זה הרי סך הכל גזירה...
"ביום שיזוהמו כל המים על פני העולם, כל העצים ייחטבו
רק אז אולי יבינו בני האדם, שאי אפשר לאכול כסף"
(פתגם אינדיאני)
זה הרי סך הכל גזירה...
"ביום שיזוהמו כל המים על פני העולם, כל העצים ייחטבו
רק אז אולי יבינו בני האדם, שאי אפשר לאכול כסף"
(פתגם אינדיאני)
ואין מושג כזה "רק גזירה", הלשון קצת בעייתית מבחינה תורנית
רוצה ממש לדעת? תפתח טור ביות יוסף שו"ע ש"ך וט"ז
חצי שעה של עיון ויהיה לך תשובה מליאה
אני שואל, כי קצת קשה לי לעיין בדברים ארוכים.. אולי מישהו יתמצת לי את התשובה
"ביום שיזוהמו כל המים על פני העולם, כל העצים ייחטבו
רק אז אולי יבינו בני האדם, שאי אפשר לאכול כסף"
(פתגם אינדיאני)
אז למה צריך שיעבור 6 שעות שיעבור הטעם וכל זה?
לא היה מספיק לחכות קצת משהו סימלי וזהו?
עדיין לא הבנתי מה ההבדל בין גזירה להלכה שאתה מתכוון..
"ביום שיזוהמו כל המים על פני העולם, כל העצים ייחטבו
רק אז אולי יבינו בני האדם, שאי אפשר לאכול כסף"
(פתגם אינדיאני)
אמנם בגלל שזה מדרבנן ולא מדאורייתא מקילים במקומות אחרים.
יש 2 טעמים ובגלל שניהם זה מה שנפסק להלכה
בכלל באיסור תורה דאינו נחשב בשר
והרגילות בזמן הפסיקה היתה לחכות 6 שעות בין ארוות
בנוסף האיסור של הבשר נלמד מ"הבשר בין שינהם" והדיעה עיקרית פוסקת שיש טווח זמן שטעם הבשר הולך.
ב.אין כזה דבר "רק גזירה", יש הלכה שנפסקה בשורה התחתונה, וצריך להתייחס אליה ולא לטעמים מדוע היא נפסקה,
במקרים של שעת הדחק אז פוסקים יודעים להתחשב בזה אבל לנו כאנשים פשוטים אסור לזלזל
זה לא היה בזלזול...
פשוט חשבתי שגזירה אמור להיות יותר קל מהאיסור עצמו
"ביום שיזוהמו כל המים על פני העולם, כל העצים ייחטבו
רק אז אולי יבינו בני האדם, שאי אפשר לאכול כסף"
(פתגם אינדיאני)
בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה א"ל ולא כלום איני והא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר א"ל ולא כלום
גופא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא בשר שבין השינים מהו קרי עליה (במדבר יא, לג) הבשר עודנו בין שיניהם
אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא
***
משמע בפירוש, שחובה לשהות אחרי בשר לפני שאוכלים חלב.
אם לא כתוב שזה סמלי - סביר שזה לא רק סמלי.
הגמרא נותנת דוגמא סתמית של מסעודה לסעודה, אז סביר לאמץ את זה. וזה סביר מסעודה לסעודה, מכיוון שאחרת יבואו להתבלבל בעניין "מתי נשאר טעם בשר" ומתי לא.
עכשיו ההנחה היא שסתם מסעודה לסעודה זה 6 שעות. אם במקרה אוכלים סעודה אחרי 3 שעות, אז בדיוק בגלל זה יש מנהגים של 3 שעות, כי לפעמים מחכים רק 3 שעות, אבל יש עוד מנהג יותר נפוץ של 5 שעות, כי לאכול אחרי 5 שעות זה יותר נפוץ מלאכול אחרי 3 שעות. ויש מנהגים של לאכול אחרי שעה, אני מניח שזה לא בגלל שלפעמים אוכלים סעודה נוספת אחרי שעה, אלא כי אוכלים "משהו קטן" אחרי שעה, רק שחייבים לחכות לפחות שעה כדי שלא יישאר טעם הבשר, וזה טענה הלכתית מחייבת, כפי שכתוב בגמרא בפירוש.
"ביום שיזוהמו כל המים על פני העולם, כל העצים ייחטבו
רק אז אולי יבינו בני האדם, שאי אפשר לאכול כסף"
(פתגם אינדיאני)
בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה א"ל ולא כלום איני והא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר א"ל ולא כלום
גופא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא בשר שבין השינים מהו קרי עליה (במדבר יא, לג) הבשר עודנו בין שיניהם
אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא
***
משמע בפירוש, שחובה לשהות אחרי בשר לפני שאוכלים חלב.
אם לא כתוב שזה סמלי - סביר שזה לא רק סמלי.
הגמרא נותנת דוגמא סתמית של מסעודה לסעודה, אז סביר לאמץ את זה. וזה סביר מסעודה לסעודה, מכיוון שאחרת יבואו להתבלבל בעניין "מתי נשאר טעם בשר" ומתי לא.
עכשיו ההנחה היא שסתם מסעודה לסעודה זה 6 שעות. אם במקרה אוכלים סעודה אחרי 3 שעות, אז בדיוק בגלל זה יש מנהגים של 3 שעות, כי לפעמים מחכים רק 3 שעות, אבל יש עוד מנהג יותר נפוץ של 5 שעות, כי לאכול אחרי 5 שעות זה יותר נפוץ מלאכול אחרי 3 שעות. ויש מנהגים של לאכול אחרי שעה, אני מניח שזה לא בגלל שלפעמים אוכלים סעודה נוספת אחרי שעה, אלא כי אוכלים "משהו קטן" אחרי שעה, רק שחייבים לחכות לפחות שעה כדי שלא יישאר טעם הבשר, וזה טענה הלכתית מחייבת, כפי שכתוב בגמרא בפירוש.