בסה"כ גויים יכולים להיות נחמדים מאוד, אנשים נעימים מאוד, וחלקם אפילו חסדי אומות העולם כפשוטו.
אבל בעומק יש פערים גדולים בין איך שיהודי מתנהג לבין איך שגוי מתנהג.
בגדול, גם אם כלפי חוץ זה נראה אותו הדבר, המניע הפנימי שונה. ה"למה?".
אנחנו לא נבין את דרכים בלי עיון מעמיק, והם לא יצליחו להבין את דרכנו גם באותה הדרך.
לגבי הנקודה שפתחתי איתה את התגובה, רגעי האמת, אפשר לשים לב לזה באותה צורה שבוחנים אנשים ביום יום.
למשל כשקורה משהו שלא נוח לאדם איתו (ביטול האגו), או כשאף אחד לא מסתכל.
יהודים מגיבים אחרת לגמרי מגויים.
אפשר לראות כל מיני "ניסויים חברתיים" שנעשו בעולם שהוציאו את האנשים ברחוב מכוערים ביותר מבפנים, ומצד שני כאלה שעשו אותם גם כאן בארץ שביניהם רק בודדים "ביישו את הפירמה" (לא מדובר על גזל בסגנון יצאת צדיק של חיים הכט, כי בענייני כספים יש יצר הרע יותר גדול).
ברור שיש יהודים בעייתיים (מכמה סיבות), וברור שיש גויים שהם אנשים טובים מאוד.
אבל בזמנים של מסירות נפש, הנקודה היהודית מתנוצצת הרבה יותר חזק