פרק 5: גילוי:
אליאן נעדרה כבר יותר משבוע וגיל חיפש אותה בכל מקום אפשרי.
"אני הולך לחפש את אליאן." אמר גיל ואינו שאל את אימו כמו שעשה במשך כל השבוע. גיל לא חשב לחפש את אליאן בכיכר ציון אך גם לא ידע כבר היכן למצוא אותה, לכן חיפש שם בכל זאת כיוון שזה המקום האחרון שחשב שתמצא. גיל הסתובב בין האנשים עם תצלום של אליאן ושאל אם מישהו ראה אותה, רובם סימנו לשלילה. גיל כבר חשב להתייאש מכיכר ציון שלפתע, בחורה עם עקבים גבוהים חצאית קצרצרה רצה אחריו וצעקה לו לחכות לה.
"אני ראיתי את הילדה הזאת!!"אמרה מתנשפת מהריצה.
"איפה!" אמר גיל מנענע את הבחורה וזיק של תקווה בעיניו.
"לפני שבוע היא הצילה אותי אבל, יום אחרי זה היא נחטפה!"אמרה הבחורה כמעט בצעקה.
המחשבה שאליאן נחטפה הטריפה את דעתו, "מי החוטף? את יודעת לאן היא לקח אותה? למה? מי?" אמר בבלבול אך אם זאת בפרצוף נוקשה.
"אני לא יודעת לאן ואני לא מכירה את החוטף אבל, הצלחתי לרשום את מספר הרכב שלו..."אמרה הבחורה והוציאה מהתיק יד שלה העשוי עור שחור פתק קטן ובו היה כתוב את מספר הרכב.
"שמע...אני צריכה ללכת אם תרצה אותי חומד מאחורי הפתק המספר ה 'פלאפון' שלי." אמרה ונעלמה מהאופק.
גיל רץ לתחנת המשטרה שלפתע צלצל הנייד.
"הלו?"קרא גם נתנשף מהרצה.
"גיל בוא הביתה ." אמרה אמו בדאגה.
"אני בדרך לתחנת המשטרה..אני אגיע יותר מאוחר."אמר גיל נחרצות.
"תחנת המשטרה?!"תמהה אימו.
"כן, אליאן נחטפה!"אמר גיל כמעט בזעקה.
"הבנתי... תבוא הביתה זה חשוב!" קבע. "אבל אימא...!" התחיל גיל לומר.
"זה דחוף!" קרא אימו.
"את מבינה שיכול להיות שאליאן מתה עכשיו? חטפו אותה את מבינה מה זה אומר? אני אגיע מהר אחרי שאני יגיש תלונה במשטרה!"אמר גיל וניתק את הנייד.
"אוי גיל..מה עשיתי!!" אמרה אמו והנייד נפל על הרצפה.
היא כלל לא מהרה להרים אותו.
גיל הלך להתלונן במשטרה על חטיפה של אליאן, בדרך התקשר להדר וסיפר לה את כל הסיפור וביקש שתלך לאימו להגיד לה שהוא כבר מגיע.
הוא נכנס לתחנה שוטר ישב שם בדלפק וקרא עיתון.
"סליחה?"אמר גיל.
איש מבוגר נגלה מן העיתון מעט קרח עם כרס. "כן מה אפשר לעזור? שאל באדיבות.
"אחותי נעלמה כבר שבוע חיפשתי אותה די הרבה זמן, בחורה אחת אמרה לי שהיא נחטפה" אמר גיל באימה.
"אני מבין."אמר האיש ברצינות וקרא לאחראי.
האחראי לקח פרטים: "אני מבין את הבעיה אבל, לא נוכל לעקוב אחרי הרכב בלי אישור של בית משפט." אמר האחראי ברצינות.
"עד שנקבל אישור מבית המשפט היא עלולה למות אין דבר שיכול לעקוף?" שאל גיל במהירות.
השוטר חשב רגע ואז אמר- "נוכל לעקוב אחרו במצלמות כביכול על עברת תנועה, אבל לא לכל מקום נכנסת המצלמה של העברות תנועה..." אמר השוטר מהורהר.
"אני מוכן לקחת את הסיכון!"אמר גיל ותקווה בעיניו.
בדיוק באותו הרגע הדר נכנסה מבטה היה נוקשה כאילו בלעה לימון.
"אז מתי נוכל למצוא אותה?" קפץ גיל.
"תבוא מחר על הבוקר, עכשיו זה לא ייתן כלום צריך לארגן כמה דברים לפני..." אמר השוטר ולא ציין מה בדיוק.
"תודה לך!" אמר גיל בכנות ויצאה מהתחנה עם הדר.
"הדר קרה משהו?" שאל גיל כשיצאו.
"כן, אימא שלך רוצה לדבר איתך בדחיפות!" אמרה הדר בעיניים מזוגגות.
מה כל כך דחוף?!" תמהה גיל, הוא לבין מה כל כך דחוף לה הרי אליאן נחטפה!
הם נכנסו הביתה אימו ישבה ליד החלון ועישנה סגריה. גיל ידע שמשהו רע קרה. הדבר הראשון שגיל חשב זה שאולי אליאן מתה אך סילק את המחשבה הזאת מהראש.
"טוב אני אשאר אתכם לבד." אמרה יצאה וכמעט טרקה את הדלת.
"מה קרה אימא? מה כל כך דחוף?" שאל גיל בכעס אבל גם בסקרנות.
"זה קשור לאליאן..." אמרה ופניה הרצינו עוד יותר וקמט בן עיניה בצבץ לו. גיל הביט מקרוב וראה שאימו חיוורת, עיניה אדומות מחוסר שנה ומבכי.
"מה קרה?" נבהל גיל.
"אליאן לא אחותך..." לחשה.
"מה?"צעק גיל.
"אליאן ל-א אחותך!!" צעקה הפעם.
"אבל הבדיקה..." התחיל גיל לומר.
"מזויפת! אני זייפתי אותה! כי ריחמתי על אליאן...אני כל כך מצטערת!"התפרצה בבכי שוב.
והיא חשבה שכבר נגמרו לה הדמעות אבל, בכל בכי הדמעות זרמו יותר ויותר כמו מעיין מתגבר לא נגמר.
"אני לא מאמין!" צעק "אני לא מאמין איך יכולת! לא אני פשוט לא מאמין! אני לא מכיר אותך...את אמורה להיות אימא שלי!!"צעק גיל וברח מהבית.
"גיל!" צעקה "גיל תחזור הנה מיד!" צעקה ודמעות עדיין בעיניה.
"אני כל כך רוצה להיות סתם בן אדם ולמה קורים לי דברים כאלו!" צעק גיל לאוויר.
"אני לא מבין מה עשיתי ריבונו של עולם!!" צעק גיל לשמים.
העוברים והשבים הביטו במבט מפוחד או מרחם, אך לגיל זה לא ממש היה אכפת.
תגובהתגובות