ה' בתשרי תשע"ח 08:52
מרגישה לא מפורגנת
מצד המשפחה של בעלי
יש לו אח נשוי, קטן ממנו
שכל המשפחה נעמדת לו לדום
מכבדים אותו יותר
מפרגנים לו יותר
מעריכים אותו יותר
נותנים לו יותר
והכל, הכל
יותר.
ובעלי פחות.
ואני עוד יותר פחות.
ישנן דוגמאות פשוט עצובות
שמי שישמע לרגע לא יאמין
בעלי לא מייחס לזה יותר מדי חשיבות
או שכן, אבל בהדחקה.
אבל אותי זה מכניס למרה שחורה
מרגישה לא טוב עם עצמי
אני לא טובה מספיק? לא מגיע לי גם פרגון?
לא מגיע לי יחס כמו שמגיע להם?

העצבות משתלטת עלי, גובל בדכדוך כבר
כל היום חושבת רק על זה
הבטחון העצמי שלי שוקע תהומות
והקנאה..

אנא, עזרו לי.
ובבקשה, אל תציעו ייעוצים פסיכולוגיים כאלו ואחרים
כי זה פשוט לא יקרה
ה' בתשרי תשע"ח 12:43
אולי לנסות להתרחק קצת מהמשפחה שלו. לבלות איתם פחות. ולהיות במקומות שבהם את מרגישה יותר מוערכת, לדוגמא עם המשפחה שלך, חברים, או אפילו בבית עם הבעל, ואם יש אז עם הילדים.
ה' בתשרי תשע"ח 13:04

אני גם מרגישה שבעלי הוא הכבשה השחורה של המשפחה

ובגלל זה גם אני מקבלת יחס פחות

פחות משתפים אותנו גם ומבקרים המון

אני משתדלת כמה שפחות להיות בקשר איתם רק מה שהכרחי

ממש כואב לי על בעלי שמצד אחד נפגע אבל לא מבין  למה בדיוק הוא לא קולט את היחס שיש כלפיו

היו לי הרבה כעס ושנאה כלפיהם בגלל זה אבל הבנתי שאני צריכה לשחרר ולתת לו לקלוט את זה לבד

ובינתיים לא לתת לו להיות יותר מדי פרייאר בצורה חכמה ועקיפה

ה' בתשרי תשע"ח 13:49
אצל הרבה משפחות. את יודעת מי את ואני בטוחה שאת ממש מקסימה. תחיי את חייך ואל תיתני לאף אחד להעציב או לדכא אותך. תאמיני ל שעברתי הרבה יותר וכולל כפיות טובה במשך שנים. אל תישמרי טינה פשוט תמשיכי הלאה ו תיראי שיהיה בסדר. הכל זה ניסיונות.
ה' בתשרי תשע"ח 16:42
לא כולם יודעים לפרגן.
ואם היחס שלהם עושה לך רע - נסו להיפגש פחות.

(לצערי, יש לי ניסיון עם משפחה לא מפרגנת וגרוע מכך...)
ו' בתשרי תשע"ח 00:17

זה לא אומר עלייך כלום.

 

תתעלמי לכמה זמן.

 

קודם כל שזה יצא לך מהראש.

 

מחשבות כאלה, "מייצרות את עצמן". את גורמת לעצמך להרגיש פחות וכד'.

 

חס ושלום. את לא תלויה בהם ובהערכתם. וגם לא אישיותך. כמה הם בכלל מכירים אותך באמת?..

 

 

תשמחי בעצמך, תשמחי בבעלך.

 

לפעמים זה בכלל בגלל ש"הוא הקטן". אין כל קשר לבעלך - בוודאי שלא אלייך, שזה לא בהשוואה כי את לא בת ישירה שלהם.

 

לא נעים. גם לא נורא.

 

ושי סיכוי שעם הזמן גם יהיה אחרת.

חינוך תורני בדרך חיובית – תכנים תורניים לילדים, מאמרים, ניגונים ועוד

 

 

 

ו' בתשרי תשע"ח 03:02
היי לך יקרה
 לא לא אשלח אותך לפסיכולוגים , רק מעטים מהם יכולים לעזור לך באמת.
היו לי מספיק כאלו. אוסיף ואומר, שאת מדברת על משפחת בעליך  --- אני מדבר על משפחתי שלי, אז תביני כמה אני מזדהה עם מה שאת עוברת. הודות לאל ששלח את מגעו רק במשב רוח קליל חזרתי לעמוד על הרגליים ולתפקד. אז אני אתן לך מספר עצות ותובנות שהגיעו אלי בסבל וכאב.
1. ראשית, לא ציינת אפילו בגדול במה בעליך עוסק ובמה אחיו עוסק, יש לזה משמעות מבחינת החשיבות שמשפחה מיחסת  לעיסוק , לכבוד  להכנסה למעמד החברתי בקהילה ועוד.
 
2. הכול אבל הכול הוא בתוח הראש שלנו, ולכן אני מציע לך קודם כול להיות את עצמך. תהייה שלמה עם מה שאת ומה שיש בתוכך, ואם בעלך אוהב ומפרגן לך אז אל אחת כמה וכמה. קשה לי להסביר הגיונית, אבל מה שאת מרגישה את משדרת החוצה ואז יחס הסביבה מחזיר לך כמו תמונת מראה. תקשיבי ותקשיבי טוב ---- מה איכפת לך מהם או מה הם חושבים עליך?? למה את צריכה להיכנס למערבולות בגלל --- הדפיקות שלהם , כן הדפי'ות שלהם. אם אין ביכולתם להבחין באפליה המטופשת הם הסרוטים בראש לא את. 
 
3. התגובות שלך הם טבעיות והגיוניות  -- אבל מיחסת לאחרים השפעה שלילית על חייך, אגב טבעי מאד לקנא  --- אני למשל מקנא בשחקני קולנוע שנהנים כל יום מחדש, או מכאלה שאוהבים את עבודתם עד שמפסיקה להיות.
 
את תתחילי לקחת את השליטה על חייך למה מרה שחורה למה לאבד ביטחון בגלל משפחה פגועת מוחין? ואני רציני.
 
4. תהפכי את עצמך לבוס של עצמך, אין לי מושג אם ועד כמה את משתפת את בעלך, אבל הצעתי היא לשתף אותו ,ברוגע לא בכעס לא בבכי ולא מתוך קטנות. את גם לא צריכה לקנא. פשוט שיבין שזה לא נוח לך המצב הזה ואל תאשימי אותו בכלל. ההרגשה היא שלך, השיתוף ברוגע ישחרר לחץ מתוכך ושחרור ושיתוף זה טוב.
 
5. מהיום והלאה את מגיעה אליהם עם ראש זקוף וחיוך על הפנים, לא אומללה ומסכנה , או אז תיווכחי להבין לאיזה הלם הם יכנסו.
 
נשמה חסרים לי הרבה פרטים כך שהעזרה שלי מוגבלת.
 
אתן לך דוגמה מעצמי , אמי כל הזמן אמרה לי שאני מקנא בגיסי כי הוא עשיר מצליח נוסע על רכב פאר וכו וכו.... עצבן אותי בהתחלה שהיא לא האמינה שאמרתי לה שאני מוכן להיות הומלס ולא להתחלף איתו...... מכל הלב והאמת הפנימית שלי, לעולם לא אוכל להכיל את נשמתו אישיותו וכו. בסוף הפסקתי להתעצבן........ וחיכיתי סבלנות כשמשהוא צריך להגיע הוא יגיע בזמן שלו........ סבלנות יקרה, והעובדה שכיום באמת הגיע הזמן שלו...... וגם שלי. החיים גלגל ענק. העיקר להיות את עם האמת שלך....... רק איתה תנצחי את כל הטימטום מסביבנו. מקווה שעזרתי, והראיה שהגלגל התחיל להסתובב בזמן שלו. האמת הפנימית שלך תנצח אל תנסי להיות אף אחד אחר. תעדכני יקרה ושתהיה לך המון הצלחה , חלקתי איתך תובנות שעלו לי דמים תנסי ונראה. עדיף מאשר להטביע עצמך לתוך התהום אין לך מה להפסיד . לרשותך בכל עת שתרצי. חג שמח ושנה טובה, ואם זה עם המשפחה מותר לך לזייף קצת תובילי את השמחה והאור תהיה לראש לא לזנב. בנץ
ז' בתשרי תשע"ח 19:03

כתבת "משפחה פגועת מוחין" 

פגוע מוחין זו לא קללה , וזה לא עלבון, וזה גם לא בהכרח טיפש או גרוע.

 

ו' בתשרי תשע"ח 17:55

פסיכולוג בהחלט יכול לסייע לך במצב הזה, בזה שתשוחחי על הנושא ותדברי זה כבר ישחרר לך את המועקה.

אין בושה לפנות לעזרה. אם היית חלילה חולה לא היית פונה לרופא? אותו דבר פסיכולוג. 

אם את חשה מרה שחורה ואת כועסת ומדוכדכת וזה משפיע לך על החיים, אז כן בהחלט ממליץ לך לשוחח עם בעל מקצוע. 

 

תמיד תהיי שמחה בחלקך אני יודע שזה קשה, אבל את לא יודעת מה יש לאחר שחושבים שהכל אצלו מושלם. 

לכל אחד יש חבילה משלו. 

אם את מאושרת עם בעלך והילדים בזה את צריכה להתרכז ולא בדברים חיצוניים, זאת דעתי. 

אולי המשפחה לא באמת מתכוונת למה שהיא עושה ולא מודעת אולי זה באמת הרגשה פנימית שלך. 

 

מה שמגיע לך יהיה שלך ומה שלא כנראה לא שלך, 

אל תקחי את הנושא בצורה כל כך קשה תתמקדי בדברים שמשמחים אותך ועושים לך הרגשה טובה. 

 

בהצלחה וגמר חתימה טובה.

גבר42

 

 

 

ו' בתשרי תשע"ח 22:02

הוא זה שזקוק למחמאות יותר.

כך אני חושבת.

 

כנראה שבעלך בעל אישיות חזקה,

שלא זקוק לאישורים/מחמאות חיצוניות אעפ"י שזו משפחתו.

ייתכן שהוא נתפס בעיניהם כאחד שמסתדר לבד,

זה רק שבח עבורכם.

 

בד"כ גם אנו כהורים יכולים ליפול בזה עם ילדים קטנים,

שאת הקטנים יותר והחלשים יותר או אלו שחסרי כשרונות לעומת אחרים,

אנו מעודדים יותר ומפרגנים כדי לתת להם הרגשה טובה

כי בלעדי זה הם ייפלו.

 

אני גם בעד לנסות לקחת את זה למקום הטוב שלך,

לפרגן לעצמך שאת לא תלויה בהם או במחמאות שלהם,

להאמין בטוב שבך בלי קשר לאחרים.

ו' בתשרי תשע"ח 22:05
לא שווה לאכול את הלב בגללם ליהיות בדיכדוך ומרה שחורה!
את צריכה להיות גאה בו וללמוד ממנו איך לא נותנים לדברים שלא שייכים לכם להיכנס לארבע אמות של התא המשפחתי שהקמתם.
רק זה מה שצריך לעניין אותך בחיים התא המשפחתי המצומצם.
שתתמקדי *בטוב* שנתן לך ה' ממילא לא יכנסו לך מחשבות של קנאה בשום אדם בעולם.
לדעתי העצבות שאת נמצאת בה היא תוצאה של קנאה ולא רק בגלל היחס המפלה שמשפחתו מפגינה כלפיכם.
ולכן מציעה לך ללכת לסדנאות שיכולות לעזור לך להעצים את עצמך זה יתרום הרבה לאישיות שלך.
בהצלחה יקירה!

ו' בתשרי תשע"ח 22:20

לא נעלב ממשפחתו אז אין צורך להעלב בשבילו. להיפך, תשתדלי ללמד זכות עליהם ולשמוח במשפחתיות שלכם  וזה יועיל לבעלך ויקטין את המרירות המזיקה לך כל כך

ז' בתשרי תשע"ח 18:53
אמא שלו ניסתה להתערב לנו והיתה מלכלכת עלי ועל משפחתיבאוזניו רק שלא היה למילים שלה בשר כי היא בכלל לא הכירה אותי ובטח לא את המשפחה שלי.ניסתה לגרום לו להתגרש! חוץ מזה שממש תמיד זילזלה בו.
הפתרון שלנו היה שבעלי פנה לרב והרב אמר לבעלי להמעיט במפגש איתם -זה כי לא היתה לבעלי שום דרך לשנות את המצב. בעיקרון זה צעד שעשוי להוביל לנתק מוחלט-כמו שקרה אצלנו אבל היה שווה לנו כי הפסקנו להיות עצבניים מכל ההתנהלות.
בעיקרון ממליצה לכם לאמץ את החשיבה שהם בעצם לא חייבים לכם כלום!!! נכון,זה נשמע לא טוב אבל שתדעי מינסיון שזה ממש מיקל על ההרגשה שאת דחויה-כשכולם מקבלים מתנות ורק בעלך מקבל בגדים משומשים ישנים שאפילו אבא שלך לא יחשוב ללבוש ואת מקבלת חלוק של זקנות לאישה צעירה -זה הפך לבדיחה מבחינתי זה היה הרגע שממש לא יכולתי ופשוט צחקתי ,נפלט לי אבל מהר מאוד עצרתי בעצמי כך שחוץ מעוד גיסה ששמה לב גם ליחס שלהם וממש ריחמה עלינו ובעיקר עלי ובאותו הרגע שצחקתי היא עזרה לי וצחקנו יחד כדי שהם לא יפגעו.
באמת אם תקחי בפרופורציות ותזכרי שאת לא באמת צריכה אישור מהם ושמה שחשוב זה הזוגיות שלכם,בינכם אז הכל יתגמד. גם כשניפגשים שבת לא חייבים להיות סגורים בבית אפשר לצאת לטייל,ללכת לבית כנסת זה יחסוך לך בזמן השהות איתם.
לא ממליצה על ניתוק קשר אלא אם את ממש סובלת.
ורק שאלה..
יש אולי מצב שבעלך ידבר עם אמא שלו ויגיד לה שהוא מאוד נפגע שזה היחס אלייך ושפה הוא לא יכול להבליג .שהוא מחוייב אלייך 100 אחוז ורוצה שתרגישי רצויה כשאתם באים אליהם לביקור כדי שתוכלו להמשיך לבוא אליהם?!
אם שיחה כזו אפשרית יכול להיות שזה יוביל לשינוי רק כדי שהם לא יאבדו את הקשר איתו כי נראה לי שהיא תבין משיחה כזו מה יכולות להיות ההשלכות ...
ח' בתשרי תשע"ח 12:46

גם בעלי היה פחות מוערך בעיני הוריו. לא העריכו את העובדה שהוא אברך, ולא העריכו אותי על כלום. היו בטוחים שעשיתי עליו מניפולציה כדי להתחתן איתו...

זה התבטא במליון ואחד דברים (לקנות לנכדים האחרים מעדנים מיוחדים, וכשאנחנו היינו מגיעים - אין כלום. משקיעים בקורנפלקס שהנכדים האחרים, וכשאנחנו היינו מגיעים - נאדה)

חמי היה נוזף תדיר בילדיי, כשגם האחרים היו משתוללים. היו מסתכלים עלי בעין לא יפה כי לא רדפתי כל היום אחרי סדר וניקיון. והיה לי, שומו שמיים, אבק בבית!!!

לאט לאט הם למדו להעריך. לפני חגים גדולים אני מגיעה ומסייעת לה בבישולים (אף אחד מהילדים האחרים מעולם לא הציע לבוא לעזור) במוצ"ש אני מקפידה לשטוף לה את הבית, מכיוון שהיא כ"כ טרחה לכבודינו, א אין סיבה שנשאיר כ"כ הרבה בלאגן וליכלוך (אף אחד מהאחרים לא הציע לעשות זאת מעולם).

נתתי למרות שיהיה לי קשה עם האיפה ואיפה שחשתי שקיימת.

 

אני החלטתי מה אעשה. לא היחס שלהם כלפי החליט בשבילי את התנהגותי.

 

היום, אחרי שנים ארוכות, הם מעריכים את ילדיי הרבה יותר מנכדיהם האחרים, מעריכים את החינוך שנתנו להם ואת הכבוד שילדיי מפגינים כלפיהם. הם מתמוגגים לראות שילדיי מנהלים איתם שיחות עמוקות כשבאים לבקר, ולא נדבקים לפלאפונים.

תתרכזי בגידול משפחתך מתוך אהבה, כבוד והערכה. השאר יבוא.

מה שלא תלוי בנו, שלא יטלטל אותנו.

במקרה הזה באמת משפחה לא בוחרים, אבל את התגובה שלנו, אנו כן בוחרים....

ח' בתשרי תשע"ח 13:46

אני חוויתי את זה מצד משפחתי שלא העריכה את בעלי

העריכו מאוד את גיסי (בעל של אחותי)

בנוסף דיברו רעה על משפחת בעלי

 

מה עשיתי?

1) מיעטנו לבקר במשפחתי - תמיד בתירוצים משכנעים מאוד, שלא לעורר שינאה חדשה

2) הרבינו לבקר אצל חמי וחמותי - לקבל חזרה ביטחון עצמי והערכה

3) הסתרנו את הביקורים הללו מהורי בחוכמה - כדי לא לייצר שינאה נוספת

4) הרביתי לספר להורי בטלפון על הילדים החמודים שלנו, על הצלחות של בעלי וכו'

5) בעלי התחיל לכבד את הורי יותר מהרגיל (למרות שלכאורה לא הגיע להם!)

לדוגמא: אם היה כותב איזה דבר תורה יפה היה שלוח לאבא שלי לקרוא ושואל אותו אחרי זה אם יש לו הערות או תיקונים וכד', מתקשר לאמא שלי להתעניין בשלומה, מחוות שהם לא קיבלו מאחרים

6) הידקנו/יצרנו קשרים עם אחים ואחיות שלי, כדי שיכירו את בעלי כפי שהוא וככה ההורים שלי קיבלו ד"שים עליו ועל כמה הוא שווה בדרך עקיפה

 

זה היה תהליך של 3 שנים שנגמר בטוב

ואנחנו כמובן ממשיכים באותם דברים ל"תחזוקה"

 

למה עשינו את כל זה?

כי מאוד רציתי שיהיה לילדי סבא וסבתא משני הצדדים

כי ראיתי משפחות שבמקרה דומה פשוט ניתקו קשר או החזיקו קשר צונן מאוד, וזה היה חסר להם

כי רציתי שילדי יגיעו לשמחות משפחתיות וירגישו בעינינים, שהבני דודים מכירים אותם וכו

 

מציעה לך לנסות גם אם המקרה שלך נשמע שונה, כיון שאת תופתעי לגלות עד כמה הכבוד להורים והקשר עם האחים (ולהתחיל דווקא עם מושא הבעיה, האח הקטן ההוא, שנחשב למוצלח מכם), שזה מאולץ ומוזר בהתחלה, מצליח בסוף!!

 

מה נתן לי את הכח והחוכמה להוביל את המהלך הזה (למרות שכמו אצלך היה נראה חסר סיכוי)?

קראתי מה ההלכה מחייבת בכיבוד הורים והבנתי שאנחנו מחוייבים גם אם דורכים עלינו ומשפילים אותנו ברבים

אז הבנתי שזה לא שד' רוצה להתעלל בנו, אלא שזה אתגר שהוא הוא הפתרון לבעיה שלנו!!!

"התשובה טמונה בגוף השאלה"

 

ולגבי איך שאת מרגישה (קנאה, חוסר בטחון...):

השתגעת???

איזו אישה מיוחדת את!

תראי מה אני יודעת עליך רק מלקרוא כמה מילים שכתבת פה:

את אישה תומכת לבעלך, את מעריכה אותו, את חכמה

את טיפוס מתמודד, מסרבת לשקוע ברחמים עצמיים

את לא אחת ששוברת את הכלים - שימי לב לניסוח המעודן שלך ביחס למשפחת בעלך, לעומת איך שהיית יכולה להגיב ליחס שלהם

מה פתאום לקנא? במי?

את באמת מוצלחת מאוד מאוד!!

 

 

בהצלחה לך!

 

ח' בתשרי תשע"ח 14:42


ח' בתשרי תשע"ח 15:33

מדהימה (גם שלכן וגם של הבעלים), ובעיקר- איזו חכמת הלב- יש מה ללמוד מכן!

ח' בתשרי תשע"ח 19:43

אולי יעניין אותך