אדר תשע"ב

מכאוביו נצטרדו למאד
כסלע רדום,
כאשר בחנו איככה
אהבתי חמקה לה
לצמיתות.

הרי דרכנו על אותה
חלקת הדמים
וכאבנו מילאנו עד אשר
נאלם המגע.

ולאט ביקשתיו
שיתפנה
לאורך המרד,
ויפרוט געגוע
על גבי מיתרי הזמן.

האמנם חרף נפשו תחתי?...

בס''ד

לא ניתן לך ללכת,
רק תמשיכי לנשום,
אלוהים מחבב אכזבות
אבל מה יותר טוב מלבכות?
הרי הוא לא יעשה את כל זה
בשביל שתמשיכי
לצעוד.

חדר קטן בלב שלך, הוא עוד
מקום כשיר לפגיעה.
חשבנו אולי הכי טוב בשבילך
זה לשקוע, ולברוח
לברוח, לברוח.

הנה הקול שוב חוזר, ואת לא
נותנת לי לשתוק
שתיקה שווה אלף מילים
אבל במקרה שלך
זה מכות.

...

לא ידעתי ששלג זה דבר מסנוור. איך דבר שנראה כל כך זך יכול להכאיב. אולי דווקא.
העיניים לא יכולות לקלוט כל כך הרבה לבן.
השמש שולחת קרניים מנצנצות שנשברות על העצמים המכוסים לבן.
נצנוצים בהירים וקטנים מרקדים אל מול עייני-
אלו כפות ידיהם הקטנות של ילדי השמש, העטויות כפפות זוהרות, ומנופפות לי לשלום.
הייתי רוצה לגעת בכם, כל כך הייתי רוצה
הייתי רוצה גם אני להצליח לזהור ככה למרות שכל כך קר.
כמה נפלאים אתם, לחשתי להם, כמה נפלאים אתם בזוהרכם!
כמה נפלא האומץ שבכם! היכולת לגעת בקור ולהצליח גם אותו להפוך לדבר כל כך יפה.
...

פורים כיפורים.
מנת אהבה, מנת כאב.
מנת שמחה מלב אל לב.
מנת דמעות, דמעות של אושר,
מנת מכות, קללות וחושך.
דקה סליחה, דקה דומיה
מי בחיים מי במיתה.
מנת דקות, מנת שעות,
מי יחייך ומי ימוׁת.
מנות מלוחות, מנות מתוקות,
מנות באות ומנות חוזורת.
מנת ריקוד, מנת מספוד,
מנת השפלה, מנת כבוד.
אין אנו יודעים סופו של העַד,
ואין מבטלים הפושט את היד,
ואין מצפים למנה של בדידות,
ואין מנחשים מי יחיה מי ימות.
למי שלימדה אותי לכתוב, שלעולם לא ימות בך הרצון הזה.
ולעולם תקבלי רק את המנות שמגיעות לך. אוהבת:)...

מוקדש לכל הכותבים ולכל הקוראים הסבלנים
זהו רמז וסוד שאין דומה לו
אסתר בהסתר הסתתרה.
כל השומע יצחק לו
כך אמרה שרה.

האם והבת, את הנפש
מסרו שתיהן ברנה.
נפצח בשיר ברגש
בתודה וקול זמרה.

לכן נשמח כולנו
החיים והמתים.
לכל דורש אותנו
נשיב בחיוכים.

רוח נשבה באפינו
רוח ישועה.
קרבה נפילת צוררינו
באה השעה....

ראיתי שמים.
לא יודעת מה ראית,
אך אני ראיתי שמיים, ראיתי תקווה,
ואת ודאי ראית חיים,
אמנם אפורים, אבל חיים.
לא יודעת מה ראית,
שם, מהצד השני של המסך,
במציאות השונה.
אך בעיני הבזיק לו ניצוץ הבנה.
לא יודעת מה ראית, מעברם של יבשות והרים,
לא יודעת אם גם בך, נצצו ניצוצות של חיים.
לא יודעת אם נפתחת, כבר עבר דיי זמן,
לא יודעת אם שחכת,
את מה שהיה ממזמן.
לא יודעת מה ראיתי,
אך כשאני פותחת עיינים,
מול עייני תמיד עולים, אותם שמים....