פרק 6:פגישה אחרונה:
הבוקר למחרת גיל מצאה את עצמו על ספסל באיזה פרק. הוא לא זכר איך בדיוק הגיע לשם אבל, זה לא שינה לו הוא רץ לתחנה.
הוא ידע שהוא מפספס לימודים של כיתה י"ב. 'למי אכפת עכשיו! ' חשב בפיזור נפש.
כל מה שמעניין אותו כרגע זה למצוא את אליאן.
הוא נכנס לתחנת המשטרה, השוטר המבוגר עם העיתון כבר נעמד, "האחראי כבר מגיע..." אמר בלבביות.
האחראי יצאה מהחדר האחורי עם קפה וסימן לו ללכת אחריו.
תרצה קפה? זה הולך להיות יום ארוך."אמר .
שנהם נכנסו לחדר עם המון ציוד מחשבים וטכנולוגיה אך, לא מתחכם במיוחד...זה נראה כמו משנות ה90 אם לא לפני.
" כן אני יודע...אין תקציב מה לעשות! " אמר האחראי ונאנח.
הם התחילו לשבת עם מיקום התאריך השעה ומספר הרכב. חלפו שעות עד שמצאו את הרכב שחיפשו, כבר הגיע צהריים והאחראי רצה הפסקה קצרה. האמת שגם גיל.
היו כמה פעמים שהם איבדו את הרכב כי המחשב התקלקל באמצע זה היה כל כך מרגיז.
גיל והאחראי נכנסו למטבח להכין להם משהו לשתות כשהשוטר המבוגר גם הוא נכנס למטבח.
" קרה משהו? " שאל האחראי.
" כן, מישהי בשם הדר מחפשת אותך גיל..." אמר בחיוך וחזר לדלפק.
גיל יצאה מן המטבח עבר את הדלפק והביט בהדר במבט שואל.
"בוא רגע החוצה..." סימנה לו הדר שזה די דחוף.
" מה קרה? "שאל גיל.
" אמם...לפני שאתה מתעצבן אני צריכה לספר לך משהו עד הסוף ואז תתעצבן כמה שאתה רוצה בסדר? " שאלה הדר בחשש.
" טוב. " אמר וחיכה שתדבר כבר.
" אבא שלך סיפר לי שכאשר אליאן נעלמה הוא הרגיש אשמה כנראה..אז הוא קרה לדוד שלו שעובד בבית ספר לילדים כמו אליאן...אתה יודע בית ספר בכפר זיו בגולן... " אמרה הדר.
" מה זאת אומרת... " התבלבל גיל.
" זאת אומרת שהחוטף זה הדוד שלך!! ושאליאן נמצאת בכפר זיו בגולן!! " צעקה הדר.
" כן אני יודע מה זה אומר אבל, זה לא הגיוני כי אבי והדוד שלי רבים. כבר 10 שנים הם לא מדברים! וחוץ מי זה הוא לא המנהל או משהו כזה... סך הכול מורה או משהו כזה..." אמר גיל מבולבל.
" זה מה שאבך אמר לי..." אמרה הדר בתמימות.
גיל התחיל לרוץ והדר אחריו צועקת: " לאן אתה הולך!! "
" לכפר זיו! "צעק אחריה.
היא נכנס תחנה מרכזית בירושלים משם קו ישר לחיפה משם הכי קרוב הוא נסע לצפת כשהגיע כבר היה לילה והוא לא רצה לתפוס טרמפים .
הוא נכנס לחבר שלו איתי הוא ידע שישמח לראות אותו כי לא יצאה להם להיפגש מהחופש הגדול.
" מה אתה עושה כאן? "שאל איתי בחיוך כשגיל עמד בפתח הבית.
" סיפור ארוך..טוב לראות אותך!! " אמר גיל בחיוך גם.
"בוא תכנס..." אמר איתי וענייו הכחולות והטובות נראו לרגע עצובות לגיל איך מהרה זה נעלם וגיל נכנס.
גיל התיישב על כיסא במטבח בזמן שאיתי מכין לו כוס תה. " אתה יודע על מישהו שנוסע לכפר זיו? " שאל גיל
"כן, אני נוסע לשם מוקדם בבורק יש שם לקוח של אבא שלי הוא בקש שאני אלך אתן לו הצעת מחיר ...ללקוחות קבועים. אבי נותן לי הוא רוצה שאני אתרגל לעסקים כבר מגיל קטן..." שיקר איתי ללא רצונו.
" אתה לא מבין כמה אתה עוזר לי!! " אמר גיל וחייך.
הוא הביט בעניו של איתי וראה בהם עייפות מסוימת שגיל לא יכול היה להסביר לעצמו: "איתי קרה משהו? " שאל גיל
" לא...לא. " שיקר שוב איתי והרגיש אשמה נוראה.
בבוקר מוקדם יצאו שנהם לכפר זיו רוב הנסע שנהם שתקו, בעצם גיל ישן ואיתי הרהר.
שנהם ירדו בבית הספר גיל אמר: "תודה לך! אנחנו עוד נפגש בטוח..."
"אני שמח שנפגשנו..." אמר איתי מכל הלב והכנות. וכשנפרדו אמר בלחישה "זאת כנראה תהיה הפגישה האחרונה..." וכך כל אחד נפרד לדרכו.
גיל ניגש למזכירות של בית הספר ושאל: " יש לכם ילדה בשם אליאן לוי? " שאל גיל בנוקשות.
רגע...אני אבדוק..." אמרה המזכירה ותקתקה על המחשב. " בת כמה היא? " שאלה תוך כדי תקתוק. "13", ' שתגמור כבר! ' חשב לעצמו בעצבנות.
"כן, היא בשיעור עזרה ראשונה היא עוד מעט תתפנה..."אמרה המזכירה וענתה לטלפון שבדיוק צלצל.
" שמעי! אני באתי מירושלים עד לכאן לא כדי שתגידי לי היא בשיעור עכשיו! " צעק גיל כמו שלא התעצבן בחיים.
היא הייתה המומה מידי כדי להגיב אך הבינה וקראה ברמקול הקטן לאליאן לגשת למזכירות.
לאחר כמה דקות אליאן נכנסה למזכירות - "אליאן!"קרא גיל.
אליאן קפא ולאחר כמה רגעים הצליחה לומר: "מה אתה עושה כאן?"המומה.
"בואי אני צריך לדבר איתך..." אמר ולא חכה לתשובה.
" גיל..." ניסתה אליאן לומר . "אני יודע...באתי לספר לך שאני סולח לך...והאמת גם אני מצטער..." אמר גיל במהירות כאילו זה נושא לא חשוב.
" האמת שאנחנו לא אחים! " אמר הבקלה מסוימת.
" מה!! " צעקה אליאן.
"אני לא ידעתי את זה עד אתמול..."אמר גיל כמצטדק. "אבל זה לא משנה!! זה לא מפריע לי, בואי אני יעזור לך לברוח מכאן אני מבטיח לך!!"גיל תפס את מפרק ידה הסתכל ימנה שמאלה והתחיל לרוץ. "הי גיל תפסיק! " צעקה אליאן ונעמדה . "אני לא רוצה את זה! טוב לי כאן גיל יש לי מורים מעולים מקום טוב לישון, והכי חשוב יש לי כאן חברים! " אמרה אליאן נחרצות.
גיל התפעל אף פעם לא מצאה באליאן כזאת עמדה, ועוד עמדה על שלה. תמיד הייתה נתונה לדעתו ולפתע, תוך שבוע וקצת במקום ילדה שברירית שרצתה למות או לחיות כמו רוח רפאים, מצאה נערה עם דעה ושהיא עומדת בה.
"חשבתי שנחטפת..." אמר גיל ברצינות לא לו.
"כן, בהתחלה באמת נחטפתי לכאן וזה בהחלט מוזר עד היום אינני מבינה אבל, זה מקם טוב. " אמרה ולאחר כמה רגעים הוסיפה:
" גיל היה לי כיף איתך והתקופה שהיינו ביחד הייתה. אז בוא נגיד שלום, תמיד נהיה ידידים טובים. אבל, אני לא מתכוונת לחזור."אמרה אליאן והושיטה את ידה כדי ללחוץ את ידו.
גיל חיבק את אליאן ואז בכה כמו תינוק.
ולאחר כמה רגעים צחק: "כשאת עזבת את זו שבכית...עכשיו זה אני.."אמר גיל
אליאן הנהנה.
"כנראה זאת הפגישה האחרונה."אמר גיל שדמעות בין ענייו הסתובב והלך.
תגובהתגובות