בכל אופן אענה על מה שבאלי..
"האם אנחנו צריכים להתבייש ביצר הרע שלנו? הרי לא אנחנו ביקשנו אותו, ואם לא, מדוע אנחנו מתביישים בו?"
א. דבר שהציעות יפה לו אף כשהוא בקדושה
ב. אנחנו רוצים לשלוט עליו ולא שהוא ישלוט עלינו וחוסר שליטה בו ומביא אותנו להתבייש במה שגורם לנו.

מה אתה אומר?

הדרישה של היצר הרע
היא בעומקה, בירור אדיר דווקא של
הקדושה.

וגם היצר הרע שכ"כ מכאיב לך
יש לו עומק מדהים.


מוסיף בעריכה:
אני נוהג להפריד בהתמודדות עם היצר
בין כלים מקומיים להתמודד(חסימה בפלאפון לדוגמא)
ובין בנייה בנפש של הצורך להתמודד ולהילחם על מקומך בעולם.

יש גמרא מפחידה, שציטטת חלק ממנה..
שם כתוב שתלמיד חכם יש יותר יצר הרע של עריות מכל אדם אחר.
אני מדלג על ההסברים שם לרגע

אבל שאלתי את עצמי תמיד, מה, למה??
בן אדם רוצה ללמוד תורה, שחרר אותו מהתיק הזה!!

ואז הבנתי דבר מדהים

היצר הוא לא תיק!

ת"ח, אחד שהולך להאיר את עיני ישראל, צריך נפש חזקה. ואיך בונים לאדם נפש חזקה? גורמים לו להתמודד.

הקושי יוצר אצלך כלים מדהימים שבעזרתם הקרבה לבורא קופצת בלי פרופורציות.

בהצלחה ממש!

טובות ועמוקות.

האמת ממש קשה לענות עליהם בקצרה,זה סוגיות שצריך לברר אותם באופן מעמיק ופנימי.(כמו למשל סוגיית הבחירה בעולם).

אבל באופן כללי,'היצר הרע' הוא כוח שיכול להוריד אותנו. או שמנגד- הוא יכול ממש לרומם אותנו.
לכל בנאדם זה מגיע בצורה שונה /בהתמודדות אחרת וזה תלוי בהמון אלמנטים.
ולכן לכל בנאדם יש דרך התמודדות שונה משל חברו,לכן אין כאן דרך שמתאימה באופן אחיד לכולם.

ואני אשתדל בעז"ה לחשוב על תגובה.

זה עיקרון שנקרא בנצרות "החטא הקדמון" אבל כמובן שהוא קיים גם ביהדות.
העיקרון הזה אומר שהדת שולטת באמצעות המצאת חטאים שהאדם מחוייב לכפר עליהם ועבודת הכפרה היא השעבוד של האדם למנהיגים הדתיים.

אותו הדבר מה שקורים לא היצר הרע, כל זמן שדבר טיבעי, מנהיגי הדת משתמשים בו כדי לייצר אצל האדם רגשות אשמה וכך משתלטים עליו

חוץ מהקטע של ההלקאה/האשמה

אין צורך להתייחס להודעה זו.
(אם מישהו התרגל לתגובות ציניות, כאן זו ממש לא אחת כזו)

וכח. אולי בערב?

קודם כל, אני מצטרף לתגובה הזו.
שאלות יפות.. - לקראת נישואין וזוגיות

ואני רוצה להדגיש את הנקודה, שיש באדם כח יצירה. כח יצירה אחד, שמושך את האדם ליצור דברים בעולם. דברים טובים או רעים? פעם כך ופעם כך. הוא יכול ליצור את הדברים הכי טובים, ויכול להיפך.
העבודה שלנו היא לזכך יותר ויותר את כח היצירה שלנו, שנשאף לממש אותו בכיוונים טובים.

זה כח פנימי לאדם, זה לא שטן עם קלשון שעומד על כתף שמאל ולוחש באוזן עצות לא טובות.
(הנפש הבהמית, בקומיקס שיצא על התניא, מצוירת כבאפלו כזה שמושך את הילד למטה. אז זה אולי נחמד לילדים, אבל כשלמדתי תניא עם ת"ח גדול שמבין מאוד בחב"ד, והגענו לשם, הוא אמר שזו טעות להבין ככה בתניא, הנפש הבהמית היא חלק בלתי נפרד מהאדם.)

מכיוון שאם מאמינים בכך שהאדם בעיקרו הוא משיכה לטוב, והכוח הרע הוא חיצוני לו, 

האדם נעשה אשם על מעשיו הרעים, בכך שהוא לא ניסה להלחם נגד המשיכה לרע.

 

לכן, אותם אנשים מנסים להוכיח שהכוח הרע הוא חלק אינטגראלי מהאדם,

וכך יוצא שהם לא אחראים למעשיהם הרעים, אלא הטבע האלמוני שאי אפשר להעניש אותו

החברה המאורגנת בוחרת לאסור מעשים מסוימים ולהתרשם אחרים.
אין כאן עניין של אשמה.
אלו סיכומים והסכמים.
במדינות מסויימות ההימורים אסורים.
בנבדה ממליצים על עונש מוות למי ששודד מוסד להימורים.
אין כאן טוב או רע.
כל חברה מעצבת את עצמה לפי צרכיה.

שם, זה לא סיכומים והסכמים. לא מה ש"אנחנו חושבים". זה טוב מוחלט ורע מוחלט. מצד האמת. אובייקטיבי.

איפה האובייקט?
היכן הוא מתקיים מחוץ לרמת התודעה שלך?
או שאתה פשוט משתמש במילים שאין לך מושג מה המשמעות שלהן.

אתה מוסיף הרבה צבע לפורום.. זה נחמד

את דברי אותו אחד?
אחלה סברה שהדתיים משועבדים לדת בגלל שהיא עושה להם מצפון. חביבי, זה לא המקרה.
אולי גם שאתה עוזר לחבר אתה עושה את זה בגלל המצפון שלך אומר לעשות את זה. לך תחפש

רק את עצמי אני מצטט

יצר הרע, השטן, סמאל, זה בסך הכל דימוי וסמל ביהדות. אין באמת שטן, יש רק את אלוהים. מה שמכנים בתור היצר הרע גם לא יהיה נכון לכנות בשם 'כח פנימי'. האדם הוא מארג אנרגטי, וכל האנרגיות יכולות ללכת לשני הכיוונים. חמלה וכעס הם שני צדדים של אותו המטבע. 

 

גם אלוהים הוא אנרגיה, אלוהים הוא דעת טהורה, מודעות זכה.

 

יצר הרע זו אכן המצאה שאנשי דת עשו בה מעולם שימוש לרעה. כדי לשלוט באנשים, צריך לגרום להם לפחד. רק על ידי פחד אפשר לשלוט באנשים. זה קורה בצבא, זה קורה במקומות עבודה, וזה קורה גם בדתות. ככה המציאו את העניין של היצר הרע כדי לגרום לאנשים להרגיש בושה ואשמה, ועל ידי זה לשבות אותם.

 

לא כולם עשו את זה בכוונות רעות ממש, היו גם סתם אנשי דת קוקואים שבגלל האובססיות והנוירוזות והפרנויות שלהם הם זרעו פחד ובהלה באנשים לדורות. ההיסטוריה מוכיחה את זה. ואם יש יצר הרע, אז הוא הפחד, כי הפחד הוא המוות. כי כשיש פחד, אין חופש.

 

אנחנו יודעים שאם לא הייתה שבירת כלים, לא היה בחינת רע בעולם, כי הדינים הם מצד השבירה. ודין הוא לשון צמצום והעלמה, שבגלל הסתרת והעלמת האלוהות בעולם, יש אחיזה לקליפות.

 

ואין הדין נמתק אלא בשורשו, ובינה מסטרהא דינין נפקין. לכן שמעלים את הדינים אל הבינה, שם הם נמתקים בשורשם.

 

ואם נכתוב את זה בשפה שלנו, אנחנו לא יודעים מה אלוהים רוצה, אבל אנחנו יודעים שהוא מלא אהבה ורחמים, ואלוהים משחק ומשתעשע עם כל אחד מאיתנו. אלוהים ברא את העולם כדי שיכירו אותו, ובעולם שהיה כולו טוב וצדק , אף אחד לא היה ממש טורח להכיר את אלוהים.

 

לכן אלוהים עושה את החיים שלנו מעניינים יותר על ידי קשיים ומאבקים. כמו שהיו אומרים פעם בסין 'שתחיה בזמנים מעניינים.' אז לפעמים יש לנו אויבים וחולקים , ואנשים שמבזים אותנו ורודפים אותנו, אבל זה גם אלוהים שמתגלה דרך האויבים והחולקים. גם הרשעים והשקרנים, בסופו של דבר, כולם עושים את רצונו של ה' יתברך.

 

לכן הצדיקים ממתיקים את הדינים, כי הם מעלים את הדינים אל השורש, אל עולם הבינה, ושם כל הדינים נמתקים. על ידי שהם מגלים לנו את חסדי ה' ורחמיו, ועוזרים לנו לראות שאלוהים איתנו, ושהחיים היו מאד משעממים מאד אם הוא לא היה מוליך אותנו בכל מיני מסעות והרפתקאות.

 

לכן , אין באמת יצר הרע, יש רק תודעה לא מפותחת.

ענה ואמר: מה זאת, שהמלך כזה ישלח אחרי עבור שפל ברך כמוני? ומה אני, שהמלך ישלח אחרי? 

הלא מלך כזה, שיש לו ממשלה וגדולה כזו, ואני שפל ונבזה כנגד מלך גדול ונורא כזה, ואיך יתיישב זאת בדעת, שמלך כזה ישלח עבור שפל כמוני? אם אמר: בשביל חכמתי, מה אני כנגד המלך. וכי אין להמלך חכמים. וגם המלך בעצמו בודאי חכם גדול, ומה הדבר הזה שהמלך ישלח עבורי. וישתומם על זה מאד מאד.

 

ענה ואמר זה החכם: תדע מה שאני אומר, דעתי שבהכרח הדבר מובן ומברר,

שאין מלך בעולם כלל.

וכל העולם טועים בשטות הזה, שסוברים שיש מלך. 

 

(מעשה החכם והתם)

המשמעות היחידה שלו זה שהכל תלוי במזל.

אני מבין היטב את מה שכתבת. רק שתבין שזה מדרון חלקלק..כי אם לא נותנים כתובת ברורה למקור של רע ורק קוראים לו "הצד השני של המטבע", אז מהר מאד לא יימצא הבדל בין מצוות ועבירות.

 

ואז חלילה אולי גם נחטוא כדי לברר את הניצוץ האלוקי המחייה את הרע שבתוך החטא...

זה שבעולם הזה, יש יצר הרע, אינו צריך לפנים.

 

גמרות מפורשות - כולל שביקשו חכמים לבטלו וראו שיש לזה "מחיר" - וחכמים אומרים, "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". ומי שאומר "אין", הרי הוא  כופר בדברי חז"ל, מה שנקרא אפיקורס, וזה לא הדיון.

 

 

אלא מה? שהשאלה מה פירוש הדבר הזה. ככלל, אולי אפשר לומר, שהכחות של האדם, המושכים לכיוון חומרי, ללא מגמה, הרי הם בכלל "יצר הרע". עושה את האדם חומרי יותר, גס יותר, פעמים לא מעטות, זה כבר יכול להיות חטא. וכנגד זה, יש המשיכה כלפי מעלה, שאר הרוח, העדינות, הרצון לטוב.

 

וממילא, יכול האדם, שיש לו שכל ובחירה וקישור לדבר ה', לכוף את יצרו שלא יפריעהו, ויכול גם לנווט לכיוון נכון כחות מסויימים, כדי שיסייעו בעדו במינו הנכון ובמקום הנכון. "בשני יצריך - ביצר טוב וביצר רע".

 

 

"להרעיבו" - כי אז ההרגל החומרני-תאוותני נח, יש יותר מקום פנוי לבניית הרגלים אחרים.

 

כמו שאומר הכוזרי, אדם מישראל צריך להיות בבחינת מושל. משתמש בכל כח במינון הנכון ובמקום הנכון. וכל מעשיך יהיו לשם שמיים.

 

 

כמה שאנחנו יותר מתרגלים בדרך טובה, נכונה, ומשתמשים ביצר במקומו המתאים והנכון - כך יותר "מנוחה" ממנו. תלוי גם באדם ספציפית - ולפעמים "לפום צערא אגרא". המנוחה הגמורה מיצר הרע, זה לעתיד לבוא. כמו שנחלקו חז"ל את מי "ישחטו", יצה"ר או מלאך המוות - שזה בעצם שייך לאותו ענין. ואז כל כח ימשוך אל המגמה של הטוב בגלוי. לא כחות "פרווה", אלא עם מגמת הטוב חיה ושקופה בקרבם. רק אליה.

 

לאדם וחוה, לפני החטא, כך מובא בספרים - היצה"ר היה "מבחוץ", היה קל יותר להבחין - ולדחות. מאז החטא, יש איזה "ערבוב", בתוך האדם.

 

 

לא מתביישים מעצם זה שיש דבר כזה, ידוע שיש. אבל באופן טבעי, אם משתלט על האדם הישר כח כזה, ואפילו רק דוחפו במחשבתו אל הרע - חש בושה. לא זו תפארתו. וזה לא קשור שלא הזמננו אותו.. אדרבה, זה מראה על מעלה. שהוא מבחין בין מה שמבטא את מדרגתו הגבוהה יותר, לבין חולשתו. אבל אם מתגבר עליו - אדרבה, שכרו הרבה מאד..  וכנ"ל, אפשר להשתמש לטוב, ואז זו מעלה, בלי להתעלם מצדדים "חומרניים" יתרים שנספחים, שלא תמיד הם מעלה, גם אם אינם עבירה.

 

וטוב מאד שהאדם מייחס את הנטיה לרע, ל"יצר הרע". כך מדגיש שעצמיותו האמיתית טובה וטהורה. נשמה שנתת בי טהורה היא. לא סותר שבינתיים גם הנטיות הללו מעורבות בכחותיו - וצריכות מלחמה, בירור והעלאה.

 

אנחנו בוחרים - וחכמים אומרים שה' מסייע. הקב"ה נתן לאדם בחירה.

ואם חלילה אדם כשל, וחזר בתשובה באמת, מתקבלת תשובתו - וה' כבר יעלה גם את מה שבא מהיצר.

 

 

והעולם כמו שה' ברא אותו, שעדיין מגמתו הטובה לא שקופה בכולו - יש בו מאבקים בין הטוב לרע. והקב"ה מתערב, בסתר המדרגה. בסוף - נראה למפרע..