בס"ד
הם חיכו לה, לבובה
רצו לעזור, לתקן, לתפור
אך היא לא פנתה אליהם לעזרה
הם כל כך רצו לסייע
אבל היא פחדה שתעיק עליהם
זה היה קרע קטן בגב
והיא פחדה לתפור אותו
הם חיכו שיעבור הלם הנפילה
והמתינו שתתאושש
אבל היא לא באה
גם בעבור זמן רב
היא פחדה שכאשר תנסה לתפור אותו
הוא רק יפתח יותר
היא פחדה שברגע שיראו את גודלו
הם לא יאהבו אותה יותר.
הם פחדו להעיק ולהזכיר
לכן הם לא שאלו
הם חיכו.
הם לא התיימרו להעלים אותו לגמרי
רק לתפור, לסגור
שהצמר גפן לא יצא החוצה.
היא לא ידעה כמה
הם ישמחו לעזור לה
לתפור את הקרע,
לו הייתה יודעת-
בוודאי הקרע היה כבר תפור.
היא חשבה שהם לא יוכלו להכיל אותה, את כאבה ולכן שתקה. כלפי חוץ לא תראה כלום, זה רק קרע בגב אבל הוא מעיק עליה והיא סוחבת אותו איתה. היא מנסה להסתיר במקום לפתוח. לכסות במקום לגלות.
ואנחנו מחכים לה, שתבין שאנחנו באמת כאן בשבילה.
תגובהתגובות