לחתן יש בעייה נפשית או פיזית?

אם נפשית והכלה לא מודעת או לא מבינה את זה עדיין, נשמע כאסון.

אם פיזית וטוב לה, כרגע נשמע סבבה... 

לא חסרים מקרים שכולם חשבו שלא יצליח להם והם הצליחו.

אולי היא "לא רואה כלום", כי ככה טוב לה והיא בוחרת את זה?

להבין אותם.

קודם כל ולפני הכל- היא לא עיוורת, היא לא מפגרת (אני מקווה),

היא בטוחה שהיא עושה את הדבר הכי נכון, אז לפני שמנסים לשנות- צריך להקשיב,

להקשיב לרגשות שלה ולשכל שלה, מה היא חושבת? מה היא מרגישה? מה גורם לה לחשוב ככה?

רק אחרי שתצליחי להעמיד את עצמך באמת במקום שלה, ולהרגיש בעצמך שאם היית היא היית עושה את אותו דבר- רק אז תוכלי לנסות להסביר לשנות ולהשפיע, רק אחרי שהבנת באמת איפה היא נמצאת.

 

להגיד 'היא לא רואה כלום' זה אולי נכון, אבל זה לא יוביל לשינוי נכון..

לא אפרט את רצף ה'פאדיחות' , הלוואי שזה היה רק פאדיחות. היה גרוע.
הוא נראה כמו מישהו שהביא היישר מבי"ח לנפגעי נפש שה' יסלח לי. התפקוד היה כמו של מישהו כזה.
הורי הכלה והמשפחה והאורחים היו בשוק מהתופעות שראו בחתונה עצמה, לםני החתונה וגם אחריה.
אף אחד לא יודע מה לעשות.
היא מבוגרת, לחצו והלחיצו אותה להתחתן.
היה נראה שבצד החתן מכירים בבעיות שלו
לםי אופן התגובה שלהם ל'תוםעות' שקרו לו.
היא בפירוש לא יודעת כלום. נפגשו מעט מאוד פעמים.

אני חושבת שאם הייתי במקומה חלילה הייתי רוצה שיפקחו את העיניים שלי מה שיותר מוקדם.
והיא בחורה באמת משכמה ומעחה, לא מצליחה להבין איך פספסה וכואב לי הלב עליה. אחותה בוכה לי וגם לא יודעת מה לעשות.

ה"לוחצים והמלחיצים", זה באמת דבר חמור.

 

מסמנים לעצמן וי לרגע - בלי אחריות על ההמשך..

 

ש"הורי הכלה" בשוק, ולא הבחינו קודם  בכלום - גם מוזר למדי..

 

 

מצד שני, לא ברור מה זה "לפקוח לה את העיניים"... אם היא בחורה "משכמה ומעלה", אז תוך זמן קצר תראה את המצב, ותחליט מה לעשות.

מן הסתם, תכיר יותר ממה שאת מכירה כעת. אולי תחליט לעשות "פרוייקט שיקום".. אי אפשר לדעת.

 

אם היית שואלת על משהו כזה לפני חתונה - זה ענין אחר.

כעת, לכאורה, צריך לתת לה את הזמן שלה - להיות עירניים למקרה שתחשוב ש"הבעיה אצלה".. ולראות מה יקרה.

למה "להיות עירניים למקרה שתחשוב שהבעיה אצלה"

נתת לי קצה חוט לבעיה דומה שחלק מהקושי זה שהבעל מאשים

ואשמח אם תרחיב

יכולה להיות בעיה אובייקטיבית קשה - והאשה (יכול גם להיות ההיפך), חושבת שהיא "אשמה" במצב. אינה מבינה שזה בכלל לא קשור אליה.

 

אבל, צריך להיזהר מהיקשים למה שהעלית.

 

למה?

 

כי נכון שיתכן מצב שהבעל מאשים במשהו שבכלל בא ממנו והיא לא אחראית אליו. ויכול להיות גם ההיפך, שהאשה "מאשימה" במה שבכלל תלוי בה ולא בו;

 

אבל - לפעמים יש אמת בטענה, לכאן או לכאן.

ולפעמים, אף אחד לא באמת "אשם", אלא האינטראקציה, יכולת התקשורת וההידברות ההדדית. וה"האשמה" רק מזיקה, במקום שכל אחד יראה במה הוא יכול לשפר, ולפתור הדדית.

 

לכן, אע"פ שיש ערך לדעת שתיתכן מציאות של פיתוח "רגשי אשם" בין עצמיים ובין ע"י האחר, ללא כל הצדקה - אבל זה ממש תלוי במציאות הספציפית.

במקרה כמו שהיא העלתה, שיש לה חשד מוחשי לבעיה נפשית קשה או כד', אז צריך להיות ערניים שאם זה לא ילך - שתדע שהיה צפוי לאור המצב, ואל תחשוב שקרה משהו כי היא לא נהגה כראוי, מחשבה די לא-נדירה למישהי עם מצפון..

@אופטימיות כתבת יפה

אחרי שראינו דברים מוזרים בהחלט
כמו האם לדעתך זה צריך להיות ככה? וכאלה
היא מתרצת את ההתנהגויות שלו.
הייתי מפרטת אבל עדיף שלא.
הם נפגשו בסיטואציה קצת 'רוחנית' כזאת
ולאורך כל הדרך הדיבור שלה היה רוחנני - ערטילאי . דברים בסיסיים שאמרה שיש בו -אין לו(לא חשןב מה).
היא עושה הכל- הכל לבד והוא בבית אימו, עושה סידורים לבד.
ועוד שלל עניינים שלאא נפרט

היא כנראה מרגישה במגננה, בגלל ששאלתם אותה שאלות שנוגעות למשהו בעייתי שקשור למי שהיא הכי אוהבת כרגע- היא חושבת שאתם "לא בצד שלה" ובהמשך היא יכולה "לסמן" אתכם ולא להיפתח.
תביני, היא מנסה להכחיש/להדחיק כל דבר שנראה בעיניכם לא טוב.
צריך להיות ממש עדינים. לא פשוט.

לא יצאה מהבועה
וכולם ,למרות ההתלחששויות, הדאגות עושים הכל לשמח אותה. היא לא חושבת שמישהו נגדה והיא גם לא מתגוננת היא מסבירה בפשטות וענייניות -
כאילו היא בכלל לא מבינה לאן חתרנו בשאלות.
הקרובים שלה עדינים מדי. מדי!
ה' ירחם.

ואני,
בסה"כ מישהי יחסית רחוקה שהתקרבה רק לאחרונה.
עצוב.

לא חשבתי שלא שאלתם בעדינות.

כתבתי *למה* היא מתרצת.
ואני מניחה שבאופן כללי היא עונה *שהכל בסדר ואין להם גם מה לדאוג. מחוסר מודעות בדיוק...

*כך למעשה 'משתיקה' אותם מלהיכנס לשיח איתה בנוגע לבעיה.

להבין שהיא ילדה גדולה ויש לה אחריות על עצמה ועל הבחירות שלה.
לטעות זה חלק מהחיים והמשפחה שלה יכולה לרפד כדי שהמכה תהיה קצת פחות כואבת.

כעת שהם כבר נשואים, אני ממליצה למשפחה רק לתמוך.
אם יש לו בעיה נפשית, זה מצריך ממנה לדאוג שהוא יקבל את הסיוע מהגורם הרלוונטי.
המשפחה יכולה לכוון לשם, להציע עזרה בצורה עדינה ומכבדת.
לתת לה הרגשה שהם איתה ב100%.

מכירה מצב שהמשפחה כל הזמן חיממה את האישה כנגד בעלה בעקבות בעיה מסוימת שלו-
והזוג ניתקו איתם קשר בצורה מוחלטת והבעיה לא נראה לי נפתרה.
אז ברגישות ונחישות. בהצלחה.

וממילא, מה יש לך לעשות?

 

את יכולה רק לקלקל יותר.

 

אולי הבעל הזה, כשהוא לא ב"רשות הרבים" מתפקד יותר טוב?

 

אם היא חברה שלך, אז את יכולה  רק להיות ב"קשב" מפעם לפעם. אם היא תעלה משהו בעייתי, אז אולי תוכלי להתייעץ אז עם מישהו מומחה איך הכי אפשר לעזור. למשל, להציע להפנות את הבעל לייעוץ וכד'.

 

בינתיים, את יכולה להתפלל לה'. יד ה' לא תקצר.

 

וב"ה שהכלה כעת שמחה. זה גם דבר גדול.. לפעמים זה גם יכול לפעול על המצב - גם ביחס לאיש.

סמכותי וממש לא בפורום


שיהיה להם טוב

בת 40+ שהתחתנה עם בחור שהיה ידוע (גם לה) שהוא בעייתי מבחינה נפשית (משהו כבד ומשפחה מאוד על תפקוד יומיומי)... והיא אמרה שזו היתה בערך האפשרות האחרונה שלה להתחתן ושיהיו לה ילדים... לכן התפשרה מאוד... ובחתונה שלה למרות כל הפאשלות היא היתה בעננים....

וסליחה על הפלישה...

@גמדיתלאגמדה , אם ליווית אותה את כנראה מספיק קרובה כדי להיות בקשר ולשמוע מה שלומה.
אז תתפללי ותשמרי איתה על קשר.
ואם יש גורם חכם להתיעץ איתו בלי לפגוע בפרטיות שלהם, כמו שכמעין הציעה, זה רעיון ל רע בכלל.
 

הם היו ביעוץ צמוד מההתחלה בגלל זה... וחצי שסיפרה לי לא היה קשר איתה ככ אחר כך...אבל לפעמים נכנסים לזה מהבנה וידיעה...

וכל הכבוד למישהי הזאת. אמיצה זה בטוח. וגם נתנה אמון..

 

וצודק היא תזדקק להמון תמיכה...
למרות שההתקרבות התחילה רק קרוב לחתונה..הוזעקתי ללוות..

אני מבינה שבאיזשהו מקום ששב ואל תעשה עדיף במצב הזה
כנראה
אבל לא מצליחה להשתחרר מהמחשבה שלא הייתי סולחת לאוהבים שלי אם לא היו מנערים אותי (אם הייתי במקומה)מה שיותר מוקדם עם כל הכאב.
כל האירוע הזה מוזר, הכל קרה בחופזה .
פשוט כואב.
ולא מגיע לה.פשוט לא. בחורה מדהימה.

ייעוץ כנראה לא יזיק במקרה הזה באמת.

תזהרי על התינוק כשאת שופכת את המים, ותמשיכיכ לרצות ולהשתדל לא להשאיר שם מיים שיעכירו.
אם צריך עזרה במציאת יעוץ כמובן שבשמחה. לא שאני מומחה,פשוט לכל אחד יש את המעגלים שלו..
ממש בהצלחה וישר כח.

 

זה יעשה לה משהו טוב?

 

אם לפני כן, משהו אחר.

 

אבל כעת - מה טוב זה יתרום לה?

אם תחליט להשאר איתו בעיניים פקוחות- זכותה ועניינה ובעייתה.
היא לא רואה.
אם הייתי רושמת כאן את מקצת ההתנהגויות ה'בלתי שגרתיות' שלו אני די בטוחה שרוב מוחלט אם לא כל היו אומרים לה לברוח ועכשיו.
מה טוב? תציל את עצמה.אז מה אם היא קצת חצתה את גיל 35? אפשר להתחיל מחדש.
הנקודה היא שכולם- כולם רואים , חוץ ממנה כאילו מישהו כישף או סימם אותה. יודעת שכתבתי דברים קשים, זאת האמת. מה לעשות?

"תציל את עצמה", זה ממשהו שרע לה.

 

כל זמן שלא רע לה עם מה שראית בו, התנהגויותיו, אז אינה חשה צורך "להציל את עצמה". 

 

כמה יקח עד שתראה מה קורה? חודשיים, שלושה? אז תחליט בעצמה מה הלאה.

מה קשה אז "מחדש" יותר מאשר כעת?

 

הרי אם "תשוכנע" כעת, ללא שהיא רואה כלום - תישאר לכאורה מתוסכלת לגמרי. כאילו "נאלצת" לעזוב מישהו שלא רצתה לעזוב. גם "להתחיל מחדש" יותר קשה כך. ההיגיון הפשוט אומר לכאורה, שהזמן יעשה את שלו, לאיזה כיוון שיעשה.

 

 

רק אם נדמיין שהדבר קורה לאהובים שלנו- אחים, ילדים.
אם השתמע שבעלה הוא רע - לא לזה התכוונתי, הוא כנראה חולה .מסכן.
היא בריאה ולא מבינה שהוא חולה.
אני יוצאת מנקודת הנחה שאנשים לא מחפשים פרוייקטי שיקום להתחתן איתם.
אם היא הייתה מראה שהיא יודעת שהוא 'לא רגיל' ,ניחא. היא לא.
היא שמחה ומרחפת לגמרי בלעדיו, רק מי שראה יבין..
ועוד , הזמן הקצר ומס' הפגישות המועט, משפחה שפגשה אותו דקות ספורות בלבד לפני החתונה,
וההלחצות של הסביבה והלחץ שלה, ה' ישמור.
מה יכול לקרות אם היא לא לא תתחיל להתחבר למציאות?
היריון עם כל המשתמע מזה, אם בסוף תחליט להפרד עם ילד זה יקטין משמעותית את הסיכוי להתחתן וילד שיגדל לאבא חולה, לא פשוט.
לתחושתי זאת נקודת זמן שעלולה להיות קריטית כאן או לכאן.
אני ככל הנראה לא אעשה דבר על דעת עצמי ואם כן אז רק בתיאום מלא עם המשפחה אם בכלל.

אולי היא לא מסונוורת ממנו אלא מעצם זה שהיא סופסוף נשואה? וככה זה גם נראה בחתונה במצב כזה יש סיכוי להגיע איכשהו אליה.
אני לא ע"כמבינה את הגישה המתנגדת לדבר איתה. באמת.
במקרה הטוב היא תראה שהיא יודעת ובחרה וכולם ינשמו לרווחה .
ובמקרה טוב אחר היא תפקח את העיניים ותבחר שוב בו מתוך מודעות
ובמקרה טוב אחר היא תליט שהוא לא מתאים להק
איך אפשר לראות מישהי כזאת ולאפשר לה לשגות בצורה קשה (גם אם רק לנו נדמה שהיא שוגה)? נראה לי ואהבת לרעך בסיסי.

מהכתיבה שלך אפשר לראות עד כמה את דואגת לה ורוצה את טובתה. יישר כוח ענק!
אני לא מבין גדול, ולצערי לתת לך תשובה מושכלת איך לעזור לה אין לי.
מה שכן, אני בטוח שאת צודקת בכך שיש פה בעיה וצריך לעזור לה. לכן, במחילה מהמתנגדים לדבר איתה ולנסות לשנות את המצב, אל תהססי, את בהחלט עושה את הדבר הנכון.

קודם כל, בוודאי שזו הפקרות מוחלטת - שמשפחה פוגשת את החתן דקות ספרות לפני החתונה.. מס' פגישות מועט, בשלב כזה; הלחצות של הסביבה.  חמור מאד.

 

דבר שני, אכן הנחתי שזו נקודה שיכולה לגרום ללחץ: השאלה מה יקרה אם יהיה ילד, יהיה יותר קשה להתחתן שוב וכו'. זה לא מבוטל.

מצד שני, גם כעת כבר יהיה יותר קשה...  אם כי הנימוק של "מישהו עם בעיה נפשית של הבחינו מראש", מקל על הנושא.

 

מתוך הנחה שבאמת מדובר במשהו שנראה לא יתכן כך (צריך לוודא שזה לא רק במצבים כמו החתונה, רשות הרבים) - אז השאלה היא מה יעשה כעת "דיבור" איתה. לזה התכוונתי. אם היינו בטוחים בוודאות שזה דבר שאין לו תוחלת, מישהו שהיא לא התחילה להבין במי מדובר, לא תוכל לחיות איתו - והדיבור היה גורם לפקיחת עיניים והתנערות גמורה מהענין, ניחא.

 

אבל לפי מה שתיארת, היא ממש "בעננים" (אכן יכול להיות שמעצם זה שהתחתנה ללא קשר לעם מי. יתכן. לא מכיר). אז אולי דיבור רק יצער אותה, אבל לא ישנה כלום לטובה?  כך לפחות היא שמחה בינתיים..

 

אולי אם אולי אם היא "תקבל" עצה כמו שדעתך ולא תמצא בהמשך מישהו אחר - תמיד יהיה לה בראש ש"בגללכם" איבדה את אושר חייה? תיפרד בלי שהכירה בבעיה, אז תחשוב ש"אהבה" אותו?

 

[יתכן שאפשר לומר לה, שבהיות שהבחור קצת "שונה" בהתנהלותו, כדאי בינתיים "למנוע" לכמה זמן, כדי שיהיה במצב שיכול לתפקד כאבי משפחה.. אולי דבר כזה יתקבל על דעתה.. גם מסופקני לפי מה שתיארת. הרי היא "לחוצה"]

 

 

הקיצור: אני לא אומר "לא לדבר". אני שאלתי שאלות, כדי לראות במה זה יוכל לעזור ואיך לא להזיק עוד יותר.

 

לכן, כדאי קודם כל להיות וודאיים שבאמת יש בעיה שזו אומללות לחיות לצידה. ואם כן, לשקול היטב שלא יצא מצב ש"פרקנו" שאמרנו לה - אבל מלבד לצער אותה לא יצא מזה כלום..

 

 

 

 

 

קודם כל, אם הם התחתנו, זה המסלול שהקב"ה מוליך אותם בו.

 

העתיד הוא תמיד בלתי ידוע, אפשר לצפות ואפשר להעריך, אבל במקרים

רבים, הציפיות וההערכות מטעות ומזיקות.

 

לר' שלמה קרליבך יש משפט- "אין זוג שהתגרש, בלי שמישהו בחתונה אמר בשקט,

הם לא יחזיקו מעמד ביחד". זוגות צריכים אמונה בה', אחד בשני, ולפעמים אמונה של מישהו חיצוני.

 

אם את באמת רוצה לעזור, תהיי אוזן קשבת. אי אפשר פשוט לנער אנשים, זה לא עובד,

וזה כבר מאוחר מדי. המציאות תנער אותה, אם זה נצרך.
אנחנו לא יכולים לדעת איך יהיו חיי הזוגיות שלהם. לפעמים דווקא הדברים הללו הופכים להיות החסד

הגדול ביותר. 
אני לא יודע מה היה שם, אבל אני מניח שהזדעזעת מאוד, אבל היא באמת בחורה משכמה ומעלה- היא 

ערה לדברים ברמה מסוימת. יכול להיות מאוד שהוא ילך לטיפול בהמשך, יכול להיות שגם לא אכפת לה,

שהיא רואה את הדברים כחיצוניים, אי אפשר לדעת.

 

אם תישארי קרוב ותהי אוזן קשבת תוכלי לשמוע ולכוון למקומות טובים בעז"ה

להתחתן איתו?

אחותה זאת שקובעת לה עם מי להתחתן?

לשנייה ואם הוא לא בסדר או לא ראוי אז לא עומדים בשקט וכן מייעצים

אפשר לייעץ, וסביר להניח שייעצו לה, והיא החליטה אחרת.

אף אחד לא צריך "לאפשר לה". היא בחורה בוגרת.

למה שהוא עושה ועוד בחתונה ?

תנו לאנשי מקצוע להתעסק בדברים כאלה.

לנסות לפתור פה דברים ועוד בהצעות לא מחושבות, זה אסון.

מי יודע כמה קלי דעת התגרשו מדברים כאלה?

אני יחסית מבינה די הרבה בתחום,מתוך היכרות עם המון מקרים שהתחילו כך ונגמרו בגירושין(גורמים מוסמכים שאני מכירה טיפלו במקרים מעין אלו וכך הכרתי את המצבים הללו.)

אני יכולה לומר כמה דברים...


המקרים האלו ועוד רבים מהם זועקים לשמים.
העובדה שבחורה לא מודעת למצב שהיא נמצאת בו מתסכלת וכואבת יותר מאשר שהיא חיה עם אדם שהוא בעייתי.
כי כשאדם מודע לבעיה בה הוא מצוי-חצי בעיה נפתרה.
היא כנראה נמצאת בבועה שהכל ורוד,אך לא רואה את מה שכולם רואים מבחוץ.
תשאלו איך? לצערינו, גם בחורה משכמה ומעלה יכולה להיות מסוורת !
חסרות סיבות? היא יכולה להיות מוצלחת,אך עם חסך של יחס ריגשי ...
הרבה פעמים הבחורות הללו מקבלות יחס מהבחור/סיפוק רגשי ומילים מחממות שמעכבים מהן להגיע לידי הבנה בדבר "הבועה" שהן נמצאות בה **עד** שהן חוטפות סטירה מהבחור בעצמו ומבינות שהוא חולה נפש שעלול לפגוע בהן.
כן..לצערינו, גם בנות חכמות ומוצלחות!! ממש.


@דן. אני חולקת בכבוד על דבריך;)
" אם היא בחורה משכמה ומעלה, אז תוך זמן קצר תראה את המצב, ותחליט מה לעשות."

פשוט לא! אפילו יותר מזה -בחורות טובות דווקא לא "מתעוררות" מהר (עובדתית!!!),כי הן מנסות "להחזיק את הנישואין בשיניים"..חושבות שהמצב ישתפר..שהוא בחור טוב למרות שהן "מריחות" שיש בעיה והן עלולות להפגע ממנו. אין להן את האומץ לקום ולפרק חבילה בייחוד שיש ילדים.

האם הוא יכול להזיק לה אף אחד מאיתנו לא יודע.
אבל מטיפול במקרים כאלו אני יכולה לומר בפה מלא שעד שרוב הבחורות הללו לא חוטפות סטירה(לאו דווקא פיזית,אם כי גם זה קיים) מהבחור בעצמו-הן לא מצליחות לקום ולפרק חבילה,בייחוד כשיש ילדים.


צריך לתת לה תחושה שמבינים אותה בכדי לקרב אותה אליכם,כדי שהיא לא תחשוב שמישהו פה נגד בעלה,מה שייצור אצלה אנטי לשיתוף פעולה. זו הדרך נכונה לפעול כעת, לתקופה הקצרה שלאחרי החתונה.
אבל זה לא מה שירגיע שהמצב שלה טוב. היא יכולה לסחוב מבפנים,אז פשוט להיות מאוד עירניים ולשדר לה שתמיד המשפחה בשבילה.

פשוט אין ברירה, כי היא צריכה להחליט לקום לבד, ואני אומרת את זה בכאב מתוך מודעות לקושי הקיים.
העובדה שהמשפחה הבינה שהמצב לא שפוי לא יוציא אותה מהסיפור. זה יכול רק לעזור אם הם יפעלו נכון.
הם צריכים לתת לה להרגיש שהמשפחה איתה ולא נגד בעלה/שרוצים להפריד אותם. לתת לה חום..
כן צריך בנוסף לנסות לאשש לה את התמונה בעדינות בתקווה שזה יעזור. אבל ממש טיפין טיפין.
כי במקרים כאלו הבחורה צריכה "סטירה רק ממנו" כדי להתעורר, ומצד שני אם זה נעשה בתקיפות/ישירות זה פחות עובד וההפך,יוצר אנטי.
צריך לטפטף לה כשקיימת התנהגות מוזרה מצידו (שאינה מבחינה בה), לצד התחושה שתשדרו לה- שאתם איתה. וכך הדברים יחלחלו.

אחרי כמה שנות נישואין אני שומעת מהבחורות בעצמן- "לא ראינו כלום" ...
שואלים אותן-מה גרם לכן לקום ולרצות לעזוב אותו?
הן עונות- "לא רציתי לעזוב אותו כי פשוט אהבתי אותו,למרות שידעתי שהוא בעייתי. לא היה אומץ לקום. *עד* שקיבלתי ממנו סטירה מצלצלת והבנתי מי הוא. ואז גם התברר שהיה כאחד שצורך סמים/היה מאושפז בבי"ח וההורים שלו הסתירו זאת"

לפעמים הן מפחדות ממנו ולכן אין להן אומץ, ולפעמים פשוט ממשיכות להחזיק את הנישואין בשיניים כי יש ילדים..והוא בהתחלה מתייחס יפה-עד ש...
אז בשורה התחתונה-יחס מהמשפחה ש" אנחנו איתך"-זה מה שהכי יעזור,כי זו החלטה שהיא צריכה לעשות.

תחשבי בהגיון שאם יפעלו כנגד רצונה(והיא הרי לא בדעתה כבייכול,אני מכירה את המקרים האלו לכן אני יכולה לומר שכנראה וזה המקרה)- היא תצביע עליכם כל החיים שהרסתם לה אותם כי היא אהבה אותו. למרות שאולי זה היה מתבקש.."להציל אותה". אבל פה כל הבעיה-היא חייבת להבין!!!!

אבדוק מה אפשר לעשות.

יש מצב שאפשר לעשות התרת נישואין על בסיס מקח טעות, לא?

לא שאני חושבת שזה המצב כאן, או מה התנאים כדי להגדיר מקח טעות בנישואין ולא מנסה לתת עצה בסגנון ... אבל סתם מעניין אותי אם יש לך מושג.

וגם אז ינסו למצוא דרך לא להטיל דופי בילדים (פגמים כאלה ואחרים שחלים "למפרע").

במקרה כזה גמיש רק אם יש בעיה רצינית כמו עגינות ח"ו או שהבעל באמת איבד את הדעת ולא יכול לגרש, ינסו בכלל לחשוב על ה*פקעת* (לא התרת) קידושין.

התרת נישואין זה נושא שקשור לזוגות מעורבים כמו יהודי+גויה. שם צריך לבדוק את החוק אם אפשרי מהעילה שציינת.

אבל ביהדות מקח טעות זו עילת גירושין שמהווה תנאי לקבל גט בהתאם לנסיבות.

בכל  אופן, אני ממליץ שוב בפעם המאה, לתת לבעלי מקצוע לעשות את שלהם

דבריי נאמרו בגדר עצה מהצד ולא יותר.
[אבדוק בערב בלי נדר אם יש גורם שאולי יוכל לעזור.]

עם כל הכבוד (האמיתי),

 

את הרי בחורה ממש צעירה. אמנם כתבת דברים שיש בהם טעם, אבל "אחרי כמה שנות נישואין אני שומעת מהבחורות עצמן"..

 

הכתיבה הזו, יכולה להתאים למישהו/י, שהוא עצמו יועץ מומחה בעל נסיון רב, שראה מקרוב, יודע על מה מדובר.

 

אני חושב שלכתוב כך, על סמך זה ש"גורמים מוסמכים שאת מכירה" טיפלו במקרים "כאלו", זה דבר שיש בו בעייתיות.

ולהגיע לדוגמה של "סמים, היה מאושפז".. על מישהו שלא יודעים עליו כלום, זו גם בעיה.

 

 

בשורה האחרונה, כתבת בדיוק אותו דבר: שאי אפשר "לומר לה" ושכדאי לשים לב מהצד מה קורה, כדי שאם יהיה צורך ניתן יהיה לתת גיבוי להרגשה שלה שזה לא זה, ושלא תאשים את עצמה.

 

אבל לומר שבינתיים מה שצריך לעשות, זה לטפטף לה על הבעייתיות שלו, גם אם לה טוב - זה כבר דבר שצריך בירור אם הוא אחראי לאמרו באויר.

 

כך גם ה"אבדוק מה אפשר לעשות" - לא מטפלים ב"שלשות". מי שלא מכיר/ה את המדובר מקרוב, לא יכול להגיד "מה לעשות", גם אם הוא טיפל בדברים באלו. לכל היותר, יכול לומר מה לא לעשות.. וזה דווקא אמרת לא-רע.

אני באמת צעירה ואני לא מומחית.
למען האמת,ציינתי שאני מכירה את המקרים הללו מגורמים שטיפלו בכך ולא יכולתי לכתוב מעבר- מחשש לאאוטינג.
לא הייתי צריכה להשתמש בלשון זו באמת. כי אני ממש לא מבססת את תשובתי על סמך טיפול במקרים מעין אלו שע"י גורמים מוסמכים שאני מכירה. אלא מעבר לכך.

אני לא אדם שכותב דברים בעלמא.
והדוגמאות שציינתי כלל לא נוגעות לאדם המדובר במקרה הנל. זה באופן כללי...
חשוב לדעת מה הלך הרוח במקרים מעין אלו, כדי שיבינו מי שלא נתקל בזה(ב"ה) איך נכון להסתכל על הדברים.

בדיוק מהסיבה שאנו לא רואים את התמונה השלימה בנוגע למקרה-חשבתי לפנות למישהו שיכול אולי לתת דעתו בנושא ובוודאי שלא על סמך דברים שנכתבים כאן בלבד, אלא מתוך הכרת המציאות שע"פ דברי המשפחה באם הוא יראה לנכון שיש מה לעשות ובאם המשפ' תדרוש זאת.

תודה על הדברים!! .

שנזכה לעזור ולהאיר היכן שאפשר

מה שכתבת, זה חשוב כדי לדעת שיש גם מציאויות כאלה (יש גם אחרות. יש כל מיני דברים);

 

וכדי לעורר שצריך למצוא דרך, אחרי שוודאיים במציאות המדוברת (התנהלות בחתונה, עדיין אינה ראיה מספיק חזקה וחותכת. אולי "אור אדום" חזק).

 

ואני גם מסכים עם המחשבה, שאם היו מוצאים מישהו שיכול איכשהו להכיר מה שקורה שם באמת, ומומחה ובעל נסיון וגם הסתכלות מידותית רחבה ונכונה - שיכול לייעץ - זה היה הכי טוב.

 

ובוודאי מסכים עם ההערכה הגדולה לאיכפתיות שלה.

את חברה מדהימה.
ואם את לא חברה של ממש, אז את אדם מדהים
על הרגישות!

חבר'ה, עם כל כמה שזה נשמע רע, וגמדית, זה באמת נשמע רע וכל הכבוד לך על הרגישות, אבל וזה אבל גדול -

לא הכל כולנו יודעים ולכל מטבע יש יותר משני צדדים.

בהחלטות שכאלו לא מתייעצים בפורומים למען השם הטוב ! לכל הפחות מתבקש להתייעץ עם רב/גורם מוסמך אחר ולו רק כי מדובר בבית יהודי שרק הוקם !!! ואני מתכוונת שאת תתייעצי כיצד את אמורה לפעול בנידון, לא שתפני את אותה כלה או את אחותה או כל קרוב אחר להתייעצות. אהבת ישראל ואחריות ציבורית וחברית הן דבר טוב עד גבול מסוים !

 

לא חסרים המקרים שבהם נשים אומללות "הסתנוורו", אך גם לא חסרים המקרים בהם הפרידו זוגות כי זה "הריח רע" ועל סתם. לפעמים אנשים רואים סיטואציה מהצד, מפרשים אותה ואח"כ כל סיטואציה נוספת מתפרשת על סמך אותה פרשנות ראשונית. אני יודעת שלא נכון להקיש ממקרים פרטיים שאנחנו שומעים עליהם מפה ומשם, אבל במידה וזה יעזור אני רוצה לציין שחברתי הקרובה נכנסה לנישואין שכל קרוביה ואוהביה חשבו שהיא נפלה למלכודת של אדם עם אישיות גבולית, לא פחות, וניסו בכל דרך להוציא אותה משם. וכל זאת על סמך פרשנות של אותם קרובים ואוהבים, על סיטואציות בינו לבינה שהם ראו מהצד שלהם...ונחשי מה, למרות הכל היא התייעצה עם גורם מקצועי, טיפלו בנזקים שנגרמו לנישואין שלהם בשל התערבות הקרובים והיום הם מאושרים יחד עם חבורה קטנה של מתוקים. ודרך אגב, הקרובים שלה עדיין חושבים שהוא לא פחות מסוציופת והיא בקשר מינימלי איתם מבחירתה האישית וצוחקת כל הדרך הביתה....

 

מסכימה לחלוטין עם דברי דן. היזהרו בלשונכם ובמקלדתכם כשזה מגיע לדיני נפשות 

יכול להיות שדבריי נשמעו נחרצים בייחוד אם השתמע מהפיסקה הראשונה כאילו שהיא חותמת שהמקרה הנל יסתיים בגירושין,לא לכך התכוונתי,הרעיון היה שזה מקרה הנשמע *פוטנציאלי* לגירושין. ואכן, שום דבר לא וודאי ונתון בידינו. כתבתי שצריך פה גורם מוסמך שיהיה מעורב.

[לא נכנסתי לדוגמא שציינת למרות שיש לי מה לומר, כי הנושאים הללו מורכבים מכדי להמשיך להתדיין ע"כ. חסר טעם. העיקר שיהיה טוב לכולם.]

בשו"ט במהרה!!!

רק התחתנו תן להם צאנס

את אומרת שהיא עיוורת. מה אפשר לעשות?

אם ככה זה הגיוני או שזה כת

או שזה מה שמושך אותה בו

ההשלמה ה"רוחנית"

 

למדתי על זה בפסיכולוגיה וזה בעיה חמורה

שצריך להיועץ בה עם פסיכולוג טוב

למה זה קשה להוציא אנשים מזה

כי הם באמת לא רואים כלום

(יש הרבה קבוצות רוחניות כאלה נח נח ועוד)

ומאחלת לך שלא את ולא אף אחד מקרובייך ואהובייך יעמדו במצב דומה ושלא תאלצי לעשות שימוש בעין הטובה מאוד שלך.

היא הביעה דאגה אמיתית, ממצב שלפי מה שראתה נראה מדאיג מאד - 

 

ומתוך עין טובה על הבחורה, שהיא רוצה בטובתה.

זה לא הזמן המתאים לצפות לנפילה. זה זמן להתפלל עליהם שיצליחו. אולי בעלה מגושם מאד בחברה. אולי הוא באמת עם בעיות. אבל יתכן גם שיש לו לב טוב, מידות טובות, ולא כתוב לו על המצח.

אבל בהיות שהבחורה המודאגת, מודאגת באמת מתוך איכפתיות וטוב לב; ואינה "מצפה לנפילה" אלא חוששת ממנה -

 

אז לא כ"כ במקום לאחל לה ש"תזכה לעין טובה"..

 

[אם כי, כמובן, גם מה שאת כתבת נכתב מרצון טוב ולטוב..]

כל נורות האזהרה דולקות, ובעצם אין אפשרות לעשות כלום. היו דברים מעולם, ועכשיו עוד אחד. אם באמת העסק יתפרק תתמכו בה. מה שכן הריון מסבך את המצב. אבל תצטרכו להתמודד גם עם זה. אל תפסיקו לתמוך בה, בכל דבר ועניין.

יש סיבות משמעותיות שמובילות בחורה לתוך קשר שהוא מעוות. הרבה פעמים להגיד לה תראי כמה זה לא הגיוני ולנסות לפקוח לה את העניים בכוח זה לא ילך, כי המניעים שגרמו לה להיכנס לזה, הם מניעים חזקים מאד. מה שכן יכול לעזור, ואני אומרת זאת מניסיון אישי, זה להיות עם הבחורה ולתת לה את התחושה, שלא משנה מה ,את איתה. וכך ברגע שהיא תיפקח את העניים יום אחד, וזה יקרה מתי שהוא, במוקדם או במאוחר), היא תדע שיש מי שיושיט לה את היד כדי לצאת החוצה. אבל, זה צריך לבוא מימנה, מרצונה החופשי. כי כל עוד היא לא רוצה, שום דבר לא יעזור ולהיפך, היא תתרחק ממך בסופו של דבר. מה שעליך לעשות זה פשוט להיות בשבילה, בשביל מה שהיא צריכה. ולא מתוך גישה שופטת או מבקרת. אלא רק פשוט להיות בשבילה, שכדי שהיא תירצה לצאת מזה, היא תדע שיש מי שיעזור לה לעשות את זה.

כבעלת ניסיון,
מה דעתך על האפשרות לבדוק בצורה יסודית מה בדיוק יש לו, כולל בירור מעמיק עם המשפחה והסביבה (מה שהיא הייתה צריכה לעשות לפני החתונה..)
ועם הממצאים האלה לגשת אליה?

ולכל הדואגים, אפשר להרגע, בסהעכ בודקת כיווני מחשבה, חכמת ההמונים וזה ויש הברקות לפעמים.

גם בלי קשר ל"לגשת אליה".

 

כדי להבין יותר במה מדובר. ולפי זה, גם כמה חיוני לעשות משהו. 

 

גם יותר קל להתייעץ ככה.

 

[השאלה, אם הם יסכימו למסור מידע כלשהו.. צריך מידע אמין, לא שכן שאומר משהו]

 

 

וכל הכבוד על האיכפתיות.

קראתי מה שכתבת לי
סיפור עצוב

מבינה שכוונתך טובה
חושבת שהטוב ביותר לשמח את הכלה כל עוד היא שמחה בבית שלה
גם אם הכל עתיד להתנפץ
אלא אם יש אלימות ואז שתברח וכמה שיותר מהר.
מחילה ממך