יום ירושלים תש"ע

עפרך ירושלים
יהלומים משמים

עפרך לי כמים
על נפש עייפה
וככינור בין הערביים
ישיר לי שירה

אך אבנייך שאינן
עודן זועקות בלבבי
כתם עמוק של דם
משם חרטו על כינורי

משמים אגלי זוהרך
כדמעות זולגות מעננים
שערייך
כתרי שירייך
מרחובות רעננים
בדמע נושאים צערך
כל יום עלייך כאוננים

פתחי שוב שערייך
ונגיל בשיר ורננים



...

אין ים בירושלים
רק ים של אור
והיום חרב ממים
כי אורו חדל לזהור

היום יש רק שער
עומד דומם, שער נעול
וים דמעות שנפשכות בצער
מחלחלות, עוברות את המנעול

מייחלות, עומדות שם עדי יאיר השחר
וישמח עם גאול!
...

אֲנִי כְּמוֹ הַגִּיטָרָה
שֶׁל נַגָּן הָרְחוֹב
אֲנָשִׁים בָּאִים לראותי,
שֶׁרְוָיָה בַּצְּלִילִים.
בְּעוֹד אֲנִי עֵץ
כָּרוּת,
אֲשֶׁר נוֹתָר עֵירֹם
מֵעָלָיו.
אֲנָשִׁים מְנַסִּים
לפרוט עליי אֵת רְצוֹנָם.
וַאֲנִי-
פַּעַם אַקּוֹרְד כָּזֶה,
פַּעַם אִישׁ אַחַר .
וְכָכָה-
כֹּל יוֹם מֵחָדָשׁ,
אֲנִי מְנַגֶּנֶת.
שָׁרָה בִּשְׁבִיל
הַשְּׁקָלִים שייזרקו.
כִּי צָרִיךְ לְשַׂחֵק
אֵת הַמִּשְׂחָק,
לְנַגֵּן אֵת מָה
שֶׁאֲנָשִׁים אוֹהֲבִים.
כדאיי,
כדיי
לִשְׂרֹּד.
...

הגיחו בחורים מסמטה
ושירה והתלהבות אחזתם
גיל על בית הבחירה
ודיבוק חברים בעמם

והנה בחורי הישיבה האחרת
רוקדים ושרים בדומה
ואין שום הבדל בקבוצות
והלב הלב בוכה

והנה מצטרפים כולם למעגל
אנחנו אנחנו והם
אחדות אחדות ורעות של הכלל
והלב גואה ברוך ה'

ואגש ואגע באבנים
ואבכה ואבכה ולא די
על עמי על קהל צדיקים
ולא עמד לי להתפלל עליי

והנה אני הולך לאחור
והכותל ממלא את הלב
קודש מלכות ואור
והנה הזקן יושב

ואגש ואביא לו שטר
ויביט בעיניים צוחקות
וארוץ ואביא משקה לא-קר
ועוגיה...

בס"ד
והוא עזב, בלילה,
במחצית.
והוא הלך,
ולא חזר.
ראיתי,
כשהוא יצא,
אני,
אחותו הקטנה.
שמעתי את
הטריקה.
טריקת הדלת העצובה.
אני,
אחותו הקטנה.
ועכשיו,
מתחת לחופה,
בולעת הדמעות.
שם,
מתחת לחופתי,
מביטה-
הפצע התאחה.
פותחת דרך,
סוגרת כביש.
מסתכלת למרומים,
ורק עינך,
שקורצות לי
ממעל,
מותירות בי עוד תקווה.
...

בס"ד
ירושליים שלי היא לא עיר אלא בית. ירושליים שלי, אינה מקום אלא דרך חיים . ירושליים שלי אלו בתי הכנסיות אך

גם התפילה עצמה שפורשת כנפיה על הסימטאות. ירושליים שלי היא זריחה מדהימה ושמש אדומה מחיכת על החומות

של העיר העתיקה. זה הניחוח שבאוויר והקסם שברחובות.זו ההרגשה המיוחדת שעוטפת אותי כבר בשער הגיא זו

הצהלה של כל אבן שזכתה לנוח בה.
ירושליים שלי היא מרכז העולם תל- פיות שכולם פונים אילו הסולם עליו חלמו רבנים בווילנא כמו גם פשוטי עם במינסק

יחד עם אחיהם בצנעא ואחיותיהן בסיביר.
ירושליים שלי לא רק הייתה בית אלוקים ולא תהיה בית אלוקים אלא כבר...

בע"ה


הדרך הזאת ממשיכה וממשיכה.
וממשיכה, ולא נגמרת, לעולם.
כבר מזמן חשבתי שהנה, הסוף –
עוד קצת, רק קצת –
ונזכה לראות אותך –


אבל זה לא קורה.
הציפייה הזאת,
הנמתחת הזאת,
המתפשטת באיברים
וחוסמת כל אפשרות למחשבה אחרת...


מנהרה.
מחסום.
פקק.
בית.
ועוד בית, ועוד אחד.
ועוד אחד.

לאיטך את נגלית,
במלוא עוזך והדרך
החיים התוססים שבך...

הנה זה פה, באמת. אפשר להרגיש אותך באוויר.
בחיוך שנמתח ללא משים,
בשיר הבוקע ממעמקי הלב.

מהגעגועים שהיו, זמן קצר - אבל ארוך כל-כך.
שהותירו...

עיר הרים סביב לה
ומדרגות בתוכה
עיר רבים גרים בה
אך מעטים מכירה,
עיר שונה ומיוחדת
מלאומים רבים מורכבת
עיר של עבר הווה ועתיד
דריכות ומתח מתמיד,
עיר של קודש עיר של חול
מעורבבים בהינף מכחול
עיר של טוהר עיר מקדש
ירושלים הבנויה מישן וחדש....

ב"ה

"אני חושבת שאמונה זה דבר מאוד אישי. ששני אנשים לא מאמינים באותו האופן בדיוק. את מבינה, לכל אחד יש את השריטות שלו, את הדרך בה הוא עצמו רואה את החיים. זוהי גם הסיבה לכך שאף אחד לא יכול לקחת לך את האמונה שלך. אולי רק להשפיע עלייך, אבל לא לקחת- היא כולה שלך. כך אני מאמינה."
היא לקחה נשימה עמוקה והתיקה מבטה מהאופק, מסיטה אותו אל תוך עיניי. נשארנו שותקות שעה ארוכה, מבינות מהשתיקה את כל מה שהמילים לא הצליחו לבטא.

שתי נערות ישבנו שם על גג ברובע היהודי בירושלים, שי ואני. רוח הערב הביאה עמה קולות מרחבת הכותל ואילו אנחנו לא שמענו דבר מלבד זו את זו. ביודענו שזמן השהות שלנו...