אני יודעת שיצא ארוך
אבל אני לאידת לכתוב קצר
וגם מבולגן- אבל אין לי כח לסדר את זה. מותשת מהיום הזה.
מתנצלת
------------
האמת שהיו לי שתי נקודות, שפה העליתי רק אחת מהן.
בגדול אני בגישה של לתת צ'אנס.
ואם היה סביר פעם ראשונה אז לבוא שוב.
ופעם ראשונה מורידה רק אם יש סיבה ממש מהותית.
פה היו שני דברים:
1. הנושא שהעליתי פה בשרשור.
לא היה לי ענין מיוחד להמשיך.
והאינטואיציה שלי אמרה לי שלא יהיה גם בהמשך ולהפגש שוב יהיה רע. ושאני לא רוצה לבוא שוב בלי קשר לנקודה 2, למרות שרוב הזמן למעט מה שראיתי ב2 היה ממש סביר וזורם.
(יתכן מאד שההרגשה הזאת נבעה ממה שכבר אפרט ב2, למרות שאני ראיתי את זה כשני דברים נפרדים)
הפחיד אותי להוריד רק על סמך זה, אני תמיד מפחדת שיהיו לי נקיפות מצפון שהורדתי סתם ואולי פספסתי בידיי את זיווגי.
מצד שני, בד"כ כשסביר לי- אני לא מרגישה את הדחף הלא מוסבר הזה להגיד לא (הוא היה באמת לא מוסבר, כי סך הכל כן היה בסדר רוב הפגישה. וזה שהוא היה לא מוסבר- הפחיד אותי להגיד לא)
2. עוד נקודה בהתנהלות הכללית של הבחור, שגם עליה התלבטתי. מעדיפה לא לפרט (קשור לטאקט ולקודים חברתיים). אבל גם פה- לא הייתי בטוחה אם אני שופטת אותו מדי בחומרה או שזה בסדר כבר אחרי פעם אחת לפסול על זה.
אבא שלי טען שזה בסדר לפסול
אמא שלי טענה שאני סתם שמה זכוכית מגדלת
(ההורים שלי מאד מעורבים אצלי. לא בהחלטות, אבל כשיש התלבטויות הם שותפים ומיעצים. ובד"כ מצוין לי עם זה )
אני התנדנדתי בין- אין מצב לפעם נוספת, לבין- בטוח שכדאי לתת צ'אנס
ובסוף התיעצתי עם מישהו (אדם חכם שמאד מבין בנושא) (העיצה היתה בעיקר על הנקוה הזאת ופחות על 1...) שטען שאם אני מסוגלת ללכת לעוד פגישה- זה לא מופרך. אבל לדעתו זה ממש לא נקרא לשפוט בחומרה אם אני מורידה וגם זה בסדר ואחראי מצידי. ואם תהיה עוד פגישה- הבחור יצטרך לעבוד קשה כדי לשנות את הרושם הראשוני הברור שהוא עשה.
זהו,
אישר לי את נקודה 2
והציל את 1
ועכשיו אני רגועה