בחרתי להיות פחות ברורה
להיטמע בין דמויות מצוירות
רק קו מיתאר יקיף אותי
ימשוך אותי לאן שרק ירצה.
את השתיקה הכי יפה שלי פיזרתי מסביב
למקרה חירום וכשפתאום מישהו יכאיב
כדי שאוכל להתנתק בלי לפחד מגעגועים
את החיים שלי הפכתי
לסרטים מצוירים.
רציתי ללבוש שמלת ערב אדומה
ולצאת את הקולנוע הישן בו הכרנו.
הכל נראה לי פשוט יותר בעיר הגדולה
אם טועים תמיד אפשר לחזור להתחלה.
אז את השתיקה הכי יפה שלי פיזרתי מסביב
למקרה חירום וכשפתאום תחליט שוב להכאיב
ואז אוכל להתנתק בלי לפחד מגעגועים
את החיים שלי הפכת
לסרטים מצוירים.
נותר לי רק לאסוף שאריות
למצוא שמץ של אמת במציאות השלמה
וכמו דמות שטוחה אני אמשיך לזרוק בדיחות
מחיאות הכפיים יהיו לי לנחמה.
את המילים הכי יפות שלי השארתי מאחור
בתוך סרט אילם, בין לבן לבין שחור
כמה פשוט היה להתנתק מהגעגועים
השתיקה כל כך יפה
לחכמים.
תגובהתגובות