בס"ד
זו הפעם הראשונה שאני כותבת לך. אני מתכוונת באמת כותבת, בדיו.
הרבה זמן אני כותבת לך מכתבים ושירים בראשי. אבל זו הפעם הראשונה שאני כותבת את זה ממש.
"דווקא עכשיו?" שואל קולך בראשי "דווקא כשהתחלתי לסגור את הפצעים, לכסות על הכאב?" וקולך לא נעים לי כבר כמו פעם.
מתי הייתה הפעם האחרונה ששמעתי אותו, את קולך האמיתי, הנעים? כמה זמן עבר מהפעם האחרונה שדברנו? יומיים? חודש? שנה? יותר...? מנסה לשחזר את התאריך ולא מצליחה. מישהו אמר פעם שדברים שלא זוכרים לא חשובים באמת. הוא טעה. לפעמים אני מנסה להיזכר בחיתוך דיבורך ב"יאפ" הזה שלך שהיית אומר במקום כן, במילים שלא יכולת להפסיק להגיד. וכשאני לא מצליחה לזכור אני יכולה להיכנס מזה לדיכאון.
אני מניחה שאתה שונא אותי, אני חושבת שבצדק. אני יודעת שאם מישו ישאל אותך תגיד שאתה לא אבל זה רק כדי להגן עלי, ואתה שקרן גרוע. אני חושבת הרבה על שלא הייתי הוגנת כלפיך, על שנתתי לך להוביל את הקשר הזה ולא אמרתי לך כלום פשוט מכיוון שזה היה לי נוח. וכשנאלצתי לעמוד מול האמת שלי זה היה ברור שזה עומד להיגמר, לפחות מבחינתי. בלילה ההוא, האחרון כשדיברנו ובתוכי ריחמתי עליך שדווקא איתי מכולם היית צריך להידפק. ניסיתי להוכיח שאני לא מה שאומרים, ניסיתי והתוצאה הייתה כישלון מוחץ. ניסיתי להוכיח שאני לא רעה ומגעילה, שאני לא אדישה וחסרת לב ורגש. היום אני יודעת שזה היה טיפשי מצדי לנסות להוכיח שאני לא מה שהוא עצם קיומי, אבל אז עוד הייתי תמימה. אתה קורא את השורות האלה ורוצה להרביץ לי, אני יודעת. ושוב קולך חוזר ואומר לי "את לא כזאת, אני הכרתי אותך באמת ואת אפילו לא קרובה לזה" אבל אתה טועה. לא הכרת אותי, עוד לא קם האדם שהכיר אותי באמת ונשאר לידי.
אני חושבת על השעות שהעברתי עם האוזן על הטלפון מקשיבה לדבריך, תמיד מקשיבה, צוחקת, מאשרת או סותרת. אתה חשבת שאני המַתנה שלך... קראת לי המלאך שלי. אבל לא הכרת אותי.. הייתי השטן בהתגלמותו. בתקופה שכבר ידעתי שזה עומד להיגמר ניסיתי לתת לזה לדעוך מאליו, אבל גיליתי שאף פעם לא התקשרתי אליך ותמיד זה היית אתה שיזם, ההבנה הזאת הייתה תוספת לייסורי המצפון שלי ומה שגרם לי לבסוף להפסיק את זה באחת. ניסיתי להגיד לעצמי שאני עושה את זה לטובתך, אבל הרגשתי את עצמי משקרת.
אני שואלת את עצמי איך עבר עליך ראש השנה. לא הפסקתי לחשוב על זה שלא ביקשתי ממך מחילה. ואין לי דרך לעשות את זה עכשיו. הייתי טיפשה ומגעילה ועכשיו אני גם מבקשת מחילה. אני לא מצפה שתסלח, רק שתקרא ותראה. את הוידוי כבר עשיתי ואולי בעתיד אני גם אצליח להשתנות, להשתפר ולהשתנות לחלוטין, בינתיים רק יספק אותי לדעת שקראת, שראית שבקשתי ממך סליחה.
סליחה
סליחה
ושוב סליחה.
תגובהתגובות