זה אמנם נראה מוזר להרגיש "נזקקת" כי הוא משלם עלייך בדייט.
אבל זה חשוב שאת מתארת את המקום הזה- כי זה מקום שתפגשי בחיי הנישואים בהמשך.
איך משתיקים את ההרגשה- לא משתיקים, מטפלים בה, מכילים אותה ולומדים את השיעור
שהיא נועדה ללמד אותנו.
כלומר- יש בך משהו שמסרב, שלא מוכן להיפתח ללהיות "נזקק" לאחר.
חלק מהזוגיות זה "נזקקות". זה להיות תלוי בצד השני. זו נזקקות מוחלטת, שכן אי אפשר לעשות
שום צעד לשום כיוון בלי השני. אפשר, אבל לא באמת.
יש משפט ידוע של שרה לורנס- "חופש אינו שאלה של גודל הכלוב, אלא של מי מחזיק במפתח".
לרוב מביאים אותו לכיוון ההפוך- גם אם הכלוב רחב לך, אם אתה לא מחזיק במפתח אתה בבעיה.
אבל כאן אני רוצה להביא אותו לכיוון הזה- אם את בוחרת להיות נזקקת, את זו שמחזיקה במפתח,
את לא שוללת את העצמאות שלך- אלא מבטאת את העצמאות שלך בצורה הגדולה ביותר, ע"י הויתור
עליה.
או למעשה- הצורך שלך בתחושת עצמאות מגלה שלמעשה את לא חווה עצמאות אמיתית ולכן את מתחזקת
אותה ע"י סממנים חיצוניים.
רק אדם שהוא עצמאי באמת, יכול להרשות לעצמי "לוותר" על העצמאות במקום הנכון בלי שזה יטריד אותו,
שהרי הוא מוותר מבחירה, אז הוא לא באמת מוותר.
עכשיו נשארת העבודה הקשה- למה את נאחזת בעצמאות כלכלית כסממן לעצמאות שלך?
מה מונע ממך לחוש עצמאות אמיתית, שלא תלויה במימד חיצוני של שילמתי\לא שילמתי?