אני מתגעגע אלייך
ממש
הולך לישון בלילה במחשבות עלייך
וקם בבוקר כשאת בראשי
את תופסת לי את הראש בסדר בוקר,
בחברותא בצהריים
ובגמרא בערב
אני מתגעגע אלייך
ממש
איך אפשר בכלל להתגעגע אלייך
כשאני לא מכיר אותך?
רק מרגיש את החוסר
את הרצון לשלמות. עכשיו אני חצוי
אני אפילו לא יודע מי את
אולי כן?
הרי אני מכיר את עצמי
ואת
מונולוג
אתגר חורף תשע"ט 1#
כ' בשבט תשע"ט (26/01/2019)
קפוא בחוץ.
מנסה לקום. התרמוסטט של מפזר החום היה מוגדר חזק מדי, ויחד עם שמיכת הפוך העבה הוא נמס ומזיע.
לפחות ישן עמוק וטוב.
מצליח. מוקדם מדי. מהחלון של המטבח לשם ניגש ליטול ידיים, הוא רואה את השלג שמכסה את המכולה הקטנה והירוקה של הגנרטור, ואז את הדשא שנהיה לבן, ואת כל הרכס ממול.
אז בסוף השלג הזה הגיע! הגיע הזמן!
(שכתוב של בוקר שישי אחד לפני הרבה מדי שנים)
מנסה לקום. התרמוסטט של מפזר החום היה מוגדר חזק מדי, ויחד עם שמיכת הפוך העבה הוא נמס ומזיע.
לפחות ישן עמוק וטוב.
מצליח. מוקדם מדי. מהחלון של המטבח לשם ניגש ליטול ידיים, הוא רואה את השלג שמכסה את המכולה הקטנה והירוקה של הגנרטור, ואז את הדשא שנהיה לבן, ואת כל הרכס ממול.
אז בסוף השלג הזה הגיע! הגיע הזמן!
(שכתוב של בוקר שישי אחד לפני הרבה מדי שנים)
1
מונולוג
דרך לבערך.
כ"ג בכסלו תשע"ח (11/12/2017)
את לא טובה.
אני-
לא טובה?
לא טובה.
את בדרך..
בדרך?
בערך.
ודרכי? האם יודעת היא?
אני בערך.
אני לא שלמה..
אני בדד דרך.
ואולי, אולי אין בי ערך?
אני בדרך?
יום אחד תמצאי בי ערך?
לא אתן לזה לסחוף אותי..
לא אהיה רק דרך.
דרך לבערך.
אני-
לא טובה?
לא טובה.
את בדרך..
בדרך?
בערך.
ודרכי? האם יודעת היא?
אני בערך.
אני לא שלמה..
אני בדד דרך.
ואולי, אולי אין בי ערך?
אני בדרך?
יום אחד תמצאי בי ערך?
לא אתן לזה לסחוף אותי..
לא אהיה רק דרך.
דרך לבערך.
1
מונולוג
תרחם ציון
י' באב תשע"ז (02/08/2017)
"אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפריה יחוננו"
תשעה באב, תשע"ז. השיר הזה לא מפסיק להתנגן לי בראש,
פעם עם דמעות, פעם כשיבשו כבר.
שלחו לי היום משהו יפה:
תשעה באב זה היום היחיד שאנו צריכים להתאבל רק בשביל ה', לא בשבילנו, כי לה' אין בית.
במהלך השנה הוא אומר לנו להיות בשמחה על אף החיסרון, אבל היום להתאבל על צער השכינה, כי לה' אין בית.
זה
תשעה באב, תשע"ז. השיר הזה לא מפסיק להתנגן לי בראש,
פעם עם דמעות, פעם כשיבשו כבר.
שלחו לי היום משהו יפה:
תשעה באב זה היום היחיד שאנו צריכים להתאבל רק בשביל ה', לא בשבילנו, כי לה' אין בית.
במהלך השנה הוא אומר לנו להיות בשמחה על אף החיסרון, אבל היום להתאבל על צער השכינה, כי לה' אין בית.
זה
4
מונולוג
לאבאל'ה
א' באב תשע"ז (24/07/2017)
לא, לא. אני לא מסכימה. זה לא יקרה שוב. אנחנו לא נבכה שוב. נתאבל. הפעם התסריט חייב להיות אחרת. אבאאא. אנחנו מחכים לך כבר. אנחנו מחכים כבר לבית שלך. אנחנו מחכים כבר לצינור שיחבר אותנו אלייך ישירות. מחכים שתשכון בנינו. אנחנו כבר לא יכולים יותר אבאא. תראה כמה אנשים נרצחים. כמה פיגועים. תראה מה הולך בחדשות. אבא. אנחנו רוצים אותך יותר קרוב. אנחנו כבר כמעט איבדנו שליטה. ממני המחכה.
2
מונולוג
בלדה לבינוניות
י' בסיון תשע"ו (16/06/2016)
רוצה לגמור איתה.
די, אי אפשר להמשיך ככה.
זה רק תוקע, חונק.
מרגיש כמו עצם בגרון,
לא יכול לנשום.
אני רוצה לרוץ,
היא אומרת עצור.
רוצה לקום,
היא אומרת לישון.
כבר חשבתי לא פעם,
אולי אגרשה.
אולי אכתוב מכתב,
נחמד עם דקל וים,
חוף וציפורים.
וערסל או שמשיה.
הרי זה הכי חשוב.
זוכרת כמה שכבנו שם,
בלי לעשות דבר?
שעות.
די, אי אפשר להמשיך ככה.
זה רק תוקע, חונק.
מרגיש כמו עצם בגרון,
לא יכול לנשום.
אני רוצה לרוץ,
היא אומרת עצור.
רוצה לקום,
היא אומרת לישון.
כבר חשבתי לא פעם,
אולי אגרשה.
אולי אכתוב מכתב,
נחמד עם דקל וים,
חוף וציפורים.
וערסל או שמשיה.
הרי זה הכי חשוב.
זוכרת כמה שכבנו שם,
בלי לעשות דבר?
שעות.
1
מונולוג
ורד
י"ד בטבת תשע"ו (26/12/2015)
וכבר כמה זמן שאיננו מדברים, נאמרות בינינו מילות צורך ואוויר, מילות שגרה ומילים סתומות.
הקיר ניצב. גבוה, יציב, שקוף ונקי.
כבר איננו חשים בקיומו כפי שהיינו לפנים.
ביתנו נקי, ללא רבב וחיים. על שולחן הבוקר העגול שתי צלחות בהירות וריקות ובניהן הקיר.
כבכל זמן, השגרה תמלא ותרוקן אותן, נלך איש לדרכו עד הבוקר הבא.
בחשבי עליך, חשה אני את כובד משקל זכוכית הקיר, את משקל חומרי הבניה ליצירתו
הקיר ניצב. גבוה, יציב, שקוף ונקי.
כבר איננו חשים בקיומו כפי שהיינו לפנים.
ביתנו נקי, ללא רבב וחיים. על שולחן הבוקר העגול שתי צלחות בהירות וריקות ובניהן הקיר.
כבכל זמן, השגרה תמלא ותרוקן אותן, נלך איש לדרכו עד הבוקר הבא.
בחשבי עליך, חשה אני את כובד משקל זכוכית הקיר, את משקל חומרי הבניה ליצירתו
5
מונולוג
חברון בן ערביים
ג' בסיון תשע"ה (21/05/2015)
עמדתי על גג המוצב. שוב רק אני לבדי.
זה הוא יום אחרון בחברון. הציוד כבר מועמס, הפלוגה מקופלת ומוכנה לקלוט את מחליפינו בקו.
על הגג הזה לא שומעים דבר, אך רואים כל כך הרבה. העיר כולה נפרסת תחתיו. רוח ערב שקטה נגעה בי שעה שהתבוננתי במבנים העתיקים, צבועים בקרני שמש דועכים של כתום וורוד.
שאפתי את הטבק הבוער בחוזקה כמנסה לשוב את הנוף המרהיב אל תוכי. העשן הלבן התמוגג דרך נחיריי, יחד עם הרוח שנשאה
זה הוא יום אחרון בחברון. הציוד כבר מועמס, הפלוגה מקופלת ומוכנה לקלוט את מחליפינו בקו.
על הגג הזה לא שומעים דבר, אך רואים כל כך הרבה. העיר כולה נפרסת תחתיו. רוח ערב שקטה נגעה בי שעה שהתבוננתי במבנים העתיקים, צבועים בקרני שמש דועכים של כתום וורוד.
שאפתי את הטבק הבוער בחוזקה כמנסה לשוב את הנוף המרהיב אל תוכי. העשן הלבן התמוגג דרך נחיריי, יחד עם הרוח שנשאה
2
מונולוג
לחיות בכאב
י"ז באייר תשע"ה (06/05/2015)
"תגידי, לא נמאס לך לחיות כל הזמן בתוך הכאב הזה?" הוא שאל
"אני?" השבתי בפליאה
"את רואה פה עוד מישהו?" ספק שאל ספק אמר
"לא" עניתי והרכנתי את ראשי
"יפה,לא נמאס לך?"
"לא יודעת... וחוץ מזה מי אמר שזאת אשמתי?"
"מי אמר שזאת אשמתך?!" שאל בנזיפה קלה "את זאת שמתעקשת לחיות בכאב הזה, את זאת שלא באמת מנסה לצאת ממנו. זה כאילו נותן לך כח ועושה לך טוב, אבל ביננו את יודעת שזה לא. איפה כל השמחה
"אני?" השבתי בפליאה
"את רואה פה עוד מישהו?" ספק שאל ספק אמר
"לא" עניתי והרכנתי את ראשי
"יפה,לא נמאס לך?"
"לא יודעת... וחוץ מזה מי אמר שזאת אשמתי?"
"מי אמר שזאת אשמתך?!" שאל בנזיפה קלה "את זאת שמתעקשת לחיות בכאב הזה, את זאת שלא באמת מנסה לצאת ממנו. זה כאילו נותן לך כח ועושה לך טוב, אבל ביננו את יודעת שזה לא. איפה כל השמחה
3
מונולוג
לעוף לעולם חדש
ח' באב תשע"ד (04/08/2014)
כותבת ואיני דומעת,רק שותקת
קול פנימי בתוכי לחש בוגדת
עד מתי עתידך לוט בערפל?
תפקודך מדימיונות התבלבל
רצית לתת דרור למכחול
את עולמך לצבוע בכחול
עומק השמיים לליבך מדבר
תפרשי כנפיים תתחילי להשתחרר
לכל אדם נפש שהיא אומנות
עלייך להבינה לקבלה בכנות
תני לציפור שבתוכך לעוף
לטוב בתוכך על פני המים לצוף
בעולמות של דינמיקה לטייל
עם שיר על שפתיים להלל
יש גם
קול פנימי בתוכי לחש בוגדת
עד מתי עתידך לוט בערפל?
תפקודך מדימיונות התבלבל
רצית לתת דרור למכחול
את עולמך לצבוע בכחול
עומק השמיים לליבך מדבר
תפרשי כנפיים תתחילי להשתחרר
לכל אדם נפש שהיא אומנות
עלייך להבינה לקבלה בכנות
תני לציפור שבתוכך לעוף
לטוב בתוכך על פני המים לצוף
בעולמות של דינמיקה לטייל
עם שיר על שפתיים להלל
יש גם
0
מונולוג
בין סבתא לעתיד.
ז' באדר ב תשע"ד (09/03/2014)
דמדומי שעת בין הערביים עוד מקלפים עצמם מחלל האוויר בעודי מעלעלת בין דפי התמונות. סבתי יושבת לידי, בחיקה מוצפנת כוס תה חמה ובחיקי מוצפנים הזיכרונות. פה, היא אומרת, רואים את אמא. את סבא ודודה. כולם מחייכים. שמחה זולגת מעיניהם. הלוואי והייתי זוכה אני להיוולד גם כן בתקופה זו. כלום לא רציתי כ"כ להלחם בהגנה לצד כל נוער הקיבוץ?! רציתי. ועוד איך רציתי, אך גם ההוא שם למעלה רצה. רצה דברים אחרים. ולהיוולד בקיבוץ,
6
מונולוג
לבד.
ב' בחשון תשע"ג (18/10/2012)
שומעת שוב את אותו השיר ששמעתי בלילה אמש.
שומעת, מקשיבה למילים.
ומנסה לחשוב מה היה לי באותו הלילה.. ?!
רגשות זה לא דבר שאפשר לכתוב, אבל עדיין אותה תמונה שאז הייתה לי בראש עדיין כאן..
לראות אותי יושבת לבד
בחדר ענק,
חדר חשוך,
יושבת מקופלת בתוך עצמי בפינה, ובוכה. בוכה בלי סוף.
מרגישה כמין דקירות חזקות כאלו בלב.
לא, זה לא היה דכאון, ולא יאוש. <<לשם שינוי..>>
זה
שומעת, מקשיבה למילים.
ומנסה לחשוב מה היה לי באותו הלילה.. ?!
רגשות זה לא דבר שאפשר לכתוב, אבל עדיין אותה תמונה שאז הייתה לי בראש עדיין כאן..
לראות אותי יושבת לבד
בחדר ענק,
חדר חשוך,
יושבת מקופלת בתוך עצמי בפינה, ובוכה. בוכה בלי סוף.
מרגישה כמין דקירות חזקות כאלו בלב.
לא, זה לא היה דכאון, ולא יאוש. <<לשם שינוי..>>
זה
3
מונולוג
ולאן אתה הולך. . .
ז' באב תשע"ב (26/07/2012)
יושבת על הספסל ומחכה
לאתמול. לזמן שחלף.
פוסעת בחולות שפיזרתי במדבר,
סופרת את צעדיי אל הלא נודע.
--
עומדת מול האיש הירוק ברמזור,
נותנת לאדום להגיע ולאלצני לעצור.
רודפת אחרי הנוצה שעפה לה ברוח,
תופסת ושולחת לאוויר.
--
יושבת על ספסל ומחכה
לאדם שכבר הלך.
תוקעת מבטיי במיכל האשפה הסמוך,
מתכננת את כניסתי אליו.
--
מצחקת למראה הילדים המתחרים
הם
לאתמול. לזמן שחלף.
פוסעת בחולות שפיזרתי במדבר,
סופרת את צעדיי אל הלא נודע.
--
עומדת מול האיש הירוק ברמזור,
נותנת לאדום להגיע ולאלצני לעצור.
רודפת אחרי הנוצה שעפה לה ברוח,
תופסת ושולחת לאוויר.
--
יושבת על ספסל ומחכה
לאדם שכבר הלך.
תוקעת מבטיי במיכל האשפה הסמוך,
מתכננת את כניסתי אליו.
--
מצחקת למראה הילדים המתחרים
הם
8
מונולוג
אולי ואולי.
ב' באייר תשע"ב (24/04/2012)
אולי זו השגרה
ששוחקת,
ואולי אלו הסיבות
שאני מחפשת
(כדי לחיות.)
ואולי הכל מתחיל
אצלי בראש,
אולי אני צריכה
יותר לדרוש
מעצמי
להיות בשמחה?!
ששוחקת,
ואולי אלו הסיבות
שאני מחפשת
(כדי לחיות.)
ואולי הכל מתחיל
אצלי בראש,
אולי אני צריכה
יותר לדרוש
מעצמי
להיות בשמחה?!
2
מונולוג
חברות שלי..זה בשבילכן..
י"ז באדר תשע"ב (11/03/2012)
אתן, מה מטרה אתן מוצאות בלהעליב ולפגוע?
מה כיף אתן רואות בלעצבן ולקרוע?
הלב שלי עדין, מיתריו שבירים,
כל פריטה קטנה קורעת אותו לגזרים!
העיניים שלי רטובות תמיד,
אך אתן לא רואות,
הנפש שלי בוכה במיסתרים,
אבל אתן לא נמצאות,
אני שם בשבילכן, אך אתן נעלמות.
אוהבת אתכן חברות יקרות!
מה כיף אתן רואות בלעצבן ולקרוע?
הלב שלי עדין, מיתריו שבירים,
כל פריטה קטנה קורעת אותו לגזרים!
העיניים שלי רטובות תמיד,
אך אתן לא רואות,
הנפש שלי בוכה במיסתרים,
אבל אתן לא נמצאות,
אני שם בשבילכן, אך אתן נעלמות.
אוהבת אתכן חברות יקרות!
2
מונולוג
מחפשת תשובה...
י"ג בשבט תשע"ב (06/02/2012)
ומה אם לא אשכח אותך? ודמותך לא תעזוב אותי, וכל לילה במיטה הזכרונות יציפו את ראשי?
מי ידאג אז, ינחם ויעודד?
למי אוכל לשפוך את הלב?
מי ימחה את דמעותיי ויאמר שיבוא יום ויהיה טוב יותר?
על כתף של מי אוכל להשען, מי יבין אותי בכלל, את שעובר עליי?!
אף אחד. זה רק אני והרגשות. אני והכאב. אני והחושך ואתה.
ואולי גם הכוכב שנוצץ בתוך השחור ומעניק לי קצת אור, אולי.
ומי יחייך אליי כשאהיה
מי ידאג אז, ינחם ויעודד?
למי אוכל לשפוך את הלב?
מי ימחה את דמעותיי ויאמר שיבוא יום ויהיה טוב יותר?
על כתף של מי אוכל להשען, מי יבין אותי בכלל, את שעובר עליי?!
אף אחד. זה רק אני והרגשות. אני והכאב. אני והחושך ואתה.
ואולי גם הכוכב שנוצץ בתוך השחור ומעניק לי קצת אור, אולי.
ומי יחייך אליי כשאהיה
6
מונולוג
סטיקלייט על התלם
י"ט בטבת תשע"ב (14/01/2012)
בס"ד
אני לא האח שייחלת לו,
אני לא הבן שאמא ואבא ציפו לו.
אני שופע ביטחון עצמי מעושה, יודע-לא יודע
שאין לי ביטחון כלל.
כן כבוד הרב, מה לימדת את התלמידים שלך היום בישיבה?
מסכת בבא משהו?
בחיים לא הצלחתי ללמוד עמוד. המילים בילבלו אותי.
אהבתי יותר לשחק כדורגל. להכין מטוסים מנייר. להציץ על הילדות שקופצות חבל בחוץ מהמרפסת.
אתה ניסית ללמד אותי, ישבת איתי שעות
אני לא האח שייחלת לו,
אני לא הבן שאמא ואבא ציפו לו.
אני שופע ביטחון עצמי מעושה, יודע-לא יודע
שאין לי ביטחון כלל.
כן כבוד הרב, מה לימדת את התלמידים שלך היום בישיבה?
מסכת בבא משהו?
בחיים לא הצלחתי ללמוד עמוד. המילים בילבלו אותי.
אהבתי יותר לשחק כדורגל. להכין מטוסים מנייר. להציץ על הילדות שקופצות חבל בחוץ מהמרפסת.
אתה ניסית ללמד אותי, ישבת איתי שעות
10
מונולוג
אורות.
כ' בחשון תשע"ב (17/11/2011)
בחומות סגרת עצמך.
לא אפשרת להם להכנס אלייך.
הם לא מצאו את הדרך,
את הגישה.
(אולי לא חיפשו מספיק?
אולי זו אשליה? אולי.)
את רב הזמן אומרת שאם רוצים באמת,
אז מסוגלים להכל. איפה היית עד עכשיו?
על מי את עובדת? עונה לך, בעיקר על עצמך.
לא יותר מזה. לא עליהם.
כי עכשיו רק אותנו זה מעניין,
אותי ואותך.
כבר אין פה אדם שאכפת לו ממך,
לא אחרי כל מה שעברת.
אני
לא אפשרת להם להכנס אלייך.
הם לא מצאו את הדרך,
את הגישה.
(אולי לא חיפשו מספיק?
אולי זו אשליה? אולי.)
את רב הזמן אומרת שאם רוצים באמת,
אז מסוגלים להכל. איפה היית עד עכשיו?
על מי את עובדת? עונה לך, בעיקר על עצמך.
לא יותר מזה. לא עליהם.
כי עכשיו רק אותנו זה מעניין,
אותי ואותך.
כבר אין פה אדם שאכפת לו ממך,
לא אחרי כל מה שעברת.
אני
3
מונולוג
אתה
ז' בסיון תשע"א (09/06/2011)
אבא, התשמע קולי? האם תשיב פני ריקם?
ענני כיצחק בהר המוריה,
ענני כישמעל בשעת צמה,
ענני בשעת צרה וצוקה,
ואל תירחק ממני,
אל תתעלם מתחינתי ושוועתי,
קרב אלי גע בי בנשמתי,
נהג עימי ברחמים,
יודע תעלומות.
ענני כיצחק בהר המוריה,
ענני כישמעל בשעת צמה,
ענני בשעת צרה וצוקה,
ואל תירחק ממני,
אל תתעלם מתחינתי ושוועתי,
קרב אלי גע בי בנשמתי,
נהג עימי ברחמים,
יודע תעלומות.
7
מונולוג
הרהורי כאב
י' באדר ב תשע"א (16/03/2011)
אני שונאת אותם!! שונאת כל כך!! איזה שנאה, היא נוזלת ממני. כלבים! ימח-שמכם! איך אפשר?אני לא יכולה לסבול את הנוכחות שלכם כאן לידי. רשעים, רעים כל כך!
מה,אתם לא בני אדם?! אני שואלת-עונה לעצמי,לא. הם פשוט לא! אסור לקרוא לכם ככה, החיות יעלבו.
אני רוצה לרכז את כולכם ולהעלות באש. אבל לאט,לאט. שיסבלו! שיכאב ,שתראו את העם שלכם נכחד לנצח.
צצים בתוכי כל מיני פוליטיקאים למיניהם, שיצתדקו ויאמרו"חפים
מה,אתם לא בני אדם?! אני שואלת-עונה לעצמי,לא. הם פשוט לא! אסור לקרוא לכם ככה, החיות יעלבו.
אני רוצה לרכז את כולכם ולהעלות באש. אבל לאט,לאט. שיסבלו! שיכאב ,שתראו את העם שלכם נכחד לנצח.
צצים בתוכי כל מיני פוליטיקאים למיניהם, שיצתדקו ויאמרו"חפים
7
מונולוג
ממך עד אליך
ה' באדר ב תשע"ט (12/03/2019)
אני זוכר איך התחיל הקשר בנינו. באותו יום בחנות יודאיקה.
הסתכלתי עליך ואתה הסתכלת עליי. כל כך רציתי! היה נמאס לי מהמדף המאובק. להסתכל מבעד לזכוכית ולא באמת להיות נאהב. גם כן חיים...
רציתי אחד שיאהב אותי באמת, רציתי אחד שישתמש בי באמת. הרמת אותי מהמדף, מיששת אותי, פתחת את ליבי וגילית את צפונותיי.
ואני הסתכלתי אל תוך ליבך. וראיתי שהרצון משותף. ראיתי שאתה לא בן אדם פשוט. אבל ידעתי שיש בך
הסתכלתי עליך ואתה הסתכלת עליי. כל כך רציתי! היה נמאס לי מהמדף המאובק. להסתכל מבעד לזכוכית ולא באמת להיות נאהב. גם כן חיים...
רציתי אחד שיאהב אותי באמת, רציתי אחד שישתמש בי באמת. הרמת אותי מהמדף, מיששת אותי, פתחת את ליבי וגילית את צפונותיי.
ואני הסתכלתי אל תוך ליבך. וראיתי שהרצון משותף. ראיתי שאתה לא בן אדם פשוט. אבל ידעתי שיש בך
3
מונולוג
אותי יעלף
ח' בתמוז תשע"ח (21/06/2018)
לפעמים אני חושבת לעצמי
מה בעצם מפריד בינה וביני
זה שהיא כבר בלי חצאית?
זה פשוט כי כבר נגמר לה
כל מה שיכלה לאבד
או שהפחד להמשיך איך שהיא התגבר
זה לא איזה אומץ מיוחד
נכון?
מה מבדיל אותה ממני?
לשתינו אגמי עצב בעיניים
ושתינו מלאות יאוש
גם לה וגם לי יש מחשבות שחורות
יותר מהזפת המכסה את הכביש
לי יש מורה, אהבת נפש וחברות
לה יש את עצמה
ואת
מה בעצם מפריד בינה וביני
זה שהיא כבר בלי חצאית?
זה פשוט כי כבר נגמר לה
כל מה שיכלה לאבד
או שהפחד להמשיך איך שהיא התגבר
זה לא איזה אומץ מיוחד
נכון?
מה מבדיל אותה ממני?
לשתינו אגמי עצב בעיניים
ושתינו מלאות יאוש
גם לה וגם לי יש מחשבות שחורות
יותר מהזפת המכסה את הכביש
לי יש מורה, אהבת נפש וחברות
לה יש את עצמה
ואת
1
מונולוג
תחושות
ח' באלול תשע"ז (30/08/2017)
אם הייתי צריך לתאר את תחושותי, הייתי מנסה את הכיוון של הצורות והצבעים. בצלילים אני פחות מבין ומילים זה מכבסה אחת גדולה.
לפעמים התחושה מתלבשת בקווים ישרים ורכים. אז לרוב אני ארגיש טוב, נינוח, רגוע. לפעמים הקווים הללו נעשים גליים ואז הנפש מתחילה לסעור. משהו מרטיט את המיתרים שם, בתוך הנפש, והקווים שלה מתחילים לזוז. "קווי הנפש" אני קורא להם. ככל שהגל שלהם יותר גבוה, הפריטה שם בפנים יוותר חזקה, יותר
לפעמים התחושה מתלבשת בקווים ישרים ורכים. אז לרוב אני ארגיש טוב, נינוח, רגוע. לפעמים הקווים הללו נעשים גליים ואז הנפש מתחילה לסעור. משהו מרטיט את המיתרים שם, בתוך הנפש, והקווים שלה מתחילים לזוז. "קווי הנפש" אני קורא להם. ככל שהגל שלהם יותר גבוה, הפריטה שם בפנים יוותר חזקה, יותר
1
מונולוג
זאת הפעם האחרונה...
ג' באב תשע"ז (26/07/2017)
פרידות. המון פרידות. אני נתקלת בהם יותר מידי, ועכשיו...
אני נוסעת באוטובוס, מביטה בדרך החולפת על פני,
אומרת שלום, נפרדת, זאת הפעם האחרונה...
והפלאפל שמאחורי התחנה, ששירת אותי נאמנה ברגעי מצוקה,
קונה עוד אחד אחרון ואומרת שלום, נפרדת, זאת הפעם האחרונה...
והשעון, שמחוגיו על השעות הקטנות ואני פוסעת ברחובות,
מסתכלת, אומרת שלום, נפרדת, זאת הפעם האחרונה...
והנהג, שהסיע אותי
אני נוסעת באוטובוס, מביטה בדרך החולפת על פני,
אומרת שלום, נפרדת, זאת הפעם האחרונה...
והפלאפל שמאחורי התחנה, ששירת אותי נאמנה ברגעי מצוקה,
קונה עוד אחד אחרון ואומרת שלום, נפרדת, זאת הפעם האחרונה...
והשעון, שמחוגיו על השעות הקטנות ואני פוסעת ברחובות,
מסתכלת, אומרת שלום, נפרדת, זאת הפעם האחרונה...
והנהג, שהסיע אותי
2
מונולוג
אני האחת.
ה' באלול תשע"ו (08/09/2016)
אני האחת שלך. שכל הזמן רק חיכתה לך, זו שניסתה להטביע את הצער בדברים לא דברים כי לא היית שם.
זאת שדמעות של ציפייה נספגו בכרית. ומילים יפות נשמעו רק באוויר.
אני האחת שאוהבת אותך.
אתה האחד.
האחד שחיכיתי לו. שיוכל לאהוב אותי הכי בעולם, ואני אותו.
שכל חיינו יהיו צרופי אושר.
ודמעות עצב יהפכו דמעות אושר, ואם יהיו דמעות עצב כבר לא אבכה אותן לבד, אלא איתך.
אז עכשיו אני כאן, עומדת
זאת שדמעות של ציפייה נספגו בכרית. ומילים יפות נשמעו רק באוויר.
אני האחת שאוהבת אותך.
אתה האחד.
האחד שחיכיתי לו. שיוכל לאהוב אותי הכי בעולם, ואני אותו.
שכל חיינו יהיו צרופי אושר.
ודמעות עצב יהפכו דמעות אושר, ואם יהיו דמעות עצב כבר לא אבכה אותן לבד, אלא איתך.
אז עכשיו אני כאן, עומדת
3
מונולוג
להיות שנית איתו
י"ג בסיון תשע"ו (19/06/2016)
כמה הייתי נותן כדי לראות אותו עוד פעם אחת. את החיוך שלו, עם העיניים האלו, בגוון חום עמוק. כשהוא היה צוחק, כולם היו נדבקים ממנו, ואם הוא היה עצוב, זה ממש השפיע על האוויר. גם השמש היתה יותר עצובה. ביום שהוא הלך לא ראו בכלל את השמש. כל היום ירד גשם, כאילו השמים בכו איתנו ביחד. אני זוכר איפה הייתי אז באותו יום שישי. חזרתי מבית הספר מוקדם מהרגיל ונזכרתי בו. זו היתה הפעם הראשונה שנזכרתי בו ולא חייכתי. תמיד
1
מונולוג
ידיים
י' בטבת תשע"ו (22/12/2015)
החזקנו ידיים
ועלינו עליות יחד
הבטנו בשמים
וקרענו את הניסיונות
ספרנו חיים
נפשות אבודות
אחנו קרעים
דבקנו למשפחות
היינו נחמה זו לזו
ופלטנו עשן מר
צחקנו עם דמעות
הוקענו מתוכנו את הזר
והידיים הבוגרות
אט אט נפרדו
מקום למשהו אחר מפנות
שבו לעד יאחזו
יד חדשה ואיתנה
מובילה ליעדים חדשים
חיכוך וכח האהבה
מבלבלת את כל החושים
ולך יש דמות
ועלינו עליות יחד
הבטנו בשמים
וקרענו את הניסיונות
ספרנו חיים
נפשות אבודות
אחנו קרעים
דבקנו למשפחות
היינו נחמה זו לזו
ופלטנו עשן מר
צחקנו עם דמעות
הוקענו מתוכנו את הזר
והידיים הבוגרות
אט אט נפרדו
מקום למשהו אחר מפנות
שבו לעד יאחזו
יד חדשה ואיתנה
מובילה ליעדים חדשים
חיכוך וכח האהבה
מבלבלת את כל החושים
ולך יש דמות
1
מונולוג
נופל וקם
י' באדר תשע"ה (01/03/2015)
אשתקע לי בקליפותיי
ואניח,
רק אניח
ללב לגלוש בשלו
מתבהם לי לאיטי
מתפחם,
רק אחסוך
ממצפוני את כאבו
נפשי אליך שוקקה
אבא,
רק אבוא
להשתחוות בביתך
כבן מתחטא מול פני אביו.
ואניח,
רק אניח
ללב לגלוש בשלו
מתבהם לי לאיטי
מתפחם,
רק אחסוך
ממצפוני את כאבו
נפשי אליך שוקקה
אבא,
רק אבוא
להשתחוות בביתך
כבן מתחטא מול פני אביו.
1
מונולוג
מעין חיים
ז' בתשרי תשע"ה (01/10/2014)
ברגע של דמעות נעלמות לראש אשמורות...
האם אפשר להסביר את הסיבוך הזה?
האם אפשר לפרוש כאן את אינספור הפרטים המקיפים ומרכיבים את סיפור חיי המשוגע?
האם אפשר לבקש ממך קצת מקום שקט שבו אוכל לפרט ולפתוח
את המקום המדהים ביותר שלי ותוך כדי גם המקום הכי מכאיב שאי פעם הכרתי בעולם?
פצוע ומבוהל, פלוץ.
אז אנסה בכל מקרה.
אבא טוב! נולדתי עם נטייה חזקה.
זה כואב עד מוות. לפעמים זה
האם אפשר להסביר את הסיבוך הזה?
האם אפשר לפרוש כאן את אינספור הפרטים המקיפים ומרכיבים את סיפור חיי המשוגע?
האם אפשר לבקש ממך קצת מקום שקט שבו אוכל לפרט ולפתוח
את המקום המדהים ביותר שלי ותוך כדי גם המקום הכי מכאיב שאי פעם הכרתי בעולם?
פצוע ומבוהל, פלוץ.
אז אנסה בכל מקרה.
אבא טוב! נולדתי עם נטייה חזקה.
זה כואב עד מוות. לפעמים זה
2
מונולוג
הפיזיקה של החיים
ב' בניסן תשע"ד (02/04/2014)
עולם תחום, גבולי, אך בעיניים אנושיות נראה אינסופי, אם אפשר להגיד כך, הרי הכל יחסי. אנשים טוענים שנק' ההתחלה X0 שלהם נקבעה מראש, בלי יכולת של שינוי, אך למעשה בלי להיות מודעים (או אולי זו הכחשה) הם קובעים אותה לעצמם, כדי להרגיש שהם מתקדמים במהירות. הם מזניחים את מסתם, את הכוח לפעול, כאילו אין באפשרותם לעשות דבר. נגמרה להם האנרגיה שנטענה בנשמה שירדה לעולם. מעגל חשמלי ללא צרכן. הכל הולך לריק. זה פונקציה
2
מונולוג
שקופה
ט"ז בטבת תשע"ג (29/12/2012)
אני לוקחת נשימה ארוכה וצועקת, דופקת חזק חזק רק כדי שישמעו אותי, אני בועטת וצורחת. אך אחרי הסערה מגיעה הדממה והכל שוקט והכל שקט. כאילו לא צעקתי, כאילו לא צרחתי ואף אחד לא שומע.
חסרת כוחות מתיישבת, הדמעות מרטיבות את הלחיים וצורבות בעיניים. אם משהו רק היה שומע, אם משהו רק היה יודע. אבל נראה שאף אחד לא ישמע ואף אחד גם לא רוצה לשמוע. הכאב החד מפלח בלב, לדעת שאני כאן בודדה ואין שום חבר לצרה.
מאגרי
חסרת כוחות מתיישבת, הדמעות מרטיבות את הלחיים וצורבות בעיניים. אם משהו רק היה שומע, אם משהו רק היה יודע. אבל נראה שאף אחד לא ישמע ואף אחד גם לא רוצה לשמוע. הכאב החד מפלח בלב, לדעת שאני כאן בודדה ואין שום חבר לצרה.
מאגרי
12
מונולוג
רציתי
כ"ח בתשרי תשע"ג (14/10/2012)
בבבית השני והשליש יש פעמיים את המילה מטורפת.
היה לי מילה במקומה אבל שחכתי:/
אם למישו יש רעיונות, הוא מוזמן !
רציתי לבכות כמו משוגעת
לשחרר את כל הרגש שזורם לי בורידים .
ששוטף את העורקים .
שלוקח לי כל חלק של שמחה ומעלים אותו ,
הופך אותו לעצב מר . למועקה כואבת .
רציתי להתפרק כמו מטורפת
לשחרר את כל הקליפות שמכבידות לי על הלב .
שמכאיבות בכל תנועה .
שמפריעות
היה לי מילה במקומה אבל שחכתי:/
אם למישו יש רעיונות, הוא מוזמן !
רציתי לבכות כמו משוגעת
לשחרר את כל הרגש שזורם לי בורידים .
ששוטף את העורקים .
שלוקח לי כל חלק של שמחה ומעלים אותו ,
הופך אותו לעצב מר . למועקה כואבת .
רציתי להתפרק כמו מטורפת
לשחרר את כל הקליפות שמכבידות לי על הלב .
שמכאיבות בכל תנועה .
שמפריעות
5
מונולוג
חירות
ט' בניסן תשע"ב (01/04/2012)
בעזהי"ת
מזה זמן מה, כרוכים חיי בחייה.
היה בה משהו נאיבי, ביזארי, תמוה-- ואני נאלצתי לשבת שם, ממול, לבטיה פרושים למולי, חלקם פרשה היא בעצמה וחלקם נתגלגלו לידי בדרכים לא דרכים, בחירותיה שטוחות לרגליי, ואני רואה איך במו ידיה היא הורסת לעצמה את החיים.
רואה אותה מתקשרת עם סובבים.
חביבה, חייכנית, סוחפת.
לפתע נתקפת עצבנות- מה, ובלי משים שורפת גשרים, מקללת זורקת קורעת צועקת זועקת עזרו
מזה זמן מה, כרוכים חיי בחייה.
היה בה משהו נאיבי, ביזארי, תמוה-- ואני נאלצתי לשבת שם, ממול, לבטיה פרושים למולי, חלקם פרשה היא בעצמה וחלקם נתגלגלו לידי בדרכים לא דרכים, בחירותיה שטוחות לרגליי, ואני רואה איך במו ידיה היא הורסת לעצמה את החיים.
רואה אותה מתקשרת עם סובבים.
חביבה, חייכנית, סוחפת.
לפתע נתקפת עצבנות- מה, ובלי משים שורפת גשרים, מקללת זורקת קורעת צועקת זועקת עזרו
3
מונולוג
נמאס.
י"ג באדר תשע"ב (07/03/2012)
נמאס לי. נמאס לי לצעוד לבד לטרה.
נמאס לי לראות איפה הייתי פעם, ואיפה אני היום?! לאן נעלמתי?
נהפכתי להיות שבר כלי מכל הצעקות, הקללות והאיומים. נמאס לי.
נמאס לי לחשוב שדווקא הדבר שפעם הכי התחברתי, היום אני כבר הכי שונאת!
כי הם יצאו מפרפורציות, זה כבר בא על חשבוני.
עד כאן!! אני זועקת והם לא שומעים אותי. מבינים אותי.
נמאס שבשום מקום לא מצליח לי.
דווקא ברגעים הכי טובים, אני
נמאס לי לראות איפה הייתי פעם, ואיפה אני היום?! לאן נעלמתי?
נהפכתי להיות שבר כלי מכל הצעקות, הקללות והאיומים. נמאס לי.
נמאס לי לחשוב שדווקא הדבר שפעם הכי התחברתי, היום אני כבר הכי שונאת!
כי הם יצאו מפרפורציות, זה כבר בא על חשבוני.
עד כאן!! אני זועקת והם לא שומעים אותי. מבינים אותי.
נמאס שבשום מקום לא מצליח לי.
דווקא ברגעים הכי טובים, אני
6
מונולוג
-געגועים-
י"ד בשבט תשע"ב (07/02/2012)
שוב אני חושבת עליו ומתגעגעת
ושוב אני סתם שוכבת במיטה, משמיעה שירים של סינרגיה (כשאת צוחקת - אני חי, כשאת בוכה - עצוב מדי. אני פותח ת'ידיים - לחבק אותך...) ומתמכרת למחשבות, לקטעי זכרון.
אחרי כמה זמן עולה בי חשק לסדר קצת את החדר. אני קמה - או יותר נכון מחליקה לרצפה - ופותחת את הארון העליון, כי כמו תמיד כשאני מסדרת אני מתחילה מהארונות, אפילו שבטח לא צריך.
אני מוציאה קופסאות נעליים מאובקות
ושוב אני סתם שוכבת במיטה, משמיעה שירים של סינרגיה (כשאת צוחקת - אני חי, כשאת בוכה - עצוב מדי. אני פותח ת'ידיים - לחבק אותך...) ומתמכרת למחשבות, לקטעי זכרון.
אחרי כמה זמן עולה בי חשק לסדר קצת את החדר. אני קמה - או יותר נכון מחליקה לרצפה - ופותחת את הארון העליון, כי כמו תמיד כשאני מסדרת אני מתחילה מהארונות, אפילו שבטח לא צריך.
אני מוציאה קופסאות נעליים מאובקות
10
מונולוג
אבא, "אלוקי נשמה".
ד' בטבת תשע"ב (30/12/2011)
למה דוקא ברגעים אלו קל לי?
איך פתאום המילים מאירות לי?
ושוב, "אלוקי נשמה"...
אבל לא! זה לא שוב, זה מחדש.
היום זה פעם ראשונה
כי להם זה כמו חיים חדשים.
הם לא יראו יותר את אבא שלהם.
הם לא יראו.
הם לא יבחינו, ויתבוננו,
בפנים שלו עוד פעם כשהוא יעיר אותם בבוקר.
ושוב הבכי,
מי הרשה לו להגיע בכלל?!
כנראה שדרך הדלת האחורית לא צריך לבקש רשות.
אז מה?
נכון,
איך פתאום המילים מאירות לי?
ושוב, "אלוקי נשמה"...
אבל לא! זה לא שוב, זה מחדש.
היום זה פעם ראשונה
כי להם זה כמו חיים חדשים.
הם לא יראו יותר את אבא שלהם.
הם לא יראו.
הם לא יבחינו, ויתבוננו,
בפנים שלו עוד פעם כשהוא יעיר אותם בבוקר.
ושוב הבכי,
מי הרשה לו להגיע בכלל?!
כנראה שדרך הדלת האחורית לא צריך לבקש רשות.
אז מה?
נכון,
7
מונולוג
אני שונה.
י"ח בתשרי תשע"ב (16/10/2011)
בס"ד
אני שונה.
זה מצחיק שרק עכשיו שמתי לב לזה. לשוני.
ככל שאני מנסה להתגבר עליו הוא גדל ומתרחב בעיניי. לא משאיר לי נקודת התבוננות אובייקטיבית על מה שנמצא מסביבי.
אני לא יודעת אם השוני טוב. ייתכן שטוב להיות שונה מכולם, מיוחדת. אך ייתכן שבשבילי בשוני הספציפי הזה מזיק יותר מאשר מועיל.
השוני מתבטא בחשיבה, בכתיבה, בדיכאון שפוקד אותי מפעם לפעם. אני מנסה להילחם בשוני הזה. שגורם לי להיות
אני שונה.
זה מצחיק שרק עכשיו שמתי לב לזה. לשוני.
ככל שאני מנסה להתגבר עליו הוא גדל ומתרחב בעיניי. לא משאיר לי נקודת התבוננות אובייקטיבית על מה שנמצא מסביבי.
אני לא יודעת אם השוני טוב. ייתכן שטוב להיות שונה מכולם, מיוחדת. אך ייתכן שבשבילי בשוני הספציפי הזה מזיק יותר מאשר מועיל.
השוני מתבטא בחשיבה, בכתיבה, בדיכאון שפוקד אותי מפעם לפעם. אני מנסה להילחם בשוני הזה. שגורם לי להיות
8
מונולוג
אלוקייך...אלוקי?
כ"ו באייר תשע"א (30/05/2011)
שיבולת בשדה כורעה ברוח...
שולי שמלה לבנה מתנפנפים כמות (כורעים כמעט תחת עומס הריק הסובב אותם)
סלים ירוקי שוליים מורמים אל על,
ואני-אנה אני באה?
בין שיר לריקוד
בין אומר לדקלום
בין השבילים האפורים של אותו מקום,
של אותם החיים.
פוסעת, מרקדת, מעיפה מבט
לוקחת חלק. שם ולא שם
איתם. וכל כך לא.
ואחר כך אל תוך החדר אוכל..
ופלטות של גבינה ויין לבן משובח,
שולי שמלה לבנה מתנפנפים כמות (כורעים כמעט תחת עומס הריק הסובב אותם)
סלים ירוקי שוליים מורמים אל על,
ואני-אנה אני באה?
בין שיר לריקוד
בין אומר לדקלום
בין השבילים האפורים של אותו מקום,
של אותם החיים.
פוסעת, מרקדת, מעיפה מבט
לוקחת חלק. שם ולא שם
איתם. וכל כך לא.
ואחר כך אל תוך החדר אוכל..
ופלטות של גבינה ויין לבן משובח,
8
מונולוג
כל העולם במה.
כ"ה באדר תשע"א (01/03/2011)
כל העולם במה:
"את שחקנית מוכשרת" תמיד אומרים לי.
"יכולת הדרמה שלך יוצאת דופן" מחמיאים ומשבחים.
ככה מאז ההצגה בת החמש דקות במסיבת חומש בכיתה ב'. ככה כל החיים.
אני מביטה לאחור, אל היום שחלף. איך פקחתי את עיניי בעייפות.
הסיוט המבעיט מהלילה אותי רדף.
הרגשתי עייפה ולא ידעתי מה אני רוצה יותר- לישון שוב,
או לברוח מהמיטה והסיוט.
קמתי מהמיטה באיטיות, מנסה להבדיל בין חלום
"את שחקנית מוכשרת" תמיד אומרים לי.
"יכולת הדרמה שלך יוצאת דופן" מחמיאים ומשבחים.
ככה מאז ההצגה בת החמש דקות במסיבת חומש בכיתה ב'. ככה כל החיים.
אני מביטה לאחור, אל היום שחלף. איך פקחתי את עיניי בעייפות.
הסיוט המבעיט מהלילה אותי רדף.
הרגשתי עייפה ולא ידעתי מה אני רוצה יותר- לישון שוב,
או לברוח מהמיטה והסיוט.
קמתי מהמיטה באיטיות, מנסה להבדיל בין חלום
17
מונולוג
הים ואני
כ"א בשבט תשע"ט (27/01/2019)
אתמול נסעתי לים.
לי ולים יש קשר מיוחד.
אנחנו מכירים זה את זה.
אנחנו מכילים זה את זה.
כשאני מגיע ונפשי סוערת, הים השקט מרגיע את פעימות ליבי.
כשאני מגיע והאדישות גוברת, הים הגועש מסעיר את נפשי.
ולפעמים כשאני מגיע שלו. הים גם הוא מקרין עליי את שלוותו.
ואת אהבתו.
אני מרגיש שאני מבין אותו - את הים.
הוא גועש, ושקט,
סוער, ושלו,
רוצה לשבור
לי ולים יש קשר מיוחד.
אנחנו מכירים זה את זה.
אנחנו מכילים זה את זה.
כשאני מגיע ונפשי סוערת, הים השקט מרגיע את פעימות ליבי.
כשאני מגיע והאדישות גוברת, הים הגועש מסעיר את נפשי.
ולפעמים כשאני מגיע שלו. הים גם הוא מקרין עליי את שלוותו.
ואת אהבתו.
אני מרגיש שאני מבין אותו - את הים.
הוא גועש, ושקט,
סוער, ושלו,
רוצה לשבור
2
מונולוג
אורייתא. מיומנו של חוזר בתשובה.
כ"ו באדר תשע"ח (13/03/2018)
כשפגשתי בך לראשונה לא היו ברקים ורעמים, גם לא זיקוקים.
לא ידעתי מיד לומר שזאת את. את האחת.
והדרך. גם הדרך לא הייתה קלה.
התרחקתי, התקרבתי, התרחקתי ושוב.
נפלתי. נכשלתי.
הצלחתי.
לעיתים אפילו הלכתי לאחרת- ניסית לברוח ממך. ממה שאת.
היום. אני שב ונופל. וחוזר אלייך. קרוב יותר. שלם יותר.
כשפגשתי בך לראשונה לא היו ברקים ורעמים, גם לא זיקוקים.
הייתה
לא ידעתי מיד לומר שזאת את. את האחת.
והדרך. גם הדרך לא הייתה קלה.
התרחקתי, התקרבתי, התרחקתי ושוב.
נפלתי. נכשלתי.
הצלחתי.
לעיתים אפילו הלכתי לאחרת- ניסית לברוח ממך. ממה שאת.
היום. אני שב ונופל. וחוזר אלייך. קרוב יותר. שלם יותר.
כשפגשתי בך לראשונה לא היו ברקים ורעמים, גם לא זיקוקים.
הייתה
0
מונולוג
המורה של כיתה ט'.
כ"ח באב תשע"ז (20/08/2017)
אז רציתי לספר לכם
על המורה שלי בכיתה ט'.
הרבה דברים עברו עלי באותה שנה
אבל המורה של כיתה ט' כלום לא ראתה.
הייתי ילדה עם ציונים טובים,
אז היה לה ברור שטוב לי גם בכל התחומים האחרים.
כאב לי... וניסיתי לצעוק לה.
רציתי שתשים לב
שתראה שקשה לי.
התחלתי להתחצף, לאחר, לא להקשיב
לא לפתוח ספר, לפתור תשחצים ולהבריז.
עכשיו במבט לאחור אני מבינה
שבכל דרך אפשרים ניסיתי
על המורה שלי בכיתה ט'.
הרבה דברים עברו עלי באותה שנה
אבל המורה של כיתה ט' כלום לא ראתה.
הייתי ילדה עם ציונים טובים,
אז היה לה ברור שטוב לי גם בכל התחומים האחרים.
כאב לי... וניסיתי לצעוק לה.
רציתי שתשים לב
שתראה שקשה לי.
התחלתי להתחצף, לאחר, לא להקשיב
לא לפתוח ספר, לפתור תשחצים ולהבריז.
עכשיו במבט לאחור אני מבינה
שבכל דרך אפשרים ניסיתי
2
מונולוג
כזאת אני.
כ"ב בתמוז תשע"ז (16/07/2017)
היום הזה שיש בו הכל, מכירה?
עצב ושמחה, צחוק ובכי, טוב ורע. הזיה.
זה מה שהיה לי היום, מבינה?
יום מעורבב. רגע אחד כאן, ומיד אחר כך שם.
ראיתי אש יוקדת, עיניים בורקות, ברסלב מקפץ על גגות.
אבל אז רק יאוש טוטאלי, סוף. נזרקת למיטה ורוצה להישאר שם לנצח.
איזה יום מגעיל.
אוויר דחוס, מסתובבת עם גיטרה בתל אביב.
חצאית ארוכה אבל אתמול הייתי עם ג'ינס.
כזאת אני. בנאדם קיצוני.
עצב ושמחה, צחוק ובכי, טוב ורע. הזיה.
זה מה שהיה לי היום, מבינה?
יום מעורבב. רגע אחד כאן, ומיד אחר כך שם.
ראיתי אש יוקדת, עיניים בורקות, ברסלב מקפץ על גגות.
אבל אז רק יאוש טוטאלי, סוף. נזרקת למיטה ורוצה להישאר שם לנצח.
איזה יום מגעיל.
אוויר דחוס, מסתובבת עם גיטרה בתל אביב.
חצאית ארוכה אבל אתמול הייתי עם ג'ינס.
כזאת אני. בנאדם קיצוני.
4
מונולוג
לבי טמא
ו' בתמוז תשע"ו (12/07/2016)
לבי טמא,
טמא מאהבות, תשוקות ומראות.
טמא מרצונות, שאיפות ורגשות.
טמא מיצרים, מפחדים, טמא מריגושים.
אבא, אני לא אשם, אני נשבע!
נולדתי כך, נולדתי למציאות נגועה.
ממי שפיר למים עכורים.
אבא אני מנסה, באמת שאני מנסה.
מנסה ולא מצליח.
אנא, עשני צדיק,ככה בשניה, כמו נס.
אני מודה, אני קצת נואש.
רכך ליבי זכך ונקהו.
זכני לאהבך באמת ובתמים, כמו אהבה ראשונה של נעורים.
טמא מאהבות, תשוקות ומראות.
טמא מרצונות, שאיפות ורגשות.
טמא מיצרים, מפחדים, טמא מריגושים.
אבא, אני לא אשם, אני נשבע!
נולדתי כך, נולדתי למציאות נגועה.
ממי שפיר למים עכורים.
אבא אני מנסה, באמת שאני מנסה.
מנסה ולא מצליח.
אנא, עשני צדיק,ככה בשניה, כמו נס.
אני מודה, אני קצת נואש.
רכך ליבי זכך ונקהו.
זכני לאהבך באמת ובתמים, כמו אהבה ראשונה של נעורים.
6
מונולוג
כוכבים נוצצים, שטויות
ב' בניסן תשע"ו (10/04/2016)
שכבתי על הגב, עם הפנים לשמים השחורים, וחיפשתי משהו. מצאתי.
הוא היה יפה וזוהר, והיה נראה לי חכם וטוב לב. פניתי אליו.
"הי, כוכב!"
כמה כוכבים סובבו את הראש לכיווני. סימנתי לו.
"אפשר לדבר אתך רגע?" הוא התקרב בסקרנות.
"כוכב, אתה רוצה להיות חבר שלי?" שאלתי בתקווה.
"מממ חבר שלך?!" הוא גיחך במבוכה. "אני לא רגיל לבקשות כאלו", התנצל,
אך ניכר היה שנהנה מהבקשה.
"לא מבין, מבין כל
הוא היה יפה וזוהר, והיה נראה לי חכם וטוב לב. פניתי אליו.
"הי, כוכב!"
כמה כוכבים סובבו את הראש לכיווני. סימנתי לו.
"אפשר לדבר אתך רגע?" הוא התקרב בסקרנות.
"כוכב, אתה רוצה להיות חבר שלי?" שאלתי בתקווה.
"מממ חבר שלך?!" הוא גיחך במבוכה. "אני לא רגיל לבקשות כאלו", התנצל,
אך ניכר היה שנהנה מהבקשה.
"לא מבין, מבין כל
5
מונולוג
גורלה של רכות משכרת
כ"א באב תשע"ה (06/08/2015)
היי, מה נשמע?
באמת, ספרו, אני רוצה לדעת.
ספרו איך עבר השבוע... מה אתם עושים בחופש? ביליתם עם חברים? התחלתם להשקיע במשהו שלא הספקתם במהלך השנה? ספרו...
אני מכירה מישהי, רכה כל כך כמו אפרוח שתמיד שואלת מה נשמע. החיוך שלה חמים ורך. העיניים שלה אוהבות ורכות. אפילו השיער שלה בלונדיני ורך, עוטף אותה ואת כל מי שמביט בה בחום. וכשהיא שואלת מה נשמע, הרכות הזו עוטפת ומחבקת מבלי לגעת וברגע הזה תוכלו
באמת, ספרו, אני רוצה לדעת.
ספרו איך עבר השבוע... מה אתם עושים בחופש? ביליתם עם חברים? התחלתם להשקיע במשהו שלא הספקתם במהלך השנה? ספרו...
אני מכירה מישהי, רכה כל כך כמו אפרוח שתמיד שואלת מה נשמע. החיוך שלה חמים ורך. העיניים שלה אוהבות ורכות. אפילו השיער שלה בלונדיני ורך, עוטף אותה ואת כל מי שמביט בה בחום. וכשהיא שואלת מה נשמע, הרכות הזו עוטפת ומחבקת מבלי לגעת וברגע הזה תוכלו
2
מונולוג
קום!
ד' באב תשע"ה (20/07/2015)
_________
ואז הכאבת לי.
והכאב התעצם. והלך וגדל.
ואני טבעתי במחשבות יגון.
צללתי למעמקים, נשכבתי על הרצפה.
ניסיתי להבין עמוקות. להעביר מסר שמיימי, שאין עוד דבר בעולם החשוב יותר מעצמך הצריך הוגעת הדעת ואהבה עצמית כדי להגיע לארץ כל יכולה של השפיות.
שים קרח על ראשך, נסר את הרוע, השלך את העבר לקבורה, לטביעת מעמקי עולם ועד!
כתת רגלך ושאל רוצי טובתך.
הצמח חיים חדשים
ואז הכאבת לי.
והכאב התעצם. והלך וגדל.
ואני טבעתי במחשבות יגון.
צללתי למעמקים, נשכבתי על הרצפה.
ניסיתי להבין עמוקות. להעביר מסר שמיימי, שאין עוד דבר בעולם החשוב יותר מעצמך הצריך הוגעת הדעת ואהבה עצמית כדי להגיע לארץ כל יכולה של השפיות.
שים קרח על ראשך, נסר את הרוע, השלך את העבר לקבורה, לטביעת מעמקי עולם ועד!
כתת רגלך ושאל רוצי טובתך.
הצמח חיים חדשים
1
מונולוג
פצע שלא החלים
כ"ה באב תשע"ד (21/08/2014)
קטע שכתבתי בתשעה באב בעקבות הגירוש מגוש קטיף
9 שנים אחרי אני מסתכלת בסרטים, רואה, מתגעגעת למקום ההוא ומאמינה שעוד נשוב, 9 שנים של כאב של פצע בלב שעדין לא החלים, אני זוכרת אותי שם, ילדה קטנה בת 4, זוכרת את החילים, את הצעקות את הבכיות ואת התכנונים, אומנם לא גרתי שמה אלא הייתי מהמשפחות שבאו לחזק, אך בחמש השבועות שהייתי שם ליבי נקשר למקום, לאנשים. נכון, הייתי אז ילדה קטנה אז תשאלו אותי מה את זוכרת?
9 שנים אחרי אני מסתכלת בסרטים, רואה, מתגעגעת למקום ההוא ומאמינה שעוד נשוב, 9 שנים של כאב של פצע בלב שעדין לא החלים, אני זוכרת אותי שם, ילדה קטנה בת 4, זוכרת את החילים, את הצעקות את הבכיות ואת התכנונים, אומנם לא גרתי שמה אלא הייתי מהמשפחות שבאו לחזק, אך בחמש השבועות שהייתי שם ליבי נקשר למקום, לאנשים. נכון, הייתי אז ילדה קטנה אז תשאלו אותי מה את זוכרת?
8
מונולוג
משלוח מנות לפוזי
א' באדר ב תשע"ד (03/03/2014)
זהו סיפור עצוב ביותר. מאז עזיבתה של עורפה את רות ונעמי - לא נשמע כמותו בעולם כולו.
הכל החל לפני שנים רבות, בימים רחוקים רחוקים, בהם היינו כולנו חמשושיות.
היינו מטופשות כדרכן של חמשושיות, התעסקנו בשטויות שבימים מאוחרים יותר כבר הסתכלנו עליהם בגיחוך.
אט-אט התחלנו להתחבר האחת לשנייה, ואחות לרעותה. כך צמחה לה חברות נפלאה שכמותה לא נראתה מעולם.
החברות צימחה וטיפסה לה כמו צמח מטפס על גדר
הכל החל לפני שנים רבות, בימים רחוקים רחוקים, בהם היינו כולנו חמשושיות.
היינו מטופשות כדרכן של חמשושיות, התעסקנו בשטויות שבימים מאוחרים יותר כבר הסתכלנו עליהם בגיחוך.
אט-אט התחלנו להתחבר האחת לשנייה, ואחות לרעותה. כך צמחה לה חברות נפלאה שכמותה לא נראתה מעולם.
החברות צימחה וטיפסה לה כמו צמח מטפס על גדר
1
מונולוג
שקיעה
ט"ז בכסלו תשע"ג (30/11/2012)
גלים מתנפצים על סלעים
והם בשתיקה משיבים
חושבת מהם צריכה ללמוד
אולי להפסיק בדרכי, דרך ד' לעמוד
על פני הרוח מנשבת במין לטיפה
מרגישה איך אבי שלי בידיו מחבק
ולוחש לי חזקי ילדה.. זהו נסיונך.
רציתי לברוח, רק לא להרגיש, לראות
להפסיק לכאוב , שאושר שוב יאפוף.
זעקתי אל אבי היחיד שנותר
"אבי ואימי עזבוני.."
ואתה למה לא אספת אותי?
וכוכב בשמים עלה
כמו אומר תראי,
והם בשתיקה משיבים
חושבת מהם צריכה ללמוד
אולי להפסיק בדרכי, דרך ד' לעמוד
על פני הרוח מנשבת במין לטיפה
מרגישה איך אבי שלי בידיו מחבק
ולוחש לי חזקי ילדה.. זהו נסיונך.
רציתי לברוח, רק לא להרגיש, לראות
להפסיק לכאוב , שאושר שוב יאפוף.
זעקתי אל אבי היחיד שנותר
"אבי ואימי עזבוני.."
ואתה למה לא אספת אותי?
וכוכב בשמים עלה
כמו אומר תראי,
2
מונולוג
--בריחה--
ג' בתשרי תשע"ג (19/09/2012)
לברוח מהמחשבות הרודפות,
לברוח מהלב,
לברוח מהשכל,
לברוח מהמציאות,
לברוח ממני.
לברוח ממך.
למות.
לברוח מהלב,
לברוח מהשכל,
לברוח מהמציאות,
לברוח ממני.
לברוח ממך.
למות.
4
מונולוג
לשומקום ובחזרה
כ"א באייר תשע"ב (13/05/2012)
פעם ראיתי איש עם חולצה, שהיה כתוב עליה
מאחורה על הגב, כמה סנטימטרים מתחת לראש שלו
"הלכתי לאיבוד, תכף אשוב".
רציתי לשאול אותו אם הוא חזר כבר, ומה הוא מצא שם.
אם היה בכלל שווה ללכת לאיבוד.
האיש עצר באיזה תחנת אוטובוס (אולי בדרך לאיבוד)
אני המשכתי הלאה.
מנסה לא ללכת לאיבוד..
לא ללכת לאיבוד באמצע שום דבר
באמצע סוף דבר.
וגם לא בתחילתו
הלוואי.
מאחורה על הגב, כמה סנטימטרים מתחת לראש שלו
"הלכתי לאיבוד, תכף אשוב".
רציתי לשאול אותו אם הוא חזר כבר, ומה הוא מצא שם.
אם היה בכלל שווה ללכת לאיבוד.
האיש עצר באיזה תחנת אוטובוס (אולי בדרך לאיבוד)
אני המשכתי הלאה.
מנסה לא ללכת לאיבוד..
לא ללכת לאיבוד באמצע שום דבר
באמצע סוף דבר.
וגם לא בתחילתו
הלוואי.
5
מונולוג
את...
י"ז באדר תשע"ב (11/03/2012)
את, את שם, שקוראת לעצמך חברה...
כמה דמעות חברה יכולה לגרום...
את, את שם, שקוראת לעצמך שותפה,
כמה צער שאת גורמת...
לצער שאחרים גורמים, את שמה לב,ואף מעירה,
וזה באמת מחמם את הלב!
אבל, את, את מילותייך אינך שוקלת, את התנהגותך אינך בודקת..
פעם ניסית, לשנייה אחת, להסתכל בעיני?לראות את הצער, הדמעות והכאב?
כן, את יכולה לומר: "תנסי לראות את הטוב" , "לא הכל רע בחיים"... , זה נכון,
כמה דמעות חברה יכולה לגרום...
את, את שם, שקוראת לעצמך שותפה,
כמה צער שאת גורמת...
לצער שאחרים גורמים, את שמה לב,ואף מעירה,
וזה באמת מחמם את הלב!
אבל, את, את מילותייך אינך שוקלת, את התנהגותך אינך בודקת..
פעם ניסית, לשנייה אחת, להסתכל בעיני?לראות את הצער, הדמעות והכאב?
כן, את יכולה לומר: "תנסי לראות את הטוב" , "לא הכל רע בחיים"... , זה נכון,
3
מונולוג
מיומנה של בת שירות שלא יודעת מה לעשות שנה הבאה
י' בשבט תשע"ב (03/02/2012)
אוף. צריך להחליט.
צריך להחליט מה לעשות בשנה הבאה?
צריך לחליט האם להישאר עוד שנה בתקן שלי או אולי להחליף תקן? לשנות, לגוון.
ואם להלחיף תקן- אז מה לעשות? לאן ללכת? ליסודי? לאולפנא? אולי בכלל לא חינוך...
אוף יש כ"כ הרבה אופציות, אפשרויות...
ואולי להישאר- פשוט כ"כ טוב לי כאן. זה יחסוך לי חיפושים וסיירות. מכירים אותי ואני מכירה.
אבל זאת שגרה וטבעה של השגרה זה לשחוק, והשגרה נמאסת,
צריך להחליט מה לעשות בשנה הבאה?
צריך לחליט האם להישאר עוד שנה בתקן שלי או אולי להחליף תקן? לשנות, לגוון.
ואם להלחיף תקן- אז מה לעשות? לאן ללכת? ליסודי? לאולפנא? אולי בכלל לא חינוך...
אוף יש כ"כ הרבה אופציות, אפשרויות...
ואולי להישאר- פשוט כ"כ טוב לי כאן. זה יחסוך לי חיפושים וסיירות. מכירים אותי ואני מכירה.
אבל זאת שגרה וטבעה של השגרה זה לשחוק, והשגרה נמאסת,
1
מונולוג
אליך, בשבילך.
כ' בטבת תשע"ב (15/01/2012)
בס"ד.
ובלילות-
כשרוח חרישית פורצת,
כשענף ערבה בוכיה נשען אחור
במין געגוע לא מוסבר,
הלב שלי יוצא-
אליך, בשבילך.
ובימים-
כשהמים השקטים עמדו קפואים,
ולב הקרח שלהם-כמו שלי-
נשבר לשניים,
הלב שלי יוצא-
אליך, בשבילך, ממך.
בריחה.
ובלילות-
כשרוח חרישית פורצת,
כשענף ערבה בוכיה נשען אחור
במין געגוע לא מוסבר,
הלב שלי יוצא-
אליך, בשבילך.
ובימים-
כשהמים השקטים עמדו קפואים,
ולב הקרח שלהם-כמו שלי-
נשבר לשניים,
הלב שלי יוצא-
אליך, בשבילך, ממך.
בריחה.
3
מונולוג
כולם קטנים?
כ"ט בחשון תשע"ב (26/11/2011)
שלום שירה. בוקר טוב! ראית את התזכורת? צריך לקום - יש יום שלם לפנייך וצריך לנצל אותו. משום מה המילים האלו תמיד גורמות לי להתחפר בשמיכה יותר ויותר.
איזה לנצל! מה לנצל?! את השעתיים שינה שיש לי היום בשיעור אנגלית? תודה, עדיף לי להישאר לישון במיטה.
עוד תזכורת ("שושו, בוקר טוב!") ועוד פעם הנודניק של השעון מעורר ("ואני שר, שתאמיני שאני מאושר...") ולי נמאס. אני מבטלת את השעון מעורר ואת התזכורת ומכסה
איזה לנצל! מה לנצל?! את השעתיים שינה שיש לי היום בשיעור אנגלית? תודה, עדיף לי להישאר לישון במיטה.
עוד תזכורת ("שושו, בוקר טוב!") ועוד פעם הנודניק של השעון מעורר ("ואני שר, שתאמיני שאני מאושר...") ולי נמאס. אני מבטלת את השעון מעורר ואת התזכורת ומכסה
12
מונולוג
אלוקים, באו גויים בנחלתך.
ט' באב תשע"א (09/08/2011)
(הערה: השיר נכתב תוך האזנה לשירו של בן סנוף 'הרוח בקרבנו'. מומלץ לקרוא תוך האזנה)
"אל נאבד את רוחנו
מעולם לא נפלנו לבד
כי אבינו שומר על דרכנו
מלווה לצידנו איתן
אז לאן... אתה מתרחק, בוא לכאן."
נפלתי, כמעט. יד הושטה לי מבעוד מועד, תפסתי אותה, והדפתי אותה לאחור. כאן, אסור לעזור, אבל מלמלתי תוך כדי כך כמה מילות הכרת טובה, לפני שהמשכתי לאיטי. מדדה, צולע, בדרך
"אל נאבד את רוחנו
מעולם לא נפלנו לבד
כי אבינו שומר על דרכנו
מלווה לצידנו איתן
אז לאן... אתה מתרחק, בוא לכאן."
נפלתי, כמעט. יד הושטה לי מבעוד מועד, תפסתי אותה, והדפתי אותה לאחור. כאן, אסור לעזור, אבל מלמלתי תוך כדי כך כמה מילות הכרת טובה, לפני שהמשכתי לאיטי. מדדה, צולע, בדרך
2
מונולוג
להתפרק
י"א באייר תשע"א (15/05/2011)
מתחילה להתפרק
רוצה להתחזק.
מרגישה אבודה
רוצה להיות יותר קרובה.
קשה. זה באמת קשה.
הלוואי ואצליח לעמוד בניסיון הזה.
שלא אפול בבור
שאמצא כבר את האור.
שאתחיל להאמין יותר
לא להיכנע, להישבר.
רוצה לחיות כבת אהובה
של יוצרה, בוראה.
אבא,
עזור לי להתקרב,
פתח לי את הלב.
להבין את תורתך,
סלול לי שביל בדרכך.
אל תניח
רוצה להתחזק.
מרגישה אבודה
רוצה להיות יותר קרובה.
קשה. זה באמת קשה.
הלוואי ואצליח לעמוד בניסיון הזה.
שלא אפול בבור
שאמצא כבר את האור.
שאתחיל להאמין יותר
לא להיכנע, להישבר.
רוצה לחיות כבת אהובה
של יוצרה, בוראה.
אבא,
עזור לי להתקרב,
פתח לי את הלב.
להבין את תורתך,
סלול לי שביל בדרכך.
אל תניח
2
מונולוג
פעם בתנ"ך
י"ט באדר תשע"א (23/02/2011)
יומני היקר,
הוא היה פשוט ענק, מה זה ענק?! ענק זו לא מילה, לפחות עזריאלי... טוב אולי נסחפתי קצת, בסך הכל שש אמות וזרת, אבל איזו זרת, צריך לראות אותה כדי להבין מה זו זרת, וחוץ מזה כשאתה כזה קטן וכולם דורכים עליך אפילו הקטנצ'ק ההוא שעומד מולו, נו, זה עם הקלע והמקל שהנשרים כבר עפים מסביבו, נראה כמו עוג מלך הבשן. רק מלחשוב על הענק הזה נהיית לי צמרמורת. רק רגע! זו לא צמרמורת, האדמה פשוט
הוא היה פשוט ענק, מה זה ענק?! ענק זו לא מילה, לפחות עזריאלי... טוב אולי נסחפתי קצת, בסך הכל שש אמות וזרת, אבל איזו זרת, צריך לראות אותה כדי להבין מה זו זרת, וחוץ מזה כשאתה כזה קטן וכולם דורכים עליך אפילו הקטנצ'ק ההוא שעומד מולו, נו, זה עם הקלע והמקל שהנשרים כבר עפים מסביבו, נראה כמו עוג מלך הבשן. רק מלחשוב על הענק הזה נהיית לי צמרמורת. רק רגע! זו לא צמרמורת, האדמה פשוט
9