורים ונידפים
ברושים תשושי רוחות
אנשים עם בעיות

ואני הייתי כאן כל הזמןחלילית אלט

ולא שמתם לב
אני הייתי כאן, ידיים על שולחן
ולב בוער רעב

אני רציתי גם כל הזמן
ולא ידעתי מה
אני רציתי גם, עכשיו אני מוכן
לרגע המושלם

קראתי ספר והיה שם איש אחד
חזר לכפר שלו אחרי הרבה שנים
הלוואי היה לי כפר לחזור אליו
לא רק רחוב עם בניינים

ראיתי סרט על רוצח מטורף
שחי מחוץ לזמן של שאר האנשים
הלוואי יכולתי גם
לשכוח מהרגע
בלי להשאיר שובל של דם על השטיחים

ואני הייתי כאן כל הזמן.אני לא משתנה
אני הייתי כאן, עוד חלק בעולם
עיוור אבל רואה

אני חיכיתי גם, כמו כולם
לרגע מאושר
מוכרים לנו סיפור, סדרה בהמשכים
סירות על הנהר

קראתי ספר והיה שם איש אחד
חזר לכפר, גידר לו בית בלי שכנים
הלוואי היה לי כפר לחזור אליו
לא רק שורות של בניינים

ראיתי סרט ודיברו שם על סמים
איך זה מרגיש לראות הרבה יותר צבעים
חבר שלי נגמר
בצהריים הקרירים
נמאס לו להחזיק את החיים

חרטה נחרטת על הלב שלך כמו הצהרות האהבה
על העצים
שמישהו יעביר את השלט וישחק
בערוצים

הבדידות כמו סכין המנתחים, קראתי פעם, אבל
כלום לא השתנה
היום מותר להיות עצוב, אמרתי לעצמי
מחר תבוא שמחה

קראתי ספר והיה שם איש אחד
חזר לכפר שלו אחרי הרבה שנים
הלוואי היה לי כפר לחזור אליו
לא רק רחוב עם בניינים

ראיתי סרט על רוצח מטורף
שחי מחוץ לזמן של שאר האנשים
הלוואי יכולתי גם
לשכוח מהרגע
בלילהשאיר שובל של דם על השטיחים

כל בוקר אני קם מוקדםחלילית אלט

להכין לך את הבוקר
מסדר לך את התיק על הגב
את הדלת פותח
הרוח פורצת פנימה
דרך עיניך הגדולות
ולרגע נדמית בעיני הדלת
ללוע ארי

וליבי מבקש, תהיה נשמר
תהיה אהוב וקרוב
ותמיד תלך בשדות של אמת
בשדות של שמחה ויופי
וליבי כורע, ומשתחווה
חסוך מליבו בושה ועלבון ופחד

כשאלהים ברא את החושךחלילית אלט

הוא ברא לנו ירח
שיראו איך אנחנו
בודדים

את הירח שם גבוה
שלא נוכל לנגוע
ויש כמה, שעדיין
מנסים

ילדים מתעופפים
כדורים כחולים סגולים
והאור שמלווה אותו צונח
זה אור הירח

הילדים נעלמים
עמודים בעיתונים
והאור שמלווה אותו נוצח
זה אור הירח

כשאלהים ברא את החושך
הוא ברא לנו ירח
שיראו איך אנחנו
פוחדים

את הירח שם גבוה
שלא נוכל לנגוע
ויש כמה, שעדיין
מנסים

הילדים במשברים
ההורים כחולים סגולים
והאור שמלווה אותו צורח
זה רק אור הירח

זה אור הירח
אור הירח

היו לילותחלילית אלט

אני אותם זוכרת
אני אותם עד סוף ימי אשא

במשעולים
בין דגניה לכנרת
עמדה עגלת חיי העמוסה

והוא ניגש:
שמעי אלי, קטנטונת
אני בניתי בית לשבתך

את תרקמי
בערב לי כותונת
אולי אנהג ביום את עגלתך

הוא היה אז בהיר
וגבוה כזמר
הוא נהג עגלות
לשדה הרחב

ואני לו כותונת
הייתי רוקמת
כותונת של תכלת
עם פרח זהב

היו לילות
אניאותם זוכרת
אני אותם עד סוף ימי
אשא

ואוליחלילית אלט

לא היו הדברים מעולם
ואולי
מעולם
לא השכמתי עם שחר לגן
לעבדו בזעת אפי

מעולם
בימים ארוכים ויוקדים
ארוכים ויוקדים של קציר
ממרומי
עגלה עמוסת אלומות
לא נתתי קולי בשיר

מעולם לא טהרתי
בתכלת שוקטה ובתום
של כנרת שלי
של כנרת שלי
ההיית או חלמתי חלום

כי סערת עליחלילית אלט

לנצח אנגנך
שווא חומה אצור לך, שווא
אציב דלתיים

תשוקתי אלייך
ואלי גנך
ואלי גופי סחרחר, אובד
ידיים

לספרים רק את
החטא והשופטת
פתאומית לעד
עיני בך הלומות

עת ברחוב לוחם
שותת שקיעות של פטל
תאלמי אותי
לאלומות

אל תתחנני
אל הנסוגים מגשת
לבדי אהיה בארצותייך
הלך

תפילתי דבר
איננה מבקשת
תפילתי אחת, והיא אומרת:
הא לך

עד קצווי העצב
עד עינות הליל
ברחובות ברזל
ריקים וארוכים

אלוהיי ציווני
שאת לעוללייך
מעוניי הרב
שקדים וצימוקים

טוב שאת ליבנו
עוד ידך לוכדת
אל תרחמיהו
בעייףו לרוץ

אל תניחי לו
שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים
שנשארו בחוץ

שם לוהט ירח
כנשיקת טבחת
שם רקיע לח
את שיעולו מרעים

שם שקמה תפיל
ענף לי, כמטפחת
ואני אקוד לה
וארים

ואני יודע
כי לקול התוף
בערי מסחר
חרשות וכואבות

יום אחד אפול עוד
פצוע ראש
לקטוף, את
חיוכינו זה
מבין המרכבות

עד קצווי העצב
עד עינות הליל
ברחובות ברזל
ריקים וארוכים

אלוהיי ציווני
שאת לעוללייך
מעוניי הרב
שקדים וצימוקים

היו לילותחלילית אלט

אני אותם זוכרת
אני אותם עד סוף ימי אשא
במשעולים בין דגניה לכנרת
עמדה עגלת חיי העמוסה

והוא ניגש: שמעי אלי, קטנטונת
אני בניתי בית לשבתך
את תרקמי בערב לי כתונת
אני אנהג ביום את עגלתך

הוא היה אז בהיר וגבוה כזמר
הוא נהג עגלות לשדה הרחב
ואני לו כתונת הייתי רוקמת
כתונת של תכלת עם פרח זהב

היו לילות, אני אותם זוכרת
והוא את העצים בגן העיד
את השבילים בין דגניה לכנרת
כי רק אותי ישמור לו לתמיד

היה הולך ושב אלי קודח
היה נושא דמותי ממול פניו
הגידט נא, היש בכם יודע
אי אנה זה הלך לו ולא שב

אז הייתי בוכה, אז הייתי נדהמת
בשדות רחוקים עוד הלכתי אליו
אנכי עוד נושאת כתנתו המרוקמת
כתונת של תכלת עם פרח זהב

היו לילות, אני אותם זוכרת
אני אותם עד סוף ימי אשא

האמנםחלילית אלט

האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה
ותלכי בו כהלך התם

ומחשוף כף רגלך יילטף בעלי האספסת
או שלפי שיבולים
ידקרוך, ותמתק דקירתם

או מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפייך, חזך, צווארך וראשך רענן
ותלכי בשדה הרטוב, וירחב בך השקט
כאור
בשולי הענן

ונשמת את ריחו של התלם, נשום ורגוע
וראית את השמש בראי השלולית הזהוב
ופשוטים הדברים, וחיים, ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ומותר, ומותר לאהוב

את תלכי בשדה, לבדך
לא נצרבת בלהט השריפות בדרכים
שסמרו מאימה ומדם
וביושר לבב שוב תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים, כאחד האדם

השמיםחלילית אלט

רצים, רצים, רצים
בתריסים כל מיני עיגולים נוצצים
כל מיני דברים נעשים
יותר ויותר סמוכים

אני נזהרת מדברים נופלים
מאש, מרוח, משירים
בתריסים כל מיני רוחות מכים
כל מיני עופות מדברים

אבל אני שומרת את נפשי מהם
וגם איני בוכה
אני זוכרת שביקשת שאהיה ברוכה
אני ברוכה
אני ברורה

השמים רצים
הם אינם נוגעים בשיער ראשי שלך
הם אינם מתקרבין אפילו לרוח
שבאה אלי ממך

השמים רצים למקום אחר
ןהרוח סביבינו, טבעת שקופה
כמו בערב שרב, אנחנו ירח
הרוח סביבינו עבר

למדני אתחלילית אלט

השיר הפשוט של הלחם
ופרוס לי חלק משלומך
קחני עם אבק היומיום על השכם
כשתראני לפניך

אני שהנחתי לרגש יחף לרחף
כבר יודעת כי התפתלה דרכי
ומגובה רב ראשי עכשיו נרכן
כבר יודעת כי התפתלה דרכי
ובאה עד כאן

למדני את השיר הפשוט של הלחם
ופרוס לי חלק משלומך
קחני עם אבק היומיום על השכם
כשתראני לפניך

חיי וחייך אורות וצללים מכילים
בעיני שבת, בעיני חולין
לו מחר שלך יגש אל אתמולי
בעיני שבת, בעיני חולים
שלך ושלי

קחני עם אבק היומיום על השכם
כשתראני לפניך
אני שהנחתי לרגש יחף לרחף
כבר יודעת כי התפתלה דרכי
ומגובה רב ראשי עכשיו נרכן
כבר יודעת כי התפתלה דרכי
ובאה עד כאן

כנועים וכפופים בפני האלחלילית אלט

כורעים אל האל להתפלל
שמה ששכחנו נרשם במגילות של אור
וינתן ביום הדין על קלף
של עור

וללב יש עננים
קרני התגלות בין בניינים
כולאים פרפרים בתוך כלובי אדם
אני כבול בתוך עצמי
אני פרפר אדם

חיכיתי כל כך שיפתח
כלוב הברזל המרותך
אבל לא ידעתי שטמון אצלי ביד
אותו המפתח המיוחד

עכשיו אני עף מעל האש
רואה את הכלוב, ומבקש
מבני האדם, לצאת מהכלובים
כדי שיעופו הפרפרים

ובאותו בוקר
על גג משב הרוח
פרשתי כנפיים לשדה פתוח
הייתי חופשי וראיתי אור
אין לי מילים שאוכל לזכור

לפני שנה וקצת פחות מחודש שמעתי את השיר הזהלא עכשיו

בלי סוף, בלופים

הוא מדהיםחלילית אלט

חוה הכירה לי אותו לפני קצת פחות משנה

אני?לא עכשיו

לא זכרתי. קטע

דווקא אני בחיים לא שומעת כבר. רק המאה העשרים כי זה מעניין או יונתן רזאל כי הוא כותב מוזיקה באמת כל השאר אני לא נוגעת
כמובן ניצלשתי לך בטעות
רוצה לשמוע דברים לא חריפים במיוחד של המאה העשרים? או דברים כן חריפים

חוה קול דממהחלילית אלט

אם את פצלשית שלה אז: