בס"ד
מהגיגיה של בת השירות.
מוקדש לכל בנות [ובני] השירות הלאומי באשר הם.
שוב התעוררתי בבוקר
עם קרקורו המעצבן של השעון.
שוב התעוררתי בבוקר
אחרי לילה בו לא הצלחתי לישון.
ואחרי שהתעוררתי וקמתי מהמיטה
שטפתי פנים [עם הסבון של הדירה!]
ואז לקחתי ת'סידור והתפללתי בדבקות-
ככה זה כש"תורת החיים" משפיעים מן החוץ...
וכשגמרתי להתפלל בשיא הכוונה
רציתי לאכול- וגיליתי שאין מה...
אז הלכתי לביה"ס קצת מורעבת
עם הכוס תה ביד- מזל שבלי סינר ומגבת...
כשעברתי את שער בית-הספר
ואמרתי יפה "בוקר טוב" לשומרת
נכנסתי לכיתה ב'
ועזרתי להם להוציא מהילקוט את המחברת...
בכיתה ד' המצב טיפה יותר מסובך-
ממש לשבת עם תלמידים, וללמד אותם. כך:
"כמה זה חצי של שתיים?" "אחד!"
"ואיך ידעת?"
"את גילית לי, לפני רגע קט בלבד"...
ובכיתה ו'- המצב אנוש.
נתנו לי ללמד אנגלית! ייתכן?
אבל אל דאגה- אין יאוש!
אבל הסיפור היה קליל- ואפילו מעניין...
ו-הופ, בלי להרגיש, עברתי עוד יום
אבל בדירה המזגן לא פועל- אני מתה מחום
ושוב מחממים בורקסים לארוחת צהריים
ואי אפשר לחתוך סלט- הירקות אזלו בנתיים...
אלה החיים של בנות השירות.
קשים מעיקים, אבל צריך לזכור שזו ז-כ-ו-ת!!!
ושיהיה בהצלחה!
תגובהתגובות