כ"ט בסיוון תשע"ז 00:21
הי בנות,
בתשיעי, לידה שביעית בע"ה, כן כן... ועדיין
מדי פעם עולה בי פחד נוראי מכאבי הצירים.
הלידות שלי נחשבות מבחינה רפואית יופי של לידות, מהירות, תקינות, אבלל
אבאלה. הכאבים.
אני לא מספיקה אפידורל. לידות בזק של כשעתיים, אבל אין כמעט הפסקה מציר לציר, והנסיעה הרחוקה של 40דק לביח...סיוט. אבל בדרך כלל אני מגיעה וכבר בצירי לחץ.
אז ממה אני פוחדת בדיוק?
הכי הכי- שהכאבים יהיו מעבר לכוחותיי. (כך הרגשתי באחרונה, שהיתה עם הפנים למעלה, וכאב לי נוראות בגב התחתון), דווקא בקודמת לפניה- היו צירים בכוחותיי- אבל נסיעה סיוטית באמבולנס עם צוות שלא רצה ליילד אותי..
והתחושה הזו שהכל יכול לקרות
ושאני תכלס- לבד לבד לבד בזה. בכאב. בפחד שעוטף אותי לפעמים עד כדי חוסר נשימה. הרי אף אחד לא יקח ממני את הכאב, אז זה באמת לבד.
אז תגידו, מה מחזק אתכן לקראת הלידה, מה משחרר את הפחד, איך אתן מתמודדות איתו,
ואין- אני מצדיעה לכל ההרות בעמ"י...
איך אנחנו עושות את זה שוב ושוב..
מכניסות את עצמינו לסיכון הזה.
הקב"ה ישלח לכולנו לידות קלות ובידיים מלאות❤❤❤
כ"ט בסיוון תשע"ז 00:59

מתפללת עלייך לכוחות ואומץ.

את גיבורה.

 

(גם אני כשאני מתיישבת על המיטה בחדר לידה, אני נזכרת בחרדה שבעצם עכשיו צריך ממש ללדת...

וברגעים האלה אני לא מבינה מה חשבתי לי כשהריתי חיוך).

 

בלידה אחת עזר לי לחזור שוב ושוב על הפסוק "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".

 

בעז"ה ישלח לידה קלה בשעה טובהפרח.

 

כ"ט בסיוון תשע"ז 06:56
כ"ט בסיוון תשע"ז 07:43
גם האחרונה שלי היתה עם הפנים למעלה, זו בהחלט לידה הרבה יותר כואבת. הלידה הנוכחית תהיה קלה יותר מהקודמות ב'ה.
אני מבינה את הפחד מחוסר האונים, הרצון לשליטה, הרצון לעבור כבר את הכאב ולחבוק תינוק בריא. זה ה-פחד הנורמלי לפני לידה. אין אחת שלא עברה/עוברת את זה ברמה כלשהי.
אני רוצה לעודד אותך- את לא לבד בכאב! ברגעים הכואבים ה' איתך נושא אותך על כפיים ממש. כשתרגישי שכבר לא תוכלי יותר, הכל יגמר והתינוק יצא.
מה אני רוצה לומר בעצם?
אם תחשבי שבדרך כלל גם בכאבים הכי קשים, מדובר בסך הכל בזמן מוגבל, שלא ימשך לנצח. זה ממש יכול לעזור לך. תחשבי שמדובר אצלך בד'כ בכמה דקות קשות במיוחד. שאר הצירים כואבים, אבל יותר נסבלים.
כל פעם שעולה בך הפחד הזה תשנני לעצמך כמו מנטרה- זה רק כמה דקות כואבות. מה זה כמה דקת לעומת חיים שלמים?
מעבר לזה, גם כדי להרגיע תתפללי לה' שישלח לך לידה קלה, לא מהירה מדי ושתרגישי שיש בך כוחות להתמודד. ממש תתפללי על כל פרט ופרט.
נכון, יכולים לקרות כל מיני דברים, אבל הכל הכי מדויק לטובתך. אל תדאגי.
כ"ט בסיוון תשע"ז 09:55
ושה' נושא אותי על כפיים- יותר קשה לי לקחת. כי אני מאמינה שהוא יכול להקל מעליי,אני לא רוצה כאבים קשים שהוא נושא אותי על כפיו... הוא כל יכול. ואני מתפללת שיתן לי לידה קלה ולא כואבת.
כ"ט בסיוון תשע"ז 10:50
והוא נותן את הכאבים לטובתך.
בזמן הלידה אנחנו מתמקדות רק בכאב, אבל אחרי הלידה אנחנו מוצאות שנהיינו בוגרות ומכילות יותר. לידה קלה ולא כואבת, לא היתה מקשרת אותנו בחוזקה לתינוקות שלנו. לא היתה הופכת אותנו לאמהות המעולות והמסורות שאנחנו.
לידה שלא כואבת בכלל זה לא אפשרי, אבל יעזור לך לזכור שה' מגדל אותך באמצעות הלידות שלך. אני יכולה להעיד על עצמי שאחרי הלידה הקשה במנח עורף לאחור בלידה האחרונה שעברתי, נהייתי הרבה יותר בוגרת, סבלנית ומסורה לילדים.
את עברת 6 לידות ב'ה. את מסוגלת ויכולה לכל כאב.
כ"ט בסיוון תשע"ז 07:55
אבל מה שעזר לי זה ללמוד ולתרגל תנועתיות בציר, ביחד עם קולות עמוקים.
זה ממש ממש הקל על כאבי הצירים, עד כדי כך שלא זכור לי כמעט הכאב של הלידה חוץ מהיציאה עצמה.
וברור שזה כאב....
כ"ט בסיוון תשע"ז 09:41
נשמע קלאסי מתאים לך!
תחפשי בגוגל וגם כתבנו על זה פה בפורום בעבר.
בהצלחה!
כ"ט בסיוון תשע"ז 09:52
כ"ט בסיוון תשע"ז 15:07
בדיוק זו היתה החויה שלי מהלידה הראשונה: חוסר אונים מול הכאב הבלתי אפשרי הזה.
ממליצה בחום על אמית.

מדריכה מוסמכת בשיטת אביבה

שמחה לעזור בכל מה שקשור לאיזון הורמונלי ופריוןפרח

כ"ט בסיוון תשע"ז 10:00
אני חושבת שהרבה מהקושי שלך נובע, כביכול מהחוסר לגיטימציה שלך להתלונן!
הרי יש לך לידות קלות ממש!! והכל מהר וטוב. אז קצת כאב! סו וואט?
יש בזה משהו?
אני בכ"א הזדהתי איתך לכיוון הזה.
איך מתגברים? אני בחדר לידה רק מבקשת מקלחת, מקלחת, שם אני עם עצמי בשקט.
אבל אם את מגיעה בצירי לחץ, זה באמת בעייתי.
פעם קודמת ילדתי בלחץ הזה שאת מתארת. נסיעה ולידה. אכן סיוט!
מה שכן מחזק זה לחשוב שהכאבים הם כאבים בריאים. כלומר הם למטרה טובה מאד אפילו
אז לפחות אני לא פוחדת מהם.
מתישהו זה נגמר! (לא שאני מצליחה לדמיין את זה בתוך הכאב)
ואולי לעשות עיבוד לידה, או סוג של הכנה ללידה. אני על הלידה האחרונה רוצה לעשות בעזרת ד'
הרבה הצלחה והמון בריאות ואושר
כ"ט בסיוון תשע"ז 10:24
פרטתי פה בעבר שיטה של נשימות שמאוד עזרה לי בלידה (כבר אמרו לי כמה נשים שניסו אותה שגם להן מאוד עזר).
הנה הפירוט שכתבתי פה פעם-
מפרטת- - הריון ולידה
זה עוזר גם בגלל שזה מרגיע, עוזר לזרימת דם, עוזר לעקוב אחרי מהלך הציר ולהרגיש בשליטה וכו', אבל גיליתי שזה גם ממש משכך כאבים בפני עצמו כשפעם נשמתי את הנשימות האלו כשהיה לי כאב ראש נוראי ואחרי כמה דקות הכאב ראש פשוט עבר!
כ"ט בסיוון תשע"ז 12:47
כשהייתי בהריון קראתי כאן בפורום על הנשימות שכתבת עליהן והחלטתי לנסות, למרות שלפני כן לא האמנתי שנשימות יעזרו לי..
בקיצור תוך כדי הצירים שיחקתי עם זה- יותר קצר/ ארוך, מהיר/ איטי עד שמצאתי את הנשימות שעזרו לי- וזה ממש הוריד 50 אחוז מהכאב של הציר!
ואני מדברת על הצירים של הסוף, הרציניים, ועל כמה צירים שהייתי צריכה מסיבה מסויימת לשכב כך שדי הצטמצמו לי שיטות ההתמודדות הרגילות..
זה היה כמו נס!

מגיעה לך תודה גדולה
א' בתמוז תשע"ז 07:47
קראתי את זה כשהייתי בהריון כמה פעמים וממש השתמשתי בזה בצירים..
היתה לי לידה מדהימה, כשרשמתי פה את הסיפור לידה ממש ניסיתי להיזכר בשם שלך כדי להודות, ולא הצלחתי.. אז כעת- תודה גדולה!!!
ב' בתמוז תשע"ז 14:03
כ"ט בסיוון תשע"ז 12:20
גם לי יש לידות מאד מהירות אפילו קצת מידי. 3 לידות נחשבו ללידת בזק וכמובן שאין סיכוי לאפידורל. אבל כל פעם שמתחילים לי הצירים הכואבים אני נכנסת ללחץ שהפעם!! אני חייבת אפידורל. לא עומדת בכאבים. אבל מה שמרגיע אותי זה תמיד מחשבה כזאת שטסה לי בראש "יששש הכאבים האלה אומרים שאני כבר בסוףףף. עוד מעט אני אפגוש את היצור הכי מדהים בעולם!!"
כ"ט בסיוון תשע"ז 12:32
קראתי לאחרונה מאמר של הרב ראובן ששון, שיש בו קטע בו הוא מדבר על הסיבה הרוחנית לקושי בהריון ובלידה. אני מעתיקה את הדברים שלו לפה, אולי זה לא יעזור לכאב, אבל לפחות יכול לעזור להבין שיש סיבה רוחנית לכאב.

"הקושי בלידת ילדים, הוא הצד השני של המטבע. הלידה היא הבאת חיים לעולם, שסודה הוא המשכת נשמה לגוף. והנה הפגם שנאחז בגוף, הרחיק מאוד את הגוף
מהנשמה, עד שנעשה מקום צר ודחוק מאוד עבורה . סובלת היא בשהות עימו , לפי שהיא מן העליונים, ולעומתה הגוף במצבו הנוכחי שרוי במושגיו התחתונים, ונמשך בתאווה אל החומר. על כן הנשמה כבושה בגוף בכוח מכריח, כמאמר חז"ל "על כרחך אתה נולד" (אבות ד כב).
והנה הקושי בלידת ילדים נעוץ בקושי הגדול של הבאת נשמה לעולם שנוצר בעקבות הפגם. האתגר הזה קשה מאוד, הן ביצירת העובר בחודשי ההיריון , שהיא בחינת הכנת הגוף, לבנותו ולהכינו שיוכל לקבל בקרבו נשמה, והוא דורש מאמצים עצומים מהאם, בכל חודשי ההיריון, והן לאחר מכן בלידה והקושי הגדול שלה, ששורשו הוא הקושי בהבאת הנשמה לעולם. שלכן יוצא הוולד ממש מתוך האם, במסירות נפש, שדבר זה עצמו גורם לאמא לתת מחיותה בולד, ובכך מסייעתו לצאת לאור עולם ולהיוולד. והיינו שעצם העובדה שהעובר הוא ממש חלק מהאם, שלכן יציאתו כמוה כעקירת איבר, במאמץ רב, הנה היא מאפשרת לאם לתת מהחיות העצמית שלה בילד, ובכך לסייע לנשמת הילד לבוא לעולם , כפי שביאר זאת האריז"ל בהרחבה (ראה עץ חיים כ ג בסוד האם שממיתה מעצמה ומחיותה בשביל הולד)."

(זה קטע מתוך ספר שלו שעתיד לצאת בקרוב - טללי חיים על נר שבת, חלה וטהרה)
כ"ט בסיוון תשע"ז 14:04
ב' בתמוז תשע"ז 18:19
ההסבר המפורט שלך, זה ממש עזר גם בצירים וגם להרפות בבדיקה של הפתיחה..
באמת שזה מדהים.
שמתי לב שצריך להתחיל את הנשימה ממש כשמתחיל הציר ולא לחכות שיגיע הקטע הכואב, אם מתחילים האמצע הציר זה כבר פחות יעיל.
כ"ט בסיוון תשע"ז 12:39

באמת יש הבדל בין הצירים של פנים למעלה(op)לרגילים

מנסיון-וממש הרגשתי צירים כואבים 

 

חיזק אותי העידוד של הדולה את יכולה ד' איתך וכו'

אמרתי לעצמי זה גל זה יעבור עוד מעט אני אחרי

וזה מקדם את הלידה כל ציר.

הקל עלי מקלחת ותנועתיות.

 

היה כאן מלפני חודשיים וחצי

שרשור בנושא איך מעבירים את הצירים בקלות

כ"ט בסיוון תשע"ז 13:02

נזכרתי שיש תפילות ופסוקים שיש להגיד ובעיקר

אמרתי פתחו לי שערי צדק וכל הפסוקים של הלל(זה היה ר"ח אבל בלילה)

ואם ח"ו יש שוב מצג או פי אז יש תנועתיות שאמורה לעזור(לרדת למטה עם הגוף להאיר עם פנס משהו כזה)

ולשבת על כדור פיזיו או אפילו בשירותים זה מקדם 

ל' בסיוון תשע"ז 22:14
ככה אני לפני כל לידה
ומלידה ללידה הפחד גובר )
והלידות שלי די דומות לשלך...
אני בחודש שמיני ובינתיים הפחדים עוד לא התחילו...
לפני הלידה הקודמת היתה לי שיחה ממש טובה עם הדולה שלי והיא הפכה לי את הפחד לרצון עז ללדת!!! אז לפעמים להתכונן ללידה ולדבר על זה עוזר
בשורות טובות !
ל' בסיוון תשע"ז 22:38

אני רוצה לשתף אותך שגם אני  בהריון מספר 7...

והפעם החלטתי שאני רוצה ללדת אחרת , בלי כאב ובלי לפחד...

 

חרפתי רבות באנטרנט לחפש כל רעיון שיקח אותי למקום שלו ורגוע.

וה' זימן לי  קבוצה מיוחדת שלא שמעתי עליה בכלל עד שראיתי ביוטיוב.

 

 

אז מתלבטת אם זה נקרא פירסום?!

כי אין לי שום רווח על זה.

 

אני פשוט התחלתי ואני ממש ממש נהנת!!

 

 

קוראים להן "הנוסחה ללידה אוהבת ומהנה".

תחפשי קצת בגוגל וביוטיוב תיראי הרבה מידע...

ואם יתאים לך , תנסי.

 

 

ב' בתמוז תשע"ז 18:04
להתמקם קרוב יותר לבית חולים לקראת הלידה (כי באמת קשה לסבול צירים תוך טלטול נסיעה). מגורי הורים? אחות?


אם תגיעי מוקדם, תספיקי מקלחת עם טוש על הבטן-
שיכוך כאבים מפליא (סיבה פיזית לגמרי ולא נפשית אבל לא המקום לפרט)
ובסוף אין ברירה - כמה צירים ותלדי.

לידה קלה
ד' בתמוז תשע"ז 08:46

הזדהיתי כל כך עם התיאור שלך על הפחד מהכאב הבלתי נסבל (למרות שמסתבר שעם כל עוצמתו הוא נסבל- עובדה שעברנו את הלידות הקודמות ב"ה), בעיקר בלידות חוזרות, שאנחנו כבר יודעות בדיוק במה מדובר, והגוף שלנו זוכר את הכאב והמתח הנלווה.

והתחושה הזו שהבעל המתוק שלי, עם כל זה שהוא נוכח, ומעודד ומתפלל איתי ועלי, בכל אופן לא ממש יולד איתי- וזו משימה שלי לבד עם הקב"ה...

הלידה השביעית שלי, היתה מפתיעה לטובה מבחינת הרופאים- עובר גדול, בלי אפידורל, בלי בעיית חילוץ כתפיים, בלי קרעים/תפרים, באמת ב"ה. וגם אני הרגשתי שמלאכים ממש עזרו לתינוק לצאת החוצה בקלות והקב"ה היה נוכח בכל לחיצה שלחצתי. ובמידה מסויימת הרגשתי שזו היתה הלידה הכי קלה שלי...

ואז, בהריון השמיני, פתאום הייתי מפוחדת מהלידה ברמות על. ולא ידעתי איך אני אתמודד עם הכאב, ואיך בדיוק יולדים ולמה, למען ה', אני עושה את זה לעצמי שוב... וכנראה שלמרות החוויה החיובית שזכרתי מהלידה הקודמת, משהו בי זכר גם קצת אחרת...

קניתי את החוברת "הכנה רוחנית ללידה" (של דפנה חסדאי). קראתי את כולה, הכל היה  נוגע ואמיתי אבל התחברתי בעיקר לפרקים שעסקו בנשימות בשילוב תפילה/פסוקים, וכמו שכתבה צביה בפירוט רב, זה מה שעשיתי בלידה השמינית, תוך כדי תפילות בלתי פוסקות. אז אני לא יכולה להגיד שלא כאב לי בכלל (בכל זאת "בעצב תלדי בנים"...), אבל ילדתי שוב בלי אפידורל והרגשתי הרגשה טובה של נינוחות, ושותפות מלאה לתהליך הזה שהגוף שלי עושה באופן טבעי כי הוא יודע ללדת. 

בלידה התשיעית גם נעזרתי בטכניקה הזו, הצירים היו מטורפים ממש (פיטוצין בגלל ירידת מים ללא צירים), ולקחתי אפידורל כדי להשאר שפויה ומחוברת לעצמי, ועדיין הצירים היו גם היו... וגם פה הנשימות והפסוקים הפכו את כל החוויה לאפשרית ולא חוויתי תחושת חוסר אונים- כל הזמן זכרתי שהגוף יודע ללדת, ואני יכולה להיות שותפה ולהרפות מהפחד הזה שמכווץ אותי ומעצים את הכאב.

כמובן שמיילדת זורמת ונינוחה שמכירה  תנוחות שיכולות לעזור ליולדת ומוכנה לתמוך גם על ידי דיבור מחזק ומרומם- יכולה לעשות את ההבדל (ואפשר פשוט להעזר בתומכת לידה שמתאימה לך, או כל מלווה אחרת שיכולה לעשות את מה שיעשה לך טוב).

והעיקר, שתלדי בעיתו ובזמנו, בקלות ובידיים מלאות בעז"ה!

 

ד' בתמוז תשע"ז 09:25

אולי יעניין אותך