על רמת העיקרון אני חושבת שתרומת איברים זה דבר חשוב מאין כמותו, ממש להציל אדם, או יותר מאדם אחד.

אבל מבחינה הלכתית יש עם זה בעיה, אסור לדרבן אדם שימות, אסור לגעת באדם ולגרום למצבו להירע, עד שהוא מת סופית.

 אני לא יודעת מה הרבנים החליטו בסופו של דבר. הם בטח עשו בדיקה מה חשוב יותר, להציל אדם או לא לגעת באדם שעדיין לא מת.

בכל מקרה, אני אישית לא יודעת אם אחתום, בינתיים אין לי כרטיס אד''י. וניראה מה יהיה בעתיד.

זה ממש חשוב לי לדעת!

(ובעיקר לדעת אם הציבור שלנו מודע לנושא הזה!)

אני חושבת שזה ממש חשוב לתרום איברים

אבל יש עם זה בעיה, כי בימינו הרופאים לפעמים באיזשהוא מקום מזרזים את המוות של מי שחתם על תרומת איברים

שכבר אין לו סיכוי לחיות.........

אז זה קצת בעיה..........

תחשבי יש מצב להציל חיים ולתרום איברים לאנשים שזקוקים...

יש אפשרות בכרטיס אד

לרשום שזה יהיה עם אישור של איש דת...

וחוץ מזה יש איברים שאפשר לתרום בעודך בחיים כמו כליה כבד...

טוב..

ההיתי בערב תרומת אברים באולפנה..

ואפילו ניפגשנו.. 

אז אני יודעת קצת..

אבל בימולדת 18 בעז"ה אני הולכת לחתום על כרטיס אד"י!!!!

זה שיא החשוב! אם זה לא פוגע בך אז מה איכפת לך לעזור לאחרים??

בשביל שלא תהיינה בעיות הלכתיות, נוצר סעיף שקובע שצריך להתיעץ עם איש דת המקובל על המשפחה.

אני סומכת על המשפחה שלי שתלך לרב אמיתי שיפסוק נכון ולא ירצח אותי...

בעיה אחרת שאנשים (חרדים, מסורתיים) נרתעים בגללה - שבתחית המתים הם יקומו בלי לב למשל. לא נורא, הם לא יסתבכו עם התאהבויות מיותרות. וברצינות - לא ברור בכלל איך תחית המתים תהיה (אולי בכלל לא נקום לתחיה בתוך גוף אנושי), ומקסימום - לה' לא תהיה בעיה להשלים לך איבר חסר אם עשית בו מצווה חשובה...

[הארכתי בדברי כי יש לי מחסום רגשי לשלוח תגובה דלה בכתוב]

אז עדיף לתרום את האיברים ולהציל חיים מאשר לתת אוכל לתולעים...

אנלא יודעת איך תחית המתים תהיה ה שבטוח שלכל אלה שמתו אין להם גופה גם אם הם תרמו וגם אם לא...

יש דיעות שממנה יברא הגוף מחדש (היא לא נרקבת). אבל הוא לא ישלים את עצמו, אלא מה שהיה לפני המוות.

לכן יש אנשים שנגד תרומת איברים.

יש גם נק' של "חילול כבוד המת", שהרי זאת נתיחת מתים... אבל לענ"ד, אם זה לצורך הצלת חיים, והמת מסכים שיעשו לו זאת (כמובן שהסכים על כך לפני, הוא לא קם לתחיה בשביל לחתום על טפסים ושאר בירוקרטיה) - אין מניעה.

הכל תיאורטית -

מעצם הלוז הגוף יבנה מחדש.

השאלה היא, אם יבנה שלם או חלקי - כמו שהיה כשהאדם נקבר.

אבל באמת אין צורך להתעסק עם זה יותר מדי, כי "יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע...".

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...