כְּבָר שָׁנִים שֶׁהִיא שׁוֹתֶקֶת,
לֹא אוֹמֶרֶת דָּבָר,
אֶת חַיֶּיהָ מְחַבֶּקֶת,
מַחְבִּיאָה מִתַּחַת כָּר.
לֹא רָצְתָה, אַךְ הוּא אָמַר לָהּ:
"זֶה לְטוֹבָתֵךְ בִּלְבָד",
וְכָל מַה שֶּׁנִשְׁאַר לָהּ
מַזְכָּרוֹת קְטַּנוֹת בַּצַּד.
לֹא רוֹאָה כְּבָר אֲנָשִׁים,
לֹא תִּשְׁמַע הֶמְיַת רְחוֹב,
רַק רִגְשׁוֹת אָשָׁם קָשִׁים
מְבַלְבְּלִים בֵּין רָע לְטוֹב.
כְּשֶׁהוּא יַחְזוֹר, הִיא כְּבָר יוֹדַעַת
תֵּיעָלֵם לָהּ לְאִטָהּ,
אֶת קוֹלוֹ הִיא שׁוּב שׁוֹמַעַת,
אַךְ מִי יִשְׁמַע אֶת שְׁתִיקָתָהּ?
תגובהתגובות