אם תדעי לומר לעצמך איך זה יבוא לידי ביטוי, תוכלי להבין אם יהיה בהכרח צמצום או לא.
למרות שמכל מקום כזוג צעיר נשוי משתדלים להתנהל כלכלית נכון.
צריך פשוט לפשט ולפרק את התחושות.
מקווה שזה עזר מעט;)
אפשר לפתח את הנקודה הזו ולראות..
"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך"
יש כאלו שעובדים ואין להם בכסף ברכה.
ה' רואה כמה הרצון הזה גדול בך, שבעלך יהיה קרוב אליו, אז תאמיני שה' יעזור ויהיה קרוב אליך!
יש לי חברה שבעלה אברך והוא עובד גם בארגון שמקרב סטודנטים שאינם דתיים ליהדות.
חברה שלי אומנם לא בת 20, אך היות והיא התקדמה מאוד בעבודה והיא מצליחה ממש יפה ב"ה!! ,יחד עם העזרה של בעלה-הם חיים מצויין כזוג צעיר יותר מאנשים מבוגרים.
התחושה היא שזה שווה את זה למרות המאמץ וההקרבה מצידך -כשאת מעריכה את זה,את ערך התורה.
בהתחלה היה קשה,התמודדו כמו כל עמ"י בשביל מה שחשוב להם,התקדמו..והגיעו לאן שהגיעו בגאווה מתוך סיפוק ושמחה!
לצערי השיחה אישית לא עובדת לי!
*** אם אפשר לשלוח מסר אני אשמח.
בית של תורה לא אומר בהכרח חיי אברכות (תלוי גם באיזה גיל מדובר)
בחיי אברכות באמת צריך להצטמצם בהוצאות, אבל ענו כבר יפה
והפחד מחיים כאלו
לצערי השיחה אישית לא עובדת לי!
*** אם אפשר לשלוח מסר אני אשמח.
אידאל ומה מוכנים להשקיע בשבילו
ועןד אלף תירוצים ואמירות
לצערי השיחה אישית לא עובדת לי!
*** אם אפשר לשלוח מסר אני אשמח.
לצערי השיחה אישית לא עובדת לי!
*** אם אפשר לשלוח מסר אני אשמח.
כמובן שהחיים לא ברורים מאליהם ותמיד צריך להיות גמישים, אבל זה שונה אם אומרים נלך על זה ואם יהיה קשה בעז"ה יש דרכים או נראה אם זה מתאים ואם לא אז לא..
וכמה את מוכנה להקריב בשביל האידיאל שלך.
לבחורה שחיה ברמת חיים טובה(קצת מעל לממוצע) יהיה קשה יותר לצמצם בהרבה בהשוואה לבחורה שחיה בצמצום מלכתחילה.
מי אמר שהילדים שלה חסכוניים?
אצלי לדוג' זה יותר מתבטא בחסכון לילדים,
אני לא רוצה שהילדים שלי ירגישו שחסר להם..
באחדות ישראל נביא את הגאולה
כל יופי הבריאה הוא כדי לתאר את יופי הנשמה היהודית
אני בן אדם שנחשב מחושב וכן שמה לב אם קניתי הרבה החודש וכמה ועוקבת, אבל לא מסוגלת שאין לי קרקע כספית יציבה, ושלא אוכל להשתמש בכסף כי לא יהיה.
ויש לי דחייה נוראית מקמצנים וזה מזכיר לי בלי שום קשר קמצנות וזה עושה לי רע.
סבבה לא להשתמש, אבל לא כי אין.
לא להשתמש כי השתמשנו יותר מידי, לא כי אין.
בסוף כן אפשר לשלב קצת עבודה והכנסה טובה, וזה צורת חיים מאוד בריאה וטובה למשפחה בשלבים ראשוניים- להתחיל מתוך אוירה של ישיבה/ מקום תורני,
אז נראה לי שהיום הצימצום הזה מאוד שונה וזה ממש לטובה, מפעם שבאמת היו צריכים לחיות בעוני
זה גם מאוד תלוי עד כמה ההורים יכולים ורוצים לעזור...(יהיו כאלה שיגידו שאסור להיעזר בהורים, אני לא מסכימה עם זה...)
למה את חושבת שזה לגיטימי להסתמך על ההורים בפן הכלכלי?
אשמח לקרוא אם לא קשה לך
אני גם לא חושבת שהסתמכות כלכלית על ההורים זה דבר נכון, להיפך, לדעתי זה ממש לא בריא לזוגיות.
יש הורים שיש להם יכולת כלכלית לעזור והם גם רוצים בזה. לא חושבת שזה שלילי כל עוד זה לא תלותי בהם והעזרה הכספית היא לא הבסיס.
גילוי נאות:
קיבלנו עזרה מההורים לפני ואחרי החתונה בכמה דברים.(כפי שהם עזרו לכולם כי יש להם יכולת ב"ה) עזרה שעזרה לנו להיכנס לחיים בצורה חלקה וטובה יותר. אבל לא רצינו שימשיכו עם זה כי היה חשוב לנו העצמאות שלנו כזוג.
כשקראתי את התגובה שלה זה היה נראה לי כדבר שלכתחילה ניתן להסתמך על עזרתם - כמובן שבתור עזרה ולא כציפיה למימון כל ההוצאות.
אני חולקת על גישה זו ומעניין אותי לשמוע את הדעה שכנגד.
כי הם ההורים שלנו ורוצים לעזור, ואם יש להם אפשרות, ולנו זה באמת יכול לעזור, אז למה לא?
מתחברים לאברכים ורואים שהשד לא נורא כל כך..
מחפשים שילוב כלשהו - כולל ערב ועבודה ביום או משהו דומה.
מבינים שכל בחירה בחיים תלווה בקרבן כלשהו - ובוחרים מה להקריב למען האידיאלים שלנו - ועושים את זה בגאווה, כי זה מעיד עלינו יותר מכל דבר אחר.
מתפללים על פרנסה ומחדירים לראש שה' מוריש ומעשיר
מבינים שמדובר בעבודה של חיים שלמים ושמחים בה
בהצלחה גדולה!
אני לא יכולה להרגיש מוגבלת.
זה לא אומר שאני קונה כל היום.. ממש לא. אני נחשבת אדם מחושב ותמיד יודעת מה מצב החשבון שלי והאשראי וכו' ולא מוציאה כסף אם כרגע לא אפשרי כי הוצאתי הרבה מידיי החודש ולא כי אין (ב"ה).
אבל עדיין יש כסף בחשבון, מבין?
מפחיד שפשוט לא יהיה.
ועדיין לחיות ברווח.
גילוי נאות - אני אברך בקרוב עשור...
להגיד שכל השנים היה פשוט? לא.
אבל יש אידאל עליון - תורה. בשבילו שווה גם לסבול.
'כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן- ובתורה אתה עמל!
ואי אתה עושה כן אשריך וטוב לך...'
אז נכון, הראשונים נחלקו האם זה נאמר למי שאין לו - אפילו אין לך - תלמד תורה
או שזה נאמר גם למי שיש לו - ככה לומדים תורה כאילו אין לך.
עכ'פ - איך אפשר להגיד על חיי צער תחיה- אשריך בעולם הזה?
מסביר ר' אלי' לפיאן זצ''ל (המשגיח בכפר חסידים, רבו של הרב ישראל מאיר לאו)
אם אדם שלא שתה אף פעם יין יבקש שתתאר לו מה הטעם-
תגיד לו רבע חמוץ עם רבע מתוק וחצי עפיצות הוא לא ידע מה הטעם של היין עד שיטעם.
גם בלימוד תורה - אומרים לך פת במלח מים במשורה ולישון על הארץ - חיי צער! - רק למתבונן לפנימשלמד תורה. אחרי שהוא טעם את זה - אז זה אשריך בעולם הזה!
נכון, יש קשיים. יש חודשים קשים יותר ויש קשים פחות.
אבל אנו מאמינים ש'מזןנותיו של אדם קצובים לו' לא משנה מה הוא יעשה בסך הכללי הוא יקבל את אותם מזונות... (חוץ מהוצאות שבת ויו'ט ובניו לת'ת)
לא מתכתב עם נשים בפרטי.
אצלי זה הגבלה באוכל קנוי, להיכנס למאפייה ולהפעיל חשיבה כלכלית. לקנות אייסקפה בקופיקס פעם בחודש.
בכלל, לדעת היטב כמה הוצאות וכמה הכנסות יש לך.
(בתור סטודנטית שחיה על חשבון ההורים למשל, לא להיות לארג'ית במה שלא שלי. סומכים עליי שאוציא למה שבאמת צריך.)
ולהוכיח לעצמך איך את שמחה ביכולת שלך להצטמצם!
(היה בא לי משהו, דחיתי סיפוק, הסיפוק מהיכולת שלי לשלוט בחשק יותר גדול. ככה אני מאמינה)
זה לא רק להתגבר על עוד קניית מאפה מהחשבון של ההורים,זה הניהול של הבית שמעבר לכך(ותוסיפי עבודה וכו')..שיכול להתבטא בתחומים רבים.
אני אישית מפחדת שכל הקטע הזה בתור בחורה נשואה יפגע לי בשמחת חיים. באמת..
מתפללת לה'...
שבוע וחודש טוב ובשורות טובות! ושימי התענית יהפכו לימי שמחה בימינו!
לעניות דעתי הכל שאלה כמה האידיאל הזה חשוב?
אבל באמת.
כי אמא ,שחס ושלום, הבן שלה בבית רפואה, ישנה לידו, על ספות, על הרצפה ...
אפילו אם היא בדרך כלל רגישה בזה
למה?
כי עכשיו הילד, רפואתו, שלומו מוציאים אותה מעצה. יש לה משהוא יותר גדול ממנה מולה
ואז היא מסתדרת בתנאים שהיא לא חלמה שהיא תגיע אליהם.
אם מבינים באמת איזה דבר עצום זה בית של תורה. בתור אידיאל .
וגם כמה ברכה זה נותן בקשר ובחיים. אז הקשיים, אם יש כאלו, נהיים קטנים מאליהם.
איפה שיש אהבה גדולה וזרימת חיים אז זה ממלא . ממילא גם הדרישות החומריות יורדות .
מבינים שהשמחה היא משהוא נשמתי , קשר ובית שיש בו שמחה אמיתית זה משהוא שאין לו ערך ...
וגם זה כל כך ממלא שמה באמת חסר ?
וגם בית מלא בשמחה יש בו ברכה וגם מזונותיו מצויים .
בכלל כל מזונותינו מהשם והקבה זן ומפרס את כל בריותיו עד הכינות הכי קטנות ..
אז את בניו ! בני מלך . שמה פתאום יחסר לו ?
וועד אנשים שבאים לפתחו ואומרים בפה מלא . אנחנו עבדיך!
אנא השם כי אני עבדיך !! בן אמתיך , פיתחת למוסרי
מה הוא לא ידאג ? ועוד איך ידאג! ברוחב יד !
רחמיו על כל מעשיו . אז על בניו על אחת כמה .
בנים אתם להם אלוקיכם ! כמה זכינו . אין מה לדאוג
צריך לברר קצת את הרצונות בצורה חזקה , על שממש אפשר להגיד , זה העניין שלי בחיים .
בית של תורה, אידיאלים, בניין עם ישראל ... אני בוחרת לבנות בית שמשרת
בהצלחה !
לצערנו הציבור היום מניח את הערך הזה של לימוד תורה קצת ...
חבל...
בנייה של בית , במיוחד בהתחלה . ברור שהקשר לבית המדרש ייטיב מאוד
וכן , ישיבה ממושכת .
ברור שכל אחד צריך ללכת לפי דרכו ודרגתו
אבל בלי לימוד תורה חיי התורה נשחקים ונאבדים ורואים את זה היום מול העיניים ..
לכן
לפחות בהתחלה ברור שבנייה חזקה זה דבר עצום!!
איך ממשיכים משם , אחרי שנתיים?
תתחילו שנתיים ותחליטו משם ... הרי הכל כל יראה אחרת משם ...
בהצלחה
שמעתי מכמה אנשים מבוגרים
שכל שנה בישיבה השפיע עלייהם המון לכל החיים,
בהחלט שווה להצטמצם בשביל זה.
כמובן שכמו כל דבר צריך לתחזק כל הזמן,
אבל השנים האלה מאוד חשובות כי זה הגיל שהאדם בונה את עצמו
וכנ"ל גם לגבי השנים הראשונות לנישואים.
וכשהבכור/ה מגיע לגיל שנה אז כבר יש שני משכורות....
ממש אפשרי עם משכורת אחת ולא צריך להצטמצם יותר מדי או להגיע למינוס.אפשר לחסוך כבר מעכשיו כסף שיהיו חסכונות ולא תרגישי שאין כלום בחשבון אם זה דבר שמפריע לך להרגשה. תמיד גם אפשר למצוא עבודה קטנה בימי שישי/בין הזמנים.
ההוצאות גדלות כשיש ילדים אבל גם עם זה אפשרי בהחלט.
מעבר לזה, יש כאן באמת שאלה של אמונה.
כמה את סומכת ומשליכה על הקב"ה?
בסוף הוא "אל זן ומפרנס לכל".
זה לרגע לא סותר את ההשתדלות בגיזרתכם... ואם כן אז לדעתי זו אכן חוסר אחריות.
בהצלחה לך
הלוואי והייתי יודעת מה נכון...
יש חלום,
תנסי להביא את החלום הזה לפגישות, ותדגישי את החששות שלך בפני הבחור...
תקחי בחשבון שעול החזקת בית ומשפחה מדאיגה את כולם ולא רק את האברכים...
ותדעי שצריך חוכמה בחינוך ילדים לחיות בצמצום, כי אם אין את הגישה הנכונה עם הילדים לגבי לחיות בצמצום, הילדים ח"ו יכולים לצאת אנטי...
באחדות ישראל נביא את הגאולה
כל יופי הבריאה הוא כדי לתאר את יופי הנשמה היהודית
חשבי את זה מול היכולת שלך לעבוד ביחס לזמן שלך, וכמה את מסוגלת להכניס בע"ה בחודש, בהנחה שמקבלים שכר מינימום (אא"כ סיימת לימודים ויש לך תואר או משו, שכמדומני שזה לא המצב. בכל אופן, בהנחה שהולכים על הכי פחות...).
ופשוט תראי מציאות ממשית מול העיניים...
זה מה שעזר לי לפחות (הייתי לחוץ ופתחתי עיניים על כל קנייה של מלפפונים בערך... אז אשתי פשוט אמרה לי כמה שמעה ממכרים שעברו את זה לאחרונה שהדברים אמורים לעלות, שלפה מחשבון וחישבה כמה היא מסוגלת להכניס, וראינו שאנחנו אפילו יכולים אולי לעקוף עם ההכנסות את ההוצאות... זה היה כללי, ויכולות להיות סטיות לשני הכיוונים. אבל היא פשוט הרגיעה אותי ממש ב"ה - וזה היה עוד לפני שהיא מצאה עבודה, כך שכל החישוב היה על 'מה עשויות להיות ההכנסות שלנו אם אני אמצא עבודה בע"ה').
אני לא יודע כמה הלימודים שלך מאפשרים לך לעבוד ומתי ואיך, אבל הגיוני שזה בהחלט יאפשר לכסות בנחת.
ואת יודעת מה? אם זה לא אפשרי או צמצום גדול מאוד, לפחות תדעי לקראת מה את הולכת, ותדעי לבחור בין צמצום לבין בית שגדל מתוך תורה.
בכל אופן קחי בחשבון שינויים לשני הכיוונים. לדוגמה, פתאום מגלים שההורים שלו סופר עשירים וקונים לכם וילה ליד הישיבה פלוס רכב עם ביטוח צעיר על חשבונם. או שלהיפך, חייבים לגור באזור שמחירי הדיור מרקיעי שחקים, וקשה נורא נורא להתארח אז כמעט כל שבת אתם עושים בבית ומוציאים על זה מלא כסף, ואתם גם צריכים לממן לו בעצמכם לימודי נהיגה ואני לא יודע מה עוד.
אבל ברגע שיש כיוון כללי עם מציאות ממשית להיאחז בה - זה מרגיע מאוד לדעתי...
בהצלחה רבה!
אבל לפעמים יש התנגשויות זמניות וצריך לדעת להיות גמיש, דינאמי.
לא לכולם החיים הם קו ישר, וכאלה שיהיו ת"חים וגם יעבדו בעולם החול מסתמא יהיו נסיונות כאלה.
אבל זה אפשרי, ויש הרבה תלמידי חכמים גדולים מהדור שלנו ומהקודם שהיו בעלי מקצועות.
כל מי שיוחסו להם ל"וניקיות בדור הקודם היו בעלי מקצוע. לא היה בהם אחד אברך.
כלומר, זה מציאותי.
ורוב האברכים שאני מכיר גם מתפרנסים בשאר היום.
ואם חוסכים ומתנהלים נכון אפשר לחיות ברווחה ליותר שנים.
בתחום התכנות והגרפיקה ניתן למצוא כאלה מקצועות
כמובן שצריך להיות טובים בתחום ולא מספיק רק הידע. ולרוב זה ידרוש מגורים באזור קרוב יותר לגוש דן.
(אגב, אשקלון ואשדוד לא רחוקות כ"כ מגוש דן וזולות באופן משמעותי)
המממ אני מקוה שאפגוש אותו קודם...
חח
התמחות 5 שנים
בקושי יש זמן לישון
אבל 6 שנים אחרונות הוא מפרנס
כדי לקבוע עיתים לתורה הוא לא חייב להיות רופא...
התנאים הקדושים, בחרו מקצועות שלא גוזלים כ"כ הרבה שעות ויכלו להקדיש זמנם ללימוד...
בעיני לא הוגן להטיל עול כה כבד על האשה בלי להתחייב למשהו שיכסה שארה וכסותה. שלא לדבר על החובה לזון ילדים.
בהצלחה לשואלת בבחירתה החופשית
דבר ראשון מתרגלים. זה לא שיש ישר 8 ילדים (בע"ה) בהתחלה כזוג אז יותר קל אחר כך ילד ואז מתרגלים עוד קצת וכו׳ וכו׳
דבר שני אם לך יש עבודה מכניסה אז זה כבר טוב (משכורת+ מלגה מכולל+ קיצבאות)
דבר שלישי מישהו סיפר לי שלפני כמה שנים דיבר עם כמה חברים שלכולם כולל הוא יש אח\גיס בכולל וכולם איכשהו מסתדרים.
דבר הכי חשוב זה אמונה. אמונה בה׳, בך ובצדקת הדרך אם את מרגישה שזה ייעודך בעולם, זה מאוד חשוב לך ומתחזקת תמיד באמונה (כי תמיד יהיו לך רגעי חולשה) ככה את ובעלך (לעתיד ובקרוב בע"ה) תמיד תתמכו אחד בשני.
עוד דבר. אפשר לדבר הרבה אבל זאת עובדה, יש אברכים ועם כל הקושי הם מסתדרים. למה ואיך לא יודע אבל זאת עובדה
אני חושב שבית של תורה זה לא בהכרח בית בו הבעל אברך.
אם בעל אברך חשוב לך, לא שאת צריכה את הסכמתי, זכותך!
אבל בכול מקרה, זה שחשוב לך בית עם בסיס כלכלי טוב, זה לא מראה על קטנוניות או נהנתנות. זה מראה על קו מחשבה בריא ואנושי.
עלינו כציבור מוטלת האחריות שבית בו הבעל אברך אמיתי, לא ייפול כל העול הכלכלי על האישה. זה חשוב כ"כ. בית בצמצום זה הכי לא אידאלי בעולם. לא לזוגיות ולא לחינוך הילדים. אבל זה בדרך אגב..
האם התורה היא שיחתי או לא?
הטור והשו"ע כתבו בהלכות משא ומתן (אורח חיים סימן קנו) שיפה תלמוד תורה עם מלאכה, כי אם יש עוני, אזי העוני יעבירנו על דעתו.
נראה לי שהבעיה בצמצום יתר, שהמחשבה היא על כסף חלק מכובד מהיום. אבל אם האדם חי את התורה, גם אם סך הכל הוא לומד דף או שניים ביום, אבל זה מחיה אותו, ואם האשה אוהבת ללמוד או לשמוע על לימוד וגם לומדת משהו כל יום הם יכולים להקים יחד בית של תורה
ויהי רצון שנזכה לכך (אישית לא ממהר... )
בהלכות תלמוד תורה ובש"ס אדם ש"תורתו אומנותו" זה אדם שלומד בכל רגע פנוי. כי אם אני עולה על הערוץ אם יש לי זמן פנוי, זה אומר שאני אוהב את החבר'ה כאן ולומד מהם (לשבח)
ואם אני לומד בזמן פנוי שיש לי, זה אומר שאני אוהב את התורה.
ביחס לטוטליות יש על מה לדון, אבל הבסיס לדעתי הוא האהבה והרצון ללמוד ופחות האם הוא בישיבה או עובד כרגע. כי ברגע שאוהבים תורה נמצא זמן ללמוד אותה והיא תהיה נושא שיחה בבית
אבל זה לא הכל או כלום. זה לא שאת מתחתנת ומעכשיו אי אפשר להתחרט וכל החיים נשארים בצמצום ובעוני.
לא זוכרת שכשנפגשנו בעלי ואני החלטנו שהוא ישב וילמד כל החיים. דיברנו על חשיבות התורה בחיים שלנו, ברצון שהבית יבנה מתוך תורה וכו'. אז התחלנו את החיים יחד כשהוא לומד. מנסים לנצל כמה שאפשר שיוכל להמשיך עוד, נהנים ושמחים מכל רגע.
אז נכון, עברו כבר חמש שנים וכבר שלושה ילדים ואנחנו כאן, עדיין, כי ב"ה טוב לנו, והצמצום הגשמי לא כ"כ נורא מול הרוחב הרוחני והשמחה שהוא מביא. ההשפעה המיוחדת על הילדים והסביבה המתוקה שהם נחשפים אליה כרגע. הלימוד הזה בצורה הזו הוא בחירה שלנו מחדש כל יום, אם נרצה תמיד נוכל לעזוב וביתנו יהיה בית של תורה בצורה שונה, אבל עדיין בית של תורה.
אפשרי,רק צריך לדעת את המחיר. כולם מדברים על המחיר הכלכלי,אבל זה לא רק זה שבזמן שהבעל לומד זה הדבר בסדר עדיפות הגבוה בבית.
זה להקדיש זמן ללימוד תורה,שיכול לבוא ע"ח זמן זוגי בילויים .
זה לדאוד להרבה עיניים טכניים בעצמך. כי הלימוד תורה חשוב.
את שאלת על הצד הכספי. היינו אברכים במשך11 שנה ,המלגות מעטרת כוהנים לא היו בשמים,לפעמים לא הגיעו בזמן.
נכון אני עבדתי כל השנים,אבל זאת היתה שאיפת חיי להתחתן עם בעל שימית את עצמו באוהלה של תורה.
צריך להיות מחושבים,יש "סיעת הדישמייא "ניסית.
מה הסתירה בין בית של תורה לבין מצב כלכלי טוב??
אולי את\ה מתכוונ\ת שבית של תורה זה רק אם הבעל אברך?? זאת כמובן תפיסה שגויה..
לצערי השיחה אישית לא עובדת לי!
*** אם אפשר לשלוח מסר אני אשמח.
זה לא "יש מציאות" אלא זה הכי לכתחילה שיש.
המצב שיש אנשי מעשה שלא מחוברים מספיק לתורה הוא זמני וככל שיש יותר אנשי מעשה שחיים חיי תורה זה יותר מקרב את הגאולה.
לצערי השיחה אישית לא עובדת לי!
*** אם אפשר לשלוח מסר אני אשמח.
גם אם הוא לומד כמה שעות זה מצויין
אבל "בית של תורה" בוודאי זה לא ההגדרה לבית שהבעל אברך.
אם המטרה היא ללמד תורה אז זה מצויין ויש גם מעלה גדולה ואולי אפילו יותר זה שאדם עובד לפרנסתו ולומד תורה ואת זה חז"ל אמרו.
בכל ייעוד יש צד חיובי.