אני חוויתי את זה מצד משפחתי שלא העריכה את בעלי
העריכו מאוד את גיסי (בעל של אחותי)
בנוסף דיברו רעה על משפחת בעלי
מה עשיתי?
1) מיעטנו לבקר במשפחתי - תמיד בתירוצים משכנעים מאוד, שלא לעורר שינאה חדשה
2) הרבינו לבקר אצל חמי וחמותי - לקבל חזרה ביטחון עצמי והערכה
3) הסתרנו את הביקורים הללו מהורי בחוכמה - כדי לא לייצר שינאה נוספת
4) הרביתי לספר להורי בטלפון על הילדים החמודים שלנו, על הצלחות של בעלי וכו'
5) בעלי התחיל לכבד את הורי יותר מהרגיל (למרות שלכאורה לא הגיע להם!)
לדוגמא: אם היה כותב איזה דבר תורה יפה היה שלוח לאבא שלי לקרוא ושואל אותו אחרי זה אם יש לו הערות או תיקונים וכד', מתקשר לאמא שלי להתעניין בשלומה, מחוות שהם לא קיבלו מאחרים
6) הידקנו/יצרנו קשרים עם אחים ואחיות שלי, כדי שיכירו את בעלי כפי שהוא וככה ההורים שלי קיבלו ד"שים עליו ועל כמה הוא שווה בדרך עקיפה
זה היה תהליך של 3 שנים שנגמר בטוב
ואנחנו כמובן ממשיכים באותם דברים ל"תחזוקה"
למה עשינו את כל זה?
כי מאוד רציתי שיהיה לילדי סבא וסבתא משני הצדדים
כי ראיתי משפחות שבמקרה דומה פשוט ניתקו קשר או החזיקו קשר צונן מאוד, וזה היה חסר להם
כי רציתי שילדי יגיעו לשמחות משפחתיות וירגישו בעינינים, שהבני דודים מכירים אותם וכו
מציעה לך לנסות גם אם המקרה שלך נשמע שונה, כיון שאת תופתעי לגלות עד כמה הכבוד להורים והקשר עם האחים (ולהתחיל דווקא עם מושא הבעיה, האח הקטן ההוא, שנחשב למוצלח מכם), שזה מאולץ ומוזר בהתחלה, מצליח בסוף!!
מה נתן לי את הכח והחוכמה להוביל את המהלך הזה (למרות שכמו אצלך היה נראה חסר סיכוי)?
קראתי מה ההלכה מחייבת בכיבוד הורים והבנתי שאנחנו מחוייבים גם אם דורכים עלינו ומשפילים אותנו ברבים
אז הבנתי שזה לא שד' רוצה להתעלל בנו, אלא שזה אתגר שהוא הוא הפתרון לבעיה שלנו!!!
"התשובה טמונה בגוף השאלה"
ולגבי איך שאת מרגישה (קנאה, חוסר בטחון...):
השתגעת???
איזו אישה מיוחדת את!
תראי מה אני יודעת עליך רק מלקרוא כמה מילים שכתבת פה:
את אישה תומכת לבעלך, את מעריכה אותו, את חכמה
את טיפוס מתמודד, מסרבת לשקוע ברחמים עצמיים
את לא אחת ששוברת את הכלים - שימי לב לניסוח המעודן שלך ביחס למשפחת בעלך, לעומת איך שהיית יכולה להגיב ליחס שלהם
מה פתאום לקנא? במי?
את באמת מוצלחת מאוד מאוד!!
בהצלחה לך!