הרב אליהו זצ"ל

בס"ד

ופתאום עולה כמו רגש של געגוע
סוער שוטף עוטף סוחף כמו ים לא רגוע
החלום מתמהמה הדמיון מתפרע
הזיכרון נוגע ובי הכול מתעתע.

מחשבות מתרוצצות צצות במח.
תהיות שאלות זכרונות בלי כח.
לחשוב מאיפה באתי לחשוב איפה להיות
לזכור במה טעיתי ליישם מחשבות

לא ידוע מה יבא המחר
ומה ישמור לי האתמול
האם מה שהיה כבר נגמר?
או שאזכור ואחרוט בחול
את הפסגה

מחשבות מתרוצצות צצות במח.
תהיות שאלות זכרונות בלי כח.
אז צריך לעצור ולנוח
להמשיך לבטוח בכיוון הרוח.
להמשיך להמשיך להצליח לשמוח

אני צריך ללמוד איך לאהוב
איך...

לפני כשעתיים התבשרנו על מותו של מו"ר הרב מרדכי אליהו זכר צדיק וקדוש לברכה. אי אפשר לתאר במילים את התחושה הנוראה המלווה את הידיעה המחרידה: "יתומים היינו – ואין אב". ניתן לדמות זאת לתחושה המלווה נוסעים המפליגים בלב ים, כשהם רואים איך קברניט האוניה עוזב את הלוחות והמכוונים, ומפקיר את הנוסעים לחסדיהם של גלי הים הסוערים.
אני זוכר את השיחה הראשונה שלי עם הרב. כילדים בכיתה א' נסענו לקבל את ה"חומש" מידיו של גדול הדור. היינו ילדים, אך חשנו את הקדושה, את הצדיקות, את הגאונות ויותר מכל – את האהבה.
אהבה גדולה לבורא עולם, אהבה שופעת ללא גבולות. אהבה מדהימה לכל יהודי ויהודי, ויכולת קבלה מדהימה של כל אחד...

ערב ט' באב.
אני יושבת בביתי וקוראת את סיפורי הקדושה על הרב מרדכי אליהו זצ"ל.
וליבי דואב.
הכיצד לא הכרתי את גדלותו עוד קודם פטירתו?
הכיצד חי בתוכנו אדם עצום ומיוחד כדמותו ולא זכיתי לפגשו או לשמוע את פניני חוכמתו מעולם.?

בזמני גאולה אנו נמצאים. אין בכך ספק. מריחים את זה באוויר.
וליבי בוכה לקב"ה. אבא שבשמיים. איך ננהג ללא רועה? עמ"י זקוק להנהגה אוהבת, חכמה, רגישה ורוחנית.
והתחושה היא שנותרנו לבד.

ידוע שאין הקב"ה מעמיד אדם בנסיון שאינו יכול לעמוד בו. ומתוך זה כלל עם ישראל כולו.
אך, קידשא. אנא ממך! גאל אותנו ברחמים.
אנחנו אוהבים אותך כ"כ.
עמ"י...

לעוצמת אלומת האור שבקעה מהמגדלור
לא נחשפנו, רחקנו ממנה שנות אור
ובהוד מילה לא נידע לשזור
רקמת חיי אור של גדול הדור
אך נגיעתינו שהיתה בקצה הזרקור
בדם ליבנו נחקקה, לעד אותה נזכור
ועתה בים אפילה אבדנו כשכבה האור
תרים אחר קרן אור, משם אליו לחזור
רק נדע לקונן על שהיה הוא לנו
ואיננו
על חוטי זהב ששזר בעורקינו
על הבזקי אור שהבזיק בנו
ואיננו

...

בס"ד



מבוסס על סיפור אמיתי. נכתב לע"נ הרב אליהו זצוק"ל, שכל כולו היה לב אחד גדול, עד שהלב שלו לא היה יכול לשאת את כל הכאב של עמ"י.



אחד הדברים שאני אוהב בשבתות חופשיות, זה השקט הנדיר של יום שישי בבוקר.
אמא ואבא בעבודה, טלי באולפנה, אוריאל בבית הספר ותמר בגן. הכנתי לעצמי שוקו חם בכוס פלסטיק גבוהה, לקחתי שני קרואסונים, ושקעתי בריפוד המפנק של הספה הגדולה בסלון. לגמתי לגימה קטנה מהשוקו. הוא היה רותח. הנחתי אותו על השולחן וחיפשתי לי משהו לקרוא עד שהוא יתקרר. לקחתי את העיתון הראשון בערימה שהייתה בקצה השולחן. צריך להתעדכן קצת, חשבתי, לא יוצא לי לקרוא...

לע"נ הרב אליהו
המלחים מסתובבים כבר שבוע בפנים קודרים, ואין שירתם נשמעת.
חבלי הספינה חורקים והרוח נושמת דרך המפרשים, כבכול יום
אך אין שירת המלחים נשמעת.
וספון בחדרו, הרחק מרוח ים
רב החובל החולה.
ואין שירת המלחים נשמעת.
ואני, נער סיפון
מקרצף את חלקי
מזמזם לי בשקט
על שירת המלחים שאינה נשמעת.
ופתע, חרדה אוחזת בכל
המלחים מתרוצצים אנה ואנה
ואין שירתם נשמעת
אך פניהם מודאגים
ופה נרכן אל אוזן.

הם עושים מלאכתם נאמנה, אך שריריהם רפויים
כאילו לא רצו לחשוב
על הצעד הבא
שפתיהם קפוצות
מתוך כובד ראש
ואין שירתם נשמעת.
...

...

...

לקוט לך שושנים, אד-ני,
באדום ולבן.
את המובחרות ביותר
את הנקיות והשלמות ביותר
את המיטב שיש לך ביננו.

סיפורים משלים ודברי תורה
שיעורים ניגונים ויראת שמים
אהבת ישראל מזוקקת
הכל טבול מושקה ומגולל יחדיו
באיש אחד. יחיד ומיוחד.
ברב.

כמה הרבה זכיתי לשמע ממך,
וכמה מעט.

בעיניים מעוננות מצועפות בדמעות
מלווים את הרב.
בדממה של צידוק הדין,
ובתקווה גדולה

שהנה הנה- משיח בא...