התשובה קצת קשה...

 

בגדול כן. אוהבת את כולם ממש.

 

לא מכחישה שלפעמים יש זמנים קשים במיוחד עם ילד אחד או שניים

ואז טבעי שהרגש של האהבה מתכהה ע"י הרגש של התסכול

 

ויש זמנים שפתאום אני מרגישה שאני כ"כ אוהבת את אחד הילדים!!!

 

אבל ברוב הזמנים התשובה היא כן! אוהבת את כולם!

שאלה אם באופן שווה?

כמו שכתבתי לפעמים אני מרגישה אהבה מיוחדת כלפי ילד אחד

זה לא כל פעם אותו אחד

אבל בפירוש יש זמנים שאני מרגישה שאני אוהבת אחד מהם יותר

 

ויש זמנים קשים, שיש התמודדות קשה עם אחד הילדים

ואז אני מרגישה שקשה לי לאהוב אותו.

 

אחרי לידות בכלל כל המערכת משתגעת

ואני צריכה לסדר מחדש את המקום של כל אחד בלב שלי

 

וכמובן, יש לנו משיכה חזקה יותר לתינוק בן יומו מאשר לילד בן 10, נכון?

 

אבל חוץ מזה, בד"כ, אז כן. אוהבת את כולם במידה שווה.

כל אחד אהבה אחרת

ואוהבת בה דברים אחרים

למה את שואלת?

אין לי יותר או פחות

כלומר כן מרגישה הבדל ביחס וברגש אבל חא יותר או פחות. ממש לא.

אצלי עדיין קטנים יחסית (פחות מ-5).

אוהבת וזהו. קשה לכמת אהבה מה יותר ומה פחות

אני אכתוב תשובה מורכבת.מחנכים אותנו לאהוב את הילדים שלנו במידה שווה.אבל זה נראה לי לא אמיתי,רגש אי אפשר לכמת.יש מצבים מאתגרים בחיים .יש ילדים מאתגרים ויש נוחים.גיל ההתבגרות יכול להיות מאוד מאוד מאתגר אז בגיל הזה אנחנו לא מפסיקות לאהוב את הילדים ואפשר להרגיש רגשות שליליים כלפי הילד,זה טבעי ונורמלי.

ואת הילד הקצת פחות
אני יכולה להעיד אישית שלאחי הבכור היה חיבה מאוד יתרה מצד הורי, לא בגלל שהוא עשה משהו אלא בגלל שהוא הבכור. זה היה ממש מוקצן- משהו עושה משהו לא טוב כועסים עליו אבל שהוא עושה משהו לא טוב אז מנסים בצורה עדינה לבדוק מה היה לא בסדר שהוא התנהג כך.
אין דבר כזה לאהוב בצורה שווה עד כמה שתנסו להתכחש לזה!

התייחסות שונה בכלל(!!!) לא קשורה לחוסר אהבה. כל ילד יש לו תקופות בחיים שמצריכות התייחסות שונה ולא דומה ילד לאחיו..
את ילדיי אני אוהבת ללא יוצא מן הכלל.
זה לא אומר שיש תקופות לא פשוטות- עם כל אחד מהם, בתקופות שונות. ואז ההתייחסות אחרת.

קיבלתי פעם בווצאפ

אני אוהבת את כולם ואין לי עדיפות לאחד על השני,

יש לי ילדה שיותר מאתגרת יותר עקשנית וכו יותר דורשת ולפעמים זה קצת מטיש אבל אני אוהבת אותה בדיוק כמו כולם ,

יש להפריד בין המושג אהבה לבין מושג אחר כגון הוא נניח מאתגר יותר ,

אבל בגלל זה אני אוהבת אותה פחות זה בשר מבשרי ..

אלא שהביטוי לאהבה שונה, כי הילדים שונים וצרכיהם שונים: לאחד יותר חשובה חיבה ולאחר - עזרה, לאחד חשוב יותר את המרחב האישי שלו ולשני - צורך לחלוק וכו'.

מה גם שעם כל ילד נבנית מערכת יחסים אחרת.  את אחד את מבינה יותר ואת השני - פחות. יחסים שונים, אך לא האהבה.

את זה שמעתי מחמותי ז"ל.

זה לא שאת צריכה לחלק את הלב שלך בין הילדים (ועם כל ילד חדש, השאר מקבלים חתיכה יותר קטנה...), אלא שעם כל ילד נוצר בך לב חדש עבורו, ואת  אוהבת אותו עם כל הלב, בלי שזה יפגע בשאר ילדייך.

אני מרגישה שזה כל כך נכון! כל ילד שלי אני אוהבת בכל הלב, וכל אחד בצורה שונה, מיוחדת רק לו. ואין לי שום בעיה עם זה. גם אין שום מקום לקנאה בין הילדים, כי אף  אחד לא מקבל משהו על חשבון אחיו.

בזכות הגישה הזאת שלנו, באמת לא היו אצלינו בבית תופעות של קינאה בין הילדים, וכל ילד חדש שנולד - אחיו שמחו מאד במתנה המיוחדת הזאת.

תודה לא-ל.

אהבה זה רגש קצת חמקמק כזה, לא כ"כ ניתן להגדרה.

אבל אם אני מסתכלת על הילדות שלי- כל אחת כ"כ שונה וכל אחת מהן אני אוהבת בצורה כ"כ עמוקה, ושונה- כל אחת לפי מה שהיא. 

זה שקשה לי עם אחת יותר מאשר עם השניה לא רלוונטי בכלל לגבי עצם ועומק האהבה.

 

 

אוהבת שווה בשווה את הילדים המקסימים שלי!!!
אין אף אחד אהוב יותר מאחיו.
נותנת לכל אחד מה שהוא צריך, בטח לא כל אחד מקבל אותו דבר.
אהבה- אוהבת את הילדים שלי ב-ד-י-ו-ק באותה המידה.
חולה עליהם!! ב''ה!!!

אני חושבת שאני אוהבת כל אחד בצורה אחרת, 
זה לא משהו שהוא שווה בין האחים או להיפך שאפשר לדרג את מי יותר או את מי פחות אלא כל אחד בצורה וצבע שונים.