פרק 4: מורה חדש ומבחן:
אליאן קיבלה מדים של בית הספר: חולצה שחורה מכנסיים ומעל חצאית עד הברך בצבע שחור.
הם ביקשו ששערה יהיה אסוף והיו לה נעלים סגורות. "אני לא כל כך אוהבת מדים..." אמרה אליאן בהיסוס.
"זה בסדר שנה הבאה לא תצטרכי ללבוש אותם יותר." אמרה סיוון בחיוך.
אליאן הלכה להתייצב בחדר המבחנים כמו שג'ק אמר לה אתמול, היא היססה מעט כיוון שהיא לא ידעה על מה היא הולכת להיבחן. לא הייתה לה בעיה למצוא את החדר ומייד נכנסה בדלת, שלט קטן תלוי היה שם ובו כתוב "חדר מבחנים" אליאן דפקה בדלת.
"כן." ענה ג'ק.
אליאן פתחה את הדלת בהיסוס והביטה בו בחשש. "היכנסי אנו כבר מתחילים." והביט בה במבטו הקר.
עוד ילד היה שם וכנראה גם חיכה, "אתם מוכנים לקרב?" שאל ג'ק וחקר אותם בעיניו.
"כן." ענו שניהם
הם התחילו בקרב ואליאן נצחה את הילד. "טוב...טוב..." אמר ג'ק לעצמו ורשם כל מיני רשומים במחברת, ואז הוא פנה לאליאן "את חכמה..את לא תלמדי איתי..את תלמדי עם מורה אחר..חבר טוב שלי! אז אני מצפה שתתנהגי בהתאם..אין איחורים!! ואין חוצפה!! אני מצפה ממך למשמעת!" אמר ג'ק בחומרה.
"אפשר את מערכת השעות?" שאלה אליאן בלחישה כמעט.
ג'ק חייך בפעם הראשונה- "בטח" אמר ונתן לה נייר עם שעות ושיעורים "מתחילים ב 6??" נדהמה אליאן.
ג'ק צחק והוביל את אליאן לכיתה והביא לה ספרים ומחברות- "בשעה ארבע אחר הצהריים תבואי למשרד שלי ותפגשי את המורה שלך הוא יבחן אותך שוב." אמר ג'ק "אל תאחרי!" הוסיף בחומרה כהרגלו.
אליאן נכנסה לכיתה והסמיקה במבוכה. הייתה זאת כנראה המורה לביולוגיה כי תמונה של גוף האדם הייתה תלויה על הקיר.
"שלום תלמידים זאת אליאן!" הכריזה המורה.
בשעה ארבע בדיוק הייתה אליאן במשרד של ג'ק.
"המורה מאחר.."אמרה אליאן בארבע וחצי.
"כן.."אמר ג'ק ולא העיר על חוצפתה.
ברבע לחמש המורה נכנס, "אתה מאחר.."אמר ג'ק בחומרה.
"אה..אני מצטער.."אמר המורה וגירד בראשו במבוכה.
"זאת התלמידה החדשה שאמרתי לך שהיא תתאים.."אמר ג'ק וסימן לאליאן להתקרב.
אליאן ניסתה להתרשם מהמורה שעומד לפניה בזמן שהוא מדבר עם ג'ק, אך המורה לא נראה מרשים במיוחד. הוא היה רזה מידי ואפילו חיוור שערותיו השחורות קפצו לשם ולשם כאילו לא הסתרק שנה. עיניו החומות היו טובות ונבונות, קשה היה לפספס עיניים כאלו כמו כיסו על גופו הרזה..אבל אליאן ידעה משהו על החיים, שהחיצוניות תמיד מתעה. הייתה לה תחושה שהוא חזק במיוחד.
"אליאן בואי אחרי."אמר לה המורה בחיוך והוביל אותה מחוץ למשרד.
"אנחנו בבית הספר עובדים על אומניות לחימה בקבוצות של שלושה- בדרך כלל שני בנים ובת, כי אין מספיק בנות, לא מזמן חילקנו את הקבוצות כך שהצטרפת בדיוק בזמן כדי שאוכל לבחון את הקבוצה בו בזמן אותך.."אמר המורה בלי לשאול.
הם הלכו לחלק האחורי של הבניין שבו הייתה רובע ענקית של דשה ועצים גבוהים במיוחד.
"אתה מאחר!" אמרו שני ילדים הנוספים ביחד.
"הי את אליאן החדשה! אנחנו באותה הקבוצה!" אמר כפיר בהתלהבות את מה שכבר היה ברור.
המורה והילד הנוסף רק נאנחו- "את מכירה את כפיר?" שאל הילד.
"פגשתי אותו אתמול..."אמרה אליאן
לפני שהספיקה להמשיך התפרץ המורה ואמר: "אני רוצה לדעת אליכם אז ספרו לי את שמכם מה אתם הכי אוהבים לעשות ומה החלום שלכם." המורה התיישב על הסלע שהיה בקרבת מקום.
אף אחד לא התחיל והייתה שתיקה של כמה דקות עד שכפיר התחיל לצעוק "אני ראשון! אני ראשון!"
המורה נאנח שוב "תתחיל.."אמר בהינף יד.
"שמי כפיר כחם אני אוהב לאכול והחלום שלי להיות מנהל הכפר כדי שככה כולם ידעו מי אני!"קם כפיר ממקומו מרוב התלהבות.
"טוב...טוב..." חייך המורה "ספרי לנו את אליאן.."בקש המורה.
שמי אליאן לוי..ומה שאני הכי אוהבת זה לצייר והחלום שלי..."אמרה אליאן במסתוריות.
המורה חייך "ואתה?"פנה לילד.
"שמי דביר מגן, ואני לא אוהב! והחלום שלי..זה לא בדיוק חלום אלא מטרה!"אמר שידו שלובות ופנו חזקות. הוא לא סיפר מה היא המטרה.
"שמי יובל פרץ, ומה שאני הכי אוהב...והחלום שלי..."הוא אמר, המורה.
המורה התחיל לחשוב: 'ידעתי שזה מה שדביר יענה וגם כפיר(הוא נאנח כאשר חשב על כפיר.) אליאן היא בחורה חכמה רק הראש שאין לה עתיד בראש..'
"טוב..ניגש למבחן."אמר המורה יובל וקם ממקומו.
גם התלמידים התרוממו.
"אז המבחן הוא מבחן קבלה והוא הולך ככה: יש לכל אחד כדור שנמצא אצלי בכיס ואתם צריכים לקחת אותו ממני..אך אני לא מתכוון להביא לכם אותו! אתם צריכים לקחת אותו ממני ויש לכם זמן מוגדר. אם רמתם והמשכתם אחרי הזמן תקבלו עונש...אני הייתי ממליץ לכם לקחת את המבחן ברצינות תנסו להרוג אותי רק ככה תצליחו." הודיע.
דביר ואליאן התחבאו על העץ ומתחת לסלע חוק ראשון במערב. כפיר מצידו כלל לא התחבא ואמר בגאווה מטופשת: "אני לא מתחבא כשאני נלחם..!"צעק והסתער על המורה יובל.
המורה תפס את ידו של כפיר וסובב אותה בתנוחה לא נוחה מאחורי הגב.
'זאת ההזדמנות שלי!!'חשב דביר לעצמו ושלח שני סכינים קטנים לעברו של המורה. המורה נעלם.
'כמו שחשבתי..הוא חזק..'חשבה לעצמה 'למה אני עושה את זה!!'
כך במשך שעתיים אף אחד מהם לא הצליח לקחת את הכדור מהכיס של המורה, אליאן לא ניסתה לקחת כפיר תקף אותי ללא הצלחה וגם דביר.(רק בדרכים יותר כחמות שלא העלו דבר...)לאחר שעתיים נגמר הזמן אך כפיר רימה והמשיך לתקוף את המורה.
אליאן ודביר כבר היו במקומות שלהם, המורה התעצבן וקשר את כפיר לעץ והביט בכל אחד מבט מאיים: "אתם יודעים למה לא הצלחתם?" אמר כמעט בלחישה. שלושתם הביטו בו באימה- "כי לא שיתפתם פעולה!!" צעק לפתע.
"רק אם עובדים כגוף אחד אפשר להצליח...כולכם חשבתם שאתם יודעים יותר טוב!!" נראה היה שהמורה מרחף לרגע ואז הביט במבט קשה.
"כפיר בגלל שאתה רימיתה אתה לא מקבל ארוחת ערב ואתם שניכם נשארים כאן! מי שנותן לכפיר ארוכת ערב ייענש!!" צעק המורה והלך לו.
אליאן ודביר התחילו לאכול שלפתע שמעו את הבטן של כפיר מקרקרת, אליאן הביטה בארוחה שלה- "אתה יכול לקחת משלי.."אמרה אליאן הדאגה.
"אבל..אם המורה יראה.."חשש כפיר.
"כן, תיקח גם משלי.."אמר דביר והגיש לו את הארוחה.
"אבל..אני קשור אני לא יכול לאכול..אליאן תאכילי אותי?"חייך כפיר ועשה פרצוף מתחנן.
"מה? לא!!" התעצבנה אליאן. דביר גלגל עיניים בעצבנות. "טוב אבל זה חד פעמי!!" אמרה בעצבנות.
אליאן נתנה לו לאכול, שלפתע המורה נכנס בפתאומיות, "מה אמרתי לכם!!" צעק באימה.
"אבל...אבל אתה אמרת!!" התחיל כפיר לומר "שאנחנו צריכים לשתף פעולה!" המשיך דביר.
"כן! להרגיש כמו גוף אחד!!" צעקה אליאן את ההמשך.
המורה נראה מרוצה הוא חייך, "כל הכבוד!! עברתם את המבחן..."צחק.
תגובהתגובות